## Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction

###### Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction 8:1
[Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction 8:1](https://torahapp.org/share/book/Commentary%20on%20Sefer%20Hamitzvot%20of%20Rasag/s/Communal%20Laws,_Introduction/r/8:1)

**ואשר**אחזה לי אנכי בענ"ד לומר בכוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל בזה הוא כאשר אבאר. והנה כל המבוכה הגדולה הלזו לא גרם אלא לשון **פרשיות**שנשתמשו בו הבה"ג וסייעתו ז"ל במצות אלו. שמשמעותו כפי הרגיל לחלוקת פרשיות התורה. אבל לענ"ד לא זו הדרך ולא זו היא כוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל. וכבר הרגיש בעל ההוספה שבהקדמת הבה"ג כת"י רומי שאין הכוונה בפרשיות אלו לפרשיות שבתורה. כמו שהבאתי לעיל. ואע"פ שמש"כ המוסיף הזה בביאור אלו הפרשיות דבריו קשים מאוד לאמרם בכוונת הבה"ג כמו שנתבאר. מ"מ ודאי אמת הוא שאין הכוונה בפרשיות הללו לפרשיות שבתורה. שהדבר פשוט ומבואר שאין פרשה כולה נמנית מצוה אתת אלא במקומות מעטים מאוד. כשכל הפרשה כולה אינה כוללת אלא מצוה אחת. וגם בזה ודאי פשיטא שאין שום חילוק כלל בין המצות המסורות לצבור למצות המסורות ליחידים. ומטעם זה ג"כ לא יתכן לומר כלל שמנאום הבה"ג וסייעתו ז"ל פרשיות פרשיות משום שבאו לכלול גם כל פרטי ודקדוקי המצוה בכלל עיקר המצוה כאחת. דא"כ גם בכל שאר המצות שמסורות ליחידים היה ראוי לעשות כן. ויהיו א"כ כל תרי"ג המצות כולן נמנות פרשיות פרשיות. ומאי שנא מצות המסורות לצבור לענין זה משאר המצות:


###### Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction 8:2
[Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction 8:2](https://torahapp.org/share/book/Commentary%20on%20Sefer%20Hamitzvot%20of%20Rasag/s/Communal%20Laws,_Introduction/r/8:2)

**אבל**הדבר ברור אצלי למעלה מכל ספק דכוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל בזה לפי שיטתם. שהם חלקו את המצות לארבעה מינים חלוקים. א) מאתים עשין המוטלות על היחידים. ב) מאתים שבעים ושבעה לאוין המוטלים על היחידים. ג) שבעים ואחד העונשין. ד)ששים וחמש פרשיות המוטלות על הצבור. ולפי הנודע דרך כלל מצות התורה הן רמ"ח עשין ושס"ה לאוין. ונמצא שלפי המסורת שביד הגאונים ז"ל לחלק את המצות ע"פ גדרים הללו שכתבנו. אחר שנמנו מאתים העשין שעל היחידים עדיין חסרים ארבעים ושמונה עשין לתשלום רמ"ח עשין. ובלאוין אחר שנמנו מאתים שבעים ושבעה לאוין שעל היחידים. ושבעים ואחד העונשין שבמיתה. שעולים ג"כ בחשבון הלאוין. שהם בסה"כ שלש מאות וארבעים ושמונה לאוין. עדיין חסרים שבעה עשר לאוין. למלאות שס"ה לאוין. והן הן ששים וחמש הפרשיות שארבעים ושמונה מהן הן עשין. והשבע עשרה הנותרות הן לאוין. המשלימות את הלאוין והעשין שחסרו עדיין אחר שלשת מיני המצות הקודמים שנמנו ע"פ גדרן. עשין בפ"ע. ולאוין בפ"ע. אבל ששים וחמש מצות אלו שנמנו בפ"ע ע"פ גדרן שהן מצות המוטלות חובה על הצבור. הן תערובות לאוין ועשין יחד. ואין נכללין בדרך כלל לא בשם לאוין ולא בשם עשין. ולכן קרא אותן בשם **פרשיות.**מלשון פרשת דרכים. כלומר שקצתן הן משלימות מנין הלאוין. וקצתן משלימות מנין העשין. וכבר מצינו לשון זה על ענין זה גם בלשון המשנה (פרק תפלת השחר כ"ח ע"ב) דתנן ר"י אומר ההולך במקום סכנה מתפלל וכו' בכל פרשת העבור וכו'. ושם בגמרא אמרו מאי פרשת העבור. אפי' בשעה שהם עוברים על ד"ת וכו' עיי"ש. ופירש"י ולשון פרשת העבור שהן פורשין לעבירה עיי"ש. ובספרי (דברים. פיסקא כ') אין לך דרך שאין בה פרשות עיי"ש. ופי' בז"ר שהוא כמו פרשת דרכים עיי"ש. וכן בספרי (עקב. פיסקא נ"א) פרשת אשקלון עיי"ש. ופירשו הרמב"ן והר"ן ז"ל (ריש גיטין) דהיינו פרשת דרכים של אשקלון עיי"ש. וראיתי במחברת הערוך להר"ש פרחון ז"ל שכתב (בערך פרש) וז"ל בתוך צאנו נפרשות (יחזקאל ל״ד:י״ב) פי' מפוזרות. וכצפעוני יפריש. פי' יפריד אבריו. ואמרו רבותינו מה הפרש בין זו לזו. ומזה לכל רוח יפרשו (יחזקאל י״ז:כ״א) אע"פ שנקרא בסמך. פי' יתפרדו. וכן ופרשו כאשר בסיר (מיכה ג׳:ג׳). פי' יחלקוהו כבשר התבשיל. (וכן תרגם המתרגם ומפלגין יתהון כמא דפלגין איבריא לגו דודא). וכן פרשתי אתכם (זכריה ב׳:י׳) עכ"ל עיי"ש. וכן פרשיות התורה הוראתן היא כן. שנקראו פרשיות על שם שהפרישו והבדילו ע"י סימני הפסק בין הענינים. כל ענין בפ"ע. וכל אחד בפ"ע נקרא בשם פרשה וכן אשכחן בפרק אלו טריפות (חולין מ"ה ע"ב) דאמרינן עד היכן הוא חוט השדרה. אר"י א"ש עד בין הפרשות. ופירש"י שם וז"ל עד מקום. שהוא מתפרש ומתפצל פצולין כנגד הירכים הוא מתחיל ליפצל ויוצא ראש האחד לירך זה ואחד לזה וכו' עכ"ל עיי"ש. ותו אמרינן התם פי פרשה מהו. פרשה עצמה מהו עיי"ש. ובה"ג (הלכות טרפות) כתב וז"ל ואמאי קרו לה בין הפרשות דאתי ממוקרא דרישא ושפיך לחוט השדרה עד בין הפרשות ופריש לתלת דוכתא. חד לעטמא מהאי גיסא. וחד לעטמא מהאי גיסא. וחד לגומא דאליתא עכ"ל עיי"ש. וכן נראה לפרש ג"כ לשון הכתוב פרשת הכסף. לפי שנתן סכום רב של כסף שיתחלק להרבה ענינים מצרכי המלכות. וכן פרשת גדולת מרדכי. לפי שהיה שר השרים. שהיה ממונה על כל השרים שכל אחד מהם ממונה על ענין מיוחד בפ"ע מעניני המלכות. ולכן נקרא פרשת על שם שמתפרש ומתפצל לענינים וצדדים שונים:


###### Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction 8:3
[Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction 8:3](https://torahapp.org/share/book/Commentary%20on%20Sefer%20Hamitzvot%20of%20Rasag/s/Communal%20Laws,_Introduction/r/8:3)

**ולכן**על דרך זו נקראו גם הששים וחמש מצות המוטלות על הצבור בשם פרשיות. מפני שהן מסתעפות ומתפצלות למנין העשין ולמנין הלאוין. להשלים החסר עוד לאלו ולאלו כמו שנתבאר. י"ז מהן ללאוין ומ"ח מהן להעשין. למלאות מנין שס"ה לאוין ורמ"ח עשין. וא"כ לא יתכן לכללן בשם כללי. לאוין או עשין. מאחר שכוללים בפרטן גם לאוין וגם עשין יחד. והשם הנאות להן בכללותן הוא פרשיות. שהוא מורה על יחוסן לשני עניני המצות יחד. להעשין ולהלאוין. אבל ודאי כל אחת מהפרשיות הללו אינה כוללת אלא מצוה אחת פרטית בלבד. כשאר כל המצות המנויות במנין העשין והלאוין והעונשין. ומה"ט באמת קרא אותן בחוה"ל שם ס"ה מצות עיי"ש. ונראה דזו היא כוונת הר"ש בן גבירול ז"ל באזהרותיו בסוף מנין הלאוין שלו. כשבא להתחיל מנין הלאוין שנכללו בתוך הפרשיות במנין הבה"ג. (והוא ז"ל חלקן בפ"ע לאוין לבד. ועשין לבד. עיי"ש) כתב שם וז"ל **וכל פרשיות מפיקי תושיות אשר הם כציות. מקום נהרים יאורים**עכ"ל עיי"ש. ודבריו אלו צריכין ביאור. וכבר נדחקו הרשב"ץ ז"ל (בזה"ר. לאוין סי' קכ"ח) והרש"ך ז"ל (בנתיב מצותיך דף קע"א) לפרש דבריו בדברים שאינם מספיקים כלל עיי"ש. וע"פ מה שביארנו דבריו מכוונים ופשוטים שכתבן כעין פתיחה למנין הפרשיות. שבא עכשיו למנות אחר שהשלים מנין הלאוין. והודיע בזה תוכן הענין של הפרשיות וביאור השם שנקרא להן. וזהו שכתב **וכל פרשיות מפיקי תושיות.**כלומר שיוצאין מכללן שתי עניני מצות. עשין וגם לאוין. מ"ח עשין למלאות מנין רמ"ח עשין. וי"ז לאוין למלאות מנין שס"ה לאוין. **אשר הם כציות מקום נהרים יאורים.**וזה מלשון הכתוב (ישעי' ל"ג כ"א) מקום נהרים יאורים רחבי ידים וגו' וצי אדיר לא יעברנו. ורצה לומר דפרשיות אלו הן כאניות שיט השטות וסובבות במקום שטף נהרים יאורים כה וכה. אל מקום אשר יאורים הללו יסבו בלכתן. וכן הן הפרשיות הללו. לא אל מקום אחד ילכו. אבל הן מסתעפות ונפצלות מעבר מזה אל תוך העשין. ומעבר מזה אל תוך הלאוין. ולזה אין להן שם מיוחד לאוין או עשין. כשאר חלקי מנין המצות ע"פ גדריהן. רק נקראות בשם פרשיות מטעם זה. ומ"מ כל אחת מהפרשיות אינה כוללת יותר ממצוה אחת בלבד:


###### Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction 8:4
[Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Communal Laws, Introduction 8:4](https://torahapp.org/share/book/Commentary%20on%20Sefer%20Hamitzvot%20of%20Rasag/s/Communal%20Laws,_Introduction/r/8:4)

**וכבר**מצינו בכמה דוכתי שקראו חז"ל גם למצוה אחת בשם פרשה. כמו בפרק התכלת (מנחות מ"ה ע"א) דאמרינן כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש. חטאת עולה היא. אמר רבי יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. הרי דאע"ג דמצוה אחת היא בקרא קראה פרשה. וכן הוא גם בברייתא שם עיי"ש. והכי נמי אמרינן תו התם וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי. א"ר יוחנן פרשה זו אלי' עתיד לדורשה עיי"ש. דאע"פ שאין כאן אלא לאו אחד בלבד נקרא פרשה. ובסוף ברכות (ס"ג ע"א) דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך עיי"ש. הרי דאין שם אלא מצוה אחת וקאמר פרשה קטנה. וכן בפרק בתרא דתענית (כ"ז ע"ב) ובפ"ג דמגילה (כ"ב ע"א) אמרינן כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן ליה עיי"ש. ואילו סופ"ק דברכות (י"ב ע"ב) אמרינן כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן עיי"ש. הרי דהיא היא דגם פסוק אחד קרי פרשה. וכן בסוטה (ריש פרק ואלו נאמרין (סוטה ל"ב ע"א)) קרי במשנה שם פרשת עגלה ערופה אע"פ שאינה אלא פחות משני פסוקים מאותה הפרשה עיי"ש. וכן פרשת סוטה דתנן התם אינה כל הפרשה אלא קצת פסוקים ממנה עיי"ש. וכיו"ב ביבמות (ק"ו ע"ב) במשנה ובגמרא שם עיי"ש. וכן מה שאמרו (פרק יש נוחלין קי"ט ע"א) ראויה היתה פרשת מקושש שתכתב ע"י משה וכו'. היינו רק עונש סקילה דמחלל שבת עיי"ש. ומ"מ קרי לה פרשה אע"פ שאינה אלא מצוה אחת. ועי' ג"כ בפ"ק דסוטה (ג' ע"א) ובפ"ב דשבועות (י"ט ע"א) ושאר דוכתי. ובשבת (פרק המוציא ע"ח ע"ב) תנן קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל עיי"ש. וכתב בתוס' יו"ט שם תמיהא לי למאי איצטריך לפרש זיל קרי הפרשיות שבתפילין ותמצא שזו היא הקטנה עיי"ש שנדחק ואינו נכון כלל. והנכון מש"כ בזה הרב"ד דמשום דבלשון חכמים מצינו דאפי' פסוק אחד נקרא פרשה. משום הכי איצטריך לפרש כאן שהיא פרשה ממש עיי"ש. ויש להוסיף על דבריו דאע"ג דתנן פרשה קטנה שבתפילין. אפשר היה לפרש דהיינו מצוה אחת שבמצות תפילין. דהיינו וקשרתם לאות על ידך. או והיו לטוטפות בין עיניך. דכל אחד מצוה בפ"ע הוא. ומצוה אחת נמי קרויה פרשה כמו שנתבאר. ולהכי איצטריך לפרש דהיינו פרשה קטנה מהארבע פרשיות הצריכות להיות נתונות בתפילין. ועי' מש"כ הרד"פ ז"ל בשש"ל עיי"ש. ואין להאריך בזה. ומעתה מתבאר על נכון מה שקראו הגאונים ז"ל למצות אלו פרשיות אע"פ שכל אחת מהן אינה כוללת אלא מצוה אחת פרטית. או ל"ת או עשה. ודוקא ששים וחמש מצות אלו הוא שקראו כן ע"פ קבלתם מטעם שביארנו. כן נראה לענ"ד בהרמנותא דרבותינו הראשונים ז"ל. ועמהם רבים מהאחרונים ז"ל שלא עלתה בידם לצאת מן המבוכה הלזו. וברוך הפוקח עורים: