## Darkhei Moshe, Orach Chayim

###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:1:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:1:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:1:1)

וז"ל א"ז שמעתי מפרשים דהיינו כנגד המתבקע כי מחמת שבזה הצד התחיל לאפות ונדחקה העיסה עד שמתבקע כנגדו ומה שהקפידו לבצוע במקום שנאפה תחלה משום דיש גורסין כן בגמרא פ' חלק מהיכא דקדים בישולא ויש מפרשים שנאפה יפה והוא דעת רבינו:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:2:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:2:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:2:1)

וכן אנו נוהגין מיהו אם חתכו קודם אף בשבת כתב המרדכי בעירובין ס"פ חלון דהוי לחם משנה:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:3:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:3:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:3:1)

ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה היינו אם אינו אוכל מן הפרוסה שבצע רק הבוצע אבל לדידן שנוהגים שהבוצע נותן מן הפרוסה לכל המסובים יש לבצוע יותר כדי שיגיע כזית או מעט פחות לכל המסובים וכן נוהגים:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:4:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:4:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:4:1)

ונראה לי שאין חילוק בין יין לשאר משקים ולא אמר אין מסברין אלא על היין רק למעוטי פת ומיהו י"ל דנקט יין דוקא שקובע ברכה לעצמו תוך הסעודה. ובא"ז כתוב כשבא לבצוע אומר ברשות מורי מדת ענוה היא אע"פ שהוא חשוב יותר מכולן שלא יהא נראה כמראה בעצמו שהוא החשוב והם עונים ברשות שמים וא"צ כ"א ליטול רשות וכשבא לברך על היין אם מברך תיכף ומיד אחר הביצוע קודם שהתחילו לאכול א"צ לומר סברי דהא בלאו הכי סוברים ומצפין אלא היכא שהתחילו לאכול שאין בית הבליעה פנוי צ"ל סברי מורי שימנעו מלאכול ויכוונו לבם לשמוע הברכה ויענו אמן אחריו שאם לא יענו לא יצאו שניהם י"ח בההיא דירושלמי פ' ג' שאכלו ר' אבא בר זימנא הוה משמש קומי ר' זירא מזג ליה כסא א"ל סב ובריך א"ל הב דעתך דאת משתי אחרינא דתניא השמש מברך על כל בוס וכוס א"ל כמה דאנא יהיב דעתא מפקי יתך ידי חובתך בברכתי כן הב דעתך מפקי יתי ידי חובתי באמן עכ"ל וצ"ע במאי דאמר אם לא יענה אמן לא יצאו שניהם י"ח כי לא נמצא זה בפוסקים אחרים וכן בתלמוד שלנו ליתא וצ"ע כתב שם לדבריו משום דעניית אמן מכלל הברכה הוא ולכן אסור לאכול מן הפרוסה עד שיכלה אמן מפי המסובין ולכן אין יוצאים עד שישמעו אמן:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:5:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:5:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:5:1)

ובא"ז כתוב פת שיפון או פת שעורין שאינו יפה וגם מי שאינו רגיל בו ואינו יכול לאוכלו בלא ליפתן מסתברא דבעי מלח אבל פת חטין ויפה אפי' מי שאינו יכול לאוכלו בלא ליפתן בטלה דעתו ובכולהו נראה שאם רוצה להמתין על המלח הרשות בידו או שמא אינו רשאי כי היכי דליהוי תיכף לנטילה ברכה:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:6:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:6:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:6:1)

ול"נ דברי הרוקח דמאחד שטעם אחד מן פרוסת הבציעה יצאו כולם מידי דהוי אטעימת כוס של ברכה וכמו שמבואר לקמן ס"ס רע"א וכמו שאכתוב בסמוך בשם א"ז:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:7:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:7:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:7:1)

וכ"כ בתא"ו ני"א ח"א:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:8:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:8:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:8:1)

וכ"פ הרא"ש והמרדכי ר"פ ג' שאכלו דלא כר' שמחה דס"ל דשנים מצוה לחלק כ"כ הכלבו בשמו וב"י בשם שיבולי לקט כתב א"ז שאין כל אחד וא' צריך לטעום המוציא כמו בטעימת כוס של ברכה דאם יטעום אחד מן המסובין סגי והא דאמרינן בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה דמשמע שהיו נוהגים כ"א וא' לטעום מן המוציא כמו שנוהגים עכשיו לאו משום דחובה הוא כך אלא משום דאתעבדא ביה מצוה מחמת חיבוב מצוה הורגלו כ"א וא' לטעום מן המוציא עכ"ל:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:9:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:9:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:9:1)

ובהגהות אלפסי החדשים פ' ג' שאכלו דב"ה בוצע אע"פ שיש שם כהן וכן איתא בירושלמי:


###### Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:10:1
[Darkhei Moshe, Orach Chayim 167:10:1](https://torahapp.org/share/book/Darkhei%20Moshe/s/Orach%20Chayim/r/167:10:1)

ומשמע מדברי התו' והמרדכי דהבוצע יכול ליתן לפני האחרים קודם שיאכל הוא אבל הרמב"ם כתב בפ"ז וז"ל הבוצע נותן פרוסה לפני כ"א ואחד והאחר נוטל בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אא"כ היה אוכל הוא עכ"ל. ומשמע דאסור אבל מדברי ב"י ואבודרהם משמע שטעות נפל בספרים וכן ראוי להיות הגי' האמיתית בדברי הרמב"ם ואין הבוצע נותן ביד האוכל אא"כ היה אבל ופירש אבודרהם הטעם משום שנאמר פרשה ציון בידיה והוא רמז לפרוסת המוציא וכ"כ הרשב"א בתשובה בשם בעל ה"ג כתב הרר"י שם דף ל"ז ע"ב ומותר ליתן רשות לגדול ממנו לטעום תחילה וכתב דוקא לגדול ממנו אבל לדומה לו אסור ליתן רשות עד שיטעום המברך עכ"ל אבל מדברי רבינו אינו נראה כן וכן דברי תוספות והמרדכי לא משמע הכי דשרי לגדול לאכול קודם שיאכל הבוצע ולפי דעת השר מקוצי דמתיר אם נתן לכל אחד חלקו א"כ אין חילוק בין גדול לקטן אבל כבר נתבאר דקי"ל כדעת האוסרים: