## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 631

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 631:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 631:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/631:1)

**סעיף א'**סוכה שחמתה וצילתה שווין מלמעלה וכו'. נ"ב הנה מקור דין זה בסוכה דף כ"ב ע"ב דפריך שם ושצלתה מרובה מחמתה כשרה הא בשוין פסולה והאנן תנן שחמתה מצלתה פסולה הא בשווין כשרה וקשה לי מה פריך להסוברים דס"ס במקום חזקה לא אמרינן ולפי מה שהוכחתי בספרי פרי עץ הדר דחזקת חיוב מצוה נחשב חזקה. והנה התוספות בפ"ק דעירובין הקשו למה פרוץ כעומד מותר הרי א"א לצמצם ותירצו בשם רבינו שמעי' דהוי ס"ס שמא שווין ושמא הוי העומד יותר ע"ש. וא"כ מה פריך הש"ס הרי ידוע דסוכה הוי לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות וא"כ נימא הא דתנן דבעינן צלתה מרובה הא בשווין פסולה היינו לילה ראשונה דהוי חיוב לכך לא מהני ס"ס והרי א"א לצמצם לכך בעינן שנדע שהוי צלתה מרובה ומה דתנן שחמתה מרובה מצלתה כשרה היינו בשאר הימים דאי בעי לא אכיל א"כ ליכא חזקת חיוב לכך שוב מהני ס"ס לכך כשרה בשווין וצ"ע בזה ודוק. והנה בירושלמי פ"ק דסוכה ה"א גרסינן שחמתה מרובה מצילתה פסולה הא מחצה למחצה כשרה סוכה מדובללת שצלתה מרובה מחמתה כשרה הכא את אמר כשרה והכא את אמר פסולה רבנן דקסרין רבי יצחק ב"ר נחמן בשם ר' הושעיא שניא היא באילן שדרכו לפסוע עכ"ל. והנה הק"ע פירש ל"ק באילן שדרכו לפסע היינו בדברים שדרכן להפסד וכו'. והוא תמוה דא"כ מאי איריא צלתה וחמתה שווין אפילו הוי צילתה מרובה ניחוש לכך. אך נראה דהכוונה בדרך אחר דהוא עצמו כוונת תירוץ הש"ס דמשני כאן מלמעלה כאן מלמטה ויהיה ראיה לפירש"י דפירש כאסתירא מלתחת דהוי למטה יותר וז"ש כאן דמשני כתירוץ הש"ס כאן מלמעלה כאן מלמטה והיינו דאם הוי למעלה שווין הוי למטה יותר חמתה מרובה וז"ש דניהו דמחצה על מחצה הוי כרוב שניא היא כאילן שדרכו לפסע ולהתפשט שדרכן לפסוע ולהתפשט יותר בזה לא הוי מחצה על מחצה כרוב כיון דלמטה הוי יותר החמה מן הצל. וז"ש באילן שדרכו לפסוע ולהתפשט ואתי שפיר. והנה בהיותי בענין זה ראיתי לפשוט מזה מה שנסתפק הפרמ"ג בפתיחה להלכות ברכות לפתיחה כוללת חלק ג' דין י"ב ע"ש אם מהני ס"ס לברך ג"כ או בברכה לא מהני ס"ס. ונראה לפשוט מהך סוגיא דקשה לי מאי פריך הש"ס המשניות אהדדי לדעת הפוסקים דס"ל במקום חזקה לא אמרינן והרשב"א תירץ דברי הרמב"ם דס"ל ספק תורה לקולא מן התורה מה שהקשו עליו ממה דפריך הש"ס בפ"ק דחולין דאזלינן בתר רובא מראשה של עולה והרי י"ל ספק תורה לקולא מן התורה ותירץ הרשב"א דהוי חזקת חי וכו' ומודה הרמב"ם דהוי לחומרא. והנה בתוספות בפ"ק דעירובין הקשו גבי פרוץ כעומד דהרי א"א לצמצם ומתרץ רבינו ישעיה דהוי ס"ס דלמא הוי יותר עומד ודלמא שווין. ולפי"ז קשה מאי פריך נימא דהך משנה דפסלה בשווין מיירי בלילה הראשונה דהוי בו חזקת חיוב ולכך לא מהני בו ס"ס ולכך לא מהני בשווין מכח קושית התוספות דא"א לצמצם והך משנה דמכשיר בשווין מיירי בשאר הימים דאינו חייב לאכול בסוכה וליכא חזקת חיוב לכך שוב סמכינן אס"ס ולכך מותר בשווין ומאי פריך. והרי כיוצא בזה משני הש"ס בפ"ג גבי מי שבא בדרך ואין לו לולב דמיירי ביו"ט ב'. ולתרץ גם כאן כן. ובע"כ מוכח דעל ס"ס אין מברכין ואם אין מברכין לא שייך בזה לשון כשרה והוי ליה לבאר דאין מברכין ומוכח כן ודוק היטב. והנה בהא דאיתא בש"ע סוכה שחמתה וצלתה שווין מלמעלה פסולה. הנה במשנה פ"ק דסוכה גרסינן שחמתה מרובה מצילתה פסולה ועיין ברש"י שם ועיין בהר"ן מ"ש בזה. ולא ידעתי למה לא הוכיח בלא"ה דהיכי דהדבר ניכר קיי"ל בכל דוכתא דל"ש ביטול כלל. והן אמת שלשון רש"י אינו סובל כלשון הר"ן שהרי כתב וע"ש הסכך נקרא סוכה משמע דס"ל דהסכך בטל דאלת"ה הול"ל ע"ש הצל קרוי סוכה דכתיב וסוכה תהיה לצל יומם וצ"ע ודוק. כן כתבתי בגליון הר"ן בילדותי. והנה באמת הר"ן כתב סברא זו בעצמו לקמן גבי הדלה עליה את הגפן דל"ש ביטול בניכר האיסור ודבריו סתרי אהדדי לכאורה. אך כעת ראיתי ושמתי אל לבי ליישב דבריו דהכלל כך הוא דהא דניכר האיסור אינו בטל היינו רק אם אנו רוצין להשתמש בגוף המיעוט כגון באיסור שנפל להיתר אם כן אנו רוצים לאכול גם האיסור כזה שאנו רוצים להשתמש בהמיעוט כמו בהרוב זה בעינן שלא יהיה ניכר האיסור דאם ניכר אינו נמשך אחר הרוב. אבל אם אין אנו רוצין להשתמש בהמיעוט עצמו רק לחקור אחר דבר אחר אם יש לו שם זה או זה בזה הולכין אחרי הרוב אף בניכר האיסור וראיה מסנהדרין דהולכין אחרי הרוב אע"ג דהמיעוט ניכר בפ"ע. הן אמת די"ל דהתם הדיבור בטל ברוב והדיבור אינו ניכר כמ"ש כעין זה לענין קבוע דהדיבור חשוב כנייד. מיהו מקושייתם שהקשו מקבוע ולא הקשו בלא זה דהוי כניכר האיסור בע"כ דזה ניחא בלא זה והיינו כיון דאין אנו משתמשין בגוף המיעוט רק לחקור אחר דבר אחר אם ישלם זה או יפטור וכדומה בזה הולכין אחרי הרוב אף דניכר האיסור דמ"מ לא נקרא זה חייב או זכאי רק עפ"י הרוב לא עפ"י המיעוט ולכך ה"נ בזה בסוכה יש שני ענינים אחד דבעינן שיהיה ממש מסוכך בסכך והשני שיהיה נקרא שם סוכה עלה דהרי הכתוב קראו סוכה ולכך התם בהדלה עליה את הגפן שרוצה להכשיר הפסול להיות יושב תחתיו ולהיות סכך ממש בזה אף דלענין השם יקרא סוכה דהרי הרוב הכשר מ"מ היאך יבא להשתמש בהמיעוט ממש הרי באמת ניכר האיסור וכל שניכר אינו בטל להשתמש בו עצמו כדין הכשר אבל בחמתה מרובה מצילתה הוי להיפוך דאם נחקור אם מותר לישב תחת הסכך בזה ודאי ראוי לו' דמותר לישב אף דחמתה מרובה מ"מ כל דניכר האיסור אינו בטל להיות משתמש בו כמו הרוב. אך לענין קריאת שם סוכה בזה כיון דעכ"פ חמתה מרובה אין שם סוכה עלה ובזה שפיר נחשב המיעוט כמי שאינו אף דניכר מ"מ הרי אנו חוקרין על גוף השימוש בהמיעוט רק על שם סוכה אם נקראת סוכה או לא בזה ודאי דאינה נקראת סוכה כיון דהרוב חמתה ובזה בטל המיעוט בהרוב אף דניכר האיסור. ומה מאוד יומתק בזה לשון רש"י שכתב ועל שם הסכך קרוי סוכה ומה בעי רש"י בזה אטו בלא זה לא ידענו דבעינן סוכה סכך למעלה ובאויר לא הוה סכך ולעיל הו"ל לרש"י לפרש תיכף במשנה בסוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה דהיינו הסכך דבסוכה בעינן סכך. אך לפמ"ש אתי שפיר דזה לא הוי צריך לו' רש"י דבעינן בסוכה סכך למעלה דזה מלתא דפשיטא רק דכוונתו דבטל ברוב ואף בניכר האיסור מ"מ כיון דע"ש הסכך קרוי סוכה ולכך בזה כיון דהרוב חמתה וליכא סכך אין שם סוכה עלה וא"כ אינו יוצא בה דבעינן שיהיה שם סוכה עלה ובזה עכ"פ שמה לא הוי סוכה ואתי שפיר. מיהו הר"ן לא כוון בזה בדברי רש"י שהרי פירש כוונת רש"י באופן אחר ובע"כ לא דייק הך מ"ש רש"י וע"ש הסכך. מיהו עכ"פ גוף הסברא נכונה בכוונת דברי הר"ן ולפמ"ש לעיל דלשון רש"י אינו מורה כהר"ן אתי שפיר מאד מ"ש דש"י וע"ש הסכך קרוי סוכה וא"ש ודוק ועמ"ש בזה בחידושי סי' תרכ"ט ולקמן סי' תרנ"א ס"א בזה בעזה"י ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 631:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 631:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/631:2)

**(שם סעיף ה')** סככה בשפודין שהם פסולים לסכך בהם ואין בהם ד' וכו'. נ"ב הנה מזה דפסק כמ"ד פרוץ כעומד מותר גבי סוכה רק כאן מוכח א"א לצמצם כדמשני בש"ס אך הרמב"ם פסק כאן דפרוץ כעומד אסור ותמהו עליו כל נושאי כליו עיין בחידושי בסי' תרכ"ט ובסי' תרנ"א שם כתבתי בישובו וישבתי בזה גם קושית הר"ן במשנה דעשאה תחת האילן ע"ש ודוק: (שם) ואם היה ברוחב זה טפח או יותר וכו'. נ"ב פסק כרבא בש"ס דף ק"ב ולקמן סי' תרל"ב פסק כמ"ד בש"ס דף י"ח דיש לבוד באמצע. ובאמת סתרי אהדדי וכמ"ש בחידושי לש"ס דף ק"ב. וכדי ליישב נראה דמזה יהיה ראיה לדעת הב"י בהלכות יו"ט סי' תק"ב דלא אמרינן לבוד להחמיר וציין כמ"ש בפ"ק דסוכה והמג"א תמה עליו דאדרבא שם מוכח להיפך וכו'. ולפי הנ"ל יהיה א"ש דמכאן יהיה מוכח כן דכיון דר"כ ורב אשי הקשו מקורה דרבנן ובע"כ לא ס"ל לחלק בין דרבנן לדאורייתא. גם כיון דס"ל כרבא דבפחות מטפח לא אמרינן חביט רמי כיון דעיקר ראייתו הוי מטומאה. ומזה בע"כ מוכח דס"ל דאין לחלק בין טומאה לאיסור. וא"כ קשה ממ"נ למה לא אמרינן לבוד בפחות מטפח ובע"כ מוכח דלא אמרינן לבוד להחמיר. וזה הוי כוונת הב"י דלפמ"ש בפ"ק דסוכה דשם מוכח דלא אמרינן לבוד באמצע בטומאה ולפי מה דקיי"ל דיש לבוד באמצע וקיי"ל בפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי מוכח דרבא ור"כ ודאי ס"ל דלא אמרינן לבוד להחמיר ואתי שפיר בעזה"י: