## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 614

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 614:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 614:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/614:1)

**סעיף א'**אסור לסוך אפילו מקצת גופו וכו'. נ"כ הנה בדין אם מותר להריח ביוה"כ עיין בשל"ה שאוסר והמג"א מביא ראיה בסי' מ"ו שמותר. ולדעתי נראה להביא ראיה לדעת האוסרין ממה דאמרינן בשבת לקדוש ד' מכובד זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. וקשה דמנ"ל בכסות נקיה דלמא בבשמים דהרי אמרינן בברכות והובא בש"ע סי' רי"ז וסי' רצ"ח דהא דאין מברכין על בשמים של מתים היינו רק בנתונים למעלה מן המטה אבל אם נתונים למטה מן המטה מברכין דלכבוד החיים נעשה א"כ מוכח דשייך גבי בשמים נמי כבוד וכיון דנקרא כבוד נימא דלקדוש ה' מכובד היינו כבדהו בבשמים לעשות בו בשמים להריח. ובע"כ מוכח דביוה"כ אסור להריח בו וצ"ע כעת בזה. והן אמת דקשה ג"כ מה דלא מוקי לה כבדהו בנרות כמ"ש בפוסקים באמת י"ל כיון דיוה"כ הוקש לשבת דכתיב וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד ובשבת הוי החיוב עונג ביום ובלילה ואדרבא קיי"ל כבוד יום חמור מכבוד לילה וא"כ גם ביוה"כ חייב לכבדו גם ביום ונרות ל"ש ביום דשרגא בטיהרא מה מהני וניהו דבבהכנ"ס מדליקין ביום ג"כ מ"מ בעינן דומיא דשבת ובשבת חייב כ"א בעונג בביתו בפ"ע ובביתו ודאי ל"ש הדלקת נר ביום. לכך א"א לפרשו על נרות רק על כסות נקייה דבזה שייך בין ביום בין בלילה לכל אדם בפ"ע אבל בשמים דשייך בכל יחיד ויחיד ובביתו קשה למה לא מפרשו בבשמים. לכן היה נראה דמוכח מזה דאסור להריח ביוה"כ. וניהו דאפשר לו' כיון דעכ"פ גם כסות נקייה הוי בכלל כבוד א"כ תקשה להיפוך מה"ת נפרשו על בשמים ולא על כסות נקייה אך קשה כיון דמאי אולמא הך מהך והי מינייהו מפקת הו"ל למנקט בלשונו בשמים ג"כ וה"ל לעשות חיוב גם בבשמים ולו' כבדהו בכסות נקייה ובבשמים ומדלא נקט בשמים מוכח דאסור להריח בבשמים ביוה"כ לכך א"א לפרשו רק על כסות נקייה וצ"ע כעת ודו"ק: (שם באותו סעיף) אבל אם הוא חולה אפילו אין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו מותר. נ"ב אין להקשות ניהו דמצד איסור יוה"כ מותר מ"מ מצד איסור רפואה בשבת ליתסר דהרי אסור לעשות בשבת רפואה כמ"ש בסי' שכ"ז וה"ה ביוה"כ וי"ל דהרי קיי"ל בסי' שכ"ח דברפואה שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה וי"ל דכאן מיירי ע"י נכרי ואם היא סיכה של תענוג א"כ הוי איסור תורה ואף ע"י עכו"ם הוי איסור גם אם הוי איסור מצד יוה"כ אפילו סיכה שאינו של תענוג א"כ הוי איסור תורה וכל איסור תורה אפילו ע"י עכו"ם אסור באין בו סכנה אכל כיון דקמ"ל כאן דמצד איסור של יוה"כ מותר כל שאינו של תענוג ואין בו איסור רק מצד רפואה בשבת והרי בזה אף אם יעשנו בעצמו אין בו איסור תורה דאין כאן מלאכה של תורה רק שבות דרבנן וגזירה דשחיקת סמנים ולכך שוב מותר ע"י עכו"ם דהוי שבות דשבות ומותר במקום צער או מקצת חולי וכמ"ש המג"א סי' ש"ז דשבות דשבות מותר במקום שיש מקצת חולי ע"ש וז"ב ופשוט. ולא כתבתי זאת רק לפי"מ ששמעתי שחכם א' בספרו טעה כזה לכך כתבתיו. גם י"ל עפמ"ש הרשב"א הובא בש"מ בכ"מ ד"צ דלפעמים הקילו בשבות יו"ט היכי דלא שכיחי והוי צערא דגופא והביא ראיה ממ"ש בש"ס דיבמות דקאמר דבשבת דאיכא סקילה גזרו ביו"ט דאיכא איסור לאו לא גזרו ע"ש. א"כ י"ל ה"ה ביוה"כ דהוי רק איסור כרת לא החמירו בשבות דל"ש וצערא דגופא ודוקא בשבת דאיכא איסור סקילה החמירו בצערא דגופא דל"ש אבל ביוה"כ דהוי רק איסור כרת מותר בשבות דל"ש וצערא דגופא וא"ש ואף דתנן במשנה אין בין יוה"כ לשבת וכו' ולא תנא ששבות כזה מותר ביוה"כ הרי גם ביו"ט דתנא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולא תנא שבות ואעפ"כ מפורש בש"ס דשבות כזה מותר ביו"ט א"כ ביוה"כ הוי נמי כן ודו"ק. ובזה מיושב דברי הב"י והב"ח שתמה עליהם המג"א בסי' תרט"ז לקמן די"ל דשבות דיוה"כ קיל ומדברי המג"א שם בפירושו יש ראיה לדברינו מ"ש לעיל דגם כאן מיירי ע"י נכרי. ואחר זמן ראיתי בסידור של הגאון מליסא ז"ל בהלכות יוה"כ שהרגיש כזה ופי' שם בדרך אחר ועיין בחיבורי לאו"ח סי' רמ"ד בדין שבות דיו"ט הבאתי ג"כ דברי הרשב"א הנ"ל ע"ש ודו"ק היטב:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 614:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 614:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/614:2)

**(שם סעיף ב')** אבל של גמי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר אפילו לצאת בהם לרה"ר וכו'. נ"ב הנה הר"ן כ' דיש ס"ל דלא התירו לצאת לרה"ר רק אם אינו עשוי כמדת מנעל אבל אם עשוי כמדת מנעל אז אסור לצאת בו לרה"ר והביא ראיה מן הש"ס דיבמות דק"ב דקאמר אחד מנעל ואחד סנדל ואחד אנפליא לא יטייל בהם לא מבית לבית ולא ממטה למטה ופרכינן עלה מהא דתני לא יטייל אדם בקודקיסין בתוך ביתו אבל מטייל באנפליא בתוך ביתו ומשני ל"ק כאן באנפליא של עור וכו' ומדקאמר אבל מטייל הוא בתוך ביתו משמע דוקא בתוך ביתו אבל ברה"ר אפילו של בגד אסור והר"ן דחה זה דאגב דתנא ברישא בקורדיסין דאסור אפילו בתוך ביתו נקט בסיפא נמי בתוך ביתו ע"ש. והנה אני מוסיף על דבריו דאי נימא בתוך ביתו דוקא קשה דהרי קיי"ל כ"מ שאסרו חז"ל מפני מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור וא"כ אם ברה"ר אסור למה מותר בתוך ביתו ואם נא' כיון דיש בזה פלוגתא דתנאי אתיא הך בריי' כמ"ד שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם וס"ל דמותר בחדרי חדרים א"כ קשה למה לא משני הש"ס דשניהם בשל בגד ואידך ברייתא כמ"ד דאסור אף בחדרי חדרים כיון דבלא"ה לא הוי הך ברייתא דמתיר בתוך ביתו ככ"ע רק כמ"ד דמתיר א"כ נימא דאידך כמ"ד דאוסר ובע"כ כהר"ן דהברייתא דמתרת הוי אף ברה"ר ולכך כיון דלפי מה דמשני הש"ס השתא אתיא ככ"ע לא רצה לפרש ולו' דבתוך ביתו דוקא ולאוקמי כתנאי וזה ראיה ברורה לפענ"ד לדעת הר"ן ודוק: