## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 7

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:1:1)

**מצות עשה היא לאבד עכו"ם ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות ונאמר כי אם כה תעשו להם וגו'.** ובס' המצות עשה קפ"ה הביא הגמ' ממס' סנהדרין צ' ע"א עשה בע"ז ונתצתם, והנה שם איתא מתיב רב המנונא ללכת זו מצות עשה ואי ס"ד בע"ז עשה בע"ז היכי משכחת לה תרגמא רב חסדא ונתצתם וכו' עיי"ש, ויש להבין וכי לא ידע רב המנונא ממקרא מפורש וגם למה לא אמר ר"ה ממקרא הקודם אבד תאבדון כמו רבינו שהביא ב' מקראות והקודם קודם, ונראה כי רב המנונא סובר שאני עשה דע"ז משאר מ"ע דכולמו בשביל שיהיה הדבר אבל בע"ז הוא העשה שלא יהיה ע"ז בעולם להכשל בה וא"כ העשה בשביל הלא תעשה וכיו"ב כתבו ז"ל במס' קדושין בעשה דשבתון עיי"ש, והנה אבד תאבדון וכו' נאמר על אלוהיהם וכו' הע"ז בעצמה והמורה על זכרו אבל מזבחתם שאין ניכר בו ענין הע"ז כלל רק היה בסיס ושמוש לה ולכן רב המנונא הביא דגם בזה העשה וכמו כן הרמב"ם הביא ב' המקראות אבד תאבד וכו' ואם כה תעשו וכו' שנאמר מזבחותיהם תתוצון וכו', ועי' מ"ש להלן בה"ט במ"ע זאת בנתבטל הע"ז ברובא עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:2:1)

**עכו"ם ומשמשיה ותקרובות שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים, אחת משום ולא תביא, ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.** ומקורו במס' מכות כ"ב שהביא בכ"מ במבשל גיד הנשה בחלב ואכלו לוקה חמש בשבשלו בעצי אשירה מולא ידבק וכו' ומקשינן ונלקי שש מולא תביא וכו'. ובפר"ח הקשה מאן לימא לן דהאי קרא מיירי לנהנה דילמא כפשטיה שמכניס לתוך ביתו כדלקמן בפי' עיי"ש. והנראה דכל שנהנה דהוי ע"י הנאה הבאה לרשותו שא"א בלי התקרבות לה והוי בכלל לא תביא וכו'.
**אמנם** יש לעיין בבישול בעצי אשירה למאן דס"ל אין שבח עצים בפת ועי' במס' פסחים דף כ"ז ע"ב מכלל דרבנן דפליגי עליה שרי אפי' כשאבוקה כנגדו אלא עצים דאיסורא לרבנן היכי משכחת להו א"ר אמי בר חמא בשרשיפא עיי"ש, ולומר דאתיא כרבי יקשה לדעת הסוברין שבח עצים רק מדרבנן אסור ועי' בתוס' פסחים ע"ה ע"א, ולכאורה נראה אף לרבנן אסור לכתחילה מדאורייתא דעכ"פ נהנה בעודו בעין במה שהדליקו בהנאה הבאה לו אח"ז רק בשעבר הוי מקלי קלי איסורא ועי' ברש"י שם בהנ"ל שכתב בד"ה עצים דאיסורא דמתסרי בהנאה לרבנן היכא משכחת לה עכ"ל, הנה לא הוסיף על לשון הגמ' רק במ"ש דמתסרי ונראה שבא לפרש דודאי לכתחילה אסור לכו"ע אבל דמתסרי אח"ז ע"ז מקשינן, ובכהאי גונא יקשה אף דנאמר דאסור מדאורייתא לכתחילה גם למאן דס"ל שאין שבח עצים בפת ועי' מ"ש ז"ל בבשר וחלב דאסור בהנאה (מבטלין) [ביטול] לכתחילה לכו"ע דאורייתא משום שנהנה בביטולו עי' בס' חוו"ד [צ"ט אות ח'] בזה, מ"מ נראה דהוי רק כגורם ואף למ"ש בר"ן במס' ע"ז דגורם אסור באיסורי הנאה מדאורייתא ובמ"א כתבתי לישב הסתירה ממ"ש במס' סוכה בסוגיא דלא להנות ניתנו עיי"ש, מ"מ לענין מלקות צ"ע אם לא נאמר מטעם לא ידבק וכו' וא"כ יקשה מאי מקשינן במס' פסחים לרבנן וי"ל שם הקושיא לעצי שאר איסורי' וצ"ע גם בסוגיא דמס' ע"ז אפה וכו' בע"ז עיי"ש דף מ"ט ע"א וע"ב עיי"ש וצ"ע.
**ועי'** עוד בתוס' במס' ב"ק ע"א ע"ב בד"ה דאי דנסתפקו אם תקרובות ע"ז אסור מדאורייתא בהנאה עיי"ש, ובפר"ח הקשה על ספיקתם דכיון דלמדין מויאכלו זבחי מתים ואנן קיי"ל לא תאכל ולא יאכל אחד איסור אכילה והנאה במשמע עיי"ש, אבל לענ"ד לא יקשה דהנה ודאי לאו בכ"מ שנאמר אכילה הנאה במשמע דא"כ במצות אכילה הנאמר במצה ופסח וי"ב ג"כ נאמר דיוצא בהנאה, רק כראיה במקום שנאמר לא וכו' עד שיפרוט וכמ"ש בפנ"י שם למסקנא ג"כ צריך לומר עד שיפרוט ובזה גילתה התורה שבאכילה בלא תעשה הנאה בכלל מדפרטה במקום אחד רק אכילה ולא הנאה וכ"ז לא שייך בהקישה לויאכלו מזבחי מתים בדברי קבלה והוי דאורייתא כמ"ש ז"ל דהוי דרך גלוי מלתא מ"מ לא שייך לומר בזה עד שיפרט, ועי' בתוס' חולין פ"ה ע"א בד"ה ור"ש עיי"ש ועי' בתוס' ע"ז נ"ב ע"א בד"ה תנהו עיי"ש וע"ז ליכא גלוי מלתא ועי' חי' הרשב"א קדושין נ"ח ע"א ובשעה"מ פ"ה מהל' אישות ה"א עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:3:1)

**בהמה שהקריבוה כולה לעכו"ם אסורה בהנאה אפי' פירשה עצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה.** ועי' בכ"מ מ"ש בפי' שהקריבוה כולה ובפר"ח ובמרכבת המשנה בשם דפוס ישן ומגדל עוז הגירסה שהקריבה לעכו"ם כולה אסורה עיי"ש ואין הכרח למ"ש בכ"מ עיי"ש, ומ"ש בכ"מ קרניה מק"ו מפירשה עי' במרכבת המשנה פ"ח ה"א מהל' לולב שמפורש בגמ' ע"ז מ"ז ע"א המשתחוה לבהמה קרניה מהו לחצוצרות.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:3:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:3:2)

**לפיכך אם היה בעור סימן שיודע בו שזה העור תקרובות עכו"ם הוא כגון שהיו עושין שקורעין קרע עגול כנגד הלב הרי כל אותן העורות שהן כך אסורין בהנאה וכן כל כיוצא בזה.** ועי' בלח"מ למה לא הזכיר מקורט דם ושלא מלחו דאיתא בגמ' ובפר"ח ובמרכבת המשנה כתבו דנאמר רק לת"ק ולא לרשב"ג עיי"ש, וגם י"ל דכללו במ"ש וכן כל כיו"ב דהכל לפי מה שנוהגים בזה, וזה הנראה ביותר מלומר דבסימן הזה פליגי במציאות וגם למה לא נחוש במלחו אם הקורט דם הוי סימן כ"כ.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:4:1)

**מה בין עכו"ם של גוי לעכו"ם של ישראל עכו"ם של גוי אסורה בהנאה מיד וכו' ושל ישראל אינה אסורה עד שתעבד וכו'.** וזה כר' עקיבא במס' ע"ז נ"א ע"ב ושם איתא יכול עשאום ולא גמרום גמרום ולא הביאום הביאום ולא נשתמשו בהן יכול יהו אסורין ת"ל אשר עבדו שם הגוים שאין אסורין עד שיעבדו וכו' ויש לעיין בעבדו ולא נגמרו ונראה דלא גרע מהאי דאיתא במס' ע"ז נ"ד ע"ב אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה חפר בה בורות וכו' אסרה וכו' וישראל שזקף לבינה ע"ז מ"ו ומים שנטלו בידו והשתחוה להן עי' בפ"ח ה"א וב' עיי"ש וכיו"ב הרבה בהשתחוה לקמה וכיו"ב מכל הני נראה אף שמצד עצמם אינם עומדין לע"ז כמו שמש וכיו"ב דעומד מצ"ע ודרך לעובדים להם או לגדיש עי' במס' חולין בזה וגם לא מצד צורתם בהשתחוה להם הוי ע"ז ושאני מאנדרטי של מלכים שאין השתחויה מורה לעבודה לאלוהות כלל אבל מסתמא כל השתחויה לע"ז, ואין לחלק בלא גמרו שהיה מעיקרא דעתו לעבדו בגמר דאמרינן דעבודה מוכיח שגם קודם לזה עבדו, ובריטב"א יכול עשאם וכו' ונקטינן כל הני לאשמעינן דאפי' למעוטי עשאם ולא עבדם איצטריך קרא עכ"ל.
**והנה** בגמ' שם נ"ב ע"א דישראל אסורה מיד לר' ישמעאל סברא היא מדנכרי עד שתעבד דישראל אסורה מיד, אימא דישראל כלל וכלל לא וכו' ויפלא דמקודם פשיט ליה מסברא דישראל מיד מדנכרי עד שתעבד ומיד אח"ז נאמר בהיפך בישראל כלל וכלל לא, ובריטב"א פי' כלל וכלל לא משום דישראל אינו בוטח בה לעולם עיי"ש, וי"ל בס"ד ס"ל בישראל מיד לפמ"ש בר"ן במס' נדרים פ"ז דלכן בע"ז ומגדף לא מהני חזרה תוך כדי דבור שדברים אלה עושין רק בגמר דעת עיי"ש, וכ"ז שייך בישראל דחמיר איסורו לו ומשו"ה אף שלא עבדו משום דמחשבתו לכך מסתמא יעבוד אותו דבלא גמר דעת לא היה עושה דבר עבירה כזאת במלאכה ג"כ אבל בגוי שאינו חמור לו כ"כ וחפץ בזה תמיד רק עבודתו מוכיח על גמר מחשבתו שיהיה לע"ז, אמנם ע"ז של גוי לר' עקיבא דאסורה מיד בעשאם ולא גמרם נראה כיון דיליף מפסילי וכו' כיון שפסלו לאלוה צריך שיהיה נגמר בצורתו וכן איתא במס' ע"ז י"ט ע"ב מכוש האחרון וכו' שמפורש אף בע"ז עצמה אין נאסרת עד הגמר של גוי עיי"ש.
**ובלח"מ** הקשה על הרמב"ם שהביא להלן בפ"ח דנכרי מבטל ע"ז שלו מפסילי אלוהיהם דזה לר"י אבל לר"ע מרומיא דקרא ותירץ שנקיט קרא דר"י דמוכח טפי כיון שאין נפק"מ לדינא עיי"ש, ויקשה למה נאמר הפשט בגמ' שאין מוכח ונראה לומר דאחרי כי נדע מקרא אחרינא דנכרי מבטל ע"ז שלו נוכל לפרש המקרא הזה ג"כ רק בלעדי מקרא אחרינא בלתי מוכח על תרווייהו, וזה מדחזינן משפסלו לאלוהי הוי ע"ז בגוי במעשה בצורתו תליא בלא עבדו וא"כ כמו כן כשפסלו מצורתו אף שעבדו כבר בצורה שהוא עתה לא עבדה משא"כ בישראל דצריך גניזה ואיכא למודא דלא מהני ביטול וא"כ אחרי שנדע שמבטל ע"ז נוכל גם לר"ע להעמיס כן במקרא שדרש ר"י וגם י"ל דצריכין גם מקרא דר"ע להניחה בשעת שלום ומסירה דהוי ביטול לרשב"ג וכיו"ב דלא נפסל צורתו וגם ע"ז י"ל כיון דפיסול הצורה מבטל הע"ז כמו כן שאר ביטולין המוכיחים ועיין עוד בטו"ז סי' קל"ט ס"ק א' בישראל מומר לענין לאסרו מיד כגוי עיי"ש שחולק על הפרישה בזה.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:5:1)

**העושה עכו"ם לאחרים אע"פ שהוא לוקה שכרו מותר אפי' עשאה לגוי עכו"ם שהיא אסורה מיד מפני שאי' נאסרת עד שתגמור ומכוש אחרון שנגמרה אין בו שוה פרוטה.** ויש לעיין בעשאו ולא גמרו בשל עכו"ם אם לוקה לפמ"ש בתוס' במס' חולין דף ל"ט ע"א בד"ה ר"ל שהשוחט ע"מ לזרוק אף בידוע ודאי שלא יזרוק חייב דחשיב עובד ע"ז בשחיטה זו מה ששוחט ע"מ לזרוק עיי"ש, ויש לחלק בע"ז בשחיטה דשחיטה מעבודה הוי ובכונה לעבוד אח"ז חייב על מעשה השחיטה ולא מהני ממלך משא"כ בעושה לאחרים ואף לעצמו לא הוי עודנו עובד בזה רק בלאו בלבד ובגמרו וקודם לזה אינו בכלל הלאו עוד.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:5:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:5:2)

**אע"פ שהוא לוקה שכרו מותר.** עי' בשו"ע יו"ד סי' קמ"ג דאיתא רק בבונה (סיפס) [כיפה] דשכרו מותר ולא בע"ז עצמו ובש"ך שם ס"ק ד' בשם הירושלמי ה"ז עבר ובנה ר' אליעזר אומר מותר אמר ר' מנא לא מסתבר כהדא סוברו דלא אסיר דהא חייד כל הדא כיפתא ופי' בש"ך שם לא מסתבר כסברא זאת דלא אסר אלא אפי' עבר ובנה שכרו אסור שהרי הוא משמח בעכו"ם כל זמן שהכיפה קיים וא"כ מדנוכל לתרץ קושית הגמ' על כיפה דשכרה מותר דלא הוי פשיטא אף דמשמשין עד שיעבדו אפ"ה שכרו אסר לר' מנא ומזה לא נאמר בע"ז עצמה עיי"ש ועי' בפני משה בפי' אחר בירושלמי, ובכונת פי' הש"ך בירושלמי לר' מנא אולי הוי בכלל המובא בפ"ט ה"א הנדרים ונדבות ביום חגם דאסור בהנאה ושם משום שלא יהיה מודה לע"ז וכמו כן י"ל בזה לא יגרע מנו"נ ביום חגם, אלא דיקשה למאן דמתיר בכיפה מ"ש ע"ז כיון דאין חושש להאי טעמא שכתב בירושלמי והרי שייך מכוש האחרון אין שוה פרוטה, וי"ל דאזיל ומודה כמ"ש לא שייך עד שיגמור ושכרו מקודם שנגמר.
**אמנם** יש לעיין למאן דס"ל אומן קונה בשבח הכלי וכמ"ש בר"ש הלוי ז"ל מובא בקצה"ח בסי' ש"ו ס"ק ד' דאית ליה קנין בגוף הכלי וא"כ השבח מכל הכלי של האומן וכשגמרו ונתנו לבעלים בשביל שכרו מקנהו לו השבח וא"כ הרי אז הוי יותר משו"פ דהוי שכרו על כל השבח שמוסר לבעלים דכל זמן שלא החזירו אף דישנו שכירות מתחילתו ועד סופו מ"מ שלו הוי אח"ז ג"כ, והנה להלכה כתב בש"ך בסי' ש"י ס"ק דהוי ספיקא דדינא אם קונה בשבח כלי עיי"ש וא"כ נפק"מ לפ"ז באם בנה ג"כ בע"ז עצמה וביו"ד שם נראה דש"ך מסכים להלכה דבע"ז ג"כ שכרו מותר וזה יהיה נראה כמ"ש בקצה"ח בשם תה"ד דלא הוי קנין בגוף הדבר אבל גם בזה יש לעיין דעכ"פ בשבחו לו הקנין ועי' ברש"י קדושין מ"ח ע"ב שכתב דרק בקבלן שייך אומן קונה עיי"ש ומובא בפלפולא חריפתא ב"ק צ"ט ועי' בש"ך הנ"ל מ"מ בסתמא וכנראה בגמ' בקבלן מיירי, והנה י"ל בכה"ג דיש לישראל חלק בו וא"כ הוי של ישראל ושל גוי לא נאמר נאסר מיד ועד שתעבד אבל א"כ בשעת נתינה לידו של גוי הקנין והע"ז באין כאחת ודמי ע"ז קשקיל וגם דאם נאמר כן אף אם אין שכירות אלא בסוף ול"צ למכוש האחרון כיון דלא הוי ע"ז עד שתיעבד, ועל כרחך דלא אמרינן כן.
**והנה** לומר דמסלק מקנין בשבחו משום איסורו צ"ע משום דנראה דהיינו טעמא דאומן קונה בשבח משום דהשבח בא ממנו שהוסיף בהכלי וא"כ צ"ל דמסלק נפשיה מיניה וא"כ אין לו השכר רק בחינם ועי' בר"ן ריש השוכר במס' ע"ז ולפ"ז בלא"ה יהי' מותר ושאני בשכיר יום לרש"י שאין לו חלק ותחילתו רק למלאכה איזה שיהיה ועל יומו בלבד וצ"ע, וצריכין לומר דמסתמא הוי כהתנה שיהיה בגדר שכיר יום וצ"ע, והנה כמ"ש לעיל יש לעיין לענין ביטול ע"ז בישראל ונכרים שותפין בע"ז אם שייך ביטול ובזה מסתברא דחלק הישראל מעכב הביטול אבל בשותפין בדבר שנעשה להיות מוכר ע"ז בשותפות נכרי עם ישראל שם י"ל להיפך דאין חל עד שתעבד משום חלק הישראל דלא שייך חציה ע"ז וחציה לא.
**והנה** מ"ש בענין אומן קונה בשבח עי' בקצה"ח הנ"ל שכתב דלא הוי כשלו ממש אלא כבתורת משכון שיוכל הלה לסלקו וצ"ע אם יש ליישב קושיתי הנ"ל בזה ולומר דמה"ט לא מקרי כמוכר ע"ז כיון דלא הוי שלו ממש, ועי' בתוס' בד"ה מכוש שהקשו דאף שאינו שו"פ אסור להנות בע"ז ועי' בריטב"א משום ולא ידבק וכו' עיי"ש, ועי' להלן ס"ב ביי"נ דשכרו אסור דאיתא משום קנס עיי"ש וי"ל לכאורה לענין קנס לא שייך בפחות משו"פ ולא נוכל לפרש דברי התוס' רק אם נאמר אומן קונה וכו' וא"כ הוי דמי ע"ז ממש וא"כ יקשה כנ"ל, ולמ"ש יש ליישב קושית התוס' דעל כרחך אמרינן דמסתמא אין רוצה לקנות בשבח הכלי רק כשכיר יום וא"כ מיושב ג"כ קושית התוס', ולכאורה יקשה במס' קדושין מ"ח דאפי' למאן דס"ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ יהיה בכלל מלוה על המשכון דמקודשת וכדאיתא בפ' האומנין דהוי שומר שכר דתפיס ליה על שכרו ומצאתי בשיטה מקובצת במס' ב"ק שהקשה כן ומחלק בין בביתו של הבע"ב לעושה בביתו ובשם הרשב"א דלא שייך כמשכון באומן משום שלא נתנו לו בתורת משכון עיי"ש וברשב"א קדושין שם הנ"ל כן, ולתירוץ הש"מ ג"כ לא יקשה בסוגיא דישראל מגוי אין קונה משכון דקיי"ל כת"ק דר' מאיר במס' פסחים ל"א.
**ויש** לשים לב עוד אם גם נאמר דקונה בשבחו מ"מ מצות אבד וכו' לא יוכל לקיים שאינו שלו והנכרי יעכבנו כן רק שיתן לנכרי במתנה ועי' בתוס' במס' פסחים כ"ב ע"ב בד"ה ואבר מהחי שכתבו באיסורי הנאה לא שייך מתנה לנכרי דמחזיק לו טובה עיי"ש ואף האי דאיתא במס' מו"ק ובמס' גיטין דמתנה כמכר דאי לאו דאית ליה הנאה לא היה נותן לו לא שייך בכה"ג דאינו נותן לו רק בשביל האיסור מ"מ מחזיק לו טובה שייך וצ"ל להטיל הנאה לים המלח כמו אח"ז בדין דגרוטאות עיי"ש ועיין בר"ן במס' ע"ז בסוף פ' כל הצלמים דרק בע"ז דתופסת הדמים מהני הולכת ים המלח עיי"ש, וע"ז דתופס דמים למדין מוהיית חרם כמוהו ויש לעיין לפמ"ש בקצה"ח הנ"ל אף למאן דס"ל אומן קונה בשבח כלי אין לו בו קנין גמור רק זכות בלבד עד שיתן דמים לו כמו בזכות שיש למלוה בהמשכון עיי"ש, אם שייך לענין זכות הזה תפיסת דמים כיון שאינו קנין ממש בגוף הדבר, אבל אם גם נאמר כן עכ"פ אסור מטעם קנס דמיו כמו בשכרו ליי"נ בריש הפועל להלן ועכ"פ יש ליישב קושית התוס' הנ"ל וגם קושיתי דרק מטעם קנס לדון בזה, אלא דיקשה מטעם קנס עכ"פ כל הזכות שלו עד שנתנו להנכרי וכולו שו"פ ומאי מהני דמכוש האחרון אינו שו"פ, גם י"ל כמ"ש בתוס' פסחים הנ"ל שם בא"א בענין אחר מותר מתנה דהוי כאי אפשר ולא מכוין עיי"ש, ובלא"ה עכ"פ עדיף מתנה ממכר שדמיו בידו ובמקו"א כתבתי בענין תופס דמיו אם שמגזה"כ אף למ"ש בירושלמי אין זה דמיהן הוי חליפין ממש או דמגזה"כ ואף דלא מהני החליפין חל האיסור על הדמים כמו שמצינו בתמורה כן עיי"ש, ובזה יש לתלות מ"ש בתופס דמיו בזכות אף שאין קנינו ממש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:5:3
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:5:3](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:5:3)

**הלוקח גרוטאות מן הגוים ומצא בהן עכו"ם אם נתן מעות ולא משך יחזירם לגוי וכן אם משך ולא נתן מעות אע"פ שמשיכה בגוי קונה כמקח טעות הוא, נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח.** ועי' בלח"מ דבהל' זכיה ומתנה פ"א הי"ד כתב דמעות קונה בגוי עש"כ וכמ"ש בהרב המגיד שם דבין כסף ובין משיכה קונה בגוי ועי' בלח"מ שם שהקשה מכאן שנראה מדבריו דרק משיכה קונה בגוי.
**והנראה** לענ"ד לומר בפשוט דהנה דעת הרמב"ם דמשיכה ומעות קונים בגוי, וא"כ צריכין לפרש סוגיא דגרוטאות דהוי משום מקח טעות, ולרבא משום מחזי וצריכין מעות ומשיכה ולאביי משום איבעי לעיוני ואח"ז למשוך ג"כ צריכין תרווייהו דבלי משיכה בלתי אפשר לעיוני ואם משיכה לא הוי קנין לחודא לא שייך הו"ל לעיוני בלי מעות דאפשר לו עוד לחזור אבל כיון דהוי עם מעות דהוי קנין הו"ל לעיוני וא"כ לרמב"ם דגם משיכה קונה שייך במשיכה בלבד הו"ל לעיוני וא"כ כיון שפסק כרבא משום מחזי לכן כתב במעות לחודא ובמשיכה לחודא יחזירם משום מקח טעות וכתב אע"פ שמשיכה קונה וכו' למעוטי טעמיה דאביי דשייך הו"ל לעיוני במשיכה דהוי ברשותו רק לאביי משיכה בלבד לא הוי קנין אמר כן עם מעות ולרמב"ם דמשיכה בלבד הוי קנין ואפ"ה כתב אף דמשיכה בלבד קונה הוי מקח טעות ולא אמרינן דהו"ל לעיוני וזה ל"צ לומר במעות לחודא דלא שייך הו"ל לעיוני אף דהוי קנין כנראה בגמ' לאביי ג"כ, והנה על כרחך הטעם משום מחזי וכו' וזה יפלא למה לא פי' הטעם משום מחזי וכו' כדרכו תמיד לפרש כן, וראי' בס' מעשה רוקח שהקשה מאי מחזי וכו' הוי הרי בישראל לא הוי עד שתעבד ומאי הוי דקנה אותו ותירץ דהוי מדרבנן עיי"ש, והנה במס' ע"ז מ"ב ע"א דילמא מגביה ליה והדר מבטל ליה לא נראה דהוי מהאי טעמא מדרבנן עיי"ש, ולא ידעתי דלא מהני בעבדו הגוי כשהיה שלו שיהי' ע"ז לישראל הקנאו אף שלא עבדו הוא דרק שהיה נעבד בעי בישראל.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:5:4
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:5:4](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:5:4)

**וכן גוי וגר שירשו את אביהן גוי עכו"ם יכול הגר לומר לגוי עכו"ם טול אתה עכו"ם ואני מעות, טול אתה יי"נ ואני פירות ואם משבאו לרשות הגר אסור.** הוסיף על לשון המשנה דאיתא גוי ורבינו כתב גוי עכו"ם וכן למעלה כתב ואפי' עשאה לגוי עכו"ם שהיא אסורה מיד וכו' וכן בהל' ד' כתב גוי עכו"ם, ונראה שדוקא בגוי עובד ע"ז אמרינן דנאסרה מיד וא"כ בזה"ז דאמרינן מעשי אבותיהם וכו' צ"ע לפ"ז וגם מנ"ל לרבינו כן וזה שנעשה לו ע"ז אין הוכחה שרוצה לעבדו דשמא למכרו צוה לעשות לו מ"מ לא מפורש כן בגמ' אם לא מסברה נאמר כן ועי' מ"ש הריטב"א במס' ע"ז הנ"ל דילמא ישראל כלל וכלל לא משום שאינו בוטח בה עיי"ש וכמו כן י"ל בגוי שאין עובד ע"ז עכ"פ דבעינן עד שיעבוד ובכל זה צ"ע, והנה בהאי דגוי וגר שירשו י"ל דנקיט לגוי עכו"ם משום דלכאורה היה נאמר דהוי כלפני עור באומר לו טול אתה עכו"ם אבל כיון דגוי יורש מדאורייתא אביו כדאיתא במס' קדושין י"ז ע"ב וגר רק מדרבנן וא"כ מהתורה הוי הכל של גוי וא"כ אף דעובד ע"ז לא הוי לפני עור, ועי' בטו"ז סי' קל"ט ס"ק א' בשם הפרישה בישראל מומר לענין לאסרה מיד ועם דעת הפרישה נוכל להסכים במה שכתבתי לדעת הרמב"ם דבעי עובד ע"ז.
**ובמס'** קדושין דף י"ז ע"ב דהוי זכיה בירושה לגר מדרבנן ולכן לא הוי חליפי ע"ז ותיקנו כן שלא יחזור לסורו עיי"ש ובתוס' בד"ה אלא פי' דלא הוי ע"י קנין דרבנן חליפי ע"ז דחכמים לא תיקנו לו ירושה כי אם בהיתר דהם אמרו והם אמרו, והקשו ע"ז אמאי נחוש שיחזור לסורו דאם גם יחזור לסורו יש לו דין ישראל עיי"ש.
**ונראה** לענ"ד לומר דלכאורה יש להבין למה כתבו דלא תיקנו לו רק ההיתר והם אמרו והם אמרו וכו' ולא כתבו דחכמים לא הקנו לו כלל רק הפקר הוי דהפקר בי"ד הפקר ומשו"ה בלא בא לידו לא הוי שלו עוד ויוכל לומר טול וכו' משא"כ בבא לידו, ואף אם נאמר כדעת האומרים בהפקר בי"ד דכח החכמים גם להקנות אשר במחלוקות שנויה, מ"מ בזה י"ל דלא הקנו רק הפקירו בלבד ול"צ לומר משום הם אמרו וכו'.
**וי"ל** דבלא"ה יש לעיין בהפקר בי"ד דלמדין מקראי במס' גיטין ומס' שקלים ומשם לא נדע רק בישראל דהמה לבי"ד עליהם וכוחם יפה להם ומנ"ל בגוי שאינו מצווה לשמוע בקול הבי"ד ומנ"ל כוחם להפקיר בו, ואף אם נאמר שמחויב לשמוע בקול בי"ד של ישראל דהוי בכלל דינין שב"נ מצווה עליהם ועי' שו"ת רמ"א סי' י' מ"מ הפקר בי"ד מנ"ל עוד דקראי בישראל כתיב ועליהם לעשות למגדר מלתא והוי כמו כל שארי גזירות דרבנן שאין לב"נ מצוה עליהם, וי"ל דהנה זה דאין הגר יורש אביו רק מדינינו, אבל מדיני ב"נ הוי בכלל יורש שפיר הגוי אביו וא"כ הגוי מסלק נפשיה מיניה והוי ממילא הפקר וסילוק כזה מתורת יאוש, ועי' בתה"ד סי' ש"י בפי' קם דינא עיי"ש ובמס' ב"ב מ' נכסי גוי כמדבר עיי"ש, ובהג"א באיזהו נשך במחילה בטעות עיי"ש, וא"כ כיון דהוי הפקר ממילא לא צריכין לפ"ז להפקר בי"ד, ועכ"פ כיון דחזינן שרוצה לחלוק עמו בירושה הרי נראה דסילק נפשיה מהם וא"כ י"ל שאין ביד החכמים להפקיר נכסי הגוי רק דא"כ יהיה כמדבר כל המחזיק בהם זכה כנכסי גר בעלמא ולכן משום שלא יחזור לסורו הצריכו החכמים להקנותו שלא יזכו בו אחרים, ולא שייך לומר דלאחרים לא סילק הגוי נפשיה כדאי' כה"ג במס' ב"ק אדעתא דאריה אפקרא אדעתא דכו"ע לא אפקריה עיי"ש, דזה דוקא בהפקר מדעת ולא בסילוק דהוי מתורת יאוש ולא הוי משום הפקר טעות דסילוק בטעות מהני וקם דינא יוכיח ע"ז וגם לא הוי בכלל גזל גוי עכ"פ, וא"כ שפיר הוצרכו בתוס' לומר דעל ההיתר הקנו לו והם אמרו וכו' דעל כרחך צ"ל דחכמי' הקנו לו וכמ"ש ורק בזה ביד החכמים כוחם יפה, וא"כ ממילא מיושב קושית התוס' דכיון דבדיניהם הוי יורש גמור ואחיו יסלק מירושתו והן זה כוחו בלבד גם השתא ושייך שפיר שמא יחזור לסורו וא"ש, וצ"ע לפ"ז באם לא רצה הגוי ליתן לו אם שייך כפיה בכפופין תחת ישראל ואכ"מ.
**אמנם** יש לדקדק על לשון וכן גוי וכו' שכתב רבינו מה יחס יש לדבר זה עם מ"ש למעלה, ולמ"ש במ"א בסוגיא דמשיכה דגם בגרוטאות במוכר לישראל דשייך ביטול ובלא ידע וא"כ הוי מקח טעות וממ"נ מאי מחזי וכו' שייך ועל כרחך גם שם מטעמא דסילוק וכמ"ש במ"א אבל לזה לא כיון הרמב"ם וצ"ע, ואולי קאי על לעיל שכתב באיסור הנאה בע"ז וכתב וכן אף בבא לרשותו ולא רצה לקנותו ומהתורה אינו בכלל ירושה ורבנן לא תיקנו באיסורו ואפ"ה אסור ועל כרחך משום מחזי כחליפי ע"ז וא"כ דומה לגרוטאות הנ"ל דאיסורו ג"כ משום מחזי וכו' אבל צ"ע לדינא בכה"ג בבא לידו ואין רוצה לקנותו, ומסברא נראה דשייך מחזי וכו' בכה"ג.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:6:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:6:1)

**צורות שעשאום גוים עכו"ם לנוי מותרין בהנאה, וצורות שעשאום לעכו"ם אסורין, כיצד כל הצורות הנמצאים בכפרים אסורין בהנאה מפני שחזקתן שלעכו"ם הן עשויין, והנמצאות במדינה אם היו עומדין על פתח המדינה והיה ביד הצורה צורת מקל או ציפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת חזקתו שהוא לעכו"ם ואסור בהנאה, ואם לאו הרי הוא בחזקת לנוי ומותר.** הדיוקים סותרים זה את זה שכתב אם היו עומדין וכו' חזקתו שהוא לעכו"ם דנראה דבעינן הוכחה גמורה שהי' ע"ז דמספיקא יהיה מותר ואח"ז נאמר ואם לאו הרי בחזקת לנוי וכו' שנראה דוקא בחזקת נוי ומספיקא יהיה אסור והנה ראיתי בטור בסי' קמ"א ביו"ד שכמו כן כתב כל וכו' דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאין בכרכים מותרין דודאי לנוי נעשו וכו', ובטו"ז בס"ק ב' עמד ע"ז ופי' בכרכים דיש סברא לנוי אבל יש סברא דאין מחזיקין אסורה ובכפרים שאין דרך לנוי הוי נגד החזקת היתר ולחומרא עיי"ש, ועי' בש"ך בס"ק א' שכתב דרישא קושטא דמלתא אמר דמסתמא דרכי הכפרים שלא לנוי אבל באמת גם בספק אסורין דבעינן דוקא למידע שנעשו לנוי כדאמר בסיפא וכתב שכן דעת הפרישה עיי"ש, ולכאורה בלתי מובן למה לא נאמר בספק לנוי או לע"ז דמוקמינן בחזקת התירא כמו בכל ספק איסורא דמוקמינן אחזקתו, ועיין בריטב"א במס' ע"ז דף מ' ע"ב בד"ה אמר ר' יצחק וכו' אלא כל סתם מקומות הם בחזקת שאין נעבדין ואנו אין לנו לאסור שום דבר משום ספק ע"ז אע"ג דאיסור תורה הוא עד דנדע ודאי שהוא ע"ז או שרוב נעבד וכולהו קראי דמשתעי בענין ע"ז בע"ז ודאית הם ורובא בודאי כיון דמדאורייתא חיישינן לרובא כנ"ל עכ"ל, ועי' ע"ז דף מ"ו ע"א וברש"י בד"ה להכי וצ"ע, ונראה דעתו כטו"ז, וסוף דבריו מ"ש וכולהו קראי וכו' צריך פי' דלישנא דקראי בכל איסורין בודאי נאמרו ומאי מצינו יותר בזה בע"ז.
**והנה** בחזקת שלא נעבד לא שייך בע"ז של גוי דנאסר מיד בלי מעשה ומאי שנא מחשבה לשם נוי או לשם ע"ז לענין חזקת קמייתא, רק חזקת היתר עכ"פ הוי, ונראה בדעת הש"ך דאם הוי באופן הספק כיון דאיכא עכ"פ בעולם בודאי אלה אשר לע"ז ואף דנאמר דהוי של נוי ושל ע"ז בשוה עכ"פ נתחזק בעולם ספק בצלמים ולא מהני חזקה דקמייתא דהתירא דנגדה נתחזק ג"כ הספק בעולם והוא בכלל וכמ"ש בשו"ת הר"ן כיון דספק דאורייתא מתורה לחומרא הוי כודאי איסור מובא בב"י יו"ד בסי' רכ"ח עיי"ש והוי כאתחזק איסור ודאי, וצ"ע בזה, וביותר לדעת הרמב"ם דס"ל ספק דאורייתא מדרבנן לחומרא אם מקרי אתחזק בספק, והנה נתחזק בספק כבר כתבתי במקו"א בפי' חזקה שלא נתבררה, אבל שם היה באותו הדבר גופא מעולם אבל בזה שבאותו הדבר מקודם שנעשה צלם היה לו חזקת היתר בודאי, רק משנעשה צלם בא לכלל חזקת ספק שבעולם והוא בכללם וצ"ע בזה, ושאני ספק שנולד בדבר אחד לספק בכל הדברים כיו"ב וע"ע להלן הל' ח' עיי"ש ובכ"מ ה"ז שנראה דדעת הרמב"ם לרבנן בספק לחומרא וכן בנמצא מושלך הוי ספק ספיקא עיי"ש, ועי' מ"ש אח"ז בס"ד, ועי' להלן הל' ט"ז עיי"ש.
**ועי'** בכ"מ ומ"ש בשם רי"ו דנראה דגם הרמב"ם מיירי באנדרטי ולא כן דעת הפר"ח ומל"מ שכתבו דס"ל דמאן דאמר בפתח מדינה חולק על הנאמר בתחילה באנדרטי עי' בדבריו ובפי' משניות נראה כדעתם שכתב שהיא צורה המיוחסת למעלה שהשמש במעלה בהמעלות בהגלגל עיי"ש, ואם גם נאמר שצורה הזאת היתה בצורת אדם לא לכבוד המלך היה כנראה מכל דבריו שם עיי"ש, ועי' ברש"י דף מ"ב ע"ב במשנה בד"ה צורות חמה עיי"ש ובתוס' בד"ה יוליכם וכו' עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:7:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:7:1)

**צלמי עכו"ם הנמצאין מושלכים בשווקין או בתוך הגרוטאות הרי אלו מותרין וא"צ לומר שברי צלמיהן אבל המוצא יד או אבר מאיבריה מושלך הרי זה אסור בהנאה הואיל וידע בודאי שזה האבר מן הצורות עכו"ם הנעבדת הרי היא באיסורה עד שיודע לו שהגוים עובדיה בטלוה.** ועי' בכ"מ דגם לרבנן בצלמים האסורים לדעתם במצאו מותרין מס"ס שמא לא נעבדו ושמא ביטלם עיי"ש, ונראה מסכים כדעת הסוברין שהבאתי בהל' הקודמת מספק נעבד אסור וגם לרבנן במקל וכיו"ב רק משום ספק אסור, אמנם ראיתי ברמב"ן בג' שיטות [חדושיו לע"ז] שכתב וז"ל בד"ה הא דף מ"א אלא דאיכא למימר דסברי וכו' דאפי' למאן דסבר ע"ז שנשתברה מאליה אסורה מוצא שברי ע"ז מותר, מ"ט דאמרינן עכו"ם מזהר זהיר בע"ז שלו ומנטר לה עד רתח עלה ומתבר לה הילכך במוצא אמרינן חזקה עכו"ם תברה ואע"ג דפשיטא לן דאין ספק מוציא מידי ודאי הכא ודאי הוא דחזקה הוא דעכו"ם תברה וכו' עכ"ל, ולפ"ז צריך לומר במצא צורת יד כמ"ש בתוס' בד"ה בעומדין שנראה שכך היו מתחילתן עיי"ש, אמנם לשון הרמב"ם ה"ז באיסורה עד וכו' הואיל וידע וכו' מן הצורות הנעבדות וכו' הרי נראה דלא מטעם חזקה שכתב ברמב"ן רק משום ספק וס"ס הוי התירא במצא צלמים וביד דלא הוי ס"ס אסור בהנאה, והנה ראיתי למ"ש בר"ן דהוי ברוב ע"י גוים לומר דהוי תליא במעשה, אבל לא ידעתי בכה"ג דממ"נ נעשה המעשה אם מאליה או ע"י אדם לא שייך לומר דרובא דתליא במעשה לא הוי רובא אם נאמר מטעם חזקת קמייתא דממ"נ לא שייך בזה, ולמ"ש ברי"ט אלגזי בכורות כ"ט רובא דתליא במעשה דלא הוי רובא רק מדרבנן עיי"ש, ובמקו"א כתבתי שאינו מטעם חזקה שלא נעשה המעשה דהרי רובא וחזקה רובא עדיף רק דרוב מצ"ע נגרע שאין במציאות בלעדי ניגוד מהחזקה משא"כ בכל רובא דעלמא דרוב בפ"ע וחזקה בפ"ע ויש מעלה לרוב נגד החזקה שהרוב מצ"ע מבלי ניגוד בכל מקום עיי"ש שכתבתי באר היטב בזה לענ"ד, וכאן הרוב שהגוי מנטר ע"ז שלא תשבר וזה אינו תליא במעשה כלל והוי רובא בפ"ע וא"כ אף אם זה שנאמר ששיברה הוי נגד חזקה הוי רובא נגד חזקה דרובא עדיף.
**והנה** לדעת רבינו זה שנאמר שביטלו הגוי אינו משום השבירה המוכיח ע"ז רק גם האבדה דבצלמים עצמם בשלימים וכמו כן בגרוטאות ועכ"פ מביא לידי ספק לדעתו לצרפו עם ספק שמא לא נעבד, ובתוך גרוטאות שכתב היינו בצלמים אבל בהאי דגרוטאות שהביא בהל' ה' מיירי בע"ז ממש דספיקא אסורה, גם עי' במס' ע"ז נ"ג אדעתיה דגרוטאות זבין אדעתא דע"ז לא זבין עיי"ש דנראה דגוי לא ידע שהיתה שם ע"ז, ובמעשה רוקח בשם הרמ"ע מפאנו ז"ל בתוך גרוטאות של נחושת כמ"ש בטור בסי' קמ"א עיי"ש, ובב"י הגירסא גזוטראות עיי"ש מקום שאינו משתמר והוי בכלל ספק ביטלו כמו בנאבדה.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:8:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:8:1)

**המוצא כלים וכו' מפני שחזקתן לנוי וכו' וכן שאר וכו' חזקתן לנוי ומותרין.** עי' מ"ש לעיל בדעת הרמב"ם בספק במוצא ע"ז עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:9:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:9:1)

**עכו"ם ומשמשיה וכל התקרובות שלה אסורין בכל שהן, כיצד עכו"ם שנתערבה בצורות של נוי אפי' אחת בכמה אלפים יוליך הכל לים המלח, וכן אם נתערב כוס של עכו"ם בכמה כוסות או חתיכה מן הבשר בכמה חתיכות יוליך הכל לים המלח, וכן עור לבוב שנתערב בכמה עורות הכל אסור בהנאה.** ובלח"מ עמד על דברי רבינו שכתב יוליך הכל לים המלח, כיון דפסקינן כר' אליעזר במס' ע"ז מ"ט ע"ב יוליך הנאה לים המלח ובפ' ט"ז הכ"ט ממ"א בנתערב חביות של יי"נ יוליך דמי אותו חבית לים המלח עיי"ש, ועי' שתירץ וכתב לחלק בין יי"נ לע"ז ובפר"ח ובמרכבת המשנה השיגו ע"ז, ובמרכבת המשנה כתב דדעת רבינו דפסק כרב אדא בר אהבה במס' ע"ז שם דדוקא בפת וככר דאין האיסור מנכר בהו מהני פדיון, וגם חוץ מדמי איסורא במכירה כרשב"ג שם ע"ד ע"א בכה"ג דשייך שמא ימכרנו לישראל כמ"ש ז"ל אסור למכרו לגוי גם בחוץ מדמי האיסור הנאה עיי"ש.
**אמנם** יש לחשוב בזה דהנה בהאי דנאמרין בראש הוא עכו"ם שנתערבה בצורות של נוי, ועי' בסי' תס"ז באו"ח בשו"ע ובמג"א שם דהיכא דהוי ס"ס כמו שם ספק שמא יאכלנו הישראל וספק שמא ימכרנו לגוי מותר למכרו קודם פסח עיי"ש, וכמו כאן הוי ספק ספיקא ספק שמא לא ימכרנו לישראל ואם גם ימכרנו לישראל דילמא לישראל צורף דהוי המכירה ביטול ועי' ברמב"ם פ"ח ה"י מהל' ע"ז עיי"ש, אלא די"ל ע"ז דהוי ס"ס שאינו יוכל להתהפך אבל למ"ש בכו"פ בסי' ק"י בכללי ס"ס שם דלדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מתורה לקולא מהני ס"ס שאין יכול להתהפך וכאן לא הוי אקבע איסורא דספק שמא ימכרנו לא שייך אקבע ובגוף האיסור דנתבטל אף דנאסר בכל שהוא משום לא ידבק וכו' מ"מ לא שייך לומר אקבע, וגם דהספק על המכירה לגוי או לישראל שאינו צורף צ"ע אם הוי בכה"ג בגדר אקבע אף דהוי בעולם ישראלים וגוים והמה אקבע אבל מטעמא דאקבע דהוי איסור בודאי ובזה אין שום ודאי רק הכל ספק.
**ואולי** יש לומר בע"ז דאיכא מ"ע דאבד תאבדון עי' לעיל ה"א ברמב"ם וכיון דלא מהני ביטול גם לענין אבד תאבדון לא מהני ביטול ולכן צריך להשליך הכל לים המלח ולא אמרינן איסורא בלבד ולאו משום שלא יבוא לידי תקלה רק משום מ"ע הנ"ל, ועי' מ"ש ברמ"ך מובא במג"א בסי' תמ"ז לענין בל יראה דלא שייך ביטול כמו בטומאת משא משום דרואה הכל בפעם אחת כמו כן י"ל דיוכל לקיים המ"ע בפעם אחת ולמ"ש בתוס' טומאת משא דלא מהני ביטול מדרבנן אבל עי' בירושלמי במס' נזיר דס"ל דהוי דאורייתא וצ"ע בזה, גם במ"ש בראשונה די"ל דלענין איסור הנאה כמ"ש בירושלמי במס' ע"ז בפ"ה דהוי משום לא ידבק וכו' וי"ל ענין הנאה בלבד דעכ"פ נהנה וי"ל ג"כ כמ"ש בר"ן שם דגם לענין הנאה שייך ביטול עיי"ש, ועל כרחך כדאיתא בגמ' בבלי שם דף ע"ד ע"א משום חומרא דע"ז בכל שהוא עיי"ש וא"כ לא שייך ביטול וי"ל גם בזה מחמירין כמו לענין הל"ת כן לעשה, ועי' בתוס' זבחים ע"ב ע"א בד"ה לבטלו ובתוס' שם ע"ד ע"א בד"ה ונפלה עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:9:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:9:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:9:2)

**עבר ומכר עכו"ם או אחד ממשמשיה או תקרובות שלה הרי הדמים אסורין בהנאה ואוסרין בכל שהן כע"ז שנאמר והיית חרם כמוהו כל שאתה מביא מעכו"ם ומכל משמשיה ותקרובתה הרי היא כמוה.** הנה במצות אבד תאבדון וכו' בה"א כתב לאבד עכו"ם ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה וכו' וכאן כתב או תקרובות וכו' ונראה כי באבד נאמר בתורה בפרטות רק על עכו"ם ומשמשיה אבל באיסור הנאה שכתב לעיל בה"ב מלא תביא תועבה וכו' אף תקרובות בכלל.
**ובמשנה** למלך מסופק באם לא ידע הלוקח דהוי מקח טעות אם הדמים אסורין אם נאמר במקח טעות נתבטל המכירה או כיון דבלא"ה כמ"ש בירושלמי באיסורי הנאה אין זה דמיהן ורק מגזה"כ הוי חליפין כמו כן במקח טעות עיי"ש, ולענ"ד יש לומר דתליא במ"ש במקו"א בהאי דע"ז וכיו"ב דתופסין דמיה, אם פי' דאף למ"ש בירושלמי דאין זה דמיהן, מגזה"כ דהוי חליפין ממש, או דלא שייך חליפין בכה"ג גם מגזה"כ אלא דמגזה"כ אף דהקנין אינו חל עם כל זה אסור כמו דמצינו כיו"ב בתמורה אף דהוי בטעות ועל דעת שיהיה קודש לא המיר עם כל זה מגזה"כ דשניהם קדושים והנה אם נאמר כמ"ש באחרונה גם בלא ידע והוי מקח טעות י"ל דנתפס אבל אם נאמר דתורה עשהו כשלו וכחליפין גמורין י"ל במקח טעות לא פירשה התורה דהוי מכירה דלא עדיף קנין בע"ז יותר מבשאר קנינין דעלמא דמאי דלא הוי קנין בעלמא כמו כן בע"ז, ובסוגיא דחליפי ע"ז הרחבתי בזה בעה"י.
**ועי'** בס' מעשה רוקח שהוכיח מלשון הרמב"ם דבתערובת ועבר ומכר אף שנאסר בכל שהוא א"צ להוליך לים המלח רק נגד דמי הע"ז עיי"ש, והנה כמ"ש לעיל דהוי בתערובת מטעם אבד תאבדון וכו' דלא שייך בדמיהן וא"כ לא הוי רק מטעם איסור הנאה בלבד, דנראה דעל דמיהן לא שייך מ"ע דאבד וכו' וצ"ע.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:10:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:10:1)

**עכו"ם או אשירה שנשרפה אפרה אסור.** הנה בזה לא כתב כמו כן ותקרובת שלה כמו בהלכות הקודמות, ועיין בה"ב בפירקין שכתב באיסור הנאה בתקרובות מלא ידבק וכו' ובתוס' במס' תמורה ל"ג ע"ב בד"ה הנשרפין כתבו דלכן בע"ז אפרן אסור משום ולא ידבק וכו' וא"כ לפ"ז גם בתקרובת אפרן אסור, ועי' בפ"ח ה"ו כיצד מאבד עכו"ם ושאר דברים האסורין בגללה כגון משמשיה ותקרובות שלה שוחק וזורה לרוח וכו', ועיין במל"מ שם שמביא דעת תוס' חולין פ"ח ורשב"א דתחילתו בשריפה עיי"ש, וא"כ כיון דתקרובות שוה במ"ע דאבד וכו' כמו ע"ז לא שייך לחלק באפרן ואולי לישנא דגמ' נקיט דאיתא חוץ מאפר הקדש ואפר אשירה ורק עכו"ם הוסיף וצ"ע.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:10:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:10:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:10:2)

**וגחלת של ע"ז אסורה והשלהבת מותרת מפני שאין בה ממש.** עי' מה שאכתוב אי"ה בהל' י"ג, ובהל' יו"ט פ"ה הט"ז עיי"ש.
**ועי'** ברא"ש במס' ביצה ל"ט ע"א שכתב להוכיח ממס' ברכות בנר דשלהבת תלוי בו אסור אף בשלהבת וכן בשלהבת דתלוי בגחלת וכיו"ב בטו"ז בסי' קמ"ב ועי' בשעה"מ בשם באר שבע לחלק בין מקרב א"ע לאור כהאי דאין מברכין לנר של ע"ז עיי"ש, ועי' בגמ' שבת דף כ"ב ע"א אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בו עיי"ש, והנה יקשה כמו כן למ"ש בירושלמי מובא בתוס' שם כ"א ע"א בד"ה שמחת דקול ריח ומראה לית בהו משום איסורא עיי"ש, אבל למ"ש בבאר שבע בלרצות מעות, דמקרב נפשיה להאור אסור אף בשלהבת דע"ז ומכ"ש בזה, ולכן מקשינן וכי קדושה וכו' דאם יש קדושה יהיה שפיר דאסור אמנם עי' בשעה"מ בשם הבאר שבע שכ"כ לענין הקדש לחלק כנ"ל וכתב הוא לתרץ האי דאין מברכין בנר של ע"ז עיי"ש, והנה יקשה עוד דאם בעע"ז כמו כן אסור לקרב וא"כ לפ"ז בהקדש דחמיר מע"ז בענין זה כדאיתא שם לא נהנין ולא מועלין אפי' שלא לקרב אסור וא"כ יקשה עוד הקושיא מאשה בוררת וכו' אשר בבאר שבע מתרץ בחילוק הנ"ל וצ"ע.
**והנה** רבינו כתב בטעמא מפני שאין בה ממש, וכ"כ ברש"י במס' ביצה בהקדש, ולכאורה בלא"ה האש דבר בפ"ע ואינו מהעץ האסור, ונראה אף דאש המבעיר העץ בא מבחוץ אבל זה חולף ועובר והאור הבא מיסוד האש אשר בהעץ והוי כבא מהעץ ולכן צריכין לומר משום אין בה ממש ולא שייך זה וזה גורם כי האור הראשון עבר והנאה באה מאור הבא מעצמו של אור אח"ז וגורם הראשון כבר עבר והלך ולכן צ"ל רק משום שאין בו ממש וכדאיתא קול ריח ומראה וכו', וחילוקא שכתב ברא"ש מובן היטב דתלוי בגחלת נהנה בהגחלת דבלעדיה נכבה השלהבת ומוליד עוד ונהנה בזה, ואף דכבר נעשה שלהבת אמרינן דאסור להנות שלא יהיה לו למפרע הנאה בהתילדות האש בהגחלת ודוקא בשלהבת נפרדת מותר כמ"ש ברא"ש כהאי גוונא בסכין של ע"ז לאסור דלמפרע לא יהיה לו הנאה וכמ"ש בס"ד בסוגיא דשבח עצים עיי"ש, וגם כמ"ש דנהנה מהגחלת ורוצה בקיומה של ע"ז משום השלהבת שלא תכבה.
**והנה** מטעם רוצה בקיומה יש לעיין אם הוי מדאורייתא מהר"ן במס' ע"ז נראה דרוצה בקיומו מדרבנן ועי' בב"י בסי' קמ"ב בגחלת אם הוי איסורא מדאורייתא ומ"ש ז"ל בזה ומה שאכתוב להלן בס"ד לענ"ד, והנה רוצה בקיומו לכאורה שייך אף דהוי על הגחלת שאין נהנה ממנה, וי"ל כה"ג דהוי בשריפה באבוד לא שייך רוצה בקיומו דהוי שלא יחפוץ בקיומו רק לאבדו ובכה"ג הרי עושה מעשה האבוד וצ"ע. ועי' ברא"ש שכתב דאסור לברך משום הגחלת אף דברכה על השלהבת וי"ל משום מיאוס ונראה בשלהבת בנר ישראל מותר לברך.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:10:3
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:10:3](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:10:3)

**ספק ע"ז אסור ספק ספיקה מותר, כיצד כוס של ע"ז שנפל באוצר מלא כוסות כולן אסורות מפני שע"ז וכל משמשיה אוסרין בכל שהן, פירש כוס אחד מן התערובות ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרין.** ובראב"ד א"א לפי הסוגיא השנויה בזבחים בעינן שנתערב עוד מאותן שלשה לשנים אחרים ואותן האחרונים מותרין שהם נקראין ס"ס.
**ועי'** בכ"מ ולח"מ מ"ש בזה וגם לתרץ דבפט"ז ממ"א דעת הרמב"ם דבעי ג' תערובות ובע"ז דחמירי כאן כתב רק ב' תערובות עיי"ש, ובש"ך בסי' ק"י ס"ק נ"ב שכתב דסוגיא במס' זבחים מצינו בע"ז ב' תערובות וברמוני בדן ג' תערובות וטעמא לחלק בין איסור אכילה להנאה דלהנאה די בב' עיי"ש.
**ולענ"ד** י"ל דהנה הנפק"מ בין ב' תערובות לג' בענין ספק ספיקא כמ"ש בש"ך בסי' הנ"ל ס"ק נ"ג דלרש"י בתערובות השניה מותר לאכול כולו בזה אחר זה עיי"ש, והנה בכה"ג למפרע לא הוי ס"ס בכולו ואפ"ה מותר וי"ל דזה רק בע"ז לדעת הרמב"ם ולא במה שאין בטל מטעם חשיבתו, וזה דהנה במקור הדבר דע"ז אין לו ביטול במס' ע"ז דף ע"ג ע"ב בגמ' כל איסורין שבתורה וכו' בנ"ט חוץ מטבל ויין נסך במינן במשהו וכו' בשלמא יי"נ משום חומרא דע"ז וכו' ומלשון הזה משמע שהוא מדרבנן, וכן נראה מפורש בתוס' במס' זבחים דף ע"ד ע"א בד"ה ונפלה שכתבו דמדאורייתא טבעת של ע"ז ברובא בטילה ועי' בתוס' ע"ג ע"ב שם בד"ה אלא, וכיו"ב בשאר הראשונים ז"ל, אמנם בירושלמי פ"ה מע"ז מ' י"ב דאיתא שם אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יי"נ וע"ז וכו' ובגמ' שם יי"נ וע"ז ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וא"כ נראה דהוי דאורייתא כמו שור הנסקל שם דג"כ מקראי יליף לה עיי"ש, ועיין בתוס' במס' זבחים דף ע"ב ע"א בד"ה אלא שכתבו ושמא לא הביא פסוק זה בירושלמי אלא למימרא דמיניה ילפינן איסורי הנאה בהני תלת וכו' עיי"ש, ובתוס' אח"ז הנ"ל פשיטא להו דהוי מדרבנן.
**וי"ל** דכמ"ש לעיל בה"ט די"ל דכמו דלא מהני ביטול ברוב לענין איסורא דע"ז כמו כן לענין מ"ע דאבד וכו' עיי"ש, ויש להוסיף דזה דלא מהני ביטול לענין איסורא רק משום המ"ע דאבד וכו' דחל גם בתערובות כמ"ש לעיל דהוי בערך טומאת משא כמ"ש ז"ל לענין בל יראה דהוי בערך הזה דרואה כולו בפעם אחת וכמו כן יוכל לקיים מ"ע דאבד וכו' בהתירא עם איסורא ביחד בפעם אחת ולא נפקע האיסור ע"ז ממנו וי"ל לפ"ז דהנה לכאורה כמ"ש בתוס' במס' זבחים דף ע' ע"ב בד"ה אפי' דלכן בנפל לתערובת לא שייך לומר דהוי פירש ואיסורא ברובא איתא משום גזירה שמא יקח מהקבוע עיי"ש וברשב"א בתורת הבית מ"ש בזה וא"כ י"ל בנפל לתערובת הב' דהוי ס"ס מותר לאכול כל אחד ואחד בפ"ע מטעם ס"ס אף דלמפרע כשאכלן כולמו לא הוי ס"ס מ"מ ביטול שייך ע"ז הנפרדין דלא שייך עליהם לומר דהוי בכלל טומאת משא דלא שייך רק בכולמו ביחד ואף דפירש לחודא לא מהני משום גזירה וכו' מ"מ ספק ספיקא כה"ג מסתבר דיהני לומר דמהני הביטול דמעיקרא כשהיה בתערובת משא"כ ברמוני בדן שכתב בפט"ז ממ"א שאין בטילין מטעם חשיבותן וכיון דפירש לא מהני בעי ס"ס שאין נסתר למפרע וצריך ג' תערובות דוקא, ולפ"ז נאמר דירושלמי דאמר משום לא ידבק דלכאורה בדבר הבטל לא שייך הנאה ועל האיסור הנאה כמ"ש בתוס' המקרא זה נאמר בעיר הנדחת ואת כל שללה וכו' והיה תל עולם וכו' ולא ידבק וכו' ראה י"ג, וי"ל ג"כ (ש)שאל ידבק וכו' שעומד לשריפה והנהנה עבר על לא ידבק וכו' שא"א לשרפו ולאבדו כדרכה בלי הנאה כמ"ש במקו"א בענין רוצה בקיומו עיי"ש, ועי' ברש"י חולין דף ח' ע"א בד"ה של ע"ז, שמשמשין בה קרבנות של ע"ז ואסורה בהנאה כדאמר במס' ע"ז נ"א (אבי' וכו' במקומות) [אבד תאבדון בכלים] שנשתמשו בו לע"ז הכתוב מדבר עכ"ל עיי"ש, וכתבתי שם דאיככה נדע מאבד וכו' איסור הנאה רק משום דכיון דתורה צוה לאבדה שיהיה משוקץ בעינינו מהאי טעמא נדע דלא נהנה ממנה ולכן אפי' ברוצה בקיומה אסור כמ"ש שם, וא"כ מ"ע דאיבוד תליא בהנאה ומלא ידבק דמורה על איבוד וכמו כן על הנאה ונקטו בירושלמי מקרא זה משום דנאמר ידבק וכו' מאומה דנכלל שאינו בטל שלא נדע מלשון אבד וכו' וצ"ע.
**אמנם** יש לעיין עוד דהרי בכוס של ע"ז שכתב ברמב"ם שייך ג"כ שלא יהיה בטל מטעם חשיבתו, אבל לשון הרמב"ם מפני שע"ז וכו' אוסרין בכל שהן וכו' ולא כתב מטעם חשיבות נראה דמיירי בכוס שאינו חשוב בשבור וכיו"ב ולאו מטעם חשיבות נחית רק משום איסורא דע"ז ויהיה נפק"מ בחשוב הוי כבשאר דברים חשובים לפמ"ש ועי' בתוס' במס' ע"ז דף ע"ד ובכמה דוכתי ודעתו אינו כן, ועי' בס' טהרת הקודש במס' זבחים הנ"ל ברש"י בד"ה אלא ה"ק וכו' דאין ביטול ברוב בעבודה זרה וכו' עכ"ל דהוכיח מזה לדעת רש"י דגם פירש לא מהני בע"ז עיי"ש אבל לדעת הרמב"ם למ"ש אינו כן.
**ועי'** ריש פ' כל הצלמים ובר"ן שם וצ"ע גם יקשה להתיר ביותר בס"ס מרובא ובעלמא הוי להיפוך בטומאה וי"ב ועי' ברשב"א בשו"ת סי' י"א דס"ס עדיף מרובא עיי"ש ור"מ מודה בס"ס עיי"ש, ועי' עוד בביאורי הגאון מהר"א מוילנא ז"ל בסי' ק"י ס"ק י"א מ"ש בטעמא לחלק בין תערובות ב' וג' לע"ז מדברים חשובין בעלמא עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:10:4
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:10:4](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:10:4)

**טבעת של עכו"ם שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שתים מהן לים הגדול הותרו כולן שאני אומר אותה הטבעת היתה בכלל השתים.** ועי' בכ"מ.
**ובתוס'** במס' זבחים ע"ד ע"א בד"ה ונפלה כתבו משום דמדאורייתא ברובא בטיל משו"ה הקילו בזה עיי"ש, (ובקרית ספר כתב דמדאורייתא בטיל וסגי בהשלכה לים המלח וצ"ע דבבטל לא צריך כלל ועיין בר"ן בפ' השוכר הפועל דלענין הנאה שייך ג"כ ביטול) וי"ל דהנה דברים חשובין שאין בטלין נקרא קבוע מדרבנן, ונראה הטעם בזה, דהנה בתוס' במס' חולין דף צ"ה בד"ה ספיקו כתבו דמשו"ה חד בתרי בטיל ולא הוי קבוע משום דלא מינכר האיסור עיי"ש, וברשב"א שם כתב בסה"ד ובנמצא אבל בכל איסור בטל לא אמרינן קבוע דהא בטל הוא עכ"ל, וצריך פי' דנאמר שלא לבטול מטעם קבוע, ונראה דתליא בב' טעמים אשר מצינו בענין ביטול איסורין אחד משום דכל אחד מותר מטעם פריש וכמ"ש במקו"א לפרש טעמא דנהפך שכתב ברא"ש ומותר לאכלן כאחד, וזה דהוי כאוכל ג' ודאי התירים דהתורה התירה רוב כודאי וכל היכא דהתירה התורה כודאי אפי' תרתי דסתרי מותר כמ"ש במהרי"ט בספק ממזר עיי"ש, וטעם ב' כמ"ש ברש"י במס' מנחות וכיו"ב מטעם מעוטא כמאן דליתא דמי, ונראה דמטעם פריש שייך לומר לא לבטל מטעם קבוע וצ"ל כמ"ש בתוס' משום דאינו ניכר, אבל מטעם מעוטא כמאן דליתא דמי לא שייך בלא"ה קבוע וכמ"ש ברשב"א דכיון דבטל לא הוי קבוע, (וי"ל ג"כ כמ"ש בתוס' בניכר דוקא שייך קבוע דבניכר לא שייך כמאן דליתא דמי) והנה דברים חשובין שאינן בטלין לטעמא דפריש דמהני אף בחשובין ועל כרחך מטעם כמאן דליתא דאמרינן דלא שייך מדרבנן בדברים חשובים. וא"כ מזה למ"ש כיון דלא שייך בהם כמאן דליתא דמי ממילא שייך קבוע, וא"כ נאמר להבין בתערובות דברים חשובין עי' בסי' ק"י דלמדין מהאי דמס' זבחים הנ"ל לומר בנפל לים שהאיסור נפל אף דמסברא נאמר איסורא ברובא איתא וכמ"ש בתוס' הנ"ל כיון דמדרבנן הקילו עיי"ש, ולמ"ש בנפל לים לא שייך קבוע עכ"פ אף די"ל איסורא ברובא איתא מ"מ קבוע לא הוי דלא אקבע שם האיסורא, והרוב דמשווינן בספק ומחצה על מחצה בקבוע לא שייך לומר דישוי כודאי ברובא בפירש אחד ממנו ועכ"פ נפל שם קבוע ממנו ובטל שפיר.
**והנה** האי טעמא רק בשאינו בטל מטעם קבוע, אבל בטבעת של ע"ז כמו שכתבנו לעיל דנראה מלשון הרמב"ם דלאו מטעם קבוע נאמר רק מחומרא דע"ז, וע"ז י"ל כמ"ש דלא שייך עכ"פ אבד וכו' עיי"ש.
**גם** כמ"ש לעיל מרובא פריש אף בע"ז אמרינן ועל כרחך דרק משום חומרא דע"ז החמירו שלא לומר כמאן דליתא דמי, וכיון דאיסורא המעט ג"כ בתוכו לא מהני הרובא אבל בנפל לים דלא הוי בודאי האיסור בתוכו וא"כ שייך ביטול מטעם פריש ואף די"ל איסורא ברובא איתא מ"מ פריש שייך דלא הוי ודאי ואזלינן בתר האי רובא.
**ועיין** בכ"מ שכתב דשייך בזה מטעם ס"ס וכיו"ב ברא"ש בפ' גיד הנשה וצ"ע כיון דספק אחד נגד הרובא וי"ל כמ"ש לעיל כיון דלא מהני הביטול לומר כל דפריש על כל חד וחד כמו כן לא אמרינן איסורא ברובא איתא דממ"נ אם אזלינן בתר רובא יהני ביטול ועל כרחך רק ספיקא הוי ושייך לומר ס"ס, ותרתי דסתרי לחומרא בדרבנן לא אמרינן.
**ובמ"ש** לפרש נפל אחד לים בדבריו החשובין מטעם ביטול דנפקע שם קבוע מדרבנן ממנו, נמצא לפרש לשון הירושלמי תרומות פ"ד דף י"ד ע"א המובא בראב"ד בהל' תרומות פט"ו עיי"ש, וז"ל היו לפניו עשרים תאנים ונפלה אחת לתוכן ואבדה אחת מהן רשב"ל אומר ספקן בטל ברוב ר' יוחנן אמר כולן נעשו הוכיח וכו' ועי' במפרש שם, ולשון ספיקן בטל ברוב בלתי מובן דנפל מטעם דאמרינן האיסורא נפל ולאו מטעם ביטול, אבל כמ"ש הנפילה גורם דיהני הביטול למפרע בהנשארים, ומשום קבוע נקראו ספיקן ובנפל שייך ביטול בהם וכמ"ש.
**וראיתי** במרכבת המשנה שכתב לכן בע"ז די בתערובת השניה משום דמהני הולכת הנאה לים המלח בלא מנכר איסורא כמו בפת ובגד כדאיתא במס' ע"ז דף מ"ט ע"ב ובנפל לים לא הוי מנכר איסורא משום די"ל דאיסורא נפל ומשו"ה צריך שתים דוקא דבנפל אחד הוי לא מנכר איסורא ומהני נפילת הב' עיי"ש, ולכאורה יקשה עוד למה לא נאמר איסורא ברובא איתא ומאי מהני נפילתם לים המלח אבל כמ"ש דקבוע הוי ספיקא גם בפירש דלא אמרינן תרתי דסתרי לזה הוי כרוב ולזה לא, וא"כ שייך שפיר כמ"ש דהוי לא מנכר אמנם צ"ע לדמותו לפת דמקלי קלי איסורא וכן בארג בכרכור של ע"ז דלא הוי רק הנאה בשבח עצים כמ"ש בתוס' וכן בבגד ומשו"ה בלא מנכר כה"ג מהני הולכת הנאה לים המלח אבל בטבעת ע"ז דהוי האיסור עצמו בעינא משום ספיקא בלבד לא שייך לדמותו לשם דרק הנאה מבחוץ ומסלקה בהשלכה משא"כ שמה הנאה בהתערובות בדבר עצמו.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:11:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:11:1)

**האשרה בין שהיתה נעבדת בין שהיתה עכו"ם מונחת תחתיה אסור לישב בצל קומתה, ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה ואם יש לו דרך אחרת אסור לו לעבור תחתיה, ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ.** בתוס' במס' פסחים כ"ו ע"א בד"ה שאני היכל דלתוכו עשוי שפי' רש"י דאין זה דרך הנאתו והקשו הא לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה אסור ותירצו דמעילה ילפינן בהקש מתרומה והא דאסור לישב בצלה של אשירה דעשויה לצל והוי כדרך הנאה, ועוד דגבי ע"ז לא כתיב אכילה עיי"ש, ובמס' ע"ז מ"ח ע"ב שהקשו מהיכל לאשירה כתבו בתירוצם הראשון כמו שם שעשוי לצל משא"כ בהיכל וכתב עוד אי נמי חומרא דע"ז שאני עכ"ל.
**והנה** להטעם דלא כתיב בע"ז אכילה או דעשוי לצל הוי איסורא דאורייתא אבל למשום חומרא דע"ז הוי רק מדרבנן ובירושלמי מפורש כתירוץ התוס' משום חומרא דאיתא שם מפני מה צילה אסור משום שהוא בהנאה, הרי הקבר אסור בהנאה וצילו מותר, הרי היכל הרי הוא אסור בהנאה וריב"ז יושב ושונה בצילו של היכל, הוי לית טעמא דלא משום איסור הנאה, ועי' בפני משה דלאו משום איסור הנאה רק משום חומרא דע"ז, והנה מסוגיא דפסחים דמקשינן מהיכל נראה דלא כירושלמי לכאורה אם לא נאמר דגם אשירה לא עשוי לצל וצ"ע.
**ויש** להבין למה לא נאמר דאסור בע"ז מדאורייתא אפי' אם נאמר דאין אשירה עשוי לצל דהרי כמ"ש בתוס' הנ"ל בע"ז שלא כדרך הנאה אסור וכמו כן בצל של קבר המובא בירושלמי יקשה כן, והנה מסוגיא דמס' ע"ז דמקשינן לא ישב בצלה פשיטא וברש"י דמתהני מע"ז עיי"ש, נראה דלאו מחומרא דע"ז רק מדינא דאל"כ לא שייך לומר פשיטא.
**וכנראה** דבירושלמי דאמר מחומרא בלבד משו"ה מתיר כמו כן בצל צילה עיי"ש, ובבלי דאוסר בצל צילה ומתרץ בהיכל לתוכו עשוי מקשינן פשיטא דס"ל דאסור מדינא, ועיין בפר"ח ובפ"מ וי"ב ז"ל שכתבו דלכן דעת הרמב"ם להתיר צל צילה דבבלי נראה כב' לשונות ופסק כירושלמי הברור אבל למ"ש בבלי אינו מסופק דמוכח דס"ל דאסור מדינא וממילא י"ל צל צילה אסור.
**והנה** יש להבין דעת הירושלמי כמ"ש לעיל ועי' בר"ן בשם הראב"ד בצל של בית ע"ז להקל ומובא בשו"ע בסי' קמ"ב ותליא במ"ש, ועי' במל"מ בפ"ה מיסודי התורה שכתב דלפי דברי התוס' הנ"ל דעתם בע"ז ג"כ שלא כדרך הנאתו מדרבנן ועי' בתוס' במס' ע"ז י"ב ע"ב בד"ה אלא דבדברי קבלה כתיב אכילה בע"ז עיי"ש, ודף מ"ג ע"ב ד"ה אמרו עיי"ש ולכאורה הירושלמי מסכים ע"ז, וי"ל דקושית הגמ' פשיטא דעכ"פ שלא כדרך הנאתו מדרבנן אסור, אבל גם זה קשה לומר דצל של אשירה יהי' שלכה"נ דמסתברא שעומדת גם להנות מצלה כדרכי האילנות, והנראה לענ"ד לומר לולא דמסתפינא דהנאת צל הוי כקול ריח ומראה עי' ברש"י פסחים כ"ו דאין בהם מעילה מדאורייתא משום שאין בהן ממש עיי"ש, ובגמ' משני לתוכו עשוי ומותר אפי' מדרבנן, וזה דעת הירושלמי משום חומרא בלבד וגם הבבלי דמקשה פשיטא משום דמדרבנן עכ"פ פשוט לאסרו, וא"כ יש לקיים כמ"ש ז"ל דרמב"ם מתיר צל צילה כדעת הירושלמי דבבלי אינו פשוט לאסרו, ועי' לעיל בה"י שכתב ברמב"ם דשלהבת של ע"ז מותר שאין בו ממש, וי"ל משו"ה כתב בבלי לחלק בין צילה לצל צילה דצילה יותר כמשתמש בגופה דהוי בו ממש מבצל צילה, ומובן מ"ש בצילו של בית דהוי שלכה"נ אפי' מדרבנן לא החמירו בצילו דהוי אין בו ממש, אחרי שכתבתי זאת התבוננתי בלשון הרמ"ך שמביא בכ"מ שכתב צילו מותר בשריגי אילן משום דהוי דבר שאין בו ממש עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:12:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:12:1)

**אפרוחים שקננו בה וא"צ לאמן מותרין, והאפרוחים והבצים שצריכין לאמן אסורין שהרי האשירה כמו בסיס להן.** ובראב"ד א"א היה לו לומר מפני שהן כגידולי האשירה עכ"ל ועי' בכ"מ מ"ש ע"ז.
**ובמרכבת** המשנה כתב לפרש כמו בסיס להן שכתב הרמב"ם דנמצא כשנוטלן רוצה בקיומו של אשירה עיי"ש, ויש לעיין על שלעבר שלמפרע היה לו הנאה בקיומו אם שייך מהאי טעמא להנות עבור דלמפרע היה נהנה מקיומו של הע"ז, ועי' במס' ע"ז ס"ד בר"ן בשם רש"י וז"ל דטעמא דאסור לו לישראל להיות רוצה בקיומו של ע"ז ויי"נ היינו משום דכיון דישראל מצווה לבטל ע"ז אסור לו להיות רוצה בקיומה עכ"ל, ועי' ברש"י חולין ח' בסכין של ע"ז שכתב דאיסור הנאה במשמשין מדכתיב אבד תאבדון עיי"ש, וצריך עיון כיון דבשעת מעשה אינו, רק שנאמר דלמפרע רצה בקיומו ולמפרע לא שייך המצוה לבטלו אם שייך רוצה בקיומו ועי' בר"ן במס' סוכה שכתב במצוה לאו להנות באיסורי הנאה משום דהוי רק גורם להנאה שבא לאחר זה כשאינו משתמש באיסורו עיי"ש, ומכ"ש בזה שלא עשה מעיקרא מאומה וי"ל בע"ז חמיר וצריכה להיות מאוס בעיניו וגם הנאה למפרע בקיומו אסור, ועי' בסכין של ע"ז אם לאסור שלא יהיה לו הנאה למפרע ודעת רבינו לאסרו בדיעבד, אבל שם עשה מעשה באיסור משא"כ כאן, גם א"כ למה שא"צ לאמן מותר דא"כ יהיה רוצה בקיומו של אשירה שיהיה שם עד שלא יהיו צריכין לאמן ומהאי טעמא הוי הנאה להבא עכ"פ וגם לעבר עד שלא צריכין, וצריך לפרש דוקא אפרוחים שמעולם לא הצריכו לאמן כגון זה מותר וזה שכתב אפרוחים שקיננו בה וא"צ לאמן וכו' שבשעת שקיננו לא היו צריכין לאמן וא"כ יהיה נפק"מ לדינא בין פי' רש"י וראב"ד לפי' רבינו לפ"ז וצ"ע, ועי' מ"ש להלן הל' י"ט ברוצה בקיומו למפרע עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:12:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:12:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:12:2)

**והקן עצמה שבראשה מותר מפני שהעוף מביא עצים ממקום אחר.** ובראב"ד א"א דוקא שהביא ממקום אחר עכ"ל. ובפר"ח כתב לדעת רבינו אפי' בלא נודע שהביא ממקום אחר אמרינן רוב וקרוב אזלינן בתר הרוב עיי"ש וכיו"ב במרכבת המשנה עיי"ש.
**ועי'** בטו"ז יו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ז היכא דכאן נמצא וכאן היה מסייע לקורבא עדיף מרובא וכן דעת הרמב"ן במס' ב"ב בסוגיא דרוב וקרוב גבי ענבי וכו' שם ועי' בתוס' במס' ב"מ כ"א ע"ב בד"ה תאנה ובר"ן בפ' אין צדין בסוגיא דמחובר (בצים) דלא מחזקינן איסורא אדרבא אמרינן כאן נמצא וכו' ועי' בתוס' ביצה י' ע"ב בסוגיא דזימן שחורים עיי"ש, אבל דעת הרא"ש בסוגיא דענבי לא נראה כן שכתב לר"ח מותרין עיי"ש, וא"כ נראה דדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש, ודעת הראב"ד נראה דס"ל כדעת הנ"ל, דהנה כאן ג"כ כאן נמצא וכאן היה מסייע ולכן לדעת הראב"ד לא אזלינן בתר רובא, ועי' ברמב"ם שלא הביא האי כל המדדה במס' ב"ב בסוגיא דרוב וקרוב ועי' בב"י בסי' ר"ס בחו"מ שהקשה ע"ז והיה נראה דס"ל משום מצד כל המדדה וכו' הוי בכלל כאן נמצא וכו' ולמ"ש אין לומר כן וצ"ע, ועי' בתבואות שור בסי' ס"ג ביו"ד עיי"ש, ועי' להלן הל' ט"ז עיי"ש.
**ובמקום** אחר כתבתי ב' טעמים לומר דלא יהנו כאן נמצא כאן היה עם צירוף הקרוב, א' דכאן נמצא כאן היה לא הוי חזקה על אותו המקום רק דאמרינן אף דרשות זה אתרעי רשות אחר לא אתרעי כמו במומין בסוגיא שם והוי על רשות אחר כחזקה קמייתא וא"כ בכה"ג דרובא דעלמא הוי בודאי ולא שייך לומר דנשאר בחזקתו לא שייך כאן נמצא כאן היה כלל בכה"ג דאיכא רובא דעלמא בודאי וגם דהנה יש לעיין אם קרוב מגזה"כ כמו רובא מנ"ל דגרע מרובא ואם מסברא ועל כרחך דנוטה ביותר וא"כ הוי בגדר רובא ומי מצינו דרובא דליתא קמן נגד דאיכא קמן נדחה, ונראה דהוי ג"כ בגדר חזקה דאין מחזיקין הדבר ממקום למקום וכמו שגזרה התורה שנוקמי כעל הזמן הקדום כן על המקום וכל הקרוב קרוב ביותר וא"כ הוי רק כחזקה ובגדרה ולכן רובא עדיף ומאי מהני בצירוף כאן נמצא וכאן היה הרי היא היא דזה גופא חזקה של קרוב, אמנם לדעת החולקין לא שייך לומר כן ולמ"ש טעם וסברא, לדעת רבינו וסייעתו ללכת בתר רובא נגד קרוב אף בהוי עם צירוף חזקה דכאן נמצא וכאן היא כן נראה לענ"ד לומר.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:13:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:13:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:13:1)

**נטל ממנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור יוצן ואח"כ יסיק בעצים אחרים של היתר ויאפה בו אפה בו את הפת ולא צננו הפת אסורה בהנאה.** ועי' בכ"מ שהקשה לדעת הרמב"ם דזה וזה גורם מותר רק ס"ל שבח עצים בפת אסור א"כ בישן דהוי זה וזה גורם הו"ל לפרש דמיירי באבוקה כנגדו עיי"ש, ועיין בטו"ז בסי' קמ"ב ס"ק ד' שדעתו לדעת הרמב"ם וכיו"ב דבע"ז זוז"ג אסור ומחלק בין זוז"ג המוכרח בגורם האיסור ובין רק המסייע בלבד עיי"ש, ובש"ך בס"ק י' כתב בע"ז דעפרו אסור וגם חום התנור בגדר גחלתו כנראה במס' פסחים ע"ה ע"א והביא תוספתא בפ"ק דערלה תנור שהסיקו בקליפי ערלה אם חדש יותץ אם ישן יוצן אפה ובישל בגחלים מותר אפה בכולם מותר חוץ מעצי האשירה עכ"ל עיי"ש, ונראה מ"ש בכ"מ בשם הרמ"ך בע"ז שאינה בטילה בשל ישראל לעולם עיי"ש ג"כ הכונה דאפי' אפרן אסור או כדעת הטו"ז בע"ז אפי' זה וזה גורם אסור.
**אמנם** כנראה דעתו לחלק בין ע"ז של ישראל לשל נכרי, כמ"ש מלשון נטל ממנה עצים וכו' דע"ז של ישראל, ואף הוא נעשה זבל וכו' מיירי בשל נכרי ומצאו ישראל עי' דף מ"ב ודעתו כיון דלא שייך שום ביטול לעולם חמיר איסורו לזה וזה גורם ג"כ, ועי' במל"מ פ"ח הי"א לתרץ קושית התוס' על רש"י במס' ע"ז דף מ"ח ע"ב בד"ה התם דנשתברה מאליה הוי ספק והתירו בזוז"ג ובמהריב"ל כתב משום דהוי רק מדרבנן שמא יגביה ישראל כדאי' לעיל מ"ב ובדרבנן זוז"ג מותר לכו"ע עיי"ש, כל זה מסכים לחלק כדעת רמ"ך בין של ישראל שאינה בטילה די"ל כסתמא דמתני' בנטל עצים אפה וכו', גם נראה לענ"ד לתרץ קושית התוס' הנ"ל בכה"ג דשוחק וכמ"ש בתוס' חולין פ"ח דלאחר שריפה וכה"ג שנאבד מהעולם לכו"ע שנשתברה מאליה מותר וכ"ז הכל לחלק בין ע"ז של ישראל ושל גוי, ונפק"מ לתירוץ הש"ך דלא שייך רק בשבח עצים היכי דשייכי ולרמ"ך בכס"מ בשל ישראל מזוז"ג אסור, ועי' ברש"י דף מ"ט ע"א בהאי גינתא דאזדבל שפי' בתקרובות ע"ז עיי"ש, וי"ל דמיירי מסתמא בשל גוי והוי ביטול בכה"ג כמ"ש דבזבל ודאי אומדנא דמבטלו ולכן פי' בתקרובות דלא מהני ביטול ומסכים למ"ש לומר כן אף לר"י, אמנם בירקות דהוי דרך גדילתו כמ"ש ברש"י שם לא שייך איבוד וביטול.
**והנה** בב"י שכתב דמיירי באבוקה כנגדו והקשה בסי' קמ"ב וז"ל דכיון דגחלת של ע"ז אסורה כמו שנתבאר בסי' זה אמאי שריא בבישלה ע"ג גחלים וצ"ל דכי אמרינן אסורה היינו לכתחילה דוקא עכ"ל, ובטו"ז שם ס"ק ב' הקשה עליו דבמס' ביצה משמע דהוי דאורייתא ועל קושיתו כתב כנ"ל לחלק בין ע"ז לשאר איסורין עיי"ש, גם כתב בס"ק ג' שם בשלהבת קשורה בגחלת דאסורה וכנראה מדאורייתא עיי"ש, והנה להסוברים שבח עצים בפת דרבנן ובע"ז שלהבת מותרת י"ל דהוי רק מדרבנן ומה דנראה במס' ביצה דהוי דאורייתא זה להנות לכתחילה דבע"ז אף גורם אסור מלא ידבק וכו' ואסור להנות בגרמיה דע"ז מדאורייתא אבל בעבר ובישל בגחלת של ע"ז כיון דעיקר הנאה משלהבת ולא שייך לא ידבק וכו' דמע"ז לא נדבק כלל דמדאורייתא בשבח עצים לא הוי כמעורב ממש איסור בו כמ"ש במ"א, גם יש לפרש גחלת של ע"ז אסורה כמו אפרן דאין פירושו לבשל בו רק הנאה אחרת אבל לאפות ולבשל דשייך מקלי קלי וכו' לא ולהנאה אחרת אסורה מדאורייתא אבל בגורם דבישול י"ל מדרבנן, ועיין בשעה"מ בפ"ג מהל' חמץ ומצה שהקשה לדעת הב"י דגחלת של ע"ז מדרבנן א"כ במס' פסחים בסוגיא דהואיל דאיתא עייל עצי אשירה והו"ל לומר דרבי היא דס"ל יש שבח עצים בפת דהרי לרבנן אינו לוקה שאין הנאתו אלא מן הגחלת, וכן הקשה לדעת התוס' במס' פסחים דף ע"ה ע"א שכתבו דאבוקה כנגדו מדרבנן א"כ במס' סוכה ל"ח ע"א דמקשינן למאן דאסר באתרוג של ערלה משום שאין בו דין ממון ומקשינן מאתרוג של תרומה דראוי להסיק תחת תבשילו ולא מקשינן מאתרוג של ערלה דמהתורה מותר ושייך דין ממון בהנאה ובהסקה ולתירוץ א' בתוס' במס' פסחים אזלינן בתר דאורייתא בזה גם מאי מקשינן מע"ז להקדש במס' ביצה הרי בהקדש מדאורייתא בגחלת ובע"ז מדרבנן עיי"ש, ועי' בשעה"מ כאן בה"ד עיי"ש, ולמ"ש י"ל לדעת הב"י ליתן מתחילה עצי האשירה תחת תבשילו הוי אסור מדאורייתא כדרך הנאתו דעצים עומדין להסק ועל הנאה זאת גם בגחלת של ע"ז אסור מדאורייתא רק דעת הב"י בכבר בישל בגחלת של ע"ז וכן דעת התוס' באבוקה אח"ז כי מקלי קלי וכו' ואינה בעינא בעבר ובישל בו אסור רק מדרבנן, ונאמר ליישב במ"ש קושית התוס' במס' פסחים ע"ה ע"א בד"ה וגרפו עיי"ש וכתבתי במקו"א בזה.
**ועל** דברי רמ"ך הנ"ל ראיתי בס' מעשה רוקח שהקשה ממ"ש רבינו בהל' י"ד שדה שנזדבלה בזבל עכו"ם ופרה שפטמה בכרשיני ע"ז דמותר משום זה וזה גורם ושם בתקרובות ע"ז דלא שייך ביטול וכמ"ש ברש"י הנ"ל דף מ"ט דבתקרובות ע"ז מיירי עיי"ש.
**הנה** לדעת רמ"ך ע"כ שנזבלה וכו' מיירי בשל ע"ז שיש לו ביטול ולא בתקרובת ופרה בכרשיני ע"ז נראה דכרשיני אינן הנקרבין בפנים ועי' בתוס' ע"ז ל"ב ע"ב בד"ה והיוצא ובהרב המגיד פ"ד הל' כ' מהל' יבום לחלק בתקרובות ע"ז שהוא כעין פנים ומה שאינו כעין פנים וכדורון בלבד דזה יש לו ביטול דלא הוי בכלל תקרובות.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:13:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:13:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:13:2)

**נתערבה באחרות יוליך דמי אותה הפת לים המלח כדי שלא יהנה בה ושאר הככרות מותרין.**


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:14:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:14:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:14:1)

**נטל ממנה כרכר וארג בו את הבגד אסור בהנאה נתערב בבגדים אחרים יוליך דמי אותו הבגד לים המלח ושאר כל הבגדים מותרין.** ועי' בכ"מ, והנה דעת רבינו דלא מהני הנאת עצים כמ"ש רש"י וסייעתו דבזה די, רק דצריך להוליך דמי הפת כדעת הרי"ף וסייעתו וגם דוקא בתערובות מהני הולכת הנאה לים המלח ולא בגוף הפת בלא נתערבה, ובבעה"מ במס' ע"ז דאינו דומה ליין ביין בחוץ מדמי איסור שבו, דכאן הוי כאילו נפדה איסורו ונסתלק ממנו ואפי' ביין ויין שייך לומר כן, והר"ן הקשה למה צריך דמי הפת ולא סגיא בדמי העצים הא כל המדומע והמחמץ אינו פוסל אלא לפי החשבון עיי"ש, ובקרית ספר למבי"ט כתב מדאורייתא די בדמי עצים ומדרבנן צריך דמי כולהו עיי"ש.
**ובס'** מחנה אפרים בהל' מאכלות אסורות פט"ז כתב לתרץ בדעת הרי"ף והרמב"ם לפי מ"ש בר"ש בפ"ב ממעשר שני בשם הירושלמי דתבלין של מעשר שני שנפל לתבשיל של חולין ונתן טעם אין לו פדיון וכתב משום דהוי דבר שאין בו ממש וא"כ משו"ה כתבו דעד כאן לא אמר ר' אליעזר דסגיא בפדיון אלא בנתערבה באחרות דיוליך דמי הפת אבל בפת עצמו לא מהני פדיון שיוליך דמי עצים דכה"ג לא שייך פדיון אלא כל הפת נעשה גוף האיסור עיי"ש ותם אנכי לא אדע דא"כ האיך שייך פדיון על הפת דעיקר האיסור בו שבח העצים דלא שייך בה פדיון, ועיין בתוס' פסחים דף כ"ו ע"ב דלא שייך שבח עצים אלא באיסורי הנאה עיי"ש, וברמב"ן במלחמות במס' פסחים שם כתב וז"ל ולמדנו שאין שבח עצים בפת ושבח כרכר בבגד ושבח קליפין בצביעה חשוב איסור בעינו שיהיה הכל נחשב כאיסור עצמו כמו שעלה על דעת רבים שאילו כן האיך נתיר אותן במכירה חוץ מדמי איסורן והלא הוא עצמו אסור ליתן אותו לכותי הן במכר והן במתנה ומן הנשרפין וכו' והראב"ד סובר דשבח עצים בפת וכו' איסור בעינו ולפיכך אין עולה במאתים וכו' ולא התיר ר"א שיהנה הוא עצמו באיסור הניכר אבל התיר למכור לכותי וכו' עכ"ל ועיין בר"ן וז"ל ולענין אפה בו את הפת כלומר בחדש שלא ניתצו ובישן שלא ציננו ואבוקה כנגדו הפת אסורה משום דיש שבח עצים בפת דהא הוי כאילו האיסור מעורב בו עכ"ל.
**ונראה** דמ"ש בעין ומעורב אין פירושו כבעין ממש דא"כ בשאר איסורין שאי' בהנאה נאמר ג"כ ויקשה קושית התוס' ממוקצה וכיו"ב, ונראה דמחלקין בין שאר גורם הנאה שאינו ניכר כלל אבל בזה ניכר הנאה ובזה הוי כבעינו, ועל כרחך צ"ל כן דהרי מפורש במס' ע"ז דף מ"ט ע"ב בעידנא דגמריה מקלי קלי וכו' ובכרכור דאיתא שם דהוי בעינא ג"כ הכרכור בעינא אבל תכלית הבא ממנו אינו דבר בעין רק כמ"ש ניכר וא"כ בכל גונא הוי אין בו ממש, וגם אם נאמר כבעין ממש וא"כ יהיה שייך פדיון דמי עצים ג"כ, ולא מסתבר לומר נהפך בהנאה אף דניכרת לומר דאיסור הנאה על הפת מצ"ע.
**ויש** לפרש דבריו לדעת הסוברין כבעין מצד דהוי ניכר הנאה וחמיר משאר גורם שאינו ניכר ועי' בתוס' פסחים ע"ה ע"א בד"ה וגרפו דדעת ר' יהודה דשבח עצים הוי רק מדרבנן עיי"ש, וא"כ י"ל מדרבנן אסרו גורם הנאה הניכרת להחשבו כאיסור מצ"ע ולכן הפת עצמו אסור שניכר בו והפדיון רק על הפת ולא על העצים דעל מה שניכר גזרו לאסור וע"ז מהני פדיון, ועי' ברמב"ן שהקשה דלא שייך פדיון בע"ז אף דתופס דמיו עיי"ש וי"ל דתליא במ"ש במקו"א לספק אם חליפי ע"ז מגזה"כ דתופס דמיו, או כמ"ש בירושלמי דאין זה דמיהן ומגזה"כ אף דלא שייך חליפין באיסורי הנאה עם כל זה תופס דמיו ואסור כדמצינו בתמורה בכה"ג, דלטעם שנאמר דרק מגזה"כ אף דלא הוי חליפין תופס דמיו א"כ לא שייך לקולא לומר פדיון אבל לטעם הנאמר דמגזה"כ חל החליפין א"כ שייך יש פדיון ולא החמירו בדרבנן לומר ששניהם יהיו אסורין וי"ל דרבנן ור' אליעזר פליגי בזה הנאמר, ולמ"ש מובן תוס' במס' זבחים דס"ל בע"ז דתופסת דמיה ואפ"ה ס"ל בתערובות דוקא ועי' במחנה אפרים ושעה"מ ולמ"ש אתי שפיר.
**ועי'** עוד בס' מחנה אפרים הנ"ל שם הקשה על תוס' במס' זבחים דף ע"ב ע"ב בד"ה כולן ידלקו שכתבו דבטבעת של ע"ז נמי מהני תקנתו של יוליך הנאה דא"כ יקשה דאמרינן שם דף ע"ד ע"ב ואיצטריך דרב נחמן ואיצטריך דריש לקיש דאי מדר"נ הוי אמינא ע"ז דאין לו מתירין אבל תרומה דיש לו מתירין לא וכו' דא"כ גם ע"ז יש לו מתירין ע"י הולכה לים המלח עיי"ש, ובשעה"מ כתב דתוס' כ"כ לפי מאי דקיי"ל אפי' חביות בחביות אבל ר' אליעזר פליג דוקא בפת אבל חביות בחביות לא במס' ע"ז הנ"ל וא"כ ה"ק דאי מדר"נ הו"א דאין לו מתירין דהוי ס"ד דס"ל דוקא פת אבל חביות לא עיי"ש, ובהגהות שם הקשה עמ"ש בכ"מ לעיל ה"ז דרמב"ם מחמיר יותר ברמוני בדן משום דישל"מ ברמוני בדן ובע"ז אין לו מתירין דהרי לדידן דקיי"ל אפי' חביות בחביות גם ע"ז ישל"מ, וכתב להוכיח דרמב"ם ס"ל ביש בו ממש של איסור לא מהני הולכה לים המלח כמ"ש בלח"מ כן ממ"ש לעיל ה"ט דיוליך כולן לים המלח עיי"ש, אבל למ"ש שם דמשום מ"ע דביטול הע"ז בשריפה לא מהני ביטול אפי' באלף א"כ צריך לים המלח דוקא דהוי ביטול בע"ז וכמ"ש בתוס' אחרי השריפה כמ"ש לעיל, וא"כ אינו מוכח משם ועכ"פ לא הוי ישל"מ בטבעת לדעת הרמב"ם הנ"ל לפמ"ש, ועי' בשעה"מ שהקשה על מ"ש דרמב"ם ס"ל בממשו של איסור לא שייך יוליך הנאה וכו' ממ"ש בפט"ז ממ"א עיי"ש ולמ"ש בלא"ה דבריו מיושבין.
**וראיתי** בהג"ה בשעה"מ שם שכתב דלא הוי יש לו מתירין משום הפסד בהולכה לים המלח עיי"ש, נראה דלא שייך בזה משום הפסד לחוש במה שמטיל האיסור הנאה ומפסידו דדוקא באם יבוא הפסד להמותר לו שייך דלא הוי ישל"מ אבל לא שייך לחוס על הפסדו של איסור הנאה שא"צ להרויח ע"י האיסור, (ובשעה"מ הקשה על הראב"ד שבהל' מ"א השיג על הרמב"ם ממ"ש דבממשו של איסור מהני יוליך הנאה לים המלח ולמה לא השיג כאן עיי"ש).
**ועי'** בכ"מ פט"ז ממאכלות אסורות הכ"ט בדעת הרמב"ם דשניהם חדא הוי יוליך הנאה אחרי המכירה חוץ מדמי יי"נ שבו עיי"ש ובתוס' יו"ט פ"ג דערלה מ"ו ובשעה"מ כאן שהקשה על מ"ש לתרץ דלמה לא נמצא בכל איסורי הנאה התיקון של יוליך הנאה וכתב כמ"ש בכ"מ דצריך שניהם יחד לרמב"ם לא יקשה כן דא"כ שייך שמא ימכרנו לישראל והקשה ע"ז בשעה"מ דא"כ למה מותר ביוליך הנאה וכו' בכרכור ולא חיישינן שמא ימכרנו וכו' ותירץ דהוי רק מדרבנן עיי"ש, ולכאורה האי שמא ימכרנו לישראל דגזרינן בכ"מ למ"ש במל"מ הל' מעילה בפ"ז ה"ו דלא אמרה התורה שלח לתקלה דאמרינן בכמה דוכתי דהא ודאי אם שלחה ליכא איסורא משום דאזלינן בתר רובא אלא משום דלערב איסור בידים אסור עכ"ל, ואם כן למ"ש ז"ל ביש לו עיקר מהתורה אין מבטלין איסורא דרבנן א"כ אף בדרבנן ניחוש שמא ימכרנו וכו' דהוי ג"כ משום אין מבטלין וכו' ועי' בסי' תס"ז באו"ח בספק ספיקא לא חיישינן לשמא וכו' וצ"ע למ"ש מטעם אין מבטלין וכו', וע"ד י"ל בס"ס לא שייך אין מבטלין וכו' דאפי' בספק אחד אינו דומה ממש דבאין מבטלין לכתחילה האיסור ודאי נאכל בבטולו משא"כ בביטול זה אין ודאי שיבוא לישראל ועכ"פ בס"ס לא חיישינן לזה, וי"ל באין מבטלין וכו' בכה"ג בספק שמא יבוא לידו לא חיישינן בדרבנן אף ביש לו עיקר מהתורה כמו בדאורייתא בס"ס, אמנם יש לעיין דכל החשש משום לפני עור ועי' במס' ע"ז ט"ו ע"א אימור לשחיטה זבנה וכו' ובתוס' שם דנראה בספק לפני עור לא אמרינן ובזה ספק ורובא מסייע שלנכרי ימכרו ודוחק לאוקמי שמא ימכרנו וכו' ברוב ישראל וביותר למ"ש במל"מ משום אין מבטלין וכו' וגם דוחק לומר שמא הוא בעצמו יקחנו אח"ז מהנכרי דאם מכירו לא שייך לומר כן, וצ"ע ועכ"פ נראה דחשש שמא ימכרנו וכו' לא נוכל לדמות לאין אומרים שלח לתקלה דתורה נאמרה אף ברוב ישראל ובא"י דרובא ישראלים משא"כ היכא דרוב נכרים דהוי רק מדרבנן וי"ל כמ"ש בשעה"מ בכה"ג דאין דומה ממש לאין מבטלין איסור לכתחילה לא חיישינן בדרבנן, ודוחק לחלק דבהאי דמס' ע"ז הנ"ל הלה רוצה לעשות האיסור משא"כ שמא ימכרנו וכו' להציל לאלה שאין רוצים באיסור.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:14:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:14:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:14:2)

**ומותר ליטע תחתיו ירקות בין בימות החמה וכו'.** ועי' בכ"מ בשם הרמ"ך ובפר"ח כתב שלא נתישב תמיהות הרמ"ך מדברי הר"ן, ועי' בס' מעשה רוקח דרמב"ם שפוסק אפי' באגוז של ערלה להתיר נראה דס"ל למסקנא דאפי' דכל אחד גורם מה שאי' ביד גורם האחר מקרי זה וזה גורם וגם בימות החמה מקרי זוז"ג עיי"ש ובר"ן ובתוס' דף מ"ח ע"ב בד"ה ורבנן ודף מ"ט ע"א בד"ה שאם עיי"ש, ועי' ברא"ש חולין דף ח' בסוגיא דסכין של ע"ז עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:15:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:15:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:15:1)

**בשר או יין או פירות שהכינום להקריבם לע"ז לא נאסרו בהנאה אע"פ שהכניסום לבית ע"ז עד שיקריבום לפניה, הקריבום לפניה ואע"פ שחזרו והוציאום הרי אלו אסורין לעולם, וכל הנמצא בבית ע"ז אפי' מים ומלח אסור בהנאה מן התורה, והאוכל ממנו כל שהוא לוקה.** ועי' בכ"מ ולעיל ה"ב ברמב"ם ומ"ש שם, והנה כמ"ש שם בתוס' במס' ב"ק דף ע"ב בד"ה דאי נסתפקו אם אסור בהנאה בתקרובת ע"ז מדאורייתא אף דבאכילה מדאורייתא אסור מויאכלו זבחי מתים בהנאה לא מוכח משם עיי"ש, וכנראה מתוס' שם דף ע"א ע"ב בד"ה איסורי הנאה שכתבו דהאי דאמרינן במס' חולין דף מ' גבי השוחט בשבת בחוץ לע"ז אשחוטי חוץ לא לחייב מחתך בעפר הוא פי' משום דלא הוי ראוי לפתח אוהל מועד עיי"ש, ואם נאמר דהוי אסור מדאורייתא בהנאה ועומד לשריפה למה לא נאמר מחתך בעפר הוא כמ"ש ברש"י שם דכיון דנאסר משום ע"ז פקע שם קדשים מיניה ונעשית של ע"ז ועפרא בעלמא היא וכו' עכ"ל, ועי' ברשב"א במס' קדושין דף נ"ח ע"א בד"ה אלמא וכתב דאפי' הוי מדרבנן שייך לאו דמרא קטבח דאיתא במס' ב"ק דף ע"א הנ"ל דלפעמים עשו מדרבנן כאילו אינו שלו עיי"ש, ועי' בשעה"מ פ"ה ה"א באריכות בזה והביא רשב"א שסותר א"ע בזה עיי"ש, ועי' בס' דברי אמת קונטרס ט' סי' ה' עיי"ש, אמנם רבינו פה ספק דהוי דאורייתא וכיו"ב בסמ"ג ל"ת קצ"ד וברמב"ן שם שהוא אסור בהנאה מדאורייתא.
**אולם** לכאורה יקשה בסוגיא דמס' חולין דף פ"א ע"ב השוחט לע"ז ר' שמעון פוטר וחכמים מחייבין וכו' ארשב"ל לא שנו אלא ששחט ראשון לע"ז ושני לשולחנו אבל ראשון לשולחנו ושני לע"ז פטור דקם ליה בדרבה מיניה א"ל ר' יוחנן זו אפי' תינוקות של בית רבן יודעין אותה אלא וכו' עיי"ש, והנה אם נאמר בפי' מחתך בעפר לעיל דף מ' משום דאסור בהנאה מדאורייתא א"כ שייך לענין אותו ואת בנו ג"כ מחתך בעפר וצריך לאוקמי באומר בגמר זביחה דבלתי מפורש בגמ' אבל אם נאמר דמטעם תקרובות דאסור מדרבנן כדעת תוס' הנ"ל ורשב"א ולעיל מ' אמרינן מחתך בעפר משום ראוי לפתח אוהל מועד דזה לא שייך רק בשחוטי חוץ ולא באותו ואת בנו לא יקשה והנה לר"ל אין לשחיטה אלא בסוף וא"כ לא שייך אותו ואת בנו בלא"ה, ואף לר' יוחנן דס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ג"כ רק בגמר השחיטה עי' דף כ"ט במס' חולין שם וברש"י דף מ' ע"ב, ואם גם נאמר דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עבדה יקשה דא"כ אותו ואת בנו לר"י בתחילת השחיטה דס"ל ישנה מתחילה ועד סוף וע"ז בסופו וא"כ לא שייך קלב"מ לר"י והאיך אמר תינוקות וכו' דדוחק דלר"ל אמר כן דס"ל אין שחיטה אלא בסוף ועי' בראש יוסף שכתב באומר בגמר וכו' לר"י לא הוי קלב"מ עיי"ש ולמ"ש על כרחך צ"ל באומר בגמר זביחה וא"כ יקשה לר"י, וע"ז י"ל דס"ל כדמחלקינן במס' כתובות דף ל"א בעקירה צורך הנחה עיי"ש וכמו כן נאמר בשחיטה, אבל למ"ש בתוס' שם ר' ירמיה ור' אבין פליגי בזה עיי"ש, ולדעת התוס' דאין אסור מדאורייתא הסוגיא כפשוטו, ועי' בשעה"מ הנ"ל שכתב להוכיח דר' יוחנן ס"ל תקרובות אסורה מהתורה בהנאה ויקשה הנ"ל, ולא מצאתי פשר לענ"ד אם לא נאמר דמיירי באומר בגמר זביחה וכמ"ש דאמרינן דהוי כעקירה צורך הנחה וצ"ע.
**והנה** במקור שנלמד דאסור בהנאה ברמב"ם לעיל הל' י"ב כללו עם ע"ז גופה ומשמשיה שכתב וכל הנהנה מאחד מאלו לוקה משום לא תביא תועבה ומשום לא ידבק וכו' ונראה מלשון מאחד מאלו דאף בתקרובת בהנאה כן, ועי' ברמב"ן בסה"מ ל"ת קצ"ד מחלק בין תקרובות ע"ז דאסורה בהנאה מויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה וכו' כדאיתא במס' ע"ז כ"ט ע"ב וכתב ועיקר איסור מזה הכתוב והוא דברי תורה כמו שלמדו בעיקר השני (כונתו דדברי קבלה דאורייתא ועי' בתוס' במס' ע"ז דף י"ב ע"ב בד"ה אלא עיי"ש) או שהוא גלוי מלתא בעלמא לפסוק וקרא לך ואכלת מזבחו שאיסורו אף להנאה וכו' עכ"ל, ותשמישי ע"ז בלאו דלא תחמוד כסף וזהב עליהם כמו דאיתא ע"ז נ"א ע"ב דבר של גוי אסור וכו', וע"ז עצמה יש בה לא ידבק וכו' כדאיתא במס' ע"ז מ"ג ע"ב אף היא נעשה זבל וכו' ונאמר ולא ידבק וכו' עיי"ש, ומ"ד ע"ב כתוב בתורתכם ולא ידבק וכו' עיי"ש.
**ועיין** ברש"י חולין ח' ע"א בסוגיא דסכין של ע"ז בד"ה של ע"ז, שמשמשים בו קרבנות של ע"ז ואסורה בהנאה כדאמר במס' ע"ז נ"א ע"ב אבד תאבדון וכו' בכלים שנשתמשו לע"ז הכתוב מדבר עכ"ל, נראה מדבריו מכלל מצות אבוד נדע דאסור בהנאה, ועיין ברמב"ם בפ"ח מהל' ע"ז ה"ו כיצד מאבד וכו' משמשין ותקרובות שלה שוחק וכו' וא"כ בתקרובות ג"כ נדע איסור הנאה ממצות אבד תאבדון הנאמר בה.
**ולכאורה** בלתי מובן דהרי בחמץ דמצותו בשריפה צריכין למודא דאסור בהנאה ותרומה טמאה מותר להנות בשעת שריפה לך תהיה תחת תבשילך, ונראה בע"ז דמצות אבד וכו' שקץ תשקצנו שתהי' מאוס בעינינו והאיך שייך לומר שנהיה נהנה ממנה ורוצה בקיומו אסור ועיין בר"ן במס' ע"ז דף ס"ד בשם רש"י בטעם איסורו של רוצה בקיומו וי"ל דכיון דישראל מצוה לבטל ע"ז אסור להיות רוצה בקיומה עכ"ל, ונראה כמ"ש, וא"כ רוצה בקיומו דנאמר ביי"נ בחרס הדרייני דף ס"ד הנ"ל ודף ל"ב ע"א ונראה דלרש"י ג"כ מצות אבד וכו' בתקרובות וממילא אסור בהנאה גם לדעת רש"י ורוצה בקיומו לפ"ז דאורייתא ועי' בריטב"א שלא כתב כן עיי"ש, ואף בחרס הדרייני משום יי"נ עי' ברמב"ן בסה"מ הנ"ל דכל יי"נ בכלל תקרובות ע"ז ועי' בתוס' במס' ע"ז כ"ט ע"ב בד"ה יין שהקשו יין ל"ל קרא מי נפיק משאר זבח ותירצו דזביחה וניסוך ב' ענינים עיי"ש, עם כל זה על כרחך מדרוצה בקיומו אסו' ביי"נ מכ"ש בתקרובות, (ומדברי תוס' נראה כמו כן דס"ל שם בתקרובות אסור מדאורייתא מלשונם שם) ואם רוצה בקיומו מדאורייתא לרש"י כמ"ש נראה כן ועי' בתוס' רי"ד קדושין דף י"ז שכתב דהוי דרבנן עיי"ש, ובר"ן במס' ע"ז בד"ה איבעיא.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:15:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:15:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:15:2)

**והאוכל ממנו כל שהוא לוקה.** נראה משום דלא כתיב ביה אכילה למ"ש לעיל מלא ידבק וכו' איסור ע"ז ועי' בתוס' במס' ע"ז י"ב ע"ב בד"ה אלא שכתבו בענין שלא כדרך הנאה בע"ז דלא כתיב אכילה רק ויאכלו מזבחי מתים בדברי קבלה עיי"ש, והנה לדעת הרמב"ן בסה"מ הנ"ל דרק מויאכלו זבחי מתים נלמד תקרובות ע"ז ושם אכילה נאמר וא"כ מנ"ל באוכל כל שהוא דלוקה, ולמ"ש בירושלמי בפ"ו דמס' תרומות דמודה ר"ל באיסורי הנאה דחצי שיעור אסור עיי"ש ועל כרחך משום בחצי שיעור עכ"פ נהנה וכיון דנדע איסור הנאה ממילא איסורו בכל שהוא באכילה מדאורייתא, ועי' בענין לוקין על הנאה במל"מ בפ"ה מיסודי התורה ובסה"מ ברמב"ן הנ"ל מ"ש דהוי גלוי מלתא להדרא ללאו שבתורה עיי"ש, ועי' בפ"ז דמס' ברכות היושב בתענית מה שיטעם אכילה קיבל עליה וליכא או הנאה קיבל עליה ואיכא דמוכח דחצי שיעור עכ"פ בכלל הנאה הוי ועי' בקרית ספר למבי"ט שכתב מלשון מאומה אבל שו"פ בעי כדאי' מכוש אחרון וכו' לי' בשו"פ עיי"ש, ועי' בתוס' ע"ז י"ט ע"ב שלא כ"כ עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:16:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:16:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:16:1)

**המוצא כסות וכלים ומעות בראש ע"ז אם מצאן דרך בזיון הרי אלו מותרין ואם מצאן דרך כבוד הרי אלו אסורין, כיצד וכו' מצא בראשו דבר שכיו"ב קרב לגבי המזבח ה"ז אסור, במד"א וכו' חוץ למקום עבודתו אבל וכו' בפנים בין דרך כבוד בין דרך בזיון בין דבר הראוי לפנים וכו' כל הנמצא בפנים אסור אפי' מים ומלח וכו' ופעור וכו'.** ועי' דף נ"א ע"ב ברש"י ובתוס' שם בד"ה אפי' דלרש"י בשל נוי אסור משום לא תחמוד כסף וקרב למזבח בפנים משום תקרובות ובתוס' דהכל משום תקרובות ובחוץ לא שייך לתקרובות רק של נוי, בפנים אפי' שאינו של נוי עיי"ש, ועי' במרכבת המשנה דמתרץ קושית הרמ"ך דלמה לא כתב דבעינן בצרן מתחילה לכך כדאיתא במס' ע"ז דף נ"א ע"א, דהתם קאי מטעם תקרובות וצריך כעין זביחה אבל כאן משום נוי ותשמיש עי' שבאר היטב דבריו ונסתייע מהירושלמי ועי' בריטב"א שם, ועי' בר"ן דבבלי וירושלמי פליגי בזה עיי"ש, וכיו"ב בקרית ספר למבי"ט בדעת רבינו עיי"ש, והנה זה של נוי הוי בכלל תשמיש ויש לו ביטול בשאינו עומד לתקרובות ודעת הרמב"ן בסה"מ הנ"ל (כרש"י) בנוי משום לא תחמוד וכו' וכדעת רש"י.
**והנה** בפי' תקרובות כתבו בתוס' ע"ז דף ל"ב ע"ב בד"ה והיוצא דבתקרובות כעין פנים מודו רבנן לר' יהודה בן בתירא ופליגי בבשר היוצא דמיירי שאינו זבוח אלא שמביא דרך דורון ומשו"ה קתני מפני שהוא כזבחי מתים וכו' ולא זבחי מתים ממש עיי"ש ומ"ש בשם ר"י שם, וא"כ לפ"ז דרך דורון לר"ת מותר ולר"י אסור, ועי' בתוס' במס' ע"ז נ' ע"א בד"ה בעינן עיי"ש, ובהמ"מ בפ"ד מהל' יבום וחליצה הל' כ' סנדל של תקרובות עכו"ם ושל עיר הנדחת וכו' חליצה פסולה שהרי אין עומד להלך בו, ובהמ"מ שם ופי' תקרובות עכו"ם כגון שזבח בהמה לפניה ועשה מנעל מעורה אבל אם הקריבו סנדל ומסרהו לפנים לשם דורון אין זה תקרובות עכו"ם שאין תקרובות אלא המשתפך כעין פנים וכן מתבאר מדברי רבינו שהכשיר אותו שמניחין ברגלי הצורה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל עכ"ל ועי' במס' יבמות דף ק"ג ע"ב סנדל של ע"ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשירה של תקרובות ע"ז וכו' לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה, וברש"י של ע"ז שנועלין אותו לצלם ברגליו וכו' עכ"ל ובד"ה של תקרובות ע"ז, שהקריבו ומסרהו לפניו לשם דורון וכו' עכ"ל, הנה לדעת רש"י באופן שנועלין ברגלי הצלם הוי משמשין ולדורון הוי תקרובות שלא כדעת הרב המגיד, ולהרה"מ לדורון אסור אבל לא הוי כתקרובות ויש לו ביטול וזה לא כדעת התוס' הנ"ל בשם ר"ת דלדידיה מותר לגמרי וגם לא כדעת רש"י ור"י והוא דעה שלישית, וי"ל ביוצא במס' ע"ז שם הוי כביטול ובסנדל שם מיירי בלא ביטלו וא"כ דעת הרה"מ כר"ת, וברשב"א שם חולק על רש"י דלא שייך דורון והקדש לע"ז ופי' ששחטה לע"ז ועשה סנדל ממנו כמ"ש בהה"מ ולדעת רש"י במה שנעלו לצלם הוי כמעשה ולא הוי כהקדש דהוי הזמנה בלבד.
**ונראה** במ"ש ברש"י במס' זבחים דף ע"ד ע"א טבעת של ע"ז שנתערבה במאה וכו' ונפלה אחת מהם לים הגדול וכו' וברש"י טבעת של ע"ז, שמתקשטות בה ע"ז עכ"ל, ובשיטה מקובצת שם בשם רש"י כ"י טבעת של ע"ז של תקרובות ע"ז עכ"ל, ותליא בהנ"ל דבתקרובת לא שייך בטבעת להנ"ל, ועיין בב"י בסי' קמ"ב בב"ה בשם הרשב"א עיי"ש ובמרדכי ריש פ' ר' ישמעאל עיי"ש ועי' בס' יד המלך לעיל ה"ב בדעת הרמב"ם בזה עיי"ש, ומ"ש רבינו פה אם מצאו בפנים וכו' בין דבר ראוי למזבח וכו' אין הכרע דס"ל כהרה"מ הנ"ל למ"ש במרכבת המשנה דהוי משום משמשין ונוי דמדרכם אף בדברים כאלה עיי"ש ומשו"ה לא צריך משתבר ובצרו מתחילה עיי"ש אין כונתו משום תקרובות בזה, אמנם בטבעת לא שייך תקרובות לכו"ע דלא הוי כעין פנים עי' ע"ז נ' ע"א ובתוס' שם בד"ה בעינן עיי"ש, והנה דעת הרמב"ם דוקא בראשו של ע"ז ועי' בכ"מ דדייק מלשון ראשו ולא אצלה עיי"ש, ועי' מ"ש לעיל ה"ו בספק ע"ז דמוקמי אחזקת היתר אם לא כמ"ש לעיל, ולכן צריך הוכחה דבראשו שהיא משל ע"ז.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:16:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:16:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:16:2)

**וכן אבני מרקוליס אבן הנראית שהיא עמו אסור בהנאה.** הנה בגמ' בע"ז דף נ' במוקרבות דאיכא למימר מיניה נפל לכו"ע אסור וכו' רבנן סברי וכו' נראות עמו אסורות וכו' וברש"י נראות וכו' מקורבות וכו' ובירושלמי איתא רבנן אמרי משום רגלי מרקוליס וכמה וכו' נ' אמה עיי"ש ובריטב"א, ויש לעיין למה ניחוש דמיניה נפל ולא ברובא דעלמא למאי דקיי"ל רוב וקרוב אזלינן בתר הרוב וכמ"ש לעיל הל' י"ב דדעת הרמב"ם אפי' באיכא חזקה דכאן נמצא מסייע לקרוב אזלינן בתר הרוב.
**ויש** ליישב עמ"ש בסמ"ע בסי' רנ"ט סק"ו מובא בתבואות שור בסי' ס"ג ס"ק ב' למה אזלינן בתר רוב השוק נגד רוב העיר דדוקא גבי רוצח דבמקום ההורג לא נתחזק מי שכיח כאן יותר ואתה בא לומר מסתמא בא הרוצח מעיר הקרובה ולא משום דשכיחי כאן טפי ע"ז אמרינן דניזל בתר רובא דעלמא ואם הוי ידעינן דבהאי בקעה שכיח יותר מעיר הקרובה מרובא דעלמא הוי אזלינן בתר העיר הקרובה משא"כ ברוב השוק מאי אכפת לן ברוב העיר ואנן נדע דרוב מהשוק ומיעוטו מהעיר וא"כ הרובא במקום הקרוב עיי"ש, וא"כ י"ל במרקוליס ג"כ דלא שכיח באותו מקום אבנים מעלמא רק למרקוליס וא"כ הוי הרוב והקרוב ביחד, וברמב"ם הוסיף על לשון הגמ' דאיתא הנראית עמו והוא כתב הנראית שהיא עמו וכו' דמורה ביותר שיש לנו הוכחה שהיא משם וממנו, ומדויק לשון וכן אבני וכו' שכתב דאין לו שייכות לעיל ועל דרך זה שייך לעיל שכתבו דצריך שיהיה בראשו של הע"ז דוקא וכמ"ש דאית לן הוכחה ובלא"ה מספיקא אוקמי בחזקת היתר וכמו כן בזה וכן אבני וכו' הנראית שהיא עמו קרוב ושכיחי דהוי רוב וקרוב ביחד אז חיישינן לאסור.
**ועוד** הערה אחת בהלכה זאת במ"ש לעיל הט"ו באיסור הנאה בתקרובות לדעת רש"י מאבד וכו' ראיה לזה ממשנה דמס' ע"ז דף מ"ד ע"ב אמר ליה כתיב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם וכו' לא נאמר אלא אלוהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור את שאין נוהג בו משום אלוה מותר וברש"י לא נאמר בתורה לאיסור אלא אלוהיהם דכתיב אבד תאבדון וכו' עכ"ל. הנה הוא אמר מלא ידבק וכו' והוא השיב מאבד וכו' אבל למ"ש מאבד וכו' נכלל איסור הנאה וכיון דלא נאמרה רק בדרך כבוד ולא בזיון כמו כן בהנאה ומובן עמ"ש לעיל.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:17:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:17:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:17:1)

**עכו"ם שהיה לה מרחץ או גינה נהנים בהם שלא בטובה ואין נהנים בהם בטובה, היה לה ולאחרים נהנין בהן אפי' בטובת כהניה ובלבד שלא יתן שכר.** וברמב"ם דפוס ווינציא עם המעשה רוקח איתא שם "נהנין שלא בטובת כהניהם ואין נהנין מהם בטובתם וכו'" וכן כתב במרכבת המשנה בשם דפוס ישן.
**דעת** הרמב"ם שלא כדעת רש"י שפי' בשכר לכומרים, ובירושלמי מובא בר"ן מפורש כרש"י, ובר"ן מפרש דברי רש"י דלא הוי איסורו רק מדרבנן במקח בפחות משוויה וכמ"ש ברש"י הנאה פורתא ודייק מלשון הירושלמי דאפי' בשכר גמור בלה ולאחרים מותר ופי' ברמי על אפיה דלוקח כמו דמצינו במודר הנאה כן והכל מדרבנן ולכן באם היה לה ולאחרים מותר, וי"א בר"ן שם דרק משום מראית עין גזרו ולכן בירושלמי ולחד לישנא דגמ' וכן דעת הרמב"ם להלכה לקולא בב' לשונות.
**ולראב"ד** ורמב"ם משום החזקת טובה אסור ובר"ן מפרש שלא יבוא למשוכי להם, ובמל"מ כתב במחזיק טובה הוי נהנה וכו' ולא ידעתי למה נחה דעתו במ"ש הר"ן וכתב מתחילה דלא ידע טעמא ועי' סנהדרין כ"ו ע"ב אוכלי דבר אחר פסולין לעדות וברש"י שם מקבלי צדקה מעכו"ם ועי' ברמב"ם פי"א הל' ה' מהל' עדות, ושם נראה משום בזיון מחלקינן בין בפרהסיא עיי"ש, אבל מכומרים שייך בכל גוונא אתי לאמשוכי כנודע וזה צריך טעמא למה בשל כומריו ושל אחרים נהנים אפי' במחזיק טובה לכומרים, וכנראה דהנה במס' סנהדרין כתב רש"י דהוי חילול השם בפרהסיא ובאי אפשר איתא שם חיותא הוא, ונראה משום שהיה מדרכם ליתן צדקה ומתנות להמשיך לעבודתם כנודע גם עתה, ולכן הוי מראית עין אף למקבל מהם מבלי אשר יהיה דעתם לכך ולכן בא"א משום חיותא מותר ורק בפרהסיא אסור משום חשדא ושלא ליתן יד לקרב אצלם ולקבל מהם למשוך אחריהם, ולכן אם היה שלהם ושל אחרים לא שייך חשד דנכרים שאינן כומרין אין מדרכם להמשיך לעבודתם וליתן מתנות עבור זה.
**ובדעת** הירושלמי למ"ש בר"ן בשכר אף בשל ע"ז מותר ומטעמיה שכתב שם דמקח באופן דרמי וכו' לא מקרי מהנה עיי"ש אבל בריטב"א פי' בירושלמי כמו כן בכומרים ולא בע"ז עיי"ש.
**אמנם** לכאורה בשכר לא שייך החזקת טובה ודעת הרמב"ם בשכר בכל אופן אסור, וצ"ל בפחות משוויה הוי החזקת טובה ובשוויה הוי מהנה לכומרין דג"כ אסור מדרבנן כמ"ש ז"ל דלפעמים יתנו מחלקם לע"ז, אמנם דעת הטור בשם ר"ת באינו מחזיק טובה אפי' בשכר מותר ועי' במרדכי בלוקח לא שייך מהנה דאם לא הוא יקחנו אחר אבל דעת הרמב"ם בשכר בכל פעם אסור ועי' בב"ח בסי' קמ"ג שכתב דגם לרש"י כן ומשו"ה בדף מ"ד ע"ב כתב משום החזקת טובה דשם היה באופן הזה ובדף נ"ב כתב בשכר עיי"ש, וצריך פי' לפ"ז בשלה ושל אחרים מותר אפי' בשכר ובזה לא כרמב"ם דאוסר בשכר בכל גונא, ועי' במל"מ.
**ולעובדיה** דאמרינן דמותר כתב ברש"י שכר פורתא ונראה דשכר גמור גם לזה אסור, וכמ"ש בר"ן לדייק בלשון פורתא שכתב ברש"י ובשו"ע שלא נאמר רק מהחזקת טובה בלבד ועי' בטו"ז ויש להחמיר בשניהם וא"כ בעובדיה בשכר גמור יהיה ג"כ אסור ובש"ך בס"ק ה' פי' בלשון והטובה היוצאת מהם היא לכהנים כפי' רש"י בשכר ולדעתו נראה מה"ט הוי דאורייתא עיי"ש, וא"כ גם לעובדיה בפורתא דוקא, ובפי' עובדיה, בלבוש [כתב] המשרתים ובש"ך בס"ק ו' חולק ע"ז שהוא נגד פי' רש"י ור"ן עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:18:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:18:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:18:1)

**מרחץ שיש בה ע"ז מותר לרחוץ בה מפני שהיא נעשית שם לנוי ולא לעובדה שנא' אלוהיהם בזמן שנוהג בה מנהג אלוהות ולא בזמן שמבזין אותן כגון זו שהיא עומדת על הביב והכל משתינין בפניה ואם היתה דרך עבודתה בכך אסור ליכנס בו.** ועי' בלח"מ, ונראה דבנוי אף שעשו לנוי מ"מ כיון דהוי לדידן דרך בזיון מותר אבל בדרך עבודתה בבזיון אף לדידן אסור וכן צריך לפרש בגמ', ובזה שאני לנוי מעבודה והאי דאמרינן נהי דאסורי וכו' נוי מי איכא ועי' בתוס' שם בד"ה וכי דאם לאו דבאה בגבולי היתה אסורה מדרבנן משום נוי עיי"ש, מ"מ מהטעם דהוי דרך בזיון בכל גוונא מותר ותפיס רבינו טעם הזה להתיר בכ"ג.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:19:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 7:19:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Foreign%20Worship%20and%20Customs%20of%20the%20Nations/r/7:19:1)

**סכין של עכו"ם ששחט בה הרי זה מותר מפני שהוא מקלקל, ואם היתה בהמה מסוכנת הרי זו אסורה מפני שהוא מתקן והרי זה התיקון מהנאת משמשי ע"ז, וכן אסור לחתוך בה בשר מפני שהוא מתקן ואם חתך דרך הפסד והשחתה מותר.** ועי' בכ"מ. והנה רבו הדעות בזה דעת הרא"ש דבדיעבד מותר, ודעת הרשב"א דאסור בדיעבד ומהני השלכות הנאה לים המלח, ודעת רבינו נראה דלא מהני אף השלכות הנאה. ועיין בתבואות שור בסי' י' ס"ק ה' בהרחבת דברים ובירור הדיעות בענין זה עיי"ש.
**ובחידושי** למס' חולין כתבתי בזה, שם כתבתי ליישב קושית הפנ"י שם דאף היכא דמקלקל ולא שייך ולא ידבק וכו' אפ"ה הרי עובר על מ"ע דאבד תאבדון דאמרינן במס' ע"ז בכלים שנשתמשו לע"ז הכתוב מדבר וא"כ לפ"ז בכל שעה ושעה מחויב לשרפו ולאבדו ואפי' להשהותו בביתו אסור והאיך ישחוט בו לכתחילה, וע"ז כתב די"ל כגון דהוי שאינו שלו רק של גוי ובתורת שאלה בידו דלא שייך העשה דאבד וכו' מ"מ הקשה דליתסר משום רוצה בקיומו של ע"ז ואפי' שכרו לשבר היה אסור אם לא דלמעוטי תיפלה עדיף וא"כ כ"ש הכא שע"י השאלה קאי ברשותו לגניבה ואבידה וכיו"ב ואין לך רוצה בקיומו גדול מזה עיי"ש.
**גם** אמרתי שם להקשות למ"ש ברמב"ן במס' יבמות ק"ג בחליצה בסנדל של ע"ז דדוקא משום דמצות לאו להנות ניתנו אבל בלא"ה הוי אמרינן פסולה שלא יהיה נהנה למפרע וא"כ לדברי הרא"ש מ"ש משם וגם כאן נאמר לאסרו בדעבד שלא יהי' לו הנאה למפרע.
**והנה** כבר כתבתי לעיל דלמודא דאיסורי הנאה במשמשין דלרמב"ם ותוס' במס' פסחים ע"ג וכיו"ב מלא ידבק וכו' ולרש"י במס' חולין שם מאבד תאבדון וכו' וכבר כתבתי לעיל וביתר ביאור בחי' למס' חולין האיך נדע מאבד וכו' איסור הנאה דכל הדבר שחייבו התורה לאבדו ולשקצו מסתברא שלא יהיה נהנה ממנו ובכללו איסור הנאה ושאני בשריפת תרומה טמאה וכיו"ב כמ"ש שם, וכמ"ש שם ברש"י המובא בר"ן במס' ע"ז נראה דרוצה בקיומו דאסור ג"כ מהאי טעמא עיי"ש, וא"כ לפ"ז בסנדל של ע"ז דהוי משום תקרובות ע"ז דאסור בהנאה אם מלא ידבק וכו' או מזבחי מתים כנ"ל וא"כ שייך לומר אם לא דמצות לאו להנות ניתנו יהיה פסולה החליצה שלא יהיה נהנה למפרע, אבל במשמשי ע"ז דכמ"ש לרש"י משום אבד וכו' וכמ"ש רוצה בקיומו מטעם זה וזה לא שייך למפרע כי מה שעבר עבר והתיקון בזה שייך רק להבא דלמפרע שכבר עבר על שקץ וכו' אי אפשר בתיקון.
**גם** קושית הפנ"י מרוצה בקיומו במקלקל למה מותר לכתחילה לדעת הסוברים כן כתבתי במקו"א ואין כאן מקומו, דלרמב"ם רק בדיעבד נאמר מותר ולכתחילה י"ל במקלקל מה"ט גופא אסור לכתחילה, ועיין מ"ש לעיל הי"ב ברוצה בקיומו למפרע עיי"ש, ועיין בתבואות שור הנ"ל דלדעת הרמב"ם הוי הנאה זאת אסורה מדאורייתא, ובמקו"א כתבתי לתרץ הסתירה בדברי הר"ן דבמס' ע"ז בפ' השוכר את הפועל שכתב דגורם באיסורי הנאה אסור, ובמס' סוכה בסוגיא דמצות לאו להנות ניתנו כתב דגורם מותר באיסורי הנאה שכתב שם דלא הוי רק גורם עיי"ש, וכתבתי בגורם אף דהנאה באה אחרי שכבר אינו משמש באיסור מ"מ נהנה באיסור בשמושו בהנאה שתבוא לו אחרי זה, אבל במצות דלא ליהנות ניתנו ואינו מתכוין בשעת מעשה להנאה וכמ"ש בר"ן במס' חולין בפ' גיד הנשה בהנאה לא שייך פסיק רישא עיי"ש, וא"כ לא הוי בהנאה לו בשעת מעשה שמתכוין רק למצות ולא להנאה וזה פי' שלאו להנות ניתנו וכמ"ש ברש"י שם אלא לעול על צוארו עיי"ש ואח"ז כבר אינו משמש באיסורו כשתבוא הנאה לו, משא"כ בשאר איסורי הנאה דנהנה בשעת מעשה על אח"ז גורם אסור, אבל לאסור מטעם גורם למפרע י"ל לדעת הרמב"ם הנ"ל כמ"ש ברמב"ן בסנדל של ע"ז לדעתו דאסור משמשין משום לא ידבק וכו' כמ"ש לעיל, ועיין מ"ש לעיל בשם מחנה אפרים בטעמו של רבינו למה לא מהני בכרכור וכיו"ב יוליך הנאה לים המלח בלא תערובות ומ"ש שם להוסיף על דבריו, ומובן גם כן כאן, אמנם דעת הכ"מ דלרבינו כאן סגי בהולכת הנאה לים המלח ועיין בש"ך בסי' קמ"ב ס"ק ה' ובסי' י' ס"ק ה' עיי"ש. וע"ע בענין גורם בע"ז בתוס' ריש השוכר את הפועל ובר"ן ורמב"ן ג' שיטות שם עיי"ש.