## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fasts Chapter 5

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fasts 5:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fasts 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/5:2:1)

**ואלו הן יום ג' בתשרי וכו' וי"ז בתמוז ה' דברים אירעו בו וכו' ושרף אפוסטמוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל.** ובגמ' תענית שרף אפוסטמוס את התורה גמרא וברש"י כך קבלנו מאבותינו עכ"ל. ובירושלמי בפ"ד מ"ה ממס' תענית איכן שרפה ר' אחא אמר במעברתא דלוד ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה:
**ונעלם** מדעתינו בענין שרף את התורה והלא כמה פעמים כי באו אויבים עליה היו שורפים בתינו וספרי התורה הקודש והנקדש. ולמה נאמר שרף את התורה בה"א הידיעה. ואם כי משונה שריפתו שהיה למען להשכיח התורה וא"כ בלי ספק היה שורף כל ספרי תורה ולמה נאמר ספר התורה ולא מצינו בגמ' מפורש שהיה גזירה בימים אז על שריפת התורה והו"ל גזר על שריפת התורה. ואולי כאשר מצינו במלכים ב' ובד"ה ל"ד "ספר התורה מצאתי" ובאברבנאל ע"ז למה נאמר התורה בה"א הידיעה וכתב כי קאי על הנאמר שם קודם לזה "מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת ה' ביד משה" שהיה הספר שכתב משה רבינו ע"ה וע"ז נאמר התורה הידועה וס"ת הזאת היה סגולה כפולה ומכופלת לנו וממנה היו מגיהין עי' שקלים פ"ד ה"ד מגיהי ספר העזרה ונוסחא אחרת ספר עזרא ובלי ספק ספר שכתבה האיש האלוקים היה למשמרת להשמר מכל שנוי חלילה והיה לעדות לכל הדורות הרבות אשר ראו אותו. ונאמר אולי הספר ששרף פוסטמוס הרשע היה ספר זה שהיה נשמר עד אז ולכן נאמר שרף את התורה הידועה וראוי ביותר לקבוע תענית על סגולה יקרה כזאת. ואם כי ארכו הימים לאמר שהיה קיים עד אז אולי היה ס"ת של עזרא ועכ"פ נראה שהיה ספר תורה מיוחדת שהיה איבודה קשה לכל ישראל עד מאוד. ואם היה של ביד משה רבינו ע"ה היתה מסוגלת להכחיש האפיקורסות הנודעים ואם של עזרא להגיה ולהשמר מטעות ויוכל שהיה בימי היונים בזמן לא הרבה כ"כ מימי יאשיהו:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fasts 5:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fasts 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/5:4:1)

**וד' ימי צומות האלו הרי הן מפורשין בקבלה צום הרביעי וצום החמישי וכו'.**


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fasts 5:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fasts 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fasts/r/5:5:1)

**ונהגו כל ישראל בזמנים האלו להתענות ובי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנא' דברי הצומות וזעקתם וכו'.** ובהמ"מ תלה רבינו ענינן במנהג לפי שנתבאר בגמ' וכו' רצו מתענין וכו' עיי"ש:
**ובס'** ידי אליהו השיג עליו וכתב ממ"ש רבינו הרי הן מפורשין בקבלה וא"כ הן מתקנת נביאים ולא ממנהג ומ"ש רבינו ונהגו כפי גירסתו ונהגו כל ישראל בזמנים האלו להתענות בי"ג באדר וכו' ולא כמ"ש לפנינו וי"ג באדר בוי"ו וכן בס' מעשה רוקח כי בהנוסחא ווינציא כתב בי"ג וכתב דט"ס בדפוס א"ד עיי"ש וכן נראה מרהיטא דלישנא. ובידי אליהו כתב דלרבינו רצו מתענין קאי על בית שני שהיה בכלל אין שלום ואין גזירה שלא היה מלכות בית דוד על מכונם. אבל בזה"ז בכלל יש גזירה והביא לשון רבינו בפי' משניות במס' ר"ה י"ח שכתב ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא י"ז בתמוז אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה ומפני זה לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז וכו' עיי"ש הרי כתב כ"ז על בית שני בלבד ואין הכרע כ"כ דכתב כן עם מ"ש מפני זה לא היו יוצאין וכו' דהיה בזמן בית שני משו"ה כתב בית שני ועיי"ש שכתב גם בט"ב רצו מתענין אלא שהיו מתענין ופי' בכונת המקרא שמורה שתלוי ברצון המתענים עיי"ש. ועכ"פ מתחילה נתלה ברצון המתענים ושפיר כמ"ש בהמ"מ דהוי מחמת מנהג וקבלה עלינו עתה. ונראה כדעת רבינו שהיה מעיקרא על דעת זה שאם רצו מתענים דאל"כ אין בי"ד מבטל וכו' אא"כ גדול בחכמה ומנין ועל כרחך הי' מעיקרא על רצון המתענים ועי' בפ"ב ה"ב מהל' ממרים שכתב רבינו אפי' בבטל הטעם צריך גדול בחכמה ומנין עיי"ש אבל בתנאי מעיקרא על דעת זה א"צ לכך. ועי' בב"י או"ח בסי' תק"נ שנראה מדבריו לפי פי' שם כמ"ש בידי אליהו הנ"ל על בית שני נאמר עיי"ש:
**ומ"ש** "זכר לתענית שהתענו בימי המן שנא' דברי הצומות וזעקתם וכו'" עי' בהגהות מיימוני בשם שאלתות וכיו"ב דעת ר"ת עי' בר"ן בפ"ק דמגילה בזמן קהילה לכל עיי"ש. ועי' בהגהות מיימוני בפ"א מהל' תענית אות ב' שכתב שמא תענית אסתר חשיב לן כתענית חובה כט' באב כיון דהוי מדברי הגאונים ומנהג כל ישראל וכו' עיי"ש. ועי' באבן העזרא במגלת אסתר על מקרא כאשר קיימו וקיבלו וכו' דברי הצומות וכו' שכתב שלא היו ימי התענית נגזרים מנביא ומהבי"ד אלא העם קיבלו עליהם מעצמם עיי"ש. ונראה מ"ש בהגהות מיימוני דאסתר תענית כט"ב דלא שייך רצו מתענין שהרי זמן קהילה לכל נאמר אף בבית שני דשייך רצו אלא די"ל שרצו וזה שכתב ומנהג כל ישראל וכט"ב שכתב כ"כ דקיבלו עליהם כל ישראל אף בשלא בזמן הגזירה לא שייך רצו וכו' עכשיו. ועי' בפי' משניות לרבינו הנ"ל מ"ש בת"ב עיי"ש: