## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 615

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 615:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 615:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/615:1)

**סעיף א'**יוה"כ אסור בתשמיש המטה ואסור ליגע באשתו כאילו היא נדה וכן אסור לישן עם אשתו במטה. נ"ב כן הביא הב"י בשם המרדכי. אבל לדידי צ"ע מן הירושלמי דפ"ח דיומא והובא בב"י סי' זה ג"כ דפריך ברחיצה אסור בתשמיש המטה לא כ"ש תפתר במקום שאין טובלין או קודם שתיקן עזרא טבילה לבעלי קריין עכ"ל. ובע"כ הכוונה כמ"ש הב"י והק"ע דהקושיא הוי דהרי בלא"ה אסור בתשמיש דצריך טבילה להתפלל ואסור ברחיצה. וקשה מה פריך הרי נ"מ אם אסור מצד איסור גופיה מה"ת אסור גם לישן עמה וליגע בה מכח גזירה אטו של תורה אבל אם יהיה רק מכח חשש טבילה ה"ז דרבנן ותפלה דרבנן והוי גזירה לגזירה ויהיה מותר ליגע בה ובע"כ דגם ביוה"כ מותר ליגע בה. והנה בהיותי בזה ראיתי בק"ע בשיורי קרבן דהקשה דמ"פ דלמא אצטריך לאשמעינן דאסור לשמש מטתו סמוך לשקיעת החמה שכבר התפלל וא"צ עוד להתפלל ובשביל מעריב יכול לטבול בלילה וכת' די"ל מכח דאסור לשמש מטתו ביום וסיים וזה דוחק. והנה לפי דבריו שפיר הוי דוחק דהרי אכתי נ"מ לת"ח דמאפיל בטליתו ומותר אבל לדעתי א"ש יותר דקושית הירושל' יהי' בשתי אופנים דהנה זה ידוע דתשמיש הוי יותר הנאה מרחיצה ונעילת הסנדל וא"כ אם הנאות הללו אסורין מכ"ש תשמיש רק דהוי אפשר לו' דהוי ס"ד דתשמיש עדיף מכח דהוי חיוב עונה ומצוה וא"כ לפי"ז פריך שפיר דהרי רחיצה אסור וא"כ א"א לשמש דהרי אסור בטבילה וא"כ ממ"נ קשה מכח חיוב עונה הרי זה אינו רק בלילה ולא ביום דחיוב עונה ודאי לא תקנו חז"ל רק בלילה ולא ביום. וא"כ ממ"נ בלילה הוי ממילא אסור מכח דאסור ברחיצה ואי ביום סמוך לשקיעת החמה הרי אז עכ"פ ליכא מצוה ורשות הוי ק"ו משאר עינויים ול"ל למתני תשמיש וא"ש כנלפע"ד כוונת הירושלמי. והנה עוד ק"ל על הירוש' דמ"פ דלמא אתיא המשנ' כרבי יוסי דס"ל טבילה בזמנה מצוה וא"כ מה דאוסר ברחיצה היינו באם אינו טבילה בזמנה אבל אם הוי בזמנה הוי מצוה ומותר ביוה"כ כמ"ש בש"ס דילן א"כ אם ישמש מטתו הוה טבילה בזמנה והוי ס"ד שיהא מותר לכך קמ"ל דמכח גוף התשמיש אסור. ואין לו' דטבילה בזמנה לא הוה רק אם אירע לו באונס דאז העשה דוחה לאיסור יוה"כ אבל אם ברצון ישמש מטתו א"כ הוי כמו עשה דפשיעה דאינו דוח' ומודה רבי יוסי דאסור ז"א דהרי י"ל דנ"מ באם חייב לקיים מצות עונה והרי זה נחשב מצוה ממש כמ"ש בפ"ו דפסחים גבי טעה בדבר מצוה וא"כ לא נחשב עשה דפשיעה והוי טבילה בזמנה מצוה וס"ד שיהיה מותר לשמש ומה פריך וצע"ג ודוק היטב:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 615:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 615:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/615:2)

**(שם סעיף ב')** הרואה קרי בליל יוה"כ ידאג כל השנה וכו'. נ"ב עיין במג"א מ"ש דהלבוש כתב כאן פנים נגד הגמ'. וכוונתו דהלבוש כתב שי"ל להיפוך שידאג ויצטער שאבד כל זכיותיו וכו'. ולפע"ד ח"ו לא כתב נגד הגמרא רק דהוי קשה למה סיים זה הגמ' ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב בשלמא במה דתנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב או כל דאו' תהלה לדוד בכל יום וכו' זה הוי ביד האדם לכך קמ"ל לזרזו שיעשה כן אכל רואה קרי ר"ל זה אינו ביד האדם ולמה קמ"ל זה שיבוא לידי גאוה לכך מפרש דהכוונה לדייק דאם דואג כל השנה אז עציבות שלו מסתייע אז נשאר זכותו ומובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא ינוכה לו מן שכרו כי עציבות שלו מסתייע הא אם לא דאג כל השנה ועלתה לו שנה אז ידע להיפוך כי אין לו חלק לעוה"ב כיון דהיה צריך זכות רב להיות נשאר קיים כל השנה לדיוקא דלהיפוך ידאג ויצטער כי אבד העוה"ב והוי כוונת הלבוש אם לא דאג כל השנה ידאג אח"כ להיפוך וא"ש בעזה"י: