## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 612

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 612:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 612:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/612:1)

**סעיף א'**האוכל ביוה"כ ככותבת הגסה חייב וכו' נ"ב הנה בש"ס דיומא פ"ח איבעיא להו דכותבת הגסה היא וגרעינתה או היא בלא גרעניתה וכו' ק"ל מ"ט לא פשט ממשנה דכלים פי"ז דחשיב שם אלו דהוי במדה גסה ככותבת ביוה"כ כמוהו וכגרעניתה וקשה בשלמא אם הוי הכוונה כמוה וכגרעניתה יחד א"ש דתני התם וכגרעניתה דהוי גם זה בכלל הרבותא דמדה גסה דבעינן כמוה וגם גרעניתה אבל אי הכוונה כמוה או כגרעניתה אין לו מקום שם דאדרבא שם קמ"ל מה דהוי לקולא במדה גסה ומה דהוה כגרעניתה לבד הוי החומרא ומה ענינו למתני שם דאין לו מקום רק בפרק יוה"כ ובע"כ דהוי כמוה וכגרעניתה וצע"ג ודוק. והנה אמרינן בש"ס דאכל ושתה אינו חייב אלא אחת דשתייה בכלל אכילה והנה נלפענ"ד ללמוד דין חדש מן הירושלמי פ"ח דיומא בה"ג וז"ל על המשנה אכל ושתה אינו חייב אלא אחת וקאמר בירושלמי למה דשתיה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתיה עכ"ל. והנה יש לדייק בהסיום אין אכילה בכלל שתיה הוי למותר דזה אין לו שייכות לכאן והרי אין נ"מ בזה כאן רק לענין שביעה ומה שייך זה לכאן ולכך נראה דהוי קשה להירושלמי למה נקט במשנה אכל ושתה אינו חייב הו"ל למתני להיפוך שתה ואכל אינו חייב אלא אחת דהוי רבותא טפי לזה מפרש כך דבאמת אם שתה תחלה ואח"כ אכל אין אכילה בכלל שתיה דאין דרך לשתות ואח"כ לאכול לכך חייב ב' רק באכל תחלה ואח"כ שתה דזה הוי דרך אכילה וכמ"ש בתורה ואכלת ושבעת ואחז"ל ושבעת זו שתיה לכך בזה חייב אחת וז"ש כאן למה שתיה בכלל אכילה לכך נגרר אחר האכילה והוי חדא אבל אין אכילה בכלל שתייה ואם שתה ואח"כ אכל חייב ב' וזה חידוש דין ולדעתי הוא דבר שמסתבר ומוכרח בעזה"י ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 612:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 612:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/612:2)

**(שם סעיף ט בהגה)** שתה משקין שאינן ראויין לשתייה כגון ציר או מורייס וחומץ חי פטור נ"ב הנה מלשונו משמע הא בציר ומורייס אפילו מזוג ותמוה לי א"כ מי דחקו להש"ס ביומא דפ"א ובכריתות דח"י ע"ב לו' דהך מתניתין דשתה ציר ומורייס פטור דהא חומץ חייב דהא מני רבי היא ודלמא אתיא אף כרבנן ומיירי ע"י מזיגה וקמ"ל דציר ומורייס פטור אף במזוג הא חומץ חייב במזוג ולעולם רבנן היא ומזה מוכח דבמזוג אף ציר ומורייס חייב וזה דלא כדמשמע מדברי הרב בכאן וצ"ע ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 612:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 612:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/612:3)

**(שם סעיף י')** וי"א ששיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס כמו צירוף אכילות נ"ב הנה בלמדי במס' כריתות פ"ג תמהתי על דיעה הראשונה דסובר דהוי שיעור שתייה ברביעית דהוא נגד הש"ס דשם. ושוב עיינתי בב"י דזה הוי באמת ראיות הראב"ד ושתמהו על הרמב"ם בזה ואחרי שובי נחמתי די"ל ביוה"כ שאני דבשלמא התם דבשתייה תליא מלתא לכך שתייה תוך צירוף אכילת פרס נחשב שתייה אבל ביוה"כ דביתובי דעתא תליא מלתא לכך להיות יתובי דעתא בשתייה זו אינו רק אם שותה תוך שיעור רביעית ולא אם שהה יותר ליכא יתובי דעתא מיהו לפ"ז עכ"פ בשאר איסורים לא הו"ל להרמב"ם לפסוק כן וי"ל דבפסול גיוו דבפיו תליא מלתא לכך אף תוך א"פ מצטרף אבל בשאר איסורי אכילה בהנאת גרונו ומעיו תליא מלתא בזה הנאת גרונו ומעיו לא הוי רק אם הוי תוך שיעור רביעית וא"ש ודוק: (שם בהג"ה) מותר ליגע ביוה"כ באוכלין ומשקין וליתן לקטנים וכו' נ"ב עיין במג"א שהביא ראיה מיומא דלא גזרינן וכו' ודבריו תמוהין דהרי קיי"ל אין שבות במקדש א"כ בלא"ה לא היה ראוי לגזור לשמא יאכל רק דלכך גזר ר' יהודה דס"ל דשבות דקרוב לודאי גזרינן אף במקדש דדוקא היכא דאינו קרוב לודאי רק חשש לבד לא גזרינן במקדש אבל שבות הקרוב לודאי גזרינן אף במקדש א"כ משני שפיר דביוה"כ דכ"ע לא אכלו א"כ לא הוי קרוב לודאי שיבוא לאכול די"ל שיזכור כיון דכ"ע נמי לא אכלו ואף דמ"מ הוי ספק שמא יאכל כיון דהוי רק מיחוש בעלמא שוב אין שבות במקדש וא"כ תינח במקדש אבל לדידן י"ל כיון דעכ"פ חשש איכא שמא יאכל לכך גזרינן בזה דלא יגע ג"כ ועוד בלא"ה נראה דאדרבא משם יהיה מוכח דגם ביוה"כ חיישינן לדילמא אתי למיכל מיניה וממה דלא פריך הש"ס מכל יוה"כ למה לא חיישינן שמא יאכל אין ראיה כלל ואדרבא דברי המג"א תמוהין דאיך מסתם יוה"כ לא יטעה לאכול ומכח שהוא גם אונן יטעה לאכול אך הכוונה כך דודאי בעלמא אם יעסוק באוכלין חיישינן שישכח שהוא יוה"כ כיון דעסוק בעבודת היום ולכך לק"מ מכל כה"ג רק לר"י פריך כיון דהוא ס"ל דגזרינן באונן שמא יאכל בע"כ גוף הטעם שישכח שהוא אונן דאנינות ומרירות הלב זה דבר שאין עשוי לשכוח שהרי לכך הוי אונן מכח מרירות הלב א"כ בזה אין לחוש שישכח רק דיש לחוש שיטעה בדין ויאמר כיון שהוא אונן ומותר לו להקריב מותר לו גם לאכול וכמ"ש כן המג"א א"כ פריך הש"ס כך כיון דר"י חייש לטעות בדין א"כ כיון דבאמת קי"ל דאונן פטור מכל מצות האמורות בתורה וניהו דקי"ל דהיינו רק בקום ועשה אבל בשוא"ת אסור ככל ישראל מ"מ יש לחוש שהוא יטעה ויסבור כיון שהוא אונן פטור לגמרי מכל המצות ובפרט ביוה"כ דליכא אזהרה דעינוי מפורש רק עשה א"כ יטעה כיון דאונן פטור מכל המצות יטעה שפטור אף מעינוי יוה"כ ושוב כיון שעוסק בדבר מאכל יש לחוש שיטעה שיאכל רק בלא דברי ר"י לא הוי קשה די"ל דאף אם יטעה בדין שאונן פטור מכל המצות מ"מ שוב מכיר שהוא אסור בקדשים מכח שהוא אונן ולא יביא לאכול מכח אנינות אבל לר"י דס"ל באונן דעלמא דחיישינן שיטעה ויאכל דהיינו דיסבור כיון שמקריב אונן מותר נמי לאכול א"כ היאך מקריב אונן ביה"כ ניחוש שיטעה לו' כיון שמקריב אונן מותר נמי לאכול א"כ היאך מקריב אונן ביוה"כ ניחוש שיטעה לו' כיון שהוא אונן פטור גם ממצות יוה"כ ומכח שהוא אונן לא נאסר לו כי יסבור כיון שהוא מקריב אונן מותר נמי באכילה לכך יבוא לאכול כיון דעסוק ביה ולזה משני הש"ס דביוה"כ כיון דכ"ע לא אכלו א"כ בתרתי לא יטעה כי ידע דיש כאן ממ"נ אם נוהג בו דין אנינות א"כ אסור לאכול מכח שהוא אונן ואם יסבור שאין בו דין אונן מכח שהוא מקריב א"כ שוב ידע דאסור לאכול ביוה"כ מכח שהוא יוה"כ ולכך ממ"נ אין בו חשש טעות דידע שיש כאן ממ"נ אבל באונן דעלמא שפיר י"ל דיטעה כיון דמקריב אין בו דין אונן ויאכל כנלפענ"ד נכון פירוש הסוגיא. אם כן מוכח להיפוך דיש לחוש ביוה"כ לשמא יאכל אם עסוק באכילה בנדון דידיה וה"ה בנדון דידן היכי דעסוק בדבר מאכל דיש לחוש שישכח שהיום יוה"כ ויבוא לאכול שפיר חיישינן שמא ישכח ויאכל כנלפענ"ד נכון ואין לי פנאי להאריך כזה כעת ועמ"ש בחיבורי על או"ח שנת תקצ"ט פלפול נכון בזה בעזה"י ודו"ק היטב: