## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin Chapter 5

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 5:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Eruvin/r/5:1:1)

**אנשי מבוי שהיה ביניהן שיתוף במאכל אחד לענין סחורה כגון שקנו יין בשותפות או שמן או דבש וכיו"ב א"צ שיתוף אחר לענין שבת אלא סומכין על שיתוף סחורה והוא שיהיה המין שהן שותפין בו מין אחד ובכלי אחד. אבל אם היה אחד מהן שותף לזה ביין ולאחר בשמן או שהיה הכל יין והיה בשני כלים הרי אלו צריכין שיתוף אחר לענין שבת.** רבינו פוסק כת"ק דמשנה במס' עירובין ע"א ע"א בד"ה שהי' שותף וכו' לזה ביין ולזה ביין א"צ לערב וכו' לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב וכו' ובטור או"ח בסי' שס"ו ובשו"ע שפ"ו סעיף ג' בהג"ה פוסק כר' שמעון במשנה דאמר אחד זה ואחד זה א"צ לערב. ועי' בב"י בסי' שס"ו למה רבינו פוסק כת"ק אף דהלכה כמיקל בעירוב משום דמוקי רב יוסף במחלוקת דר' יוחנן בן נורי ורבנן וכיון דלא קיימא לן כריב"נ כמו כן לא קיי"ל כר' שמעון עיי"ש:
**והנה** לרבינו צריך מין אחד וכלי אחד יש קצת לעיין בתוס' שם בד"ה אי אמרת שכתבו וה"ה יין ויין בב' כלים אבל אורחא דמלתא נקיט עיי"ש. וא"כ יש לומר דהכל תלוי בכלי אחד ומשום אורחא דמלתא נקטו יין ושמן דמסתמא בב' כלים מ"מ אין הכרע שתוס' נגד דעת רבינו ועיין ברש"י:
**אמנם** מ"ש רבינו לסחורה יש לעיין למה בחר כלשון הזה דהנה יש מקום לומר דוקא לסחורה אבל בשותפין לאכילה יחד הוי שיתוף אפי' ביין ושמן ובב' כלים. אבל יש לומר ג"כ דאתא לאשמעינן דאפי' בשיתוף לסחורה הוי שיתוף במין אחד ובכלי אחד דהיה נראה לומר דשיתוף לסחורה לא הוי שיתוף כלל לענין רשותו וקמ"ל דאפי' בכה"ג מהני ובכל ענין יש להבין מנ"ל לרבינו כן אם מסברה יש לחלק בין לסחורה לשיתוף לאכילה:
**והנה** ברשב"א בס' עבודת הקודש שער ד' דף כ"ד ע"ב וז"ל וכן בני מבוי שהיה בעה"ב שותף בסחורה לזה ביין ולזה ביין אע"פ שלא נתערבו על דעת שיתוף המבוי שיתוף סחורתם עולה להם משום שיתוף. בד"א בשהיה שותפות כולן בכלי אחד. אבל לזה בכלי אחד ולזה בכלי אחד אפי' היו הכלים מלאים ומונחים בבית אחד צריכין שיתוף לפי ששיתוף זה גרוע שלא היה מתחילתו לשם שיתוף המבוי אלא לסחורה. היה שותף לזה ביין ולזה בשמן אע"פ שהיה הכל מתחילתו מעורב בכלי אחד אינו עירוב שכל שאין ראוי לערבן ביחד אינו חיבור עכ"ל. ובירושלמי פ"ו ה"ה ר' בא בשם ר' יהודה בדרך הארץ שנו לזה ביין ולזה ביין הואיל ואינו מקפיד על תערובתו א"צ לערב. לזה ביין ולזה בשמן הואיל והוא מקפיד על תערובתו צריך לערב עכ"ל נראה דמאי שאין מדרכו להתערב לא נראה כשיתוף אלא כנתערב ממילא:
**ועוד** בירושלמי שם ר' בא וכו' בשם רב בנתונין בכלי אחד היא מתניתא אמר רב זריקן טעמא דר' שמעון שכן דרכן לשתותן אניגרון וכו' עיי"ש. ועי' ביד דוד דרבינו מפרש הבבלי כירושלמי ופוסק כרבה עיי"ש. והנה לת"ק צריכין לומר דבעינן כדאי' בירושלמי שאין מקפיד ולאניגרון שאין רוב תשמישו לכך שייך הקפד וכיון דשייך הקפד לא נראה כשיתוף מסתמא. וא"כ אפי' שיתוף לאכילה לא הוי שיתוף בכה"ג ונקיט לסחורה דלא נאמר לסחורה כיון דראוי לאניגרון שייך סחורה אפ"ה צריך דוקא מין אחד וכנראה דאיתמר סתמא בגמ' ובירושלמי ונקיט רבינו לסחורה לרבותא דאפי' לסחורה מהני וצריך ג"כ שיהיה מין אחד ובכלי אחד:
**ועי'** בשו"ת שער אפרים סי' כ"ה שכתב דלדעת התוס' הנ"ל הכל תליא בכלי אחד בלבד והקשה על הב"י בסי' שס"ו הנ"ל עיי"ש. ועי' עוד בראב"ד בפ"א הי"א ובפירקין ה"ו ובהמ"מ שם ובריטב"א עירובין דף ע"א עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 5:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Eruvin/r/5:2:1)

**אחד מבני מבוי שביקש מחבירו יין או שמן קודם השבת ולא נתן לו בטל השיתוף שהרי גלה דעתו שאין כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה וכו'.** עי' בראב"ד שהשיג ע"ז. ובמגדול עוז כתב בכונת רבינו דקאי על שותפין בסחורה שכתב קודם לזה בה"א דכה"ג דגלה דעתו בהקפדו לאכילה אלא להיות עומד לסחורה בלבד לא הוי שיתוף ובס' מרכבת המשנה מסכים עמו וכתב דר"ח בגמ' יו"ט מפרש הברייתא דבגמ' דף ע"א בכה"ג עיי"ש ולשון רבינו מדויק לכונה זאת:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 5:2:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Eruvin/r/5:2:2)

**אחד מבני המבוי שרגיל להשתתף עם בני המבוי ולא נשתתף בני המבוי נכנסין לביתו ונוטלין ממנו שיתוף בע"כ ואחד מבני המבוי שאינו רוצה להשתתף כלל עם בני המבוי כופין אותו להשתתף עמהן.** ובהמ"מ שכשהוא רגיל אם באו לביתו ונוטלין עירובן עירוב וכשאינו רגיל אין יכולין לבוא לביתו אלא כופין אותו בבי"ד עיי"ש. ועי' בפי' להגאון מורינו אליהו מוילנא ז"ל בסי' שס"ז שגורס [במקום] מצד שאני שאין לו פירוש - בבי"ד שאני עיי"ש אשר מסכים לפי' המ"מ בדעת רבינו:
**ובמרכבת** המשנה פי' כונה אחרת בדעת רבינו שדעתו באינו רגיל צריכין הם לזכותו משלהם וברגיל נוטלין משלו ואין פי' כופין בבי"ד כמ"ש המ"מ עיי"ש. ובשו"ע בסי' שס"ז ואם הוא רגיל לערב עמהן ועכשיו אינו רוצה בני חצר נכנסין לתוך ביתו ונוטלין ממנו בע"כ. ואם אינו רגיל אין יכולין ליטול ממנו בעל כרחו אבל כופין אותו בבי"ד לערב עמהן או בי"ד יורדין לנכסיו עיי"ש וזה כהמ"מ והנה אין ללמוד מכאן דכופין על מצוה דרבנן דכאן הוי משום דכופין על מדת סדום כדאי' במס' עירובין מ"ט ע"א אם עירבה רגיל לעצמו וזה שאינה רגילה בו לא ערבה והיא עצמה לא עירבה דוחין אותו אצל שאינה רגילה בו וכגון זה כופין על מדת סדום ועי' ברש"י שם ועי' בהל' שכנים פ"ה:
**ולכאורה** כמו בכל כפיה דאמרינן דמסתמא אחרי הכפיה יהיה ניח"ל שהסביר רבינו בפ"ב מהל' גירושין האי דכופין עד שאמר רוצה אני עיי"ש. ועיין בירושלמי פ"ז מ"י לחלק בצדוקי דאין כופין וכמ"ש בקרבן העדה דלא יכוין להשתתף אפי' אחר הכפיה עיי"ש. ויש להבין למה ברגיל עד עכשיו ועתה אינו רוצה די בכפיה מאחרים בלי בי"ד ובשאינו רגיל בבי"ד דוקא ועל כרחך מיירי בשאינו בועט מחמת שאינו חפץ בעירוב מרשעה דא"כ הוי כצדוקי דלא שייך כפיה אלא מחמת קלות הדעת לקטט וכיו"ב ושייך כפיה ומאי שנא ברגיל משאין רגיל דנראה לדוחק לומר ברגיל יש להם זכות בו דלא מצינו כה"ג והכל מטעם כופין על מדת סדום. והנה לומר ברגיל עד עכשיו וא"כ על כרחך טעם לו בדבר מקטט וכיו"ב ולכן מהני כפיה אבל בלא רגיל ליכא הוכחה דיהיה ניח"ל לאחר הכפיה וצריך בי"ד דבידם להקנות בע"כ דהפקר כבי"ד הפקר גם זה יקשה דאין ביד הבי"ד לזכותו בע"כ כשאי' רוצה ואם לומר דבי"ד מסלקין רשותו א"כ א"צ לשיתוף לירד לנכסיו:
**ונראה** כמ"ש ז"ל דמהני מאשה אפילו בשאין הבעל רוצה וכמ"ש בלבוש בסימן שס"ז דהוי מתקנת החכמים משום דלפעמים ירצה הבעל להקניט חביריו עיי"ש (ועיין בב"ח שכתב משום דאין יכול למחות לה לקיים מצוה עיי"ש) וכמו כן הקילו בשיתוף ע"י הבי"ד ושייך עוד הכירה לתינוקת בערובי חצירות וגם בשיתוף מבואות גם כן מהני השיתוף על ידי בי"ד בלי רצונו מתקנת החכמים וצ"ע:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 5:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Eruvin/r/5:5:1)

**אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו וכו'.** עי' בכ"מ ועי' במג"א בסימן שס"ד ס"ק ד' שכתב דכמו בני חצר כמו כן אשתו נוטלת בע"כ ומיושב רגיל ואין רגיל דאיתא בגמרא וא"צ להגיה כמ"ש בכ"מ עיי"ש: