## Derekh Chayyim Chapter 2

###### Derekh Chayyim 2:1:1
[Derekh Chayyim 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:1)

**רבי אומר וכו'.** התנא התחיל בדברי רבי פרק אחד, ועשה דבריו ראש פרק, ולא סדר אותו עם ראשונים, אף על גב שזכר רבי שמעון בן גמליאל, שהיה אביו של רבי, לפני זה (למעלה פ"א מי"ח), והיה לו להזכיר הבן עם האב, מכל מקום התחיל בדברי רבי פרק מיוחד, כי בו היה תורה וגדולה במקום אחד (גיטין נט.), והיה ראש לכל ישראל, וראוי לעשות דבריו ראש פרק. ועוד, לגודל המוסר שנזכר בדברי רבי, שאמר "איזה דרך שיבחר לו האדם", ודבר זה כולל כל מעשה האדם אשר יעשה, כמו שאמר "איזה דרך שיבחר האדם", כלומר בכל דרכיו* ובכל מעשיו אשר יעשה, יבחר לו דרך זה, שהיא תפארת לו. ומכיון שהמוסר הזה כולל כל מעשה האדם, קבעו ראש והתחלה. וכך דברי עקביא בן מהללאל בשביל טעם זה עצמו שם דבריו ראש הפרק* (להלן ר"פ ג), וכן דברי בן זומא גם כן (להלן ר"פ ד), כמו שיתבאר בעזרת השם, שכל שהמוסר שלו כולל - התחיל בו הפרק. אמנם יש לך לעיין בסוף פרק משה קבל (למעלה פ"א סוף מי"ח), ושם תמצא מבואר כי מה שהתחיל בדברי רבי פרק אחד הכל הוא נמשך לפי החכמה, כמו שבארנו שם.


###### Derekh Chayyim 2:1:2
[Derekh Chayyim 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:2)

**"איזה דרך** שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". יש לשאול, אחר שאמר "כל שהיא תפארת לעושיה", למה הוצרך לומר עוד "ותפארת לו מן האדם". ועוד יש לשאול, למה אמר רבי "איזה דרך ישרה", ואילו רבן יוחנן בן זכאי אומר (להלן משנה ט) "איזה דרך טובה*". ועוד, התחיל בלשון נסתר "איזה דרך שיבור לו האדם", ואחר כך אמר לשון נוכח "והוי זהיר".


###### Derekh Chayyim 2:1:3
[Derekh Chayyim 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:3)

**ויראה*** כי רוצה לומר כי* כמה דברים שהם טובים בעצמם, שהאדם עושה אותם, והם תפארת אל העושה, אך אינם תפארת מן האדם, רוצה לומר שהאדם הרואה מגנה אותו על כך. ודרך זה, עם* שבאמת הדרך הזה הוא תפארת לאדם עצמו, רק שיש חשד מן הרואה, אל יברר דרך זה, לפי שצריך לצאת ידי שמים וידי הבריות. וכל שכן אצל תלמיד חכם, שהוא חלול השם אם נראה לבריות שאין המעשה הגון ונאה. ולכך אמר שצריך שיהיה המעשה תפארת מן האדם, שיהיה במעשה ההוא העושה מפואר מכל בני אדם הרואים גם כן, ולא שיהיה תפארת לעושיה בלבד, רק מן האדם זולתו גם כן. ומה שלא אמר 'איזה דרך שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לו מן האדם', ולמה צריך לומר 'כל שהוא תפארת לעושיה'. כי לפעמים בני אדם יפארו אחד על מעשה שעושה, ובעל המעשה לא היה מכוין לשם שמים*, ולפעמים מכוין להערים שיהיה נראה צדיק לעיני הבריות, ולא שייך בזה לומר שיבחר דרך זה. ולכך אמר "איזה דרך שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושיה", שבאמת הדרך ההוא תפארת לעושיה. ואם היה מכוין שלא לשם שמים, רק ליוהרא, או לשום דבר זולת זה, לא יאמר בזה שהיא תפארת לעושיה. וגם תפארת לו מן האדם, שהבריות מפארים אותו על כך.


###### Derekh Chayyim 2:1:4
[Derekh Chayyim 2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:4)

**והעיקר שבא** רבי ללמד*, שלא יאמר האדם כיון שדבר זה הוא נאה וטוב באמת, מה לו ולבריות*. ודבר זה אינו, כי ראוי שיהא מעשה האדם תפארת מן האדם זולתו, כמו שתמצא בכל מקום בדברי חכמים שאסור לעשות מעשה שיהיה נראה שהוא דבר שאינו הגון לרואה, ומכל שכן אם אינו הגון לפי האמת, רק שיהיה המעשה הגון לפי האמת, וגם אל הרואה. ומה שלא אמר 'ותפארת לו מן הבריות', כי אין כל הבריות יכולים לדעת הדרך המפואר, כי לפעמים הוא מפואר בעיני אחד שאין יודע להבין, ולפי האמת אינו מפואר. ולפיכך אמר "ותפארת לו מן האדם", דהיינו מי שנקרא "אדם" אשר יוכל לדעת ולהבין, לא מי שנמשל לחמור, שאינו יודע להבין.


###### Derekh Chayyim 2:1:5
[Derekh Chayyim 2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:5)

**גם יש** לומר, כי כל דרך איש זך בעיני* עצמו. ולפיכך אם אמר 'כל שהיא תפארת לעושיה', היה משמע שיהיה הדרך מפואר לעצמו של עושה, והרי "כל דרך איש ישר בעיניו" (משלי כא, ב), ולפיכך צריך שיהיה מפואר מן האדם. ומה שלא אמר 'איזה דרך שיבור לו, כל שהיא תפארת לו מן האדם', שהיה זה משמע שכל דרך אשר ישבחו אותו בני אדם יעשה בשביל שיפארו אותו, שכך היה משמע, שכל דרך אשר יפארו אותו בני אדם - יעשה בשביל זה. ולכך* אמר "איזה דרך שיבור לו, כל שהיא תפארת לעושיה", ומפרש לא שיהיה התפארת מן העושה, כי "כל דרך איש ישר בעיניו", אלא שיהיה תפארת לו מן האדם זולתו, ואותו דרך ישמור ללכת בו.


###### Derekh Chayyim 2:1:6
[Derekh Chayyim 2:1:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:6)

**ומה שאמר** "איזה דרך ישרה שיבור לו האדם", ולא אמר 'איזה דרך שיבור לו האדם', ולמה הוצרך לומר "ישרה". שבא לומר איזה דרך ישרה מן הדברים הישרים, שהדרך שהוא תפארת לעושיה גם כן ישר הוא, אף שאין תפארת לו מן האדם, דסוף סוף הוא הולך בדרך שהוא ישר גם כן, אף אם הוא טועה, כי נראה לו כי דרכו ישרה, ואינה ישרה, סוף סוף הולך בדרך הישר. ולכך אמר איזה דרך "ישרה" מן הדרכים הישרים, "כל שהוא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", רוצה לומר שהוא מפואר בו עושיה, ומפואר בו העושה מן האדם, וזהו הדרך הישר לגמרי.


###### Derekh Chayyim 2:1:7
[Derekh Chayyim 2:1:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:7)

**ומה שאמר בלשון** "איזה דרך ישרה", ורבן יוחנן בן זכאי אומר (להלן משנה ט) "איזה דרך טובה שידבק בה האדם", מפני שבא לומר שהדרך שהוא תפארת מן האדם - הוא יבור לו, כלומר שהיא ישרה אל הבריות. ושייך בזה 'ישר' כאשר הוא תפארת אל הבריות, כמו שפירש רש"י ז"ל בפרשת ראה (דברים יב, כח) "'הטוב' בעיני שמים, 'והישר' בעיני הבריות", ואתיא כרבי עקיבא בספרי (שם) שפירש "'הטוב' בעיני שמים, 'והישר' בעיני הבריות". והטעם שלשון "ישר" שייך אצל עיני הבריות, מפני כי הישר נאמר על דבר שהולך ביושר, והמעוקם הוא הדבר שהולך בעיוות*. ודבר זה הוא למראה עין האדם, שאין הישר והמעוות רק בעין, לא בלב. ולפיכך "הישר" שייך אצל הבריות, שהם רואים למראה העין, שהרי האדם למראה עיניו ישפוט. אבל "הטוב" לא נאמר על העין, רק* שהוא טוב בעצמו, ולכך פירושו 'טוב לשמים'. והישר אפשר שידע האדם, כי יאמר על הדבר 'דבר זה הוא ישר'. אבל הטוב אינו בהשגת האדם, כי לפעמים ידמה לאדם דבר זה הוא טוב, ואינו טוב, אבל הישר האדם יודע אותו. ורבי ישמעאל פליג התם (שם) וסבר אפכא, כי "הטוב" שייך לבריות, אשר הטוב נמצא אצלם, שיקבלו הטוב מן העושה. והשם יתברך שלא יקבל טוב מן הבריות כלל, שייך לומר אצלו "ישר", כי דבר הגון וישר בעיני השם יתברך. וגם בשביל זה צריך לומר "איזה דרך הישר", ולא הספיק לומר "איזה דרך שיבור לו", שרוצה לומר איזה הדרך הישר בעיני הבריות, ומזה מדבר. ועל זה אמר "כל שהוא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", וזהו הישר בעיני האדם. אבל בדרך הטוב אינו מדבר, לומר איזה דרך הטוב שיבחר לו האדם, ודבר זה יפרש רבי יוחנן בן זכאי לקמן (משנה ט), רק מדבר בכאן מן דרך הישר שהוא בעיני הבריות. ואמר גם כן "שיבור לו האדם", ולא אמר "שידבק בה האדם", כמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי (שם), מפני שהאדם דרכו לברר דרך הישר מבין דרך המעוקם, והולך בו, ולכך אמר "איזה דרך הישר שיבור לו האדם". ורבי יוחנן בן זכאי אמר "איזה דרך טובה שידבק בה האדם", מפני שלא אמר 'דרך ישרה', ובטוב שייך דבוק.


###### Derekh Chayyim 2:1:8
[Derekh Chayyim 2:1:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:8)

**ואמר בלשון** נסתר "איזה דרך שיבור* האדם", ואחר כך אמר בלשון נוכח "והוי זהיר במצוה קלה", שלא יטעה האדם לומר כי מה שאמר "והוי זהיר" נמי מחובר למעלה אל מה שאמר "איזה דרך שיבור לו האדם כל שהיא תפארת", וגם זה הדרך שיבור לו האדם שיהיה זהיר במצוה קלה כבמצוה בחמורה, שדבר זה אינו כלל, כי למעלה לא דבר רק במוסר, ובזה שייך לומר "שיבור לו", כי המדות אינם במצות עשה ולא תעשה, ושייך בזה "שיבור לו" אדם מדה זאת. אבל מה שאמר "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה", דבר זה דין תורה שיהיה זהיר בשניהם, ולכך אמר כאן לשון אחר, שלא יהיה חוזר למעלה. ומה שחבר רבי אלו דברים ביחד, מפני שרבי בא ללמד לאדם דרכים כוללים, הן במדות הן במצות. והתחיל במדות, ודבר זה הוא הראשון, שאמר "איזה דרך ישרה שיבור לו האדם", כי דרך ארץ קדמה לתורה (ויק"ר ט, ג), כמו שבארנו למעלה. ודבר זה שאמר "איזה דרך ישרה שיבור לו האדם" כולל במדות*, ואחר כך דברים כוללים בתורה ובמצותיה, וזה שאמר "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה".


###### Derekh Chayyim 2:1:9
[Derekh Chayyim 2:1:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:9)

**יש מקשים** על זה, איך אפשר לומר שהמצוה* האחת כמו האחרת, והרי בתורה נדחים כמה מצות האחת מפני אחרת, ואיך אפשר לומר שכולם שוות. ומת מצוה דוחה כמה מצות, אף הפסח ומילה, ואם* כן אין המצות שוות. וקושיא זאת אין מקום לה, דכאן אין מדבר רק בשכר מצוה, שאם שני בני אדם, האחד קובר מת מצוה, והשני עושה פסח, אפשר ויכול להיות שזה שעשה פסח, או מל את בנו, שכרו יותר מאותו שקבר מת מצוה, ובשביל כך לא אמרה תורה שיניח את מעשה הפסח משום שהשכר של מת מצוה יותר גדול, שלא הלכה התורה אחר השכר של הבריות, רק שהתורה היא רוצה על כל פנים שיהיה המת נקבר, ודבר זה גזירת התורה. ואם הוא מניח המת, ועושה פסח או מל את בנו, עבר מצות התורה. ואם מניח המת, ויעסוק בפסח, הרי מפסיד שכר של פסח גם כן בעבירה שעשה, שהניח את המת. ובודאי ידעינן שהאחת נדחה מפני האחרת, שהרי התנא בעצמו קראם 'קלה' ו'חמורה', והיינו לענין עשיית המצוה, שאם יבואו שניהם בבת אחת, ואי אפשר שיהיו מקוימים שניהם, שתהיה האחת נדחה מן האחרת. ודבר זה התורה רוצה, ואין דבר זה מצד השכר, כי השכר אינו תולה בקלות וחומר. ודברי רבי שיהיה זריז לעשות מצוה קלה כמו מצוה חמורה, שאל יאמר מה אני משתדל וזריז במצוה קלה, שאין לה כל כך שכר, אשתדל לעשות החמורה. ועל זה אמר שלענין השכר אין הדבר כך, כי אפשר שיש שכר על המצוה קלה כמו על החמורה. ואין לשמוע פירוש אחר, כי הוא נוטה מדברי חכמים, והוא יסוד גדול.


###### Derekh Chayyim 2:1:10
[Derekh Chayyim 2:1:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:10)

**אבל יש** להקשות, מהא דתנן בפרק שלוח הקן (חולין קמב.), לא יטול האדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע. ומה אם המצוה שהיא באיסר, אמרה התורה (דברים כב, ז) "למען יטב לך והארכת ימים וכו'", על מצות החמורות שבתורה לא כל שכן. ומעתה יקשה לך, מאי קל וחומר איכא, הרי אין ידוע שכר המצות, דשמא על המצוה קלה יש שכר יותר. ויש שהיו רוצים לפרש, 'הוה זהיר במצוה קלה כבחמורה', כלומר שיהיה זהיר וזריז לעשות מצוה קלה כמו שהוא נזהר לעשות מצוה חמורה, 'כי אין אתה יודע שכרן של מצות', כלומר עד כמה מגיע השכר, ויש על מצוה קלה שכר גדול, כמו שהאדם סובר שיש על המצוה חמורה. ומשום כך תהיה זריז בקלה כבחמורה, כי אפשר שעל הקלה יש אותו שכר שאתה חושב שהוא על החמורה. אף על גב שלחמורה* יש שכר למעלה מזה, סוף סוף כיון שאתה זריז במצוה חמורה בשביל שכר הגדול שיש עליה, אותו שכר הגדול אפשר שיש על הקלה. ואינו בא לומר שהם שוים, רק כמו שנזהר בחמורה, יש לו להיות נזהר בקלה.


###### Derekh Chayyim 2:1:11
[Derekh Chayyim 2:1:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:11)

**אבל דבר** זה אינו, דבמדרש (תנחומא עקב, ב) אמרו, זה שאמר הכתוב (משלי ה, ו) "אורח חיים פן תפלס", שלא תהא נושא ונותן במצוה של תורה, איזה שכרה מרובה ועושה אותה, ואיזה שכרה מעוטה, למה, "כי נעו מעגלותיה ולא תדע" (שם), מטולטלין הן שבילין של תורה. אמר רב אחא, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס והכניס שם פועלים, [ו]לא גלה להם שכר נטיעותיו, שאילו גלה להם היו אומרים איזה נטיעה שכרה הרבה, ונוטעין אותה, נמצאת מלאכת הפרדס מקצת בטילה, ומקצת קיימת. כך לא גלה הקב"ה שכר מצות, כדי שיהיו עושים משלם. הרי כי על פי דעת רז"ל אין ידיעה לקלה ולחמורה איזה שכר יותר גדול, שאפשר שיש לקלה שכר כמו שיש לגדולה, או יותר. ובפירוש המדרש הזה אין להאריך כאן, כי הוא מבואר במקום אחר. מכל מקום הפירוש כמשמעו.


###### Derekh Chayyim 2:1:12
[Derekh Chayyim 2:1:12](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:12)

**אבל פירוש** מה שאמרו 'שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות', דהיינו מצד המצוה בעצמה אי אתה יודע למתן שכרן של מצות. אבל המצוה שהיא* בא לאדם בטורח ובצער, דבר זה ענין בפני עצמו, דודאי 'לפום צערא אגרא' (להלן פ"ה מכ"ב), וכמו שיתבאר גם כן בסמוך, שדבר זה - דהיינו צער המצוה - הוא דבר בפני עצמו, ולא שייך אל המצוה. ומעתה הוי קל וחומר שפיר; ומה מצוה שהיא באיסר, רצה לומר היא ממצות שאין בה טורח, והוצאתה אינה* מרובה, רק בשביל המצות עצמה נאמר (דברים כב, ז) "למען יטב לך והארכת ימים", כל שכן מצוה שהיא כמותה, ויש עמה טורח והוצאה, שהוא זוכה לשכר הרבה יותר. ולא בא ללמד רק כי השכר הזה "למען יטב לך והארכת ימים", נאמר בשביל המצוה בלבד, אף על גב שהיא קלה, כל שכן כאשר יש עם המצוה טורח והוצאה, שזה ודאי יותר שכר מן מצוה דוגמתה בשכר. ולא בא ללמד רק שיש שכר כאשר עושה המצוה בצער ובהוצאה, זולת שכר המצוה עצמה.


###### Derekh Chayyim 2:1:13
[Derekh Chayyim 2:1:13](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:13)

**ויש לפרש** אפכא, דמה שכתוב אצל שלוח הקן "למען יטב לך והארכת ימים", על כרחך פירושו כי השכר הזה הוא בשביל הוצאת האיסר, ואין הכתוב מדבר משכר* המצוה עצמה. דאם כן, למה כתב במצוה זאת השכר, ולא בשאר מצות. אלא על כרחך הכתוב בא ללמוד קל וחומר; ומה אם מצוה שאינה רק באיסר וכו'. אם כן אין הכתוב מדבר משכר המצוה עצמה, רק מן השכר שיש בשביל ההוצאה או הטורח. דודאי המצוה יש בה שתי בחינות; הבחינה האחת, מצד המצוה שהשם יתברך נותן שכר בשביל המצוה, אף שאין בה טורח והוצאה כלל, שנותן שכר על המצוה עצמה, דבכל* מקום יש שכר עליה. ושכר זה אין אתה יודע מתן שכרן, שהוא מצד המצוה עצמה, ויכול להיות שיש שכר יותר על קלה מבחמורה, ואין השכר תולה כלל בקלות ובחמורות. אבל השכר שיש בשביל הטורח וההוצאות*, וכמו שאמרו (להלן פ"ה מכ"ב) 'לפום צערא אגרא', בודאי השכר הוא לפי הטורח והוצאה שיש לאדם.


###### Derekh Chayyim 2:1:14
[Derekh Chayyim 2:1:14](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:14)

**וכן מה** שאמרו במכילתא, והביא רש"י ז"ל בפרשת ראה (דברים יב, כה) "לא תאכל הדם למען יטב לך ולבניך עד עולם", הרי הדברים קל וחומר; ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה בו, אמרה תורה 'למען יטב לך ולבניך עד עולם', גזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן, לא כל שכן שיזכה לו ולבניו עד סוף כל הדורות', עד כאן. גם כן סבירא ליה דמה שאמר "למען יטב לך", לא נאמר בשביל המצוה עצמה, רק השכר* הזה בשביל שלפעמים חומד האדם לדם בשביל שהוא רעב, אף על גב שהאדם נפשו קצה בו, ועל זה בא השכר, כדי ללמד קל וחומר. דאם לא כן, למה כתב "למען יטב לך" גבי דם ביותר משאר מצות. ועוד כי דם הוא מצות לא תעשה, ובמצות לא תעשה אין שכר עליהן בעצמם כלל, רק בשביל הצער, ולא בשביל המצוה עצמה. דהכי איתא בפרק קמא דקידושין (לט:), דאמר התם העושה מצוה אחת מטיבין לו. ופריך מצות עשה אין, מצות לא תעשה לא, והתניא ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. ומשני כשבא דבר עבירה לידו. פירוש, שאין שכר על* מצות לא תעשה בעצמם, רק כשבא עבירה לידו, ומתאוה לעבירה, וכופה את יצרו, נותנין לו שכר בשביל הצער שכופה את יצרו. ומעתה מה שאמרה תורה בדם "למען יטב לך" היינו כשבא עבירה לידו, דהיינו שמתאוה לדם ואינו אוכל, ונותן לו השכר הזה "למען יטב לך ולבניך", קל וחומר עבירות שהאדם מתאוה להם לגמרי, שיש שכר על זה יותר.


###### Derekh Chayyim 2:1:15
[Derekh Chayyim 2:1:15](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:15)

**ומה שאמר** (פאה פ"א מ"א) 'אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא וגו", ואם כן ידוע שכר מצות. אין דומה לזה כלל, דלא אמרו רק שעל אלו מצות יש שכר בעולם הזה ובעולם הבא, ושאר מצות אינם כך. אבל כמה הוא השכר אינו ידוע, ואפשר* כי על אותה מצוה אשר השכר עליה בעולם הבא, הוא כל כך עד שמכריע השכר שיש על המצוה האחרת בעולם הזה ובעולם הבא. ולא באו ללמוד רק כי על* אלו מצות יש פירות בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא, ואין זה ידיעת שכר המצות. ומה שאמרו (שם) 'ותלמוד תורה כנגד כולם', דבר זה ענין אחר, שלא אמרו 'שאין יודע השכר' רק בין מצוה למצוה, אבל בין תלמוד תורה למצוה לא אמרו, דודאי השכר יותר על תלמוד תורה מן המצות. ולפרש זה בביאור, אין כאן מקום להאריך. אבל דברים אלו ברורים אין ספק בהם, כי אין ידוע שכרן של מצות, ואפשר שעל הקלה שכר כמו חמורה, או יותר מחמורה.


###### Derekh Chayyim 2:1:16
[Derekh Chayyim 2:1:16](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:16)

**וטעם הדבר** הזה, כי שכר* המצות [הוא] שעל ידי המצות דביקות האדם בו יתברך, וכפי הדביקות שיש לאדם בו יתברך. ואפשר שהדביקות בו יתברך בקלה יותר מבחמורה, כי זה לא תליא בקל וחומר של המצוה שהיא על האדם. ועוד הרי תראה כי המצות שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא (פאה פ"א מ"א), והם מצות קלות, כמה שמנה אותם התנא, והמצות החמורות אין להם דבר זה שיהיה אוכל הפירות בעולם הזה. ועל כרחך דהיינו טעמא, שאלו המצות מסוגלות לזה ביותר שתהיה אכילת פירותיהם בעולם הזה, מה שאין כן במצוה אחרת. והטעם מה שאלו המצות אוכל פירותיהם בעולם הזה, אין להאריך כאן, כי הוא מבואר במקום אחר. וכך אפשר גם כן שיש מצות קלות מסוגלות בשכר יותר מן החמורות, כי השכר של מצוה עצמה אינו תולה בקל וחומר, רק שיש איזה מצוה מסוגלת לשכר יותר. וכל הדברים האלו ברורים, בלי פירוש אחר כלל.


###### Derekh Chayyim 2:1:17
[Derekh Chayyim 2:1:17](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:17)

**אמנם מה** שאמר 'מתן שכרן', ולא אמר 'שאין אתה יודע שכרן של מצוה', כי בא לומר למה אין אתה יודע שכרן של מצות, ואמר על זה כי יש לה מתן שכרן. כל נתינה הוא מן הנותן, אשר הוא השם יתברך, ואי אפשר לדעת מה הוא אצל השם יתברך. אבל העונש הוא מצד העבירה, לא מצד הנותן, ודבר זה אפשר לדעת, רק שכר מצות אין לדעת.


###### Derekh Chayyim 2:1:18
[Derekh Chayyim 2:1:18](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:18)

**והוי מחשב וכו'**. פירוש, אם יגיע לאדם מצוה, ויצרו גובר שלא יעשה המצוה, שצריך לו הוצאה, או טורח גדול לעשות המצוה, וזה במצות עשה. ואם הוא לא תעשה, יצרו גובר שיעבור עבירה בשביל יצר הנאתו שיש בעבירה כאשר יעשה. ועל זה אמר שיחשוב ההפסד שיש לו במצוה, הוא הוצאה או צער או טורח, אם הוא מצות עשה. ואם הוא מצות לא תעשה, בקיום מצות לא תעשה מפסיד ההנאה שיש לו אם היה עובר עבירה. ולפיכך אמר שיחשוב ההפסד שיש לו אם (-אין-) מקיים מצות התורה, כנגד השכר שיהיה לו כאשר הוא מקיים מצות התורה, דמצות עשה יש לו שכר גדול בקיום המצוה. וגם במצות לא תעשה, כאשר הגיע לידו דבר עבירה וכופה את יצרו, ואינו עובר, יש לו שכר גדול. וגם כן יחשוב השכר וההנאה מן העבירה שיהיה לו אם יעבור העבירה, כנגד זה מה שמפסיד השכר שהיה לו מן השם יתברך אם היה מקיים מצות בוראו, וזהו 'ושכר עבירה כנגד הפסדה'.


###### Derekh Chayyim 2:1:19
[Derekh Chayyim 2:1:19](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:19)

**ויש מקשים** על זה, כי משמע שיעשה המצוה בשביל השכר, והרי זה כנגד מאמר אנטיגנוס שאמר (למעלה פ"א מ"ג) "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב לקבל פרס". ואין זה קשיא, כי לא דבר רק כנגד יצר הרע, כי לפעמים אדם אומר קשה עלי המצוה בשביל ההוצאה או הטורח, או כפיות היצר. ועל זה אמר אם יצרך משיא אותך אל זה, 'הוי מחשב וכו". אבל בודאי האדם לא יכוין לזה, רק יעשה בשביל אהבה. ויש מקשים על זה, כיון שאמר לפני זה 'שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות', אם כן איך אמר 'והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה', והלא אין ידוע שכר המצוה. ובודאי שאין זה כלום, שסוף סוף 'הפסד מצוה' אינו רק הוצאה או טורח או צער כפיות יצרו, וכל זה בעולם הזה, והפסד שכרה הוא בעולם הבא, וכבר אמרנו (להלן פ"ד מי"ח) 'יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה'. ואם כן בודאי אין דמיון ואין ערך להפסד מצוה, שהוא דבר של עולם הזה, לשכר של עולם הבא, ובזה לא נודע בודאי שום שכר מצות.


###### Derekh Chayyim 2:1:20
[Derekh Chayyim 2:1:20](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:20)

**ובאלו מאמרים** שאמר רבי, דהיינו 'הוי זהיר וכו", השני 'והוי מחשב וכו", הג' 'הסתכל בג' דברים', כלל כל הדברים שצריכים במצות התורה; כי לפעמים יחשוב האדם כי מצוה זו קלה היא, אין שכר עליה, ובשביל כך הוא מבטל המצוה, ועל זה אמר 'הוי זהיר וכו". ולפעמים אדם בא לעבור המצוה, כי מצות עשה צריך טורח לעשות המצוה, או שצריך להוציא על זה הוצאה. ואם במצות לא תעשה, צריך שיכוף את יצרו כאשר מגיע לידו דבר עבירה. ולכך אמר שיהיה מחשב ההפסד שיש לו בקיום המצוה, ויחשב גם כן השכר שיש בקיום המצוה מן השם יתברך. וכן להפך, יחשב השכר וההנאה שיש לו כאשר יעבור ולא יעשה המצוה, ויחשוב כנגד זה ההפסד שיש לו בעבירה, הוא העונש, ואז בודאי יבחר לו לעשות המצוה. ולפעמים אדם בא לעבור העבירה בשביל שאין עולה על לבו העונש שהוא לעתיד. ואם משום הפסד השכר מה שיהיה מגיע לו לעתיד, אינו מקפיד על השכר, שיאמר יהיה לי הנאה עתה, אף כי לא יהיה לי שכר לעתיד. לכך אמר על זה 'והסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה וכו". ולא אמר 'הסתכל בג' דברים ואתה עושה המצוה', שהיה משמע בשביל שאינו מסתכל אינו עושה המצוה, כי דבר זה אינו, כי אין האדם מניח המצוה כשאומר אין רואה המצוה. ולכך אמר 'ואין אתה בא לידי עבירה'. והכל כנגד יצר הרע של אדם, שכך יצרו של אדם מחשב, כאילו חס ושלום אין רואה ועזב הארץ. וכנגד זה אמר 'והסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה'. ומכל מקום הוצרך לומר 'הוי מחשב', משום שיש מצות הרבה שיש עליהם שכר אם יעשה, כמו גמילות חסדים, ואין עליהם עונש אם לא יעשה. וכנגד זה אמר 'והוי מחשב שכר מצוה וכו".


###### Derekh Chayyim 2:1:21
[Derekh Chayyim 2:1:21](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:21)

**ופירוש אלו** ג' דברים, כי צריך שיסתכל האדם שהשם יתברך רואה הכל, שלא יחשוב כי לא* ידע הוא יתברך חס ושלום הדברים הנעשים בתחתונים, כמו שאמר הכתוב על הרשעים שאומרים (תהלים צד, ז) "לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב", רק צריך שידע שהוא יתברך יודע ענין התחתונים. וזהו מה שאומר 'עין רואה', כלומר שרואה מה שנעשה בתחתונים. ומה שלא אמר 'לב מבין', מפני שכך אמר הכתוב (ר' זכריה ד, י) "עיני ה' משוטטות בכל הארץ", ותמיד הכתוב תולה בעיני ה'*. וזה כי בא הכתוב לומר כי השם יתברך רואה את הדברים הנעשים מצד העושה, הוא האדם העושה העבירה. ולא כמו שהיו אומרים קצת בני אדם המתפלספים, כי השם יתברך יודע עצמו, ובידיעת עצמו יודע הדברים שהם בעולם. ומפני זה היו באים לדברים מגונים, שצריך לומר שהאדם מוכרח במעשיו, כי בזולת זה איך אפשר לומר שבידיעת עצמו ידע הדברים שהם בעולם. רק מפני שאומרים שהעולם מתחייב מן השם יתברך, וכל הדברים הנעשים בעולם מוכרחים להיות נעשים מאותו סדר שסדר השם יתברך הנבראים, ולפיכך אמרו בידיעת עצמו ידע הכל. או שיאמרו אין השם יתברך יודע הכל, דהיינו הדברים שהם מצד הבחירה האנושית, רק יודע הדברים שהם מסודרים מוכרחים להיות. ולפיכך אמר 'עין רואה', שאין הדבר כך, שהשם יתברך רואה מעשה בני אדם מצד החוץ, דהיינו מצד העולם הזה. שכל ראיה הוא מצד החוץ, והידיעה בלב שייך אף שלא מן החוץ, וזה שאמר 'עין רואה'. ומה שאמר 'עין רואה' בלשון יחיד, ולא אמר 'עינים רואות', מפני שבא לומר שאין אל השם יתברך עיני בשר ויש לו שתי עינים כמו שיש לאדם, שזה אינו חס ושלום שהוא יתברך רואה הנעשה מבני אדם בעיני בשר. ולכך אמר 'עין רואה', כלומר* שיש אל השם יתברך הראיה מה שנעשה מבני אדם.


###### Derekh Chayyim 2:1:22
[Derekh Chayyim 2:1:22](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:22)

**ומפני כי** יש בני אדם שיאמינו שודאי השם יתברך יודע כל מעשה בני אדם, שדבר זה היה חס ושלום חסרון בו יתברך כאשר לא ידע הכל. אמנם שיהיה השם יתברך משגיח להיות נכנס באזנו הדברים התחתונים להשגיח על התחתונים, זה אינו. כי* דומה אל מלך גדול מאוד, ולגדולתו אם אחד מן השפלים או מן הפחותים יעבור דבריו, או צווי שלו, אין נכנס דבר זה באזנו לשפלתו. וכך יחשוב האדם, לשפלות האדם אשר הוא בארץ, אף שיודע מעשיו בתחתונים, אין השגחה במעשיו לשפלות האדם, ואין נכנסין באזנו. גם האדם לפעמים רואה דבר, ואינו משים לבו על זה, מפני שאינו נחשב המעשה אליו. וכשם שראוי לומר שהשם יתברך יודע את הכל, שאם לא ידע, היה זה חס ושלום חסרון בו יתברך, כך היו בני אדם אומרים חס ושלום שאינו משגיח בעולם הזה על בני אדם בעלי חומר, שהיה זה חס ושלום חסרון. ולכך אמר שאין הדבר כך כמו שחשבו, רק כי יש 'אוזן שומעת', כי השם יתברך מקבל את מעשה בני אדם, ונכנסים באוזן* של מקום. כי לשון שמיעה באה על הקבלה, כלומר שאין עוזב את המעשה, רק מקבל אותו, ולפיכך אמר 'ואוזן שומעת'.


###### Derekh Chayyim 2:1:23
[Derekh Chayyim 2:1:23](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:23)

**ומפני שעדיין** יש לומר אף על פי שהוא יתברך משגיח על המעשה, אין מוכרח לומר כי ההשגחה שהשם יתברך משגיח בשביל זה שעתיד* ליתן האדם הדין כפי (-העונש-) [העבירה] אשר עשה, כי ההשגחה שהשם יתברך משגיח הוא כדי לתקן שלא יהיה נעשה עוד, ודבר זה לסלק הרע מן העולם, אבל שיבא הכל לידי חשבון - זה אינו. ועל זה אמר 'וכל מעשיך בספר נכתבין', פירוש כי כל מעשיך נכתבין בספר, כמו שיכתוב החנוני בספר, ובסוף בא לידי חשבון הכל. וכאשר יש לפניו אלו ג' דברים; הידיעה שרמז במה שאמר 'עין רואה', וההשגחה שרמז עליו ב'אוזן שומעת', והחשבון - הוא השכר והעונש שיבא לבסוף הרמוז 'בכל מעשיך נכתבין בספר', אינו בא לידי חטא. ואלו שלשה דברים, שהם הידיעה וההשגחה ושכר ועונש, הוא יסוד הכל. שכאשר אלו שלשה דברים הם לפני האדם, אינו בא לידי עבירה.


###### Derekh Chayyim 2:1:24
[Derekh Chayyim 2:1:24](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:24)

**והדבר עמוק** במה שאמר 'וכל מעשיך נכתבין בספר'. כלומר שמעשה האדם יש להם ציור מושכל, כמו שיש לעולם ציור מושכל, כי לפי מעשה בני אדם כך הוא ציור המושכל של עולם, והוא קיים. וזה שאמר 'וכל מעשיך נכתבין בספר', שאל יאמר האדם שמעשיו אין להם רושם בציור המושכל של עולם, שדבר זה אינו, כי מעשה כל אדם יש להם ציור מושכל שהוא קיים. וזהו הספר, כי הספר שם מצויר הכל, וכך מעשה האדם יש להם ציור מושכל קיים. וזה שאמר משה (שמות לב, לב) "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". ופירוש זה מחני נא מציור מושכל המציאות, אשר השם יתברך כתב וצייר אותו הציור המושכל שהוא קיים. וכן פירוש 'וכל מעשיך נכתבין בספר', שאל יאמר כי אין רושם וזכר למעשה האדם אשר עשה, ואם כן לא יבא לדון עליהם. ועל זה אמר כי אין הדברים כך, רק מעשיו יש להם רושם, כי יש להם ציור מושכל קיים, כמו שיש לעולם ציור מושכל קיים, כך יש למעשה בני אדם. כי אין ספק כי ציור המושכל של עולם לפי הצדיקים והרשעים שהם בעולם, כי כאשר יש רשעים בעולם, הנה ציור המושכל - שיוצא העולם מן הסדר. וכאשר יש צדיקים בעולם, הנה ציור של עולם צדק ואמת. וכן מה שאמרו (ר"ה טז:) שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, הם אלו דברים אשר אמרנו, כי מעשה האדם יש להם ציור מושכל קיים במציאות, וציור של צדק ואמת הוא ציור בפני עצמו, וציור של רשעים ציור בפני עצמו, וציור בינונים ציור מיוחד בפני עצמו, והם הם שנפתחים בראש השנה. ועל זה אמר 'וכל מעשיך בספר נכתבין'. ועוד יש בדבר זה עומק, ואין להאריך.


###### Derekh Chayyim 2:1:25
[Derekh Chayyim 2:1:25](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:25)

**ויש להקשות** רבי בא ללמד שיסתכל האדם בג' דברים, ממה נפשך; אם אין האדם שומר לעשות המצוה ושלא לעשות עבירה, אם כן דבר זה גם כן לא ישמור לעשות שיסתכל בג' דברים תמיד, ואם האדם שומר לעשות מה שראוי, יצוה אותו שלא יעשה שום עבירה, ויעשה כל המצות. ואם לא ישמור לעשות, גם זה לא ישמור. וזה בודאי יש לתרץ, כי דבר זה קל הוא לעשות, אבל המצות טורח עליו, ויצרו משיאו לעבור. ולפיכך אמר שיסתכל בג' דברים, ולא יבא יצר הרע, כי אם יסתכל בג' דברים, ודבר זה קל לעשות, לא* יבא לידי יצר הרע. וזה שאמר 'ואין אתה בא לידי חטא', ולא אמר 'ואין אתה בא לחטא', כי 'ידי החטא' נקראו כאשר יצרו מתגבר עליו, הם הידים שהם סמוכים* לעבירה, כמו 'יד הירדן' (במדבר יג, כט). ולפיכך אמר 'ואין אתה בא לידי חטא', ולא אמר 'ואין אתה בא לחטא'.


###### Derekh Chayyim 2:1:26
[Derekh Chayyim 2:1:26](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:1:26)

**ועוד קשה**, למה אמר 'הסתכל בג' דברים', ולא אמר 'דע מה למעלה ממך וכו". אבל מה שאמר 'הסתכל בשלשה דברים' בא לבאר לך ענין מופלג מאוד בחכמה, כי ציור בריאת האדם מה שלא נברא שום בריאה, שהולך האדם בקומה זקופה, ואין בריאה כמו האדם שהולך בקומה זקופה. ודבר זה עשה השם יתברך, כי זה האדם אשר הוא בעולם הזה, אין השם יתברך לנגדו. ולפיכך הוא בא לידי חטא, עד שבשביל זה אמרו חכמים (ברכות כח:) 'יהי רצון שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם'. מפני כי האדם הוא על הארץ, ורואה לפניו* מלך בשר ודם, ויש כאן יראת בשר ודם, אבל האדם אין רואה השם יתברך. ולפיכך ברא השם יתברך את האדם בקומה זקופה, כדי שיסתכל כלפי מעלה, וידע הקב"ה שהוא יושב בשמים (תהלים ב, ד), ולא יבא לידי חטא. וזה שאמר הכתוב (קהלת ג, יד) "והאלקים עשה שיראו לפניו", כלומר שהקב"ה עשה את האדם באותו ענין שיראו לפניו, כי בראו להביט למעלה, להתירא מן השם יתברך שהוא* יושב בשמים. על כן אמר 'הסתכל בג' דברים' כמו שברא הקב"ה את האדם להסתכל למעלה, ולא יבא לידי חטא. ועוד יתבאר בפרק עקביא.


###### Derekh Chayyim 2:2:1
[Derekh Chayyim 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:1)

**רבן גמליאל וכו'.** ויש לשאול במאמר זה, כי לפי הנראה היה לו לומר 'יפה תלמוד תורה כאשר עמה דרך ארץ', ולא 'תורה עם דרך ארץ', כי עשה עיקר דרך ארץ. ועוד, 'כי יגיעת שניהם משכחת עון', אם הדבר תולה ביגיעה, אם כן יהיה יגע בתלמוד תורה בלבד, ולא במלאכה, ותהיה משכחת עון מפני היגיעה, אם כל יגיעה משכחת עון. ועוד, שאמר 'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה', וכמה תלמידים* חכמים היו שלא היו בעלי מלאכה. ועוד, למה 'גוררת עון', בשלמא מה שאמר למעלה כי 'יגיעת שניהם משכחת עון*', היינו שהוא מסולק מן העון, דכאשר יש לו מלאכה אין צריך לגזול. אבל מה שאמר 'וגוררת עון', משמע שגוררת עון אחר, אף בלא טעם שצריך לו לגזול, דאם כן הוי ליה לומר 'וגורם עון', לא 'גוררת עון'. ועוד, 'כל העוסקים עם הצבור' מה ענין זה לזה, והיה לו לומר 'הוא היה אומר וכו", שהיה משמע מוסר בפני עצמו. ומאי ענין 'שזכות אבותם מסייעתם'. וכן (להלן משנה ג) 'הוו זהירין ברשות', מה ענין למוסרים שלפניו. ועוד, 'ואתם מעלה אני עליכם וכו", כי אם הם דברי רבן גמליאל, לא היה לו לומר רק 'ואני מעלה עליכם כאילו עשיתם', ומה 'ואתם מעלה אני עליכם וכו".


###### Derekh Chayyim 2:2:2
[Derekh Chayyim 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:2)

**הנה לפי** מה שנפרש לקמן בעזרת השם, כי סמיכות המאמרים כפי הדורות של החכמים כמו שהיו זה זה אחר זה, ומכל שכן שאין צריך לתת טעם למה נזכר דברי הבן אחר האב, וכמו שזכר שאר הנשיאים גם כן. מכל מקום בארנו לך למעלה בסוף הפרק שלפני זה, כי מפני שהיו דברי רבי במעשה* האדם, אשר הם מעשה המצות האלהיות והמדות, שהם מביאים את האדם לחיי עולם הבא, ולכך בא הבן אחריו לתת מוסר לאדם בדרך ארץ, שהוא הנהגת העולם, שהם הכנה אל ההצלחה, כמו שאמר 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו". ודבר ידוע, כי דרך ארץ, שהוא צריך אל הנהגת העולם, הוא קודם מן המצות בצד מה, דהיינו כי האדם צריך קודם לדרך ארץ ואחר כך אל התורה, כמו שיתבאר בסמוך. אבל מדריגת דרך ארץ למטה מן מעשה המצות, שהם המעשים האלקיים, אשר הם למעלה מן דרך ארץ, שהוא לצורך הנהגת העולם. ולכך ראוי שיהיו דברי רבן גמליאל, שמדבר בדרך ארץ, אחר רבי, כמו שהתבאר בפרק שלפני זה.


###### Derekh Chayyim 2:2:3
[Derekh Chayyim 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:3)

**ופירוש זה** המאמר, כי רבן גמליאל בא לומר כי אף הדברים שהם מילי דשמיא, כמו התורה, אל יאמר האדם די לי בעשיתם, ו"שומר מצוה לא ידע דבר רע" (קהלת ח, ה), ולפיכך יעלה על דעתו שלא יפנה אל הנהגת העולם לעשות מלאכה. אבל צריך שיעשה האדם מילי דשמיא כפי הסדר הראוי, ולכך אמר 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ', שלא ישנה סדר הראוי, רק שיהיה קודם דרך ארץ, ואחר כך התורה. וזהו 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ', שדרך ארץ קודם. וזה כמו שבארנו בהקדמה, כי קדמה דרך ארץ לתורה (ויק"ר ט, ג). ודבר זה נמשך כפי היצירה של אדם, שתמיד החכמה והשכל באים אחר הדברים שאינם שכלים לגמרי. וכך ראוי שיהיה האדם נוהג גם כן, שמתחלה ילמד דרך ארץ, שאין זה ענין שכלי, ואחר כך יקרב אל התורה השכלית, וזה 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ'.


###### Derekh Chayyim 2:2:4
[Derekh Chayyim 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:4)

**ומה שאמר** 'שיגיעת שניהם משכחת עון', כבר התבאר זה בסוף פרק שלפני זה, וזה כי האדם כאשר הוא שלם מבלי חסרון, הוא מסולק מן החטא, כי החטא הוא חסרון באדם, ולפיכך אין ראוי שיהיה נמצא החטא באדם כאשר הוא שלם. והאדם כאשר הוא שלם בדרך ארץ וגם בתורה, הנה אינו חסר דבר, ומסולק מן החטא שהוא חסרון. אבל אם אינו בדרך ארץ, או שאינו בתורה, הרי הוא חסר תורה או שחסר דרך ארץ, ואחר חסרון נמשך חסרון. ולא כן כאשר הוא שלם בכל, אינו יוצא מידי שלימותו.


###### Derekh Chayyim 2:2:5
[Derekh Chayyim 2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:5)

**אך מה** שאמר 'יגיעת* שניהם', דמשמע שתולה ביגיעה במה שעמל ויגע, נראה שרצה לומר כי ראוי שיהיה האדם עמל בשני חלקים אלו אשר יש באדם, כי יש באדם גוף ונפש. והתורה היא שלימות הנפש, ודרך ארץ מה שהאדם צריך לצורך גופו לפרנסתו, ושאר דברים. ואמר* כי כאשר האדם עמל בשני דברים, דהיינו בדרך ארץ, שהאדם עושה להנהגת גופו מה שצריך לו, ומה שהאדם עמל לשלימות נפשו, שהיא התורה, כמו שהוא דרך ארץ להשלים גופו, ואז לא נמצא העון, כי עמל שניהם להשלים את עצמו, והעון לחסר את עצמו. ולכך יגיעת שניהם דוקא, כאשר האדם עוסק בדבר שהוא להשלים את עצמו לגמרי, ודבר זה משכחת העון, שהוא חסרון לעצמו. אבל אין משכחת ממנו לעשות המצות*, שגם המצות הם השלמת עצמו. כך פירוש דבר זה, והוא נכון. אבל אין לפרש כמשמעו, כי מפני שהוא יגע בשני דברים אלו משכחת עון, אם כן אפילו אם יגע בדרך ארץ בלבד, או בתורה בלבד, גם כן יהא משכחת עון, כמו שאמרנו. ועוד, כי אי אפשר שיהיה האדם עמל תמיד, ואי אפשר שלא יהיה נח רגע בלא אלו שניהם, ויבא לידי חטא. אבל לפי הפירוש אשר אמרנו הכל נכון, שלא נקרא שהוא עמל להשלים עצמו רק על ידי שניהם, דהיינו דרך ארץ ותורה. כי אלו שניהם הם השלמת האדם, וכאשר האדם הוא עמל בשניהם, הוא עמל ויגע להשלמת עצמו, ומסולק ממנו החטא אף בשעה שאינו עמל באלו שני דברים, מכל מקום הנה הוא האדם שעמל להשלים עצמו, ולא יבא לידי חטא ועון, שדבר זה הוא הפסד עצמו. אבל אם עוסק בתורה בלבד, מאחר שאינו עוסק להשלים עצמו [ב]דבר שהוא לצורך גופו גם כן, אפשר שימצא חטא ועון, כי צריך לעסוק בהשלמתו של אדם שהוא כולל הגוף והנפש. וזהו האדם, שהוא מחובר מגוף ונפש, [אף שהוא] משלים עצמו בתורה, סוף סוף הוא אדם חסר, כאשר חסר מה שצריך להשלים גופו, ואחר הדבר החסר ימשך חסרון. ומכל שכן אם אינו עמל בתורה, שהוא השלמת נפשו, שזהו בודאי אדם חסר נקרא. אבל אם הוא עוסק בדבר שהוא השלמתו לגמרי, עד שהוא שלם בשני חלקיו, ואז הוא מסולק מן החטא והעון, אשר הם חסרון האדם. אפילו אם יש לו ממון הרבה ואינו חסר, אם אין עוסק בהשלמת עצמו, אינו משכח ממנו העון. וזהו שתולה ביגיעת שניהם.


###### Derekh Chayyim 2:2:6
[Derekh Chayyim 2:2:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:6)

**ועוד יש** לך לדעת, מה שאמר 'כי יגיעת שניהם משכחת עון', שתלה הדבר בעמל ויגיעה, וזה כי החטא והעון נמצא כאשר יש כאן ישיבה, ואין כאן עמל. ודבר זה רמזו חכמים בפרק חלק (סנהדרין קו.) אמר רבי יוחנן, כל מקום שנאמר בו "וישב" אינו אלא לשון צער; "וישב ישראל בשטים" (במדבר כה, א), מה כתיב בתריה (שם) "ויחל העם לזנות". "וישב יעקב" (בראשית לז, א), מה אירע, מכירת יוסף (שם פסוק כח). "וישב ישראל בארץ מצרים" (בראשית מז, כז), מה כתיב (שם פסוק כט) "ויקרבו ימי ישראל למות". "וישב ישראל ויהודה לבטח" (מ"א ה, ה), מה כתיב (שם יא, יד) "ויקם ה' לשטן לשלמה". ובמדרש (ילקו"ש ח"א תשעא) מפרש עוד, "וישב ישראל בשטים", אין ישיבה בכל מקום אלא קלקלה, שנאמר (שמות לב, ו) "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק", עד כאן. ובמדרש זה בארו ענין הישיבה שגורמת תקלה לאדם. וזה כי האדם שהוא בעמל*, הנה כאילו לא נמצא בפעל השלימות מצד העמל שיש לו. ומי שאינו בשלימות בפעל, הנה עומד אל ההשלמה, ולא ימשוך אחר זה חסרון. אבל כאשר הוא יושב ונח, כאילו הגיע כבר אל ההשלמה, וימשוך אחר דבר זה העדר וחסרון, כי אין השלמת דבר בעולם שאין דבק בו חסרון, ולפיכך ימשוך חסרון והעדר אחר זה. ואין דבר זה דומה כאשר האדם בעמל וחסר השלמה, והוא עומד אל ההשלמה, כי מאחר שהוא עומד אל ההשלמה, אין דבק בו חסרון.


###### Derekh Chayyim 2:2:7
[Derekh Chayyim 2:2:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:7)

**ודבר זה** רמזו בפרק חלק (סנהדרין צא:), דאמרינן שם יצר הרע מאימתי נתן באדם, ואמר שנתן בו משעה שיוצא ממעי אמו, דכתיב (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", חסר כתיב, משננער לצאת מבטן אמו נתן בו יצר הרע. ומעתה יקשה לך, למה דוקא משיוצא לאויר העולם. אבל יש לדעת כי טעם זה כמו שבארנו, כי יצר הרע הוא השטן הוא המלאך* המות, כמו שאמרו בפרק קמא דבבא בתרא (טז.), והיצר הרע שנתן באדם הוא עצמו השטן והמלאך המות, שמביאים האדם אל ההעדר והמיתה, והכל הוא ענין אחד. ולפיכך כל זמן שלא יצא האדם לאויר העולם, שלא נשלם, והוא מתנועע אל ההשלמה, אין דבק בו ההעדר, שהוא הפך ההויה, ולא ימצאו שני הפכים ביחד. אבל תכף שננער מבטן אמו, והוא נמצא בפעל בשלימות, ואינו עומד אל הויה עוד, אז דבק בו ההעדר, שהוא יצר הרע, הוא שטן, הוא מלאך המות, שדבק בכל הנמצאים.


###### Derekh Chayyim 2:2:8
[Derekh Chayyim 2:2:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:8)

**כלל הדבר**, כי היצר הרע והשטן אין להם כח על דבר שהוא עומד אל הויה. וזה אמרו (סנהדרין קו.) 'כל ישיבה אינו אלא צער', שכאשר האדם עמל בעצמו, וכל בעל עמל מורה שאינו בשלימותו בפעל, וכל שאינו בשלימותו הוא מוכן ועומד אל ההויה ואל ההשלמה, ולא דבק בזה ההעדר, והוא השטן. אבל כאשר ישב האדם, וישיבה לאדם כאילו היה בשלימות בפועל, שהוא נח ואינו עומד אל השלמה, אז ההעדר הדבק בנבראים נמשך אחר זה, ולפיכך כל ישיבה אינו אלא צער. וכן מה שאמר במדרש (שמו"ר מא, ז) אין ישיבה אלא תקלה, כי נמשך אחר הישיבה* היצר הרע, אשר כבר בארנו שהוא יצר הרע הוא השטן שהוא נמשך אל הנבראים כאשר הם בהשלמה, וזה כאשר הוא יושב והוא נח. שהרי היצר הרע נתן באדם כאשר הוא בפועל. ולפיכך כאשר הוא בשלימות הוייתו, ונקרא אז 'יושב', ואז נאמר 'כל ישיבה אינו אלא תקלה' כמו שאמרנו. ומכל מקום התבאר לך מה שאמרו 'שיגיעת שניהם משכחת עון', כאשר האדם עמל בשני חלקיו, מסלקין העון, כי לא נמצא היצר הרע באדם כאשר אין אחד מחלקיו נמצא בפועל השלימות, ומסולק מן העון, כי אין יצר הרע מתגרה בו. ופירושו ברור הוא למביני מדע, כי בעל העמל מסולק מן החטא, שהוא עמל לצאת לפעל השלימות. וצריך שיהיו שניהם בעמל, כי אם אין שניהם בעמל, דהיינו לצאת לפעל מצד גופו כאשר עמל להשלים גופו בדרך ארץ, ולהשלים נפשו בתורה השכלית, ואז גופו ונפשו מסולק מן החטא, ומסולק מן היצר הרע, ולא יבא לידי חטא. אבל אם אין שניהם בעמל, סוף סוף ימצא היצר הרע באחד מהם, ולא יאמר בזה שהוא מסולק מן החטא.


###### Derekh Chayyim 2:2:9
[Derekh Chayyim 2:2:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:9)

**ויש לך** להבין בחכמה, כי אלו שני דברים שזכר, דהיינו העמל בדרך ארץ והעמל בתורה, כנגד שני יצר הרע שברא הקב"ה, יצרא דערוה ויצרא דעבודה זרה. ועל ידי שהאדם בעמל* בדרך ארץ לצורך גופו, מסלק יצרא דערוה. ועמל בנפשו בתורה מסלק יצרא דעבודה זרה. והדברים האלו עמוקים מאד בחכמה, ואין להאריך כאן יותר, כי נתבאר במקום אחר. אבל רמזנו עליהם להבין מעט מדבריהם, והנה עולה הכל לענין אחד.


###### Derekh Chayyim 2:2:10
[Derekh Chayyim 2:2:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:10)

**ואמר** "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה". רצה לומר, מפני שהוא אדם חסר, כי אין לו מלאכה המשלמת את האדם, ואם אין עם התורה מלאכה, דבר זה חסרון לאדם מה שראוי לו, וכל דבר שהוא חסר בעצמו אין קיום לו. ואמר 'שגוררת עון', וזה כי הדבר החסר ממה שראוי, נמשך אחריו עוד חסרון, והוא החטא, שאין חסרון יותר מזה. ואצל תורה שיש עמה מלאכה אמר "שמשכחת עון", רוצה לומר אפילו עון ששייך לבא, משכחת ממנו. ואם אין עם התורה מלאכה, אפילו עון שאין שייך לזה, גוררת ממקום אחר. ולכך אמר ש"סופה בטילה וגוררת עון" כמו שהוא לדבר שהוא חסר. ואם היו הרבה חכמים שלא היה להם מלאכה, היה להם משא ומתן, שהוא כמו מלאכה. או שכל כך חשקה נפשם בתורה, שהיה קיום לתורתם. ואין פירוש המאמר הזה רק כך, כי דברי חכמים בנוים על חכמה, וכאשר* האדם יעמיק בחכמה, לא יהיה לו ספק בזה.


###### Derekh Chayyim 2:2:11
[Derekh Chayyim 2:2:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:11)

**ואמר 'וכל** העוסקים עם הצבור וכו". חבר אלו שני דברים, דהיינו תלמוד תורה והעוסקים עם הצבור ביחד, כי הם מתדמים ומתיחסים. וזה כי התורה אינה כמו המצוה, שהמצוה כאשר הוא עושה המצוה, אינו מתעסק בדבר שהוא הכל כאשר הוא עושה המצוה, ולא שייך בזה הכל. וכאשר הוא עוסק בתורה, הוא קונה ענין כללי. וכל ענין השכלי הוא כללי, ואינו דבר פרטי, כמו שמבואר דבר זה. וזהו אמרם ז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א) שקול דבר אחד מן התורה ככל העולם כולו, שנאמר (משלי ח, יא) "וכל חפצים לא ישוו בה". הרי כל דבר מדברי תורה כללי הוא נחשב. וזה הפירוש גם כן (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור", כי המצוה שהאדם עושה הוא כמו נר, שהוא נר אחד פרטי. אבל התורה היא אור, שאין שייך ענין פרטי באור, כי הוא אינו חלק. ודבר זה עצמו הפירוש שלמעלה שמבואר בהקדמה, כאשר תבין, ואין להאריך בזה. ועוד כי אמרו (להלן פ"ה מכ"ב) 'הפוך בה והפוך בה דכולא בה'. ולפיכך מחבר לזה 'כל העוסקים עם הצבור', דהיינו עם הכלל, [ד]אינו דומה למי שעוסק בדבר פרטי, שהרי זה מתעסק בדבר כללי.


###### Derekh Chayyim 2:2:12
[Derekh Chayyim 2:2:12](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:12)

**ולפיכך אמר** שיהיה כוונתו לשם שמים. שכאשר כוונתו לשם שמים, אז בודאי נאמר עליו שהוא מתעסק בדבר שהוא כללי. שאם אין כוונתו לשם שמים, הרי יוצא דבר זה מעסק הצבור, שהוא עסק רבים ששכרו גדול. כי כאשר כוונתו להתגדל ולהתפאר, אינו עושה לשם הצבור, שהם הכלל. אפילו אם היה כוונתו שיעשה לשם אלו האנשים שהם הצבור, אין זה שעושה אל הכלל מה שעושה בשביל אלו האנשים. רק אם יעשה לשם שמים, רצה לומר בשביל שיש להטיב עם הצבור מפני שהם כלל, וראוי להטיב עם הצבור שהם כלל. ודבר זה הוא לשם שמים, כי הוא השם יתברך עם הצבור. ולפיכך אמרו* במסכת שבת (קנ.) מפקחים על עסקי צבור בשבת. והיינו מפני שנחשב מילי דצבור* מילי דשמיא, והוא בכלל חפצי שמים שהם מותרים. וזהו שאמר שיהיה כוונתו לשם שמים, בשביל טובת הצבור, שהוא מילי דשמיא.


###### Derekh Chayyim 2:2:13
[Derekh Chayyim 2:2:13](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:13)

**ואמר שזכות** אבותם מסייעתן, וצדקתן עומדת לעד. פירוש, כי האבות, שהם אברהם יצחק ויעקב (ברכות טז:), זכות שלהם מסייעתן כאשר מתעסקין בצרכי צבור. כי האבות הם אבות לכלל, ואינם נקראים אבות לפרט, כי הפרט יש לכל אחד ואחד אב בפני עצמו, אבל האבות אברהם יצחק ויעקב הם אבות הכלל. וזכות האבות עומד ומסייע לכל אשר הם אבות להם, כאשר הם צריכין. ולפיכך 'זכות אבותם מסייעתן, וצדקתן עומדת לעד', כמו שהכללים הם עומדים לעד, ואין הכלל - שהוא הצבור - נחשב כמו הפרט, שהפרטים הם החולפים ומשתנים, אבל הכלל עומד לעד. אפילו אם זה הצבור שהיה עוסק עמו גם כן עבר וחלף, מכל מקום שם 'צבור' עליהם, שהוא הכלל, שהכלל מקוים ועומד במה שהוא כלל. ולפיכך אמר 'וצדקתן עומדת לעד', כלומר שיש לו זכות גדול, כיון שעושים טוב עם הצבור, שהוא הכלל, אשר הכללים מקויימים לעד. והנה זכות זה מתחיל מן האבות, שהיו האבות בתחילת העולם, ועומד לנצח. וזה שאמר 'שזכות אבותן מסייעתן, וצדקתן עומדת לעד', רוצה לומר כמה וכמה זכות גדול עושים, שהרי זכות אבות מסייעתן, וכאילו עושים זכות שמתחיל מן האבות, שהיו בתחילת העולם, ועומד הזכות לנצח, שכך הוא ענין הכללי שעומדים לנצח. ולכך העוסקים עם הצבור, מתחיל זכות שלהן מן האבות, ומגיע עד סוף כל הדורות, עד שעשו העוסקים עם הצבור זכות מתחלת העולם עד סופו. ואם היו מבינים מנהיגי ישראל הדברים האלו, בכל כחם* היו עוסקים עם הצבור לשם שמים, ולא לשם הנאתן.


###### Derekh Chayyim 2:2:14
[Derekh Chayyim 2:2:14](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:14)

**ואמר אף** שזכות אבותם מסייעתן כאשר הם מתעסקים בצרכי צבור, מכל מקום 'ואתם מעלה אני עליכם כאילו עשיתם אתם', ולא מצד זכות אבות. ולא אמר 'והם מעלה אני עליהם כאילו עשו', שהיה זה משמע שהוא חוזר על האבות, שזכר לפני זה שזכות אבותם מסייעתן, ומעלה אני עליהם כאילו עשו האבות דבר זה, שהרי זכותם גרמה כל זאת. אבל כשאמר 'ואתם', מדבר עם העוסקים עם הצבור, שמעלה עליהם כאילו הם עשו זכות גדול הזה, אף כי זכות האבות גרמה. וביש ספרים גרסינן 'ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה'. ופירושו ששכר הרבה מאד יש לכם, לפי שאתם עוסקים בצרכי צבור, שהם רבים, ומאחר שהם רבים הרבה שכר יש לכם, כאילו עשיתם הרבה. אף כי לא עשיתם הרבה, סוף סוף לרבים עשיתם, וזכות הרבים הוא הרבה. ואמר 'ואתם מעלה אני עליכם' כאילו עשיתם אתם הדבר, אף כי זכות האבות מסייע לכם בזה, ושכר הרבה יש לכם על זה. ועוד יש לומר כי לכך אמר 'ואתם', בשביל חוזק ההבטחה, שכאשר באים להבטיח את האדם, מבטיח אותו פנים אל פנים, כדי לחזק ההבטחה. וזהו 'ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה', כאילו עשיתם הרבה, כלומר מבטיח אני אתכם על זה הדבר.


###### Derekh Chayyim 2:2:15
[Derekh Chayyim 2:2:15](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:15)

**ואמר זכות** אבותם מסייעתן, כאילו היו האבות אבותיו* בפרט, כמו שיקראו 'אבותינו אברהם יצחק ויעקב' לכל ישראל, יקראו אבותיו של זה כאשר עוסק בצרכי רבים, דכיון שעוסק בצרכי רבים, נחשב כמו רבים. ודבר זה תמצא, כי כאשר נגלה הקב"ה אל משה בסנה, אמר (שמות ג, ו) "אנכי אלקי אביך אלקי אברהם וגו'", וכאילו היו האבות אבותיו של משה בפרט. ולכך היה סבור משה כי "אלקי אביך" היינו אלקי עמרם, עד שאמר "אלקי אברהם וגו'". ואם כן למה אמר "אלקי אביך", רק מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שימאן משה רבינו ללכת בשליחות הקב"ה, שיאמר "מה אני כי אלך אל פרעה" (שם פסוק יא), אמר הנה אתה מתעסק בצרכי רבים, והאבות הם אבות למי שעוסק בצרכי רבים, כמו שהם אבות לרבים, ויהיה זכות אבות בסייעתך, כמו שאמר כאן 'שזכות אבותם מסייעתם'. ולכך אמר "אנכי ה' אלקי אביך וגו"'. והסיוע הזה, אברהם תומך ביד ימינו, ומסייע אותו הן בדבור הן במעשה של העוסק בצרכי רבים. יצחק דוחה ומכרית כל המקטרגים שהם משמאל, והמתנגדים אליו במעשה ההוא. יעקב מראה לו הדרך אשר ילך בו ואת המעשה אשר יעשה, כדכתיב (בראשית כח, כ) "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך עליה וגו'", והבן זה היטב.


###### Derekh Chayyim 2:2:16
[Derekh Chayyim 2:2:16](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:2:16)

**גם יש** לפרש כי לכך סמך לזה 'וכל העוסקים עם הצבור', רוצה לומר אף על גב כי אין זה רק דרך ארץ, שהוא מתעסק בתקון צרכי רבים, ונחשב זה דרך ארץ, ועם כל זה שכרו גדול ביותר. ומפני שאמר לפני זה 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ', שמשבח דרך ארץ, אמר ואם עסק צבור הוא הדרך ארץ שהוא עוסק בו, שהוא פקוח רבים מה שהוא לצורך חיותם, שכרו הרבה יותר.


###### Derekh Chayyim 2:3:1
[Derekh Chayyim 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:3:1)

**ואמר הוו** זהירין ברשות. לפי שאמר שיהיו עוסקים עם הצבור, אמר אחר זה 'הוו זהירין ברשות', כי הרשות הוא הפך הצבור, כי בעל שררה מפני חשיבתו וגדולתו, הוא מוציא עצמו מן הצבור, רק נבדל מהם, כמו שהוא דרך כל בעל שררה. אף שהוא רוצה להנהיג את הצבור כאילו היה עוסק בצרכי הצבור, אבל אין הדבר כך. וזה שאמר 'הוו זהירין ברשות', שהרשות הוא נבדל מן הכלל, ואין להם חבור עם הכלל. ואם אתה רואה שהם מקרבין את האדם, ונראין* כאוהבין את האדם, אל תאמר הרי הוא מקרב את האדם בשביל שהוא אוהבו, ואם כן יש לו חבור אל אחרים, אין דבר זה כלום, שאין עושים זה בשביל שהם מחזיקים את האדם קרוב אליהם, רק עושים בשביל הנאת עצמן. 'ואין עומדים לאדם אפילו בשעת דחקו', שיהיו לכל הפחות עומדים לאדם בשעת דחקו, ויהיו כאח נגש לצרה, שגם זה אינו, כל שכן שלא יהיו עושים דבר לאדם שלא בשעת דחקו. וכל זה מפני שבעל השררה נבדל מן הצבור, ולכך אין מקרבין את האדם להיות להם חבור וקרוב אליהם, ונראין כאוהבים בשעת הנאתן, ואינם אוהבים אותם.


###### Derekh Chayyim 2:3:2
[Derekh Chayyim 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:3:2)

**ונראה עוד** כי סמך אלו ב' דברים, דהיינו 'וכל העוסקים עם הצבור וכו", 'הוו זהירין ברשות'. מפני שבא לומר שיש לאדם להשתדל בטובת הצבור בכל מאמצי כחו מה שאפשר לו לעשות. והנה נמצא בני אדם רוצים להחניף ולהנות את השררה, ונותנים עצה אל השררה נגד הצבור כדי למצא חן בעיני השררה, כדי שיקבלו מהם הנאה. על זה אמר 'הוו זהירין ברשות', רצה לומר שאין מקרבין את האדם רק לפי הנאתן. ואם יראה השררה שמסביר לו פנים, אין זה אלא* להנאתן. ולפיכך אלו האנשים, נוסף על העונש שיש להם, אינם מגיעים אל רצונם ואל תכליתם, אשר הם חושבים לקרב עצמם אל הרשות, אין מגיע להם דבר זה כלל. וזה כאשר בעל השררה הוא ישראל, אבל אם הוא גוי, העושה זה מסור גמור, ואסור לדבר ממנו*.


###### Derekh Chayyim 2:4:1
[Derekh Chayyim 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:1)

**עשה רצונו כרצונך וכו'.** בספרים שלנו גרסינן 'הוא היה אומר', וקאי על דברי רבן גמליאל שנזכר* לפני זה. ויש לשאול, מה ענין זה לזה שנזכר לפניו, שחבר דברים אלו יחד. ויראה, כי בא לומר כי זה עצמו רצון הקב"ה כאשר עוסק בצרכי רבים, ודבר זה הוא רצונו של מקום, כי כל ענין הצבור הוא רצונו. וראיה לזה, כי אמרו בפרק קמא דברכות (ח.) "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט, יד), אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. הרי לך מבואר שהשם יתברך רצונו בצבור דוקא, ורצונו הוא כאשר מתפללין על צרכיהם מה שצריך להם. ולפיכך אמר כאן 'עשה רצונו וכו", שיהיה עוסק עם הצבור, מפני כי הצבור הוא רצונו של הקב"ה. ודבר* זה ענין עמוק כי אין מקטרג לצבור, במה שהם צבור אשר* יש להם כח כללי, ובצד הכלל אין חטא, כי החטא הוא בפרטים, אבל הכללי* לא שייך חטא וקטרוג. לכך הקטרוג לצבור מצד הפרט בלבד, דהיינו מה שעשו היחידים, אבל מצד הכלל אין קטרוג. ותפילת הצבור בבית הכנסת הוא מצד הצבור, ולפיכך הוא שעת רצון. וגם דבר זה ידוע לנבונים. ועל כל פנים הצבור הם דבוקים ברצונו יתברך, כאשר ידוע.


###### Derekh Chayyim 2:4:2
[Derekh Chayyim 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:2)

**ופירוש זה**, כי בא להודיע במוסר זה כי יש ביד האדם לתקן שיהיה אליו כל רצונו, ואל יאמר האדם כי הוא חסר מה שירצה. וכל ענינו של אדם אשר הוא צריך אל האדם, הם ב' דברים; האחד, שהאדם צריך שיהיה לו כל צרכו מה שחסר אליו. והשני, שלא יהיה נעשה לו רע מן אחרים. שאם היה לו כל צרכו, והיה לו כנגד זה דבר רע, מה מועיל הטוב. וכן אם לא היה נעשה [לו] רע, ולא היה לו מה שחסר אליו, גם כן זה אדם חסר נחשב. ועל זה אמר כי בשביל אהבת השם יתברך, כאשר יעשה רצונו של השם יתברך, נעשה לו רצונו כל מה שחסר לאדם. וכן בשביל היראה שיש לו מן השם יתברך, יהיה נשמר שלא יהיה נעשה רצון אחר נגד רצונו.


###### Derekh Chayyim 2:4:3
[Derekh Chayyim 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:3)

**וזה כי** כאשר אוהב השם יתעלה ויתברך, ויעשה רצון השם יתברך כמו רצונו, דהיינו לאהבה* השם יתברך בכל לבבו (דברים ו, ה). כי האדם מבקש מה שהוא רצונו בכל לבבו, ובזה עושה האדם רצונו של מקום כרצונו, כי רצונו של מקום לאהבה אותו בכל לבבו. ואז יעשה השם יתברך רצונו של אדם כאילו היה רצונו של מקום, ויהיה נעשה רצונו של אדם על כל פנים. כי כאשר נקשר רצון האדם ברצון השם יתברך, עד שרצונו של אדם הוא רצונו של מקום, שהרי הוא עושה רצון המקום כאילו היה רצונו, ובזה נקשר רצון האדם ברצון המקום, ולפיכך קשור גם כן רצון המקום ברצון האדם, ועושה השם יתברך רצונו של אדם כאילו היה רצון השם יתברך. ודבר זה אמר כנגד האהבה, שיהיה רצון האדם קשור ברצונו יתברך לעשות רצונו של מקום, כאילו היה רצונו, בכל לבו.


###### Derekh Chayyim 2:4:4
[Derekh Chayyim 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:4)

**ואמר כנגד** היראה 'בטל רצונך מפני רצונו', שלא יעשה האדם רצונו, רק רצון השם יתברך. וכאשר האדם מתאוה לעשות רצונו בעבירה, ומחמת היראה מניח העבירה בשביל רצון השם יתברך, שאינו רוצה בעבירה, ולפיכך נחשב רצונך גם כן רצון השם יתברך, ולא יהיה נעשה רצון אחרים כנגד רצונך. ודבר זה הוא ביראה, שמבטל רצונו מה שחפץ לעשות עבירה מפני רצונו של מקום, וזהו היראה. והרי לך כי על ידי אהבה הגמורה ועל ידי היראה הגמורה אפשר לאדם לתקן כל עניניו, ופירוש ברור הוא. ואם שהוא יותר עמוק מאד בענין קשור רצון האדם ברצון השם יתברך, עד שנחשב רצון אחד. כי האדם מקשר רצונו ברצון המקום כאשר האדם עושה רצונו של מקום כרצונו, וכאשר רצונו של אדם מקושר ברצון המקום, אז מקושר רצון המקום ברצונו לעשות רצונו מה שהאדם חפץ. ולעומק הדברים אין לפרש יותר.


###### Derekh Chayyim 2:4:5
[Derekh Chayyim 2:4:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:5)

**הלל אומר וכו'**. יש לשאול במאמר הלל, למה קבע אותו כאן, ולא קבע אותו למעלה עם מה שאמר הלל (פ"א משניות יב-יד). ועוד קשה*, אלו דברים האיך יש להם חיבור ביחד; 'אל תפרוש מן הצבור', 'ואל תאמין בעצמך'. וכן כל השאר, שאין לאחד ענין אל אחר, והיה לו לומר בכל אחד ואחד 'הוא היה אומר', כמו שאמר באותם שזכר אחריו (משניות ה, ז).


###### Derekh Chayyim 2:4:6
[Derekh Chayyim 2:4:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:6)

**אבל פירוש** זה, מפני שזכר לפני זה (משנה ב) מעלת הצבור, שאמר 'כל העוסקים עם הצבור וכו", קבע גם כן כאן דברי הלל, שהוא מפרש גם כן מעלת הצבור, והיפך זה היחיד, שאינו נחשב אצל הצבור. לכך אמר 'אל תפרוש מן הצבור', כי הצבור שהם הכלל, הם עומדים, כמו שהתבאר כי אל הצבור יש קיום יותר. ולפיכך הפורש מן הצבור פורש מן הדבר שיש לו קיום ביותר. ועוד, כי הכלל הוא הכל, ויש בהם כח הכל, ולפיכך הפורש מן הצבור פורש מהכל, והוא מבחוץ. ואם הוא מבחוץ, להבל נחשב דבר זה, שיצא מן הכלל. ודבר זה מבואר בדברי חכמים, שמנו הפורשים מדרכי הצבור בכלל מינים ואפיקורסים שכופרים בתורה ובתחיית המתים, כדאיתא במסכת ראש השנה (יז.), שאמר שם; 'אבל המינים והמוסרים והמשומדים והאפיקורסים שכפרו בתורה ובתחיית המתים, ושפרשו מדרכי צבור'. שכל אלו הם יוצאים מן הכלל, ואין להם חלק בכלל. וכן מי שפורש מן דרכי צבור, הוא יוצא מן הכלל.


###### Derekh Chayyim 2:4:7
[Derekh Chayyim 2:4:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:7)

**ואמר כי** הכלל הוא עיקר, לא היחיד הפרטי, שהיחיד הוא בעל שינוי, ואלו הכללים עומדים, כמו שהתבאר כי כח הכללי עומד בלא שינוי. ולפיכך אמר אחריו 'אל תאמן בעצמך עד יום מותך', כלומר אל תאמן בעצמך שאין אתה בעל עבירה עד יום מותך, כי האדם הפרטי בעל שינוי, ונופל תחת השנוי, ואפשר לו להשתנות כל שעה וכל רגע, כאשר הוא נופל תחת הזמן אשר הוא משתנה.


###### Derekh Chayyim 2:4:8
[Derekh Chayyim 2:4:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:8)

**ואמר עוד** שאין הפרטי ראוי לדון את חבירו, ולומר כי עשה פלוני מעשה שאין ראוי לאדם לעשות, ויהיה דן על חבירו מה שעשה. ועל זה אמר 'אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו', כלומר כי יש סבות הרבה לאדם, ואם היתה אותה סבה בעצמה מתחדשת עליו כמו שהיא באה על חבירו, היה עושה גם כן מה שעושה חבירו, כי אין בטחון ואמונה לאדם פרטי, מאחר שהוא בעל שנוי, ולכך אין לו לדון על עצמו. ומתחילה אמר 'אל תאמן בעצמך עד יום מותך', כי אפשר לאדם להיות משתנה בעצמו. ואמר אף דבר שהוא ענין זר, שהאדם יאמר על זה המעשה כי דבר זה אין ראוי לעשות לאדם, מאחר שהוא דבר זר, ואם כן יש לעלות על הדעת כי יש לאדם לדין אחר ולומר כי עשה מעשה שאין אדם אחר היה עושה. ומכל מקום אל ידין את חבירו עד שיגיע למקומו, שאם הגיע לו הדבר מה שהגיע לחבירו, והיה מתחדש עליו מה שהיה מתחדש על חבירו, אפשר שיהיה גם כן עושה, אף על פי שהוא דבר זר שאין דרך לעשות, במה שהאדם הוא בעל שנוי, אפשר שגם כן הוא היה עושה הדבר ההוא.


###### Derekh Chayyim 2:4:9
[Derekh Chayyim 2:4:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:9)

**ואמר עוד** 'אל תאמר דבר* שאי אפשר לשמוע'. כלומר שאל יאמר על ענין אחד 'דבר זה אי אפשר לשמוע', מפני שהוא דבר גדול, ואי אפשר לשמוע דבר חדוש כמו זה. ובשביל כך הוא סומך על דעתו לעשות מה שהוא עושה. ואם היה נעשה אותו דבר מעולם, לא היה סומך לעשות מה שעושה. דרך משל; אדם עשיר גדול מאד, והוא סומך על עשרו לעשות רצונו. ואמר כי דבר זה אי אפשר להשמע, שיהיה עשיר* כמו זה יורד מנכסיו, ולפיכך עושה רצונו בכל דבר. ועל זה אמר שאל יאמר כי זה דבר שאי אפשר להשמע, שסופו להשמע, אף כי הוא חדוש ושנוי גדול מאד, כי העולם הזה הפרטיים הם תחת השנוי. והרי דבר זה עוד יותר מן הראשון, ומפני שלא זכר לפני זה רק שאל ידין את חבירו עד שיגיע למקומו, אף על פי שיהיה אותו דבר ענין זר, עד שיחשוב שהוא מובטח לו שהוא לא יעשה, ואמר על זה שאל ידון את חבירו עד שיגיע למקומו. ומכל מקום אינו שנוי וחדוש גדול. אבל כאן מוסיף לומר שאין לאדם עמידה וקיום אף בדבר שהוא חדוש ושנוי גדול, שלפי דעת האדם אי אפשר לשמוע. וזהו שאמר 'אל תאמר' על דבר שהוא חדוש כי הוא דבר 'שאי אפשר לשמוע', שכל כך הוא דבר חדוש עד שאי אפשר לשמוע, כי בודאי אפשר להשמע, עד שאין לאדם עמידה וקיום, והוא בעל שנוי בכל דבר.


###### Derekh Chayyim 2:4:10
[Derekh Chayyim 2:4:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:10)

**והוסיף עוד** לומר 'אל תאמר לכשאפנה אשנה'. כלומר שאין לאדם עמידה מקוימת אף שעה אחת, ולכך אל יאמר אשנה תוך שעה או שתים כשאפנה, ודעתו שאין האדם בעל שנוי כל כך בזמן קרוב, ולכל הפחות יש לאדם קיום זמן מה, וחושב בודאי שלא יבא לו עסק אחר בתוך שעה, ולכך ישנה תוך שעה. גם דבר זה אינו כלל, 'שמא לא תפנה', כי אין לאדם עמידה מקוימת אפילו זמן קצר, ושמא לא תפנה, כי יבאו לך עסקים אחרים, כי האדם בעל שנוי תמיד. הרי לך כל הדברים האלו שזכר, כי האדם בעל שנוי לגמרי, לכך אמר 'אל תאמין* בעצמך', 'ואל תדין את חבירך', 'ואל תאמר דבר זה אי אפשר לשמוע', 'ואל תאמר לכשאפנה אשנה', כי האדם הפרטי הוא הפך הכללי, שהכללי עומד קיים.


###### Derekh Chayyim 2:4:11
[Derekh Chayyim 2:4:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:4:11)

**ויש לך** להבין כי זכר כאן כל השנויים; כי האדם בעל שנוי הן מצד עצמו, כי כל גשם משתנה בעצמו. ויותר מזה, שהוא משתנה מצד הסבות אשר יבואו עליו תמיד. ועוד הוא משתנה מצד הזמן, אשר הוא מפאת הגלגל. ויותר מהכל, כי אין האדם בלא שנוי, רק הוא בהשתנות תמיד מצד המקרים, כמו שיתבאר. וכנגד זה אמר 'ואל תאמן בעצמך', מפני שהאדם הוא גשמי, וכל גשם בעל שנוי בעצמו, ולכך אל יאמין בעצמו. וכנגד השנוי מפאת הסבה אמר 'אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו', ואם נתחדש הסבה עליך מה שהתחדש על חבירך, לא היית עומד בנסיון. ואמר עוד שהאדם בעל שנוי מצד הזמן אשר הוא מתחדש מן הגלגל, כי הזמן מביא שנוי לעולם. ולפיכך אמר שאל יאמר כי דבר זה אי אפשר לשמוע בעתיד, כי סופו להשמע, כי הזמן מתחדש בעולם כמו זה. ואמר עוד יותר 'אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה', ואין בטחון לו. ודבר זה עוד יותר שנוי, כי הראשונים הם שנויים שהם חדוש גדול, אבל השנוים שהם מצד מעשה האדם והמקרים, ואינם חדוש כמו הראשונים, הם תמידים, עד כי אין לו לאדם עמידה אפילו רגע אחד. שהאדם יחשוב כך וכך אעשה, ויבאו מקרים ושנוים עליו. ולפיכך 'אל יאמר לכשאפנה אשנה, כי שמא לא תפנה', ויבואו על האדם שנויים, עד שהוא בהשתנות תמיד. והרי כל* אלו הדברים שהאדם הוא בעל שנוי, הפך הכללי. והכל נמשך אל מה שאמר 'אל תפרוש מן הצבור', כי כאשר האדם פורש מן הכללי אשר יש לו קיום ועמידה, ורוצה* להיות פרטי, שהוא בהשתנות תמיד. ודבר זה מבואר לכל מי שיש לו עין לראות ולב להבין.


###### Derekh Chayyim 2:5:1
[Derekh Chayyim 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:1)

**'הוא היה** אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד וכו". יש לשאול בחלוף השמות, שאמר 'אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד', כי לפי הנראה הבור ועם הארץ אחד הם - מי שלא למד תורה, והיה לו לומר 'אין עם הארץ ירא חטא וחסיד'. ואם בור ועם הארץ שני דברים, יש לשאול מפני מה 'אין בור ירא חטא, ועם הארץ אינו חסיד', ולמה לא אמר ההפך; 'אין עם הארץ ירא חטא, ולא בור חסיד'. וכן מה שאמר 'ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים'. ואם אנו באים* לפרש דברי חכמים כמו שמבינים הרבה בני אדם, כי הביישן אינו למד מפני שאינו שואל מה שחסר לו בלמודו, והקפדן אינו מלמד בשביל שהתלמיד ירא לשאול אותו מפני קפדנותו*, והמרבה בסחורה אינו מחכים בשביל רוב עסקיו, ואם כן כל אדם היה יכול לומר דברים אלו, ואף סתם אדם. ועוד, 'המרבה בסחורה אינו מחכים' אין לפרש כך, כי מאי שנא המרבה בסחורה או שמרבה בנכסים, הלא אמרו (להלן משנה ז) 'מרבה נכסים מרבה דאגה', ויש לו עסקים רבים יותר מן מרבה בסחורה, ואם כן היה לו לומר 'וכל מי שמרבה בנכסים אינו מחכים', ולמה נתלה ברבוי סחורה. ועוד יש לשאול, מה* ענין 'ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש' לדברים שזכר לפני זה.


###### Derekh Chayyim 2:5:2
[Derekh Chayyim 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:2)

**כבר אמרנו** פעמים הרבה, שאין דברי חכמים רק חכמה, ואינם דברי אנשים שהם מדברים דברים לפי סברות האדם. ומה שאמר כאן 'אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד', יש לך לדעת כי שני שמות אלו הם שני דברים מחולקים, אף כי הם מדברים מענין אחד, שאין בו תורה וחכמה, יש בו [שני] שמות מצד שתי בחינות מחולקות; כי יקרא הדבר שהוא שממה 'בור', כי (בראשית מז, יט) "והאדמה לא תשם" תרגומו 'לא תבור', הרי כי נקראת השדה שלא נמצא בה תבואה 'שדה בור'. וכן יקרא האדם מצד שאין בו החכמה 'בור', מפני שהוא ריק מן החכמה. ויקרא האדם מצד שהוא חסר חכמה 'עם הארץ', כי הגוף אשר הוא מחובר לחכמה, אינו דומה לגוף אשר אין בו החכמה. והנה יש באדם אשר אין בו תורה שני דברים; האחד, שהוא ריק מן החכמה. והשני, גוף האדם אשר בו עומד החכמה, ימצא אצלו חסרון כאשר אין בו באדם החכמה. מצד הבחינה הראשונה יקרא 'בור', ומצד הבחינה השנית נקרא 'עם הארץ'. והרי לך, כי האדם אשר אין בו תורה, יש בו פחיתות מצד הגוף ומצד השכל; כי לא ימצא בו השכל, ומצד זה נקרא 'בור'. ואף כחות הגוף כלם הם חסרים כאשר הוא בלא חכמה ותורה, ומצד הזה יקרא 'עם הארץ'.


###### Derekh Chayyim 2:5:3
[Derekh Chayyim 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:3)

**וזהו שאמר** 'אין בור ירא חטא'. כי יראת שמים, שהוא מקבל היראה מן השם יתברך. ומי שחסר התורה, שהיא החכמה האמיתית, אין מקבל היראה מהשם יתברך. ודבר זה אמרו גם כן (להלן פ"ג מי"ז) 'אם אין חכמה, אין יראה', כמו שיתבאר (שם). ודבר זה ברור, כי כאשר האדם קרוב אל המלך, הוא ירא ממנו. ולא ירא ממנו כאשר האדם הוא רחוק ממנו, שאז אינו מתפעל ואינו ירא כלל. והאיש אשר הוא חסר התורה השכלית, נקרא רחוק מן השם יתברך, כי הקירוב אל השם יתברך הוא על ידי התורה, עד שעל ידי התורה בני אדם דבוקים בו יתברך, וכאשר בארנו למעלה. והוא מבואר בעצמו כי הדביקות של האדם בו יתברך על ידי שיש בו תורה, כי זולת זה האדם הוא בעל גוף, ואין לבעל הגוף הגשמי התקרבות אל השם יתברך, אשר הוא נבדל מן הגוף. רק על ידי התורה שהיא שכלית, על ידי זה יש לאדם קירוב אל השם יתברך. ולפיכך נחשב מי שאין בו חכמה ותורה שהוא רחוק מן השם יתברך. וכבר אמרנו לך כי היראה מן המלך כאשר הוא קרוב אל המלך, על כן הבור שהוא חסר החכמה, אין בו יראת חטא, שיהיה ירא מן השם יתברך, ודבר זה הוא מבואר.


###### Derekh Chayyim 2:5:4
[Derekh Chayyim 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:4)

**'ולא עם** הארץ חסיד'. כי האדם שיש בו החכמה, מצד כי גופו מחובר לשכל, הנה יש בו זכות החומר. כי אין ספק כי לא ישוה גוף האדם וגוף הבהמה; כי גוף הבהמה מפני שאין גוף שלה קרוב אל השכל, היא בעלת חומר עב וגס לגמרי. אבל גוף האדם, מפני שהאדם הוא בעל שכל, חומר שלו דק וזך. וכאשר הוא בעל חכמה לגמרי, אז הוא מסולק מן עבות החמרי לגמרי. ומפני זה אפשר שימצא בו החסידות, שהוא איש טוב עושה חסידות עם הכל. והיפך זה 'אין עם הארץ חסיד', שהוא רחוק מן הטוב, כי הוא בעל חומר גס, ואיך יהיה בו החסידות. כי החסידות מצד אשר הוא אדם טוב, והטוב ימצא כאשר הוא מסולק [מן] עבות החמרי, עד שהוא קרוב אל השכלי, ואז נמצא בו הטוב. וזה שהוא עם הארץ והוא בעל חומר, איך יהיה חסיד לעשות לפנים משורת הדין. כי זה הוא מצד הטוב בלבד, אשר הטוב אינו נמצא בחומר, כמו שבארנו זה למעלה. ולפיכך אמר מי שאין בו השכל, שהיא התורה, אין בו יראת שמים, מצד שהוא חסר השכל, שהיא התורה, שעל ידי השכל יש בו יראת שמים. ואם אין בו השכל, אין כאן יראה, כמו שאמרו (להלן פ"ג מי"ז) 'אם אין חכמה אין יראה'. ומצד שאין אל האדם מעלת השכל הוא בעל חומר גס, לכך אינו חסיד לעשות הטוב שהוא לפנים משורת הדין, רק מצד הפשיטות מן החומר, וכל אשר הוא נוטה אל החמרי יותר, אין בו טוב.


###### Derekh Chayyim 2:5:5
[Derekh Chayyim 2:5:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:5)

**ודבר זה** תמצא מבואר, כי כל הדברים אשר הם נבדלים מן החומר נקראים טוב. כי התורה בעצמה תקרא 'טוב', כדכתיב (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ובמנחות (נג:) אמרו; יבא טוב, ויקבל טוב, מטוב, לטובים, כדאיתא התם. וביאור דבר זה, כי ראוי היה משה לקבלת התורה, שנקרא משה "טוב" (שמות ב, ב). ומה שנקרא משה "טוב", מפני שהוא "איש האלקים" (דברים לג, א), והיה כמו מלאך, ונבדל מן החומר, שהוא רע. ולפיכך ראוי היה לקבל התורה, שהוא השכל האלקי, נבדל לגמרי מכל גשם, לכך נקראת 'טוב'. ונתנה לישראל, כי ישראל נקראים "אדם", כדכתיב (יחזקאל לד, לא) "אדם אתם". כי לפי שאינם בעלי עבות החומר, ולכך נקראים 'אדם', שהאדם כמו שאמרנו למעלה אין לו חומר הבהמה. כך הם ישראל, שהם עוד יותר נבדלים מן החומר, לכך ראוים שיקראו 'אדם' בשביל זה. ולפיכך כל אלו ראויים שיקראו 'טוב' בשביל שהם נבדלים מן עבות החומר, שתראה מזה כי הטוב הוא שייך בדבר הנבדל מן החומר. וזה שאמר 'ואין עם הארץ חסיד', כי אין החסידות בכל מקום רק מדת טוב, שמדה זאת לא שייך בעם הארץ שהוא בעל חומר גס, ואין לו זכות החומר, רק גסות ועבות החומר. ומפני כך אינו חסיד לעשות לפנים משורת הדין, כי החסידות הוא מצד הפשיטות והזכות, שהוא נבדל מן עבות החמרי. ואמר אחר כך 'ואין בור ירא חטא', זכר החסידות קודם, ואחר כך היראה, ויש לך להבין זה, כי הוא דברי חכמה.


###### Derekh Chayyim 2:5:6
[Derekh Chayyim 2:5:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:6)

**ואמר עוד** 'לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד'. ודבר זה כי התורה [היא אש], כמו שאמרו ז"ל, דכתיב (ירמיה כג, כט) "הלא דברי כאש נאם ה'". וכתיב (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו". וזהו אמרם בפרק אין צדין (ביצה כה:) תניא משמיה דרבי מאיר, מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהם עזים, שנאמר "מימינו אש דת למו". ותניא דבי רבי ישמעאל אומר, "אש דת למו", ראויים הללו לתת למו דת אש, עד כאן. ופירוש 'ראויים', כלומר כמו שהם עזים בעצמם, כך ראויים להתחבר עמהם התורה שהיא אש. כי כל ענין שכלי, כמו התורה, מיוחס אליו הכח והעזות, כמו האש שהוא עז. ולפיכך התורה היא ראויה לישראל, שגם כן* הם עזים. וזה שאמר כאן 'ולא הביישן למד', פירוש כי הביישן שהוא הפך העז, אי אפשר לו לקבל התורה, כי התורה נתנה לישראל בשביל שהם עזים, והתורה מתיחסת לישראל בשביל זה. ומפני שהוא ביישן, אין מקבל התורה, כי צריך שיהיה מתיחס המקבל אל מה שהוא מקבל. ובשביל שהתורה היא מתייחסת אל אש, אם האדם אינו מתייחס לזה, אין מקבל התורה. וכן 'אין הקפדן מלמד', כי האדם הוא בעל גוף, אם המלמד קפדן, והקפדן הוא אש, נתוסף אש זה על אש של תורה, ודי לאדם בעל גוף שיהיה מקבל דת אש, ואם נוסף אש על אש, איך* שייך קבלה כלל דבר שהיא כולה אש. ואם לא היו ישראל עזים כמו שהתבאר למעלה, לא היה ראוי להם דברי תורה שהיא אש, וזהו שאמר 'ולא הקפדן מלמד'.


###### Derekh Chayyim 2:5:7
[Derekh Chayyim 2:5:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:7)

**ואמר** 'ולא כל המרבה בסחורה מחכים'. דבר זה ביארו גם כן חכמים בפרק כיצד מעברין (עירובין נה.), "לא בשמים היא" (דברים ל, יב), אמר רבי יוחנן, לא תמצא תורה בגסי הרוח. "ולא מעבר לים היא" (שם פסוק יג), לא תמצא תורה לא בסחרנין ולא בתגרין, עד כאן. ויש לשאול, מה ענין אלו שניהם יחד, שאמר הכתוב* 'לא תמצא התורה בגסי הרוח ולא בסחרנין'. ועוד, איך יפרש הכתוב (שם פסוקים יב-יד) "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". אבל פירוש הדברים האלו, כי הכתוב בא לומר כי אין התורה ענין גשמי, כי הדברים הגשמיים שייך בהם הרוחק, ולפעמים הם רחוקים מן האדם, עד שאי אפשר לבוא אליהם. ואמר שאין התורה השכלית כך, כי היא בלתי גשמית, והדבר הבלתי גשמי הוא קרוב והוא רחוק; הוא רחוק מצד מעלתו העליונה, והוא קרוב שאין לו ריחוק מקום. ולכך אמר הכתוב על התורה כי התורה הזאת "לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך" (דברים ל, יא), כלומר שאין לה רוחק גשמי. וזכר הכתוב הרחקים שיש לגשם, כי הרחקים שיש לגשם הוא הגובה ואורך ורוחב, אלו הם הרחקים שיש לגשם. וכנגד הגובה אומר "לא בשמים היא", שהוא הגובה הגשמי. וכנגד האורך והרוחב אמר "לא מעבר לים היא", כי הים הוא לאורך ורוחב הארץ, שהרי הים מסבב הארץ, אם כן הים הוא לאורך ורוחב הארץ.


###### Derekh Chayyim 2:5:8
[Derekh Chayyim 2:5:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:8)

**ורצה לומר** כי אין לתורה ריחוק גשמי. ומפני זה עצמו רמז הכתוב שאין התורה בגסי הרוח, שמאחר שהכתוב רצה להודיע שאין אל התורה רוחק גשמי, לכך התורה היא הפך גס הרוח, שהוא מתדמה שיש לו הגובה על הכל, ומפני זה הגס רוח נוטה אל הגשמי, כי הגובה הוא רוחק גשמי. ודבר זה ידוע, כי מדת גס רוח מדה גשמית, אף כי אין זה גובה ממש, הרי מדתו נוטה אל הגשמי. ויורה זה השם בעצמו, שנקרא 'גס רוח', כי לשון גסות שייך אל הגשמי, לא אל השכל, כי אין גסות בשכל, והוא שכל דק. ודבר זה בארנו במקומות הרבה, וביארו אותו חכמים כי מדת גס הרוח, מדה זאת נוטה אל הגשמי, ויתבאר באריכות בעזרת השם יתברך בנתיבות עולם. ומפני שבעל גס רוח מדתו נוטה אל הגשמי, אין ראוי לו התורה, ואין גס רוח מסוגל לתורה השכלית, כי הדברים אשר אינם מתיחסים זה לזה אינם מתחברים יחד.


###### Derekh Chayyim 2:5:9
[Derekh Chayyim 2:5:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:9)

**וכן אמרו** (עירובין נה.) 'לא בסחרנים היא'. שמאחר שהכתוב אמר כי אין לתורה הרחקים שיש לגשם, וזכר "לא מעבר לים" שהוא הרוחק הגשמי באורך [ורוחב], ולפיכך הסחרנים שהם סוחרים ומסבבים את העולם, שעל שם זה נקראים 'סוחרים', מלשון (בראשית מב, לד) "ואת הארץ תסחרו", והולכים הם בעולם לאורך ורוחב. ומפני זה אינם מסוגלים לתורה, שאין לתורה ענין גשמי, שהם הרחקים הגשמיים. ואלו* שכל עניניהם ההליכה והתנועה שהולכים לאורך ורוחב, שהם הרחקים הגשמים, אין ראוי להם התורה, שהיא מסולקת מן הרחקים האלו. כי תנועת הסחרנים והליכתם באורך וברוחב, יורה שאינם מסולקים מן הרחקים הגשמים, ומסוגלים לזה, ודבר זה אינו ראוי לתורה, שהיא שכלית בלתי גשמית כלל. כי כאשר מסוגל אל הרחקים, אינו מסוגל אל הדבר שהוא מסולק מן הרוחק, כמו הדבר השכלי. ועוד נמצא בדברי חכמים על דברים אלו, ואין* כאן עוד מקום להאריך. וזה אמרו כאן 'לא המרבה בסחורה מחכים', כי מה שאמר 'המרבה בסחורה', כאילו אמר שהוא סוחר מסבב הארץ לארכה ולרחבה, והם מסוגלים לזה, ואינם מסוגלים* אל התורה.


###### Derekh Chayyim 2:5:10
[Derekh Chayyim 2:5:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:10)

**וכאשר תבין** עוד הדברים אשר בארנו אצל (למעלה פ"א מי"ח) 'על שלשה דברים העולם עומד; על הדין, ועל האמת, ועל השלום', ואמרנו כי האדם שהוא בעל משא ומתן, נותן לזה ומקבל מזה, בשביל כך הוא דומה אל עולם הזה, הוא עולם ההרכבה, שהם מקבלים זה מזה, כמו שבארנו למעלה. ודבר זה הפך עולם השכל, שאין שייך בו קבלה זה מזה, רק כל אחד עומד בעצמו. ולפי זה נכון עוד יותר מה שאמר (עירובין נה.) 'ולא בסחרנים', הוא הסוחר שהוא בעל משא ומתן זה עם זה. ואינו דומה לבעל מלאכה, שהוא עושה מלאכה לעצמו, אף כי הוא מוכר אחר כך, אין עיקר הריוח רק מה שעשה מלאכה לעצמו, והרויח* במלאכה. אבל הסוחר שאינו מרויח רק מה שהוא מוכר לאחרים ומקבל מן אחרים, ודבר זה הוא הריוח, כי לא השביח בעצמו דבר, כמו בעל מלאכה שעשה מלאכה וזהו הריוח. ולפיכך אינו מתיחס אל השכל, כי השכל אינו מקבל, אלא הוא מתיחס אל התחתונים בעלי גשם, שהם מקבלים זה מזה מפני שהם גשמיים בעלי חומר. ולפיכך אמר 'ולא כל המרבה בסחורה מחכים', שאין לו יחס אל השכל. ודבר זה עוד יתבאר בסמוך בבירור גמור עד שאין ספק בו אצל (להלן משנה ט) 'הלוה ואינו משלם'. אבל בגמרא (עירובין נה.) מה שהם ז"ל מפרשים הכתוב (דברים ל, יג) "ולא מעבר לים היא" בסחרנין, ו"מעבר לים" הוא ריחוק גשמי, מוכח קצת פירוש הראשון אשר אמרנו.


###### Derekh Chayyim 2:5:11
[Derekh Chayyim 2:5:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:11)

**ודוקא אמר** 'המרבה בסחורה', אבל אם אין מרבה בסחורה*, רק כפי מה שצריך לו, ואף אם זה* אינו מתייחס אל השכל, הלא אין האדם שכל גמור, והוא באמת אדם גשמי. אבל אם הוא מרבה בסחורה ביותר טורח, מורה כי האדם הזה כל ענינו גשמי, ואין לו יחוס אל השכל, ואינו מסוגל אליו. ואין ספק בפירוש זה, רק למי שרוצה לפרש דברי חכמים כאילו הם דברי שאר בני אדם שאין להם חכמה. ואם לא כן, רק שאתה רוצה לומר כי לא תמצא התורה בסחרנים מפני שאין להם פנאי לעסוק בתורה, דבר זה אף תינוקות של בית רבן הם יודעים. מכל שכן שיעיד עליו מה שנמצא אצלו 'ולא בגסי רוח', ולמה יותר בלתי נמצא בגסי הרוח ממה שנמצאת במי שהוא בעל קנאה, ושאר מדות רעות, שהם הרבה. אבל הדברים הם ברורים כמו שאמרנו, ואין ספק בזה כלל.


###### Derekh Chayyim 2:5:12
[Derekh Chayyim 2:5:12](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:12)

**ודע כי** התנא בא להשלים את האדם בכל חלקיו, וזה כי האדם יש בו אלו דברים; שיש בו השכל, ויש בו הנפש, ויש בו הגוף, ויש בו הממון, כל אלו דברים כוללים כל הדברים שהם שייכים לאדם. ולכן אמר שאם אין לאדם השכל, אין בו יראת שמים ואין בו חסידות, ולכך יהיה בעל שכל. וכנגד הנפש אמר 'ולא הקפדן מלמד', וידוע כי הכעס הוא מן הנפש, "כי יחם לבבו" (דברים יט, ו), ולכך יזהיר את האדם שלא יהיה נמשך אחר מדת הנפש ביותר. גם אל יהיה נמשך אל מדת הגוף ביותר, ויהיה נמשל כמו הבהמה, כי הביישן מדה בהמית גשמית היא, כי הנפש יש בה עזות ביותר. ואחר כך אמר 'ולא המרבה בסחורה מחכים', כנגד הממון, שאל יהיה נמשך אחר עסק הממון ביותר.


###### Derekh Chayyim 2:5:13
[Derekh Chayyim 2:5:13](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:13)

**וכאשר השלים** כל אלו דברים אמר 'ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש', אחר שזכר מוסר אל האדם בכל הדברים אשר הם שייכים לאדם, כי גם הממון שייך לאדם, כמו שהתבאר הרבה פעמים, שעל ידי הממון יש לו עמידה וקיום, ודבר זה נמצא לרוב בדברי חכמים, אמר כנגד האדם עצמו, אשר הוא כולל כל הדברים האלו, שיהיה נחשב בריה שלימה, ועל זה אמר 'ובמקום שאין איש השתדל להיות איש'. כלומר כאשר יראה שאין אנשים, השתדל אתה להיות איש, ואז שכרו יותר גדול מאוד, שהרי אם לא היה הוא עושה*, לא היה אחר עושה הדבר שראוי לעשות. ולכך אמר 'במקום שאין אנשים ישתדל הוא להיות איש', בעל מעשה.


###### Derekh Chayyim 2:5:14
[Derekh Chayyim 2:5:14](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:14)

**ובפרק בתרא** דברכות (סג.), דרש בר קפרא, באתר דלית גבר תמן, תהא גבר. ודייק, שמע מינה באתר דאית גבר, לא תהא גבר, פשיטא, לא נצרכה אלא כששניהם שוים, עד כאן. ויש לשאול, מה בא בר קפרא לאשמועינן, הלא מתניתין היא 'במקום שאין איש השתדל להיות איש'. ועוד, למה לא דייק ממתניתין. ועוד קשיא, דמנלן לדייק 'אבל באתר דאית גבר לא תהא גבר', דלמא הכי קאמר, באתר דלית גבר מחוייב עליך להיות גבר, אבל במקום דאית גבר, אין מחויב עליך להיות גבר, מכל מקום רשות איכא. אבל פירוש זה, דודאי משנה זאת אשמעינן דבמקום שאין אנשים, מחויב עליו שיהיה איש. ובודאי בר קפרא אשמועינן דווקא באתר דלית גבר, שם תהא גבר, ולא בענין אחר. ודייק בגמרא 'אבל באתר דלית גבר, אל תהא גבר', ועל זה מקשה פשיטא, דזה הוא* גופא אשמועינן בר קפרא. ומשני 'לא נצרכה וכו", כי מאחר שיש שם גבר, אל יקח דבר* יותר מן הראוי לו, שהרי יש כמותו, ולמה יקח עצמו יותר ממה שלקח חבירו.


###### Derekh Chayyim 2:5:15
[Derekh Chayyim 2:5:15](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:5:15)

**והתבאר איך** הלל כולל במוסר שלו להיישיר את כל חלקי האדם, לתת לכל אחד מוסר. ואחר כך אל האדם עצמו. וזהו דרך חכמים ללמוד מוסר אל הכל. ואם כי יש בסדר אלו דברים עוד דברים עמוקים יותר בחכמה, וכבר רמזנו זה למעלה אצל 'אין עם הארץ חסיד, ולא בור ירא חטא', רק כי אי אפשר לפרש יותר בביאור.


###### Derekh Chayyim 2:6:1
[Derekh Chayyim 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:6:1)

**אף הוא ראה וכו'.** יש לשאול, וכי הדבר תולה במה שראה הגלגולת צפה על פני המים, וכי אם היה רואה אותה* על הארץ, לא היה אומר כך, ואם כן יקשה למה הדבר תולה במים. ואם יאמר שאין הדבר תולה במים, אם כן לישנא דחוצפית המתורגמן שהיה לוחך* עפר, את* מי הציף חס ושלום חוצפית המתורגמן, שהציפו אותו. וכן כל הרוגי מלכות, איך נאמר 'על דאטפת אטפוך'.


###### Derekh Chayyim 2:6:2
[Derekh Chayyim 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:6:2)

**אבל פירוש** המאמר הזה, כי מה שאמר ש'ראה גלגולת אחת צפה על פני המים', אין הכוונה על פני המים ממש, וכן מה שאמר ש'ראה גלגולת אחת', אין רוצה לומר גלגולת ממש, אבל שראה נשטף אחד*, שעקרו אותו מן שרשו, עד שלא היה נשאר לו שם וזכר בעולם. וזהו שאמר ש'ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים', כי המים מתיחסים לשטיפה. והגלגולת הוא בראש, הוא דומה באדם כמו העיקר באילן. ודבר זה בארנו פעמים הרבה, כי האדם נחשב "עץ השדה" (דברים כ, יט), ושורש שלו ועיקרו הוא הראש, ואין כאן מקום זה. ואמר שראה אחד נשטף מעיקרו, עד שלא היה נשאר לו שם וזכר בישראל. ודבר זה אינו בצדיקים, כי לא נחשבו שנשטפו לגמרי, שזכרם נשאר לברכה לעד ולנצח, לכך דבר זה לא נקרא 'שטיפה'. אבל השטיפה שנשטף הכל, ואין כאן עוד זכר ושם להם.


###### Derekh Chayyim 2:6:3
[Derekh Chayyim 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:6:3)

**ואמר** 'על דאטפת אטפוך'. שאם לא היה שוטף אחר*, לא היה נשטף, כי דבר זה שייך אל שטיפה, כי השוטף - נשטף. וזה נראה שכל שוטף הוא נשטף, שהמים בפרט הם השוטפין, וכל חלק השוטף, בא אחריו חלק אחד מן מים ושוטפין המים הראשונים גם כן, וכן לעולם, שתראה מזה כי השוטף - נשטף. וזה שאמר ש'ראה גלגולת אחת צפה על פני המים', ולא אמר שראה גלגולת בלבד, כי לא נמצא דבר זה רק במים בלבד, שהם בעלי שטיפה, שהם שוטפים בכח, וגם כן כל חלק מהם מן השוטפין - נשטף. ורוצה לומר, שראה אחד נשטף בכח כמו המים, שכל חלק נשטף בכח* מן השוטף. ועל זה גזר עליו, שאם לא היה שוטף את אחר, לא היה נשטף. אבל מפני שהיה שוטף את אחר, והיה לו מדת המים השוטפים, והם בעלי שטיפה, וכל חלק שוטף מן המים - נשטף. וכן היה זה גם כן בעל שטיפה לשטוף את אחר, ולכן נשטף גם כן. וסוף אותם השוטפין גם כן ישטפו, כמו שהוא במים. וכל זה גורם כח השטיפה, שהוא מאבד ומביא את אחד אל ההעדר, ולכך הוא נעדר גם כן. וזה שאמר 'על דאטפת אטפוך', פירוש שהיה מפסיד אחד לגמרי, והיה מפסיד אותו ושוטפו בכח, לכך גם כן הוא נשטף בכח, כי הוא דבק בהעדר לגמרי, ולכך הוא נשטף בכח, והבן זה. וזהו פירוש ש'ראה אותה צפה על פני המים', רוצה לומר שראה נשטף לגמרי.


###### Derekh Chayyim 2:6:4
[Derekh Chayyim 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:6:4)

**ויש לך** לשאול, אם כן הנשטף הראשון את מי שטף, שעל כרחך יש אחד ראשון שנשטף. ואם נאמר שהראשון היה לו חטא בעצמו ולכך נשטף, אם כן למה גזר 'על דאטפת אטפוך', כי באולי בשביל חטאו היה זה. ויש לומר, דודאי הראשון בשביל חטאו הגיע שנשטף, כי הרבה רשעים שנשטפים. ומה שגזר על זה 'על דאטפת אטפוך', ולא אמר שהיה רשע, דבשביל כך אמר ש'ראה גלגולת צפה על פני המים', שרוצה לומר שנשטף ונעקר לגמרי, כמו שפרשנו, ובודאי שטיפה כמו זאת אי אפשר לומר רק בשביל ששטף גם כן אחר. שאף אם חטא, אין נשטף בכח ונעקר לגמרי. אבל הנשטף הראשון, לא היה כמו זה, כי אפשר לומר שבשביל חטאו נשטף, אבל לא שטיפה גמורה. ומכל מקום השוטף אותו נשטף לגמרי. כמו הגלגולת הזאת שצפה על פני המים, שנעקר לגמרי. ואמר לשון נוכח 'על דאטפת אטפוך', ולא אמר בשביל שהציף וכו', מפני שהלל אמר דבריו אל* הגלגולת שצפה על פני המים, כלומר אתה הגלגולת שאתה צפה על פני המים, ששטפו אותך. ולכך אמר לנוכח, כי דוקא על הגלגולת הזה שראה צפה על פני המים דבר כך, ואם גלגולת מונח על הארץ לא היה אומר כך, לכך דבר לנוכח, ויתורץ הכל. גם יתורץ שהרי כמה רוצחים מתו על מטתם, דלא איירי הכא רק בגלגולת שהיתה צפה על פני המים, שעשה שטיפה בכח ועקר את אחד לגמרי, ועליו אמר 'על דאטפת אטפוך*', אבל בשאר רוצחים לא אמר זה.


###### Derekh Chayyim 2:6:5
[Derekh Chayyim 2:6:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:6:5)

**ומכל מקום** לא קשיא בלא זה, כי כך פירושו; 'על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפיך יטופון' גם כן. ואם לא יטופון בעולם הזה, כל שכן שיטופון לעולם הבא, וזה בודאי שטיפה עוד יותר, ועל כל פנים יטופון. כי בכל העונש* הבא בכח נקרא 'שטיפה', כי לשון שטיפה בא על דבר שנעשה בכח גדול, וזה נקרא 'שטיפה'. גם קושיא הראשונה, הנשטף הראשון מי שטף, גם כן לא קשיא, אף על גב דודאי אפשר לתלות שנשטף בשביל החטא, יותר יש לתלות בשטיפה שנאמר בשביל 'דאטפת אטפוך' משנתלה בחטא, כי דבר זה שהוא השטיפה ראוי למי ששטף, אבל לתלות בחטא, שהוא יותר רחוק, אין תולין. וכדאמרינן בפרק קמא דברכות (ה.) אם ראה אדם יסורין באין עליו יפשפש במעשיו, ואם לא מצא, יתלה בבטול תורה. ומכל מקום בראשונה יש לתלות בעון, כי היסורין יותר ראוים לבא על מי שחטא, משיתלה בדבר אחר. וכן כאן היה תולה בדבר שהוא ראשון וקודם לזה, בשביל דאטפת. אבל הנשטף הראשון בודאי בשביל החטא היה, ולא קשיא.


###### Derekh Chayyim 2:6:6
[Derekh Chayyim 2:6:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:6:6)

**ומהשתא יתורץ** לך גם כן הא דנקט 'אטפוך' בלשון רבים, 'וסוף מטיפיך יטופון', שדבר מן הסתם, ואין היחיד שוטף היחיד כל כך עד שלא נמצא לו שורש, ולכך אמר 'אטפוך'. אבל יש בזה עוד מה שאמר לשון רבים, כי רמז בזה על הפירוש שאמרנו, כי עיקר השוטפין שהם המים, והם נקראים בלשון רבים בכל מקום, ולא תמצא לשון יחיד במים. ואצל השטיפה גם כן נאמר (תהלים לב, ו) "לשטף מים רבים". והטעם כי היחיד אין מתיחס אליו השטיפה, ואין לו כח שטיפה, שהיא פעולה מתפשטת ושוטף הכל. ולפיכך השטיפה מתיחסת אל מים, שבהם* כח רבים, מתפשטים ושוטפים לכל צד, ודבר זה מבואר.


###### Derekh Chayyim 2:7:1
[Derekh Chayyim 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:1)

**הוא היה אומר וכו'.** יש לשאול באלו דברים, למה בחר באלו דברים, והרבה דברים שהיה יכול לומר אותם שאם מרבה אותם הם להזיק אליו*. ויש עוד דברים הרבה אם מרבה אותם קונה לו מעלה, ולא זכר אותם גם כן. אלא פירוש דבר זה, כי בא לומר כי האדם הוא מחובר מגוף ונשמה, והגוף הוא מן הארץ, והנשמה מן השמים. ומן הארץ עד השמים נחשב עשרה. וזה אמרם בפרק קמא דסוכה (ה.) מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, ומעולם לא עלו משה ואליהו למעלה מעשרה, כדכתיב (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". נמצא כי מן הארץ עד השמים נחשב עשרה. והאדם שנברא מן הארץ ומן השמים, יש לו נגד זה עשרה דברים מחולקים; חמשה קרובים אל הארץ, וחמשה קרובים אל השמים, שהרי נברא מן הארץ ומן השמים.


###### Derekh Chayyim 2:7:2
[Derekh Chayyim 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:2)

**ואלו חמשה** הקרובים אל הארץ, הכל דברים גשמיים, שייכים אל הגוף שהוא מן הארץ. ואותם שהם קרובים אל השמים, הם דברים השייכים לנשמה, והם דברים רוחנים קרובים אל הנשמה הרוחנית. וכנגד זה יש באדם חמשה אברים רוחנים, והם קרובים אל הנשמה, שהם; שתי עינים, שתי אזנים, והלשון. וחמשה איברים קרובים אל הגוף, והם; שתי רגלים, שתי ידים, וראש הגויה, אלו עשרה הם בגוף. וידוע כי העינים שיש בהם כח הראות, ובאזנים כח השמיעה, ובלשון כח הדבור, קרובים לנשמה. וחמשה אברים האחרים כולם קרובים אל הגוף, שהוא מן האדמה. ובפרק ארבעה נדרים (נדרים לב:), "והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר הם בעיר" (קהלת ז, יט), אלו ב' עינים, ב' אזנים, ב' ידים, ב' רגלים, ראש הגויה ופה, עד כאן. הרי עשרה אברים שהם באדם, ותמצא חמשה מהם קרובים אל הנשמה, וחמשה מהם קרובים אל הגוף. כי שני אזנים ושני עינים והפה, חמשה אלו הם רוחנים, שכל האברים שעושים פעולתם מבלי שימששו מוחשיהם הם רוחנים, כמו האזנים ששומע מרחוק, והעין שרואה יותר מרחוק. וכן כח הדברי שהוא שכלי. והתבאר כי חמשה מהם רוחנים, וחמשה גופנים.


###### Derekh Chayyim 2:7:3
[Derekh Chayyim 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:3)

**ולפיכך תמצא** כי השם יתברך נתן לאדם עשרת הדברות (שמות כ, ב-יד), ואלו עשרת הדברות* חמשה מהם קרובים אל השם יתברך, שהם דברים מה שהוא שייך אל השם יתברך, אשר הוא בשמים (קהלת ה, א). כי גם "כבד את אביך ואת אמך" (שם פסוק יב) שייך אל השם יתברך, כמו שאמרו ז"ל (קידושין ל:) שהוקש כבודם לכבוד המקום, ואמרו ז"ל (שם) כי כאשר האדם מכבד את אביו ואת אמו מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדו אותי. וחמשה אחרונים מה שהוא שייך בין אדם לאדם, אשר הוא בארץ (קהלת ה, א). כי זה האדם אשר נשמתו מן השמים, וגופו מן האדמה, ומן השמים עד הארץ נחשב עשרה כמו שהתבאר, כי לעולם עשרה נחשב רשות אחר בכל מקום. ולפיכך חמשה שייכים למעלה, וחמשה שייכים למטה. ולכך נתן לו* עשרת הדברות, חמשה שהם קרובים אל השמים, וחמשה קרובים אל הארץ. וזה שאמר כי האדם הזה, שיש לו נשמה מן השמים וגופו מן הארץ, יש לו חמשה קנינים מן הארץ, שהם קנינים* גופנים מן האדמה. וחמשה קנינים רוחנים אשר הם שייכים לנשמה. ואמר שאותם חמשה דברים ששייכים אל הגוף, הרבוי בהם הפסד וגרעון, כי התוספת חוץ מן השעור הוא לחסרון בודאי. אבל החמשה אשר אינם גופנים, הם לנשמה, התוספות בהם היא למעלה יותר.


###### Derekh Chayyim 2:7:4
[Derekh Chayyim 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:4)

**וזה אמרו** 'מרבה בשר מרבה רמה'. פירוש, הבשר הוא גוף האדם בעצמו, והמרבה בשר, שהוא הגוף בעצמו, מרבה רמה. פירוש 'רמה' הוא ההעדר, כי התולע הוא יאכל הבשר עד שלא נמצא. רוצה לומר כי דבק בחומר האדם ההעדר, כאשר פירשנו פעמים הרבה כי בחומר האדם דבק ההעדר. ולפיכך המרבה בשר, מרבה רמה, הוא ההעדר. ואין הכונה פה על רבוי הבשר בלבד, וגם אין* הכונה על הרמה, רק כאשר האדם נמשך אחר ענין הגוף החמרי, אין תוספות זה רק שמרבה ההעדר, וזהו הרמה. וכמו שאמרו (להלן פ"ד מכ"ב) שתאות מוציאין את האדם מן העולם, וכמו שיתבאר בעזרת השם (שם). והנה הזכיר ראשון חומר האדם, שהוא גופו של אדם.


###### Derekh Chayyim 2:7:5
[Derekh Chayyim 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:5)

**ואמר אחר כך** 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. כי הדבר הראשון שהוא קרוב אל האדם מצד גופו, הם נכסים, שהם קנין האדם, שהם שלו לגמרי. וצריך לו כדי להתפרנס מהם קודם שישא אשה. ואמר 'מרבה נכסים מרבה דאגה', כלומר שהרבוי הוא לחסרון גם כן, כי הנכסים צריך האדם להתעסק בהן שלא יפסדו, והרבוי בהם לא ימלט מן החסרון, שיש בזה רבוי דאגה. וכל זה, כי הדברים אשר שייכים לגוף לא ימלטו מן החסרון, והתוספות בהן הוא מביא עוד חסרון יותר.


###### Derekh Chayyim 2:7:6
[Derekh Chayyim 2:7:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:6)

**ואחר שזכר** הנכסים, שהם שייכים קודם אל האדם, אמר אחר כך 'מרבה נשים, מרבה כשפים'. כי האשה היא בסדר אחר הנכסים, קרובה אל האדם, שצריך האדם אל האשה לתקן* ביתו. ואמר שאם מרבה נשים* שהוא מרבה כשפים. ואף אם נושא אביגיל וכל הנשים הכשרות מאד, שלא יעשו כשפים, מכל מקום היא נוטה אל מדריגת הכשוף, מדרגה פחותה. כי הכשוף נמצא בנשים יותר מכל, לפי שפלות ופחיתות מדריגת הכשוף, נמצא בנשים, שהם פחותים ושפלים במדריגה. ויותר מזה, כי הכשוף הוא צריך לכח מדמה, אשר נמצא בנשים. ולכך אין הכשוף שולט אלא אם כן עומד המכשף על הארץ, כדפירש רש"י ז"ל בפרק נגמר הדין (סנהדרין מד:). ולפיכך על ידי רבוי נשים האדם מתקרב למדריגת הכשוף. ואף שלא יעשו* כשפים, מכל מקום הוא נוטה מן המעלה אל הפחיתות והחסרון מצד רבוי נשים, כי הרבוי הוא נוטה למדרגת הכשוף הפחותה.


###### Derekh Chayyim 2:7:7
[Derekh Chayyim 2:7:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:7)

**ואחר שזכר** האשה, זכר השפחה. כי צריך לו השפחה לעשות צרכי ביתו, יותר מן העבד שהוא עושה מלאכה בשדה. ואמר כי רבוי השפחות, מה שהשפחות הם בנות חם, ומפני כך הן שטופי זמה, כי נמשכים אחר השורש שלהם. נמצא הרבוי הוא התרבות זמה. ואפילו הם שפחות כשירות, מכל מקום רבוי השפחות אשר הוא מרבה, נוטה הוא ברבוי זה אל הזמה. אף כי אין הדבר במעשה בפעל שיהיה כאן זמה, רק שאמר כי הוא נוטה אל מדת הזמה.


###### Derekh Chayyim 2:7:8
[Derekh Chayyim 2:7:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:8)

**ואחר כך** זכר העבדים, הוא החמישי, כי כל אלו חמשה מצורפים אל האדם מצד גופו. ואמר 'מרבה עבדים מרבה גזל', ודבר זה מבואר, כי העבדים גזלנים כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ פו:) דהיינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי. וכיון שאין נאמנות אצלם, הם גזלנים, שבשביל הנאמנות האדם הוא* מונע מן הגזל. ומפני שהם עושים מלאכת בעליהם, לפעמים שטורח עליהם לעשות, אז גוזלים. כמו שעשו רועי לוט (בראשית יג, ז), שהיו רועים בשדות אחרים (רש"י שם), להקל מעליהם שלא יצטרכו לרעות במדבר במקום הפקר. גם העבדים הם מוכנים אל הגזל כמו השפחות אל הזמה, כי השפחות בחומר הרע שלהם, במה שהם בני חם, יוצאות חוץ לסדר, ומפני כך הם* בעלי זמה. והעבדים יוצאים בצורה הפחותה שלהם חוץ מן הסדר, ובזה הם גזלנים, והבן זה מאד, כי הוא דבר חכמה. ולפיכך אמר המרבה עבדים מרבה גזל. וכבר אמרנו כי פירוש זה שהוא נוטה אל הפחיתות בדברים אלו, שהם גשמיים. כי כל חמשה דברים אשר הם שייכים לגוף האדם, יש בהם מן* החסרון, ולפיכך התוספות הוא הפסד וחסרון.


###### Derekh Chayyim 2:7:9
[Derekh Chayyim 2:7:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:9)

**ואחר כך התחיל** בחמשה אחרונים, שהם לנשמה. ואמר כי חמשה דברים אשר שייכים לנשמה כולם הם למעלה יתירה. והתחיל 'מרבה תורה מרבה חיים', כי התורה היא הראשון לנשמה מפני שנותנת לנשמה חיים כמו שאמר, כי על ידי התורה הדביקות בו יתברך, וכמו שנתבאר כמה פעמים. ולפיכך 'מרבה תורה מרבה חיים'. ואמר אחר כך 'מרבה ישיבה', רוצה לומר שהוא מרבה להשיג בישיבת חבירים (רש"י ורע"ב כאן), 'מרבה חכמה'. כי אחר שזכר התורה זכר החכמה. כי ה'תורה' שזכר היינו שהוא ידע משפטיה ומצותיה על בוריה, אבל החכמה הבנת טעמי התורה והשגת המצות, דבר זה הוא חכמה. והחכמה הוא ענין אחר, והוא מעלה נוספת, ומעלה זאת גם כן לנשמה. ואחר כך אמר 'מרבה עצה, מרבה תבונה', פירוש שהוא מרבה להעמיק בתורה להיות מבין דברי תורה דבר מתוך דבר, ודבר זה נקרא 'נבון'. וזה שאמר 'מרבה עצה, מרבה תבונה', וזה עוד מעלה נוספת. וזכר ג' דברים, כנגד הדעת והחכמה והתבונה. וכנגד זה אמרו בהגדה (של פסח) 'כלנו חכמים, כלנו נבונים, כלנו יודעים את התורה', כמו שזכר שלשה בכאן, ושם פירשנו כי התורה נקרא 'דעת', כמו שאמר (שם) 'יודעים את* התורה'. ואלו שלשה, שהם החכמה והתבונה והדעת, הם לנשמה, כמו שידוע. ובכל אלו המוסיף הוא קונה מעלה עוד יותר, לא כמו חמשה הראשונים שיש בזה חסרון.


###### Derekh Chayyim 2:7:10
[Derekh Chayyim 2:7:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:10)

**ואמר עוד** 'מרבה צדקה, מרבה שלום'. פירוש, כי האדם צריך אל שלום, עד שלא יהיה לו מתנגד, שאם אין שלום, אין כלום, ולפיכך השלום הוא צריך אל האדם. ואם אין שלום לאדם, יש לו מונע מתורתו ומכל ענינו. ואמר 'מרבה צדקה', כי הצדקה אינו אלא השלום, כי כאשר האדם מעמיד דבריו על הדין שלא יעשה לפנים משורת הדין, בזה מתחדש מחלוקת. והפך זה כאשר מעשיו הם בצדקה ולפנים משורת הדין, שהצדקה אינו דין כלל. ולפיכך הצדקה היא מביאה השלום, וכמו שאמר הכתוב (ישעיה לב, יז) "והיה מעשה הצדקה שלום".


###### Derekh Chayyim 2:7:11
[Derekh Chayyim 2:7:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:11)

**ובפרק קמא** דבבא בתרא (ט.), אמרו גדול המעשה יותר* מן העושה, שנאמר (ישעיה לב, יז) "והיה מעשה הצדקה שלום". אמר רבא לבני מחוזא, עושו אהדדי, כי היכי דהוי שלמא במלכותא, עד כאן. ורוצה לומר כי נתינת הצדקה אינו גורם שלום, כי נתינת הצדקה הוא מנדיבת לב שהאדם מתנדב לצדקה, ולפיכך צדקה שהיא אינה מוכרחת* אין זה מבטל המחלוקת, כי אין זה מנדיבת לבו של אדם לוותר המחלוקת. כי הנדיב עושה מנדיבת הלב מה שעושה מבלי הכרח, ובדבר זה רוצה וחפץ לעשות מנדיבת לבו, ואין רוצה לעשות דבר זה מצד ההכרחי. וכל בעל מחלוקת רוצה להכריח את שכנגדו לעשות מה שירצה. ואף אם אותו שכנגדו הוא נדיב לב, וחפץ לוותר מדעת עצמו, אבל לעשות מצד ההכרח להכריח אותו אינו רוצה לעשות. ולפיכך אף מי שהוא נדיב נכנס במחלוקת, שאין רוצה לעשות מצד ההכרח. ולפיכך צדקה שהיא אינה מוכרחת, אין זה מבטל המחלוקת. אבל המעשה את אחד* על הצדקה, אין* צדקה הזאת היא נדבת לבו, רק כי המכריח על הצדקה, מפני שהוא מחויב בצדקה (דברים טו, יא), ומחויב שלא יעמיד דבריו על הדין, ולפיכך מכריח על הצדקה, אף שאין כאן נדבת לב, רק מוכרח הוא לעשות צדקה. ובודאי מצד זה הוא שלום בעולם, כאשר הצדקה היא מוכרחת. שבעל מדה זאת, אף כי חבירו מתנגדו, רוצה להכריח אותו על דבר, הוא מוותר ועושה רצונו, כי הצדקה הוא דבר מוכרח ולא מנדבת לב. ומה שאמר כאן 'מרבה צדקה מרבה שלום', גם כן שמרבה בצדקה להכריח אחרים על הצדקה, ודבר זה הוא מביא השלום. והנה מה שאמר 'מרבה צדקה מרבה שלום', כלומר כאשר הוא מרבה להתעסק בענין הצדקה, שמכריח את אחרים על הצדקה, מרבה שלום. ויש עוד בענין זה מה שאמר מרבה צדקה מרבה שלום דברים עמוקים, ואין כאן להאריך, ויתבאר בנתיבות עולם.


###### Derekh Chayyim 2:7:12
[Derekh Chayyim 2:7:12](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:12)

**ואמר קנה** שם טוב קנה לעצמו. רוצה לומר שקנה דבר שהוא שייך לעצמו, שבו נודע האדם עצמו, ודבר זה נקרא ש'קנה לעצמו'. והיא מעלה יתירה, כי שאר המעלות אינן לעצמו כמו שם טוב, לפי שהשם שייך לעצמו, שהרי כל שם בא על עצם הדבר. ולפיכך כאשר יש לו שם טוב, קנה מעלה לעצמו של אדם. ונקרא שם טוב מעלה לעצמו יותר מכל המעלות.


###### Derekh Chayyim 2:7:13
[Derekh Chayyim 2:7:13](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:13)

**ואחר כך אמר** 'קנה לו דברי תורה קנה לו חיי עולם הבא'. דבר זה אינו ענין בפני עצמו, שהרי כבר נאמר 'מרבה תורה מרבה חיים'. רק שבא לומר כי מה שאמרנו 'מרבה חיים', לא שמרבה חיים בעולם הזה בלבד, רק אף מרבה חיים לעולם הבא. ולפיכך קבע זה באחרונה, כי העולם הבא הוא על הכל. ואין זה דבר בפני עצמו.


###### Derekh Chayyim 2:7:14
[Derekh Chayyim 2:7:14](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:14)

**ולא תמצא** רק עשרה דברים; חמשה מהם גופנים, והם לגוף. וחמשה מהם רוחנים לנשמה. והאחרון מן העשרה 'קנה שם טוב קנה לעצמו'. ותמצא הראשונים אינם דבר עצמי, רק השם טוב הוא דבר עצמי לאדם, כמו שאמר 'קנה שם טוב קנה לעצמו'. והם כנגד ט' דברים שאינם עצם, והעשירי הוא העצם, אשר הוא נושא לט' מקריים, כאשר ידוע. ותמצא גם כן בעשרת הדברות, כי הראשון (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך", כלומר שאני עיקר הכל, ושאר תשעה דברות אינם כך, והם כנגד העצם ותשעה מקריים. ואין ספק בפירוש זה לכל מי שמבין חכמה ודעת, ואין להאריך בזה במקום הזה. ולכך מסיים 'קנה שם טוב קנה לעצמו'.


###### Derekh Chayyim 2:7:15
[Derekh Chayyim 2:7:15](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:7:15)

**והכלל מן** המאמר הזה, כי הדברים הגופניים, הרבוי והתוספות בהם הוא לחסרון. והדעת מחייב זה, כי הדבר שדבק בו החסרון, כמו שהוא בדברים החמריים, התוספות בהם אינו רק לחסרון. והדברים הרוחניים, התוספות בהם אינו* רק עלוי מדריגה. ודבר זה עוד יש בו העומק, ואין להאריך.


###### Derekh Chayyim 2:8:1
[Derekh Chayyim 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:1)

**רבן יוחנן** בן זכאי* וכו'. יש לשאול, מה שקבע דברי רבי יוחנן בן זכאי בכאן, והוא היה קודם לאותן שזכר, שהרי קבל מהלל שהיה לפני זה. ועוד, שאמר 'קבל מהלל ומשמאי*', למה הזכיר כאן יותר ממי קבל. ומכל שכן כי למעלה אמרנו כי לכך נזכר קבלה עד הלל ושמאי, ולא יותר, כי נתמעטה הקבלה, ולא היתה הקבלה כמו שהיתה קודם זה. ואם כן למה אמר 'קבל מהלל ומשמאי*'.


###### Derekh Chayyim 2:8:2
[Derekh Chayyim 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:2)

**ונראה לתרץ** קושיא הראשונה, כי בפרק הזה התחיל לומר (למעלה משנה א) 'איזה דרך שיבחר לו האדם', וכן אמר רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו (להלן משנה ט) 'איזהו דרך שידבק בה האדם', ולפיכך קבעו בפרק הזה. והיה לו לסדר דברי רבן יוחנן בן זכאי מיד אחר דברי רבי, רק שלא רצה להפסיק בין דברי רבי ובין דברי רבן גמליאל בנו של רבי (למעלה משניות ב-ד). ודברי הלל הם שייכים לדברי רבן גמליאל, שאמר (למעלה משנה ב) 'וכל העוסקים עם הצבור וכו", וכן אמר הלל (למעלה משנה ד) 'אל תפרוש מן הצבור'. ואחר שקבע דברי הלל, חזר לענין הפרק, ואמר שרבי יוחנן בן זכאי היה מקבל מהלל ושמאי, והיה לו חמשה תלמידים (משנתינו), ואמר אל תלמידיו איזה דרך שיבחר לו האדם (להלן משנה ט), כמו שאמר רבי. וכל אחד אמר דרך אחר שיבחר לו האדם וכו'.


###### Derekh Chayyim 2:8:3
[Derekh Chayyim 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:3)

**אמנם נראה** לומר, כי בענין רבי יוחנן בן זכאי רוצה להאריך מאוד, לומר חמשה תלמידים היו לו, וכל הדברים אשר אמרו תלמידיו. ולכך לא רצה לסדר דברי רבן יוחנן בן זכאי עם דברי הלל בפרק הראשון, כי כל הראשונים דבריהם היה בקצרה. ועוד שאינו דומה, כי רבי יוחנן בן זכאי היה אומר לתלמידיו (להלן משנה ט) 'צאו וראו', ונזכרו גם כן דברי תלמידיו עם דברי רבי יוחנן בן זכאי. ולא שייך זה בפרק ראשון, שמזכיר חכמי אבות הדור, ולא התלמידים. ולכך סדר החכמים עד רבי ובנו של רבי (משניות א, ב), וחוזר אל רבי* יוחנן בן זכאי שקבל מהלל ושמאי.


###### Derekh Chayyim 2:8:4
[Derekh Chayyim 2:8:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:4)

**ומפני שבא** לומר כי הוא חוזר אל סדר הקבלה, הוצרך גם כן להזכיר את הלל לפניו, כלומר שאנו חוזרים אל סדר הקבלה 'הלל אומר וכו" (למעלה משנה ד), הוא הלל שנזכר למעלה (פ"א מי"ב), שבזה חוזר אל סדר הראשון, ועליו קאי 'רבי יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי'. ומפני שלא זכר לפני זה סדר הקבלה לגמרי, שהיא הקבלה הגמורה שהיא מן משה רבינו עליו השלום, לכך מה שאמר כאן 'קבל' אין זה דומה למה שהזכיר סדר הקבלה למעלה, שרצה לומר שקבלו התורה כאשר ראוי בלא מעוט. אבל כאן רוצה לומר שעל כל פנים היה רבי יוחנן בן זכאי מקבל מהלל, אף על גב שלא היה כאן קבלה גמורה, כי לא היתה מתמעטת הקבלה לגמרי בפעם אחד, רק כי בדור רבי יוחנן [בן זכאי] התחילה להתמעט קצתו. ואחר רבי יוחנן בן זכאי לא הזכיר כלל קבלה.


###### Derekh Chayyim 2:8:5
[Derekh Chayyim 2:8:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:5)

**ואפשר לומר** בשביל כך לא קבע דברי רבי יוחנן בן זכאי למעלה (פ"א מי"ב) אחר הלל, שאם כן היה משמע שהיתה הקבלה כמו שאר קבלה. ואם לא היה אומר לשון קבלה כלל, זה אין שייך לומר, כי היה בודאי קבלה קצת, ולא נתמעט הקבלה בפעם אחד. גם היה זה כמו גנאי אליו, אחר שהיה תלמיד של הלל (סוכה כח.), וזכר אותו אחר הלל, ולא יאמר 'קבל', ובכל אשר לפניו זכר קבלה. ולכך הוצרך גם כן לומר כאן 'קבל מהלל ומשמאי', כיון שזכר אותו אחר הלל (למעלה משנה ד), והוא היה תלמידו של הלל, אם לא יאמר אצלו 'קבל מהלל ומשמאי' היה זה גנאי, ולכך אמר 'קבל וכו". ומכל מקום כיון שלא קבע דבריו למעלה (בפרק א), מוכח שלא היה מקבל כמו שאר מקבלים שהם הזוגות, וכאן למה לא יאמר 'קבל', כיון דליכא למטעה, יותר נכון לומר 'קבל'.


###### Derekh Chayyim 2:8:6
[Derekh Chayyim 2:8:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:6)

**ומזה הטעם** נראה גם כן שאינו מזכיר שמעון בנו של הלל, שאם יאמר 'קבל מהלל' - כבר אמרנו שכבר נתמעטה הקבלה. ואם לא יזכיר לשון קבלה - הרי לא נתמעטה לגמרי הקבלה. ועוד, כי היה זה גנאי לו שלא היה מקבל כראוי. ולפיכך לא זכר אותו כלל. ועיין בפרק עקביא (להלן פ"ג תחילת מ"א) כי עוד מבואר שם. וכן יש לומר גם כן שלא זכר רבן גמליאל השני, אביו של רבי שמעון בן גמליאל, שאם היה מזכיר כל האחרים, ולא היה מזכיר שמעון בנו של הלל, היה זה גנאי כאילו שלא היה כדאי לזה. אבל עתה שלא הזכיר את כולם, כי גם רבן גמליאל דצעריה לרבי יהושע בפרק רביעי* דברכות (כז:) לא הזכיר, אין כאן גנאי כלל, והיותר אחרון לא הזכיר. ומה שהזכיר את רבן שמעון בן גמליאל בנו של רבן גמליאל (למעלה פ"א מי"ח), דהוא עוד יותר אחרון, דאם הזכיר רבן גמליאל אביו, ולא הזכיר בנו רבן שמעון בן גמליאל, עדיין היה זה גנאי לרבן שמעון בן הלל, שהייתי אומר כי עד האחרון שהזכיר התנא לא דלג אחד מהם, רק רבן שמעון בנו של הלל, והיה זה גנאי אליו. אף על גב שהזכיר רבי (למעלה משנה א), שהוא בנו של רבי שמעון בן גמליאל, מכל מקום בסדר החכמים בפרק ראשון לא דלג אחד מהם, רק רבן שמעון בנו של הלל, אבל דברי רבי בפרק מיוחד בפני עצמו נזכרו, ואינו מסודר עם הראשונים. ולכך הוצרך לדלג את רבי גמליאל אביו של רבי שמעון בן גמליאל. ועוד, שאם הזכיר כולם, אף על גב שלא היה אומר 'קבל מאביו', היה כאילו כתב בפירוש 'קבל מאביו', דמסתמא מאביו קבל, וממי יש לו לקבל. ולפיכך דלג ביניהם; הראשון, במקום שפסקה הקבלה, דהיינו רבן שמעון בנו של הלל. ואם דלג אותו בלבד, עדיין הייתי אומר כיון שכל האחרים נזכרו כלם, היתה הקבלה נמשכת מאב לבן כמו שראוי להיות נמשך, ולא שתאמר שחסרה הקבלה. ומה שלא אמר 'קבל', שאין צריך לפרט, דודאי הבן קבל מן האב, דממי יקבל. ומה שלא הזכיר רבן שמעון, הוא בלבד לא היה מקבל מאביו. ועכשיו שלא נזכר רבן גמליאל אביו של רבי שמעון בן גמליאל גם כן, שוב אין לומר כך בשנים. ולפיכך אין לך לומר רק שחסרה הקבלה, ולא היתה בכחה כמו בראשונה, כך יראה. ולעיל פירשנו עוד.


###### Derekh Chayyim 2:8:7
[Derekh Chayyim 2:8:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:7)

**'אם למדת** תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך'. פירוש, כי אין ראוי לאדם כאשר למד תורה הרבה שיחשוב שעשה דבר החסידות, שהחסידות הוא שעושה דבר שאינו ראוי לפי הדין, על זה אמר שאין הדבר כך, שהאדם נברא מתחילת בריאתו על זה ללמוד תורה. וכל הנבראים נבראו בדין ובמשפט, וכדכתיב (ר' קהלת ג, יד) "כי כל מעשה אלהים אין להוסיף ואין לגרוע ממנו". פירוש, כי מה שברא הקב"ה, ברא במדת הדין, כמו שנאמר בכל מעשה בראשית שם "אלהים" (בראשית א, א), שהוא מדת הדין (ב"ר לג, ג). וכל אשר ברא בדין, אין להוסיף ואין לגרוע ממנו, כאשר ברא אותו בדין. ולכך אמר שאין ראוי לאדם להחזיק טובה לעצמו שעשה דבר שהוא טוב, דהיינו דבר שאינו מצד הבריאה בעצמה. אבל לכך נוצר האדם, כמו שנוצר האדם שיאכל וישתה, ודבר זה בטבע בריאתו, וכן נוצר האדם שילמוד תורה בעמל.


###### Derekh Chayyim 2:8:8
[Derekh Chayyim 2:8:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:8)

**ונמצא דבר** זה בדברי חכמים בפרק חלק (סנהדרין צט.), אמר רבי אלעזר, אדם לעמל נברא, שנאמר (איוב ה, ז) "אדם לעמל יולד", איני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה, כשהוא אומר (משלי טז, כו) "כי אכף עליו פיהו", הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה, אם לעמל שיחה, כשהוא אומר (יהושע א, ח) "לא ימוש התורה הזאת מפיך", הוי אומר לעמל תורה נברא וכו'. וביאור דבר זה, כי אי אפשר שיהיה בריאת האדם שיהיה בעל הנחה, שהדבר שהוא שלם הוא בעל הנחה, שכבר הוא נשלם, ואז הוא נח. אבל האדם אינו כך, שאינו נשלם, ומאחר שאינו נשלם אינו בעל הנחה, אבל הוא מתנועע תמיד אל השלמתו. ואף אם אי* אפשר שיצא לגמרי אל הפועל, מכל מקום אי אפשר שיהיה בעל הנחה, שזה שייך אל הדברים אשר הם בעלי השלמה, ולא כן האדם.


###### Derekh Chayyim 2:8:9
[Derekh Chayyim 2:8:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:9)

**וג' דברים** יש באדם; כי האדם יש בו נפש, כמו שיש לכל שאר בעלי חיים. ויש בו נפש המדברת נוסף על שאר בעלי חיים, שאין להם נפש המדברת. ויש עוד לאדם שכל נבדל מן הגוף לגמרי. כי הנפש המדברת אינו שכל נבדל, כי גם לתינוק יש לו שכל זה, רק קראו אותו 'שכל היוליאני' בלתי נבדל, כי הוא כח בגוף, והתבאר זה למעלה. אבל יש לאדם שכל נבדל גם כן.


###### Derekh Chayyim 2:8:10
[Derekh Chayyim 2:8:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:10)

**ואמר כי** האדם נברא לעמל, שלא יהיה בעל הנחה כלל, רק יוציא שלימתו אל הפעל תמיד בלי הנחה. שכך ראוי מצד טבע הבריאה, שכל הנבראים נבראו שיהיו בשלימות, ולא יהיו חסרים, והאדם הזה אי אפשר שיבא אל ההשלמה עד שיהיה בעל הנחה לגמרי. וזהו מה שלא נאמר באדם "כי טוב" יותר מכל הנמצאים, כי כל הנמצאים הם נבראים ויש להם שלימותם, אבל האדם לא נברא בהשלמה, ולא נמצא האדם בהשלמה. וזהו שלימתו בעצמו, שהוא מתנועע אל הפעל, ומוציא שלימתו תמיד אל הפעל. ודבר זה הוא שלימתו, שאם הוא אינו יוציא שלימתו אל הפעל כלל, הרי אין לו השלמה כלל, ולכך צריך שיהיה יוציא שלימתו תמיד אל הפעל. וכמו השמים אשר הם מתנועעים, ואינם באים אל ההנחה כלל, גם אי אפשר להם שיהיו בלי תנועה, והתנועה היא שלימתם. וכך הוא האדם, שלא נברא מתחלת בריאתו בעל הנחה לגמרי שהיה* בשלימות, גם אינו בא תכלית עמלו אל השלימות וההנחה, רק זה שלימתו מצד יציאתו אל הפועל תמיד. וזה שאמר הכתוב (קהלת ז, א) "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו". כי יום הולדו עדיין אין לו שלימות בריאתו, והוא יוצא תמיד אל הפעל. ויום המות, אז הוא בשלימתו, כי לא יהיה יותר כלל, ואז הוא בעל הנחה.


###### Derekh Chayyim 2:8:11
[Derekh Chayyim 2:8:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:11)

**ולכך אמר** (סנהדרין צט:) 'איני יודע אם היא לעמל מלאכה אם לעמל פה'. כי המלאכה היא לנפש בלבד, לא לנפש שכלי, שהרי המלאכה היא גם כן לבהמה. ולפיכך יש להסתפק מה שאמר שהאדם נברא לעמל, אם רוצה לומר לעמל מלאכה, שהיא לנפש החיוני. ולכך אמר 'כשהוא אומר (קהלת ו, ז) "כל עמל אדם לפיהו"', מדכתיב "לפיהו", אם כן אין בריאתו בשביל עמל מלאכה*. ומעתה לא נוכל לומר הנפש החיוני הוא שלימות האדם שנאמר שבשבילו נברא, שאם כן היה האדם נברא לעמל מלאכה שהיא לנפש החיוני, והרי הכתוב אומר "כל עמל אדם לפיהו", וזה אינו נפש החיוני, שאין נפש החיוני תולה בפה.


###### Derekh Chayyim 2:8:12
[Derekh Chayyim 2:8:12](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:12)

**'ועדיין איני** יודע אם לעמל שיחה או לעמל תורה'. כי אולי שלימות האדם נפש המדברת. ולכך אמר 'כשהוא אומר "לא ימוש התורה הזאת מפיך"*, הוי אומר לעמל תורה', כי דבר זה הוא השלמת האדם, ואל זה נברא שיהיה עמל.


###### Derekh Chayyim 2:8:13
[Derekh Chayyim 2:8:13](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:13)

**ומפני זה** אמרו בפרק רבי עקיבא (שבת פו:), הכל מודים כי בשבת נתנה התורה לישראל. ולמה נתנה תורה בשבת. שאם נתנה תורה בחול, היה האדם אומר שכשם שיש שביתה למלאכה, שהיא בחול, כך יש שביתה מן התורה. ולכך נתנה התורה בשבת, שהוא שביתה מן המלאכה, ואינו שביתה לתורה. ועתה ימי החול הם קל וחומר; אם השבת, שהם ימי שביתה מן המלאכה, אינו יום שביתה מן התורה, ימות החול שאינם ימי שביתה מן המלאכה, אינו דין שלא תהא שביתה מן התורה. ועוד, כיון שהאדם בריאתו בעצמו שלא יהיה בעל הנחה ובעל השלמה, וכאשר בא השבת, אם לא נתנה התורה, היה האדם בעל הנחה ובעל השלמה, ודבר זה אין ראוי לאדם, כי (איוב ה, ז) "האדם לעמל יולד". ולפיכך נתנה תורה בשבת, ועתה מצד התורה אין האדם בעל הנחה ובעל השלמה.


###### Derekh Chayyim 2:8:14
[Derekh Chayyim 2:8:14](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:14)

**ומכל מקום** התבאר לך, כי אי אפשר רק בענין זה שהאדם נברא לעמל תורה, כי האדם בעצמו אי אפשר שיהיה בעל הנחה כלל. ואף השמים לא זכו בעיניו לומר שיהיו בעל הנחה, רק הם מתנועעים תמיד באין הנחה. וכל זה מפני כי הנחה היא ההשלמה, ודבר זה אינו ראוי לגשם, שאין הגשם כלל בעל השלמה.


###### Derekh Chayyim 2:8:15
[Derekh Chayyim 2:8:15](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:8:15)

**ובפרק ד' מיתות** (סנהדרין נח:), אמר ריש לקיש, גוי ששבת חייב מיתה, שנאמר (בראשית ח, כב) "יום ולילה לא ישבותו", ואמר מר, בני נח אזהרתן זו היא מיתתן. אמר רבא לא נצרכא אפילו בשני בשבת, עד כאן. הרי בארו כי הגוי אין ראוי לו השביתה כלל, כי אין זה מגדר האדם שיהיה בעל שביתה. ואף כי יש לישראל שביתה מצד הנפש, ולפי מעלת הנפש, שיש לישראל נפש נבדלת מן הגשמי לגמרי, אין מלאכה לישראל ביום השבת. אבל בשביל שהאדם לעמל יולד, ואי אפשר שיהיה האדם בלא עמל, ולפיכך העמל שיש לישראל ביום השבת הוא עמל תורה, וזהו מצד השכל. כמו שהגוי נברא לעמל הנפש, הוא המלאכה, ואם אינו עמל תמיד חייב מיתה. כך נברא הישראל לעמל השכל, והוא עמל התורה, וכדכתיב (יהושע א, ח) "והגית בו יומם ולילה". כי מצד השכל לא יבא האדם אל ההשלמה, כי אין שכל האדם נברא בהשלמה. ומשפט הישראל מצד הנפש המשכלת כמו שהוא הגוי מצד נפשו, כי נפש הגוי אין לו השלמה, ואין לשכל הנבדל בישראל השלמה. ומפני שאין כאן השלמה, צריך שיהיה עמל בלא הנחה כלל. ומעתה התבאר לך מה שאמר רבן יוחנן בן זכאי 'אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת'. ודברים אלו יש להבין, כי הם דברים ברורים ואמתיים מאוד מאוד, אשר אין ספק בהם.


###### Derekh Chayyim 2:9:1
[Derekh Chayyim 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:1)

**צאו וראו וכו'.** ויש לשאול בזה, מה ראה רבי אליעזר בן הורקנוס שבחר מדה זאת של עין טובה. ועוד יש לשאול, מה ראה רבי יהושע שאמר שידבק במדה זאת להיות חבר טוב, וכי מעלה גדולה יש בה* בחבר טוב. ומכל שכן שאמר רבי יוסי שיהיה שכן טוב, ומה מעלה יש בזה. ועוד יש לשאול, שאמר להם (המשך המשנה) 'צאו וראו איזה דרך רעה שיתרחק ממנו האדם', כל אחד ואחד אמר הפך המדה; רבי אליעזר אומר עין רעה, וכן חבר רע, שכן רע, חוץ מן רבי שמעון בן נתנאל, שאמר (שם) 'הלוה ואינו משלם', ולא אמר 'שאינו רואה את הנולד'. ועוד קשה, שאמר רבי* יוחנן בן זכאי על רבי אלעזר בן ערך 'רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך [מדבריכם], שבכלל דבריו דבריכם', ואין בכלל 'לב טוב*' - 'הרואה את הנולד', דאין אלו שתי מדות שייכים זה לזה שאפשר לומר 'בכלל דבריו דבריכם'.


###### Derekh Chayyim 2:9:2
[Derekh Chayyim 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:2)

**ויש לפרש** שאמר 'איזה דרך טובה שידבק בה האדם', ורוצה לומר איזה דרך טובה שידבק בה האדם שאותו דרך יש בה טוב הרבה, ומפני כך ראוי שידבק בה האדם. ואמר 'צאו וראו', רצה לומר שיבחנו ויעיינו בבני אדם, ויבחנו בהם עד שיעמדו על איזה מדה טובה שבמדות. כי דברים אלו לא למדו מן התורה, רק מה שעמדו עליהם כאשר הם בוחנים בנמצאים, ובזה שייך 'צאו וראו'. ואמר רבי אליעזר בן הורקנוס עין טובה. כי מי שיש לו עין טובה היא מדה שגורם לאדם טוב הרבה, שאין דבר שרגיל בו האדם כמו זאת, כי כל שעה וכל רגע רואה אצל בני אדם עושר וגדולה ושאר מעלות, ועינו טובה בבריות. הרי מדה זאת יותר רגיל בה משאר מדות טובות, שלא יוכל האדם לעשות אותה המדה תמיד כמו שבעל מדה זאת אפשר לו לתת עינו טובה כהרף עין. ולכך אמר שידבק במדה הזאת ביותר מכל שאר מדות. והוסיף רבי יהושע 'חבר טוב'. שכאשר הוא חבר טוב לאחד, בודאי בכלל זה הוא בעל עין טובה, כי אם הוא בעל עין רעה, לא יוכל להיות חבר טוב מפני עין הרע שבו. ויותר טוב מדת חבר טוב*, שהחבר טוב יעשה הטוב בחברתו אליו בעצתו, כמו דרך החברים שהם חברים בעצה זה לזה. ודבר זה יותר מן עין טובה, שזה* בדבור ובעצה, ועין הטוב הוא בראיה בלבד, ובכלל זה עין טובה. והוסיף רבי יוסי הכהן 'שכן טוב', כי זהו עוד יותר, כי החבר אינו חבר לו רק בעצה, אבל השכנים הטובים הם טובים זה לזה במעשה, להשאיל זה לזה, כמו שדרך השכנים שהם* עוזרים זה לזה במעשה, לא בעצה בלבד. ובכלל זה שהוא מטיב לו בדבור ובעצה, שאינה מעשה, ומכל שכן כי בכלל זה הוא בעל עין טובה, שהוא בראיה בלבד.


###### Derekh Chayyim 2:9:3
[Derekh Chayyim 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:3)

**והוסיף רבי שמעון** בן נתנאל לומר 'הרואה את הנולד', כי הרואה מה הנולד להיות, מטיב עם אחר. כי השכנים, אף שהאחד הטיב עם אחר, אין מטיב עמו רק בהשאלת כליהם, וזה נהנה וזה לא חסר (ב"ק כ.), וכיוצא בזה, שהוא מחזיר אליו תיכף כשהוא צריך, ואותו כלי מחזיר אליו מיד, והוא לפי שעה, ואינו חסר דבר כלל בעל הטובה. ואין זה נקרא גמילות חסדים כמו אדם שיעשה טוב לאחר להלוות לו ממון, או לעשות עמו חסד אחר. ולפיכך אמר 'הרואה את הנולד', וכאשר רואה את הנולד, בודאי הוא גומל חסד לאחר. שחושב כי פעם אחר יהיה צריך אל דבר, יחזור ויעשה לו גם כן טובה, והוא עומד להשלים גמול. וכמו שאמר הכתוב (קהלת יא, א) "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". ולא נמצא שום חסד שאינו עומד לתשלום גמול, רק החסד שעושים עם המתים, מפני שאינו עומד לתשלום גמול. וכל זה מפני כי כל עושה חסד, עומד לזה שיחזור ויעשה עמו חסד. והרואה את הנולד, אין אדם בזה מונע עצמו משום שלא לעשות לחבירו, כי יחזור לו ויגמול עמו חסד. ולפיכך כאשר אמר להם 'צאו וראו איזה דרך שיתרחק האדם ממנו', אמר רבי שמעון 'הלוה ואינו משלם', וזהו הפך 'הרואה את הנולד', כמו שיתבאר*.


###### Derekh Chayyim 2:9:4
[Derekh Chayyim 2:9:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:4)

**ואמר רבי אלעזר** בן ערך 'לב טוב', כי כאשר האדם בעל* לב טוב בו נכלל הכל, שגומל חסד לאחר. וכל הטובות שזכרו הראשונים הכל נכלל בזה שהוא רואה את הנולד, כי לפעמים כאשר הוא דואג בשביל הפסד, מונע עצמו מן הטוב, כי מאחר שהטוב הוא רק בשביל הנולד - באולי יהיה צריך גם כן לאותו אדם, ואם יש לו הפסד, לא יעשה הטוב; כי זה באולי יהיה צריך אליו גם כן, והוא דבר ספק, וזה שדואג על הפסד שלו, הוא ודאי, ואין ספק מוציא מן הודאי (פסחים ט.). אבל מי שהוא בעל לב טוב, אינו מונע עצמו משום חסד, אף אם יש לו מזה הפסד מה. ולפיכך אמר רבן יוחנן בן זכאי 'בכלל דבריו דבריכם'.


###### Derekh Chayyim 2:9:5
[Derekh Chayyim 2:9:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:5)

**ואמר איזה** דרך שידבק בה האדם, רצה לומר שצריך האדם שידבק לגמרי במדה זאת, ולהרגיל לעצמו מאד במדה טובה, עד שתהא המדה קבועה בנפשו, כי כן צריך שיהיו המדות הטובות קבועות בו, עד שנעשים לו טבע. ומכל שכן שלא נקרא בעל מדה טובה כאשר לא הורגל ולא הוקבע בנפשו עד שנעשה לו טבע. וכן במדה הרעה אמר שירחיק ממנו הרחקה מאד, לא בזה ולא כיוצא בזה, כי אם מתקרב לה במה, הרי יש לו קירוב של מה אל המדה הרעה.


###### Derekh Chayyim 2:9:6
[Derekh Chayyim 2:9:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:6)

**וכאשר אמר** 'צאו וראו איזה דרך שיתרחק ממנה', אמר רבי אליעזר 'עין רעה'. כי העין רעה יש להתרחק ממנה ביותר, כי בהרף עין פועל העין פעולתו, נותן עינו רעה באחר. ולפיכך זאת המדה יותר אפשר לעשות בה הרע, לכך ראוי שיתרחק ממנה האדם. וזולת זה, כי המדה הרעה הזאת מביאה את האדם לקנאה ולשנאה ולכמה עבירות אשר עצמו מלספר, ולפיכך ממדה זאת יתרחק האדם.


###### Derekh Chayyim 2:9:7
[Derekh Chayyim 2:9:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:7)

**ויש מקשים**, שאם היה כוונתו במה שאמר 'עין הרע' אותם שמזיקים בהבטה שלהם, כמו שתמצא הרבה מזיקין בראייה שלהם, אם כן קשה כיון שהוא בטבע כך, לא שייך הרחקה, שהרי דבר זה בטבע. וקושיא של כלום היא, אף על גב שהוא בטבע, היינו מפני כי הוא נפש רעה, ונפש רעה מזיק בטבע. אבל אם לא היה נפש רעה, והיה מרגיל עצמו לטוב, בסוף יוסר הטבע הרעה הזאת מן העין, כי נפש רעה שלו הוא שמחזיק הטבע. ואם אחר כך מגיע היזק מעינו, לא נקרא בעל מדת עין רעה, כי בעל עין הרע רצה לומר נפש רעה, כמו שאמרנו, וכבר אינו נפש רעה.


###### Derekh Chayyim 2:9:8
[Derekh Chayyim 2:9:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:8)

**רבי יהושע** אומר חבר רע. הוא הפך המדה אשר זכר למעלה, כי בעל המדה הזאת כאשר הוא חבר רע הוא מזיק לחבירו על ידי עצה רעה, ומכל שכן שיש בו עין הרע. והוסיף רבי יוסי הכהן שכן רע, כי השכינים הרעים מזיקים זה לזה בכמה דברים אשר הם גורמים היזק לשכניהם במעשיהם. ומכל שכן שהוא מזיק לו בדבור, כמו שעושה החבר שמשיא עצה רעה לחבירו, שזה עושה חבר רע, ומכל שכן שהוא מזיק בעינו. והוסיף רבי שמעון הלוה ואינו משלם. כי יותר מהכל כאשר יפעל רע למי שעשה עמו טובה, והוא משלם לו רעה להחזיק בממונו, וזה יותר רע. והנה בודאי דבר זה הוא כנגד 'הרואה את הנולד', שהרי פירשנו 'הרואה את הנולד', ובשביל זה הוא טוב וגומל חסד לחבירו, שיודע כי דבר זה עומד לתשלום. וזה הוא הפך זה, שהוא רשע ואינו משלם, ונועל דלת לפניו פעם אחר. ומכל שכן שכל אשר עשה השכן הרע, שהוא גורם היזק לחבירו, שעושה זה גם כן. ומכל שכן מה שעושה בעל עין הרע, שעושה זה* גם כן. והוסיף רבי אלעזר בן ערך לומר לב רע. שבכלל מדה הרעה הזאת, כאשר הוא לב רע, נכללו כל המדות הרעות אשר נזכרו לפני זה, שהוא פועל הכל. וכמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי 'בכלל דבריו דבריכם'. וכן היה פירוש המאמר הזה נכון, ויתורצו השאלות.


###### Derekh Chayyim 2:9:9
[Derekh Chayyim 2:9:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:9)

**והכל הוא** כסדר*; כי תחלה זכר המדה הטובה שיפעל בעין. ואחר זה זכר אשר יפעל הטוב לחבירו בדבור. ואחר כך זכר הטוב שיפעול לחבירו במעשה, וחבירו נהנה והוא אינו חסר, כמו שהוא דרך השכנים, שעושים הטוב לשכניהם, השכן נהנה, והוא בלתי חסר. כי מה שישאיל כליו, וכיוצא בזה מן הטובות שעושים השכנים, אינו חסר. ואין זה כמו מי שגומל חסד בממונו לחבירו. ולכך זכר אחריו הרואה את הנולד. ויותר מזה מי שעושה חסד לחבירו ומטיב אף בדבר שהוא הפסד אליו, וזהו בעל לב טוב, שמטיב לאחר אף אם הוא מפסיד דבר. וכן המדה הרעה שזכר כל אחד ואחד, שכל אחד ואחד הוסיף על שלפניו, ויבא כראוי הלוה ואינו משלם. וכך יש לפרש אם אנו באים לפרש דברי חכמים על פי הסברא ואומדנא.


###### Derekh Chayyim 2:9:10
[Derekh Chayyim 2:9:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:10)

**אבל כי** המאמר הזה אשר נזכר כאן הוא* מאמר מופלא מאד על פי החכמה. והנה נפרש דברי המאמר הזה, [ו]לכל איש אשר יש בו דעה יהיה נגלה שכך פירוש המאמר באין ספק. ונפרש תחלה השאלות, נוסף על הראשונות, גם במאמר שלפני זה (למעלה משנה ח); חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו'. יש לשאול, וכי לא היו לו תלמידים יותר מאלו, שהיה מונה שבחם של אלו דוקא, כי כמה וכמה תלמידים היו לו. ועוד יש לשאול בזה, שאמר יהושע בן חנניא 'אשרי יולדתו', אם בשביל שהוא חסיד, הרי יוסי הכהן חסיד, והיה לו לומר כמו כן 'אשרי יולדתו'. ואם בשביל שהוא ירא אלקים, הרי שמעון בן נתנאל ירא אלקים, והיה לו לומר 'אשרי יולדתו'. ואם בשביל שהוא חכם גדול, הרי אומר אלעזר בן ערך 'כמעיין המתגבר'. ועוד, למה צריך להזכיר את שבח שלהם, ולמאי נפקא מיניה. ועוד, שאמר 'אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כולם', איך נופל בזה השעור לומר כי היה רבי אליעזר בן הורקנוס מכריע כל חכמי ישראל, אשר הרבה מאד. ואין ספק שלא היה מכיר בטוב כל חכמי ישראל, שיתן השעור לומר שיהיה רבי אליעזר מכריע כל חכמי ישראל. ועוד קשה, למה הזכיר רבי אלעזר בן ערך באחרונה. ואפילו אם תאמר שהיה רבי אליעזר בן הורקנוס גדול ממנו, מכל מקום באחרונה לא לחשביה.


###### Derekh Chayyim 2:9:11
[Derekh Chayyim 2:9:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:11)

**יש לך** לדעת, כי המאמר הזה יש בו דברים נפלאים מאד, עם המאמר שבא אחריו. לא כמו שבני אדם מבינים דברי חכמים שהם נאמרים באומדנא, אבל אין הדבר כך, כי כל דברי חכמים דברי חכמה גדולה. ויש לך לדעת כי האדם הוא מתחלק לחלקים בבחינות הרבה, וכבר בארנו זה, כי לפעמים חלקו חלקיו לשני חלקים, לגוף ולנפש. ולפעמים לשלשה חלקים, כמו שהתבאר אצל (למעלה פ"א מי"ח) 'על שלשה דברים העולם עומד; על הדין, ועל האמת, ועל השלום'. ועוד יתבאר דבר זה. ובבחינה האחרת האדם מתחלק בענין אחר, עד שנמצאו הרבה בחינות.


###### Derekh Chayyim 2:9:12
[Derekh Chayyim 2:9:12](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:12)

**ותמצא בתורה** כי מה שהתורה שמה ערך האדם חמשה, שהרי ערך היותר קטן אצל הזכר חמשה שקלים (ויקרא כז, ו), וערך היותר גדול חמשים שקלים (שם פסוק ג), ומזה תדע כי האדם שקל שלו חמשה. וזה הדבר ענין מופלג בחכמה, כי האדם אשר ברא השם יתברך, יש לו הגוף וכחות הגוף, ויש לו נפש וכוחות נפשיים. וכוחות הגוף הם כמו נושאים ומתחברים לנפש וכוחות הנפש, שהרי הגוף והנפש יש להם חבור ביחד, והגוף הוא נושא לנפש. ויש כח נפשי* אשר אינו נבדל לגמרי, ויש כח נפשי נבדל לגמרי, והוא כח השכלי אשר משיג הדברים. ולכל אחד ואחד נושא מיוחד. ואין ספק כי אין אשר הוא נושא לכח אשר אינו נבדל לגמרי, הוא [כמו] נושא לכח שהוא נבדל לגמרי, כאשר ידוע. ולפיכך אשר הוא נושא לכח הנבדל לגמרי, שהוא השכל, הוא יותר דק ויותר זך מאשר* הוא הנושא אל הכח שאינו נבדל לגמרי, כמו הנפש. הרי כאן ארבעה דברים; כח נפשי, וכח שכלי, ולכל אחד ואחד יש לו נושא בפני עצמו כח גופני, ובזה הם ארבעה חלקים. אמנם אל יעלה על דעתך רק שאי אפשר שלא יהיה כאן כח חמישי, שאין הכחות מחולקים כלל, אבל יש להם שורש אחד, ולפיכך יש כאן כח חמישי, שהוא כמו שורש נחשב לכל שאר* הכחות. וכח זה הוא בלב, אשר הוא שורש כל האדם, ושם משכן הכח הזה. וכח זה אינו נבדל לגמרי, ואינו בהגוף לגמרי. ויתבאר עוד בסמוך בדברי חכמים כל כח וכח מאלו כחות. ותדע כי נזכרו גם כן אלו הכחות בדברי חכמים (ב"ר יד, ט), וקראו אותם רוח נפש נשמה. כי הם שלשה כחות, חוץ מן הנושאים, כמו שיתבאר עוד, ובשביל כך הם חמשה.


###### Derekh Chayyim 2:9:13
[Derekh Chayyim 2:9:13](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:13)

**ומזה תבין** מה שאמרו בפרק קמא דעירובין (יג:), שתי שנים ומחצה נחלקו בית הלל ובית שמאי; הללו אומרים נח לאדם שלא נברא*, והללו אומרים נח לאדם שנברא. נמנו וגמרו נח לאדם שלא נברא משנברא. ומפני מה הזכירו בכאן זמן המחלוקת שהיה בזה שתי שנים ומחצה, יותר מבכל מקום. ועוד, הרי אפילו יום אחד נחשב שנה, ולמה זכר כאן חצי שנה. אבל דבר זה (-אבאר-) [מבאר] לך טעם מחלוקת שלהם*, למה הללו אומרים נח לו שלא נברא, ומה שאלו אומרים נח לו שנברא. וזה כי האדם יש בו חמשה כחות מחולקים כמו שאמרנו, אשר אלו כחות הם כחות הגוף וכחות הנפש, אשר שנים ומחצה נוטים אל הנפש, ושנים ומחצה נוטים אל הגוף. ולכך שנים ומחצה קרובים אל הרע, ושנים ומחצה קרובים אל הטוב. כי החמישי אין לו זוג, ויש לו יחוס אל כח גוף, ויש לו יחוס גם כן אל כח נבדל, והרי הוא נוטה לכאן ולכאן, ולכך הוא מחולק. ולכך אלו אומרים נח לו לאדם שלא נברא, והללו אומרים נח לו שנברא. ופירוש שתי שנים ומחצה נחלקו, רצה לומר מצד שתים ומחצה אמרו אלו נח לו שנברא, ומצד שתים ומחצה אמרו אלו נח לו שלא נברא, כפי מספר הכחות אשר הם קרובים אל הרע ואל הטוב.


###### Derekh Chayyim 2:9:14
[Derekh Chayyim 2:9:14](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:14)

**אמנם נמנו** וגמרו נח לו שלא נברא משנברא. כי מצד שיש בו חלקים קרובים אל הטוב, ולכך נח לו שנברא, אמנם מצד האדם עצמו. כי יש לאדם ב' בחינות; האחת, מצד כחותיו המחולקים. הבחינה השנית, מצד שהוא אדם אשר בו כל החלקים ביחד. ובודאי מצד הכחות המחולקים, מחצה נוטה אל הטוב, ומחצה נוטה אל הרע. אבל מצד האדם אשר הוא כולל כל החלקים, יש לאדם נטיה אל הרע, כי בכלל האדם הוא הרע. ואם היה רובו טוב, היה הטוב מכריע את הרע. אבל עתה שאין כאן הכרעה, מה שהאדם מחצה על מחצה, נח לו שלא נברא משנברא, כי יש באדם הרע, אשר הוא מקלקל הטוב, ואין כאן מכריע לטוב.


###### Derekh Chayyim 2:9:15
[Derekh Chayyim 2:9:15](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:15)

**וכן חולקים** בית שמאי ובית הלל בפרק קמא דראש השנה (יז.) גבי מחצה זכיות ומחצה חובות, כי סברי בית שמאי כי הם יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים, ובית הלל סברי "ורב חסד" (שמות לד, ו), מטה ידו כלפי חסד. היינו כמו שאמר הטעם, שהשם יתברך הוא רב חסד, מטה ידו כלפי חסד. אבל בכאן מודים הכל כיון שיש כאן מחצה על מחצה, והאדם אין בו טוב שיהיה* מכריע, מודים שיותר טוב שלא נברא. ולכך אחר כך נמנו וגמרו כלם ביחד, נח לו שלא נברא משנברא, כי יש בחינה מצד האדם שנח לו שלא נברא משנברא.


###### Derekh Chayyim 2:9:16
[Derekh Chayyim 2:9:16](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:16)

**ודברים אלו** יש לך להבין משם 'אדם'; כאשר האל"ף בראשו נגד הכח שהוא אחד. והדל"ת אחר כך, כי ארבעה כחות אשר זכרנו, שהם זוגות, ואלו הכחות יש להם חלק לטוב ולרע. וזה מה שנאמר אצל האדם "וייצר" (בראשית ב, ז) בשני יודי"ן, שיש בו שתי יצירות, כמו שאמרו במסכת ברכות בפרק הרואה (סא.). ולכך אחר כך המ"ם, מורה לך שאלו חמשה כחות מחצה לכאן ומחצה לכאן. כי המ"ם בעצמה היא מורה החלוק שהיא מחלקת האל"ף בית"א מחצה לכאן ומחצה לכאן. ומה שאמר (עירובין יג:) 'שתי שנים ומחצה', רצה לומר שני פעמים ומחצה כמו (במדבר יג, כב) "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים", ופירשו שבע פעמים. ולשון "שנה" מלשון שונים, כמו (משלי כד, כא) "ועם שונים אל תתערב". ואם כך משמש "שנה" בלשון תורה, כל שכן בדברי חכמים, שלא באו רק לתת לנו רמז בלבד. ואין להאריך בזה המקום עתה, כי אין הכונה רק לפרש דברי חכמים.


###### Derekh Chayyim 2:9:17
[Derekh Chayyim 2:9:17](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:17)

**כי דבר** זה הסכמת הכל כי יש באדם כוחות מחולקות, וכן כתבו והאריכו בזה, כמו שתמצא בדברי הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה בהקדמת המסכתא הזאת. גם הוא מחלק כוחות הנפש לשלשה חלקים, כמו שכתב* והאריך, כי הם שלשה זה על זה; כח הטבעי שהוא כח גופני, וכח חיוני, וכח שכלי על הכל. ואין ספק כי כח שהוא נבדל יש לו נושא, ואי אפשר מבלי נושא, עד שאי אפשר שלא יהיה כאן חמשה. כי יש לך לדעת, כי אף על גב שהכוחות הם מחולקים הכל יוצאים משורש אחד, ולא כמו שאמרו קצת רופאים כי יש לאדם נפשות הרבה. אבל אין הדבר הזה כך, רק כי מכח אחד יצאו אלו הכוחות המחולקים, כמו שכתב הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה בהקדמת שמונה פרקים (פ"א), והאריך בענין זה מאד איך אלו הכחות מתפשטים מכח אחד ומתחלקים. וכך הוא דעת חכמינו זכרונם לברכה. לכך זה החמישי הוא השורש אשר ממנו מתפשטים הכוחות המחולקות. ואין להאריך בדבר זה בכאן, כי אין כאן מקומו של דבר זה, אבל הכחות הם חמשה.


###### Derekh Chayyim 2:9:18
[Derekh Chayyim 2:9:18](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:18)

**ומזה תבין** מה שאמרו חכמים* זכרונם לברכה (שבת קה:), העומד על יציאת הנפש חייב לקרוע, כי יציאת הנפש כמו ספר תורה חס ושלום שנשרף. והדמיון הזה, כי התורה יש לה חמשה חומשי התורה, וכנגד זה הנשמה שיש לה חמשה כוחות אשר אמרנו. והספר החמישי משנה תורה, כלול מכל. ודברים אלו מופלגים בענין אלו הכוחות החמשה, כי אי אפשר לפרש יותר. רק יש לך לדעת כי הנשמה נר ה', כדכתיב (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם", והנר הזה מתפשט נצוץ שלו ומתחלק לכחות מחולקים, והן הם חמשה כחות אשר אמרנו, אשר חציים נוטים אל הגוף, וחציים נוטים אל הנפש, והבן זה.


###### Derekh Chayyim 2:9:19
[Derekh Chayyim 2:9:19](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:19)

**ומפני זה** נתנה התורה ערך הזכר הקטן חמשה שקלים (ויקרא כז, ו), שכך בודאי עולה שקלו, [כי] משקל האדם חמשה. ונתנה התורה ערך הזכר היותר גדול חמשים שקלים (שם פסוק ג), כי מספר חמישים הם כמו חמשה, רק כי מספר קטן נתון לקטן, ומספר גדול נתן לגדול. ומפני כי הנקיבה נוטה לכח החמרי, כאשר ידוע מענין הנקיבה שהיא נוטה אל החומר, ואין בשלימות אצלה הדברים הנבדלים, אף כי בודאי יש לה, אבל מכל מקום הם לה בחסרון. ואין ראוי לנקבה* להיות בערך האדם הזכר, שהנקיבה חסירה מן הזכר*, לכך נחסרה הנקיבה מן ערך זכר שנים שקלים, ונשארה הנקיבה ג' שקלים לקטנה (ויקרא כז, ו), או בשלשים לגדולה (שם פסוק ד). כי יש לה שתי הכוחות אשר הם כוחות הגוף, והכח החמישי, אשר יש בו שתי בחינות כמו שהתבאר. ולכך ראוי להיות ערך הנקיבה שלשה שקלים לקטנה, ושלשים לגדולה. ולכך תמצא גם כן העבד, אשר יש לו לעבד משפט האשה, אשר היא נוטה אל החומר, ולכך ערך של עבד אם נגחו השור שלשים שקלים (שמות כא, לב) גם כן*. כי על העבד נאמר (בראשית כב, ה) "שבו לכם פה עם החמור", עם הדומה לחמור (יבמות סב.), רצה לומר כי הוא נוטה אל החומר. ודברים אלו ברורים מאד בסתרי החכמה, ועוד* יתבארו דברים אלו.


###### Derekh Chayyim 2:9:20
[Derekh Chayyim 2:9:20](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:20)

**ונמצא באדם**, יש שהוא שלם בדבר אחד, וגורם לו שלימות מעלה. ויש שהוא שלם בדבר שני, וגורם לו מעלה אחרת, כמו שיתבאר, שכל אחד ואחד מאלו דברים הם באדם, מביאים אל האדם תכונה טובה במדות. וכאשר ראה רבן יוחנן בן זכאי כי חמשה תלמידים היו לו, ולכל אחד ואחד תכונה טובה בפני עצמו, והם כנגד אלו חמשה חלקים אשר באדם, ולכך היה מונה שבחן. ובזה יתורץ מה ששואלין, דהוה ליה למימר 'הוא מגיד שבחן'. אבל 'מונה' שייך לומר דוקא כאן, כאשר דבר זה מנין, שהשבח שלהם כולל כל השבחים, שאין להוסיף ואין לגרוע, כי שבח שלהם היה בכל החלקים, שהם חמשה. ולכך אמר גם כן 'חמשה תלמידים', המנין בא להגיד שאין להוסיף ואין לגרוע כלל. ובלא זה לא קשיא, דמונה שייך כאשר יש כאן חלוק שבחים שייך בזה מונה, כי כן הוא המנין, כל אחד בפני עצמו.


###### Derekh Chayyim 2:9:21
[Derekh Chayyim 2:9:21](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:21)

**והתחיל** ברבי אליעזר בן הורקנוס, ואמר 'אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה'. שבח אותו בכח נפשי, שיש לו תכונה טובה בכח הנפשי, ואמר שיש לו כח הזוכר, שכח הזוכר הוא כח נפשי, והוא המשובח מכל, שבו עומד קנין החכמה. ודבר זה בעצמו מורה שנפשו הוא נבדל בלתי מוטבע בחומר, כי הדבר אשר הוא נבדל לגמרי הוא בלתי השתנות, כי הדבר החמרי הוא משתנה ומתפעל, ולא כך הדבר הנבדל, אשר אין לו שנוי. ולפיכך אמר כי נפשו בור סיד שאינו מאבד טפה, רצה לומר שיש לו כח נפשי נבדל, לכך הדברים שמקבל* כח הזוכר מקוימים, ואין להם שנוי, כמו שיש לדברים החמרים, אשר הם בעלי שנוי. ומפני זה נאמר לשון מלוי על הנפש, כדכתיב (קהלת ו, ז) "גם הנפש לא תמלא", שהנפש מקבל הדברים, שמקבל ידיעת הדברים, ומחזיק אותם. ולכך קרא רבי אליעזר, מצד כח הנפשי שבו, 'בור סיד שאינו מאבד טפה' מן דבר שמקבל ועומד בו.


###### Derekh Chayyim 2:9:22
[Derekh Chayyim 2:9:22](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:22)

**ושבח אחריו** יהושע בן חנניא 'אשרי יולדתו'. כבר אמרנו לך כי כח הנפש יש לו נושא כח גופני, אשר הוא נושא לכח נפשי הנבדל. וכנגד זה אמר 'יהושע בן חנניא, אשרי יולדתו', רצה לומר כי יש לו מעלה זאת, כי יש לו זכות החומר. ולפיכך אמר 'אשרי יולדתו', כי מורה זה על חומר טוב שבא ממנו. כי אם לא היה לאשה שיצא ממנה חומר טוב, לא היה יוצא ממנה אדם כמו זה שיש לו זכות החומר וטוב החומר. ובמסכת נדה בפרק המפלת (לא.) אמרינן, אשה מזרעת אודם, שממנו עור, ובשר, ושערות, ושחור שבעין וכו', הרי כל הדברים הבאים מן האשה הם חמריים, כמו הבשר והעור. ואין ספק בזה, כי האשה שהיא יותר חמרית מן הזכר, שממנה החומר*. ולפיכך אמר 'יהושע בן חנניא, אשרי יולדתו', כי יש לרבי אליעזר בן הורקנוס מעלת כח הנפש שהוא נבדל, ויש לרבי יהושע בן חנניא מעלת זכות החומר, שנחשב נושא לכח זה, הוא כח נפשי שבו שבח את רבי אליעזר. והנה רבי אליעזר ורבי יהושע שהם חברים בכל התלמוד, הם חברים בכאן גם כן.


###### Derekh Chayyim 2:9:23
[Derekh Chayyim 2:9:23](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:23)

**ואחר שאמר** 'אשרי יולדתו', ומדבר בכח הגופני של אדם הנושא לכח הנפשי הנבדל, שבח רבי יוסי הכהן שהוא חסיד. ודבר זה הוא גם כן מעלה בכח הגופני של האדם, שהוא נושא השכל. וזה כי החסידות מורה על שיש לו חומר זך ודק ביותר עוד מן הראשון, וממנו החסידות אשר הוא מתחסד עם הבריות לעשות הטוב לפנים משורת הדין, כמו שהתבאר למעלה. ולפיכך לא שייך לומר כאן 'אשרי יולדתו', כי המדריגה הזאת, לפי פשיטות החומר, כאלו אינו מתיחס כלל לחומר אשר מתיחס לאשה. ודבר זה בארנו למעלה כי החסידות הוא בשביל זכות וטוב החומר, וזה כאשר יש לו חומר זך ודק עוד יותר ממה שאמר לפני זה יהושע בן חנניא 'אשרי יולדתו', שהוא נאמר על החומר טוב* שאין פחיתות בו כלל, וזה עוד נאמר על חומר זך ודק, שממנו מדת החסידות לעשות לפנים משורת הדין. שכבר בארנו לך למעלה, שכנגד הנפש והשכל יש כחות גופנים, שהם כמו נושאים נחשבים לכחות הנבדלים. שכשם שכח השכלי הוא יותר נבדל ויותר פשוט, כך אלו שתי כחות הנושאים גם כן אינם שוים, והאחד יותר דק ויותר זך מן האחר. ולכך אמר 'יוסי הכהן חסיד'. וראוי שיהיה בעל המדה הזאת כהן, כמו שנאמר (דברים לג, ח) "תומיך ואוריך לאיש חסידך", והדברים האלו ידועים לבעלי מדע ולבעלי בינה.


###### Derekh Chayyim 2:9:24
[Derekh Chayyim 2:9:24](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:24)

**ואחר כך** אמר 'שמעון בן נתנאל ירא חטא'. שבח את רבי שמעון בן נתנאל בשביל השכל הזך והנקי שיש לו, ולפיכך אמר שהוא ירא חטא. כי מדה זאת מורה על השכל הזך והטהור, וזהו אמרם (למעלה משנה ה) 'אין עם הארץ חסיד, ולא בור ירא חטא', והדבר כמו שפירשנו למעלה, כי כאשר יש לו גסות החומר, ומפני כך נקרא 'עם הארץ' שהוא בעל חומר עב וגס כמו הארץ, אי אפשר שיהיה אדם כמו זה חסיד, כי החסידות כאשר יש לאדם זכות וטוב החומר כמו שנתבאר. וכאשר הוא בור, שאין בו חכמה, אי אפשר שיהיה ירא שמים כמו שבארנו, כי ירא שמים הוא שמתפעל מן השם יתברך והוא ירא ממנו, ודבר זה שייך אל מי שהוא קרוב אל השם יתברך. כי מי* שהוא רחוק מן המלך, בוודאי אינו ירא ממנו. רק מי שהוא קרוב אליו, והוא אצלו, ואז הוא ירא ממנו, ולפיכך 'אין בור ירא חטא'. ובארנו זה למעלה אצל 'אין עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא'. גם יתבאר עוד אצל (להלן פ"ג מי"ז) 'אם אין חכמה אין יראה, ואם אין יראה אין חכמה'. כי אלו שני דברים, יראת שמים וחכמה, הם קשורים ודבוקים יחד, אשר אי אפשר להיות אחד כאשר אינו נמצא האחר. ולפיכך מה שאמר 'רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא', אינו רק שאמר שיש לו שכל זך ודק ונקי לקבל המושכלות, ולכך הוא ירא חטא. כי השכל הזך והנקי הוא הפך הבור, שהוא רחוק מן השכל. ואיש כזה הוא קרוב אל השם יתברך כאשר יש לו שכל זך ודק, ומפני* זה הוא ירא חטא.


###### Derekh Chayyim 2:9:25
[Derekh Chayyim 2:9:25](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:25)

**ואל תתמה** ואל יהא קשה לך, אם כן יהיה רבי שמעון בן נתנאל יותר חכם מן רבי אליעזר בן הורקנוס ומן רבי אלעזר בן ערך. כי דבר זה בודאי אינו, כי דבר זה מדה בפני עצמו כאשר יש לו זכות ודקות השכל. כי מה שהיה רבי אלעזר בן ערך כמעין המתגבר להוסיף חכמה ולהוסיף בינה, וכן רבי אליעזר בן הורקנוס, שהיה כולל כמה חכמות, מפני שהוא בור סיד שאינו מאבד טפה. אבל רבי שמעון בן נתנאל מדה אחרת יש לו, מצד זכות השכל, ודבר זה מדה בפני עצמה. ולכך שבח זה הוא כנגד מה ששבח את יוסי הכהן, כי שבח את יוסי הכהן בכח אשר הוא נושא לזה הכח השכלי. ומעתה אלו ארבעה חכמים הם כסדר מאד, שאין להקדים אחד, ואין לאחר אחד.


###### Derekh Chayyim 2:9:26
[Derekh Chayyim 2:9:26](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:26)

**ומה שאמר** כי 'רבי אלעזר [בן ערך] כמעיין המתגבר', שרצה לומר כי רבי אלעזר בן ערך היה לו שורש השכל ושכל חזק. ולפיכך מדמה אותו למעיין המתגבר, אשר יש למעיין שורש ומקור, ובשביל זה הוא נובע תמיד ומוסיף*. וכך יש לרבי אלעזר שורש וחוזק השכל בשלימות, ומפני כך תמיד מוסיף בחכמתו. שכך הוא הדבר שיש לו שורש חזק, שמתפשט מן השורש עוד ומוסיף*, כמו שמתפשט המעיין תמיד בשביל שיש לו מקור ושורש חזק. אבל דבר שאין לו שורש חזק, כלה מיד. ומפני זה שבח את* רבי אלעזר בן ערך שהיה כמעיין המתגבר, כי היה לו שורש השכל, ומתפשט ומוסיף כמו המעיין הזה שיש לו שורש ומקור, ונובע תמיד. ושבח את רבי אלעזר בכח זה שאמרנו למעלה, שיש לאדם כח שהוא השורש אל* הכחות כמו שבארנו. כי אין הכחות האלו מחולקות, עד שיהיה לאדם נפשות רבות, כמו שהיו סוברים הרופאים, כמו שספר הרמב"ם ז"ל בהקדמת הפרקים (פ"א משמונה פרקים), והאריך בזה, רק כי הכל יש להם שורש אחד, ממנו יתפשטו אלו הכחות, ואין להאריך בזה. וכח זה בלב, הוא אשר הלב הוא נחשב כמו שורש, ממנו מתפשטים הכחות שיש לנשמה. ומצד שהיה לו לרבי אלעזר הכח הזה בשלימות הגמור, היה רבי אלעזר כמעיין המתגבר, שהיה לרבי אלעזר כח זה בשלימות שאפשר. ויש לך לדעת, כי מי שיש לו מעלה זאת, הוא כמו המעיין הולך ומתפשט לכל צד, כולל החכמות וכל המדות, והיה כולל כל המעלות המשובחות שנזכרו לפני זה, שהיה לכל אחד ואחד מן החכמים, היה הוא כולל הכל.


###### Derekh Chayyim 2:9:27
[Derekh Chayyim 2:9:27](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:27)

**והתבאר לך** דברים אלו, אך כי יש בדברים אלו יותר עומק, כאשר תבין סוד הנשמה שנאמר (איוב לב, ח) "ונשמת שדי תבינם", ומשם אצולה הנשמה. ולכך יש חמשה שמות לנשמה (ב"ר יד, ה); נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. וערך הזכר חמשה שקלים (ויקרא כז, ו), וכנגד זה חמשה חומשי תורה. ומזה תבין אלו דברים, שזכר כאן בחמשה תלמידים, כאשר תבין דברים אלו בעומק שלהם, ואין לפרש יותר, ועוד יתבאר.


###### Derekh Chayyim 2:9:28
[Derekh Chayyim 2:9:28](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:28)

**אם יהיו** כל חכמי ישראל בכף וכו'. כבר אמרנו כי מעלת רבי אליעזר מצד כח הנפש, שהיה לו כח הזוכר בשלימות, מקבל הכל ואינו מאבד דבר. ולפיכך אמר 'אם יהיו כל חכמי ישראל בכף אחד, ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כלם'. שידע ברבי אליעזר, כי לא היה הבדל בין רבי אליעזר בן הורקנוס ובין שאר חכמים בין רב ומעט, עד שיאמר ברבי אליעזר בן הורקנוס שיש לו כח הזוכר יותר משאר חכמים. אבל כאשר ראה בו שהיה כח זה אל רבי אליעזר בן הורקנוס שלא בטבע ומנהגו של עולם, ובשביל כך אמר שהוא מכריע את כלם. כי הדבר שהוא בלתי טבעי הוא יותר במעלה, עד שהוא מכריע את כל הדברים אשר הם מצד הטבע כמנהגו של עולם. מפני זה אמר שהוא מכריע את כולם, כי כך הוא הדבר שהוא שלא בטבע. ו'אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ורבי אליעזר בן הורקנוס עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם'. וזה כי אם רבי אליעזר בן הורקנוס היתה מעלתו מצד כח הנפשי, שלא היה מאבד טפה, היה רבי אלעזר בן ערך כמעיין המתגבר, ומתחכם מעצמו בכל החכמות. ושניהם היו כוללים חכמות הרבה; רבי אליעזר בן הורקנוס מצד שהוא היה מקבל הרבה, והיה כמו בור סיד שאינו מאבד טפה. ורבי אלעזר בן ערך, שהוא מעצמו היה מוסיף החכמה, ונעשה כמעין המתגבר. ובגמרא במסכת סוכה (כח.) אמרו על רבי אליעזר בן הורקנוס שלא אמר דבר מימיו מעצמו, רק מה ששמע מפי רבו, כדאיתא התם. ואם כן מעלת רבי אליעזר שהיה מקבל התורה*, ואינו מאבד טפה. ומעלת רבי אלעזר שהיה כמו מעין המתגבר מעצמו, שהיה שומע ומוסיף חכמה. ולפי הנראה אבא שאול חולק על תנא קמא; כי לתנא* קמא עדיף במה שהיו כל החכמות עומדים ברבי אליעזר, ולא היה צריך להוציא אותם מדעתו כשהיו שואלים אותו, רק הכל היה עמו. ולאבא שאול עדיף מה שהיה מוציא הכל מחכמתו ודעתו, כי בזה האופן לא* היה מגיע לו מן החסרון בחכמה, כאשר היה כמעין המתגבר, ולא יבא לכלל אשר חסר לו דבר מן החכמות לעולם. והיה לרבי אלעזר בן ערך דבר זה שלא בטבע ושלא כמנהגו של עולם, ולכך אמר 'אם יהיו כל חכמי ישראל ורבי אליעזר בן הורקנוס עמהם בכף אחת, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כלם'. כי כל החכמים הם לפי סדר העולם ומנהגו, והמעלה שיש ברבי אלעזר בן ערך גם כן שלא בטבע ומנהגו של עולם, לכך מכריע הכל.


###### Derekh Chayyim 2:9:29
[Derekh Chayyim 2:9:29](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:29)

**אמר להם** צאו וראו וכו'. יש לשאול, למה בחר כל אחד ואחד מדה מיוחדת, ומה ראה כל אחד על ככה, שבחר כל אחד ואחד במדה מיוחדת. ועוד, מה ראה רבי יהושע לבחור 'חבר טוב', איך אפשר שתהיה במעלה גדולה כל כך במה שהוא חבר טוב. ואם המדה היא טובה כאשר יש לו חבר טוב, הנה אשר הוא טוב בעצמו בודאי יותר ויותר מעלה, והיה לו לומר אשר הוא טוב. ויותר מזה, שאמר רבי יוסי 'שכן טוב', ומה מעלתו של שכן טוב [ש]הוא כל כך, למנות דבר זה מן המדות המשובחות. ועוד, למה אמר לתלמידיו 'צאו וראו איזה דרך שיבחר בו האדם', ולמה לא אמר הוא בעצמו הדרך שיבחר בו האדם. ועוד, שאמר 'צאו וראו איזה דרך רעה שיתרחק ממנה האדם', וכל אחד ואחד היה אומר ההפך מן הדרך הטובה, חוץ מן רבי שמעון, שאמר 'הלוה ואינו משלם', והיה לו לומר 'שאינו רואה את הנולד'. והרמב"ם ז"ל מפרש (כאן) מה שאמר 'הלוה ואינו משלם', דהיינו אינו רואה בנולד, שנועל דלת לפניו שלא להלות עוד אותו. ומה מאד הדבר הזה רחוק, דמכל שכן שהיה לו לומר 'כל שאינו רואה הנולד', ובזה היה כולל כל מי שאינו רואה הנולד בכל אשר יעשה, כמו המדה החשובה שאמר 'הרואה את הנולד'. ועוד, כי אם נתעשר, ואין צריך לו ללות עוד מאחרים, אם כן כשאינו משלם למה אינו רואה את הנולד. וכן מה שאמר 'אחד לוה מן האדם כלוה מן המקום', ובאיזה צד נעשה הלוה מן האדם כלוה מן המקום.


###### Derekh Chayyim 2:9:30
[Derekh Chayyim 2:9:30](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:30)

**כבר בארנו** למעלה, כי מן ההכנה אשר בנפש האדם מתחייבים* המדות, כי כאשר יש באדם אחד הכנה מה לטובה, מן ההכנה הטובה ההיא יצא דבר טוב ומדה טובה. וכל אדם הוא נמשך אחר מדתו לשבח אשר מדתו, בפרט כשמדה ההיא בודאי טובה. ומפני שהזכיר רבן יוחנן בן זכאי מעלה* ושבח של* כל אחד מן התלמידים, וההכנה* הטובה שבו, רצה לדעת אם המדות הטובות נמשכו מן ההכנה אשר יש בכל אחד ואחד, שאם המדות הטובות נמשכים מן ההכנה* של כל אחד ואחד, יורה שכל אחד ואחד יש בו המדה הטובה לגמרי. ולכך אמר 'צאו וראו איזה דרך שידבק בו האדם'.


###### Derekh Chayyim 2:9:31
[Derekh Chayyim 2:9:31](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:31)

**'רבי אליעזר** בן הורקנוס אמר עין טובה'. במקום הזה קרא התנא אותם בשם 'רבי', כי אמרו דבר הלכה, וראוי לקרות אותם בשם 'רבי'. והיה רבי אליעזר נמשך אחר ההכנה שהיה בו. כי* כבר אמרנו למעלה כי מעלת רבי אליעזר במה שהיה לו כח נפש נבדלת מן הגוף, ובזה היה בעל נפש טוב. ולפיכך שבח המדה 'עין טובה', כי בעל נפש טוב יש לו עין טובה, כמו ההיפוך, מי שהוא בעל נפש רע, הוא עין רע. כי כן קראו* בעל עין הרע בכמה מקומות 'נפש רעה'*, כמו שתמצא בפרק הזהב (ב"מ נב.) סלע שפחתה פחות משתות, מי שאינו מקבלה אינו אלא נפש רעה. ואין זה רק שהוא עין רע, שכן אמרו במקום אחר המעמיד עצמו על זוזי נקרא עין רעה. ודבר זה נמצא בכמה מקומות, ואין צריך לדבר זה ראיה*. ולפי האמת כח הראות הוא כח הנפשי נבדל יותר מכל שאר החושים. וכבר הביאו ראיות ברורות על זה איך כח העין הוא כח נבדל, שאם לא כן לא היה רואה בעין שהוא קטן, השמים הגדולים, רק בודאי מקבל כח הראות את המראה נבדל מן הגשם, ועוד האריכו בזה, וזה ראיה שכח הראות הוא כח נבדל. ועוד ראיה מן הכתוב כי כח הראות הוא כח נבדל קרוב אל השכל, כי משתתף השכל עם הראות בלשון 'ראה', שכשם שיבא לשון 'ראה' על העין, יבא לשון 'ראה' על השכל, לומר 'רואה אני דברי פלוני', וכתיב (קהלת א, טז) "ולבי ראה", ומזה מוכח כי כח הראות כח נבדל. ולכך היה רבי אליעזר נמשך אחר מעלתו וההכנה אשר בו, שהיה לו נפש נבדלת, והמדה אשר היא מחויבת* מן המעלה הזאת שהוא בעל עין טוב. ולכן שבח רבי אליעזר בן הורקנוס המדה הזאת, ואמר 'עין טובה'.


###### Derekh Chayyim 2:9:32
[Derekh Chayyim 2:9:32](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:32)

**וכן** רבי יהושע אמר 'חבר טוב'. כבר בארנו לך למעלה כי מעלת רבי יהושע מצד הכח שהוא כמו נושא לכח הנפש הנבדל, ומתחבר אליו, שהיה לו בשלימות כח זה. וכבר התבאר למעלה בדברים ברורים, כי יש כחות שהם כמו נושאים ומתחברים לכח הנפש, ואי אפשר שיהיו* זולתם. וכאשר החבר הזה אשר הוא מתחבר לנפש טוב, בשביל זה הוא גם כן* בריה טובה, ואין עושה לאדם רע. ולפיכך שבח רבי יהושע 'חבר טוב', כי* היה מעלתו של רבי יהושע שהיה בו* הכח אשר הוא חבר אל הנשמה, נושא אליה, שהיה זך וטוב, והוא חבר טוב, ובשביל זה האדם עושה הטוב לבריות. וכוונת רבי יהושע בזה במה שאמר 'חבר טוב', רוצה לומר שיהיה האדם מסלק מאתו פחיתות החומר שלו, ויהיה זך וטוב החומר, עד שיהיה חבר טוב אל הנפש, כי במה שיהיה חבר טוב אל הנפש, בשביל זה האדם בריה טובה בעצמו. ולכך אמר כי המדה שיבחר האדם להיות חבר טוב, וכוונתו שיהיה* חבר טוב אל הנפש. לפיכך מן המעלה המשובחת שנתן לרבי יהושע שאמר עליו (למעלה משנה ח) 'אשרי יולדתו', ופירשנו 'אשרי יולדתו' שהיה בעל חומר זך וטוב, ואשר בו זכות החומר, מתחייב שיאמר שהמדה הטובה שיהיה האדם דבק בה שיהיה חבר טוב. וגם יש לפרש כמשמעו, ששבח רבי יהושע חבר טוב, כפי מדתו אשר היה נמצא בו, שיהיה חבר טוב לנפש, כמו שהתבאר. ולפיכך שבח רבי יהושע חבר טוב, כי הכל אחד; מה שהיה רבי יהושע חבר טוב, דהיינו חבר טוב לנפש, וחבר טוב ממש. שהחבר הטוב פועל הטוב, מכריע חבירו לטוב, וכן החבר אשר הוא חבר לנפש, מכריע הכל לטוב, עד שהאדם הוא טוב. ולפיכך שבח רבי יהושע מדת חבר טוב, שכל כונתו של חבר טוב להכריע המתחבר עמו לטוב. לפיכך אמר שהמדה אשר יהיה דבק בה הוא שיהיה חבר טוב, כי בזה האדם הוא טוב לגמרי.


###### Derekh Chayyim 2:9:33
[Derekh Chayyim 2:9:33](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:33)

**ורבי יוסי** אמר 'שכן טוב'. הנה אם יש לך לב להבין ואזנים לשמוע, תדע ותבין כי דברינו אשר אמרנו הוא הפירוש הברור שאין ספק בו. וזה שכשם שאמר רבי יהושע 'חבר טוב', מפני שהיה מעלתו שנמצא בו הכח אשר הוא חבר לכח הנפש, שהיה טוב, כמו שהתבאר למעלה, הנה רבי יוסי אשר היה מעלתו ושבחו שנתן לו רבן יוחנן בן זכאי שהיה חסיד (למעלה משנה ח), ופירשנו למעלה מצד הנושא, שנמצא בו הכח אשר הוא שכן לכח השכלי, שהוא טוב, שלכך נקרא 'חסיד', ולכך אמר 'שכן טוב'. והבן ההפרש שיש בין החבר ובין השכן; כי החבר מתחבר לגמרי אל חבירו, ולא יפרד ממנו, והוא עמו לגמרי*. והשכן אינו רק כי דירתו עמו, והוא אליו שכן טוב. ודבר זה בעצמו ההפרש שיש בין* אשר מתחבר לכח נפשי, ובין אשר מתחבר לכח השכלי; כי המתחבר לכח נפשי, יש לו חבור ועירוב עמו. אבל אשר הוא מתחבר אל כח השכלי, אין לו עירוב עמו, רק יש לו עמו הקשר מציאות בלבד. מפני שכח השכלי הוא נבדל לגמרי, אין לו חבור ועירוב עם הנושא, רק שנמצא עמו, ויש עמו הקשר מציאות במה שהוא נמצא עמו, ואין לו עמו עירוב כלל. ולפיכך נקרא הכח אשר הוא מתחבר אל כח נפשי 'חבר', אשר הוא החבר מתחבר אליו. אבל הנושא לכח השכל, ואין לו עירוב עמו*, נקרא 'שכן טוב', כי השכן אינו רק שנמצא דירתו עמו ואצלו, ואין לו עירוב עמו, רק חבור שכניי הוא לו. והדבר הזה נמצא במקומות אשר נזכרו אלו דברים, והם מבוארים, ונתבאר* בפרק הראשון גם כן.


###### Derekh Chayyim 2:9:34
[Derekh Chayyim 2:9:34](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:34)

**והנה תבין** איך אלו דברים מסודרים. כי השכל הוא נבדל לגמרי מן הנושא. וכח הנפשי, שהוא אינו נבדל כל כך, יש לו חבור אל הנושא. והכח אשר הוא השורש שממנו* מתפשטים אלו הכחות בכלל, שאין אלו הכחות מחולקים עד שיהיה לאדם כחות הרבה מתחלקים, רק מתפשטים מן כח אחד, והנה הם חמשה. וזה שאמר 'רבי יוסי אומר שכן טוב', כי כבר אמרנו כי מעלת רבי יוסי הכהן מצד הזכות והטוב שבו, אשר מצד הזה הוא החסידות, כמו שאמרנו למעלה. ולפיכך אמר כי המדה שיהיה דבק בה האדם הוא שכן טוב, ורוצה לומר כמו שאמרנו, כי האדם יהיה מסתלק מן החומר הגס והעב לזכך את חומר שלו, שיהיה שכן טוב אל השכלי. שכאשר הוא שכן טוב אל השכל, הוא טוב והוא חסיד אל הבריות. ובזה היה נמשך מדת רבי יוסי אחר מעלתו שהיה לו. וגם הוא כפשוטו וכמשמעו, שיהיה שכן טוב, כמו שהוא נקרא שכן* טוב אל השכל. כי השכן הטוב הוא טוב לגמרי, ומצד מה הוא יותר טוב מן חבר טוב, ומצד מה הוא יותר פחות; וזה כי החבר שהוא טוב לחבירו, זהו מפני שהוא מתחבר אליו, והוא כמו עצמו. אבל השכן, שאינו רק שכן אליו, שדירתו אצלו, והוא טוב אליו, מורה שיש בו כח הטוב יותר מן חבר טוב. רק שאין הטוב ההוא כל כך הרבה, כמו שהוא מן החבר טוב, מפני שהוא מתחבר עמו, דבק בו ביותר, הנה מצד מה הטוב הוא יותר. ולפיכך רבי יוסי, שמעלתו החסידות, אשר החסיד הוא מופלג בטוב, אמר שהדרך שידבק בו האדם שכן טוב, אשר על ידי זאת המדה הוא מופלג בטוב. וכאשר תבין דברים אלו אשר אמרנו, לא יהיה לך ספק בפירוש זה אשר התבאר לך במקום הזה, כי הם דברים ברורים מאד* בחכמה, אין ספק רק למי שלא יבין דברי חכמה.


###### Derekh Chayyim 2:9:35
[Derekh Chayyim 2:9:35](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:35)

**והוסיף רבי שמעון** 'הרואה את הנולד'. הנה גם כן עדות ברור שאין ספק בו על הפירוש הנזכר, כי המדה הטובה אשר זכר הוא יוצא מן המעלה המשובחת אשר נמצא אצלו*. וזה כי זכר למעלה (משנה ח) 'שמעון* בן נתנאל ירא חטא'. ופירשנו כי יראת חטא הוא כל עוד שיש לו שכל דק וזך, ואז יש בו יראת חטא יותר. והפך זה, אותו שהוא בור, אין בו יראת חטא לגמרי. ורבי יוחנן בן זכאי שבח את רבי שמעון בן נתנאל* במעלה של יראת חטא, מורה על שהיה בו השכל הזך והדק שממנו יראת אלקים. ומזה מתחייב 'הרואה את הנולד', שאין רואה את הנולד רק למי שיש בו שכל זך ודק, וכמו שהתבאר אצל 'איזה חכם הרואה את הנולד'. ומפני כי לרבי שמעון* השכל הזך והדק היה רואה את הנולד, כי השכל הוא כמו נר מאיר יפה, ובו רואה את הנולד, הפך הכסיל אשר הולך בחושך (עפ"י קהלת ב, יד), לא יראה מה שהוא לפניו. ולפיכך שבח רבי שמעון הרואה את הנולד, שבעל מדה זאת יש לו שכל זך ודק, ובשכלו הזך והפשוט הוא רואה את הנולד, כמו מי שרואה על ידי נר שהוא מאיר יפה, ובו שמן זית זך, רואה על ידו למרחקים ביותר. והנה המדה הזאת מתחייב ממנה המעלה שיש לרבי שמעון, שהוא ירא חטא, שבעל ירא חטא יש לו השכל הזך והדק. וזה שאמר רבי שמעון 'הרואה את הנולד', כי מדה זאת נמשכת אל מעלתו, כמו האחרים.


###### Derekh Chayyim 2:9:36
[Derekh Chayyim 2:9:36](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:36)

**ורבי אלעזר** בן ערך אמר 'לב טוב'. פירוש שירגיל האדם עצמו שיהיה בעל לב טוב, לפי שהוא שורש האדם, כי הלב הוא שורש האדם שממנו כל הכחות, הן כחות הנפש הן כחות הגוף. שהלב על ידו התבונה, ועל ידו החיים בא לכלל האברים, כי הלב שורש לכחות הנפשיות, הן אל כחות הגוף, לכלם הלב הוא התחלה ושורש. וכבר התבאר למעלה כי מדת רבי אלעזר כמעיין המתגבר, אשר המעיין יש לו שורש ומקור נובע. ולכך אמר רבי אלעזר 'לב טוב', כי בודאי הלב הוא השורש והתחלה לכל האדם, והכל מתפשט ממנו, כמו שמתפשט המעיין שהוא מתגבר ועולה מן המקור והשורש שיש לו. ולפיכך מה שאמר רבי אלעזר בן ערך 'לב טוב', דבר זה יוצא ממנו גם כן [מן] מדתו, שהיה כמעיין המתגבר, שהיה לו הכח הזה, שהוא שורש הכל בשלימות, אשר ממנו מתפשט הכל. וזה שאמר רבן יוחנן בן זכאי 'רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם'. רוצה לומר כי כאשר הלב הוא טוב, בו נמצא הכל בשלימות, הן כחות הנפשיות בשלימות, הן הגופניות, כי הלב הוא המקור והשורש של בעל חי. מורה על זה מה שהוא באמצע הגוף, כי כל דבר שהוא באמצע הוא שורש והתחלה אל הכל. ולפיכך הלב שהוא באמצע האדם, הוא שורש והתחלה אל האדם בכלל, דהיינו אל כל כחות האדם. ולפיכך כאשר הלב הוא טוב, נמצא הכל בטוב. ואף מה שאומר 'הרואה את הנולד', כי פירוש 'לב טוב' היינו לב, שהוא שורש הכל, הוא טוב. וכאשר השורש הוא טוב, אז הכל טוב, דהיינו כל כוחות האדם, ואין בו חסרון, ולכך 'בכלל דבריו דבריכם'.


###### Derekh Chayyim 2:9:37
[Derekh Chayyim 2:9:37](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:37)

**ואמר להם** 'צאו וראו איזה דרך שיתרחק ממנה האדם וכו". וכל אחד ואחד אמר הפך המדה שזכר אצל המדה הטובה, חוץ מן רבי שמעון בן נתנאל, שאומר* 'הלוה ואינו משלם'. ובודאי אי אפשר שיהיה רבי שמעון אומר שהדרך שראוי שיתרחק ממנו אשר אינו רואה את הנולד, כי דבר זה אי אפשר, כי האחרים אמרו דבר והפוכו; כי 'עין רעה' הוא הפך 'עין טובה', ו'חבר רע' הפך 'חבר טוב', ו'שכן רע' הפך 'שכן טוב', ו'לב רע' הפך 'לב טוב', כי אלו הם לרעה, כמו שהראשונים הם לטובה. ואם אינו רואה את הנולד, אינו אלא* שלילת הטוב, ואין דבר זה הפך 'הרואה את הנולד'. שאם היה אומר 'איזה דרך [רעה] שיתרחק ממנו האדם, רבי אליעזר אומר מי* שאין לו עין טובה', בודאי דבר זה לא יתכן, כי אף על גב שאין לו עין טובה, אין זה רע, והוא רוצה לומר 'איזה דרך רעה שיתרחק ממנה* האדם', ולפיכך לא יתכן לומר 'דרך רעה' על מי שאינו רואה את הנולד, כי המדה הזאת אף על גב שאינו טובה, אינה רעה גם כן. ולפיכך הדרך הרעה שהוא הפך הרואה את הנולד, אשר מעלת המדה הזאת הרואה את הנולד שיש לו שכל פשוט וזך, ולכך שכלו רואה את הנולד כמו שאמרנו, והנה מעלתו בודאי עליונה, מצד שהוא מתדמה לעליונים שהם פשוטים, ולפיכך אמרנו שמדתו יראת חטא, כי כל אשר קרוב אל העליונים יש בו יראת שמים, וכמו שהתבאר למעלה, והוא רחוק מן התחתונים, שהם אינם פשוטים. ולפיכך היפך שלו מי שאינו פשוט כלל, רק שמקבל מזולתו, כי מי שמקבל מזולתו אינו פשוט. ולפיכך הלוה ואינו משלם, בשביל שהוא לוה ואינו מחזיר, דבר זה נקרא שמקבל מזולתו, ובשביל כך הוא אינו פשוט, שאם היה פשוט היה מסולק מן הקבלה מזולתו, והיה מחזיר ומשלם. כי ההלואה בעצמה, אף על גב שהוא מקבל מזולתו, אין דבר זה יוצא מגדר הפשיטות כלל, כי כן הנבראים כולם צריכים זה לזה, תלוים זה בזה. וזה אם היה בו מדת הפשיטות היה פורע לחבירו, ולא היה נשאר אצלו מן חבירו, כי מי שיש בו מדת הפשיטות, עומד בעצמו, אינו מקבל מזולתו.


###### Derekh Chayyim 2:9:38
[Derekh Chayyim 2:9:38](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:38)

**ודבר זה** רמזו רבותינו ז"ל במדרש תנחומא (צו, סימן א), "זאת תורת העולה היא העולה" (ויקרא ו, ב), מה כתיב למעלה מן הענין (ויקרא ה, כג) "והיה כי יחטא והשיב את הגזילה אשר גזל", ואחר כך "זאת תורת העולה". אמר הכתוב, אם בקשת להביא קרבן, לא תגזול לאדם כלום, למה, "כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה" (ישעיה סא, ח), ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה, כשתנקה ידך מן הגזל. אמר דוד (תהלים כד, ג-ד) "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב". ומתחילת הקרבנות אתה למד, שנאמר (ויקרא א, ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן", אמר הקב"ה, כשתהיה מקריב לפני, תהא מקריב כאדם הראשון, שלא גזל מאחרים, שהוא היה יחידי בעולם, עד כאן. ויש לשאול, למה ירחיק עצמו בהקרבת קרבן מן הגזל, יותר מכל* החטאים. רק שאינו ראוי למי שמקריב קרבן שיהיה בו מדת הגזל, ולכך נסמכה פרשת עולה לפרשת גזל. וזה כי כל קרבן שהוא קרב לפני ה', אין ראוי שיהיה בו הגזל, כי כאשר גוזל מאחרים, הנה אינו ראוי להיות קרוב* אל השם יתברך, כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ומי שהוא גוזל מאחרים הרי הוא מקבל מזולתו שאינו ראוי לו, ואין זה פשוט, כי הפשוט עומד בעצמו, אינו מקבל מזולתו, והקבלה מזולתו הוא הרכבה, שאינו עומד בעצמו. ובפרט בעולה כתיב (ישעיה סא, ח) "כי ה' שונא גזל בעולה", כי העולה כולה כליל אל השם יתברך (ויקרא א, ט), והוא קרוב אל השם יתברך לגמרי, ואין ראוי מי שיש בו הרכבה כמו זאת, שהוא גוזל דבר שאין שייך לו לגמרי, זה הרכבה ביותר, ואין זה ראוי להיות קרוב אל השם יתברך, שעולה קדש קדשים (זבחים נג:). ולפיכך סמך פרשת עולה לפרשת גזל.


###### Derekh Chayyim 2:9:39
[Derekh Chayyim 2:9:39](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:39)

**וזה שאמר** דוד (תהלים כד, ג-ד) "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב", כלומר* "מי יעלה בהר ה'" להיות קרב ומתעלה אל מדריגת העליונים, נקי כפים. כי אם לא יעשה זה, אין לו מדת הפשיטות, והוא בעל הרכבה. ואם יהיה לו מדת הפשיטות (-ו-)אז יועיל לו "בר לבב", שהוא פשוט בעצמו שנזכר אחריו, כי בר לבב יש לו שכל זך ונקי כמו שהתבאר. והנה זכר הכתוב המדה הטובה שהיא רואה את הנולד, שזה מדת "בר לבב" כמו שאמרנו, כי על ידי השכל הדק שהוא שכל פשוט, רואה את הנולד, ששכלו הוא בהיר. וזכר קודם שיתרחק מן המדה הרע שהיא* הפך המדה הזאת, וזה שאמר "נקי כפים ובר לבב", ודבר זה מבואר. וזה שאמר 'הלוה ואינו משלם', כי הפך הפשיטות - שהוא רואה את הנולד - הוא הלוה ואינו משלם, שבשביל שהוא מקבל ואינו משלם אינו פשוט.


###### Derekh Chayyim 2:9:40
[Derekh Chayyim 2:9:40](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:40)

**ומה שלא** אמר 'הגוזל מאחרים', כי הגזל יש בו חטא אחר, מה שהוא גוזל בכח. אבל הלוה ואינו משלם אין לו רק מדה הרעה הזאת, שהוא יוצא מגדר הפשיטות, שהוא מעלה עליונה לאדם. ובזה הלוה ואינו משלם הפך לגמרי אל הרואה את הנולד; כי הרואה את הנולד יש לו שכל זך פשוט כמו שהתבאר, והלוה ואינו משלם הוא נמשך אחר הקבלה מזולתו, שזה ענין הרכבה לגמרי, שאינו פשוט כלל.


###### Derekh Chayyim 2:9:41
[Derekh Chayyim 2:9:41](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:41)

**ואמר** 'הלוה מן האדם כאילו לוה מן המקום'. וזה כי "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד, א), והכל הוא אל השם יתברך, ולפיכך נחשב הלוה מן האדם כאילו לוה מן המקום. ולא אמרו כי הגוזל את חבירו כאילו גוזל את המקום, שדבר זה בודאי אינו, כי הגזל שהוא גוזל בחזקה מחבירו, כדכתיב (ש"ב, כג, כא) "ויגזל את החנית מיד המצרי". ולא שייך לומר שגוזל בחזקה מן הקב"ה, כי אין כח לבריאה ליקח דבר מן השם יתברך. אבל הלואה בודאי שייך לומר כי השם יתברך היה מסכים בהלואה זאת, וכאילו אמר שילוה מן אדם אחר, ויפרע לו. ולפיכך נחשב הלוה מן האדם כלוה מן המקום.


###### Derekh Chayyim 2:9:42
[Derekh Chayyim 2:9:42](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:42)

**והראיה שהביא** מן הכתוב (תהלים לז, כא) "לוה רשע ולא ישלם", לא הביא ראיה רק שהלוה ואינו משלם הוא רחוק מן השם יתברך, ולפיכך הוא הפך הרואה את הנולד, אשר הרואה את הנולד קרוב אל השם יתברך מצד השכל שלו הפשוט, וכמו שאמרנו איך לוה ואינו משלם אינו נכנס במחיצת עליונים שהם פשוטים. ולפיכך הביא ראיה "לוה רשע ולא משלם", כי הרשע הוא רע, כדכתיב (ישעיה ג, יא) "אוי לרשע רע". וכתיב (תהלים ה, ה) "לא יגורך רע", ולא יגור אתך רע. גם מצד אחר ראוי שיקרא מי שאינו משלם 'רשע', מצד כי כל רשע הוא יוצא מן הסדר הראוי, כמו שבארנו כמה פעמים ענין הרשע. ומי שיוצא מגדר הפשיטות, אשר הפשיטות הוא השווי הגמור, ראוי שיהיה נקרא 'רשע', ודבר זה ברור מאד.


###### Derekh Chayyim 2:9:43
[Derekh Chayyim 2:9:43](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:9:43)

**ונתבאר לך** הדברים על אמתתם, אם תתבונן בהם, כי לא נאמרו דברים אלו באומדנא ובסברא, רק הם דברים ברורים אמתיים. רק היינו צריכין קצת להרחיב הלשון באיזה מקום כדי ליתן הבנה לאדם. והחכם יוסיף חכמה ותבונה, בפרט באלו חמשה מעלות שהם לאדם, וימצא סוד קדושים. וכבר בארנו שאין לפרש דברי חכמים בדברי סברא כלל, רק בדברי חכמה. ואלו דברים אין ספק כי הם דברי חכמים, ואם כי אי אפשר לפרש הדברים כפי העומק שיש בדברים.


###### Derekh Chayyim 2:10:1
[Derekh Chayyim 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:1)

**'הם אמרו** שלשה דברים וכו". יש לשאול למה בחרו כל אחד ואחד לומר שלשה דברים, לא פחות ולא יותר. ועוד, הרי רבי אליעזר אמר דברים הרבה. ועוד 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', מאיזה טעם דבר זה. ועוד אין הדברים נקשרים יחד; 'אל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך'. וכן 'הוי זהיר בגחלתן של חכמים' שאמר אחר כך. ועוד, כפל הלשון 'שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש', מה ענין כל אחד ואחד, שכל כך הרבה לומר.


###### Derekh Chayyim 2:10:2
[Derekh Chayyim 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:2)

**יש לך** לדעת כי כל אחד מאלו חכמים בחרו לומר ג' דברים, מפני כי דברים אלו דברי מוסר שיהיו על לוח לב האדם תמיד, לא יסורו ממנו. וג' דברים דרך האדם לזכור, אבל יותר משלשה ישכח מקצת* מן הדברים. ולפיכך אמרו (פסחים ג:) לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה, ולכך בחרו בג' דברים. וכן תמצא ברוב מוסר שהם במסכתא זאת שהם* ג' דברי מוסר. כי* ג' דברים אפשר שיהיו מן ענין אחד, ויש קשור זה בזה, ודבר זה הוא מסגולת השלשה שהם מתקשרים, כאשר תניח אותם זה אצל זה על ידי האמצעי שהוא בין שתיהם. ולפיכך סגולת השלשה שיש להם קשור ביחד. וכאשר האדם מזכיר את אחד, יזכיר גם את השני ואת השלישי. אבל לומר הרבה דברים, אי אפשר שיהיה להם קשור יחד* שיהיו ענין אחד, ואין זכירה להם, ויבא בהם השכחה. ולפיכך כל אחד אמר ג' דברי מוסר. ואלו ג' דברי מוסר הם ענין אחד, ודבר אחד.


###### Derekh Chayyim 2:10:3
[Derekh Chayyim 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:3)

**וזה שאמר** 'רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך'. כבר אמרנו בתחלת המסכתא כי האדם צריך לשלש דברים עד שהוא שלם; האחד*, שיהיה שלם עם השם יתברך, כמו שבארנו שם, והארכנו שם מדברי חכמים. הב', שיהיה שלם עם זולתו מן הנבראים. והג', שיהיה שלם בעצמו, ואם אינו שלם בעצמו הוא בעל חסרון. וכמו שבאו על זה דברי חכמים גם כן (ב"ק ל.) מאן להוו חסידא, כמו שבארנו בהקדמה, ותמצא שם מבואר.


###### Derekh Chayyim 2:10:4
[Derekh Chayyim 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:4)

**וזה שהתחיל** רבי אליעזר לומר 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', שכאשר יהיה האדם בעל מדה זאת, בודאי הוא שלם עם הבריות בכל דבר. ומה שאמר לקמן (פ"ד מי"ג) 'יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חבירך כמורא רבך', לקמן מדבר מחבירים שהם חבירים בתורה, וכאן מדבר מכל חבירים שהם חבירים ביחד, אף אם אינם חבירים בתורה ללמוד תורה ביחד. והטעם הוא כמו שיתבאר לקמן בעזרת השם.


###### Derekh Chayyim 2:10:5
[Derekh Chayyim 2:10:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:5)

**וכנגד שלא** יהיה בעל חסרון בעצמו, אמר 'אל תהא נוח לכעוס', כי הכעס הוא רע לעצמו של אדם, כמו שאמר הכתוב (קהלת יא, י) "הסר כעס מלבך ורעה מבשרך*". ובמסכת נדרים (כב.) אמר רבי יוחנן, הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו, שנאמר "והסר כעס מלבך ורעה מבשריך", ואין "רעה" אלא גיהנם, שנאמר (משלי טז, ד) "וגם רשע ליום רעה". ועוד שם (נדרים כב:) אמר רבה בר רב הונא, הכועס אפילו שכינה אינו חשובה כנגדו, שנאמר (תהלים י, ד) "רשע בגובה אפו אין אלהים כל מזימותיו". רבי ירמיה אומר, אף משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנאמר (קהלת ז, ט) "כי כעס בחיק כסילים ינוח", וכתיב (משלי יג, טז) "וכסיל יפרוש אולת". עוד שם, רב נחמן אמר, בידוע שעונותיו מרובין, שנאמר (משלי כט, כב) "ובעל חמה רב פשע", עד כאן. ואין לך חסרון בעצמו יותר מזה שאמר משכח תלמודו ומוסיף טפשות, וכל הדברים שזכר.


###### Derekh Chayyim 2:10:6
[Derekh Chayyim 2:10:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:6)

**ואמר אחר** כך 'ושוב יום אחד לפני מיתתך', ופירשו ז"ל בפרק השואל (שבת קנג.) שרוצה לומר שיעשה כל ימיו תשובה, כי לא ידע האדם יום מותו, ולפיכך כל ימיו יהיה בתשובה. דבר זה שיהיה טוב לשמים, כי אם חטא אל ה', ישוב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו. ומכל מקום יש להקשות, למה הוציא רבי אליעזר בלשון זה, ולא אמר שיעשה כל ימיו תשובה. ועוד, למה אמר (שבת קנג.) 'מכל שכן יהיה כל ימיו בתשובה', שאם עשה תשובה בילדותו, למה צריך אליו התשובה אחר כך, עד שיהיה כל ימיו בתשובה. ויראה לומר, כי בודאי עיקר התשובה יום אחד קודם מיתתו, שימות מתוך התשובה. ולפיכך אף אם עשה תשובה בילדותו, צריך שיהיה בתשובה* כל ימיו, שימות בתוך התשובה. שאם ימות מתוך התשובה, שהוא שב אל ה' בעת מותו, תשוב הנשמה גם כן אל האלקים אשר נתנה. וזהו תשובה לגמרי אל השם יתברך, עד שנשמתו צרורה בצרור החיים, וכל זה מחמת שהוא מת מתוך תשובה. ודבר זה יתבאר בנתיבות עולם בביאור, ועיין שם. הרי רבי אליעזר נתן מוסר לאדם להשלים את האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, ושלא יהיה אדם חסר בעצמו, ויהיה שלם עם השם יתברך, עד שבאלו שלשה דברים האדם שלם בכל דבר.


###### Derekh Chayyim 2:10:7
[Derekh Chayyim 2:10:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:7)

**ואמר רבי אליעזר** עוד שלשה דברים אחרים שייכים אל השכל. כי מה שאמר 'והם אמרו ג' דברים', הכוונה בזה שאמרו ג' דברים השייכים זה לזה. ורבי אליעזר אמר ג' דברים השייכים ביחד, ועוד אמר ג' דברים השייכים ביחד. והאחרונים שייכים אל שלימות השכל, ודבר זה בפני עצמו, שאינו שייך אל ג' דברים הראשונים, ואין משתתפים באדם, והוא דבר בפני עצמו. ולפיכך אלו שלשה הם בפני עצמם. ואמר 'והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים', כלומר שיהיה דבק בחכמים. ונקרא זה ש'מתחמם נגד אורן של חכמים', כי כאשר מתחמם מקבל הנאה על ידי זה, וכמו שהתבאר למעלה בפרק משה קבל (פ"א מ"ד) ענין המתדבק בחכמים אצל 'והוי מתאבק בעפר רגליהם'. ואמר 'ואל תכוה בגחלתן', כלומר שיהיה נזהר שלא יגרום לו הקירוב הזה כאשר הוא מתקרב אליהם ויהיה רגיל עמהם, שיחטא להם מרוב הרגלו עמהם. ולכך יהיה נזהר שלא יהיה נכוה בגחלתן כאשר הוא מתקרב להתחמם כנגדן. ומה שאמר 'והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים' הוא דבר אחד, ומה שאמר 'והוי זהיר מגחלתן' הוא ענין שני.


###### Derekh Chayyim 2:10:8
[Derekh Chayyim 2:10:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:8)

**ונתן טעם** לדבריו, מפני 'שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף'. פירוש, כי שלשה דברים יש בהם; שאם התלמיד חכם שונא אחד*, דבר זה נקרא 'נשיכה', שכל שונא מבקש לנשך שונאו. ואמר כי נשיכת חכמים נשיכת שועל, פירוש כי אמרו על השועל שאין לך בחיות רעות שהוא מעמיק בנשיכה כמו השועל, עד שאינו נושך לחצאין, רק הוא נושך ומעמיק עד שגומר כל האבר בנשיכה. וכן השנאה של תלמיד חכם פועל באדם, ואין הפעולה לחצאים, רק שהשנאה הזאת מכלה האדם לגמרי. ודבר זה הוא בשביל חוזק השכל של תלמיד חכם, שהוא פועל לגמרי, כי אין כח השכלי כמו כח החמרי, שכחו מתחלק לחצאים, אבל כח השכלי אין מתחלק לחצאין, והוא פועל לגמרי, ואינו לחצאין.


###### Derekh Chayyim 2:10:9
[Derekh Chayyim 2:10:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:9)

**ואם אינו** שונא, רק שיש דבר מה בלבו, ואין זה שונא גמור, רק שנגע בכבוד של תלמיד חכם, והדבר הזה לא נחשב רק עקיצה בלבד, ולא נחשב נשיכה. וכנגד זה אמר כי עקיצתן עקיצת עקרב, שהוא סכנה גדולה מאוד. 'ולחישתן', פירוש אף שאין לתלמיד חכם דבר עליך, רק כעס בלבד, ודבר זה נקרא לחישה, כי השרף כאשר כועס הוא לוחש בעצמו, כמו אדם כאשר הוא כועס הוא לוחש בעצמו. ואמר שאם יכעוס עליך, אף על גב שאינו שונא לך, רק הכעס בלבד, מכל מקום* כעסו הוא כעס שרף, שיש לחוש מאד שלא יבא לידי נשיכה ויסתכן. וכן הכעס של תלמיד חכם יש לחוש אל סכנה.


###### Derekh Chayyim 2:10:10
[Derekh Chayyim 2:10:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:10)

**ואמר** 'אף כל דבריהם כגחלי אש'. ודבר זה מחובר אל 'והוי זהיר מגחלתן', פירוש גזירות והרחקות של חכמים שגדרו וגזרו*, העובר על דבריהם של תלמידי חכמים נכוה בהם*. וכדאיתא בפרק קמא דברכות (ד:) העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ואמר עוד (עירובין כא:) בני הזהר בדבריהם יותר מבשל תורה, כי דברי תורה עשה ולא תעשה, והעובר על דבריהם חייב מיתה. וזכר זה ענין שלישי בפני עצמו, כי שלשה ראשונים, מה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף, הכל ענין אחד, כאשר עשה דבר אחד כנגדם. אבל מה שאמר 'ואף כל דבריהם כגחלי אש', דבר זה נאמר על העובר גזירותם, שחייב מיתה. וכל דברי מוסר שאמר רבי אליעזר הם שלש, עד שכל דבריו שלש על שלש; דהיינו מתחילה אמר שלש דברים עד 'ושוב יום אחד לפני מיתתך'. ואמר עוד שלשה מה שינהג עם תלמידי חכמים; דהיינו שיהיה דבק בחכמים, ויהיה נזהר שלא יעשה דבר נגד כבודם, וגם לא יעבור גזירותם. וזהו האחרון שאמר 'ואף כל דבריהם וכו". וג' דברים הם חלקי העונש שבא על האדם.


###### Derekh Chayyim 2:10:11
[Derekh Chayyim 2:10:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:10:11)

**ואפשר לפרש** כי אלו ג' דברים שזכר, כל אחד מוסיף על הראשון, כי הכל לפי מה שהוא נוגע בכבודו; כי אם נגע בכבוד תלמיד חכם בדבר שהוא גדול מאוד, אף אם נוגע בתלמיד חכם בדבור בלבד, כיון שהוא דבר גדול, נענש מיד. ובדבר שאינו כל כך גדול, אינו נענש בנגיעה בלבד, רק אם הוא מוסיף לפגוע בכבודו. ואם הוא עוד פחות, אין נענש כל כך רק אם הוא מרבה לחטא. ולפיכך אמר 'נשיכתן נשיכת שועל', שהוא מרבה לנשוך, וזה כנגד האדם אשר הוא מוסיף לפגוע בכבוד תלמיד חכם, אף כי אין הדבר ההוא ענין גדול מאד - שנגע לגמרי בכבודו. ולפיכך מדמה דבר זה לנשיכת שועל, כי השועל אין לו ארס כל כך, רק מפני שהוא מעמיק בנשיכה הוא מזיק לו. וכך אף אם לא נגע בו בדבר שהוא כבודו לגמרי, מכל מקום אם* מרבה בדבר זה, דומה לנשיכת שועל, כאשר מעמיק לנשוך הוא מזיק לו ביותר. ואם הוא נחשב שנגע יותר בכבודו, נענש יותר מיד, כמו עקיצת עקרב, שהעקרב יש לו ארס, ואף אם לא הרבה לעשות - נענש. ואם היה אותו דבר שנגע בכבוד תלמיד חכם הוא דבר שתולה בו כבודו לגמרי, אף בדבור מעט ורמז בלבד נענש. ולכך מדמה זה לשרף, שיש לה ארס גדול, ובלחישה הוא בלבד שורף. ופירוש זה נכון.


###### Derekh Chayyim 2:11:1
[Derekh Chayyim 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:11:1)

**רבי יהושע** אומר וכו'. יש לדקדק במאמר הזה, למה אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם, כי אי אפשר לומר כי דברים אלו נאמרו באומדנא ובסברא. כבר בארנו לך בפרק משה קבל תורה (למעלה פ"א מ"ב), כי הטוב שיש בנמצאים נותן לנבראים מציאות וקיום, וזולת זה לא היה להם קיום כלל. וראיה לזה מה שכתוב במעשה בראשית כאשר ברא השם יתברך "וירא אלקים כי טוב" (בראשית א, ד), כלומר שראוים הנבראים אל קיום המציאות מצד הטוב שבהם. ולוחות הראשונות, מפני שלא נאמר בהן 'טוב' לא היה להם קיום ונשתברו (ב"ק נד:). ואף כי בודאי טוב היו, כבר בארנו בספר התפארת (פל"ה) למה לא היה נמצא בהם טוב. ודבר שהוא רע, דבק בו ההעדר מצד החסרון והרע שבו, ולפיכך יבא לידי ההעדר לגמרי. וכאשר הבריאה טובה, ראויה אל המציאות, כי היא מסולקת מן ההעדר.


###### Derekh Chayyim 2:11:2
[Derekh Chayyim 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:11:2)

**ויש לך** לדעת, כי ג' דברים שנקראים בכתוב 'רעים'; האחד, יצר הרע שנאמר (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". השני, עין רעה, שנקרא בכתוב 'רע', "אל תלחם לחם רע עין" (משלי כג, ו). וכן הלב נאמר עליו רע, "אחר שרירות לבם הרע" (ירמיה ג, יז), וכן בכמה מקומות. ולפיכך אמר כאשר יש לאדם עין הרע, שדבק בו הרע ביותר. וכן יצר הרע, שנקרא 'רע' בשביל גודל הרע שנמצא בו. ושנאת הבריות אינו אלא בשביל לב הרע, כדכתיב (ויקרא יט, יז) "לא תשנא את אחיך בלבבך", ואין השנאה רק בלב. ולא אמר סתם 'לב רע', כמו שאמר למעלה (משנה ט) 'לב רע', מפני כי 'לב רע' נאמר אפילו כאשר מונע את* עצמו מן הצדקה, וכיוצא בזה. ולענין זה שאמר ש'מוציא את האדם מן העולם', אין ראוי רק אם כל כך הוא לב רע, עד שהוא שונא את הבריות, וזהו לב רע גמור. ולכך אמר כי אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם. שהרי כאשר ברא השם יתברך את עולמו, כתב בכל אחד ואחד "כי טוב", ואלו ג' דברים הם רעים, הפך הבריאה שברא הקב"ה בעולמו, ולפיכך אלו ג' דברים מוציאים את האדם מן העולם; כמו שהטוב שיש בנבראים הוא קיום העולם, כך אלו ג' דברים מוציאים אותו מן העולם. וכבר פירשנו דבר זה בספר גור אריה בפרשת וישב.


###### Derekh Chayyim 2:11:3
[Derekh Chayyim 2:11:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:11:3)

**ולפירוש*** אשר יתבאר עוד שנתן רבי אליעזר, שהיה לפני זה (משנה י), אזהרה להביא את האדם לחיי העולם הבא, ולא יהיה נטרד מן העולם הבא, אמר רבי יהושע כלל זה שלא יאבד האדם מן העולם הזה. הרי לך ג' דברי מוסר שאמר רבי יהושע הם שייכים זה לזה, והם דבר אחד כמו שראוי.


###### Derekh Chayyim 2:12:1
[Derekh Chayyim 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:12:1)

**'רבי יוסי** אומר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים וכו". כבר בארנו כי דרך חכמים אלו לתת מוסר שלם להשלים את האדם בכל. ובארנו לך כי השלמת האדם בכל אשר יושלם בג' דברים; הן עם זולתו מבני אדם, הן שיהיה שלם בעצמו, והן שיהיה שלם עם בוראו, אלו ג' דברים שבהם יושלם הכל, ואשר ראוי שיהיה אדם שלם בהם.


###### Derekh Chayyim 2:12:2
[Derekh Chayyim 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:12:2)

**ולפיכך רבי יוסי** גם כן בא להשלים את האדם באלו שלשה; ואמר 'יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך' ובזה יושלם עם זולתו. ובחר במדה זאת ממה שבחר בכבוד חבירו, כי אם אפילו ממון חבירך חביב עליך, כל שכן שחביב עליו חבירו, והוא מוסר יותר מאוד. וכנגד שיהיה האדם שלם בעצמו, כבר בארנו למעלה בפרק משה קבל (פ"א מ"ב) שאין השלמה בעצמו של אדם יותר כי אם על ידי תורה, שמוציא האדם עצמו מן פחיתות החומר להיות בעל שכל. ואמר 'והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך', כלומר שיהיה מכין עצמו לתורה, כי אין התורה ירושה לאדם, ולפיכך יש לו להתקין ולהכין עצמו לתורה, שאינה ירושה לאדם, וזה כנגד השלמת עצמו. ואמר 'וכל כונתך יהיה לשם שמים', היא השלמה השלישית, שיושלם האדם עם השם יתברך, עד שכל מעשיו יהיו לשם שמים. הרי לך כי נתן מוסר לאדם להשלים אותו בכל, עד שהוא שלם.


###### Derekh Chayyim 2:13:1
[Derekh Chayyim 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:1)

**'רבי שמעון** אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכו". יש לשאול בזה, מה ענין 'אל תהא רשע בפני עצמך' אל הדברים שנזכרו לפני זה, שיהיה זהיר בקריאת שמע ובתפלה. פירוש ענין זה, שבא לומר כי האדם יהיה נזהר בקריאת שמע ובתפלה, כי קריאת שמע ותפלה הוא קבלת מלכות שמים, וכן התפלה היא עבודה אל הקב"ה. והאדם מצד שהוא אדם, צריך שיהיה נזהר בזה, כי האדם נברא לתכלית זה שיהיה האדם עובד בוראו. ולפיכך האדם מצד שהוא אדם צריך שיהיה נזהר בקריאת שמע ובתפלה, שעל ידי זה יקבל עליו מלכות שמים ועבודתו, כפי מה שנברא האדם עליו.


###### Derekh Chayyim 2:13:2
[Derekh Chayyim 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:2)

**ואמר** 'כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע'. בפרק תפלת השחר (ברכות כח:), רבי אליעזר אומר, כל העושה תפלתו קבע, אין תפלתו תחנונים. (ברכות כט:) מאי קבע, אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושיעא, כל שתפלתו דומה עליו כמשא. ורבנן אמרי, כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו, כל שאינו יכול לחדש בה דבר. אמר רבי זירא, אנא יכילנא לחדש בה דבר, ומסתפינא דלמא אתא למטרדיני. אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין אמרי, כל מי שאינו מתפלל עם דמדומי חמה. ואמר רבי מאי קרא, (תהלים עב, ה) "יראוך עם שמש ולפני ירח [דור דורים]". לייטי במערבא מאן דמצלי עם דמדומי חמה, מאי טעמא, דלמא מטרפא ליה שעתה, עד כאן.


###### Derekh Chayyim 2:13:3
[Derekh Chayyim 2:13:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:3)

**מדברי הכל** נלמוד שצריך שתהיה תפלתו של אדם תחנונים, דהיינו כמו אדם שמבקש דבר מאת אחר דרך חנינה. ואם מתפלל דרך קבע וחוב, אין זה עבודה גמורה. כי העבודה כאשר האדם צריך אל השם יתברך, ונתלה בו יתברך לגמרי, ודבר זה כאשר יחשוב כי כל אשר עושה לו השם יתברך, עושה דרך חנינה ורחמים עליו. ואם דעתו כאשר מתפלל לפניו כי ראוי שיעשה השם יתברך בקשתו, הנה אין האדם נתלה בו לגמרי. ולפיכך צריך שתהיה התפלה דרך תחנונים, ומבקש מהשם* יתברך דרך תחנונים, ואז האדם בודאי צריך אל השם יתברך. ולפיכך אם התפלה עליו כמשא, שנראה שהוא רוצה לצאת ידי חובתו בלבד, אין זה נחשב תפלה, שהיא עבודה אל השם יתברך, המורה שהאדם נתלה בו יתברך. ומה שאמר רבי אליעזר 'העושה תפלתו קבע, אין תפלתו תחנונים', רוצה לומר כי כאשר התפלה בענין שהאדם צריך אל השם יתברך לגמרי, כי כך האמת כי האדם נתלה בו יתברך, ואם תפלתו תחנונים, יעשה השם יתברך בקשתו.


###### Derekh Chayyim 2:13:4
[Derekh Chayyim 2:13:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:4)

**ולרבנן אף** אם אין מדבר בלשון תחנונים, אין תפלתו תחנונים. כי הלשון שהוא תחנונים אינו כמו הלשון שהוא קבע. ולפיכך אם אין תפלתו בלשון תחנונים, גם כן דבר זה בכלל שעושה תפלתו קבע, כי עיקר התחנונים שמשפיל עצמו לפני השם יתברך, ומתפלל לפניו כמו עבד לפני אדוניו. ודבר זה אינו שייך במחשבה בלבד, רק במעשה, שהיא התפלה עצמה, דהיינו הדבור, שישפיל עצמו לפניו. כי אין דומה מי שמשפיל עצמו במחשבה, או משפיל עצמו במעשה. ולפיכך אמר שצריך שתהיה התפלה בלשון תחנונים דוקא, ועיקר התפלה הוא הדבור.


###### Derekh Chayyim 2:13:5
[Derekh Chayyim 2:13:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:5)

**ולרבה ולרב יוסף** כל שאינו יכול לחדש בה דבר, ודבר זה נראה קבע, כאשר הוא מתפלל תפלה אחת תמיד. ואומר אני, כי הנוהגים להתפלל מתוך הסדור, היא תפלת קבע יותר, ואינו דומה למי שמתפלל בעל פה, כי דומה לתחנונים ביותר. אך מפני שבלא זה אין אנו מכונין בתפלה כל כך, ואם מתפלל על פה לא יכוין כלל, יותר עדיף שיהיה לו הסדור.


###### Derekh Chayyim 2:13:6
[Derekh Chayyim 2:13:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:6)

**ולאביי ולרבי חנינא** שאין* מתפלל עם דמדומי חמה. והיינו בזמן שאין עיקר המצוה להתפלל, שאם מקדים התפלה, נראה שרוצה לסלק מאתו עול תפלה, ולכך תפלתו קבע. ומפני שבא רבי שמעון להזהיר על התפלה, הזהיר שתהיה התפלה תחנונים, כאשר ראוי להיות התפלה.


###### Derekh Chayyim 2:13:7
[Derekh Chayyim 2:13:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:7)

**ואמר אחר כך** 'אל תהא רשע בפני עצמך'. רוצה לומר שלא יהא רשע בפני עצמו, אף כי עיקר הרשעות הוא כאשר הוא רשע לבני אדם, ועל* זה יפול שם רשע, כמו שאמר (שמות ב, יג) "רשע למה תכה רעך", וכדכתיב (תהלים י, טו) "שבור זרוע רשע", פירוש הזרוע והכח אשר הרשע עושה עם הבריות, שבור זרוע שלו*. וזה כי הצדיק הוא שאינו יוצא מן הצדק, שהצדק הוא השוה, ואין יוצא הצדיק ממנו. אבל הרשע הוא הפך הזה, שיוצא מן הצדק שהוא השוה. לפיכך כאשר הוא רשע לבריות זה שיוצא מן הצדק, עד שיציאתו ניכר לאחרים, והם הבריות, ואז נקרא 'רשע'.


###### Derekh Chayyim 2:13:8
[Derekh Chayyim 2:13:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:8)

**ולפיכך אמרו** בפרק הקורא (מגילה יז:) ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית, אמר רבי אלכסנדרי, כנגד מפקיעי שערים, דכתיב (תהלים י, טו) "שבור זרוע רשע", ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה, עד כאן. ומה ענין "שבור זרוע רשע" לענין מפקיעי* שערים. ורש"י ז"ל פירש שם; וממאי דבמפקיעי שערים מדבר, דכתיב [בההיא פרשתא] (תהלים י, ט) 'יארוב [במסתר כאריה בסוכו] לחטוף עני', וכי הלסטים אורב עני, והלא העשיר הוא אורב, אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר. ואין ענין הגמרא משמע כך, דהוי ליה בגמרא לפרש הא מלתא. אבל הפירוש כי שם 'רשע' נופל* על אותו היוצא מן הסדר הראוי אשר סדר השם יתברך, ובזה נקרא רשע. ולפיכך מפקיעי השערים, המוציאים סדר העולם מן השעור, והם מפקיעים השער, זהו הרשע היוצא מן הצדק השוה. ודוד אמר מזמור התשיעי על הרשע, דכתיב "שבור זרוע רשע", ולכך תקנו ברכת השנים - שהוא כנגד מפקיעי שערים שהם מוציאים סדר העולם מן השעור, והם נקראו בפרט רשעים, קבעו* גם כן בתשיעי, כמו שדוד אמר מזמור "שבור זרוע רשע" בתשיעי. ויש לך להבין מאד למה הזכיר הרשע, שהוא הפך הצדיק, בתשיעי דוקא, כי הצדיק ראוי בתשיעי, והצדיק ישבור הרשע.


###### Derekh Chayyim 2:13:9
[Derekh Chayyim 2:13:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:13:9)

**ולפיכך אמר** כאן שאל יהא רשע בפני עצמו, אף כי לא יגיע ברשעתו אל זולתו, רק הוא רשע בפני עצמו, מכל מקום אף אם אינו רשע גמור, שם 'רשע' עליו. ולגודל רוע הרשעות ופחיתות הרשעות, אפילו רשעות מה הוא פחיתות גדול מאד. ואמר זה כאן, כי התפלה היא העבודה במקום קרבן, והכתוב אומר (משלי כא, כז) "זבח רשעים תועבה", ולפיכך הזהיר בזה*. וכן אמר הכתוב (משלי טו, ח) "זבח רשעים תועבת ה' ותפלת צדיקים רצונו". ובודאי מה שאמר "זבח רשעים תועבה" הוא גם כן על התפלה. גם אמר 'אל תהיה רשע בפני עצמך', שאף אם תהיה רשע בפני עצמך, שלא ידע בזה האדם, הרי הקב"ה יודע, ותפלתך אינה מקובלת להשם* יתברך, שנאמר "זבח רשעים תועבה ותפלת צדיקים רצונו". ולפיכך סדר מה שאמר 'ואל תהיה רשע בפני עצמך' עם התפלה. ואלו ג' דברים גם כן הם דבר אחד, משלימין את האדם שברא השם יתברך לעבודת* יתברך, היא התפלה.


###### Derekh Chayyim 2:14:1
[Derekh Chayyim 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:1)

**'רבי אלעזר** אומר הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשוב לאפיקורוס וכו". רבי אלעזר נתן מוסר על התורה, שהיא תכלית האדם, והאדם מצד עצמו לא נברא רק לעמל התורה, וכמו שהכתוב אומר (איוב ה, ז) "אדם לעמל יולד", כמו שבארנו למעלה באריכות (משנה ח) כי בריאת האדם היא על עמל התורה. ולפיכך אמר 'הוי שקוד ללמוד התורה', שאם לא יהיה שקוד ללמוד תורה, לא נאמר בזה שעמלו בתורה, רק שלומד תורה לעתות הפנאי.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
Rebbi Elazar says: "One should be diligent in learning Torah such that he can answer a heretic." Rebbi Elazar is giving Mussar on the Torah , which is the purpose of man, and man vis-a-vis himself was not created except to toil in Torah. And this is like was written (Job: 5,7) that "Man was born to toil", as we explained above at length (Mishna 8), that the creation of man rests on toiling in Torah. Therefore it says "be diligent in learning Torah" because if you are not diligent in learning Torah, then it will not be considered that you are toiling in Torah, but rather only that you are learning Torah "for leisure time".


###### Derekh Chayyim 2:14:2
[Derekh Chayyim 2:14:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:2)

**ואמר אחר כך** שתהיה תורתו כדי שישיב לאפיקורס*. כלומר, שכמו שיש מצוה שילמד האדם, ויקנה התורה, שהיא תורת אמת (מלאכי ב, ו), כך ראוי הוא לבטל דעת השקר מן העולם, כדי שיתגדל האמת בעולם. שאם יניח השקר בעולם*, סוף שיהיה השקר חס ושלום מאבד את האמת, ומבטל אותה*, כאשר השקר גובר בעולם. ולכך הזהיר שאל יתן מקום אל השקר, רק ידע מה שישיב לאפיקורס.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And it says after this that your Torah should be such that you can answer a heretic. Which is to say that just like there is a Mitzvah for a person to learn Torah and to acquire the Torah, which is the Torah of Truth (Malachi: 1, 6), so to it is fitting that a person nullifies 'false belief systems' from the world such that Truth increased in the world. For if Falsity is left to be in the world, the end is that Falsity, God Forbid, will cause Truth to be lost and nullify it such that Falsity dominates the world, and therefore, take much care that you do not give any foothold for Falsity, rather that you know what to answer to a heretic.


###### Derekh Chayyim 2:14:3
[Derekh Chayyim 2:14:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:3)

**ואמר** אחר כך 'ולפני מי אתה עמל בתורה', כנגד הטורח הגדול אשר הטיל עליו, שאמר 'הוי שקוד ללמוד תורה', והוא משתדל לדעת להשיב לאפיקורס, ועל זה אמר 'ולפני מי אתה עמל ונאמן* בעל מלאכתך לשלם שכר פעולתך', אם אתה עמל בתורה הרבה, שכר הרבה יתן* לך. ואם אין דבר זה לפניו, אפשר שיגיע אל האדם עצלה. ואף כי כבר הזהיר (למעלה פ"א מ"ג) שלא יהיו משמשים את הרב על מנת לקבל פרס, יראה לומר דהיינו כאשר עיקר עבודתו בשביל זה שהוא עובד השם יתברך על מנת לקבל פרס, אבל דבר זה הוא כדי לעורר האדם, כי האדם בעל גוף וחומר אינו נשמע כל כך לעבודת השם יתברך, וצריך התעוררות, כמו התינוק שצריך התעוררות אל הלימוד, ונותנים לו דבר כדי שילמוד, כך צריך האדם התעוררות. ואם האדם* מעורר את עצמו על ידי שיחשוב בשכר הגדול שיש לאדם, לא נקרא שהוא עובד על מנת לקבל פרס, כיון שאין זה רק התעוררות שלא ימנע מן העבודה. ולכך אמר זה כנגד יצר הרע, כאשר ירצה לפתות אותו שלא יהיה עמל בתורה, ושלא יבא עצלה לעמל הזה. ואף על גב שהוא עושה מאהבה, ושלא על מנת לקבל פרס, יש לחוש באולי יגיע אליו עצלה, ואין מאמין בנפשו. ועל זה אמר 'ולפני מי אתה עמל ונאמן וכו", ובזה לא יגיע עצלה לעמל שלו. אבל בודאי אין תכלית למוד שלו בשביל השכר כלל, רק כי דבר זה להחזיק ידו שלא לבא לידי עצלה, שיש לדאוג מזה. והתבאר לך כי כל אלו חמשה חכמים כל אחד ואחד אמר ג' דברים, אשר הם שייכים זה לזה.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And it says after this and 'in front of who you toil in Torah' corresponding to the massive exertion that is thrown upon him. As it says 'be diligent in learning Torah', that he should strive to know how to answer a heretic, and un this point we say 'know in front of who you stand and trustworthy is your boss to pay the reward of your work'. If you toil in Torah extensively, the reward given to you will be plentiful. And if this matter is not recognized by a person, it's possible that he will end up in laziness. Now consider if a person is already careful that (Pirke Avos: 1,3) 'one should not work for the sake of receiving reward', which we said means that this kind of person's service is based on serving Hashem on the condition that we receives a reward [which is suboptimal]. But this idea here is speaking to awakening a person, because a person has a body and the nature of physicality doesn't really listen to the service of God, and needs an awakening! Much like a young child needs an awakening in his learning, so we give him a treat so that he will learn, so too does a man need to be awakened. And if he awakens himself through thinking about the massive reward that there is to a person, this person would not be called somebody who 'serves for the sake of receiving a reward' since he is doing so only for the self-awakening such that he shouldn't be blocked from his service (of God). Therefore this (piece of Mussar) counteracts to the Evil Inclination that desires to lessen a person that he shouldn't toil in Torah, and to prevent against laziness tin this toiling. And even though a person might act from a place of love and not 'on the condition of receiving a reward', a person has to be careful that perhaps he will end up in laziness because he doesn't not believe (deeply) in his soul. [Which is to say that a person will want to act without incentivizing himself, but rather from a place of pure love, and in trying to act from a higher level than he is on, fall short and end up lazy]. And for this reason, it says 'know in front of who you toil and trustworthy...' and through this laziness should not reach his toiling. But certainly the purpose of his learning cannot be the reward, but this idea can strengthen him so that he shouldn't end up in the hands of laziness - about which one should one. And it should be clear to you that in all five of these Sages, each one says three things which are related one to the next.


###### Derekh Chayyim 2:14:4
[Derekh Chayyim 2:14:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:4)

**אך יש** לך לדעת עוד, כי מה שאמר כל אחד ואחד ג' דברים דווקא, ודקדק התנא הזה במה שאמר (משנה י) 'והם אמרו ג' דברים', כי אלו חכמים שלימים היו, לכך היו משלימים את האדם כל אחד ואחד על ידי שלשה דברי מוסר. כי באדם* יש בחינות מתחלפות, שאין האדם* דבר אחד, אבל יש בו חלקים. ולפיכך דברי מוסר שבאים להשלים את האדם, צריך שיהיו יותר ממוסר אחד. כי דבר שהוא מוסר לדבר אחד, אינו מוסר לשני, ואשר הוא מוסר לשני, אינו מוסר לראשון. ואף כי יש כמה דברים שצריכים אל האדם, והם דברי מוסר שלו, מכל מקום אשר הם כוללים והם ראשונים הם שלשה בלבד. ויש באדם ג' בחינות; הבחינה האחת מצד כחות נפשו, הבחינה השנית מצד כחות גופו, הבחינה השלישית מצד האדם עצמו, כי אין אלו אלא* חלקים בלבד, לכך הבחינה הג' מצד שהוא אדם כולל הגוף והנפש שיש לאדם. כלל הדבר, כי האדם צריך מוסר מצד כחות הגוף, וצריך מוסר מצד כחות נפשו, ומצד האדם בעצמו, אשר הוא כולל חלקיו. ולפיכך באו אלו החכמים בדברי מוסר שלהם להשלים האדם בכל, כי כל אחד ואחד צריך מוסר מיוחד. וכל אחד ואחד מן החכמים מוסיף על שלפניו לתקן את האדם בשלשה דרכים לגמרי, עד שהאחרון מתקן אותו לגמרי במה ששייך לאדם מצד חלקי האדם אשר זכרנו, אף שאינו קרוב כמו שלפניו כמו שיתבאר. ויש לך להבין זהו מאוד מאוד, כי ג' דברים שאמר כל אחד מהם הם תקון האדם, שהוא כולל מן הימין, והשמאל, והאמצע, ועל זה מיוסד הכל, והבן זה.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
But you must know further, in what there is to learn by each individual (of the five students) saying specifically three things. We can infer from the Tannaic author of the Mishna using the phrase (Mishna 10) 'And they (the five students) said three things', that these Sages were complete people, and therefore intended to complete man, each Sage through the three pieces of Mussar. Because man is made up of different parts which are ever-changing, there isn't to man one fixed part, but there are different parts. And therefore, these words of Mussar that come to complete man, need to be more than just one piece of Mussar. Because an idea which gives Mussar to (addresses) a singular topic [i.e. the body], doesn't give Mussar to (address) the second topic [i.e. the soul]; and that which gives Mussar to (addresses) the second [i.e. the soul], doesn't give Mussar (address) the first[i.e. the body]. And further consider there are how many needs to a person, and they all require words of Mussar -- and somehow they (our mishnayot here) include and head these with only three aspects. There is to man three aspects: the first aspect is in respect to the capacities of his soul; the second aspect is in respect to the capacities of his body; the third aspect is in respect to man as a whole entity, because these [the capacities of the soul and body] are only disparate pieces, and therefore this third aspect of a person as a whole person includes the body and the soul which comprise a person. The general rule: in such that a person needs Mussar for the capacities of his body, and needs Mussar for the capacities of his soul, and for his being as an entire entity which includes his different parts. And therefore, these Sages came in their words of Mussar to complete man in everything, because each and every (of these three parts of a person), needs customized Mussar. And each and every one of these [5] Sages adds on to the one before him to fix up a person on the totality of these three paths, until the final one will fix up the person totally, in such that a person is fitting on the parts of a person which we mentioned. Even if he won't be as close as the one before him, as we will explain. And you must understand this very, very much, that these three things which each Sage mentions is a fixing of Man, which includes that from the right, and the left, and the middle. And upon this, everything is founded, and understand this.


###### Derekh Chayyim 2:14:5
[Derekh Chayyim 2:14:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:5)

**ויש לך** לדעת, כי מה שאמר רבי אליעזר (משנה י) 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך' הוא ענין גדול מאד להביא את האדם לעולם הבא. ובפרק תפלת השחר (ברכות כח:), כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו אצלו, אמרו לו, רבי, למדינו ארחות חיים ונזכה לעולם הבא. אמר להם, הזהרו בכבוד חבריכם וכו'. הרי כי רבי אליעזר שאמר כאן 'יהיה כבוד חבירך חביב עליך כשלך', רוצה לומר כי דבר זה מביא האדם לחיי עולם הבא. ואל יקשה לך כי למה דבר זה מביא לחיי עולם הבא, כי דבר זה יש להבין מדבר זה שאמרו חכמים (ב"מ נט.) כל המלבין פני חבירו אין לו חלק לעולם הבא, ומזה תבין כי ההפך הוא, הזהיר בכבוד חבירו, הוא הדרך לחיי עולם הבא, וכמו שיתבאר לקמן דבר זה בבירור.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And you must know, that which is said by Rebbi Eleazar 'Let the honor of your friend as dear to your as your own' is a hugely important issue foundation for bringing a person to Olam Haba. In Perek Tefillot Hashachar (Berachos: 28, Amud B) 'When Rebbi Eleazar got sick, his students entered by his side and said to him 'Rebbi, teach us the ways of life so we will merit the world to come'. He said to them 'Be careful in the honor of your friends....'. Behold that Rebbi Eleazar says over here 'Let the honor of your friend be as dear to you as your own'. it means to say that this concept will bring a person to life in Olan Haba. And lest you ask a Kasha (challenging question): why does this concept bring a person to the world to come? Because this concept, you must understand was spoken about by the Chachamim (Bava Metzia: Daf 59, Amud A) 'Anybody who embarrasses the face of his friend, there is no portion to him in Olam Haba'. And from this understand that the opposite would be being careful with the honor of your friend, this is the path to life in Olam Haba, like we will explain later on more clearly.


###### Derekh Chayyim 2:14:6
[Derekh Chayyim 2:14:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:6)

**כי כאשר** הוא נוהג כבוד באדם שנברא בצלם אלהים, כי האדם נברא בצלם אלהים (בראשית א, כז), ומפני זה ראוי לעולם הבא. כי אין ראוי לאדם עולם הבא, רק בשביל צלם אלהים אשר הוא לאדם מן העליונים, וכדכתיב בכתוב (בראשית א, כו) "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". ומפני זה ראוי האדם לחיי עולם הבא. ולפיכך אמר כאשר תהיו נזהרים בכבוד חבריכם, וזה מצד שנברא בצלם אלקים, לכך* יהיה לכם עולם הבא, ולא תהיו חס ושלום מבזים את הצלם, שבו תלוי עולם הבא. וכן אמרו בספרי "לא תעלה במעלות על מזבחי" (שמות כ, כו), רבי ישמעאל אומר, הרי הדברים קל וחומר, ומה אם אבנים שאין בהם ידיעה לא לרעה ולא לטובה, אמר המקום לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם, דין הוא שלא תנהג בו בזיון, עד כאן. הרי כי האזהרה על חבירו מפני כי הוא נברא בצלם אלהים, כי זהו המעלה היתירה שיש לאדם, ובשביל זאת המדריגה האדם זוכה גם כן למעלה העליונה, לחיי עולם הבא. ולכך אמר כי זה ארחות חיים לעולם הבא, להביא את האדם מן עולם הזה, שהוא עולם הגשמי, אל עולם הנבדל, הוא עולם הבא. ואמר רבי אליעזר גם כן כאן 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', ללמוד לאדם אורחות חיים, שבו יגיע לעולם הבא.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
Because when one sensitizes oneself that the honor within a person, who is made in the Image of God (B'tzelem Elokim), because Man was created in the Image of God (Genesis: Chapter 1, Verse 27), because of this man is fitting to Olam Haba. Because man is not fitting to Olam Haba, except due to the Image of God which bestowed to man from upon High, like it says in the verse (Genesis: Chapter 1, Verse 26): "Let us make man in our image, in our likeness". And because of this, man is fitting for life in Olam Haba. And therefore it says that one should be careful in the honor if your friends, and this is regarding the aspect man was made in the Image of God, and one should not - God forbid - embarrass this image, for within it depends Olam Haba. And similarly it says in the Sifri 'Do not ascend in steps upon the alter' (Exodus: Chapter 20, Verse 26). Rebbi Yishmael says behold from these words we can make a logical deduction: in such that stones which have within them no knowledge, not for evil, not for good, the Omnipresent says do not accustom yourself to treat them with disrespect, your friends who is in the Image of He who spoke and the world was created, certainly you should not accustom yourself to treat him disrespectfully! [end quote].' Behold the warning of a one's friend is because he is created in the Image of God, because this is the greatest attribute a person can have, and because of this, the level of man he merits the loftiest heights: to life in Olam Haba. And therefore it says (Gemara-Berachos just quoted) that this is the 'way sof life to Olam Haba', to bring a person from Olam HaZeh, which is a world of physicality, to the Olam Hanivdal (The World of Distinction) which is Olam Haba. And says Rebbi Eleazar also here (in our Mishna) 'Let the honor of your friend be as dear to you as your own' to teach a person the ways of life, that in it he will arrive in Olam Haba.


###### Derekh Chayyim 2:14:7
[Derekh Chayyim 2:14:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:7)

**ואומר אחר כך** (משנה י) 'ואל תהא נוח לכעוס'. שכשם שזה הדרך הוא אורחת חיים הפונה נכחו להביא האדם לעולם הבא, הזהיר האדם שיהיה נשמר מן הדרך אשר מאבד ממנו עולם הבא. וזה אמרו 'ואל תהא נוח לכעוס', כי הכעס הוא מביא את האדם לידי חטא, עד שהוא מאבד את האדם מן העולם הבא, וכמו שהתבאר כי בעל כעס הוא בעל חטא. ולפיכך הכעס הוא הכנה שמביא האדם לידי חטא, ולהיות נאבד מן העולם הבא. ולכך אמר תחלה 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', שזה הדרך מביא האדם לעולם הבא, כמו שאמר רבי אליעזר בברכות (כח:). ואחר כך הזהיר את האדם על הדבר שהוא מפסיד ממנו עולם הבא, לכך אמר 'ואל תהא נוח לכעוס', ואין לך דבר שהוא הגורם והסבה אל החטא יותר מן הכעס.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And it says after this 'Do not be comfortable to anger'. Because since this (first clause about honor) is the path to the ways of life which channel a persons strength to reaching the world to come, (now) we examine man that he should be guarded from the path that will make him lose his Olam Haba. And this (is why we now say) 'Do not be comfortable to anger', because anger is that which brings a person to the hands of personal deficiency (usually translated as Sin, but actually means a personal lack), until it causes a person to lose his world to come as we will explain. Because a possessor of anger is a the possessor of a personal deficiency, and therefore the anger will precipitate the bringing of a person into the hands of deficiency and he will have been lost from Olam Haba. For this reason, (the Mishna) begins with 'Let the honor of your friend be as dear to you as your own' because this is the path to bring a person to Olam Haba - as was stated (explicitly) by Rebbi Eleazar in Berachos, and (only) after this do we warn a person against the thing which will cause our Olam Haba to be lost,


###### Derekh Chayyim 2:14:8
[Derekh Chayyim 2:14:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:8)

**ואחר כך** אמר (משנה י) 'ושוב יום אחד לפני מיתתך'. ורוצה לומר שאם חטאת, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ), יהיה נזהר לעשות כל יום ויום תשובה (שבת קנג.), ובשביל זה יהיה לו חיי עולם הבא בשלימות.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
so (then the Mishna) says 'Do not be comfortable to anger'. And the intention is to say that if you are lacking, and "there is not Tzadik in the land who does (only) good and doesn't sin (isn't lacking)" (Koheles: 6,20), then 'one should be careful to do every single day Teshuva' (Shabbat: 153, Aleph). And because of this there will be to his life in Olam Haba in Completion.


###### Derekh Chayyim 2:14:9
[Derekh Chayyim 2:14:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:9)

**ומה שלא** חשיב רבי אליעזר בפרק תפלת השחר (ברכות כח:) אלו דברים, רק אחד מהם, דהיינו 'הזהרו בכבוד חבריכם'. שלא שאלו ממנו רק אורחת חיים בלבד, ודבר זה אורחת חיים המביא עצמו לחיי עולם הבא. ובכאן פירש להשלים כל אדם על ידי ג' דברים; שיהיה לו עולם הבא, ולא יהיה בא לידי אבוד עולם הבא, ופירוש זה ברור.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And in such that Rebbi Eleazar didn't mention (in the Aggadah from the Gemara we mentioned before) in the Chapter Tefillot Hashachar (Berachos 28, B) these three things (from our Mishna) but only one of them, which is 'be careful with the honor of your friends'. It is because they (his students) only asked him about 'the ways to life', and this (be careful in the honor of your friends) are 'ways to life' which bring a person to Olam Haba. And here (in our Mishna) (Rebbi Eleazar) elucidates in order to complete every person according to three aspects: that there should be to him an Olam Haba, and that he should come to lose his Olam Haba [which contains within it two components - the two latter clauses of the Mishna], and this explanation is clear.


###### Derekh Chayyim 2:14:10
[Derekh Chayyim 2:14:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:10)

**וכבר אמרנו** כי אלו שלשה דברים משלימים את האדם בכל צד. כי מה שאמר 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', מוסר זה שייך אל האדם [במה] שהוא אדם, שיש לכבד צלם האדם במה שהוא אדם. כאילו אמר יש לך לכבד את חבירך במה שהוא אדם נברא בצלם אלקים. ואם אין האדם עושה דבר*, רק אינו מקפיד על חבירו שהוא אדם נברא בצלם אלקים, מורה על פחיתותו וחסרון מצד שהוא אדם. שאם היה אדם בעל מעלה כמו שראוי אל האדם* מצד הצלם הזה, היה מכבד את חבירו שנברא בצלם אלקים. ולפיכך תקן זה, לתקן את האדם במה* שהוא אדם. ואמר אחר כך 'אל תהא נוח לכעוס', ודבר זה נגד כח הנפשי הנבדל, כי הכעס הוא מצד הנפש, וכנגד זה אמר שלא יהיה בעל כעס, שאם יעשה זה לא יהיה לנפש מעלתו. ואמר כנגד הגוף 'שוב יום אחד לפני מיתתך', כי במה שהאדם בעל גוף שייך בו תשובה, כי אם לא היה האדם בעל גוף, לא היה אצלו תשובה, שלפיכך אמרו ז"ל (להלן פ"ד מי"ח) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, כמו שיתבאר בעזרת השם, עיין שם. וכנגד זה אמר 'שוב יום אחד לפני מיתתך'. והבן הדברים אשר רמזנו פה, כי הם דברי חכמים באמת, ובלי ספק, לא מכח סברא ואומדנא, רק באמת. רק כי אי אפשר לפרש הדברים כפי מה שהם, רק ישמע חכם ויוסיף חכמה ודעת. והנה חבר רבי אליעזר אלו שלשה דברים ביחד, שהם השלמת האדם כמו שאמרנו.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And we already said that these three aspects complete a person from all angles. In such that it says 'let the honor of your friend be as dear to you as your own', it is Mussar relevant to a person in the aspect of a person as a whole entity, that there is to honor the Image of man in such that he is Man. As if when it says that you must honor your friend it is saying that your friend is was created in the Image of God. And if a person is unable to perform this matter (honor his friend), but instead is simply not critical of his friend because he (his friend) was made in the Image of God, it teaches on the lowliness and lack within that (original) person. Because if a person was the possessor of elevation (in character) like is fitting for a person who is made in this Image, he would be honoring his friend [in an active way, not merely passively NOT being critical] in such that he was made in the Image of God. And therefore we have this enactment, to fix up a person from the respect of the totality of being a human being. So we say afterwards 'Do not be comfortable to anger', which corresponds to the distinguished [as opposed to connected - see 5 components of soul above in Mishna 9] capacity of the soul, for anger is aligned with the soul, an according to this it says that one should not be a possessor of anger, because if one does this he will have a lack in his soul (M'Ayin on the Lashon here - See R' Hartmann). Further it's said corresponding to the body 'Return one day before your death', because due to the fact that a person is the possessor of a body the idea of Teshuva [repentance, or return] is relevant to him, because if man was not the possessor of a body, the concept of Teshuva wouldn't be found by him, accordingly say the Chachamim (Pirke Avos: 4, 18) 'Beautiful is one moment of Teshuva and Good Deeds in Olam Hazeh' as we will explain with the Help of God, take a look there. And corresponding to this it says 'return one day before your death'. And understand these things which are hinted at here, for they are matters of Chochmah and Emes [wisdom and truth], with no doubt, not through the power of reason or estimation, but only Truth. It's merely not possible to explain these matters according to what they seem, but only to deeply comprehend the wisdom, the continual wisdom and knowledge [Daat], and behold Rebbi Eleazar joined these three things together because they complete a person as we said.


###### Derekh Chayyim 2:14:11
[Derekh Chayyim 2:14:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:11)

**וכן רבי יהושע** אמר גם כן דברי מוסר להשלים את האדם (משנה יא). כי כבר אמרנו כי האדם יש בו ג' דברים; האחד, גופו. והשני, נפשו, והם חלקיו. והשלישי הוא האדם בעצמו, אשר הוא כולל שניהם, כמו שבארנו. ולפיכך עין הרע מוציא את* האדם מן העולם (שם), שכאשר דבק בכח הנפש הרע, אין ספק שמגיע הפסד לאדם מפני הרע, שהוא החסרון אשר הוא דבק בנפשו, שהוא עין הרע. ולכך עין הרע מוציא את האדם מן העולם. ואמר אחר כך יצר הרע, שהוא חסרון רע דבק בכח הגוף, אשר יצר הרע דבק בגוף. וראיה לזה שאף בבהמה גם כן איכא יצרא, כדאיתא בפרק קמא דבבא קמא דגם לבהמה יש יצר הרע. אבל עין הרע אין לבהמה, שאין לבהמה כח נפשי נבדל, רק אל האדם, כי הנפש לבהמה אינו נחשב רק כגוף. ועיקר יצר הרע בעריות, שהוא לגוף, ודבר זה מבואר. וכאשר יצר הרע, שהוא רע, דבק בגוף האדם, מוציא את האדם מן העולם, אחר שההעדר, שהוא הרע, דבק בחלק הזה. וכן שנאת חנם, כי הבריות הם האדם, ואם שונא את האדם במה שהוא אדם, יש בו פחיתות וחסרון מצד שהוא אדם. כי אם הוא אדם שלם, לא יהיה שונא את הבריות אשר הם אדם, רק שיש בו פחיתות במה שהוא אדם. ולפיכך דבר זה מוציא את האדם מן העולם.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And so too, Rebbi Yehoshua says also his words of Mussar to complete a person. As we already said, due to man containing within him three aspects: the first - his body, the second - his soul; these are the pieces. And the third is Man as a total entity, which subsumes the two (pieces), as we explained. And therefore, an Evil Eye removes a person from the world, due to the entanglement with the capacity of the soul which is Evil, there is no doubt that a person will be brought to a loss through this Evil, because it (Evil Eye) is a lack that entangled in his Soul, which is the an Evil Eye. Therefore, an Evil Eye removes a person from the world. Stated after this is the Evil Inclination, which is an evil lack entangled within the capacity of the Body, because the Evil Inclination is enmeshed in the Body. And the proof to this is that even an animal is there is an Inclination, as it says in the first chapter of Bava Kama: that an animal also has an Evil Inclination. But an Evil Eye an animal does not have, because an animal doesn't have a distinguished capacity of the soul - this is only found in Man - because the Soul of an animal is only considered like it's Body. And the source of the Evil Inclination is in Arayos (Improper Sexual Relations), which is relevant to the Body, and this matter is obvious. And in such that the Evil Inclination, which is Evil, entangles within the body of a person, and takes a person out of the world, after Emptiness, which is Evil, enmeshes within this part (the body). And so too with Baseless Hatred (Sinas Chinam), because creations are (refer to) Man, and if you hate Man in as much as he is a person, there is a lowliness and lack in the person (the hater) in respect to his entity as a person. Because if he were a complete person, he would not hate creations - which are Man - rather there exists within him lowliness in the respect to himself as a person. And therefore, this concept will remove a person from of the world.


###### Derekh Chayyim 2:14:12
[Derekh Chayyim 2:14:12](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:12)

**וכדי שלא** תצא מזה עד שתעמוד על עיקר דבר זה מה שאמר 'עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם הזה', יש לך לדעת כי המיתה מגעת אל האדם כאשר הוא סר מן האמצע אשר נברא האדם עליו, ונוטה אל אחד הקצוות, בזה מגיע אל האדם המיתה. ודבר זה מבואר, שכל מיתה הוא קצה, אבל השווי והמצוע הוא החיים, כמו שהארכנו למעלה בהקדמה, עיין שם.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
In such that a person should not depart from this until he stands on the source, so it says 'Evil Eye, Evil Inclination, and Hatred of Creations, remove a person from the world, there is to understand that death is brought about to a person because he deviates from the center upon which man was created, and he leans towards one of the edges, in this a person reaches Death. And this matter is clear, because all Death is an End, but balance and centeredness are Life, like we we explained at length in the introduction (to Pirke Avos), have a look there.


###### Derekh Chayyim 2:14:13
[Derekh Chayyim 2:14:13](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:13)

**ותדע כי** העולם הזה אשר ברא השם יתברך, בריאתו הוא בשווי, ולא יצא מן המצוע, כמו שבארנו שיהיה קיום, כי המצוע יש לו קיום ביותר. ויורה זה מה שנברא בששה ימים (שמות כ, יא). כי אות הוי"ו מורה על השווי , וזה תבין מצד הצורה, שהיא עומדת כמקל זקוף בשוה, רק מעט היא עקומה בראשה, מכל מקום לא תמצא זה בשאר אותיות. וכן בקריאה, שנקרא וי"ו, שוה בקריאתו. וכן במספר הוא השוה ביותר. וכן כתב הראב"ע ז"ל בפרשת שמות (שמות ג, טו) על הוי"ו, שהוא מספר שוה במערכת האחדים, ולא תמצא מספר במערכת האחדים שהוא שוה כמו מספר הששה; כי שלשה החלקים שנחלקים הששה אליהם, הם ששה. כי נחלק לחציו, הוא שלשה. והשליש ממנו, הוא שנים. והששית ממנו, הוא אחד, וכלם ביחד הם ששה. הרי כי חלקיו שנחלק אליהם הוא שוה אל הכל. ולא תמצא זה במספר האחדים; כי ד' נחלק לחצי, והוא שנים. ולרביעית, הוא אחד, והם שלשה ביחד, אינם שוים לד'. ומספר שמונה נחלק לחציו, והוא ארבע. ולרביעית, והוא שנים. ולשמינית, והוא אחד, הרי ז'. ולא תמצא אחד שהוא במערכת [האחדים], השוה כמו מספר ששה. ומפני כי העולם נברא בשוה, נברא בששה ימים, שמורה המספר על השווי שבעולם.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And understand that this world which was created by the Blessed One, was created in balance and does not leave the center as we explained that there is Kiyum (Existence), because the Center has Existence exceedingly. This is taught in what that creation was in six days (Exodus: 20, 11). Because the letter Vav teaches about balance, and this can be understood by the form (of the letter) which stands like a straight stick in balance, only a little of it curves at the top, even so one cannot find this in any of the other letters. And also in it's pronunciation, it's pronounced Vav - balanced in its pronunciation [The pronunciation of the letter Vav is palindromic, which is to say that it's the same sound, a V, pronounced twice, with a small vowel in the middle.]. And also in it's numerical status [The Gematria of Vav is 6] which is balanced exceedingly, as it is written in Rabbi Avraham Ibn Ezra, may he remembered for blessing, in Parshas Shemos on the letter Vav, that the number is balanced [equal] in all of the single digit numbers, and you will not find a single digit number which has balance like the number six, for the three factors which six is divisible are six (when added together), because divided by two one gets three, and divided by three one gets two, and divided by six the factor is one, and all of them added together is six. [Aside from the 6 itself, the factors of 6 are: 3, 2, and 1. When these factors are added, one gets 3+2+1 which equals 6]. Behold when when it's pieces are joined they are equal to the whole. And this is not found in any other single digit number: because four split into two is two, and in fourths is one, and they are three together. And the number eight split into two is four, and fourths is two, and eighths is one, behold that's seven. And it's not found any single digit number which is balanced like the number six. And because the world was created in balance, it was created in six days, in which the number teaches to the balance found in this world.


###### Derekh Chayyim 2:14:14
[Derekh Chayyim 2:14:14](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:14)

**ואין לך** בריאה מן הנבראים שהוא יותר בשוה מן האדם, ולכך נברא האדם בששי (בראשית א, כז), המורה על השווי שיש באדם. והשווי הזה, דהיינו כי האדם הוא מגוף ונפש, צריך שיהיה עומד בשווי, שלא יהיה נוטה אל הקצה שיהיה האדם גוף לגמרי, ולא יהיה נוטה אל כוחות הנפש, כאילו היה כולו נפשי, רק צריך שיהיה עומד בשווי הזה. וכן אין ראוי שיהיה האדם הפך אל עצמו, שבזה הוא נוטה אל ההעדר הגמור.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And there is not creation found amongst the creation which is more balanced than Man, and therefore man was created on the sixth (day) (Genesis: 1, 27), which teaches to the balance which exists within man. And this balance, which is that Man is made up of Body and Soul, needs to stand in balance, that one should not lean towards the edge in which Man is totally Body, nor should he lean towards the powers of the Soul such that he is entirely Soul, but rather he must stand in this balance. Therefore it is not fitting that man should be in opposition to himself [referring back to Hatred of Creations, or Sinas HaBriyos], in which he leans towards Emptiness entirely.


###### Derekh Chayyim 2:14:15
[Derekh Chayyim 2:14:15](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:15)

**וזה שאמר** כי 'עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין האדם מן העולם'. כי האדם שהוא בעל עין הרע, פועל ביותר בכח נפשו, עד שהוא שורף הכל בעין שלו. וזה תגבורת נפשי יותר מן הראוי, ובזה הוא יוצא לקצה אחד. שאין האדם נברא רק על השווי מגוף ונפש, ומה שהוא נוטה אל הקצה דבק בו ההעדר, כמו שהתבאר, לכך הוא מוציא את האדם מן העולם. וכן אם האדם נוטה לכח הגוף החמרי ביצר הרע, דבק בגוף כאילו הוא הכל גוף. וזה יציאה אל הקצה, והקצה דבק שם ההעדר, כי הוא קצה, ודבר זה מוציא אותו מן העולם. כי ראוי שיהיה האדם עומד מבלי שיהיה נוטה אל הקצה. והבן מה שאמר ש'מוציא אותו מן העולם', כי העולם הזה עולם שוה, שברא השם יתברך אותו בשוה. והנוטה מן השווי אל הקצה הגמור, הוא יוצא מן עולמו, ודבק בו ההעדר לגמרי. ואלו שני דברים אשר הם לאדם מצד היציאה אל קצה אחד, שעל ידי זה דבק בו ההעדר, ומוציא אותו מן העולם.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And this that it says 'Evil Eye, Evil Inclination, and Hatred of Creations remove a man from the world'. When a person possess an Evil Eye, the power of his Soul is overactive, until he burns everything with his gaze, and this is an powering of the Soul more than is fitting, and through this he leaves [center] to one edge. Because a person was only created to balance his Body and his Soul, and in such that he leans towards an edge he entangles in Emptiness, as we explained. Therefore, it (this lack of center) removes a person from the world. And so too if a person leans to the power of his Body, the physical Evil Inclination, he entangles in the body as if he is all body. And this is a leaving towards the edge, and the edge is connected there to Emptiness, which is intself an edge, and this matter will remove him from the world. Because it's fitting that man should stand without leaning towards an edge. And understand what is said in that 'remove him from the world', because this world is a world of balance, for Hashem created it in balance. And leaning from balance towards a side entirely, that is removal from the world, and connection to total Emptiness. And these two things are to a person from the aspect of leaving [the center] towards one side, that through this a person enmeshes in Emptiness, and is removed from the world.


###### Derekh Chayyim 2:14:16
[Derekh Chayyim 2:14:16](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:16)

**אמנם** הדבר השלישי, והוא שנאת הבריות, כי שנאת הבריות מוציא את האדם מן העולם, מפני שהוא מתנגד אל עצמו, שהרי הבריות הם האדם עצמו אשר ברא השם יתברך בעולם. וכאשר יש כאן שנאת הבריות, הוא מתנגד אל האדם עצמו על ידי שנאת הבריות, ובזה נוטה אל ההעדר הגמור, כי שנאת הבריות ששונא אותם עד שלא יהיה נמצא האדם*, דבר זה העדר גמור. ואיך אפשר שיהיה לו קיום בעולם, כאשר הוא מתנגד אל עצמו, והוא נוטה אל ההעדר, כאשר שונא את הבריות, הרי הוא הפך עצמו, כי הבריות הם האדם. וכן אם הבריות שונאים אותו, כי מה שאמר 'שנאת הבריות' יובן בשני פנים; הן אם הוא שונא את הבריות, או שהוא גורם שהבריות ישנאוהו. וזה מפני שיש כאן התנגדות והפך אל עצמו, ובזה הוא נוטה אל ההעדר לגמרי. כי הפך האדם, שהוא המציאות, הוא העדר בעצמו.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
Really, the third thing, which is Hatred of Creations, because Hatred of Creations removes a person from the world, because he contradicts his own essence, that behold by Creations we mean Man himself, which Hashem created in the world. And in such that there is Hatred of Creations, a person is in opposition to Man in his essence through his Hatred of Creations [in general], and through this leans towards total Emptiness, because Hatred of Creations is a hatred of them until man will not exist, this is total Emptiness [That which a person hates, he wants to destroy, so the end of Hatred of Creations is the destruction of Man, which is the epitome of creation]. And how is it possible that he should exist in the world, in such that he opposes his very self, and he leans towards Emptiness, in such that he Hates Creations, behold he is opposing his very self, because Creations are really Man [Man is the epitome of Creation, so in hating Creation, one essentially hates Man]. And so too if Creations hate the person (the subject), for when it says 'Hatred of Creations' understand there are two faces" they are if he (the subject) hates the creations, or if he causes that other creations hate him. And this is because there is within a person opposition and objections to himself, and in this he leans towards total Emptiness. Because opposite of Man, which is Reality, is the Emptiness within him.


###### Derekh Chayyim 2:14:17
[Derekh Chayyim 2:14:17](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:17)

**ומעתה התבאר** לך מה שאמר בכאן 'עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם', מפני כי היציאה מן העולם הוא על ידי שהוא יוצא לקצה, שעל ידי זה דבק בו ההעדר, ודבר זה יציאה מן העולם. וכן כאשר האדם מתנגד אל עצמו, נוטה אל ההעדר. ותבין איך עין הרע יציאה מצד השמאל, ויצר הרע יציאה מצד הימין, ושנאת הבריות היא יציאה מן האדם עצמו, שהוא היושר, כמו שהתבאר. והבן זה כי הם דברים עמוקים בחכמה. והנה תראה בעיניך כי רבי יהושע נתן מוסר לכל חלקי האדם; שהרי התחיל בנפש וכחות שלו, שממנו עין הרע. ואחר כך נתן מוסר לגוף, שבו יצר הרע, כמו שהתבאר למעלה. ואחר כך נתן מוסר לאדם מצד שהוא אדם, שלא ישנא את הבריות, ולא ישנאוהו. כי אם ישנא הבריות, או ישנאוהו הבריות, אינו נחשב אדם. שאם היה אדם, אין דבר מתנגד לעצמו, והרי הוא נוטה אל ההעדר. ובזה נתן מוסר אל האדם בכל בחינות חלקיו כמו שאמרנו. והתבאר לך דברים גדולים דברים אמתיים, אשר אין ספק בהם בכל אשר אמרנו. ופירשנו הדבר בבחינות שונות זה מזה, כדי להעמיד אותך על נכון. כי אף אם הבחינות שונות, הכל שורש אחד אמיתי, אין ספק בזה כלל למי שמבין.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And by now it should be clear to you that which is said here 'Evil Eye, Evil Inclination, and Hatred of Creations removes a person from the world' because when a person leaves the world it's through his leaving towards an edge, for through this a person enmeshes with Emptiness, and this is a departure from the world. And so too when a person opposes his very self, he leans towards Emptiness. Now understand how Evil Eye is a departure from the left side, and Evil Inclination is a departure from the right side, and Hatred of Creations is a departure from a human being in it's essence, which is the middle, as we explained. And understand this that these matters are deep in their wisdom. Now behold look with your eyes, that Revvi Yhoshua gave Mussar to all of the parts of Man: That behold it begins in the Soul and its capacities, for from it is Evil Eye. Afterwards Mussar is given to the Body, for within it is the Evil Inclination, as we explained above. After this Mussar is given to a person in respect to him as a whole entity, that he shouldn't Hate the Creations, and shouldn't be hated (by others) either. For if one hate creations, or is hated by creations, one is not considered a Person. For if one was indeed a Person, one wouldn't be opposed to one's own self, and this is sliding towards Emptiness. On this point Mussar was given to Man in all these aspects of his makeup, as we mentioned. Now clarify for yourself these great matters, true matters, in which there is no doubt in any of what we said. And we explained this matter with differing aspects from one to the next, so that one could stand on what is correct. For even with these differing aspects, everything (said above) comes from one true source, without doubt at all to anybody who understands.


###### Derekh Chayyim 2:14:18
[Derekh Chayyim 2:14:18](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:18)

**וכך הם** דברי רבי יוסי שאמר (משנה יב) 'יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך וכו". בא לתת מוסר במה שאמר 'יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך', וזה בשביל מעלת האדם, שאף ממון שלו יהיה חשוב בעיניו, כל שכן הוא עצמו שחשוב בעיניו*, כמו שהתבאר למעלה בדברי רבי אליעזר (משנה י). וכנגד זה אמר (משנה יב) 'יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך'. וכדי להשלים האדם מצד מה שהאדם בעל גוף, ואינו מוכן אל התורה, אמר (שם) שיהיה מכין ומתקן עצמו לתורה, שאין התורה ירושה לו, כלומר שהוא בעל גוף, כמו שהתבאר. ולכך צריך שיהיה מכין עצמו בכל כחו ללמוד תורה. ומה שאמר (שם) 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים', דבר זה מוסר לנפש, כי בו תלויים פעולת ומעשה האדם כולם, כי הנפש הוא הפועל, ולכך הפעולות הם באים מן הנפש. ולכך אמר כנגד זה 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים'.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And so too are the words of Rebbi Yosi, who says 'Let the money of your friend be as dear to your as your own...', it comes to give Mussar in which 'Let the money of your friend be as dear to you as your own', for this is due to the virtue of man, that even his (his friend's) money should be considered important in his eyes, all the more so the person himself should be considered important in his eyes, as was explained above in the statement of Rebbi Eleazar. Corresponding to this it's said 'Let the money of your friend be as dear to your as your own'. And to the point of completing a person from the aspect of a person being the possessor of a body, who is not prepared for the Torah, he says that one should prepare and rectify himself for the Torah, because the Torah isn't an inheritance for a person, because as we said he's the possessor of a body, as we explained, and therefore he needs to prepare himself with all of his capacities to learn Torah. And in that it says 'All your deeds should be for the Sake of Heaven', this is Mussar to the Soul, for in it (the Soul) is dependent all of the creations and actions of a person, for the Soul is the Creator, and therefore the creations come from the Soul. Therefore it says corresponding to this (fixing the Soul) 'And all of your deeds should be for the Sake of Heaven.


###### Derekh Chayyim 2:14:19
[Derekh Chayyim 2:14:19](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:19)

**ובא רבי יוסי** לתת מוסר אל האדם בבחינת* כל חלקיו, ודבר זה מבואר. רק שדברי רבי יוסי הם יותר רחוק ממה שאמר רבי אליעזר, כי רבי אליעזר אמר (משנה י) 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך'. והוסיף רבי יוסי 'יהא ממון חבירך וכו". וכן מה שנתן רבי יהושע* (משנה יא) מוסר לגוף להרחיק עצמו מיצר הרע שבגופו, בא רבי יוסי להוסיף עוד שיהיה מתוקן לדברי תורה, דהיינו שלא ילך אחר עניני גופו, ויפנה אל הבטלה. וזה שאמר (משנה יב) 'התקן עצמך לתורה שאינה ירושה לך'. כי האדם במה שהוא אדם בעל גוף, אין התורה שלו, לא כמו אם היה בלתי גוף, היה התורה לו מעצמו. וכן הוסיף לתקן הנפש, שיהיה פועל כל מעשיו לשם שמים, ולא יפעול שום דבר שלא לשם שמים.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And Rebbi Yosi comes to give Mussar to a person in consideration of all his parts, and this matter is clear. It's only that the words of Rebbi Yosi are further from what Rebbi Eleazar said, for Rebbe Eleazar said 'Let the honor of your friends be more dear to you than your own' and Rebbe Yose added 'Let the money of your friend etc..' And so too with what Rebbi Yehoshua gave in his Mussar to the Body to distance oneself from the Evil Inclination, which is within the body, Rebbi Yosi comes to add on further that one should be worked upon for the words of Torah, that behold one shouldn't go after the interests of the body, and (in doing so) turn towards meaninglessness, which is what is said in 'Fix yourself to learn Torah for it will not be an inheritance to you'. For man in such that he is Man it the owner of a body, and Torah is not his, which wouldn't be the case if he didn't have a body, for then Torah would be by him from his essence [I believe what the Maharal is alluding to is that Torah is a totally Spiritual/Intellectual "Sichli" entity. Therefore, if Man, which is half Body (guf) and have Spirit/Intellect (Sechel) were to not have his bodily component, he would therefore be entirely Spiritual/Intellectual and in some way inherently an inheritor of the Torah]. And so too does he add further to fix the Soul, that one should create all of his actions for the Sake of Heaven, and not create but one thing that is not for the Sake of Heaven.


###### Derekh Chayyim 2:14:20
[Derekh Chayyim 2:14:20](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:20)

**ובא רבי שמעון** והוסיף עוד לתקן לאדם לגמרי, וזהו שאמר (משנה יג) 'הוי זהיר בקריאת שמע וכו". הזהיר בראשונה בקריאת שמע ובתפלה, וזה מצד האדם עצמו במה שהוא אדם, שהוא ראוי לקבל עליו מלכות שמים, ולעבוד השם יתברך, כי בשביל זה נברא האדם. שהרי לא נברא האדם רק לעבוד את השם יתברך, כדכתיב (קהלת יב, יג) "את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", ואמרו ז"ל (ברכות ו:) כל האדם נברא בשביל זה.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
So comes Rebbi Shimon and adds further to fix a person in his entirety, and this is what is said 'Be careful in (the saying of) Kriyas Shema etc..', the warning from the outset in Kriyas Shema and in Prayer, is from the aspect of Man as a whole entity in such that he is a Man who is fitting to accept upon him the Yoke of the Kingship of Heaven and serve the Exalted One because on this account was man created. For behold man was not created except for serving the Blessed One as it says (Koheles: 12, 13) "To your God you shall have awe, and his Mitzvot guard, for this is the totality of Man". And they (the Sages) say, may they be remembered for blessing, (Berachos: Daf 6, Amud B) The totality of man was created for this.


###### Derekh Chayyim 2:14:21
[Derekh Chayyim 2:14:21](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:21)

**ומפני כי** האדם מצד גופו אינו עם השם יתברך, ולכך כאשר נכנס לפני השם יתברך בתפלה, צריך לסלק הדברים הגופניים כלם, וכאילו האדם רוחני לגמרי. ולפיכך אמר כנגד זה (משנה יג) 'ואל תעשה תפלתך קבע', להיות התפלה כמו משא על האדם מצד הגוף. לכן כתב בטור אורח חיים (סימן צח) כי החסידים ואנשי* מעשה שהיו מתבודדין בתפלה, עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגבר רוח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ודבר מבואר הוא כאשר האדם עושה תפלתו תחנונים, עד שהוא דבק בו יתברך, שבזה מסלק הגשמית אשר הוא המפריד בין השם יתברך ובין האדם. ולפיכך אמר מצד שהאדם בעל גוף גשמי*, יש לו להיות נזהר שאל יעשה תפלתו קבע.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And due to the fact that man from the aspect of his body is not with the Blessed One, therefore when he enters in front of the Blessed One in prayer, he needs to remove the bodily (material) things completely, and be as if his makeup was an entirely spiritual person. And therefore corresponding to this, it says 'And do not make you prayer fixed', for your prayer to be like a burden upon a person from the aspect of the body. And therefore it's written in the Tur: Orach Chaim (Siman 98) [A Halachic Exposition] 'When the Chasidim and the Men of Action would meditate for prayer, until they would arrive to the stripping of all physicality and a strengthening of Spiritual/Intellectual Spirit, until they would arrive close to the loftiness of prophecy.' This matter is obvious, for he who makes his prayers a supplication, until he enmeshes within the Blessed One, for through this he removes the physicality that causes separation between the Blessed One and between Man. And therefore it says, from the aspect of a person being the possessor of a physical body, that there is take care that one does not make his prayer fixed.


###### Derekh Chayyim 2:14:22
[Derekh Chayyim 2:14:22](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:22)

**ואמר אחר כך** (משנה יג) 'אל תהא* רשע בפני עצמך', והוא כנגד הנפש, שהרשעות הוא בנפש. וכן הכתוב אומר בכל מקום (משלי כא, י) "נפש רשע אותה רע", וכמו שבארנו למעלה. ואין הרשעות רק אל הנפש, לגודל כח הרשעות וזרוע רמה שלו, שפועל בכח נפשו, לא אל כחות הגופנים כלל, ודבר זה מבואר למעלה אצל 'רע עין'. ולכך היה משלים רבי שמעון גם כן את האדם מצד הדברים אשר ראוים לאדם לתת מוסר לכל חלקיו, והוא מבואר. וכבר בארנו למעלה מה שאמר 'ואל תהיה רשע בפני עצמך', שרוצה לומר אף כי עיקר הרשעות הוא אל האדם, לא יהיה רשע בפני עצמו בשום חטא, ואף שאין זה לאדם. ואפשר לומר גם כן פירוש 'ואל* תהיה רשע בפני עצמך', היינו שלא יהיה רשע אפילו לעצמו, לסגף גופו עד שיהיה עושה רע לעצמו. כי כמו שנקרא חסיד מי שגומל לנפשו טוב, כדכתיב (משלי יא, יז) "גומל נפשו איש חסיד", כך יקרא רשע מי שהוא עושה רע לעצמו. ואפילו תענית, אמרינן (תענית יא:) היכי דלא מצי מצער נפשיה נקרא חוטא. והא דלא אמר 'ואל תהא רשע לעצמך', כי הרשעות הוא שנראה אל אחר כמו שאמרנו, ולכך אמר 'אל תהיה רשע בפני עצמך', כלומר שאתה רשע כנגד עצמך.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And it says after that, 'Do not make yourself an Evil Person vis-a-vis yourself', and this corresponds to the Soul, for Evilness is in the Soul. And so does scripture states all over the place (Proverbs: 21, 10) "The Soul of an Evil Person desires Evil", as we explained above. And Evilness is only in the Soul, to the great capacity of Evil and the powerful reach it has, for it works via the capacities of the Soul, and not through the capacities of the Body whatsoever, and this has been explained above within "Evil Eye". And therefore, Rebbi Shimon sought also to complete a person through the aspects that are fitting to a person, to give Mussar to all of his parts, and this is clear. And we already explained above what was said in 'Do not make yourself an Evil Person vis-a-vis yourself', which wishes to say that even though the essence of Evil is towards other people, one should not be Evil vis-a-vis oneself in any lack, even if it's not towards another person. And one could say that this is also the explanation of 'Do not make yourself an Evil Person vis-a-vis yourself', behold that one shouldn't be Evil even within oneself, to afflict ones own body until one does Evil unto oneself. For just as a person is called a Chassid who gives to his own Soul Goodness, as it says (Proverbs, 11, 17) "Gives to his Soul a Man of Chesed (Lovingkindness)' so too is an Evil Person someone who does Evil to Oneself. And even regarding fasting we say (Ta'anit: Daf 11, Amud B) 'One who is found causing pain to his own Soul is called Lacking [also could be translated as a sinner. Either way, the word here is being linked to Evil].' And behold (our Mishna) doesn't say 'Do not do Evil to yourself' because Evilness is that which is seen by another like we explained, and therefore it (our Mishna) says 'Do not make yourself an Evil Person vis-a-vis yourself', which is to say that you are an Evil Person against yourself.


###### Derekh Chayyim 2:14:23
[Derekh Chayyim 2:14:23](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:23)

**וכן מה** שאמר רבי אלעזר (משנה יד) 'הוי שקוד ללמוד תורה', נתן* לאדם מוסר מצד כל הבחינות שיש לאדם. כי מה שאמר 'הוי שקוד ללמוד תורה' הוא כנגד האדם בכללו, כי האדם מצד עצמו לעמל של תורה נברא (סנהדרין צט.), וכמו שהתבאר למעלה. ולפיכך כנגד זה אמר 'הוי שקוד ללמוד תורה'.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And so too with what Rebbi Eleazar said 'Be diligent to learn Torah etc...', it gives Mussar considering all aspects contained within a person. In such that it says 'Be diligent to learn Torah', this corresponds to a person in his totality, for a person in respect to himself was create to toil in Torah, as we explained above. And therefore corresponding to this [Nothing less than the reason itself that Man was created, and therefore Man as a whole entity] does it say 'Be diligent to learn Torah'.


###### Derekh Chayyim 2:14:24
[Derekh Chayyim 2:14:24](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:24)

**ואמר** 'ודע כדי* שתשיב לאפיקורס', דבר זה הוא הרהורי מינות שעולים במחשבת נפשו של האדם, וכדכתיב (במדבר טו, לט) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ואמרו בפרק היה קורא (ברכות יב:) "אחרי לבבכם" זו מינות, וכן הוא אומר (תהלים יד, א) "אמר נבל בלבו אין אלהים". "ואחרי עיניכם" זהו הרהורי עבירה, שנאמר (שופטים יד, ג) "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני". "אשר אתם זונים אחריהם" זהו הרהור עבודה זרה, שנאמר (שופטים ח, לג) "ויזנו אחרי הבעלים". וכנגד זה אמר 'ודע מה שתשיב לאפיקורס', שאם ילמד מה שישיב לאפיקורס, כל שכן שלא יעלה על לבו ומחשבתו שום הרהור רע. ומפני כי הנפש מהרהר המינות, אמר שיהיה שקוד לבטל זה מעיקרא, והרי זה תקון נפשו ביותר מן כל הראשונים.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And it says 'Know what to respond to a Heretic', this matter is the thoughts of heresy that arise in the thoughts of a person's Soul. As it is written (Numbers: 15, 39) "Do not stray after your heart and after your eyes" and it says in the Chapter: Haya Kore (Berachos: Daf 12, Amud B): ' "After your heart" - this is heresy, and so too it says (Psalms: 14, 1) "The benighted man says in his heart, 'There is no God'". "And after your eyes" - this is thoughts of transgression, as it says (Judges: 14,3) "And Samson said to his father, ‘That one take for me, for she is upright in my eyes’”. "For you will stray after" - this is thoughts of Idol Worship, as it says (Judges, 8, 33) "And they (the Jews) strayed after the Baalim [a form of foreign idol]".' And corresponding to this it says 'Know what to respond to a Heretic', for if you learn what to respond to a Heretic, all the more so there won't be any Evil thoughts that arise in his heart. And due to the fact that it is the Soul which causes these thoughts of heresy, it says that one should be diligent to nullify this from the outset, and behold this is the rectification for the Soul more than all the earlier ones [More so than the previous four remedies of the Soul].


###### Derekh Chayyim 2:14:25
[Derekh Chayyim 2:14:25](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:25)

**וכנגד בחינת** הגוף שהוא המונע מן העמל הזה, אמר 'ודע לפני מי אתה עמל', שיתן לו שכר גדול לפי עמלו, ובזה מעורר האדם שלא יהיה לו מונע מצד החומר. ודבר זה התבאר למעלה, שכל זה שאמר שיחשוב השכר הוא כנגד היצר הרע שבגופו, שמסית האדם שלא יהא עמל בתורה. וכנגדו אמר שיחשוב השכר שיהיה לו על עמלו בתורה, ובזה יכניע יצרו לעמל התורה. ולא שרצה לומר שילמד בשביל השכר שיהיה לו, רק דבר זה דבר כנגד יצר הרע, כמו שאמרנו למעלה בביאור, וזהו המדריגה האחרונה.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And corresponding to the aspect of the Body, which is the obstacle to this toiling, it says 'Know in front of whom you stand' that he gives tremendous reward according to this toiling, and this will awaken a person lest he be prevented from the aspect of physicality. And this matter was explained above, that all of this which is said about thinking of the reward counteracts the Evil Inclination which is in the body, which incites a person so that he should toil in Torah. And corresponding to it (the Evil Inclination), one should contemplate the reward that will be to him for his toiling in Torah, and this will subdue his Inclination to toil for Torah. And it doesn't mean that one should learn because of the reward which will come to him, rather this matter is a thing to use against the Evil Inclination, as we said above in detail, and this (to toil without a thought of reward) is a subsequent level.


###### Derekh Chayyim 2:14:26
[Derekh Chayyim 2:14:26](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:14:26)

**וכל אחד** הוסיף תיקון לאדם בכל חלקיו, עד שאלו דברים מיסרים את האדם לגמרי באלו שלשה חלקים אשר אמרנו, והבן הדברים האלו כי ברורים מאד הם. והתבאר לך דברי חכמים האלה, שכל אחד אמר ג' דברי מוסר, להישיר את האדם בכל חלקיו, עד כי בג' דברי מוסר שנתן כל אחד ואחד כולל הרבה מאד, כמו שהתבאר. ואם כי יש עוד עומק בדבריהם באלו ג' דברים אשר נתנו מוסר לאדם להשלים את האדם, וכמו שרמזנו למעלה.

**Derekh Chayyim em  português [pt]:**
And each one (Sage) added to fix up a person in all of his parts, until these things Mussar a person entirely in these three parts which we said, and understand these matters for they are very clear. And it should be clear to you the words of these Sages, that each one says three statements of Mussar, to straighten out a person on each of his parts, to the extent that in the three statements of Mussar given by each one includes so very much, as we explained. And yet there is even further depth in their words on these three matters (Soul, Body, and Self) which the Mussar was given to a person to complete him as a person, as we hinted at above.


###### Derekh Chayyim 2:15:1
[Derekh Chayyim 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:15:1)

**רבי טרפון** אומר היום קצר וכו'. יש להקשות מה שאמר רבי טרפון שזמנו של אדם קצר, והתורה היא ארוכה, הרי אמר בעצמו 'ולא עליך המלאכה לגמור', כמו שאמר אחר כך (משנה טז). ועוד, לא היה לו לומר רק 'המלאכה מרובה', וממילא אנו יודעין שהיום קצר אל המלאכה, שאם לא כן, לא היה נקרא שהמלאכה מרובה. ועוד, מה שאמר 'ובעל הבית דוחק', אם בא לומר שהשם יתברך הוא בעל הבית רוצה שילמד האדם תמיד, הלא כבר אמר זה* 'והמלאכה מרובה', דאם אין בעל הבית רוצה שיעשה הפועל מלאכתו, אם כן אין המלאכה מרובה. ועוד, מה שאמר 'והפועלים עצלים', מה אשמועינן שהפועלים עצלים, יותר טוב היה לומר שלא יהיה האדם עצל.


###### Derekh Chayyim 2:15:2
[Derekh Chayyim 2:15:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:15:2)

**דע כי** בא רבי טרפון לומר שאל יפנה אל הבטלה, רק אל התורה, כי יש לפניו מלאכה גדולה לעשות, ואם יפנה אל הבטלה הרי הוא פושע נקרא לגמרי. וזה כי אף על גב שאמרו (ברכות ה:) 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים'. גם אמר (משנה טז) 'לא עליך לגמור', היינו כשלא פשע, אבל אם פשע לא אמרו כך*, כי מוטל על האדם לעסוק בתורה כאילו בא לגמור הכל, כך יעשה. וכאשר יסתכל אל המלאכה שיש עליו לעשות, הן מצד בעל הבית, הן מצד עצם המלאכה, הן מצד האדם עצמו, הן מצד הזמן, השכל נותן כי אין לאדם לפנות אל הבטלה, גם יעשה מלאכתו בזריזות היותר אפשר, ואם לא יעשה נקרא פושע. כי האדם מחויב שיעשה כאילו בא לגמור הכל, ואז אין נקרא פושע כאשר יעשה את שלו.


###### Derekh Chayyim 2:15:3
[Derekh Chayyim 2:15:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:15:3)

**וזה אם** כנגד זמן של אדם אמר 'היום קצר', הלא ימינו כצל. ואמר 'המלאכה מרובה', שהרי דוד אמר (תהלים קיט, צו) "לכל תכלה וגו'". רוצה לומר לדבר שהוא בעל גבול ותכלית, כמו כל הדברים הגשמיים שהם בעלי גבול, יש להם קץ, ואפשר לאדם הגשמי שהוא גם כן בעל תכלית וגבול להגביל אותם. אבל התורה שהיא שכלית, אין להגביל אותה האדם הגשמי, שהוא בעל גבול. ולפיכך אם לא היה היום קצר, ונתן לאדם כל ימי העולם הזה ימי חייו, מכל מקום מה שהעולם הזה הוא בעל תכלה, (-מכל מקום-) המלאכה הזאת, שהיא התורה, מרובה אליו*. ולפיכך 'היום קצר והמלאכה מרובה'.


###### Derekh Chayyim 2:15:4
[Derekh Chayyim 2:15:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:15:4)

**ואמר** 'ובעל הבית דוחק', כלומר שהשם יתברך אשר נתן התורה, הוא דוחק לעשות בזריזות. כי הוא יתברך נבדל מן הגשם, וידוע כי הבלתי גשם אין מלאכתו בזמן, רק הוא פועל בלתי זמן, וזהו הזריזות היותר. ואילו האדם אשר יפעול בכח גשמי, שייך בו עצלה. ולכך אמר שאם נשער מלאכת האדם בתורה אל בעל הבית, הוא השם יתברך אשר אליו המלאכה הזאת, נמצא כי הוא דוחק מאד מאד, כי הוא יתברך מסולק מן הליאות לגמרי לפי עוצם כחו. ומפני שנתן השם יתברך התורה השכלית אל האדם, ראוי שיהיה נוהג כאילו לא היה אדם גשמי ויעשה* מה שאפשר.


###### Derekh Chayyim 2:15:5
[Derekh Chayyim 2:15:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:15:5)

**ואמר 'והפועלים עצלים'**, הרי כי יש כאן שני הפכים; כי בעל הבית דוחק מאד מאד*, לפי מה שהוא יתברך פועל בלא זמן לגמרי. והאדם מצד עצמו הפך זה, שהוא בעל גוף לגמרי, שאינו דומה לשום אחד מן העליונים, שהאדם הוא בעל גוף לגמרי, לכך הוא עצל בעצמו, כי כן ענין כל אשר הוא כח בגוף, שמלאכתו היא בעצלה. ולפיכך 'הפועלים עצלים'.


###### Derekh Chayyim 2:15:6
[Derekh Chayyim 2:15:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:15:6)

**וכל ענין** זה לא שבא לומר שיעשה האדם יותר ממה שאפשר עליו לעשות, רק בא לומר שמאחר שמצד הזמן, ומצד המלאכה, ומצד הבעל הבית, ומצד הפועל, אי אפשר שיעשה מה שראוי. מעתה אם מוסיף האדם בעצלה, ופונה אל הבטלה, אז בודאי פושע גמור הוא. כי איך יעלה על דעתו שיפנה אל הבטלה ורוב אכילה ושתיה, וכיוצא בזה מן הביטולין, שלא יהיה שקוד על התורה ללמוד תורתו בזריזות, אף לפי מה שהוא אדם גשמי. כי אף אם היה עוסק בתורה בזריזות מאד, נחשב עצל, כמו שאמרנו כי כל בעל גשם, עצל הוא נגד השכלי, שנתן השם יתברך תורה שכלית אליו. אבל יעשה בתורה בזריזות, ולא יפנה אל הבטלה, כאילו בא האדם לגמור את התורה. ומי שיש לו מלאכה מרובה לעשות, והיום קצר, ובעל הבית דוחק, עושה בזריזות היותר אפשר. ודבר זה מבואר מאד באמתת[ו]. ומפני כי אמר לפני זה 'הוי שקוד ללמוד וכו", אמר 'היום קצר וכו"".


###### Derekh Chayyim 2:16:1
[Derekh Chayyim 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:1)

**'הוא היה** אומר לא עליך המלאכה לגמור וכו". יש* כאן לשאול שאלה גדולה, דכאן משמע כי הכל הוא לפי רוב התורה שלמד, שהרי אמר 'אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה'. ואילו בפרק קמא דברכות (ה:), רבי אלעזר חלש, על* לגביה רבי יוחנן, חזיה דהוה קא בכי רבי אלעזר. אמר ליה, אמאי קא בכית, אי משום תורה דלא אפשת, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשם שמים. והשתא משמע דמרבה וממעיט שוים, וכאן אמר 'אם למדת תורה הרבה שיש לך שכר הרבה'.


###### Derekh Chayyim 2:16:2
[Derekh Chayyim 2:16:2](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:2)

**ואפשר לומר** בכאן לענין העמל נאמר, שאם למדת תורה, ונצטערת עליה הרבה, נותנין לך שכר הרבה, לפי העמל והטורח, וכמו שפירשנו למעלה בתחלת הפרק, עיין שם. אבל בודאי אם אחד למד תורה הרבה בשנה אחת על ידי עמל שנה, ואחד למד תורה מועטת בעמל שנה, שניהם שוים. וכך הוא פירוש המשנה הא דתנן במנחות* (קי.) דממנה מייתי רבי יוחנן ראיה (ברכות ה:). דתנן, נאמר בעולת בהמה (ויקרא א, ט) "אשה ריח ניחוח", ובעולת העוף (שם פסוק יז) "ריח ניחוח", ובמנחה (ויקרא ב, ב) "ריח ניחוח", ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשם שמים, עד כאן. ואין הכוונה שיהיה לגמרי הכל אחד, שאם כן למה האדם מביא קרבן פר. אלא דכך פירושו*, שאל יאמר שכאשר העשיר מרבה בקרבן להביא פר, והעני מביא עוף (רש"י ויקרא א, יז), או מנחה עשירית האיפה (רש"י ויקרא ב, א), שיש לעשיר יותר שכר מן העני, דבר זה אינו, כיון שנצטער העני על עשירית האיפה כמו העשיר על הפר, שניהם שוים. אבל אם מביא העני פר, בודאי עדיף, שנצטער יותר. ולפיכך העשיר בפר, והעני בעוף או במנחה, שוים. ומפני כך, אם אדם אחד לא למד תורה הרבה, ומכל מקום נצטער על אותו המעט כמו אותו שלמד הרבה, נותנים לו שכר הרבה כמו אותו שלמד תורה הרבה*. ומה שאמר כאן 'אם* למדת תורה הרבה', שהוא למד ועסק בתורה הרבה, ואף שלא למד הרבה תורה.


###### Derekh Chayyim 2:16:3
[Derekh Chayyim 2:16:3](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:3)

**ומכל מקום** לא משמע כך, דהוה ליה למימר 'אם עמלת בתורה הרבה'. ועוד, דמשמע דקאי על זה שאמר 'לא עליך המלאכה לגמור', ואמר שאין מחויב לגמור המלאכה, ועל זה אמר 'אם (-עמלת-) [למדת] בתורה שכר הרבה נתן לך', רק שאין מחויב לגמור המלאכה. ומכל מקום יש לתרץ דמה שאמר 'אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה', היינו בשביל העמל, כי אין דרך האדם לעסוק בתורה ולהיות עמל בה, רק ללמוד תורה הרבה. ולפי מה שפירשנו למעלה (משנה א) כי השכר הוא בשני פנים; האחד הוא לפי רוב הטורח, ולפי המצוה גם כן, הוי שפיר, דהכי אמר רבי יוחנן (ברכות ה:); אי משום דלא אפשת בתורה, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים. אם כן יש לך שכר הרבה בתורה לפי העמל והטורח, וזה נכון.


###### Derekh Chayyim 2:16:4
[Derekh Chayyim 2:16:4](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:4)

**ומפני כי** יש לאדם לחשוב כי אין שכר חס ושלום על התורה בעצמה, כשם שאין הבעל בית נותן שכר למי ששכר אותו לבנות בית, ולא בנה דבר שראוי אל הבעל הבית, ואין כאן פועל אחר שיגמור המלאכה. וכך יחשוב שלא יהיה לו שכר על התורה כאשר לא גמר התורה. ועל זה אמר 'לא עליך המלאכה לגמור', כי לא נתנה התורה רק שיהיה האדם עמל בה, אבל שיהיה גומר התורה, שאין זה מענין האדם, כמו שבארנו למעלה אצל* (משנה ח) 'אם למדת תורה הרבה וכו", שאין האדם בא לכלל הנחה ושלימות, כי אין כך בריאת האדם. ולפיכך אמר לא עליך המלאכה לגמור ולהשלים מה שאין האדם נברא על זה.


###### Derekh Chayyim 2:16:5
[Derekh Chayyim 2:16:5](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:5)

**וכדי** שלא יחשוב אם כן אין השכר רק שילמד תורה כמו נטילת לולב, שאם נטל פעם אחת פטר כל היום. וכך יהיה למוד התורה, שאם למד פעם אחת, אז יהיה פטור ממנה, ולפיכך אמר שאין אתה פטור ממנה. וגם זה בכלל התשובה הראשונה, שאם היה ענין זה אל האדם שילמד פעם אחת ויהיה* פטור, מזה לבד היה לו הנחה, ואין לאדם הנחה. ולפיכך אין ראוי לאדם להיות פטור הימנה, רק שתהיה בתורה עמל, ולא יפסיק מן התורה, שבזה לא יהיה לאדם הנחה, כמו שהוא ראוי אל האדם*.


###### Derekh Chayyim 2:16:6
[Derekh Chayyim 2:16:6](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:6)

**וכדי שלא** יאמר האדם אם כן אין סברא שיהיה מקבל רבוי שכר בשביל רבוי התורה. וזה כי


###### Derekh Chayyim 2:16:7
[Derekh Chayyim 2:16:7](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:7)

השכר שהשם יתברך נותן הוא דומה לשכר שנותן הבעל הבית, וכמו שמדמה כאן, וכל שכר הוא בסוף, שהרי כך אמרו רז"ל (ב"מ סה.) שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, דהיינו כשישלם מלאכתו, ואז שייך לשלם השכירות. וזהו הטעם למאן דאמר בפרק קמא דקדושין (לט:) שכר מצות בהאי עלמא ליכא. וזה מפני כי ראוי שיהיה כל שכירות בסוף, ולפיכך אין ראוי שישתלם השכר בעולם הזה. ומעתה שאין הבעל הבית משלם אלא בגמר מלאכתו, ואין סוף אל התורה ואין תכלית* לה, אם כן אין כאן שכר על רבוי התורה. וזה כי אפשר לומר כי יש שכר על התורה, והיינו כל מה שלמד נקרא תכלית והשלמה, כי האדם קודם זה לא ידע בתורה, ועתה ידע בתורה, וזה נקרא השלמה שהגיע לתורה, ועל זה יש שכר. אבל בשביל תורה הרבה אין כאן השלמה כלל, כי אי אפשר לומר שישלם לו כאשר גמר המלאכה כמו בעל הבית שמשלם כשנגמרה המלאכה, כי לרבוי התורה אין כאן גמר, ואם כן אין שכר בשביל שהרבה למד. ועל זה אמר 'אם למדת תורה הרבה שכר הרבה נותנים לך', והדבר הזה כמו שאמרנו למעלה, כי האדם כל אשר עמלו בתורה יש על זה שכר, כי אין דבר [זה] דומה לבית שאין השלמה רק בסוף, אבל בעמל התורה כל עמל שלימות בפני עצמו. והוא דומה למי שזרע, שכל אשר זרע הוא שלימות. ויש תשלומין על זה, כי יש* כאן גמר וסוף, ולפיכך יש שכר כאשר למד תורה.


###### Derekh Chayyim 2:16:8
[Derekh Chayyim 2:16:8](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:8)

**ועל זה** יש מקשים, שהיה לו לומר 'משלמים לך שכר הרבה'. ודבר זה אינו קשיא בודאי, כי אצל תשלומין לא שייך לומר 'הרבה', כי אין* התשלומין רק מה שראוי לשלם, ולא 'הרבה'. ולכך אמר 'נותנין לך שכר הרבה', כלומר שישלם לך כפי העמל, והוא הרבה.


###### Derekh Chayyim 2:16:9
[Derekh Chayyim 2:16:9](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:9)

**ומפני שיש** לחשוב ולמה לא יהיה נפרע מיד על שכרו, כיון שאתה אומר 'שכר הרבה נותנים לך', ודבר זה משפט השכירות, שמיד שהגיע השכירות צריך לשלם. וזה הטעם שאמרה תורה לשלם הפועל* ביום המלאכה, ועובר על* בל תלין (ויקרא יט, יג), וגם על "ביומו תתן שכרו" (דברים כד, טו), ואין חילוק בין עני ובין עשיר. והקובע זמן לחבירו לשלם, אם עובר הזמן, אין כאן דבר איסור. אבל ענין השכירות מפני שנמשך אחר הפעולה, כי הפועל הוא עמל ומתנועע, וכל עמל ותנועה הוא בא אל המנוחה וההשלמה בסוף העמל. והתשלומין והפרעון הוא המנוח וההשלמה אשר מגיע אליו בסוף, כי בשביל זה היה עמל ומתנועע, בשביל התשלומין, ולפיכך אם אינו משלם עובר בלאו. מה שאינו כך אם מכר לו ביתו, ואינו נותן לו הדמים, שכל זה לא שייך כאן*, שלא היה כאן עמל. רק אצל הפועל, שהיה כאן עמל*, וראוי אליו התשלומין שהוא בסוף העמל, ולפיכך היה ראוי להיות לאדם התשלומין מיד.


###### Derekh Chayyim 2:16:10
[Derekh Chayyim 2:16:10](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:10)

**ועל זה** אמר 'ונאמן הוא בעל מלאכתך', כלומר אף על גב שאין התשלומין מיד, נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך בעולם הבא. ומה שאין מגיע שכר הפעולה מיד, אין בזה תמיה, כי הוא דומה לפועל אשר יפעל אצל בעל הבית על מנת שישלם לו כך וכך דמים מן התבואה החדשה, שאין בעל הבית משלם לו אלא כאשר החדש בא לעולם. וכך פעולה ומלאכה זאת של אדם, השכר עליה לפעמים מיד, ולפעמים לא בא, ועדיין לא הגיע אותו דבר שהוא השכר. ואף אם יצא מן העולם בלא שכר לגמרי, על זה אמר 'ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא', כי עיקר* השכר הוא לעתיד לבא, לא בעולם הזה. ולפיכך כאילו היה תחלת המלאכה שהוא עושה בשביל התשלומין לעתיד לבא, לא בעולם הזה כלל. ולפיכך אין קשיא אם אין הרשע נפרע מיד על חטאיו, וכן אם אין הצדיק נפרע על מעשיו הטובים בעולם הזה*, כאשר עיקר התשלומין הוא בעולם הבא. ודבר זה מבואר.


###### Derekh Chayyim 2:16:11
[Derekh Chayyim 2:16:11](https://torahapp.org/share/book/Derekh%20Chayyim/r/2:16:11)

**סיימנו פרק רבי אומר, בעזרת השם יתברך השומר, ארבעים ואחת לספירת העומר***