## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings Chapter 9

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/9:1:1)

**כשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה קודם ברכה כך אסור לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה וכו'.** במס' ברכות מ"ג ע"ב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח:
**והנה** בפי' ואין הגוף נהנה ממנו צריכין לומר שאינו ניזון ממנו כמו מאכילה ושתיה ושם מ"ז ובמס' נדה נ"א ע"ב יש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אמרו לאפוקי ריחני וברש"י משום דהנאתו מועטת עיי"ש. ובמג"א בסי' רט"ז ס"ק א' בשם הכל בו לפרש משום כשמפסיק הריח מחוטמו כבר עברה הנאתו לכן אין מברכין ברכה אחרונה משא"כ באכילה שנשארה בתוך מעיו ומביא עוד שם בשם מטה משה הואיל ואין בו ממש אין מברכין על הקול עיי"ש ועיין בתוס' פסחים דף נ"ג ע"ב בד"ה אין מברכין שאין מברכין על האור רק במוצאי שבת ולא כל שעה שאין מברכין רק כשגופו נהנה אבל שאר הנאה לא עיי"ש ובמג"א מביאו בשם המרדכי עיי"ש וצ"ע שהרי ריח ג"כ אין גוף נהנה כדאיתא בגמ' ואפ"ה מברכין וצ"ל דריח נהנה גופו רק כמ"ש ברש"י הנאה מועטת אבל באור וקול ערב הוי כאלו אינו נוגע בגופו כלל ויקשה מאוד לומר שאין הגוף נהנה והרי בריח הגוף נהנה ונוגע בחוטם אף כי אינו ניזון הגוף ולמה נאמר ע"ז שהנשמה נהנה ועי' מ"ש ע"ז והנראה דהנאה ענין נפשי כאשר מצינו נפשינו קצה בלחם הקלוקל כי הנפש המרגיש ההנאה ולהיפוך להיות קץ בדבר וזה ההבדל במאכל ומשתה שמזין גם הגוף נהנה שקיומו ע"י ובריח רק הנפש נהנה ובמס' יומא ע"ד ע"ב אינו דומה הרואה ואוכל למי שאינו רואה את האוכל עיי"ש כי הראיה משמח הנפש ביותר והגוף המרגיש ע"י רוח החיים אשר בו והוא הנהנה ולכן הנאה לצמחים אף כי נזונים מהארץ וממשקה מים עליהם אבל מחסרון רוח החיים בלתי מרגישים וההרגשה ענין נפשי אף כי הזנה ג"כ מהחיותו כמו כן בצמחים חיות כזה אבל הרגשת הנאה רק לבעלי רוח חיים בקרבם ולמה לא חייבו בהנאה בקול ערב ובאור כמ"ש בתוספות ובד"מ ובמג"א הנ"ל כמ"ש לעיל דלא תיקנו ברכה על הנאות התמידים דא"כ יברך בכל עת ונראה כמקצר בהכרת טובת ה' וכאלו נתן קצבה להם כמ"ש רז"ל מרגניתא וכו' רק בהחשובות ואינו תמידים תיקנו כן ולאחריהם בריח לא תיקנו כמו במזון לאחר העיכול שאין מברכין לאחריה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:1:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:1:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/9:1:2)

**ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה כגון המור שהוא מן החיה מברך בורא מיני בשמים וכו'.** ובענין המור עיין ברא"ש ורבינו יונה ובטור ושו"ע בסי' רט"ז ובמגן אברהם שם ס"ק ג' אם מותר לאכל המור הנקרא מוסק כדאיתא בגמרא. ועיין ברמב"ם כלי מקדש פ"א ה"ב המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכל מקום ובראב"ד שם א"א אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שום חיה בעולם כ"ש דם חיה טמאה אבל המור הוא זה האמור בשיה"ש באתי וכו' מורי עם בשמי והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף עכ"ל ובכ"מ שם כתב די"ל משום שנשתנה ונעשה כעפר עיי"ש והיא כמ"ש רבינו יונה כאן והביא הרמב"ן בתורה שדעתו כהראב"ד עיי"ש:
**והנה** כתבו לענין התר אכילה אבל בשלטי גבורים במסכת ע"ז בסוגיא דריחא מלתא אחרי שהביא ג"כ דברי רבינו בפ"א מכלי מקדש הנ"ל תמה לענין ברכה לדברי הרא"ש ורמ"ה דאסורו באכילה האיך מותר להריח בו ולברך עליו דכמ"ש בתוספות במסכת ע"ז דכל מידי דעומד להריח אף למאן דס"ל ריחא לאו מלתא הוא אסור להריח בו ואף להחולקים על רבינו וס"ל דבאוכל מאכלי איסור לברך מ"מ לכתחילה אסור עיי"ש. והנה לכאורה זה ראיה לדעת הסוברים דהוי כפירשה בעלמא ורבינו שכתב בכלי מקדש כנ"ל והוא מהסוברים שאין מברכין על אסורי אכילה וגם לראב"ד יקשה כנ"ל דהרי מפורש בגמרא חוץ מן המוסק שהוא מין חיה. ואולי י"ל לדעת הרא"ש והראב"ד וסייעתם דהנה ריחא מלתא הוי בבא הריח במאכל ונהנה דרך אכילה ובבת תיהא עיין בתוספות במסכת ע"ז ס"ו ע"ב בד"ה אביי שכתבו דהוי כשותה עיי"ש שהוכיחו כן ושאני בע"ז במסכת ע"ז דף י"ב ע"ב דכל הנאה אסורין ובכה"ג כתבו בתוס' שם בד"ה אלא בעומדים לריח לא תליא בריחא מלתא וכתבו ג"כ בע"ז שלכה"נ ג"כ אסור לא בעינן עומדים לריח עיי"ש אבל לריח בשאר איסורים אף למאן דס"ל שלא כדרך הנאתן אסור כה"ג דלא הוי דרך אכילה רק ריח בלבד באיסורי אכילה ולא נאסר בהנאה י"ל דגרע מריחא מלתא דהוי דריח בא בהמאכל והאיך מצינו לאסור ריח באיסורי אכילה וצ"ע ועי' במים חיים לפר"ח בשו"ת סי' י' מ"ש שם לדעת רבינו יונה להתירו באכילה עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:6:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/9:6:1)

**השושנה וכו' בורא עצי בשמים וכו' הוורד ומי הוורד וכו' בורא מיני בשמים.** בכ"מ שושנה אינו וורד וא"כ צ"ע מהו שושנה עיי"ש:
**ועיין** בתרגום שיר השירים כשושנה בין החוחים לורדא דמלבלב ביני וכו' וכמו כן כשושנת העמקים כורדא וכו' וכיו"ב בערוך ערך ורד עיי"ש. ונראה דורד שם כולל אף לשושנה ושושנה מין ורד מיוחד ובכ"מ כתב מהו שושנה הנה שושנה מפורש בשיר השירים מצוין כשושנה בין החוחים ונדע מהו שושנה רק מהו ורד לא נדע ועיין ברשב"א דף מ"ג דאף מאי דלא הוי פרי לאכילה מקרי פרי לריח עיי"ש וצ"ע:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:8:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:8:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/9:8:1)

**כיצד בשמים וכו' וכן המריח בבגדים שהן מוגמרין אינו מברך לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר.** ועי' בכ"מ בשם הטור דהקשה דמ"מ נהנה ועמ"ש ע"ז. ונראה דכה"ג הוי ריח חלש וכמ"ש לעיל דלאו על כל הנאה מברכין וכמ"ש בתוס' הנ"ל רק על הנאה חשובה וכיו"ב באור בעינן הנאתו לאורו ובירושלמי מצריך שיראה השלהבת ומשמש לאורה הכל כמ"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:9:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:9:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/9:9:1)

**בשמים וכו' היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר גוים אינו מברך וכו'.** עי' בסי' רצ"ח במג"א ס"ק י"ג שהקשה דהוי קבוע ושם אי' במחצה על מחצה מותר ובסי' רט"ז לא נזכר מחצה על מחצה ועיין במחצית השקל שם:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:9:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Blessings 9:9:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/9:9:2)

**נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכין אחרי הרוב.** בס' מעשה רוקח מביא להקשות דהרי בע"ז לא מצינו ביטול והביא לפרש דלא קאי נתערב על של ע"ז דלעיל כתב ג' מיני ריח. וכאן נאמר מריח שאין מברכין דלא נכלל בזה של ע"ז עיי"ש ובספר יד המלך האריך בזה עיי"ש כתב להתיר אף בשל ע"ז עיי"ש ובתוס' ע"ז י"ב ע"ב בד"ה אלא עיי"ש: