## Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Negative Commandments

###### Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Negative Commandments 90:1
[Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Negative Commandments 90:1](https://torahapp.org/share/book/Commentary%20on%20Sefer%20Hamitzvot%20of%20Rasag/s/Negative%20Commandments/r/90:1)

**לא תחמוד.**אע"ג דבדברות ראשונות כתיבי שני לאוין. לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו וגו'. מ"מ כיון דשניהם ענין אחד ממש לא מנאן אלא אזהרה אחת. שלא לחמוד שום דבר של אחר. וכדרכו ז"ל. ובפרט דהכא בלאו שני מסיים קרא וכתב וכל אשר לרעך. וא"כ לאו שני כולל הכל. ובכל כיו"ב אין דרכו ז"ל למנות אלא הלאו הכללי בלבד. ולהכי לא מנה אלא לאו שני בלבד שכולל כל דבר. וכתב לא תחמד סתם. והנה הבה"ג וסייעתו ז"ל וכן הרמב"ם והרמב"ן והחנוך והרשב"ץ ז"ל. מנו עוד בזה לאו דלא תתאוה האמור בדברות שניות. אבל כבר ביאר הרמב"ן ז"ל (בפרשת ואתחנן) דהתאוה בכלל החמדה. ולא בא הכתוב אלא להוסיף תוספת ביאור ללאו דלא תחמוד שיכנס בכללו גם התאוה עיי"ש בדבריו. וא"כ לפי דרכו של רבינו הגאון ז"ל אין למנות אלא לאו דלא תחמוד שכולל גם התאוה ואזהרת תאוה אינה אלא אחד מפרטי לאו דלא תחמוד. וביראים (סי' רנ"ד) ובסמ"ג (לאוין קנ"ח) ובסמ"ק (סי' י"ט) כתבו דתאוה וחמדה אחת הן עיי"ש בדבריהם. דמה"ט לא מנו שניהם אלא במצוה אחת. ובעיקר לאו זה יש אתי אריכות דברים. אבל לא ראיתי להאריך בזה כאן. ויתבאר לפנינו בס"ד (בלאו רע"א) עיי"ש: