## Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1

###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 1
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 1](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/1)

**וכך נכנס האור**
למה יעקב? בקוראנו בסיפורי בראשית אנו שואלים זאת שוב ושוב. יעקב איננו מה שהיה נוח – צדיק תמים בדורותיו המתהלך עם האלוהים. שלא כאברהם, הוא לא עזב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו למשמע קול משמים. שלא כיצחק, הוא לא העמיד את עצמו לעקדה. גם לא היו לו כמו למשה בצעירותו חוש צדק בוער ונכונות להתערב במריבות ולהילחם בעוול. ובכל זאת, אנו קרויים מאז ומתמיד ״עם ישראל״, צאצאיו של יעקב. דווקא על שמו, דווקא הוא. למה?


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 2
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 2](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/2)

נראה לי שהתשובה רמוזה בפתח פרשתנו. יעקב נתון בעיצומו של מסע בין סכנות. הוא עזב את ביתו כי עשו נשבע להורגו אחרי מות יצחק. הוא עומד להצטרף למשק הבית של דודו לָבָן, מקום שבו אורבות לו סכנות אחרות. הוא רחוק מהבית, בודד, פגיע עד מאוד. השמש שוקעת. הלילה יורד. יעקב שוכב לישון, ורואה חיזיון מופלא:


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 3
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 3](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/3)

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה, וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת; כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ״. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, ״אָכֵן יֵשׁ ה׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי״. וַיִּירָא וַיֹּאמַר, ״מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה! אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם״. (בראשית כח, יב-יז)


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 4
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 4](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/4)

שימו לב לחזרה המרובעת על המילה ״וְהִנֵּה״ – ביטוי של הפתעה. שום דבר לא הכין את יעקב לפגישה הזו, ויעקב אף אומר זאת במפורש: ״אָכֵן יֵשׁ ה׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי״. גם הפועַל המספר על הגעתו של יעקב למקום, ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם״ (פסוק יא), מבטא פגישה לא מתוכננת. לימים, בלשון חז״ל, נוספה למילה ״המקום״ המשמעות ״הקב״ה״ – וכך, על דרך הדרש, אפשר לומר שהפסוק מספר שיעקב נתקל בקב״ה במקרה.


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 5
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 5](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/5)

הוסיפו לזאת את מאבקו הלילי של יעקב עם המלאך בפרשת השבוע הבא, והנה לנו תשובה לשאלתנו. גם עם המלאך נאבק יעקב בודד, בלילה, ערב פגישה מפחידה עם עשו. **יעקב הוא האיש שחוויותיו הרוחניות העמוקות ביותר באות לו כשהוא לבדו, בלילה, הרחק מהבית, אל מול פני סכנה**. הוא האיש הפוגש את אלוהים דווקא כשאינו מצפה לכך כלל, כשדעתו נתונה לדברים אחרים, כשהוא מפחד ואולי אפילו על סף ייאוש. יעקב הוא האיש שבמרחב הלימינלי, באמצע המסע, מגלה כי ״אָכֵן יֵשׁ ה׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי״.


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 6
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 6](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/6)

ואכן, יעקב היה לימים לאביהו של עם שמפגשו הקרוב ביותר עם אלוהים התקיים ״בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן״, כתיאורו של משה רבנו בשירת האזינו (דברים לב, י). ומאז, זהו ייחודו של עם ישראל: היהודים שרדו בגלות אחר גלות, ואף כי תהו תחילה ״אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה׳ עַל אַדְמַת נֵכָר?״ (תהלים קלז, ד), גילו כי השכינה עדיין שורה בקרבם. גם כשאיבדו את כל אשר להם, לא איבדו את הקשר לאל חי. שוב ושוב מגלה היהודי: ״יֵשׁ ה׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי״.


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 7
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 7](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/7)

אברהם נתן לעם ישראל את האומץ להתנגד לאלילי הזמן. יצחק נתן להם את יכולת ההקרבה העצמית. משה לימד אותם להיות לוחמי צדק נלהבים. אבל יעקב נתן להם את הידיעה כי דווקא כאשר הם מרגישים בודדים במיוחד, אלוהים עדיין איתם, עדיין נוסך בהם אומץ לקוות וכוח לחלום.


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 8
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 8](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/8)

דוד המלך, משורר תהלים, הוא שנתן לכך את הביטוי הפיוטי העמוק ביותר. שוב ושוב הוא קורא אל ה׳ מלב המאפליה, פגוע, בודד, כאוב, פוחד:


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 9
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 9](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/9)

הוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹהִים,
כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ.
טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה
וְאֵין מָעֳמָד.
בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם
וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. (תהלים סט, ב-ג)
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳. (תהלים קל, א)


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 10
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 10](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/10)

העזות שבחוויותינו הרוחניות מתרגשות עלינו לא פעם דווקא כשאיננו מצפים להן כלל, כשאנו קרובים יותר מתמיד לייאוש. כי בזמנים האלה מוסרות מפנינו מסכות המגן. אנחנו חשופים מתמיד – ועל כן גם פתוחים מתמיד אל ה׳, וה׳ פותח את שעריו בפנינו. ״קָרוֹב ה׳ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ״ (תהלים לד, יט). ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה; לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה״ (תהלים נא, יט); ה׳ הוא ״הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם״ (תהלים קמז, ג).


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 11
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 11](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/11)

רבי נחמן מברסלב היה אומר כי אדם ״צריך לצעוק לאביו שבשמים בקול חזק מעמקי הלב, ואזי השם יתברך שומע קולו ופונה לצעקתו. ויכול להיות שמזה בעצמו ייפול ויתבטל לגמרי כל הקושיות והמניעות הנ״ל״ – אותן קושיות ומניעות שהרחיקו אותו מן היכולת להתפלל.¹

footnotes:
¹ ליקוטי מוהר״ן תניינא מו.


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 12
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 12](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/12)

אנו מוצאים את אלוהים לא רק במקומות הקדושים או המוכרים, אלא גם באמצע המסע, לבדנו, בלילה. ״גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי״ (תהלים כג, ד). העמוקה מכל החוויות הרוחניות, הבסיס לכל האחרות, היא הידיעה שאיננו לבדנו. ה׳ אוחז בנו בידנו, נותן לנו מקלט, מרים אותנו כשאנו נופלים, סולח לנו כשאנו כושלים, מרפא את פצעי נשמתנו בכוח אהבתו.


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 13
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 13](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/13)

אבי מורי ז״ל לא היה תלמיד חכם. לא הייתה לו הזדמנות ללמוד כל צורכו. הוא הגיע לבריטניה בילדותו כפליט. הוא נאלץ להפסיק ללמוד בבית הספר, וכמו כן אפשרויות החינוך היהודי בימים ההם היו מוגבלות. השגת צורכי המחיה גזלה את מרב זמנה של המשפחה. אבל ראיתי אותו הולך זקוף כיהודי, לא פוחד, לפעמים אפילו קורא תיגר; משום שכאשר הוא התפלל או קרא תהלים הוא הרגיש בעוז שה׳ איתו. אמונה פשוטה זו נסכה בו אצילות אנושית וחוסן נפשי.


###### Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 14
[Covenant and Conversation; Hebrew Edition, Vayeitze, 1 14](https://torahapp.org/share/book/Covenant%20and%20Conversation%3B%20Hebrew%20Edition/s/Vayeitze,_1/r/14)

זו הייתה ירושתו מיעקב אבינו, וזו ירושתנו. גם כי ניפול, ניפול אל זרועותיו המקבלות של אלוהים. גם כי יאַבּדו אנשים את אמונתם בנו, גם כי נאבֵּד אנו את אמונתנו בעצמנו, ה׳ תמיד יאמין בנו. וגם אם נרגיש בודדים עד מאוד, לא נהיה בודדים באמת. ה׳ איתנו, לצדנו, בקרבנו, קורא לנו לקום על הרגליים ולהמשיך ללכת, כי יש לנו משימה לעשות, משימה שעוד לא השלמנו, משימה שנוצרנו לבצע. לאונרד כהן אומר באחד משיריו כי ״בכל דבר יש סדק, וכך נכנס האור״. מבעד לסדק שבלב הנשבר חודר אורו של אלוהים. וזה שער השמים.