## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 658

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 658:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 658:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/658:1)

**סעיף ב'**ביום שבת אינו נוטל אפילו הוא יום ראשון. נ"ב הנה בש"ס מפרש הטעם שמא יעבירנו ד"א ברה"ר והקשו בתוס' למה לא קאמר שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר. והנה לפמ"ש בחיבורי על או"ח משנת תד"ר סי' תרל"א בתשובה לק"ק קראקא בסוגיא מיגו דהוי דופן וכו' שם בחיבורי דס"א והעליתי אף דיו"ט ושבת הוי עשה ול"ת מ"מ בהוצאה דהוי מלאכה גרועה אינו בכלל מלאכה ממש ואינו מוצא מכלל לשון שבתון והוי בו רק לאו לא עשה ע"ש א"כ הוי א"ש די"ל דבאמת אף אם יוציאנו מה בכך הרי עשה דוחה ל"ת ואף דלא הוי בעידנא י"ל חדא דהוי מצוה דרבים ועיין מג"א סי' תמ"ו דיש פנים לו' דאף מצוה דכל חד עושה מצוה בפ"ע הוי מצוה דרבים ולא בעינן בעידנא. גם י"ל כדעת הסוברים דמכשירי מצוה נחשב בעידנא וא"כ ה"נ כיון דילך אצל בקי הוי בכלל בעידנא וא"כ הוי ראוי לו' עדל"ת לכך נקט שמא יעבירנו ד"א וזה שפיר דהוי עשה ול"ת. וזה ראיה ברורה לדברינו הנ"ל דבהוצאה הוי רק ל"ת ודוק. והנה גרסינן בש"ס דסוכה ר"י או' יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא הלולב לרה"ר פטור ופריך בש"ס והא מדאגביה נפיק ביה ומשני כשהוציאו בכלי. והנה ראיתי בתוספות יו"ט שהביא בשם הר"ן שהקשה דלחייב על הכלי ומתרץ דבטל לו לגבי הלולב ע"ש. ולפענ"ד דבריו תמוהין דאם בטיל ליה א"כ שוב לא נקרא לקיחה ע"י דבר אחר וכיוצ' בזה משמע ביומא דנ"ח גבי הניח מזרק תוך מזרק כו' דקאמר שם שאני רגל דלא מבטל לי' ע"ש. וא"כ ה"נ אם בטל ליה לגבי הלולב   לא נחשב לקיחה ע"י ד"א. וביותר דבריו תמוהים כיון דעל הלולב פטור מכח דטעה בדבר מצוה ונחשב אונס א"כ גם על הכלי פטור מה"ט כיון דהיה טרוד בדבר מצוה ושכח שהוא שבת לכך הוציאו בכלי ומה לי הכלי או הלולב כיון דהיה טרוד בו והוי כאונס פטור גם על הכלי דהרי ר' יוסי ס"ל בטעה בדבר מצוה אפילו לא עשה מצוה נמי פטור א"כ מה חילוק הוי בין הלולב או הכלי שבו הלולב ודברי הר"ן צ"ע ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 658:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 658:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/658:2)

**(שם סעיף ג')** ואם נתנו לו במתנה מותר. נ"ב הנה בדין אי מהני באתרוג מתנה לזמן עיין בש"ס ב"ק דס"ח גבי פרט לכשהקנה לשלשים יום מוכח שם דמכירה לזמן לא נקרא מכירה כלל וה"ה מתנה ועיין ברש"י שם שכתב דהוי רק כשכירות בעלמא וצ"ע על הסוברים להיפוך ודוק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 658:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 658:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/658:3)

**(שם סעיף ד')** ואם לא החזירו לא יצא אפילו נתן לו את דמיו וכו'. נ"ב עיין בהרא"ש מ"ש בשם בה"ע ועיין בחיבורי לאהע"ז מהדורא יו"ד סי' פ"ז מ"ש בזה בתשובה לק"ק טולשין ע"ש ודוק: (שם סעיף ו') לא יתננו ביום ראשון לקטן קודם שיצא בו וכו'. נ"ב הנה מה שנוהגין שנותנין לקטן תחלה ואח"כ מברכין הגדולים נ"ל ללמד זכות ע"ז עפ"י דעת הח"ץ בתשובה דאם אין לו הכשרים ביו"ט א' מותר ליטול הכשרים בשני דלא גרע יו"ט א' מיו"ט ב' והוי בו חיוב דרבנן דלא גרע משני ע"ש. א"כ י"ל ה"נ בקטן דאינו מקנה לו רק דמברך עליו בתורת שאול מידי דהוה איו"ט ב' וכיון דקטן אינו חייב מה"ת רק מדרבנן מכח חינוך והרי מדרבנן די בשאול לכך אינו מקנה לו לחלוטין ודוקא בגדול דחייב מן התורה ומן התורה בעינן לכם ביו"ט א' הוי אנן סהדי דכוונתם באופן המועיל ומכוין במתנה עמ"ל אבל בקטן לתורת חינוך דדי בשאול ליכא אומדנא מן הסתם ואמרינן דבתורת שאול נתנו לו. ומה דאמרינן בש"ס לא לקני איניש כו' היינו דקמ"ל דאם רוצה להקנות לו אינו רשאי אבל באמת לא בעינן הקנאה בקטן ונתיישב בזה מנהגינו על נכון בעזה"י ודו"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 658:4
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 658:4](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/658:4)

**(שם סעיף ט')** מה שנוהגים במקום שאין האתרוג מצוי וכו'. נ"ב הנה המעיין בפי ברש"י בסוכה דף כ"ז ע"ב ד"ה כל האזרח בישראל וכו' שכתב דא"א למיבעי ש"פ לכל חד היה משמע מזה לכאורה דבלולב אף דיוצאין בזה בשל שותפין מ"מ בעינן שיהיה שו"פ לכל אחד אך באמת ז"א דאף אי הוי שו"פ לכל חד הרי אכתי אין כולו שלו ואנן בעינן באתרוג שיהיה כולו שלו רק דעיקר מה שיוצאין בו הוי מטעם שכ"א מקנה לו חבירו חלקו וא"כ מה בכך שאין לו בו ש"פ הרי חבירו מקנה לו כולו ונעשה כולו שלו. אבל בסוכה דלא אפשר לו' שכוונו להקנות לכ"א כל הסוכה כשישב כל א' יהיה כולו שלו ע"מ להחזיר דהרי לא הוי סוכה הראוייה לשבעה כמ"ש בחיבורי ספר החיים סי' תרל"ז דלכך ליכא למידחי כאן דהוי במתנה עמ"ל בפרט להסוברים כאן דשותפין מתכוונין בסתמא עמ"ל וא"כ מה ראיה דשאולה כשרה בע"כ מכח דהוי סוכה שאינה ראויה לשבעה אבל בלולב דל"ב ראויה לשבעה אמרינן שכוונו עמ"ל. אך מזה יהיה מוכח דאם האתרוג כולו אינו שו"פ לא מהני אף דהוי שלו ממש כל שאינו שו"פ לא מהני ולא נחשב שלו דאם בפחות משו"פ נמי הוי שלו מה זה שכתב רש"י דא"א להיות שו"פ לכל חד מה בכך דליכא שו"פ סוף סוף יש לו חלק בו ומוכח דבש"פ דוקא נחשב שלו ובפחות משו"פ לאו שלו היא וא"כ בעינן באתרוג שיהיה שו"פ. וזה הוי חידוש דין שלא ביארו הפוסקים ובאמת פירש"י צ"ע דמשמע דוקא מכח דא"א להיות שו"פ לכל חד הוא דלא יצא הא אם הוי בו שו"פ לכל חד הוי יוצא ומה בכך סוף סוף אם בעינן בסוכה שיהיה שלו א"כ אף שיש לו שו"פ עדיין אינו כולו שלו ואם גם בסוכה שייך לו' דמתכוונין להקנות כ"א חלקו לחבירו שוב אף שאין בו שו"פ נמי סוף סוף חבירו מקנה לו כולו. ואם בסוכה ל"ש לו' שמקנה לו כולו א"כ אף אם היה בו ש"פ מה יועיל סוף סוף שותפין נינהו. ומ"ש בלולב דלא מהני בשל שותפין אף אם יש בו ש"פ לכל חד לולא הטעם שכ"א מקנה לו חלקו. ומ"ש סוכה מלולב אם גם בסוכה ניבעי שיהיה שלו ממש ולמה הוצרך רש"י להוכיח מכח דא"א להיות שו"פ לכל חד. ולכאורה היה נראה דס"ל לרש"י דאין לו' דמיירי שכ"א הקנה לחבירו בפירוש כל חלקו דא"כ מה קמ"ל קרא פשיטא דיוצאין בו דהרי הוי שלו ממש ומה דמתנה עמ"ל שמה מתנה זה נלמוד מבעלמא בכל התורה דהוי מתנה ולא הוצרך לכתוב זה כאן ובע"כ דעיקר הרבותא הוי דקמ"ל אפי' בסתם נמי יוצאין דבסתם הוי כמתנה עמ"ל וא"כ תינח אם יש בו שו"פ לכל חד זה נחשב שותף ממש ולשותף מסתמא מקנה לו עמ"ל אבל היכא שאין בו שו"פ לא הוי שם שותף עליו ולשותף כזה אין חביריו מקנין לו מסתמא עד שיאמר כן בפירוש. וזה דומה למה דאמרינן בעלמא שותפין לא קפדי אהדדי ומחלו אהדדי לכך אם יש לו שו"פ בזה נחשב שותף ומקנה לו חבירו בסתמא אבל אם אין בו שו"פ לא נחשב שותף והוי רק כאיש דעלמא ואין חבירו מקנה לו סתמא. ולפי"ז היה נראה דאם הוי כל האתרוג שלו לא בעינן שו"פ ואף בפחות משו"פ הוי שלו רק באם אין כולו שלו בעינן שיהיה בו שו"פ לכל חד. לכך היה מוכרח דלרש"י אין יוצאין כל הקהל באתרוג אחד כיון שא"א שיהיה בו שו"פ לכל חד ולא נחשבו כשותפין ולא הוי שלהם עד שיקנה לכל אחד חלקו בפי' והדבר צ"ע על הפוסקים שלא הביאו בזה שיטת רש"י ודו"ק היטב: