## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 5

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/5:1:1)

**המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הרי זה נסקל אע"פ שלא עבד המוסת עכו"ם אלא מפני שהרשהו לעבוד בין שהי' המסית הדיוט בין שהיה נביא בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה.** ובכ"מ במס' סנהדרין ס"א אחד יחיד הניסת ואחד רבים הניסתים ואע"ג דפשטא דברייתא מיירי לענין הניסתים ה"ה לענין המסית ופשוט הוא עכ"ל.
**ובס'** מעשה רוקח עמד ע"ז שהרי הרמב"ם לא כתב לענין מסית וכתב דהיה לו גירסת הכ"מ המסית ולא המוסת כשלפנינו עיי"ש, וי"ל גם כן דהכ"מ מ"ש ואף על גב וכו' לא כתב לפרש דברי רבינו רק בפ"ע לדעתו כתב כן, אבל יתרון לשון יש כאן שהתחיל אחד מישראל בין איש ובין אשה וכו' ולמה הוצרך לומר עוד לבסוף בין שיהיה המוסת יחיד איש או אשה וכו' ונראה שאחד מהם קאי על המסית ואחד על המוסת, וגירסה המסית נכונה, עי' בשו"ת הרדב"ז ח"א בפי' על הרמב"ם בסוף הספר סי' מ"ו, במ"ש הרמב"ם בין שיהיה נביא וכו' עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/5:2:1)

**המסית את רוב אנשי העיר הרי זה מדיח ואינו נקרא מסית, היה זה שהדיח רוב העיר נביא מיתתו בסקילה והנדחים הרי הן כיחידים ואינם כאנשי עיר הנדחת עד שיהיו המדיחים שנים. ואחד האומר אמרה לי עכו"ם עבדוה, או שאמר אמר לי הקב"ה עבדו עכו"ם הרי זה נביא שהדיח, ואם הודחו אחריו רוב העיר נסקל.** משונה מסית ממדיח דבמדיח צריך שיעשו כמוהו דוקא כמפרש בפ' הקדום ובפר"ח עמד עמ"ש אמרה לי עכו"ם ועי' במעשה רוקח בזה.
**ועי'** בלח"מ כאן ובפ"ט מיסודי התורה שהקשה בביטול מקצת דע"ז דנראה דעת רבינו בחנק ובסוגיא דסוף הנחנקין בסקילה ומחלק בין אומר לרבים ליחיד, ובמרכבת המשנה מחלק בין קיבלו דבריו ללא קיבלו ובפר"ח מפרש דלעיל לא מיירי רבינו כלל במדיח רק מתנבא בלבד עיי"ש, ועיין במ"ש הכ"מ בפי' אעבוד וכו' על לשון הרמב"ם "המסית וכו' כיצד האומר לחבירו אעבוד עכו"ם ובכ"מ שם ונ"ל שאומר אעבוד אני בתחילה ואתה אחרי וכו' עיי"ש, ורש"י פי' כפשוטו ובפר"ח ג"כ השיג ע"ז רק כיון שמוכח כונתו כפי' דמי שיעשו כמוהו וצריך לומר לפ"ז דאעבוד וכו' הוי כמדיח ושאני ממתנבא בלבד כ"ז שאין אומר שיעשה מעשה וצ"ע.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/5:3:1)

**ואין המסית צריך התראה וכו' כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזה, כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שיראו המסית וכו'.** וברש"י במס' סנהדרין דף ס"ז בד"ה הן רואין אותו וכו' דאי לא מצי חזי ליה לא מצי מסהדי עליה לחיוביה קטלא ואע"ג דשמעי קליה דמצי למימר לא הוה אנא עכ"ל. ועי' במס' חולין בפ' גיד הנשה טביעת עין עדיף מקלא דהאיך סומא מותר באשתו אלא בטביעת עין דקלא עיי"ש, וראיתי בפר"ח שעמד ע"ז וכתב לענין מיתה לא סמכינן על טביעת עין דקלא וכתב עוד דמסית מערים ומשני קלא עיי"ש ותירוץ האחרון יקשה דהאיך יקרה ששנוי קול יהיה כקול הזה הנאמר מאחר, ולתירוץ השני מסכים כמו כן בס' מעשה רוקח וכתב לעיין ברמב"ם פ' כ' מהל' סנהדרין וכונתו למ"ש בה"א אין בי"ד עונשין באומד הדעת אלא ע"פ עדים בראייה ברורה עיי"ש. והנה לחלק בין מיתה לסומא באשתו ושאר בני אדם בלילה כדאי' במס' חולין צ"ו לומר דלענין מיתה לא מהני ידיעה שלא בראיה משא"כ בממון כדאי' במס' שבועות, וכמו כן בערוה דלמדין דבר דבר מממון ומשו"ה נאמר דקלא לא הוי כראיה ממש רק כידיעה וצ"ע לפמ"ש בב"ש אה"ע בסי' מ"ב דערוה כמיתה דלא מהני ג"כ בערוה ידיעה שלא בראיה וא"כ מאי שנא מיתה מערוה לענין טביעות עין דקלא וצ"ע, וי"ל דלכתחילה עבדינן במה דאפשר לברר טפי אף במסית דעד דנדע בבירור שהוא מסית אין מקילין בו, אבל לשון רש"י צ"ע.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/5:4:1)

**מצוה ביד המוסת להרגו וכו' ואזהרה להדיוט המסית שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו.** ובפר"ח בפ"ד הקשה ע"ז ממס' מכות ד' לר' מאיר דרשינן כן לעדים זוממין לאזהרה ללקות שמונים ולרבנן להכרזה והרמב"ם פוסק כרבנן שם וא"כ גם כאן דהוי להכרזה כדאי' בפ' הנחנקין וא"כ ליכא אזהרה מזה עיי"ש, וי"ל דכאן דמפורש העונש בהתורה וכיון דכללא אין עונש בלי אזהרה על כרחך לא יצא זאת מהכלל וכל העם ישמעו ולא יזידון עוד הוי לאזהרה אבל שם דעונש איכא מכאשר זמם רק להוסיף עוד עונש אמרינן דילמא הקרא רק להכרזה בלבד ולא להוסיף עונש וכאן כמ"ש שאני דעל כרחך גם לאזהרה בא, ומצאתי כעין זה שכתבתי בס' מעשה רוקח עיי"ש, ובירושלמי בסוף הנחנקין מובא בפר"ח דאזהרה לנביא מלא תענה ברעך עד שקר, וא"כ לפי זה י"ל ג"כ מהאי טעמא לא נאמר בהזמה דלא תענה וכו' לאזהרה דאתיא לנביא שקר ועי' בפר"ח דרבינו בסה"מ אזהרה לנביא שקר אשר יזיד וכו' אשר לא צויתיו עיי"ש.
**עיין** בהגהות כנה"ג ח"א בשיוריה לאו"ח, על הרמב"ם הל' ע"ז שחקר לפי מה דאיתא במס' סנהדרין מ"ה ע"ב נקטעה יד העדים פטור, אם גם במוסת בנקטעה ידו הדין כן, ולמה לא ביארו רבינו, וכתב לומר במסית דאין טוענין עליו לזכות אפי' בנקטעה יד הניסת הורגין אותו, וכתב עוד דשאני עדים דבעדותם הורגין אותו קפיד קרא אבל במסית שלא ע"פ הניסת הורגין אותו אין קפידה אם לניסת אין יד ומיהו אם יש לו יד הניסת קודם, ומספקיה ליה עוד באין יד לעדים במסית וביש יד לניסת פשיטא ליה דמקיימין ידך אבל באם אין יד לא לעדים ולא לניסת מהו וכתב דנראה משום דאין טוענין למסית הורגין אותו דלא נאמר במסית ידך לעכובא עיי"ש.
**והנה** טעמו דאין טוענין למסית לחייבו בנקטעה ידו גם מ"ש לחלק בין יד עדים ליד הניסת צריך תבלין, ונראה בכונתו כמו שצריך שתהיה עדות שאתה יכול להזימה וכיו"ב הכל כדי שלא יהיה קל לעדים לשקר כמו כן נאמר שיד העדים בעצמם יהיה להורגו שקל לעדים לומר דיבור מלעשות מעשה בעצמם להרוג נקי כדאיתא בעלמא דיבורא אמרי מעשה לא עבדי וכיו"ב לענין נאמנות האיסור מצינו בין שהוא בעצמו עושה לעדותו בלבד, ובאמת לא מצינו יד העדים וכו' רק בנסקלין אם משום חומר העונש והאיסור דייקינן טפי בהעדים או דלא שייך בשאר מיתות יד העדים בראשונה בשריפה וחנק וסייף ולומר העדים יעשו בעצמם שמא אין בכחם לעשותו וכיו"ב, וא"כ להאי טעמא שייך לומר דוקא בעדים בנקטעה דבעדים טעם גדול בזה משא"כ בניסת דהוי רק למצוה ולא לעיכוב וגם מסתבר טעמא במסית דאין טוענין וכו' כמו כן לא החמירו בענין העדות ג"כ לזכות המסית, והנה אף דכיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד מ"מ נ"ל דהחמירו בתחילתו כדי שלא יגידו לשקר משום שאח"ז בעצמם יהרגו בידיהם נקי, אבל לזה צריך טעם באין לו יד מעיקרא דאיתא במס' סנהדרין שם דהורגין אותו לטעמא שכתבתי ולמ"ש יהיה נהפוך ביש להם מעיקרא ונקטעה וא"כ לא היו משקרים משום שידעו שיהרגו בידם משא"כ בלא היה להם מעיקרא שלא היה אימה זאת עליהם.
**והנה** בנקטעה אח"ז דאין הורגין י"ל אף דאין חוזר ומגיד וא"כ רק על שיהיה לו אימה דמעיקרא צריך ידו בראשונה נ"ל דכיון דבעי יד העדים בראשונה גמר העדות אז כשידם בראשונה אז נדע ביותר כי באמת העידו ובנקטעה לא נגמר העדות עוד, אבל למה בנקטעה ידם מעיקרא מהני יקשה לטעם זה, ואולי י"ל ביש לו יד מעיקרא וא"כ כמ"ש לא נגמרה עדותם עד שידם בראשונה י"ל בנקטעה לא הוי עדות כלל דמעיקרא חשבו שיש עוד מקום להנצל מלהעיד שיברחו וגם צ"ע אם כופין העדים ע"ז ואם שייך כיון שהגיד וכו' בכה"ג, וא"כ י"ל התורה החמירה לכתחילה לברר בעדות בכל שאפשר וידם יהיה בראשונה היכא דאפשר ולא החמירו בגידם דאי אפשר בבירור זה, אבל בנקטעה ביש להם מעיקרא כיון דהי' בשעת עדותם אפשר בבירור וכמ"ש נ"ל דלא הוי גמר עדותם אז וא"כ בנקטעה אח"ז אין סומכין על עדות שלא נגמר בשעת עדותן ואפשר להציל עצמם מגמר עדותן משא"כ בגידם מעיקרא דנגמר עדותן ואי אפשר בבירור יותר לא החמירה התורה לומר דלא הוי עדות מאי דהוי עדות בשאר חייבי מיתות וצ"ע בזה הנאמר, והנה מ"ש אם כופין העדים להיות ידם בראשונה נראה ממעשה דשמעון בן שטח מ"ד ע"ב שחזרו העדים כשהיה בנו יצא ליסקל ונהרג ועי' ברש"י שם והיה לעדים שלא יהיה ידם בראשונה ועל כרחך נראה שכופין ע"ז ושייך כיון שהגיד וכו' גם בכה"ג, אבל זה הנראה כמו בנקטעה יד העדים כמו כן בודאי כשאין העדים לפנינו שאין ממיתין אותו וא"כ עכ"פ אפשר להם לברוח כמ"ש לעיל, ומהאי טעמא נאמר דלא יהרגו אותו דילמא חשבו שיש מקום להנצל מחומר המעשה.
**והנה** אפשר לומר כיון דבאי אפשר בגידם הורגין גם באפשר מעיקרא וברחו העדים נאמר דהורגין דהוי אז אי אפשר דכיון דהורגין בכה"ג א"כ לא הועילה התורה במה שאמרה שתהיה יד העדים בראשונה שיהיה אימה זאת עליהם מעיקרא כיון דאפשר להם לברוח ולהנצל מזה א"כ כיון באפשר חששה התורה לבירור ביותר הזה צריכה ג"כ לומר בנקטעה וברחו דלא נהרג וכמ"ש לעיל, והנה אם מצינו באפשר ואי אפשר לחלק בדאורייתא מצינו כיו"ב במס' חולין ברובא ובספ"ק דמכות א"כ לא היה נהרג וכו' וכיו"ב בנאמנות נדה שכתב לחלק באפשר וא"א אלא דשאני בזה דנאמר באפשר אפי' יהיה א"א אח"ז אין הורגין אבל למ"ש עם גדול בזה דאל"כ לא הועילה התורה במה שחייבה באפשר כמ"ש, והנה בנאמנות לחלק בין אפשר ואי אפשר בענין אחר עי' בנאמנת החיה ובר"ן במס' גיטין בסוגיא דשליש ובהגהות תוס' יו"ט על האה"ע ובשיטה מקובצת במס' כתובות שכתבו דנאמנת וספרה לה משום דא"א בענין אחר וכיו"ב מצינו להראשונים ז"ל שכ"כ וכמ"ש במ"א, ובזה כי חמור להם כשבעצמם עושין המעשה עי' בתוס' חגיגה י"ד ע"ב עיי"ש ועי' בפי' משניות לרמב"ם סנהדרין פ"ז בד"ה מצות הנחנקין ע"ה, ובתוס' חולין דף פ"ג ע"ב בד"ה אין עיי"ש.
**והנה** כנראה בתחילת העדות כמ"ש לעיל בשם פר"ח לא הקילו לענין טביעת עין דקלא במסית אף דמהני בערוה החמורה, ולפ"ז יש לעיין בהנאמר וי"ל כיון דבשאר חייבי מיתות בשאינן בסקילה לא צריכין יד העדים לא מחמירין במסית, והנה אם צריך עדות שאתה יכול להזימה במסית נראה אם נאמר דצריך ליישב קושית הפר"ח למה הצריכו למוסת להביא ב' עדים יהיה הוא אחד מהם ותירץ דהוי כעדות שאינה מיוחדת כיון שאין רואה אל האחר עיי"ש, ועי' במעשה רוקח עיי"ש, אבל אם נאמר דבעי יכול להזימה ולדעת הרמב"ם בהל' עדות כשיש הכחשה עם הזמה ביחד דגוף המעשה בטילה לא הוי הזמה וא"כ כשהניסת עמו בעדות הוי אי אתה יכול להזימה דאם הוזמו גם המעשה יהיה בשקר ולכן צריכין שיהיו ב' עדים חוץ מהמוסת.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:7:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/5:7:1)

**ואסור לערוך דין ותשובה וכו' וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בל"ת שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא.** בסה"מ ל"ת כ"ח השיג עליו הרמב"ן אבל שם לא נאמר לשון וכל המחשב וכו' שמא אמת וכו' שכתב כאן ובדרך הזה מיושב קושית הרמב"ן שם ואולי יודה בכה"ג דהוי קבלת דברים בקצת דהוי בכלל לא תשמע וכו' עיי"ש, ועי' בפר"ח שכתב דרבינו קיצר בסה"מ וכונתו נראה עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:9:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/5:9:1)

**כל המונע עצמו מהריגת נביא השקר מפני מעלתו שהרי הולך בדרכי הנבואה הרי זה עובר בל"ת שנאמר לא תגור ממנו.** הנה אם מונע מפני שהולך בדרכי הנבואה הרי מחשיבו לנביא אמת וא"כ מקבל דבריו וכמ"ש בהקודם עובר בלא תשמע וכו' אבל הכונה שהרי הולך בדרכי הנבואה כי אלו נביאי שקר מתקדשים ומתטהרים מראית עצמם בפרישות וקדושה יתירה כנביאי האמת וזה דרכי הנביאים שהולך ומביא להמון עם לכבדו ולירא מפניו, וזה פי' לא תגורו וכו' כי מה יראה ופחד מנביא אשר אינו שר ומלך וגבור חיל אם לא יראת הכבוד ובהקדמתו לש"ס כתב וע"ז אמר הכתוב וכו' לא תגורו ממנו ר"ל אל יפחידך ואל יבהילוך מלהרוג אותו אמונתו וחכמתו אחרי שמלאו לבו להעיד וכו' עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:11:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/5:11:1)

**לא יאמר אדם וכו' ואינו לוקה אלא הנודר בשמה והמקיים בשמה והוא הנשבע בשמה.** ובהשגות זה לא נאמר אלא לר' יהודה דס"ל בלאו שאין בו מעשה לוקין ולא קיי"ל כותיה. ובכ"מ כתב לדייק מלשון הגמ' לחלק בין זה לשאר לשאב"מ וסיים משום חומר דע"ז או בטעמא כיון דגלי קרא בנשבע לשם שלוקה אף בשאב"מ עיי"ש.
**ולכאורה** יש לעיין בנודר ומקיים למה לא הוי כקבלת אלוהות וצריך לומר זה בלתי מוכח על קבלה לאלוהות והרי אפי' במאהבה ומיראה פליגי וכמ"ש ז"ל בכל אלה בלתי מוכח לקבלה, אמנם יש לעיין בע"ז באומר אלי אתה נהרג באמרי פיו אף בלא מעשה אם גם למאן דס"ל בעלמא בלאו שאין בו מעשה אין לוקין בע"ז יודה דלוקין דחזינן דאפי' מיתה ימצא בשאב"מ ובמס' כריתות דף ג' ע"ב ובמס' סנהדרין ס"ג ע"א לענין חטאות בשאב"מ פליגי ר' עקיבא ורבנן ועי' בפ"א מהל' שגגות ברמב"ם שפסק כרבנן עיי"ש, ושם מקרא יליף לה, זה הנראה לומר במ"ש בכ"מ מחומר הע"ז עיי"ש, ובמס' כריתות דף ז' ע"א וסנהדרין ס"ה לר"י עקימות שפתיו הוי מעשה אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב אבל בעלמא עקימות שפתים הוי מעשה ועי' בלח"מ בהל' סנהדרין פי"ח ה"ב עיי"ש, ובנודר בשמו ומקיימו י"ל ג"כ דהוי דברים שבלב, אבל מקרא דלא תזכירו שכתב ברמב"ם וכן דעת התוס' במס' סנהדרין המובא בכ"מ י"ל דעכ"פ הזכירו ולאו בלבא תליא, וא"כ עקימות שפתיו מעשה, וי"ל דבגמ' דאיתא דאתיא כר"י דס"ל שאב"מ לוקין זה בס"ד דילפינן מלא ישמע על פיך וי"ל דג"כ בדרך כבוד בלבו תליא אבל מלא תזכירו דילפינן ג"כ שלא יאמר שמור לי בצד ע"ז פלונית כדאיתא להלן ס"ג ע"ב ומלא ישמע אזהרה למדיח, וא"כ להזכיר שמו אף שלא לכבודו אסור ובכלל זה הנודר וכו' אף בלהזכיר אין לוקין ובנודר וכו' לוקין עם כל זה משום דהוי דרך כבוד אף בלא כיון לכבדו לוקה כמו באומר לסימן שמור דג"כ אינו מכוון כלל לכבדו אסו' ובכה"ג לוקה אף באין מכוון לכבדו ולאו בלבא תליא וא"כ י"ל למסקנא וכמ"ש ברמב"ם דמלא תזכירו נלמד לוקין אף למאן דס"ל בשאב"מ אין לוקין, וכ"כ בתוס' שם עיי"ש ומובא בכ"מ דמלא תזכירו נלמד כן ובענין שניתן לאזהרת מיתות בי"ד עי' בפר"ח מ"ש בזה.
**ועי'** ברי"ף במס' סנהדרין ס"ה בפי' וגירסה שם בעדים זוממין שישנם בראיה עיי"ש ובחי' הר"ן ומה שיש לדון לפי דבריהם בעקימת שפתיים אם הוי מעשה עיין מ"ש לעיל, ועי' בתוס' שם ס"ה ע"ב בד"ה הואיל עיי"ש, והרמב"ם י"ל דכרי"ף ס"ל כדרכו למשוך אחריו.