## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin Chapter 7

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 7:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Eruvin/r/7:1:1)

**מי שיצא מערב שבת חוץ למדינה ועמד במקום ידוע בתוך התחום או בסופו ואמר שביתתי במקום זה וחזר לעירו ולן שם יש לו להלך למחר מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח וזה הוא עיקר עירובי תחומין לערב ברגליו וכו'.** ובמעשה רוקח הביא נוסחא ישינה במקום אחד תחת מקום ידוע שלפנינו עיי"ש:
**ומ"ש** רבינו וחזר לעירו ולן שם נראה לומר דאף דחזר לביתו והרי עיקר שביתתו בביתו מ"מ מהני הקנין שביתה על למחר וי"ל עוד דהנה רבינו כתב ואמר שביתתי וכו' ובה"ט מפרש שא"צ אמירה ג"כ וכדעת התוספות במסכת עירובין מ"ט ע"ב בד"ה ואמר וברא"ש שם דא"צ אלא כונה לקנות שביתה. וכמ"ש בב"י בסימן ת"ט דוקא בבא מביתו צריך לכונה משא"כ בחשכה לו בדרך דבא מביתו דאין מהדרך לבטל שביתת ביתו והוי ככונה להיפוך אם לא מכוין לשבות במקום הזה אבל בדרך שאין לו שביתה אחרת הרי אפילו בישן קונה שביתה עיי"ש ויש לעיין בבא מביתו ונשאר במקום הזה שקנה שביתה וא"כ הרי עקר משביתת ביתו לגמרי בכה"ג אם צריך לכונה ג"כ או דבשעת תחילת הקנין שביתה לא היה מבורר דעתו וצ"ע ואם נאמר דא"צ לכונה וא"כ י"ל דמ"ש רבינו והלך ולן בביתו דבכה"ג שייך הנאמר דצריך כונה לקנות שביתה אמנם למ"ש במרכבת המשנה בה"ג ליישב דעת רבינו מהשגות הראב"ד דלא ס"ל לחלק בין עומד בביתו לעומד בשדה אין לומר כמ"ש אבל לדעת רש"י ושאר מפורשים יש לעיין במ"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 7:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Eruvin/r/7:5:1)

**הקונה שביתה ברחוק מקום ולא סיים מקום שביתתו לא קנה שביתה שם. כיצד היה בא בדרך ואמר שביתתי במקום פלוני או בשדה פלונית וכו' הרי זה לא קנה שביתה ברחוק ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו משחשיכה.** ועיין בהמ"מ שכתב דפוסק רבינו כשמואל ומפרש דלשמואל במקומו קנה שביתה עיי"ש. ועיין בתוספות במסכת עירובין נ"א בד"ה מ"ט שהקשו דמשמע דקיי"ל כשמואל וקיי"ל במסכת קדושין כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת ליכא ותירצו בתחומין הקילו עיי"ש. ועיין בפנ"י במסכת קדושין נ' שהקשה שהרי אמרינן בקדושין בא"א אפילו לקולא האי דרבה כל שאינו בזה אחר זה וכו' עיי"ש. ועוד תירצו בתוספות דהוי לשמואל כאילו פי' ארבעה מתוך שמונה עיי"ש. ורבינו כתב לא קנה שביתה שם וכו' הרי זה לא קנה שביתה ברחוק וכו' על כרחך לא הוי דעתו אליבא דשמואל כמ"ש בתוספות אלא דלדעתו קונה שביתה במקומו וא"כ לא שייך כל שאינו בזה אחר זה וכו' ונראה דדעתו דלא הוי עקירה ממקומו וכ"כ בספר מגדל עוז דלא הוי עקירה כה"ג וצ"ע דבעלמא דאמרינן כה"ג הוי עקירה והוי חמר גמל (ועיין במרכבת המשנה שכתב דרבינו פסק כרב עיי"ש) וצ"ל דכמ"ש בתוספות גבי נתגלגל דף ל"ה אמרינן חמור גמל ויש לו מביתו אלפים עד ערוב ולא אמרינן דממקום רגליו עקר דעתיה ומחלקים בין עומד בעירו עיי"ש. ולרבינו לא נראה חילוק זה וס"ל דלא הוי עקירה בממקומו כשאין העירוב חל במקום אחר אבל רבינו שכתב ויש לו אלפים לכל רוח יקשה עוד דבנתגלגל לית ליה רק אלפים דממ"נ כמ"ש ברש"י שם אלא דשם הוי ספק שמא הוי עירוב ואם כן הוי ספק עקירה מרוחות אחרות משא"כ כאן דלא הוי עירוב כלל יש לו לכל רוח ולפ"ז גם לשמואל בלא סיים לא הוי שביתה כלל ופליג על רב בלבד אם הוי עקירה ממקומו בכה"ג ולשמואל הוי עקירה בטעות ולר' יוחנן בן נורי דאפילו בישן קונה שביתה ובטעות לא הוי עקירה מדעתו דאפי' לר' יוחנן בן נורי הוי עקירה. ומסתברא בכל דבר שאינו צריך כונה וישן מהני עקירה בטעות לא שמיה עקירה ונשאר על שביתה דממילא מצד עצמה שהמקום נקנה לו מצד עצמו ועמ"ש במרכבת המשנה ליישב השגות הראב"ד וכתב שם דלרבינו אפי' בעקר ממקומו מהני שביתה עיי"ש. ולמ"ש י"ל משום עקירה בטעות ובקונה מעצמו עקירה בטעות לא הוי עקירה לעקור השביתה דממילא נקנה לו: