## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 568

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 568:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 568:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/568:1)

**סעיף א'**נדר להתענות יום זה וכו'. נ"ב נסתפקתי במי שנדר להיות מתענה ביום כשתלד אשתו זכר ואח"כ נדר ביום אחד להתענות כך והתחיל להתענות בו עבור הנדר סתמא שנדר עליו ואירע בו ביום שילדה אשתו זכר מה דינו אם יעלה תענית זה לשם נדרו או לשם נדר בנו ואם יש חילוק בין נודר יום זה או נודר לצום סתם שמחוייב להתענות יום או כמה ימים כשיהיה לו בן זכר ואח"כ נדר נמי סתם או כמה ימים והתחיל להתענות עבור נדרו ואירע שנולד לו בן באמצע מה דינו. והנה גרסינן בפ"ב דמס' נזיר דף י"ג ע"ב במשנה הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואח"כ משלים את שלו וכו' ע"ש. והנה מידי דברי בזה אזכיר מה דקשה לי מזה על הש"ס דנדרים בפ"ג דף ג' ע"ב דפריך בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הוי ליה נזיר אכל קם לי' בבל יאכל וכו'. וקשה מה פריך נימא דמיירי בכה"ג שנדר שיהיה נזיר כשיהיה לו בן ונזיר והתחיל למנות את שלו ונולד לו בן דהדין הוא להיות מניח את שלו ומונה את של בנו ואם הוא לא עשה כן רק מנה של עצמו וגמר את שלו עבר על בל תאחר דנזירות בנו שחל עליו תחלה ובכה"ג חל עליו משכחת לה לאו דבל תאחר וצ"ע ואכ"מ להאריך בזה. ועכ"פ לפ"ז היה נראה דלכאורה היינו דין שלנו ממש דאם נדר תחלה להתענות כשיהיה לו בן וגם תענית סתם דאף שהתחיל להתענות את שלו אם נולד לו אח"כ בן מניח את שלו ומונה של בנו ואחר כך משלים את שלו. מיהו יש לעיין בזה. דבשלמא בנזירות דהוי על מנין כמה ימים שייך לו' שמפסיק באמצע ומונה נזירות בנו ואח"כ משלים נזירותו אבל בתענית דהוי על יום אחד א"כ היאך יפסוק באמצע היום לומ' שיתחיל להתענות לשם בנו ואח"כ ישלים את שלו הרי תענית חצי יום אינו תענית כלל וא"כ כעת מה שיתענה לשם בנו לא חשוב תענית כלל כיון דעד הנה חצי הראשון לא היה לשל בנו וכן להיפוך איך אח"כ ישלים את שלו ממ"נ להתענות יום אחר שלם אינו חייב כיון דכבר התענה חצי יום קודם שנולד בנו ולהתענות חצי יום אח"כ להשלים שלו אי אפשר דחצי יום אינו תענית כלל ואין לדמות דינים הללו לדין המשנה רק אם קיבל עליו להתענות כך וכך ימים כשיהיה לו בן ואח"כ קיבל עליו להתענות עבור עצמו כך וכך ימים והתחיל להתענות את שלו והתענה מקצת הימים ובתוך כך נולד לו בן אז מפסיק תענית שלו ומתענה הימים השייכים לבנו ואח"כ משלים את שלו. אך אם נדר על יום אחר והתחיל להתענות בתורת נדרו ובו ביום נולד לו בן ומכ"ש אם נדר על יום זה ונולד לו בן בו ביום בזה צ"ע אם שייך לו' גם בזה דמפסיק משלו ומתענה לשם בנו ואח"כ משלים שלו או נימא דבכה"ג ל"ש לו' דמפסיק משלו רק גומר התענית שלו ושל בנו פורע יום אחר כדין מי ששכח ואכל ביום נדרו או ששכח נדרו לגמרי שפורע יום אחר ובשלמא בנזירות לא מחלקינן בין נודע לו בתחלת היום או באמצע דשם בנזירות דשייך ביה מקצת היום ככולו בין בתחלתו ובין בסופו לכך שפיר שייך לו' כל אימת שנודע לו אם זה היום שנודע לו עולה ליום שלו שמנה עד הנה ויום הנשאר עולה לו למנין בנו וכמ"ש בפ"ג דנזיר דמי שנדר ב' נזירות דיום שלשים עולה לו לכאן ולכאן אבל בתענית דודאי תענית חצי יום אינו כלום בין בתחלתו בין בסופו ואף דיש תענית שעות מ"מ צריך להיות מתענה עד המנחה וא"כ אם נודע לו מקודם שנולד לו בן אז התחלת היום אינו תענית כלל וכן סוף היום בלא תחלתו אינו תענית וכן אם מתענה עד המנחה לא נחשב רק תענית שעות אבל לא אמרינן בזה מקצת היום ככולו להיות כמתענה כל היום א"כ ל"ש ביום אחד לחלקו ולו' שמפסיק שלו ומתענה על בנו וצ"ע בזה ודו"ק היטב:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 568:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 568:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/568:2)

**(שם סעיף ד')** יש מי שאומר ששני ימים ושני לילות רצופים יש להשוותם לארבעים תעניות שאינם רצופים נ"ב הנה ראיתי בספר הנדפס מחדש שו"ת נטע שעשועים בסי' י"א שכתב דלאו דוקא אינן רצופים דה"ה נמי רצופים ע"ש. ובמחכ"ת נעלם ממנו דברי הרמב"ם שכתב בפ"ה מתשובה וז"ל וכאשר מורגל להפסיק יומו ולילו ורגיל להתענות ב' ימים וב' לילות שכתבו האחרונים שהם כמו ארבעים יום בלי רצופים ואני קבלתי שהם כמו כ"ז רצופין וכו' עכ"ל השייך לענינינו א"כ מפורש דבלי רצופין הוי דוקא שהרי הוא מוסיף דהוי כמו כ"ז רצופין משמע דכנגד ארבעים הוי דוקא בלי רצופין ואין פנאי להאריך כעת יותר ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 568:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 568:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/568:3)

**(שם סעיף ז')** כשאירע יום שמת אביו אי אמו באדר וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"כ במ"ש במי שמת לו מת ביום ראשון דר"ח כסליו ובשנה שאחריה היה חשון חסר והעלה לחלק שם בין אם היה שנה ראשונה חסרה ע"ש: והנה אני בחיבורי ספר החיים העליתי דלא כוותיה רק דהוי כנאבד אותו יום ואינו בעולם כלל ולכך יקבע תמיד בכ"ט חשון. אך הנה אחרי שובי נחמתי כיון דאקדומי פורענותא לא מקדמינן וכמ"ש בפ"ק דמגילה ולכך כיון דהוי כנאבד אותו היום יש לו לקבוע ביום ר"ח כדי לאחיו ולא להקדימו ביום כ"ט חשון. ועוד כיון דזה הוי פלוגתא אם שייך יום א' דר"ח להבא או לשעבר ומשמע מדברי המג"א גופא דלהסוברים דשייך להבא הוי ראוי להיות היא"צ בר"ח. ולכך ניהו דהוי פלוגתא ששייך לחדש העבר מכל מקום באבלות הלכה כדברי המיקל באבל מכ"ש ביא"צ דהוי רק מנהג ולכך יש לו לקבוע תמיד בר"ח כסליו אף אם הוי שנה ראשונה חסרה וכן הוריתי הלכה למעשה פה"ק ובפרט לפי חולשת הדור אם יקבענו בכ"ט חשוון יצטרך להתענות לכך ראוי לקבעו בר"ח כנלפענ"ד נכון ודו"ק: