## Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 696

###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 696:1
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 696:1](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/696:1)

**סעיף ד'**בהג"ה ומ"מ ילך לבהכ"נ לשמוע המגלה וכו'. נ"ב הנה נסתפקתי באשה מה דינה אם היא מותרת לילך לבהכ"נ לשמוע המגילה. ומה שהביאני לספק זה הוא עפ"י מה שעוררני משכיל אחד לפרש לו דברי תשובת הרא"ש כלל כ"ז דין ב' שכתב וז"ל ואבל אינו יוצא מפתח ביתו שבת ראשונה לשמוע ברכת מילה וברכת חתנים והאי דקשיא לך דאבל חייב בכל המצות האמורות בתורה היינו במ"ע שבגופו כגון ציצית ותפילין או למול את בנו אבל לילך למילה ולחופה ולשמוע הברכה בשביל גמילות חסדים אין לו לצאת מפתח ביתו עכ"ל. [הובא בש"ך יו"ד סי' שצ"ג ע"ש] ועל זה שאל המשכיל הנ"ל דמ"ש ממגילה שמפורש כאן שמותר לו לילך לשמוע המגלה עכת"ד השואל. והנה בהשקפה ראשונה היה נראה לי ליישב דכוונת הרא"ש הוא דדוקא היכי דהוי מצוה במעשה כגון הנחת תפילין וכדומה אז בזה מותר לו לילך אף דמבטל האבילות כיון דאבילות הוי כל איסורו בשוא"ת ולא תעשה דרבנן והרי בשל תורה נמי עשה דוחה ל"ת מכ"ש בדרבנן דמעשה אלים טפי משא"כ לשמוע הברכות וכדומה דלא הוי מעשה בגופו לכך כל דליכא מעשה בשל תורה אינו דוחה וה"ה דרבנן דכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן. ולכך במגלה כיון דבזה חייב כ"א לקרוא המגלה ומה שאחד מוציא חבירו הוה מטעם שליחות וכמ"ש הפרי מגדים באו"ח ובס' כפ"ת והארכתי בזה במק"א. וא"כ בזה כיון דעיקר המצוה הוה חיוב על גופו במעשה רק שהשליח עושה הוי כמותו וא"כ הוי כאן מעשה בזה דומה לציצית ותפילין וכו'. ולפ"ז נראה דהיינו דוקא בזכר דהוי החיוב עליו לקרוא את המגלה ומה שאחד מוציא חבירו הוי מטעם שליחות לכך הוי מעשה ונדחה האבילות. אבל באשה כיון דאינה חייבת בקריאה רק בשמיעה וא"כ בזה כל ששומעת יוצאת ואינה צריכה בזה לשליחות כלל בזה דומה כמו לשמוע הברכות ולא נדחה האבילות מפני כן ואסורה לצאת לשמוע המגלה כיון דליכא מעשה בגופה. כן היה נראה לו'. מיהו באמת אין מזה ראיה דיש לו' דאין ללמוד מקרא מגלה מפני שאר דברים שהרי אף אף תורה מבטלין לשמוע מקרא מגילה וכמה מצות של תורה נדחין מפני מקרא מגלה. ולכך גם אבילות נדחה מפני מקרא מגלה. ואדרבא אני תמה על האוסרין לקמן בש"ע לאבל לצאת מביתו לשמוע המגלה ואף המתירין כאן מכל מקום כתב הרמ"א דאם אפשר לאסוף מנין בביתו עדיף טפי. ומדוע יהיה כן הרי תלמוד תורה מבטלין לשמוע מקרא מגילה ומבואר בפוסקים דאף אם אפשר לקרוא אח"כ בעשרה מכל מקום מבטלין כדי לשמוע בציבור. ואם כן אם ת"ת דחמיר מבטלין מכ"ש אבילות דקיל והרי ק"ו זה עצמו למדו בש"ס לתורה מעבודה דמה עבודה דחמיר מבטלין ת"ת דקיל לא כ"ש. אם כן ק"ו זה יש ללמוד מכ"ש לענין אבילות דקיל מתורה ועבודה וצ"ע בזה. והנה בגוף קושית השואל הנ"ל על הרא"ש הנ"ל דמ"ש ממגלה בלא"ה לא קשה כיון דבשו"ע יש בזה כמה דיעות אם אבל יכול לצאת מביתו יש לומר דהרא"ש ס"ל באמת דגם לשמוע המגילה אינו יוצא מביתו. ומיהו המדקדק בלשון תשובת הרא"ש יראה דכוונתו כך דהחילוק הוי בין אם עיקר המצוה תלוי בגופו וכן ציצית ותפילין ומילה דהוי עיקר המצוה תלוי בגופו בזה אמרינן דדחינן אבילות מפניהם. אבל דבר שאינו נעשה על ידו לבד רק בצירוף אחרים כגון לשמוע ברכת מילה או חופה שאם לא היו אחרים עושין המצוה לא היה עליו חיוב של כלום ואין המצוה עיקר חובת גופו רק אם אחרים עושים המצוה גם הוא מחוייב לילך עמהם לגמול חסד בזה לא דחינן אבלות מפניו. וא"כ ממילא ל"ק ממגלה דשם בין על האנשים בין על נשים תלוי החיוב על גוף כל אחד ואחד בפני עצמו או לקרוא המגלה או לשמוע לכך דחינן אבילות מפניהם. והנה מה שהקשיתי לעיל למה לא ילך האבל לשמוע המגלה מ"ש מעבודה ותורה. הנה בזה יש לו' כך עפמ"ש בסי' רל"ב וסי' תל"א דיש לחלק בין התחיל בהיתר דאין פוסק ובין התחיל באיסור דפוסק לכ"ע א"כ ה"נ מה דכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם מבטלין מעבודתן וכן סמכו של בית רבי היינו בהתחיל בפורים עצמו בזמן שכבר חלה חובת קריאה עליו לכך מחוייבין לבטל אך בהתחיל בהיתר אינו פוסק וא"כ אבילות שחל עליו קודם פורים וכיון דחל חיוב זה דאבילות קודם המגלה אינו פוסק מאבילות לקרוא המגלה. ולפי"ז היה נראה באם לא חל עליו אבילות רק בפורים עצמו כגון שנקבר בליל פורים וכדומה אז לכ"ע מותר לו לצאת לשמוע המגלה אף שיכול לאסוף מנין בביתו מכל מקום ילך לשמוע בציבור אף להסוברים דאבילות נוהג בפורים ג"כ. כנלפענ"ד כעת ודו"ק: והנה מדי דברי בזה אזכיר מה שעלה ברעיוני להקשות במה דאמרינן בש"ס שם במגילה דא' ריב"ל חייב אדם לקרות המגלה בלילה ולשנותה ביום דכתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום וכו' סבר דמהני מתניתא דידה דיממא א"ל ההוא מרבנן וכו' כמאן דא' אעבור פרשתא דא ואתנייה וקשה דהנה מלשון ריב"ל משמע דהרבותא שלו על דיממא שחייב לקרות גם ביום דאם הרבותא על הלילה וביום פשיטא ליה כך הו"ל לו' חייב אדם לקרות את המגלה גם בלילה ומדא' חייב אדם לקרות את המגלה בלילה ולשנותה ביום משמע דעיקר הרבותא שלו על אדיום. וקשה על דיממא למה הוצרך מפסוק למען יזמרך כבוד וכו' ובפרט אידך היאך הי' סבר מינה למתנייא מתניתא דיממא אבל חיוב קריאה סבור דלא הוי ביום והיאך עלה על דעתו לו' כן. הרי כיון דכתיב משפחה ומשפחה נלמד דכהנים בעבודתם ולוים בדוכנ' וישראל במעמדם מבטלין עבודתם לשמוע מקרא מגלה והרי בלילה ליכא דוכן ולא מעמד ובע"כ מיירי בקריאת היום אם כן מוכח דביום הוי קריאה. וגם מכהנים בעבודתם תקשה אף דהקטרת אברים כשר כל הלילה מכל מקום כיון שכתבנו דמוכח מדברי הפוסקים דהיכי דמצוה אחרת חל עליו קודם המגלה לא נדחה מפני המגילה אם כן בע"כ מה דכהנים בעבודתם מבטלין היינו ביום שחל עליהם חיוב זה עם המגלה יחד משא"כ הקטר אברים דלילה שחל עליהם מביום י"ג קודם חיוב המגלה. אם כן יש ללמוד ק"ו אם אבילות לא נדחה מפני מגילה מכ"ש עבודה דחמירא ובע"כ לא מיירי בשל לילה דליכא עכודה רק הנשאר מן היום ואם כן בע"כ דמיירי מדיום והיאך הוי ס"ד שאין קריאת המגילה ביום וצ"ע בזה כעת ודו"ק היטב: (שם באותו סעיף בהג"ה) וי"א שאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו וכו'. נ"ב הנה מזה למדתי עוד דין חדש בשמע שמועה קרובה בפורים ובסוף נעשה רחוקה דדינו כמפורש בש"ע ובש"ע יו"ד סי' ת"ב דשמע שמועה קרובה בשבת ובסוף נעשית רחוקה שאינו נוהג אלא שעה אחת ומפורש שם בב"י בשם תשובת הרשב"א הטעם אף דאבילות נוהג בשבת ועולה אף בתחלתו מכל מקום הכא שאני דלא שייך אבילות אחר כך רק מכח שבת דהוי עדיין יום למ"ד אם כן לא יהיה הטפל חמור ממנו דבו אינו נוהג אבילות ובגורם לו ינהוג אבילות ע"ש אם כן ה"נ בזה כיון דבפורים אינו נוהג אבילות לא יהיה הגורם חמור ממנו. ולפ"ז נראה עוד אף אם אירע פורים אחר שבת והוי יום הלמ"ד בפורים ונודע לו בשבת נמי אין לו דין שמועה קרובה דהוי דינו כמו שמע בתוך הרגל ואחר הרגל נעשית רחוקה. ולכאורה היה אפשר לחלק ולו' דברגל שפיר יש לו דין שמועה רחוקה כיון דברגל לא חל עליו אבילות דרגל אינו עולה למנין שבעה אם כן ממ"נ השתא לא חל עליו אבילות ואחר הרגל בשעה שהתחיל עליו אבילות כבר הוי רחוקה ולכך יש לו דין שמועה רחוקה אף דהוי עדיין תוך למ"ד ממש ובשבת אף דשבת עולה וחל עליו אבילות מכל מקום כיון דבשבת מיירי ביום למ"ד ממש וכזה כיון דהוי יום אחרון וקיי"ל מקצת היום ככולו ואם כן אם ידע מכבר הדבר כבר היה נפסק ממנו האבילות רק שכזה שעדיין לא ידע ממנו הוי דינו כיום שלפניו לכך די להחמיר אם חל עליו מיד אבל אם הוי עתה שבת ולא חל עליו אבילות לכל דיניו לא החמירו להיות כיום שלפניו ואמרינן ביה מקצת היום ככולו. אך אם נודע לו בשבת שבתוך למ"ד רק תיכף סמוך לשבת הוי פורים רגל שאינו נוהג בו אכילות ואחר כך נעשית רחוקה בזה שפיר יש לו דין שמועה קרובה כיון דנודע לו תוך ל' ממש ושבת עולה למנין זיי"ן מ"מ לפי טעם דברי הרשב"א בתשובה שנתן טעם שלא יהי' הטפל חמור ממנו עצמו נראה דאין חילוק בדבר ובכל ענין פסק ממנו האבלות כיון שאחר כך לא יחול עליו רק מכח שבת ולא יהיה הטפל חמור ממנו. והן אמת שלולא דברי הרשב"א היה נראה דטעם הדבר דשמע שמועה קרובה בשבת ואחרי הרגל נעשית רחוקה דנוהג רק שעה אחת היינו כיון דטעם שמועה קרובה הוי דיום שמועה כבפניו דמי. ולכך נראה דהיינו דוקא ביום שאם היה מת עכשיו חל עליו אנינות יום ראשון הן קודם קבורה הן אחר קבורה. ולכך בזה שייך לו' דיום שמועה כבפניו דמי אבל בשבת ורגל דאם הוי מת לו עכשיו לא חל עליו דין אנינות דאחר קבורה כמ"ש הרשב"א בהלכות חוה"מ דאם הוי יום ראשון בחוה"מ יניח תפילין ואף להחולקים שם היינו מטעם אחר דבלא"ה חוה"מ אין עיקר זמן תפילין אבל זולת זה הוו מודים אם כן לא חל עליו חומר דין יום א' דאחר קבורה ולכך בבטל העיקר בטל גם הטפל. אך בפורים כיון דאנינות חל עליו מדינא ואף להסוברים דמותר בבשר ויין היינו רק מכח דהוי עשה דרבים אבל מתפילין ודאי פטור ביום א' אף בפורים וכיון דחל עליו אנינות דיום א' שלאחר הקבורה חל עליו גם הטפל משא"כ בשבת ורגל אם היה שייך בהם מצות תפילין היה מניח גם תפילין ולא היה נפטר מדין תפילין מטעם אנינות דאחר הקבורה אם כן כיון דחל עליו חומר יום אחד חל עליו גם הטפל. מכל מקום נראה כיון דהלכה כדברי המיקל באבל יש לסמוך על טעם דברי הרשב"א ובפרט דאין הכרעתי מכרעת כנגד דברי הרשב"א אף כטפה מן הים. ולפי טעם הרשב"א גם בפורים הוי כן כמו בשבת. ובפרט דבלשון הרמ"א כאן נזכר שפורים הוי כמו שבת וגם דעת הבעה"ג שפורים דינו כמו רגלים דמפסיק ואינו עולה כלל ובזה ובזה וודאי דאוי להיות דינו כמו שמע שמועה קרובה ברגל ואחר הרגל נעשית רחוקה דאינו נוהג אלא יום אחד ולכך בדין זה הוי ס"ס דלמא כבה"ג ודין פורים כרגלים. ואת"ל דלא כבה"ג דלמא כטעם הרשב"א ואם כן אף אם דינו כשבת הוי כאן כדין שמועה רחוקה. ולכך יש לסמוך להלכה כמ"ש ובפרט באבילות דרבנן. כנלפענ"ד ברור לדינא ודו"ק היטב: וד' יגדור פרצות עמו ישראל ויבולע המות לנצח וישמחינו בישועתו ונסיים בדברי הרמ"א הקדוש סוף סי' תרצ"ז וטוב לב שמחה תמיד. ואציג פה מה שאמרתי בחידושי על או"ח שנת תקפ"ט על מה שאיתא לעיל בסי' תרצ"ה חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ונראה לו' דבר חדש דהנה אמרו חז"ל לחד דיעה דלכך אין אומרים הלל בפורים דאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ. ונראה דזה מפורש בדברי המשורר דוד המ"ע שאמר מי יתן מציון ישועת ישראל יגל יעקב ישמה ישראל דהנה עיקר השירה נאמרה על שמחה ואם אין שמחה אין שירה לכך אמר מי יתן מציון ישועת ישראל. אם הוי הישועה מציון היינו מא"י אז יגל יעקב ישמח ישראל אבל אם הוי הישועה מחוץ לארץ ולא מציון אין לישראל שמחה בכך וליכא שירה. ולכך נראה אף לאידך מ"ד דמסיק הש"ס בערכין דקריאתה זו הלילא דכיון שגלו חזרו להיתירן הראשון מכל מקום עשו היכר דאין נס של חו"ל וא"י שווין. ולכך קבעו בפורים משתה ושמחה זכר למשתה תחלה ובכל היו"ט לא מצינו רק מצות שמחה ולא המשתה והיינו כעין דתקנו בפורים לחלוק כבוד לא"י בתקנת המוקפין כמ"ש הר"ן כן תקנו עוד דכל המועדים הנעשים לישראל בא"י או קודם בואם לא"י דהוי כל הארצות שווין לכך שייך בהם שמחה לבד אבל בפורים שכבר זכו בא"י מקודם והוי ראוי שלא לשמוח כלל על נס שבחו"ל. ולכך ניהו דתקנו שמחה תקנו משתה תחלה שלא להיות השמחה מכח הנס לבד רק גם מכח המשתה כדרך כל השותה לבו שמח ויהיה השמחה גם על ידי המשתה להראות שגם המשתה גורם השמחה ואין שמחה שלימה לנו יען כי היה נס שבחו"ל ולא של א"י ולכך הוי משתה ואחר כך שמחה. ומהאי טעמא אף דתקנו לקרוא המגלה דהוי במקום הלל לדידן דקיי"ל קרייתה זו הלילא מכל מקום תקנו כמו כן לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן וכו' כדי שישכח מלומר השירה כיון דקרייתה זו הלילא. אם כן מוכח דסיפור הנס הוי ההלל. אם כן ממילא מ"ש ארור המן וברוך מרדכי נמי הוי הלל ושירה. ולכך חייב לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן וכו' שלא יהיה בפיו כל היום השירה ולא יהיה שירה שלימה כיון דהוי נס שבח"ל אין שמחתינו בו שלימה. לכן לא יהיה גם השירה שלימה כל היום רק ישכח אותה משא"כ בנס שבא"י נאמר בשוב ד' את שיבת ציון ויהיה נס שבא"י אז ימלא שחוק פינו ולשונינו יהיה מלא רנה כל היום ולא נצטרך לשתות לשכוח השירה רק לשוני תהגה צדקתיך כל היום תפארתך ויהיה השירה בשלימות. כן יהיה בעזה"י אי"ה בעגלא ובזמן קרוב ויבוא לציון גואל במהרה בימינו אמן ואמן:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 696:2
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 696:2](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/696:2)

סיימתי בעזה"י היום יום ד' יו"ד אדר הקרוב לימי הפורים. ד' ישמרנו מיסורים. וזכות אאמו"ר הגאון הקדוש זצ"ל יגן עלינו לדור דורים. וקרנינו בכבוד תרום. שנת רחמי שמים לפ"ק. מחיה ומצמיח ישועה לפ"ק. ואזכה להפיץ יתר ספריו הקדושים וספרי אשר חנני ד' בקרב היום תאמצנו לפ"ק:


###### Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 696:3
[Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim 696:3](https://torahapp.org/share/book/Chokhmat%20Shlomo%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/696:3)

תם ונשלם בעזה"י שבח לאל בורא עולם