## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 646

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 646:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 646:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/646:1)

**סעיף א'**הדס שנקטם ראשו כשר וכו'. נ"ב הנה הביא הב"י בשם הר"ן שני דיעות בנקטם ראשו בעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט אם כשר דיש מכשירין מכח דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אצל מצות כמו שמסיק הש"ס גבי ואם מיעטן כשר ומינה משמע דאיפשט בעיין דנקטם ראשו ועלתה בו תמרה ויש ס"ל דלא נפשט בעיין בשלמא בעבר ומיעטן דבידו לתקן ניהו דאסור מ"מ בידו לתקן לכך לא הוי דיחוי אבל היכא דאין בידו לתקן אף דיחוי מעיקרא הוי דיחוי עכת"ד הב"י. ואני אומר דהך סברא אם מה שבידו לתקן דרך איסור אם נחשב בידו לענין דיחוי או לא מצינו בזה פלוגתא דאמוראי ביומא דף נ"ז ע"ב דגרסינן שם מקצת דמים נתערבו ומקצת לא נתערבו פשיטא כי יהיב מוודאין יהיב מיהו הנך שיריים הוי וליסוד אזלי או דלמא דחויין הן ואזלי לאמה אמר רב פפא אפילו למ"ד כוס אחר עושה חבירו שיריים ה"מ היכא דאי בעי למיתב מצי למיתב אבל ההיא דאי בעי למיתב לא מצי למיתב לא אמר ר"ה בריה דר"י לר"פ אדרבא אפילו למ"ד כוס אחד עושה חבירו דיחוי ה"מ התם דדחייה בידים אבל היכא דלא דחייה בידים לא וכו'. והנה טעם פלוגתתן נראה דבוודאי הא דאמר ר"פ דאי בעו למיהב לא מצי יהיב היינו רק לכתחלה כיון דיש כאן וודאין אין ראוי ליתן מהתערובת אבל בדיעבד אם נתן מהתערובת עפ"י דין המפורש שם לעיל באופן דיצא מכל הספיקות ודאי דמהני כיון דכבר נתן הכל כדינו ודאי דיצא רק לכתחלה כיון דיש כאן וודאין יש לו ליתן מוודאין וא"כ ר"פ ס"ל דמה דאין בידו ליתן לכתחלה הוי דיחוי ולכך שפיר קאמר דאף למ"ד כוס אחד עושה חבירו שיריים ה"מ היכי דמצי יהיב ולא הוי דיחוי אבל האי דלא מצי יהיב א"כ נדחה וכיון דנדחה שוב אין לו תורת שיריים ואף דלא דחייה בידים מ"מ כיון דאין בידו לתקן הוי בלא דחייה בידים ואין בידו לתקן כדחייה בידים ובידו לתקן ולכך הוי דיחוי אבל ר"ה ס"ל דמה שבידו לתקן דרך איסור הוי בידו ולא הוי דיחוי ולכך קאמר שפיר אפילו למאן דאמר כוס אחד עושה חבירו דיחוי ה"מ התם דדחייה בידים דכיון שהיה בידו לזרוק דרך היתר ממש א"כ אם לא זרק ממנו וחלקן הוי דחייה בידים ולכך אף שהיה בידו לזרוק ממנו הוי דיחוי. אך כאן בתערובת הוי ממ"נ דחייה בידים לא הוי כיון דאסור לזרוק ממנו לכתחלה א"כ לא נקרא דחייה בידים כיון דאסור לזרוק ממנו לכתחלה לא הוי דחייה בידים ומכל מקום בידו לתקן מיקרי כיון דבידו לעשות כן אם כן הוי לא דחייה בידים ובידו לתקן לכך לא הוי דיחוי. וא"כ כיון דפליגי בזה אמוראי והרמב"ם פסק כר"פ לכך הוה זה דיחוי אף דבידו לתקן ובע"כ הטעם גבי אם מיעטן כשר מכח דאין דיחוי אצל מצות א"כ ה"ה בנקטם ראשו הוי כך. מיהו לפמ"ש התוס' בסוכה דף ל"ג דלענין דיחוי מעיקרא לא הוה דיחוי מה שבידו לתקן דרך איסור אבל לענין נראה ונדחה הוי דיחוי אף דבידו לתקן דרך איסור לא הוי ראיה מזה דהרי כאן בדם הוי נראה ונדחה שקודם התערובות הוי ראוי לזריקה אם כן הוי נראה ונדחה לכך ס"ל לר"פ דהוי דיחוי אף דבידו לתקן ואין ראיה לדיחוי מעיקרא. מיהו שבתי וראיתי שזה אינו שהרי מוכח שם בש"ס ואח"כ מפורש כן במשנה דאם הקדים דם השעיר לדם הפר לא עשה ולא כלום ככל המתנות א"כ גבי דם הפר הי' נראה ונדחה אבל בדם השעיר הוי דיחוי מעיקרא שעדיין לא היה ראוי ליתנו בהיכל כל זמן שלא נתן דם הפר וא"כ הוי דיחוי מעיקרא וא"כ אם בדיחוי מעיקרא נחשב בידו דרך איסור אכתי ליהוו שיריים מכח דם השעיר וליתנו על היסוד מכח דם השעיר שבו ולמה ישפך לאמה שהרי משמע בש"ס בתערובת נותן ג"פ אף דבפעם השלישי הוי חד דם מיותר מ"מ נותנין אותו בשביל דם החיוב שבו א"כ ה"נ בשפיכת שיריים כיון דהוי מצוה ומשיורי עבודה הוי אבל לשפוך לאמה אינו מן העבודה כלל וא"כ ראוי ליתנו ליסוד מכח דם השעיר כיון דבזה יש לו שם שיריים עליו דבזה הוי דיחוי מעיקרא ובע"כ דס"ל ?לר"ט אף בדיחוי מעיקרא הוי דיחוי אף דבידו לתקן דרך איסור וה"ה בלולב ובע"כ דאין דיחוי אצל מצות וה"ה בעלתה בו תמרה. והנה בזה מצאתי מקום ליישב שיטת הפוסקים שפסקו בכסהו הרוח וחזר ונתגלה שחייב לכסות ולא כתבו דהוי מכח ספק אם יש דיחוי אצל מצות או לא ועיין במג"א סי' תקפ"ו ובחיבורי שם. וכעת נראה כך די"ל דמה דדוחה הש"ס דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי תפשוט מינה נראה ונדחה לא תפשוט מינה. הכוונה כך דודאי כיון דבקדשים אף דיחוי מעיקרא הוי דיחוי כמ"ש התוס' כאן ורק מכח דמצות שאני דבמצוה לא שייך דיחוי וא"כ אם במצוה ל"ש דיחוי אתינן עלה אבל תורת דיחוי יש עליו שם ריחוי רק מטעם אחר דבמצות ל"ש דיחוי אין לחלק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה רק דאם הוי הטעם מכח דבידו לתקן אף דהוי דרך איסור ולכך לאו שם דיחוי עלה בזה יש לחלק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה כמו דס"ד לחלק בקדשים בין נראה ונדחה לדיחוי מעיקרא וס"ל דדיחוי מעיקרא לאו דיחוי הוא ונראה ונדחה הוי דיחוי כן ה"נ מה שבידו לתקן דרך איסור לענין דיחוי מעיקרא י"ל דלא הוי דיחוי אף דבידו לתקן דרך איסור אבל בנראה ונדחה אף דבידו לתקן דרך איסור הוי דיחוי. ולכך א"ש דהש"ס דקאמר לעולם במשחיר בעיו"ט ודיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי תפשוט מינה ונראה ונדחה לא הוי דיחוי לא תפשוט היינו רק לר"ה ברי' דר"י בסוגיא הנ"ל דס"ל דמה שבידו לתקן דרך איסור לא הוי דיחוי בדיחוי מעיקרא ולכך שופכו ליסוד בשביל דם השעיר שבו לדידיה י"ל דמיירי באשחור מעיקרא ודיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אם בידו לתקן דרך איסור ונראה ונדחה הוי דיחוי אף דבידו לתקן דרך איסור כמ"ש התוס' בסוגיא דסוכה. וזה הוי הכל לרב הונא ברי' דר"י ע"ד מ"ש התוס' בנדרים גבי הני כהנא שלוחי דרחמנא נינהו דרוצה הש"ס לפשוט ע"ש כן ה"נ רוצה הש"ס לפשוט מברייתא עצמה דנראה ונדחה לא הוי דיחוי במצות ולכך דוחה דמברייתא לבדה אין ראיה די"ל דבידו לתקן דרך איסור ואין שם דיחוי עלה. ולפ"ז שאני נראה ונדחה מדיחוי מעיקרא דלענין מה דלא הוי שם דיחוי עלה יש לחלק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה וזה הכל הש"ס דוחה דאין ראיה מהברייתא. אבל לדידן לפי האמת דקיי"ל כר"פ ביומא דשופכו לאמה ס"ל דמה דבידו לתקן דרך איסור לא נחשב בידו בקדשים והוי תורת דיחוי עליו וא"כ כיון דיש בזה תורת דיחוי בע"כ מה דעבר ומיעטן כשר היינו מכח דאין דיחוי אצל מצות אם גוף הדבר נחשב דיחוי רק מטעם אחר כשר דבמצות ל"ש דיחוי בזה שוב אין סברא לחלק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה והכל לא מיפסל מכח דיחוי כיון דאין דיחוי שייך במצות הכל שווין כדיחוי מעיקרא כנראה ונדחה. ולכך מיפשט בעיא דנראה ונדחה שפיר מעבר ומיעטן כשר וא"ש שיטת הפוסקים הללו על נכון ודוק היטב: