## David Zvi Hoffmann on Exodus Chapter 23

###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:1:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:1:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:1:1)

(ד) דינים לדיינים


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:1:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:1:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:1:2)

**לא תשא.** אם נבין את "לא תשא" האמור כאן כמו "לא תשא" שבעשרת הדברות⁴², כלומר לא תבטא בשפתיך (שבועת שקר), כי אז מדובר כאן בהאשמת שוא בבית־דין, ואכן כך מפרש ראב"ע ע"א. ברם, חכמינו ז"ל מפרשים "לא תשא" - לא תקבל⁴³, וכפי שגם מפרשים־מתרגמים אונקלוס ויוב"ע, ולפיכך לומדים חכמינו מפסוקנו או "הרי זו אזהרה למקבל לשון הרע" או "הרי זו אזהרה לדיין שלא ישמע מבעל דין עד שיהא בעל־דינו עמו".

footnotes:
⁴² למעלה כ, ז (המ').
⁴³ מכילתא ע"א (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:1:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:1:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:1:3)

**אל תשת** וגו'. גם אסור לו לסייע לרשע על ידי מתן עדות שקר. ומכיוון שדבר זה כבר נאסר בעשרת הדברות⁴⁴, מבארים חז"ל במכילתא לפסוקנו שגם אסור ליתן עדות על דבר שלא ראהו, אף כי מותר לו בהחלט להניח שהדבר התרחש בדיוק בדרך שהוא מתאר בעדותו. כי המעיד שראה דבר בלא שראהו באמת, הרי הוא עד חמס, וכפי שביארנו לס' דברים (יט, טז)⁴⁵.

footnotes:
⁴⁴ למעלה כ, יג (המ').
⁴⁵ עמ' שעח במהדורה העברית (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:2:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:2:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:2:1)

**לא תהיה אחרי רבים,** כלומר אל תצטרף אליהם, אל תסור למשמעתם; השוה שמואל־ב ב, י; מלכים א, טז, כא.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:2:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:2:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:2:2)

**לרעות.** אין זה לשון רבים של "רעה", כי אם משורש רע"ע, השוה שמות־הפועל חנות, דמות, ופירושו להזיק. איסור זה מזהיר מפני הצטרפות להמון עם כאשר זה בא לעשות שפטים באדם שנואי. מכיוון שפסוקנו פונה גם אל הדיינים, הסמיכו חכמינו ז"ל לכאן את ההלכה, שהסנהדרין אינה גוזרת מיתה אלא ברוב של לפחות שניים (ראה מכילתא ע"א וסנהדרין ב ע"א).


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:2:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:2:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:2:3)

**ולא תענה על ריב.** גם בריב המתנהל לפני בית- הדין, מקום שבו קובעת הכרעת הרוב, ומחאתו של המיעוט אינה מועלת כלום, גם שם אל תצטרף אל הרוב כאשר דעתך שונה מזו שלו. כך משתמע מביאורו של רש"י, ואילו תרגומו של אונקלוס אינו בהיר⁴⁶ ודומה שגרסתו השתבשה, והכוונה כמו אצל יונתן בן עוזיאל, "ולא תתמנע חד מנכון למלפא זכו על חבריה בדינא למימר הא בתר סגיאי דינא סטי". לפי זה פירושו דומה לזה של רש"י.

footnotes:
⁴⁶ ולא ידעתי מה לא בהיר, וראה ניתנה לגר (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:2:4
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:2:4](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:2:4)

**להיות.** לפי כל האמור פירושו - להטות את המשפט. מכיוון שהוא סובר שדעת הרוב שגויה היא, הרי הוא יטה את המשפט, אם יצטרף אל הרוב. עם זאת מוכח מכאן בעקיפין שבבית־הדין קובעת הכרעתו של הרוב, שהרי רק משום כך יסבור הדיין היחיד שיהיה משום הטיית המשפט אם יצטרף לרוב. אולם בתלמוד⁴⁷ מובא ההיגד "אחרי רבים להטות" - כאילו הוא משפט עצמאי - "מכאן דאזלינן בתר רובא". אך אין להסיק מכאן שהתלמוד כך מפרש את הפסוק, הוא מזכירו שם רק משום שהכלל דאזלינן בתר רובא מוכח מכאן בעקיפין, כאמור. במס' סנהדרין (לו ע"א) מסיקים מפסוקנו, כי "בדיני נפשות מתחילין מן הצד", דהיינו מן המקום שבו יושבים צעירי הדיינים, ודורשים כן משום שנאמר כאן רִב (בלי יו"ד), ראה רש"י שם. ואולי ביארו חכמינו ז"ל את "רבים" שבפסוקנו במשמע "גדולים", משמע שכיח למדי; השוה איוב לט, ט. שיעור הכתוב יהיה לפי זה. בריב שלפני בית־דין אל תצביעו כך שיטו אחר הגדולים כדי להטות (מן הדעה האישית שנדאית נכונה). התיבה רִב (בלי יו"ד) רומזת למלה "רב" (=גדול), וכן מפרשים אפוא את לשון הרבים "רבים" - גדולים. אולם השוה ביאורו של רש"ר הירש וזה של ר"נ וסלי המובא ב"הכתב והקבלה".

footnotes:
⁴⁷ חולין יא ע"א (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:3:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:3:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:3:1)

**ודל לא** וגו'. אל לך להעדיף את העני, ובוודאי לא את העשיר. חוק זה המנוסח בתכלית הקיצור מביא כאן איסור ממנו יש להסיק איסור נוסף⁴⁸.

footnotes:
⁴⁸ על כן אין זה הולם ש- knobel מציע לגדוס כאן 'גדול' במקום 'דל' רק משום שבס' ויקרא (יט, טו) נאמר 'ולא תהדר פני גדול', ומה גם שבאותו הפסוק גם נאמר 'ולא תשא פני דל'. ואם סובר שהביטוי 'תהדר' שבכאן אינו מתאים בקשר לעני משום שבס' ויקרא הוא בא בקשר לגדול (=עשיר), כי אז גם אין לקיים 'לא תשא פני דל', כי גם הביטוי 'לשאת פנים' בא בדרך כלל בקשר עם עשיר, והאדם החשוב מכונה 'נשוא פנים'.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:4:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:4:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:4:1)

(ה) עוד מצוות חברתיות (כג, ד־ה)


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:4:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:4:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:4:2)

קשה להבין, מה מקומם של פסוקים אלה דווקא כאן⁴⁹. דומה, שההקשר הוא זה, נאסר כאן על השופט לנטות מנתיב המשפט בשל התחשבות כלשהי, אם בשל התחשבות עם הרוב ואם בשל התחשבות עם עני זה. להיפך גם היה צריך לומר כאן כי על השופט להיזהר, שלא יגיע לידי גזר־דין שגוי עקב חובה אישית לבעל־דין. ואולם אם היה כתוב איסור מעין זה, היה אפשר להסיק מזה, שאמנם על השופט להיות הוגן גם כלפי בעל־הדין העוין, אך לסתם אדם בחייו הפרטיים מותר ליתן לעוינות כזו ביטוי. על כן אומר הכתוב, שעל המוצא להשיב אבידה גם לאויבו, ועליו למנוע ממנו נזק, ובמיוחד עליו לסייע בידיו כאשר הוא במצב לא נוח. ומכאן קל וחומר לשופט, שאסוד לו להעדיף את בעל דינו של אויבו כאשר שניים אלה באים לפניו לדין. מהלך מחשבה מעין זה מצינו גם בס' ויקרא (יט, טו ואילך) שם בא תחילה איסור עשיית עוול במשפט, ואחר - איסור רכילות, ואחר - שנאת הריע ולבסוף איסור נקימה ונטירה. כלומר, שני הכתובים שבכאן מובאים בתוך־תוכה של חוקת השופטים כדי לרמוז להללו שעליהם לשפוט בצדק גם את אויביהם של הם עצמם.

footnotes:
⁴⁹ Knobel מזדרז להסביר שמדובר כאן בתוספת מאוחרת, ואולם יקשה להבין, מדוע זה הוסיף המוסיף המאוחר תוספת זו דווקא כאן. ואם אמנם היתה לו סיבה סבירה לעשות כן, הרי יכולה סיבה זו לשמש גם לנוסח המקור.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:4:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:4:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:4:3)

**כי תפגע... כי תראה.** כדי לבאר את השימוש בשני פעלים שונים מביא שד"ל כאן את דברי תלמידו יצחק קלינעברג, "התורה חסה גם על הבהמה, לפיכך כשהחמור רובץ תחת משאו ויש שם צער בעל חיים, ציוותה התורה שכל מי שרואה, אף אם הוא רחוק משם, להתקרב אליו ולעזור לבעליו לפרוק משאו. אבל כאשר החמור תועה, אין כאן צער בעל חיים ועל כן לא אמרה תורה שאם יראהו מרחוק ילך אליו כדי להחזירו לבעליו, רק אם יפגע בו והוא קרוב לו, אז ישגיח עליו להשיבו לבעליו. ברם, בס' דברים (כב, א) נאמר "לא תראה" בקשר להשבת אבידה שלא כמו כאן. על כן מוטב לקבל את דברי חכמינו ז"ל הרואים בשימוש בשני פעלים שונים כאן הוראות באשר למרחק שעל המוצא להתגבר, כדי לטפל בבעלי־חיים האבודים, ראה מכילתא ע"א ובבא מציעא לג.⁵⁰.

footnotes:
⁵⁰ וזה לשון הברייתא בבא מציעא שם: "כי תראה - יכול אפילו מרחוק? תלמוד לומר כי תפגע. יכול פגיעה ממש? תלמוד לומר כי תראה. ואיזו היא ראיה שיש בה פגיעה? שיערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל, וזהו ריס" (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:4:4
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:4:4](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:4:4)

**שור אויבך.** "כאן אמר "שונא" ולמעלה "אויב", כי "אויב" קשה מ"שונא", ואולי היה ירא להתקרב אל אויבו שמא יהרגהו, לפיכך לא חייבתו התורה אלא בהשבת אבידתו, שאינו צריך להתקרב אליו, כי יוכל לשלוח לו את האבידה על ידי אחרים, אבל בשונא ציוותה להתקרב אליו ולהתחבר עמו בפריקת משא בהמתו, ואולי על ידי כך גם שונאו ישלים עמו" (שד"ל ע"א). יונתן בן עוזיאל מוסיף על התרגום של שונאך - "דסנאך" דאת סני ליה על חובתא דאנת ידע בה בלחודך"⁵¹. ונראה שעושה כן משום שאסור לשנוא בן ישראל אפילו בסתר, שהרי כתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך"⁵², אלא שכאן אין כל היתר לשנוא. אדרבה, נאמר כאן, שאפילו כאשר אתה יודע שהוא אויבך או שונאך, אפילו אז אין אתה רשאי להחזיר לו כגמולו. ואולם השוה מכילתא ע"א.

footnotes:
⁵¹ פירוש שאתה שונא אותו משום חטא שאתה יודע על אודותיו (המ').
⁵² ויקרא יט, יז (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:5:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:5:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:5:1)

**וחדלת מעזב לו עזב** וגו'. השורש עז"ב סובל כמה פירושים. לפי אחדים - לחזק, לעזור להעלות, אלא שכאן נדרשת פריקת המשא ולא טעינתו, וכך גם חז"ל⁵³, כי על הטעינה אנו מצווים בס' דברים (כב, ד). התרגומים מבינים את השימוש ב"עזב" במשמע "לסלוח", לחדול מן השנאה, אך קשה להוכיח משמע זה. מוטב לפרש לשון עז"ב להתיר (את המטען מן החמור) כמו שגם בערבית משמש שורש זה במשמע להתיר את הגמלים. גם יש חילוקי דעות באשר לשיעורו של הפסוק. יש סוברים כי משפט־הסיפא כבר מתחיל ב"וחדלת"⁵⁴, אך זה אין טועם את טעמי־המקרא ואף אינו מתקבל על הדעת. ועוד. ביאור שכזח יחייב לבאר את "עזב" שבסיפא שלא כ"עזב" הראשון⁵⁵. יותר פשוט לבאר עם אונקלוס, רש"י ואחרים⁵⁶, לשייך את "וחדלת" למשפט־חרישא.

footnotes:
⁵³ בבא מציעא לב ע"א (המ').
⁵⁴ לא מצאתי (המ').
⁵⁵ השוה Knobel ועוד.
⁵⁶ ראה למשל רס"ג, בכור שור, רש"ר הירש (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:5:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:5:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:5:2)

**לו... עמו.** תחילה נאמר "לו" הוא - השונא, הוא הסיבה לרצון שלא לעסוק בעזרה המתבקשת, לא תרצה להיות "לו" לתועלת. ועל כן מזהירה התורה - "עזב תעזב עמו". אל תסתכל באיש, הסתכל בבעל־החיים המתענה ועשה "עמו", רק אם אמנם גם הוא שם יד בכל כוחו בטעינה, והוא כאשר אין צער בעל־חיים. אך בפריקת המשא עליך לעסוק גם כאשר הבעלים אינו עושה דבר, השוה בבא מציעא לב, ב.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:6:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:6:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:6:1)

(ו) עוד דינים לדיינים (כג, ו־ט)


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:6:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:6:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:6:2)

כבר ביארנו בפירושנו לס' דברים (טז, יט)⁵⁷.

footnotes:
⁵⁷ עמ' רצג במהדורה העברית (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:6:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:6:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:6:3)

**אביונך.** הכתוב מזכיר את האביון משום שהוא חשוף יותר להטיית משפט. אמנם כאשר מתבוננים בפסוק ג דלעיל, מסתבר לפרש שגם כאן מדובר בהטיית המשפט לטובתו של העני (השוה מכילתא ע"א). ברם לפי האמור בס' דברים (כז, יט) מסתבר יותר שפסוקנו מזהיר מפני דיכויו של האביון, מפני הפלייתו לרעה.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:7:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:7:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:7:1)

**מדבר שקר תרחק**, על הדיין להתרחק מכל דבר שקר, למשל "מניין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה, שלא יאמר הואיל והעדים מעידין אחתכנו והקולר יהיה תלוי בצואר עדים? תלמוד לומר, מדבר שקר תרחק"⁵⁸. כלומר, כאשר הדיין התרשם, שהמקרה שלפניו הוא שקרי, הרי אף על פי שאינו יכול להוכיח כן באורח אובייקטיבי, אל לא לגזור את הדין בניגוד לשכנועו־שלו על פי דברי העדים ולזקוף את האחריות לגזר־דינו על חשבונם, אבל עליו להתרחק מדין זה⁵⁹. ועוד הלכות רבות ממשפט קצרצר זה, ראה שבועות לא.

footnotes:
⁵⁸ שבועות ל ע"ב (המ').
⁵⁹ וראה דברי רש"י שם ד"ה שהוא מרומה - שלומד מתוך דברי עדים שאין עדותם אמת (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:7:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:7:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:7:2)

**ונקי** וגו'. ראה סנהדרין לג ורש"י שם⁶⁰. ובפשטות אומר הכתוב גם כאן, אם התרשמותך היא שהנאשם אמנם נקי וצדיק, כי אז אסור לך להצביע בעד הריגתו גם כאשר עדים מעידים נגדו, אם אפילו יש בלבך חשש כלשהו שמא הוא אשם "כי לא אצדיק רשע", שהרי לפני כסא המשפט העליון לא יצא נקי.

footnotes:
⁶⁰ שם ע"ב: "תנו רבנן, מניין ליוצא מבין דין חייב ואמר אחר יש לי ללמוד עליו זכות, מניין שמחזירין אותו? תלמוד לומר ונקי אל תהרג. ומניין ליוצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה, מניין שאין מחזירין אותו? תלמוד לומר צדיק אל תהרג". וראה שם רש"י ד"ה נקי וד"ה צדיק (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:8:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:8:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:8:1)

**ושחד** וגו'. כבר ביארנו בהרחבה בפירושנו לס' דברים טז, יט⁶¹.

footnotes:
⁶¹ עמ' רצג במהדורה העברית (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:8:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:8:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:8:2)

**פקחים**, מלשון פק"ח - לפתוח, הם אלה שעינם פקוחה.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:9:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:9:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:9:1)

**וגר לא** וגו'. אין זו חזרה על האמור למעלה (כב, כ), שכן פסוקנו זה מופנה אל השופט, שלא יפלה לרעה את הגר לעומת האזרח, והוא גם מופנה אל החברה, המדינה, שלא תדכא את הגר באמצעות חוקים מפלים, השוה במדבר טו, טו.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:10:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:10:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:10:1)

(ז) שביעית, שלש רגלים ועוד (כג, י־יט)


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:10:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:10:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:10:2)

גרים הייתם בארץ מצרים, ועדיין "גרים ותושבים אתם עמדי"⁶². כדי שנזכור זאת תמיד, ציוונו ה' להשבית את הקרקע במשך כל השנה השביעית ולהפקיר את יבולו לעניים ולחיית השדה. בכך אנו מעידים, כי לא אנחנו אדוני הקרקע כי אם ה' ית', ולו אנחנו מחזירים מדי שבע שנים על פי ציוויו את אשר השאיל לנו. ומשכך, קישורה של מצוה זו עם קודמתה על ידי וי"ו החיבור - "ושש". פרטי המצוה מנויים בס' ויקרא (פרק כה).

footnotes:
⁶² ויקרא כה, כג (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:10:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:10:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:10:3)

**תזרע... ואספת.** יש כאן היתר כפול. מותר לזרוע את האדמה ומותר לאסוף את יבולה. ולעומת זה איסור כפול בשנה השביעית. גם "תשמטנה" - צריך לנטוש את האדמה, אסור לזרוע בה, וגם "נטשתה" - צריך להפקיר את היבול הצומח מאליו, הספיחים, אסור לאסוף אותו כדרך בעלים. והשוה רמב"ן ע"א.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:11:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:11:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:11:1)

**תשמטנה ונטשתה.** אפשר להסב מלים אלה הן על היבול והן על האדמה עצמה⁶³.

footnotes:
⁶³ ראה המאמר "שמיטת כספים בשנה השביעית" בתוך: Magazin fuer Geschichte und Literatur II.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:11:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:11:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:11:2)

**ואכלו אביוני עמך.** היבול נועד לעניים ולחיית השדה. מותר לכל אדם לאוכלו כל עוד מצוי ממנו גם בחוץ, לחיית השדה, אבל -"כלה לחיה אשר בשדה, כלה לבהמתך מן הבית"⁶⁴. המועד שבו צריך להוציא את פירות השביעית השמורים מן הבית משום שכבר אין מהם בשדה, נקרא זמן ביעור.

footnotes:
⁶⁴ פסחים נב ע"ב (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:11:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:11:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:11:3)

**לכרמך לזיתך.** אין לעבד בשנת השביעית לא את הגפן ולא את הזית, ואת פריים יש להשאיר לעניים. וראה רשב"ם ע"א. והוא הדין לכל האוכלים שהן גידולי קרקע, כדכתיב בפ' בהר־סיני.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:12:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:12:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:12:1)

כשם שעל השדה לנוח בשנה השביעית, כך על האדם לנוח ביום השביעי. כשם שיש במנוחת השדה בשנה השביעית הכרזה על ה' כבעליו של הקרקע, כך יש במנוחת האדם ביום השביעי משום עדות שעשייתו ופעולתו של ה' בורא העולם הן, שבעשייתו הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית וממשיך אותו. וכשם שבשנה חשביעית אנו מצווים לא רק על מנוחת שדה וכרם אלא גם הספיחים, כלומר הצמחים העולים מאליהם משאירים לעניים ולחיית השדה כדי שתהא כאן לא רק הכרזה על בעלות ה' בקרקע כי אם גם הכרזה על חובתנו להעניק מפרי הקרקע שהושאל לנו מידיו ית' מזון לאחינו נבראיו, כך גם בשבת - לא רק שאסור לנו לעשות בה כל מלאכה, אלא שעל מנוחה זו להתפשט גם על עבדינו ובהמתנו, אל לנו להניח להם לעבוד ביום זה להביא לנו תועלת, כדי להפגין שבדואים אלה אינם עלי אדמות בשבילנו, אלא גם אנחנו וגם הם נבראו לעבוד את ה' ולפארו, ולכן אנו חייבים להיטיב עמהם וליתן להם מנוחה.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:12:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:12:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:12:2)

**וינפש,** ויתאושש, ויבריא.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:12:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:12:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:12:3)

**בן אמתך,** במקום עבדך, השוה תהלים קטז, טז.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:12:4
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:12:4](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:12:4)

**והגר**, הוא הזר שהשכיר עצמו כפועל, ואפילו זה שחייב עבודת־פרך. כאן מדובר בגד־תושב, אך השוה למעלה כ, יא.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:13:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:13:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:13:1)

**ובכל אשר אמרתי אליכם** וגו'. הרבה טרחו באשר לקשר שבין פסוק זה הן לזה שלפניו והן לזה שלאחריו, ומה גם שהוא מפסיק בין שבת לרגל אשר לכאורה שייכים יחד. שד"ל רואה עצמו נאלץ לומר שמתחילה כאן פרשה חדשה⁶⁵, אך תמוה כיצד זה שפרשה־חזרה זו תבוא דווקא כאן בין עניין שבת לעניין רגלים. על כן אנו סבורים שלא נטעה, אם נקשור את "ובכל אשר אמרתי" וגו' אל הפסוק הקודם, כך שפסוקנו יהיה נמשך אחר התיבה "למען" אשר שם. הן שכיח למדי הוא, שפסוקים אחדים נמשכים אחר "למען" אחד; השוה למשל במדבר טו, מ. ואין כל המשפטים הנמשכים אחר התיבה "למען" חייבים להתחיל בפועל - כמו בדוגמה זו ובפסוק הקודם - וכפי שנראה היטב מתהלים ט, טו, ואף אפשר שתחזר וי"ו־החיבור, כפי שיוצא מעצם פסוק זה. על כן יש לפרש גם כאן. הוה נח ביום השביעי למען ינוחו בהמתך ועבדך וגרך ולמען שכולם, כלומר אתה, בהמתך, עבדך והגר תנוחו בכל אשר אמרתי אליכם ותשמרו בו - הכוונה לעשרת הדברות, שלרוב לא הופנו רק אל ישראל כי אם אל האנושות כולה. באמצעות מנוחת השבת נזכרים בה' בורא שמים וארץ ומוזהרים לעשות מצוותיו ית'. זה שמצוה אחת תזכיר את כל יתר המצוות ותשמש אות זכרון להן, מצינו גם בציצית (במדבר טו, מ) וגם בתפילין (שמות יג, ט), קל וחומר שאפשר לומר כן לגבי שבת, שהיא יסודה של כל התורה כולה וכפי שלימדונו חז"ל "מומר לחלל שבתות כמומר לכל התורה כולה"⁶⁶.

footnotes:
⁶⁵ אחר שהשלים המצוות שבין אדם לחברו, חזר למצוות שבין אדם למקום וסיים במה שפתח למעלה... ועתה חזר להזהיר על עניין האלילים ולצוות על כבודו ית' וכו' (המ').
⁶⁶ (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:13:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:13:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:13:2)

**ושם** וגו', והוא כדי שכולכם - אתה עבדך וגרך - לא תעבדו אלהים אחרים. להזכיר שם אלהים אחרים פירושו - להזכיר את שמם כדי לפארם, כלומר לעבוד אותם, כשם ש"המקום אשר אזכיר את שמי"⁶⁷ הוא המקום אשר בו עובדים את ה'.

footnotes:
⁶⁷ כ, כא (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:13:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:13:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:13:3)

**לא ישמע** וגו'. בלשון יחיד, שוב מופנה אל ישראל ונמשך אף הוא אחר "למען" - הוה נח כדי שינוחו עבדך והגר ותשמרו את מצוותי ובמיוחד כדי שלא תפנה אל האלילים ועל ידי זה יישמע שמם. אם תניח לעבדך לעשות מלאכה בשבת ועל ידי כך תימנע ממנו הכרת ה', כי אז הרי אתה הוא זה שגורם לעבודתו את האלילים והרי זה כאילו אתה מצווה עליו "לך עבוד אלהים אחרים" (השוה שמואל א כו, ט). לפיכך למדו חכמינו ז"ל מביטויי פסוקנו. שלא יאמר אדם לחברו שמור לי לצד עכו"ם פלוני... שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא לגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו (סנהדרין סג ע"ב). ובאשר לאיזכור שם אליל, עיין שו"ע יורה דעה (סי' קמז).


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:14:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:14:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:14:1)

**שלש רגלים.** רגל פירושו גם "פעם" כפי שגם "פעם פירושו גם "צעד"; השוה "מה יפו פעמיך"⁶⁸. אותה המשמעות יש למלה "רגל" גם בבמדבר כה, כח, לב, לג. עם זאת התהווה בלשון המשנה הביטוי רגל לציון הרגלים, וכן גם בעברית החדשה - ציון לחג.

footnotes:
⁶⁸ שיר השירים ז, ב (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:14:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:14:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:14:2)

**תחג.** מן חג"ג שבעצם פירושו הוא לנוע בחוזקה, לקפוץ, לרקוד; השוה שמואל א, ל, טז, ומכאן גם לחגוג חג, ובמיוחד חג שמח. ואף יש במשמעו של שורש זה. להתאסף לחגוג חג⁶⁹. חג הוא תמיד המועד שחוגגים אותו ברוב עם. ומכאן שיש בציווי "תחג" משום ציווי לאסיפת ציבור גדול במקום אחד, ופסוק יז רק קובע את מקומה של אסיפה זו ומי הם אלה החייבים בה. על כן אפשר כבר לצוות בפסוק טו "ולא יראו פני ריקם", אף כי כלל לא דובר עדיין על היראות. מצוות הרגל מוזכרות כאן בקיצור נמרץ, אם משום שציווין כבר ניתן, ואם משום שעוד יפורט מאוחר יותר.

footnotes:
⁶⁹ ראה למעלה ד"ה תחג בפסוק יד (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:15:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:15:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:15:1)

**את חג המצות** על אודות חג זה כבר דובר מיד עם יציאת מצרים (למעלה הפרקים יב־יג), ועל כן אפשר לומר כאן "כאשר ציויתיך" כרומז לאמור שם⁷⁰. כאן מודגש במיוחד שכל חג ייחגג בעונה מסוימת של השנה, ושיש בכך גם משום משמעות חקלאית. כל עת שמגיעה עונה חשובה לטבע, על ישראל להתאסף סביב אלוהיו במקום אשר בו ייקרא שמו ית', כדי להכיר בו כבורא הטבע ואדוניו.

footnotes:
⁷⁰ למעלה יב, יד, כ ועוד שם ופרק יג (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:15:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:15:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:15:2)

**כי בו יצאת** אך בחג זה יש לזכור גם את יציאת מצרים, היא הולדת עם ישראל כעם ה'. טבע והיסטוריה גם יחד צריכים לקבוע את מועד החג, כי אותו הא־ל אשר ברא את הטבע, המפעיל את כוחותיו על פיחוקים נצחיים, הוא גם זה המכוון את גורל יושבי תבל, האחראי להתרחשויות המגוונות של ההיסטוריה וכבר הרחבנו את הדיבור באשר להשערות השונות שנקשרו לפרשת המועדים בביאורנו לס' ויקרא פרק כג.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:15:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:15:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:15:3)

**ולא ייראו.** מצוות ראייה זו שנאמרה אצל החג הראשון, חובה היא בכל הרגלים; השוה דברים טז, טז. אך צריך להדגיש במיוחד שגם בחג המצות אשר בו עדיין לא נקצר מאומה מתבואת השדה, אין להיראות ריקם במקום העלייה לרגל.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:16:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:16:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:16:1)

**וחג הקציר.** להלן (לד, כב) נקרא חג זה "חג השבועות", מכיוון שכבר ניתנה מצוות ספירת שבעת השבועות שחלה בו בפרק כג בס' ויקרא ⁷¹.

footnotes:
⁷¹ ואלו פרשתנו קדמה לויקרא כג; ראה דברי המחבר לויקרא, עמ' פח במהדורה העברית (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:16:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:16:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:16:2)

**בכורי מעשיך.** יש להשלים במחשבה לפני "בכורי" את המלה "חג", כלומר חג בכורי מעשיך־תוצרתך; השוה חבקוק ג, יז.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:16:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:16:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:16:3)

**אשר תזרע** הוא תמורה ל"מעשיך". לא מדובר כאן דווקא בביכורי יבול החיטה כמו להלן לד, כב, אבל נקבע כאן באורח כללי שבחג הביכורים אפשר להביא מבכורי השדה. ועל כן קובעת המשנה (בכורים א, ג) "אין מביאין בכורים קודם לעצרת". הבאת הביכורים הוחלה בביכורי החיטה שאותם הביאו בשביל כל הציבור כולו בצורת שתי הלחם⁷².

footnotes:
⁷² ויקרא כג, יז (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:16:4
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:16:4](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:16:4)

**וחג האסיף בצאת השנה** להלן (לד, כב) נאמר "וחג האסיף תקופת השנה", כלומר עם סיום השנה. והנה בעצם חל חג זה בתחילת השנה, אחר שהשנה הקודמת הסתיימה. ואמנם לפני מתן תורה היתה תחילת השנה בתשרי⁷³, ורק עם יציאת מצרים נקבע חודש היציאה לראשון החדשים. אך מן הבחינה הכלכלית נשמרה תחילת השנה כמקודם, ובה גם הוחל במניית שנות השמיטה.

footnotes:
⁷³ ראה המחבר, Der Anfang des Jahres (תחילת השנה) בתוך Juedische Presse 1875.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:17:1)

**שלש פעמים** וגו'. תפקידן העיקרי של שלוש הרגלים הוא התאספות העם לפני ה' ומכאן השם "חג".


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:17:2)

**יראה.** "תניא יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה, סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר יראה - ייראה" וכו' (חגיגה ב ע"א) והוא משום "יש אם למסורת" כלומר, גם אפשר לקרוא יִרְאֶה - "כפי שבא ליראות כך בא לראות" (שם); והשוה דברי רש"ר הירש לפסוקנו.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:17:3)

**כל זכורך.** השם "זכור" בא במקרא רק בקשר לרגלים, ועוד פעם אחת הוא בא בס' דברים (כ, יג) - "והכית את כל זכורה לפי חרב", ושם משמעו - כל הגברים המבוגרים העצמאיים. וראה בפירושו של רש"ר הירש כאן, המבדיל בין "זכר", הוא ציון המין, לבין "זכור" המורה לא רק על המין (הזכרים) אלא גם על בגרות שבעצמאות. ואכן, חרש שוטה וקטן ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים, החגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגלו - כל אלה אינם עולים לרגל, ראה משנה חגיגה (ב ע"א). וגם זאת יש לדעת, לא מן הצורה "זכור" שבכאן לומדת המשנה הלכה זו. לנו נראה שגם "זכר" פירושו - החזק כמו גבר, ומשמעו אינו שונה ממשמע "זכור". דומה שכל אימת שיש לתיבה צורך בנטייה, בא לשון "זכור", ואולי זה כדי שלא להחליפה עם הפועל "זכ"ר"⁷⁴.

footnotes:
⁷⁴ ואם Knobel סובר, ש"זכור" הוא לשון ייחודי למסמך מסוים, הרי הוא טועה, שכן לא מצינו בשום מקום את התיבה "זכר" בנטיה, בעוד ש"זכור" אינו מופיע בשום מקום בלי נטיה.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:4
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:4](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:17:4)

**אל פני.** להלן (לד, כד) ובס' דברים (טז, טז) בא במקום "אל פני" - "את פני", והביטוי "הראה את פני" בא עוד⁷⁵.

footnotes:
⁷⁵ ראה דברים לא, יא, וגם שמואל א' א, כב, ותהלים מב, ג (המ'). וזה ש-(Urschrift) סובר, שבמקומות הנ"ל היה כתוב תחילה רא"ה בבנין קל ושונה לבנין נפעל בשל חשש לאינוש (אנתרופומורפיזם), הרי זו שרירות לב הסרת טעם. הן מצינו את הצירוף "את פני" במקומות נוספים במשמע "לפני"; השוה בראשית לג, יח, שמואל א' כב, ד, אסתר א, י. וגם כאן נאמר "אל פני". ואכן מצינו לעתים קרובות למדי במקרא שנביא אומר, כי ראה את פני ה', ואיש לא נרעש מזה, שכן הכל יודעים שבהקשר זה אין להבין את לשון רא"ה באורח מילולי; השוה מלכים א' כב, יט; דברי הימים ב' יח, יח; עמוס ט, א; ישעיה י, א,ה, כי הרי ה' עצמו אומר (לג, כ) "כי לא יראי האדם וחי".


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:5
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:17:5](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:17:5)

**האדון ה'** עלינו לבוא לפניו כפי שהעבד בא לפני אדוניו וממתין להוראותיו. להלן (לד, כג) מוסיף הכתוב במצוות הראייה אל השם "האדון ה' גם "אלהי ישראל", והוא כדי לרמוז אל היחס המיוחד שבין ישראל ואדוניו.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:18:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:18:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:18:1)

**לא תזבח על חמץ דם זבחי.** עתה מובאות כאן תחילה הלכות קרבנות, כדי לקשור אליהן בהמשך מצוות קדושה. ההלכה הראשונה מוסבת על קרבן פסח דווקא. גם בס' דברים נצטווינו (טז, ג) "לא תאכל עליו חמץ" - אל לך לאכול חמץ בסעודת הפסח. בסעודה זו אין לצרוך אלא מצה. כאשר מובא דבר־מאפה עם קרבן משתמש הכתוב במלית "על"; השוה "על סל המצות" (במדבר ו, יז). פירושו של "לא תזבח על חמץ דם זבחי" יהיה אפוא ראשית כל כמו "לא תאכל עליו חמץ" שבס' דברים. אך מכיוון שאין להביא עם הפסח כל דבר מאפה שהוא, הסיקו חכמינו ז"ל בדין⁷⁶ שאפילו בבתיהם של בני החבורה המנויה על הפסח אסור שיהא מצוין בהם חמץ, ומה גם שבמקומות אחרים נאמר לגבי חג הפסח במפורש "לא יראה לך חמץ"⁷⁷. הפסח נקרא כאן "זבח" כפי שמעיר אל נכון רש"ר הירש בפירושו, "משום שעיקרו של קרבן פסח הוא קידושו והתמסרותו של הבית היהודי... תכלית קרבן הפסח ומשמעותו המפורשת היא אכילתו בתוך הבית ובקרב המשפחה. המצוה הבאה נסובה על קרבן החגיגה להלן (לד, כה) נאמר "זבח חג הפסח", ולכאורה מדובר גם כאן בקרבן הפסח דווקא. ברם, יש לדעת כי גם יתר הקרבנות הקרבים בחג זה קרויים בשם פסח, וכפי שכבר ביארנו בפרושנו לס' דברים פרק טז⁷⁸. לפיכך נאסר כאן אפוא להותיר את חלבי החגיגה עד הבוקר ונצטווינו על שריפתם על גבי המזבח מיד⁷⁹.

footnotes:
⁷⁶ פסחים סג ע"א, "אמר ר' שמעון בן לקיש, לעולם אינו חייב עד שיהא החמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה ועד שיהא עמו בעזרה. ר' יוחנן אומר, אף על פי שאינו עמו בעזרה" (המ').
⁷⁷ למעלה יג, ז (המ').
⁷⁸ עמ' רסו במהדורה העברית, ובמאמר על הנפת העומר עמ' 25. ולא ידעתי היכן למצוא מאמר זה (המ').
⁷⁹ כדי להביא לידי התאמה בין פסוקנו ולבין האמור להלן (לד, כה) "ולא ילין עד בקר זבח חג הפסח" מתרגם Keil "חלב חגי" - המובחר שבחגי. ברם, התיבה חלב באה במקרא רק בציון חלק של קרבן או להפרשות קדושות, כגון תרומה ותרומת מעשר, ואף פעם לא נקרא קרבן שלם בשם זה. והשוה גם דברים טז, ד ומה שהערנו שם.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:19:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:19:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:19:1)

**ראשית בכורי אדמתך.** המצוה להביא את פרי השדה לבית המקדש באה על פרטיה בס' דברים (פרק כו), ושם גם ראינו שאין להביא ביכורים כי אם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:19:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:19:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:19:2)

**בית ה'**, כך נקרא כאן המקום המקודש, שאליו יש להביא את המתנות המקודשות, בלא להזכיר מקום מסוים.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:19:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:19:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:19:3)

**לא תבשל גדי.** גם זו מצוות קדושה, כפי שכבר הבהרנו בפרושנו לס' דברים (יד, כא)⁸⁰.

footnotes:
⁸⁰ עמ' ריט־רכ במהדורה העברית (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:20:1)

**(ה) הבטחות לכניסה לארץ, תנאיה וכריתת ברית**


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:20:2)

(א) הבטחה ותנאיה


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:20:3)

אחר שהביאו בספר הברית עד כאן חוקים ומשפטים שעל ישראל לקיימם, מוצגות עתה ההבטחות שקיומן יהיה שכרם על ציותם. אם העם ישמעו לקול ה' כי אז יירשו את ארץ הקודש ויחיו בה באושר ובאין מפריע. אך מכיוון שעם ירושת הארץ עלולות לצוף לישראל סכנות חדשות - שמא יתפתו לכרות בריתות עם העמים המושחתים תושבי הארץ ועם אלוהיהם, מתווספות אל ההבטחות חלל גם אזהרות אשר צריך להישמע להן, כאשר ההבטחות יתקיימו. אך אזהרות אלה הן בפרשה זו רק טפל. עיקרה הוא הבטחות הברית שלו ית', והפסוקים הללו הם אפוא סיום הולם לספר הברית שבתחילתו באות תביעות־מצוות אל ישראל, ואחר כך הוא מציין את השכר שהקב"ה מבטיח בעבור קיום מצוותיו. בדומה מסתיים גם ספר הברית השני, זה שבספר דברים, שנכון לכנותו ספר הברית של ערבות מואב, בבשורה על העונש על קיום או אי־קיום המצוות; השוה ביאורנו שם בסוף פ' כח.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:4
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:4](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:20:4)

**מלאך.** דעות שונות יש באשר לטיבו של מלאך ה'¹. דומה שכאן יהיה נכון ביותר להבין "מלאך" כגילוי־שכינה בקרב ישראל אשר הנהיג־כיוון את העם לאורך כל הזמן עד לכניסתם לארץ הקודש ואף הודיעם את רצון האלוהים. אכן האמצעי שדרכו הגיע ביטוי רצון הבורא אל ישראל היה משה רבנו, אבל גילוי השכינה שהיה לחלקם התגשם על ידי עמוד־האש הנראה לכל ושבתוכו שכנה תפארת ה'. עמוד־אש מנהיג־מכוון זה מתואר כאן כמלאך שבתוכו שמו ית'; והשוה רמב"ן כאן ובריש פ' וירא. גם להלן (לג, ב) אומר ה"'ושלחתי לפניך מלאך" אך מוסיף (שם ג) שבשל קשיות ערפם של ישראל "לא אעלה בקרבך... פן אכלך בדרך". נראה שההבדל בין ההבטחה שבכאן ובין זו הבאה הוא רק בכך, שאחרי חטא העגל לא נאמר עוד "כי שמי בקרבו". כלומר, בעוד שלפני חטא זה היה ב"מלאך" משום תפארת ה', לא היה זה עוד כך אחריו. ואולם תפילת משה הועילה שעוד בחייו התקיימה ההבטחה הראשונה, אך רק בימי הכיבוש בא המלאך שהלך לפני ישראל כשחרב שלופה בידו ודיבר אל יהושע². והשוה רמב"ן. מלאך הוא בעצם שליח, ובמיוחד שלוחו של הקב"ה. ואם ה' מביע עצמו בצורה כלשהי ופועל, הרי זה (לרוב) על ידי "מלאך ה"'. אך יש להבדיל, כפי שגם נראה מדברי רמב"ן, בין מלאך שה' שוכן בתוכו ("כי שמי בקרבו") לבין זה הפועל על פי ציווי של ה' כמו על כוח־טבע רגיל.

footnotes:
¹ השוה גם Genesis 284 ,Delitzsch' Geschichte I, 550 .Kurz והכתבים המובאים שם.
² יהושע ה, יג (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:5
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:20:5](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:20:5)

**המקום** וגו'. אין זה בית המקדש, כפי שאחדים רוצים להגיד³, אבל זה ארץ ישראל כולה. באורו של פסוק זה בא להלן פסוק כג, ואילו הפסוקים כא־כב הם מאמר מוסגר שבו משננים לעם, שעליהם להישמר מחטא ואי־קדושה במיוחד כאשר המלאך שה' בקרבו מצוי ביניהם, מכיוון שאז ייענשו על כל חטא בעונש חמור יותר, כי שם־שמיים מתחלל על ידי כך.

footnotes:
³ לא מצאתי מי שאמר כן (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:21:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:21:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:21:1)

**ושמע בקולו.** ואין הכוונה רק למה שיצווה המלאך - או ה' שבמלאך - בעתיד, אלא הכוונה היא לכל מה שציווה ה' עד כה, ומצוות המלאך ההוא אשר מזהיר תמיד לשמור בקול ה'. ואמנם מבואר "שמע תשמע בקולו" שבפסוק זה הוא על ידי "ועשית כל אשר אדבר". ואולי אפשר לומר שאין המלאך מצווה ציוויים חדשים, וכי שומעים בקולו בכך שמקיימים את מצוות ה'.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:21:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:21:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:21:2)

**אל תמר בו.** באשר לקושי שבצורה זו, ראה ראב"ע ע"א. הרי זו צורה ארמית, כמו "ויסב" (יג, יח)⁴.

footnotes:
⁴ ראה Ewald, 67,8 ;Gesenius.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:21:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:21:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:21:3)

**כי שמי בקרבו.** ייתכן שהוא טעמו של "לא ישא" כלומר, מכיוון ששם־ה' בו, לא יסלח אי־ציות לדבריו, או שהוא מוסב על "שמע בקולו", כלומר מכיוון שתפארתו ית' עמכם, חובה היא לציית לציווייו.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:22:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:22:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:22:1)

**ואיבתי** וגו'. לשון נופל על לשון (Paranomacial). משמעותו של פסוק כב היא, אם אתם תשמעו לי, כי אז אקיים את הבטחתי, ופסוק כג מפרט, לאן מביא מלאך ה' את ישראל. מתוך שבעת העממים שבארץ כנען מוזכרים כאן רק שישה. חסר הגרגשי, והםיבה לכך היא, כדברי ראב"ע - "ולא חשש להזכיר הקטן שבהם". להלן (פסוק כח) נזכרים רק שלושה עממים.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:22:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:22:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:22:2)

**והכחדתיו.** כלומר, אכחיד כל אחד מהם. ועתה באה אזהרה מפני העבודה הזרה הכנענית.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:24:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:24:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:24:1)

**ולא תעשה** וגו', אף לא את מעשיהם של עובדי ע"ז מותר לחקות⁵.

footnotes:
⁵ ראה רמב"ן ע"א.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:24:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:24:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:24:2)

**הרס תהרסם** מוסב על הפסילים.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:24:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:24:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:24:3)

**מצבותיהם** או המצבות או העמודים המוקדשים לאלילים; השוה ביאורנו לס' דברים טז, כב.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:25:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:25:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:25:1)

**ועבדתם.** לא לאלילים עליכם לעבוד, "לא תעבדם" אבל "ועבדתם את ה' אלוהיכם". כאן הכוונה לעבודת ה' במשמעה הצר יותר, דהיינו בהקרבת קרבנות ובקריאה־פנייה לשמו.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:25:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:25:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:25:2)

**וברך,** הוא יעניק לך שפע מזון, יותר מן הנחוץ.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:25:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:25:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:25:3)

**והסרותי** וגו'. וגם ירחיק ממך כל מיני חולאים, וכפי שהובטח לך כבר למעלה (טו, כו). רמב"ן מזכיר כאן בדין שיש עובדי ע"ז שאמנם מודים בעליונותו של הקב"ה, אך הם מאמינים בטעות, כי מסר את הנהגת העולם לידי כוחות אחרים, ומהם בלבד יש לצפות לטובה ולברכה, ואליהם יש אפוא להתפלל. על כן נאמר כאן "ועבדתם את ה' אלוהיכם", כי רק לו הכוח להשפיע עליכם שפע טוב ולהסיר כל מחלה.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:26:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:26:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:26:1)

**משכלה**, אשה המפילה עוברה או זו שילדיה מתו.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:26:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:26:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:26:2)

**ועקרה,** זו שכלל אינה יולדת.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:26:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:26:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:26:3)

**את מספר** וגו'. ימי כל ימלאו, ולא ימותו בקיצור ימים עקב אלימות.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:27:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:27:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:27:1)

**את אימתי... והמותי**, שוב לשון נופל על לשון. שלא כברכותיו לעמו ישלח ה' את אימתו על אויבי ישראל ויהומם.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:27:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:27:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:27:2)

**אשר תבוא בהם**, "בהם" פירושו "בארצם"; השוה במדבר כ, יח.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:27:3
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:27:3](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:27:3)

**ונתתי את כל אויביך אליך ערף.** לתת את האויב ערף, כלומר לעשות, שיפנה לך עורף; השוה יהושע ז, ח; תהלים יח, מא.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:28:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:28:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:28:1)

**את הצרעה,** שם קיבוצי לצרעות⁶. ראב"ע מפרש - מכה בגוף, מגזירת צרעת, שתחליש כוח הגוף. ברם, אין הוא מנמק דבריו. רוב החדשים וגם מלבי"ם ליהושע (כד, יב) מבינים ביטוי זה כתמונה לפחד, בהלה וייאוש. נחיל צרעות יוצר בהלה באלה שכלפיהם הוא פונה. במקומות אחרים מוצגות הדבורים כתמונה לאויב אכזרי; השוה דברים א, מד; תהלים קיח, יב. בעיקר הגיעו להבנה זו בשל העובדה שלא מצאו, כי הצרעות נטלו למעשה חלק שלשהו במלחמת כיבוש הארץ מידי האמורי והכנעני. ואולם בס' יהושע (כד, יב) אומר יהושע בנאומו המסכם. "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם". ועוד, בפרשת התוכחה בס' ויקרא (כו) ובזו שבדברים (כח) מוזהרים ישראל במחלות רבות ביותר במקרה של אי־ציות, בלא שיסופר בחלק ההיסטורי של המקרא, שאזהרות אלה אכן התממשו. ובסוף, מן האמור בס' דברים (ז, כ) "וגם את הצרעה ישלח ה' אלוהיך בם, עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך" אכן משתמע שהגויים ניצולי החרב וחמסתתרים מפניה אמנם הוכו על ידי הצרעה וכדברי רבותינו ז"ל⁷ אכן היו נחילי צרעה שפגעו בכנענים ניצולי החרב שהסתתרו, והשמידו אותם.

footnotes:
⁶ ראה Gesenius p. 109,1.
⁷ ראה סוטה לו ע"א; תנחומא ישן פ' שמות, יב, פ' חוקת א, ומדרש שוחר טוב, עה (המ').


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:29:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:29:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:29:1)

**לא אגרשנו** וגו'. העממים יגורשו אט־אט. אחר שנשבר כוחם העיקרי חולקה הארץ בין השבטים על מנת שכל שבט יגרש את הכנענים שנותרו בחלקו, ונאסר לכרות ברית עם הנותרים ולהבטיח להם להישאר בארץ (פסוקים לב־לג). ברם, בני ישראל לא קיימו ציווי זה של ה' וכרתו ברית עם הנותרים, ואפילו לא גירשו את אלה שאפשר היה לגרשם בלא סכנה לארץ. על כן מזהיר מלאך האלוהים (שופטים ב, ג) "...והיו לכם לצידים ואלוהיהם יהיו לכם למוקש".


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:31:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:31:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:31:1)

**ושתי** וגו'. כאן קובע הכתוב את גבולות הארץ. "מים סוף עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", דהיינו מן הים האדום ועד לים התיכון ומן ערב הפטראית ועד הנהר פרת, ואכן היו אלה גבולות ארץ ישראל בימי דוד ושלמה.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:31:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:31:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:31:2)

**וגרשתמו.** הרי זו צורה שבאה בדרך כלל רק כאשר הכתוב מדבר בשפה פיוטית.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:32:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:32:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:32:1)

**לא תכרת** וגו'. אסור לכרות ברית עם הנותרים, **ואלוהיהם,** כי כריתת ברית עמהם כמוה ככריתת ברית עם אלוהיהם.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:33:1
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:33:1](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:33:1)

**לא ישבו.** אסור להתיר להם ישיבת קבע בארץ, שכן הם יחטיאו את ישראל ואף יביאום לידי ע"ז.


###### David Zvi Hoffmann on Exodus 23:33:2
[David Zvi Hoffmann on Exodus 23:33:2](https://torahapp.org/share/book/David%20Zvi%20Hoffmann%20on%20Exodus/r/23:33:2)

**כי יהיה לך** מוסב על כל אחד מן העממים, ועל כן מצווים כאן לגרש את תושבי הארץ מיד כאשר תהיה הזדמנות נאותה לכך. וכאן אומר ראב"ע. "עד כה ספר הברית", ועל כך נרחיב את הדיבור בהמשך.