## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 689

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 689:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 689:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/689:1)

**סעיף ה'**ואם כולם יודעין כל אחד קורא לעצמו. נ"ב עיין במג"א ס"ק יו"ד הביא דיעות בזה אם אחר מוציא חבירו במגלה פחות מעשרה ע"ש. והנה לכאורה הוי קשה לי מה פריך הש"ס במגלה מגלה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה מברייתא דט"ו שחל בשבת עיין שם זמנם מאי לאו דשלא בזמנם הוי בזמנם מה זמנם ביחיד אף שלא בזמנם ביחיד. ומה פריך נימא דהבריי' מיירי לענין אם היחיד יכול לקרות לעצמו בזה הוי שלא בזמנם כזמנם ואף שלא בזמנם קורא ביחיד ורב מיירי לענין אם היחיד מוציא חבירו בזה קאמר מגלה בזמנה קורא אותה ביחיד להוציא את חבירו נמי די בחד וכלשון רי"ו שמביא המג"א דיחיד מוציא חבירו וכן הוי הלשון בכמה דוכתי בפוסקים ובהלכות ר"ה ע"ש. ולכך אמר בזמנה אפילו ביחיד. אבל שלא בזמנה בעינן להוציא חבירו בעשרה ומה פריך. ובע"כ יהיה מוכח דאין זה סברא לו' דמגלה נצרך עשרה. והנה לכאורה היה אפשר לדחות ראיה זו עפי"מ שנראה לי דפלוגתת הפוסקים הנ"ל יהיה תלוי בפלוגתת הש"ס מפני מה אין אומרים הלל בפורים דחד אמר דאכתי עבדי אחשורוש אנן. וחד אמר קרייתא זו הילילא. והנה למ"ד קרייתא זו הילילא הוי כעין תפלה לכך ראוי להצריך עשרה. וכן מפורש במג"א הלכות ר"ח ד"ה כתב הבד"ה דדין הלל כדין תפלה שהביא ראיה להלל מן המשנה דמיירי מדין תפלה עיין שם. אבל למ"ד דלא אמרינן קרייתא זו הילילא אם כן אינו כעין תפלה לכך לא בעינן עשרה. ולכך הך מ"ד דס"ל דלא בעינן עשרה ס"ל דהלכה כמ"ד דעבדי ד' ולא עבדי פרעה וכו'. אבל אידך דס"ל דבעינן עשרה ס"ל הלכה כמ"ד קרייתא זו הולילא לכך ס"ל דבעינן עשרה. ולפי"ז הוי א"ש דתינח בזמנו דהוי החויב לקרות הלל לכך הוי זה במקום הלל ולכך בעינן עשרה. אבל שלא בזמנו אין שם שייכות הלל כי הרי משתה ושמחה וכל דיני פורים אינו נוהג רק בזמנו והקריאה דמקודם אינו רק לזכרון ופרסום. לכך וודאי לא שייך בזה עשרה. ולכך א"א לו' דשלא בזמנו בעשרה הכוונה על שאחד יוציא חבירו בעשרה. ובע"כ הכוונה שהוא עצמו אינו יוצא רק בעשרה. אך לפי"ז יש להוכיח דמה דבעינן עשרה לא מהני נשים וקטנים והג"א מסתפק בזה ולפי הנ"ל יש להוכיח דלא מהני דאי מהני קשה מה פריך הש"ס נימא להיפוך דמה דקא' רב שלא בזמנה בעשרה היינו דהוא עצמו אינו יוצא בפחות מי' ומה דקא' התנא ע"ש זמנם הוי הכוונה להיפוך דמה זמנם אין אחד מוציא חבירו רק בעשרה אף שלא בזמנם נמי בעי עשרה והיינו דניהו יוה"כ לא בעי עשרה היינו כיון דאין שייכות הלל אז כיון דאינו יום הנס אז לא שייך הלל לכך לא בעינן עשרה אבל בע"ש כיון דעכ"פ הוי יום הנס לכך אין אחד מוציא את חבירו רק בעשרה ומה פריך. אך באמת פריך שפיר דהרי אם הוי שלא בזמנם בעשרה א"כ בלא"ה בעי עשרה אפילו בקורא לעצמו מכ"ש להוציא חבירו. ולענין מה קמ"ל דע"ש זמנם. אך אי נימא דלענין הך עשרה דשלא בזמנם מהני להיות מצטרפין נשים וקטנים אבל לענין להוציא אחד את חבירו בזה אם דינו כדבר שבקדושה בעינן עשרה גדולים ואנשים. ולכך הוי ס"ד כיון דשלא בזמנו ל"ש הלל א"כ ניהו דבעי עשרה די בקטנים ונשים. ולכך קמ"ל בזה דע"ש זמנם כיון דהוי יום הנס ובעינן להוציא את חבירו עשרה ובעינן דוקא זכרים גדולים ונימא דרב ס"ל כרב נחמן דקרייתא זו הילילא ולכך ל"ק ליה מע"ש זמנם. ומדלא משני כן מוכח דלא מהני נשים וקטנים רק תמיד בעינן גדולים וזכרים לכך לא מצי לתרץ כן ודוק היטב: