## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings Chapter 8

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/8:1:1)

**כל פירות האילן מברכין עליהן בתחילה בפה"ע ולבסוף בורא נפשות רבות וכו' ועל פירות הארץ והירקות מברכין עליהן בתחילה בפה"א וכו' והשותה מים שלא לרוות צמאו אין טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו.** במס' ברכות ל"ח ע"א במשנה ועל הירקות הוא אומר בפה"א ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים. ופוסק רבינו כת"ק וכדאיתא שם דף מ' ע"א א"ר זירא וכו' ואין הלכה כר"י ואר"ז מ"ט דר"י ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו ובמסכת סוכה דף מ"ו ע"א ת"ר היו לפניו מצות הרבה מברך אשר קדשנו וכו' וצונו על המצות ר' יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפ"ע ואר"ז וכו' הלכתא כר"י ואר"ז וכו' מ"ט דר"י דכתיב ברוך ה' יום יום וכו' מעין ברכותיו ה"נ בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו. ועיין בפי"א ה"י מהל' ברכות שכתב רבינו היה לפניו מצות הרבה אינו מברך אקב"ו על המצות אלא מברך על כל אחת ואחת בפ"ע והנה נלמד מקרא אחד ויש להבין למה בזה מסתבר טעמא דר"י ובזה לא. וראיתי בחידושי הרמב"ן בג' שיטות שהעיר ע"ז שבגירסתו לא היה אין הלכה כר"י והביא בתחילה לברך מיני דשאים ממס' סוכה הנ"ל וכ' ואע"פ שיש לומר שזו מעין ברכה היא דכולה פרי האדמה נינהו וכולה מין אחד הוא לברכה וכו' עיי"ש:
**והנראה** שזהו טעמא דמלתא דבמצוה הוי כל אחת בפ"ע אבל בזה וכמ"ש ברמב"ן דכולמו פרי האדמה ולפרוט המין בפ"ע כיון שאינו מורה על חשיבתו ביותר לא תיקנו ברכה בפ"ע רק החשיבות גורם אפילו במין אחד לחלקו בברכה רק בשנוי בחשיבות שנוי הברכות ועיין ברבינו יונה ריש כיצד מברכין בתמרים עיי"ש ועי' מ"ש לקמן בזה בהל' ו' עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:1:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/8:1:2)

**והשותה מים שלא לרוות צמאו וכו'.** עי' מ"ש לעיל פ"א ה"ד מהל' ברכות בזה בדעת ר"ע המובא בתוס' שם עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/8:2:1)

**הסוחט פירות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחילה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות חוץ מן הענבים והזתים שעל היין הוא מברך בפה"ג ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ועל השמן בתחילה הוא מברך בפה"ע בד"א שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיו"ב שהרי נהנה בשתייתו אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה בטעם השמן.** ועי' בטור ובב"י בסי' ר"ב שהרבה מהראשונים הסוברים שאין מברך כלל בשותה שמן בלבד וכמ"ש בכ"מ בשם הטור להקשות מלשון הגמ' דנראה כן דאיתא אילימא דשתי ליה אזוקי מזיק וכו' עיי"ש. וגם במ"ש רבינו או שלא היה חושש בגרונו וכו' עיין ברשב"א וכיו"ב שם:
**ובב"ח** שם כתב לפרש דקושית הגמ' לדעת רבינו רק שלא לברך במזיק בפה"ע אבל ברכה צריך כמו בחומץ כמ"ש רבינו להלן ושאני בשקדים המרים דשמן בשעת שתייתו נהנה רק לבסוף מזיקו והוי כדאיתא בגמרא ל"ו אקמחא דשערי מהו דתימא הואיל וקשה לקוקאייני לא לברך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מניה בעי ברוכי וה"ט משום דאית ליה הנאה בשעת אכילה עיי"ש וכעין זה בפר"ח שם בהשמטות עיי"ש. ועיין בפמ"ג בסי' ר"ד ס"ק ח' שכתב בשמן לית ליה הנאה כלל עיי"ש וכתב כן מהקושיא מקמחא דשערי ומיניה אף במזיק בנהנה גרונו בשעת אכילה מברך ועכ"פ נראה דהנאת גרונו הוי ושייך ברכה משום להנות ועמ"ש לעיל בפ"א במטעמת בזה בהנאת גרונו עיי"ש:
**וברש"י** ברכות דף ל"ה ע"ב אזוקי וכו' ואינו אכילה שטעונה ברכה דגבי ברכה ואכלת כתיב עכ"ל. ויפלא דואכלת בברכה אחרונה כתיב ואין למדין ממנה דבאחרונה צריך כזית מה"ט לכה"פ ובראשונה אפילו בכל שהוא מברך וא"כ נסתר הק"ו שלא תהיה הדרבנן מדאורייתא דבדאורייתא בעינן כדרך אכילה ומכ"ש בחיוב מדרבנן דא"כ לענין שיעור ג"כ כן אבל למ"ש לעיל בפ"א ה"ב אתי שפיר דגם ברכה הראשונה תליא בדרך אכילה וכ"כ במקו"א לענין שלכה"נ לא שייך אחשביה עיי"ש:
**אמנם** הנראה מדברי רש"י דאזוקי מזיק אין פירושו דאינו טוב לאכול רק דלא הוי מטעם זה כדרך אכילה ומשו"ה פטור וכ"כ בב"ח בסי' ר"ב הנ"ל דגרונו נהנה וכמ"ש לעיל משמו. וגם הראיה שהביא בגמרא מתרומה שם תליא ג"כ משום ההיזק לא הוי כדרך אכילה. ועיין ברבינו יונה שכתב ג"כ ואין זה דרך הנאה וכו' עיי"ש. ועי' מ"ש לעיל בפ"א בדעת הרי"ף גבי קמחא עיי"ש. אמנם דעת הראב"ד בפ"י ה"ז מהל' תרומות לחלק בכוסס חיטין בין ברכה לתרומה דלענין ברכה מברכין ולענין תרומה הוי מזיק עיי"ש. ואם נאמר כמ"ש ברש"י דברכה הוי מואכלת כמו"כ בתרומה לשון אכילה כי יאכל וכו' ומנ"ל לפלוגי:
**והנה** י"ל מסברה דלא תליא כלל בדרך אכילה לענין ברכה משום דעכ"פ נהנה ואסור להנות וכו' רק משום דאזוקי מזיק חשבינן ההזק נגד ההנאה ולא מקרי הנאה כזאת שהיזק אח"כ נמשך ממנה. וי"ל נמי דאף דאם לא נאמר כר' יהודה להלן גבי גובאי וחומץ דעל הקלקלה אין מברכין ועיין ברבינו יונה שם שכתב שאפי' על גובאי שהוא טוב לאכול משום שמזיק העולם אין מברכין לר"י עיי"ש. בכה"ג דשייך מיד באכילה ההזק לכו"ע אין לברך וכ"נ מלשון רבינו יונה שסיים כאן וז"ל ואין זה דרך הנאה וכל דבר המזיק אין מברכין עליו עכ"ל. כיון על שניהם דלא הוי כדרך הנאה כמ"ש ברש"י וב"ח. וגם דהוי מזיק ואין מברכין על דבר המביא הזק אף בנהנה וכמ"ש ולפ"ז צריכין לחלק בין קמחא דשערי דקשה לקוקאייני לא הוי בגדר מזיק ממש ולשון קשה מורה קצת ע"ז כדמצינו בעלמא רק על מאי דלחוש להזק וא"כ ההנאה גדולה מההזק שאין ברור שיבוא ועיין בתוספות חולין ח' ע"א בקלקול גדול מהתיקון לא מקרי הנאה עיי"ש:
**והנה** אם שעורים כדרך אכילה עיין ברמב"ם פ"י ה"ח מהלכות תרומות וכן הכוסס את השעורים פטור מן החומש מפני שהזיק עצמו. ועיין במסכת יומא דף פ' ע"ש ולשון הרי"ף בקמחא דחיטי ומסתבר כר"ן דלא רגילי אינשי לספוי קמחא והכין פסקו רבוותא וכן קמחא דשערי נמי שהכל וכו' עיי"ש ומ"ש שם בזה. נראה מדעתו דבברכה לא תליא בדרך אכילה רק לענין אם שם פרי עליו דרק באכלו בדרך אכילה נקרא גמר פרי ולא בקמחא דבטלה חשיבותו וגם בלא בא לחשיבותו לא מקרי פרי אבל ברוכי בעי. וא"כ צ"ל להרי"ף דדעתו בשמן שלא לברך כלל טעמו ג"כ כמ"ש דלא מקרי הנאה דהיזק יותר מהנאה. ולפ"ז אתי שפיר דאף דלא בעינן כזית בברכה הראשונה דלא דרשינן ואכלת על ברכה הראשונה אפ"ה במזיק פטור. ועיין בסי' ר"ח דדעת הכל בו ואבודרהם שלא לברך בשעורין כלל ועי' בב"י וד"מ שם:
**והנראה** למ"ש דעת רש"י וכיו"ב דשמן תליא בדרך אכילה ודעת הרי"ף וראב"ד ותוס' דלא מקרי נהנה משום דהקלקול יותר מהנאה וכמ"ש ודעת רבינו יונה כשניהם אמנם דעת רבינו דמברך שנ"ב נראה דעתו דבכל מקום מקרי הנאה וכמ"ש בשם הב"ח בטעמו רק שם פרי לא הוי עלי' דאכלו שלא כדרך אכילתו והראיה דבגמ' מתרומה דלא הוי דרך אכילה ומזה דלא לברך בורא פרי בכה"ג. ועי' בה"ז באוכלין שאין ראויין דאין מברך עיי"ש. ועי' מ"ש בה"ו בטומאת אוכלין עיי"ש כדעת רבינו ועי' ברבינו יונה מ"ש בחומץ ביו"כ לחלק בין הרבה ומעט דבהרבה דרכו בכך ובברכה בכל גונא חייב לכתחילה עיי"ש ונראה ג"כ דברכה לא תליא לדעתו בדרך אכילה:
**והנה** להסוברים דלא צריך דרך אכילה לענין ברכה יש להבין למה מטעמת א"צ ברכה י"ל במטעמת כמ"ש לעיל לא שייך אחשביה ואף דשלא כדרך הנאתו ג"כ אחשביה עיין ברא"ש בפ"ב במסכת פסחים בחרכו קודם זמנו דמדרבנן אסור משום אחשביה ועיין בשלכה"נ ביו"כ ומ"ש במקו"א בזה. גם י"ל דשמן דנהנה באכילתו כמ"ש לעיל לא הוי כשאר שלכה"נ ושייך אחשביה. ואין לומר בשתה לרפואה יהיה עי"ז דרכו בכך דהרי בחלב חי לרפואה הוי שלא כדרך הנאתו:
**ועיין** בצל"ח שהקשה על הראב"ד בפ"י ה"ז מהל' תרומות שכתב ואע"ג דמברכין עליו בורא פרי האדמה אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא עכ"ל דא"כ מאי מקשינן כאן מברכה לתרומה ועיין בספר שמן רוקח לאאמ"ז הגאון ז"ל שכתב בתרומה אפילו שלכה"נ פטור דתליא במזיק התרומה דכה"ג מזיק מקרי משא"כ בברכה דתליא במזיק גופו וזה סברת הראב"ד בחיטין אף דמזיק הדבר משום דיוכל לאכלו בדרך הטוב מזה ובגדר מזיק על הדבר מ"מ לענין ברכה חייב אבל במזיק בגופו גם לענין ברכה פטור והאי דמוכח דשותה שמן הוי מזיק גופו עיי"ש מ"ש ע"ז:
**ועיין** ברש"י שפי' בחושש בגרונו וז"ל צריך לתת בו שמן הרבה דהו"ל שמן עיקר ואנגרון טפל עכ"ל ועיין בשו"ע בסימן ר"ב דעות שונות אם בעינן לרפואה ושמן הרבה עיי"ש. ודעת רבינו דצריך לרפואה ואנגרין ועיין בלח"מ ועיין בדברי רבינו בפכ"ח הכ"ד החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל בולע הוא שמן הרבה ואם נתרפא נתרפא עיי"ש ועיין בהגהות מיימוני שם ובתוספות במסכת ברכות שלא פי' כן עיי"ש. אבל לענין ברכה צריך לרבינו אניגרון ורפואה גם בשו"ע איתא בחושש בגרונו וע"י אניגרון עיי"ש וכנראה שם דרק ע"י אניגרון הוי לרפואה עיי"ש. ונראה משום דבלא"ה אף דהוי לרפואה לגרון מזיק לגופו ובע"י אניגרון לא הוי הזק לגוף ג"כ. ולדעת הסוברים בדרך אכילה תליא ג"כ אף בלרפואה דרכו ע"י אניגרון:
**ויש** לעיין בחושש בגרונו בשבת דאם נאמר דמשום הרפואה הוי השמן עיקר ומברך על השמן הרי משום שבת צריכין דאניגרון עיקר והברכה מוכיח דשמן לרפואה לעיקר לו ומשו"ה מברך על השמן דאל"כ האניגרון עיקר דהוי הרוב רק הרפואה משוי לשמן לעיקר ועיין בב"ח בסי' ר"ב אם די בשמן מעט ובמג"א שם ס"ק ט' אפי' בשמן מעט עיי"ש ועי' בטו"ז שחולק ע"ז ובשבת י"ל לכו"ע צריך ליתן שמן הרבה משום הברכה שלא יהיה סתירה לענין שבת ועי' ברשב"א במס' ברכות שם שכתב בדעת הגאון בשותה בחול אע"פ שחושש בגרונו ע"י אניגרון לא מוכח מלתא דמשום גרונו שותה דמשום גרונו למה לי אניגרון יערער השמן לבדו דעדיף ליה טפי לזה אבל בשבת בחושש בגרונו אפי' בסתם דעתו על השמן אלא שאי אפשר לו בשמן בלבדו עיי"ש וצ"ל בכה"ג שאין מבורר שלרפואה בלבד ונעשה בהכר ע"י אניגרון לא גזרו משום שחיקת סמנין דמה"ט (חסרו) [אסרו] רפואה ועי' באו"ח בסי' שכ"ח סעיף ל"ז וכל אוכלין וכו' אע"פ שהם קשים לקצת בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה עביד אפ"ה שרי וכו' עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/8:4:1)

**ירקות שדרכן להשלק שלקן מברך על מי שלק שלהן בפה"א והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותו.** עיין בכ"מ שכתב ואפשר שמ"ש רבינו והוא ששלקן וכו' הוא למעט כששולקין איזה ירק לעבורי זוהמא עכ"ל ובד"מ בסי' ר"ה מפרש כפשוטו דברי רבינו דדוקא כששלקו לשתותן דדרך לשתותו וכתב דלא כן דעת הרא"ש ומרדכי דאין לחלק בזה ועי' בשו"ת הרא"ש המובא בב"י שם משום דעיקר בשולם בשביל הירקות ועיין במג"א שם ס"ק ו' שכתב נפק"מ לדינא בין לדעת הרמב"ם לפמ"ש בד"מ לדעת הרא"ש עיי"ש ונראה דגם לרבינו צריך שיהיה עיקר בשולו בשביל הירקות מה"ט שמחלק הרא"ש בשו"ת כלל ד' סי' ט"ו לחלק לשתיתא דמברכין שהכל נהיה בדברו אלא היכא דעיקרו לבישול דדי לרא"ש ולרבינו צריך דרך לשתותו:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:4:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/8:4:2)

**דבש תמרים מברכין עליו תחילה שהכל אבל תמרים שמעכו ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן עיסה מברך עליהן תחילה בורא פה"ע ולבסוף ברכה מעין שלש.** ועיין בסי' ר"ב סעיף ז' ובטו"ז ס"ק ד' ובמג"א ס"ק י"ח ועי' במהרי"ק שורש מ"ה המצוין במג"א שם:
**ובמס'** ברכות ל"ח ע"א האי דובשא דתמרא מברכינן שהכל נהיה בדברו מ"ט זיעא בעלמא הוי כמאן כהאי תנא דבש תמרים וכו' של תרומה ר' יהושע פוטר א"ל האי מדרבנן וכו' טרימא מאי וכו' הא דאמר רב אסי האי תמרי של תרומה מותר לעשות מהן טרימא ואסור לעשות שכר והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלייהו בפה"ע מ"ט במלתייהו קיימי כדמעיקרא הנה נראה לדמות תרומה לברכה מסוגיא:
**אמנם** י"ל דאין הוכחה מסוגיא לזה דהנה בראשונה מדמין ברכה לתרומה כמו שאין לו שם פרי ורק זיעה בעלמא לענין תרומה כמו"כ לענין ברכה ואח"כ אמרינן כמו דטרימא לא הוי הפסד לענין תרומה כמו"כ לא אפסד ברכתו ולכאורה יקשה למה לא פשיט גם לענין טרימא ממתני' דדבש תמרים וכו' דדוקא בדבש דברי ר' יהושע לפטור משום דזיעה בעלמא היא דלא שייך בטרימא וגם ר"י מודה דחייב לענין תרומה גם יש לדייק בלשון הגמ' במלתא קאי כדמעיקרא האי לישנא כדמעיקרא נראה מיותר לכאורה אבל ממתני' ליכא למידק דיש לומר אף דלענין תרומה אמרינן בטרימא דלא נבטל שם תרומה מיניה מ"מ לענין ברכה לא הוי עוד בכלל פרי רק לעיל בדבש תמרים למדין להיפוך דמאי דבטל שם תרומה מיניה מכ"ש דלא מקרי פרי דברכה תליא יותר בשם פרי מתרומה אבל מרב אסי דאמר לענין הפסד תרומה דלא מקרי מפסיד ומותר לעשותו לכתחילה והפסד שייך אפי' בלא בטל שם תרומה מיניה ומדמתיר לעשות לכתחילה על כרחך דלא נאבד כלל מחשיבותו ושמו אף במקצתו והוי כדמעיקרא ומזה נוכל ללמוד שפיר מתרומה לענין ברכה דהוי בשם פרי דהוי כדמעיקרא דאם הוי קאמר במלתא קאי בלבד די לענין איסור אבל לענין הפסד ברכה צ"ל כדמעיקרא וא"כ בלתי נדייק מסוגיא ומהאי דינא דמאי דהוי פרי לתרומה הוי כן לברכה ועי' לעיל בשמן דג"כ הדמיון מדלא הוי אכילה בתרומה מכ"ש לברכה ועיין בראב"ד בפ"י מתרומות שהבאתי לעיל ועיין עוד מה שאכתוב בס"ד בה"ו בזה עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:6:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/8:6:1)

**הקור והוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן מברך עליו בתחילה שהכל קפרס של צלף מברך עליו בפה"א מפני שאינו פרי והאביונות של צלף הן פרי שהן כצורות תמרים דקים קטנים מברך עליהן בפה"ע.** ועיין בכ"מ ובגמ' ברכות דף ל"ו ע"א עיי"ש. הנה יש לעיין בברכה בברכת פרי אם אזלינן בתר לשון תורה או לשון בני אדם וכמו כן בגמר פרי אם אזלינן בתר דרך בני אדם או בתר עצמות הדבר הנה בזה האחרונה כבר כתבתי לעיל בפ"א בסוגיא דקמחא דחטה עיי"ש:
**והנה** בגמ' מדמין ברכה למעשר וערלה ומגירסת הגאונים בגמ' מדלגבי ערלה לאו פרי הוי לגבי ברכות נמי לאו פרי נינהו ועיין ברא"ש וברשב"א וברבינו יונה מ"ש ע"ז עיי"ש. והנה בסוגיא דקורא אומר שנ"ב וכו' דלא נטעי אינשי אדעתא דקורא ועיין ברשב"א בחידושים בזה ואע"ג וכו' דלא מקרי פרי עיי"ש. ונראה דאזלינן בתר בני אדם ודעתם למשוי שם פרי. אמנם י"ל כיון דלא הוי לשון התורה כנגד לשון בני אדם אז אזלינן בתר לשון בני אדם כמצינו בעלמא כעין זה ועי' במל"מ פ"ד ה"א מהל' שבועות עיי"ש. ולפ"ז יש לומר אם הוי בלשון תורה או בלשון בני אדם פרי הוי שם פרי לענין ברכה אמנם יקשה ע"ז עיין בתשובת מיימוני מובא בשו"ע יו"ד סי' רל"ב ועיין בש"ך שם ס"ק ח' סעיף ה' וז"ל ועוד דיכול להיות דכל דבר הגדל בעולם הוי בכלל פרי כמו דגים ופשתן וכו' עכ"ל. ועיין בתוס' במס' ב"מ דף כ"ה ע"א בד"ה בכובא וי"ל דכתנא מקרי פרי כדאמרינן ויבא קין מפרי פשתן הביא עיי"ש. ועיי' ברא"ש בפ"ב דמס' שבת שכתב דפשתן מקרי פרי עיי"ש. וא"כ נראה מהגהות מיימוני דכל הדבר הגדל מקרי פרי וא"כ בלשון תורה לא יצא קורא מכלל זה ואם כונתם שם בלשון בני אדם דבנדרים אזלינן בתר דעת בני אדם וא"כ ממ"נ דאף דלא נטעי אינשי וכו' מ"מ לא יגרע בלשון התורה מפשתן דודאי אין ראוי לאכילה כלל ושם פרי עליו וגם בנדרים הוי בשם פרי כמ"ש ועל כרחך דגם בדעת בני אדם מקרי פרי אף וכו' דלא הוי עומד וראוי לאכילה כלל ולמה יגרע קורא דראוי לאכילה ג"כ. ועיין במס' עירובין דף כ"ח דאף דלא הוי אוכל לענין טומאת אוכלין מקרי פרי לענין ברכה ולמ"ש מובן דשם פרי הוי בלשון וראוי לאכילה הוי ג"כ שיהיה נהנה ובטומאת אוכלין צריך שיהיה כדרך אכילה ג"כ וכמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם בה"ב דלא בעינן בברכה כדרך אכילה עיי"ש וראיה מזה לדבריו שם עיי"ש:
**והנה** במס' ברכות ל"ה ע"ב אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין ומשחא לא זיין והתנן הנודר ממזון מותר במים ומלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא אקרו מזון הא כל מילי אקרי מזון נימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי אין מברכין במ"מ אלא בחמשת המינין בלבד וכו' עיי"ש. ויקשה דמאי מקשינן מנדרים לברכה דילמא בלשון בני אדם הוי כל מילי בכלל מזון ובנדרים הולכין בלשון בני אדם אבל בברכה נאמר דאזלינן בתר לשון התורה אבל עיין בירושלמי במס' עירובין שם דבלשון התורה הוי הכל בכלל מזון ועכ"פ נראה דקושית הגמ' מלשון בני אדם ולא הקשו מלשון התורה:
**והנראה** בזה דהנה בברכות אזלינן בתר החשיבות והחשיבות משוי השינויים בברכות וכמו שלא תיקנו ברכות רק בהנאות חשובות כמו אכילה ושתיה וכיו"ב ולא על סיכה ושאר הנאות הגוף דא"כ יברך תמיד דאין רגע ואין דבר שלא יהיה נהנה ממנו רק תיקנו בחשובו' ועיין בתוס' במס' פסחים דף נ"ג ע"ב בד"ה אין מברכין עיי"ש. ומ"ש לעיל במטעמת בזה עיי"ש. וכמו"כ בברכות שחייבו אף דקיי"ל כר"י במס' סוכה דף מ"ו בברכת המצות תן לו מעין כל ברכותיו עיי"ש אפ"ה לא קיי"ל כר"י בזה בברכת הנהנין גבי ירקות שאמר לברך מה"ט דתן וכו' בורא מיני דשאים דרק בהחשוב ביותר תיקנו ברכה מיוחדת ודקדקו בשנוי למעליותא שיהיה בגדר חשוב וזיין דאל"כ לא יהיה הרבוי הברכות לשבח כמ"ש לעיל:
**ובזה** יש לומר דלא הלכו לא אחר לשון התורה ולא אחר לשון בני אדם רק לפי הדבר מצ"ע עומד בחשיבתו ונטעי לכך דמעיד ומוכיח על חשיבתו וכמו"כ דמדמין לבכורים וערלה לאו בתר הלשון רק כמו דהחשיבה התורה לענין ערלה ובכורים גם זה המוכיח על חשיבתו. וי"ל בדבר דחשיבתו מעצמו ונטעי אדעתא דהכי המוכיח על חשיבתו אז קבעו הברכה בלשון התורה בשם פרי אבל לא בלעדי מעלת החשיבות דהוי עיקר בשנוי הברכות כמ"ש. והאי דמקשינן לרב ושמואל מהנודר מן המזון וכו' דנשמע מזה דאזלינן בתר בני אדם י"ל רצו להחשיב בברכה מיוחדת להחשוב מעצמו כמו המזון וסועד ומשמח כמצינו בפת ויין וכיו"ב בהכר ברכה המבוררת ובחרו בכ"מ בלשון התורה אבל במזון דבלשון התורה בלתי מבורר דכמ"ש בירושלמי במס' עירובין הכל נקרא מזון בלשון התורה ובכה"ג אין הלשון בני אדם נגד לשון התורה רק בלשון התורה אין מבורר ובלשון בני אדם מבורר החשיבות דלא נקרא מזון רק הסועד כמו ה' מינים בלבד ומקשינן שפיר מנדרים דהוי לפ"ז גם בלשון בני אדם בלתי מבורר ומתרצין באומר כל הזן וכו' וא"כ בלתי משבשין המשנה בלשונה דמשנה נקטה הנודר מהמזון כי בלשון תורה ולשון משנה הכל הזן ג"כ נקרא מזון רק בלשון בני אדם לחלק בין זן ומזון ופי' באומר כל הזן האי דנודר ממזון פי' באומר כל הזן דבלשון המשנה הוי זן ומזון חדא כלשון התורה רק בלשון הנדר החילוק בין זן ומזון ואתי שפיר דלא יקשה מכמה סוגי' דמשמע דאזלינן בתר לשון התורה אף נגד לשון בני אדם:
**ועיין** בצל"ח בשם הגהות מחנה אפרים שהקשה למה לא הביאו בשו"ע דגם אורז בכלל הנודר מהמזון דהרי לא קיי"ל כרב ושמואל בזה ומברכין במ"מ ועי' בצל"ח אם קיי"ל למסקנא כסוגיא ואם אזלינן בתר לשון תורה בנדר שם עיי"ש. ולפמ"ש י"ל דשאני ברכה דכמ"ש דצריך החשיבות מעצמותו לתת בו הכר ברכה ברכה מיוחדת ובאין מעלת החשיבות אזלינן בתר לשון התורה ואם לשון התורה בלתי מבורר בתר לשון בני אדם. ולפ"ז באורז תליא בראשונה אם הוי מצ"ע במעלת החשיבות להיות סועד ואז גדרו בברכת במ"מ המבוררת להמזין וסעיד בלשון בני אדם. והנה אף דסעיד מצ"ע מ"מ יוכל להיות דעם כל זה לא הוי אורז בלשון בני אדם בכלל מזון ולכן בנדרים לא הוי בכלל זה וכמו"כ ביין שהקשה בצל"ח שם י"ל כן. ולפ"ז בבמ"מ באורז בלשון התורה הכל בכלל מזון ובלשון מבוררת כיון שקבעו בלשון שבחרו על מזונות:
**אמנם** לפ"ז יקשה קושית התוס' במס' עירובין דף ל' ע"א בד"ה לימא דגם לרבנן דלא פליגי על רב ושמואל אלא באורז ודוחן ג"כ יקשה מהנודר מן המזון וכתבו ע"ז דוקא לרב ושמואל פרכינן דס"ל אפי' בקבעי עליה סעודתו א"כ י"ל דכל מילי לא מקרי מזון אלא ה' מינים אבל רבנן ס"ל דכל מילי אקרי מזון אבל אין מברכין במ"מ אלא הך דקבעי סעודה עלה ואורז ודוחן קבעי נמי עיי"ש. דלמ"ש עכ"פ לא הוי ברכה מבוררת דכיון דהכל נקרא מזון. ונ"ל דלרבנן לא קשיא די"ל דס"ל כברייתא דמפורש במ"מ ועל כרחך פליגי אמתני' אבל רב ושמואל ממ"נ אם ידעו הברייתא וס"ל כותיה שם איתא דגם אורז הוי במ"מ ומשני באומר וכו' ואתי שפיר:
**והנה** עיין במס' עירובין כ"ח בענין קורא דלענין מעשר שני מקרי פרי וכמו"כ לענין ברכה הוי פלוגתא ולענין טומאת אוכלין לא מקרי אוכל רק אם בישלו וטיגנו דאז תורת אוכל עליו ועי' בר"ש במס' עוקצין פ"ג מ"ה שכתב דלענין מעשר שני הוי כמו בהמה במחוסר שחיטה כיון דשייך בה תיקון אבל לענין אוכלין בעינן מיד ראוי וקודם הבישול לא הוי ראוי עיי"ש. ועל כרחך צ"ל דהוי ראוי עכ"פ קצת דהרי מברכין וצריך עיון דכיון דעיקר תיקונו הוי ע"י בישול וזה גמר שלו למה מברכין קודם בישולו בורא פרי האדמה ומאי שנא משאר דברים באיכא עילויא אחריתא וי"ל כיון שאין עומד לאכילה וא"כ גם לא לבישול לא הוי בגדר עילויא אחרינא ועיין מ"ש לעיל בפ"ג בקמחא דחיטה עיי"ש:
**והנה** מדברי בה"ג מדלגבי ערלה לאו פרי לגבי ברכה ג"כ לאו פירא הוי ובתוס' וברא"ש חלקו ע"ז עיי"ש. ובירושלמי ספ"ה דמס' כלאים הקנין וכו' והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם וכו' והתני ר' הושיעא אלו הן מיני דשאים הקונדס וכו' והאטד תמן לברכה וכאן לכלאים ובפ' כיצד מברכין קורא ר' יעקב בר אחא בשם שמואל אומר עליו בפה"ע תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל נהיה בדברו תני ר' יהושע בורא מיני דשאים מתניתא דר' הושיעא פליגי עליה ואלו הן מיני דשאים הקונדס וכו' והאטד ובפני משה שם דמירושלמי מוכח דלא כבה"ג ואין למדין מאיסורא לברכה והביא התוס' ברכות דף מ' ע"א בד"ה איתא שמביאין הירושלמי וכדעתם הנ"ל אבל לדעת הרי"ף שגורס כבה"ג ורבינו שכתב הקפרס של צלף מברך עליו בפה"א מפני שאינו פרי וא"כ ילפינן ברכה מאיסורא וא"כ פוסק דלא כירושלמי ולכן לא הביא האי דאטד אם חלוקין משאר האלנות בכלאים בפ"ה הי"ט כתב דהוי מין אילן והקשה על השו"ע דבסי' ר"ב פוסק כהרי"ף והרמב"ם דעל קפריסין מברכין בפה"א ובסי' ר"ג בסנה פסק דעל תותין הגדילים בסנה מברכין בפה"א כירושלמי דלא ילפינן ברכה מאיסורא וזה סותר פסקא דקפריסין ורבינו והרי"ף דהשמיטו משום דדעתם לברך בפה"ע עיי"ש שהניחו בתימה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:10:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/8:10:1)

**בירך על פירות האילן בפה"א יצא ועל פירות האדמה בפה"ע לא יצא ועל כולם אם בירך שהכל יצא ואפי' על פת ועל היין.** ועי' בכ"מ מ"ש לתרץ על רבינו שבפ"ד מבכורים פסק מביא ואינו קורא ביבש המעין ונקצץ האילן ובמס' ברכות דף מ' אמרינן מאן תנא דאית ליה עיקר אילן ארעא ר"י וכו' דאמר מביא וקורא ע"ש. ועי' בצל"ח ובפנ"י מ"ש לחלק בין בכורים לברכה ובתוס' שם וברבינו יונה ובכל זאת יקשה דבגמ' מדמין אהדדי בשאגת אריה סי' כ"ג שמפרש מאן תנא וכו' ר' יהודה היא דר"י מפרש כן בהדיא או דאיתא במס' פסחים כ"ז ר' אליעזר הוא דאמר זה וזה גורם דלאו דוקא ר"א רק משום דת"ק בלתי נודע נקטו הידוע ומפורש עיי"ש מ"ש עוד בזה שם ולגירסא שלפנינו ברכות מ"ד ע"א אפרי וכו' ועל תנובת השדה וכו' ועיין בכ"מ הי"ד נראה מסכים דעיקר אילן וכו' ושייך תנובת השדה על פרי העץ דבאמת יקשה להבין דת"ק דס"ל מביא ואינו קורא וכמ"ש ברש"י דבטלה לה ארעא עיי"ש. וברמב"ם בפי' לבכורים פ"ב דהוי כאלו נפסד הקרקע וכיו"ב בפ"ד מבכורים כתב דהוי כאלו אבדה הקרקע עיי"ש. מכל זה משבח האילן דשם קרקע תלוי בו ועם כל זה כ"ז שעומד בתוקפו אומר פרי אדמתך אשר נתת לי הרי גם לת"ק האילן נקרא בשם הקרקע רק להיפוך הקרקע בלתי נקרא מפרי אדמתך בלתי האילן. ועל כרחך בלשון התורה פרי העץ בכלל פרי האדמה לכו"ע:
**והנה** כמ"ש לעיל בה"ו י"ל דלא אזלינן בתר לשון התורה לענין ברכה רק למה דהוה מצ"ע והרי העץ חשוב בפ"ע ואחריו נקרא הפרי פרי העץ וכן קבעו ברכה לו ועי' בסי' רי"ג סעיף ג' מחלוקת בזה אם בפה"ע קודם לבפה"א עיי"ש. וא"כ מאן דס"ל שאין להקדים בפה"ע וא"כ נראה דלאו משום חשיבותו קבעו ברכה בפ"ע ועיין בתוס' ברכות דף מ"א ע"א בד"ה אבל וברא"ש שם עיי"ש. ועל כרחך משום זה נקבע בפ"ע משום דנקרא הפרי להעץ ולא להאדמה. והנה בגמ' איתא דאם אמר שהכל נהיה בדברו על כולן לא הוי משנה מטבע וכו' משום דהוי ברכה דתיקנו הרבנן עיי"ש. והנה שנ"ב כולל הכל וראוי לברך על כולמו שלא נפרט המין אבל בנפרט המין והרי כשמברך בפה"ע על פרי האדמה אינו יוצא וכמו"כ ס"ד להיפוך ג"כ. אלא מבכורים נדע דעיקר אילן ארעא הוא מצ"ע ופרי האדמה יחשב אבל יש לומר שאני בכורים דתליא בלשון התורה ובלשון התורה הכל בכלל פרי האדמה וע"ז מביא הפלוגתא בנקצץ וכו' הרי גם שם אזלינן בתר הדבר מצ"ע דלת"ק לא מקרי פרי האדמה בנקצץ האילן ואינו קורא ועל כרחך גם בבכורים אזלינן בתר הדבר שהוא לפני בני האדם דודאי לא יפלגו במציאות דמי יכחיש דהאילן יונק מהקרקע וכיון דעכ"פ לכו"ע האילן נקרא בשם הקרקע ומצ"ע יונק מהקרקע והוי פרי האדמה באמת מצד זה ובחרו לומר ר' יהודה דלדידיה אפי' בבכורים קורא וכמ"ש בש"א דמפורש בדבריו ועכ"פ הצריכו להביא המחלוקת דמיניה נדע בברכה כמו בבכורים ואפי' מאן דפליג בבכורים מודה בברכה וכנראה דכל קריאה דמיון לברכה דתליא במ"ש במה הדבר מצ"ע ובמציאותו וכמ"ש לעיל בה"ו ועי' בצל"ח ופר"ח דמס"ד בגמרא מ"א ע"א דמברך על הצנון ופוטר הזית נראה דבפה"א פוטר פה"ע עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:12:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 8:12:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/8:12:1)

**כל הברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם בירך או לא בירך אינו חוזר ומברך לא בתחילה ולא בסוף וכו'.** ועיין בכ"מ שכתב דאף במעין שלש לדעת רבינו מדרבנן עיי"ש. ובפני משה על ירושלמי ברכות בסופו כתב לומר דעל כרחך דעת רבינו אינו כן מדכתב לעיל בפ"ד ה"א כל המברך בהמ"ז או ברכה אחת מעין שלש צריך לברך אותה במקום שאכל וכו' כמ"ש בתוס' בברכות יושב בבהמ"ז משום דהוי מדאורייתא עיי"ש:
**ועיין** במרכבת המשנה שם בפ"ד שכתב שאין הכרע למ"ש בכ"מ שם שרבינו חולק על הרי"ף שכתב דוקא מיני דגן טעונין ברכה במקומם עיי"ש וע"כ דעת הרי"ף במס' פסחים ק"א שם שאין טעון ברכה אלא פת ומיני דגן ולא יין ופירות עיי"ש וכמ"ש בר"ן שם דתליא במה שקובע סעודה ע"ז עיי"ש. וא"כ כמו להרי"ף אין טעם הישיבה במקומו תליא בדאורייתא כמו"כ לרבינו וי"ל דצריכין שניהם לחייבו בישיבה שיהיה דאורייתא וקביעות סעודה אבל זה בלתי מוכרע: