## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes Chapter 3

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:1:1)

**כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפות או יותר על ארבע ותהיה מדתה שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו וכו'.** ועי' בכ"מ. והנה רבינו לא הביא וגדול יוצא בה עראי ועיין בראב"ד שנראה שדעת רבינו לפרש וגדול וכו' דאיתא בגמרא הוי שיעור לגודל הקטן עיי"ש אבל א"כ למה לא יהיה די בזה לומר וגדול יוצא בו עראי ונראה מזה דהנה כדאיתא בגמ' דכלאים אף דכתיב לא תלבש אפ"ה אין עראי בכלאים ונראה כדאיתא במסכת יבמות דף ד' ע"ב ואי כתב רחמנא לא תלבש הו"א דוקא לבישה וכו' אבל העלאה לא כתב רחמנא לא יעלה עליך עיי"ש ובציצית כתיב כסותך צריך כשיעור לכסות ראשו ורובו אף דלכאורה התורה בלגדולים נאמרה נשער בשל גדול ונראה מדכתיב אשר תכסה בו וילפינן מזה במסכת זבחים דף י"ח ע"ב מאשר תכסה בעלת חמש וכסות סומא עיי"ש דנראה דבלשון אשר תכסה כל דהוי כסוי לגדול ולעראי שבגדול אין שיעור רק כיון דכתיב כסותך ילפינן דצריך תורת כסות לקטן עכ"פ אבל לאיזה קטן וכמ"ש הראב"ד ונתנו שיעור לקטן אשר לבושו עראי לגדול ורבינו נתן השיעור המהלך בדרך וכו' ועם כל זה יקשה למה עזב רבינו שיעור דגמ' ונ"ל כיון שאינו גבול ידוע אבל למה כתב השיעור המהלך לבדו וכו' ובטור כתב בן ט' עי' בסימן ט"ז ובטו"ז ובמג"א ובב"ח שם בזה ובב"י שהאריכו בזה והגאון מהר"א מווילנא ז"ל כתב שהיה לרבינו גירסא אחרת בגמ' עיי"ש אבל לראב"ד נראה שהיה גורס כמו שלפנינו ומסכים לדבריו:
**ובבאורי** סמ"ג למהר"א שטיין ז"ל כתב שהקטן מתכסה בה וכו' וגדול יוצא בה עראי כלומר אע"ג דגדול יוצא רק לעראי כיון שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו די עיי"ש ובזה עולה יפה דעת רבינו דהכל תלוי בקטן ולא צריך להביא העראי בגדול ועיין מ"ש בה"ד להלן עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:2:1)

**אבל טלית של שאר מינין וכו'.** ועי' בראב"ד ובכ"מ ועיין במרכבת המשנה שעמד ע"ז מאין הוכחה דהראב"ד בתרתי פליגי עיי"ש שכתב דראב"ד הבין בדעת רבינו דכלך צמר גפן וכתב ע"ז דבפירוש המשנה ובהל' שבת בפ"ה כתב רבינו דהוי משי עיי"ש:
**אבל** הכ"מ לא כתב דבתרתי פליגי רק תרתי קאמר חדא דאשמעינן דפי' כלך הוא משי וע"ז לא פליג הראב"ד ומ"ש ולא מחוור בזה פליג וקאי על גוף הדין דהוי מדרבנן והוא כדעת הסוברים דהוי מדאורייתא:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:3:1)

**על ד' וכו' המרוחקות וכו'.** עי' בסי' י' להגאון מהר"א מווילנא ז"ל בזה עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:4:1)

**כסות של בגד וכנפות של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות וכו'.** ובכ"מ בשם מהרי"ק שורש קמ"ט בשם ה"ר מנוח ז"ל דטעמא משום דכתיב אשר תכסה בה ואין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד עיי"ש ויש להבין לפ"ז מאי מקשינן במסכת מנחות מ"ג ע"א ורבנן האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה וכו' הרי מיבעי ליה שנלך בתר עיקר הבגד והנה למסקנא דילפינן בעלת חמש י"ל דבכלל אשר תכסה גם זה בכלל וכמ"ש לעיל בה"א לענין השיעור לפי הקטן אבל על הקושיא למה לי יקשה והנה למ"ש דשיעור להקטן נתרבה ג"כ מאשר תכסה ג"כ יקשה מאי מקשינן י"ל בס"ד לא סבירי ליה כן ודוחק לומר כן:
**ונראה** לומר דקושיא הגמרא דמאשר תכסה דלשון אשר משמע בכל מה שיכסה ומורה על רבוי ולא בלבד על מין הכנף אשר מורה לשון תכסה רק גם לשון אשר מורה בכל מה שתכסה כמו אשר יעשה וכו' שפי' כל מה שיעשה ולכן אמרינן לרבות וכו' ור' שמעון יליף מאשר ורבנן אשר לא דרשי לא כי לא דרשי אשר כלל רק לא דרשי אשר בפ"ע לרבות ותכסה בפ"ע רק מאשר תכסה נלמד לרבות כל אשר יכסה ור"ש דריש אשר בפ"ע ותכסה בפ"ע אבל זה שיהיה מעיקר הבגד לאו מרבוי דתכסה רק בלשונו הוא:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:4:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:4:2)

**כסות של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת.** ובתוס' מנחות דף מ"ד ע"א בד"ה טלית ודף מ' ע"ב בד"ה תכלת ובמסכת חולין דף ק"י ע"ב בד"ה טלית כתבו דלאחר שלושים מדרבנן לפי שנראה כשלו משום דאין מהדרך לשאול יותר מל' יום אבל מדאורייתא פטורה לעולם דדרשינן חולין קל"ז כסותך ולא של אחרים עיי"ש וכיו"ב הגהות מיימוני כאן ועיין מ"ש לענין ברכה ולענין כלאים בציצית בזה עיי"ש. ורבינו סתם ולא פי' אם מכאן ואילך מדרבנן או מדאורייתא כמו שפירש לעיל בה"ב בטלית של שאר מינין עיי"ש. והלשון אלא למעט שאולה וכו' היה נראה דהוי מדאורייתא אבל זה לא נוכל לומר דמאי שנא תוך שלושים מלאחר שלושים מדאורייתא וג"כ יקשה הו"ל לרבינו לפרש דהוי מדרבנן:
**ועי'** ברא"ש במסכת חולין ק"י שכתב ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצויצת וקאמר דפטור מלהטיל בה ציצית דכתיב גדילים וכו' על כנפי כסותך. אבל השואל טלית מצויצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם א"א לו לברך אלא א"כ תהיה שלו הוי כאלו נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר מידי דהוי וכו' עכ"ל עיי"ש וכיו"ב כתב במסכת קדושין דף י"ג סי' כ' שם כתב דאנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין ואם לא יועיל לשון שאלה יהיה בלשון מתנה ע"מ להחזיר דכו"ע לאו דינא גמירי והיו סבורים דמועיל שאלה עיי"ש. וכן מובא להלכה באו"ח סימן י"ד סעיף ג':
**והנה** צריכין לומר בשאינה מצויצת כיון דפטור מציצית א"כ לא הוי אומדן דעת ואנן סהדי רק במצויצת אף דפטור מ"מ כיון דעליו ציצית מסתמא לברך בהם ג"כ שאול אותם ועיין בטו"ז ס"ק ג' שפי' דברי הרא"ש בטלית של מצוה עיי"ש. אמנם בשאל אותו יותר מעל שלושים יום דמחויב מדרבנן בציצית וא"כ הוי אומדנא דהרא"ש לכאורה אף בבלתי מצויצת ויותר מזה דבזה הוי מחויב מדרבנן ובמצויצת בתוך שלושים רק מרצונו בלבד ולפ"ז נאמר דהוי ע"י האומדנא כשלו במתנה ע"מ להחזיר וא"כ אף דתחילת החיוב מדרבנן מ"מ עי"ז הוי עם האומדנא דאורייתא דהוי כשלו וא"כ לפ"ז הוי בכ"ג חיוב דאורייתא עליו לאחר ל' יום למ"ש ועיין בתוספות חולין הנ"ל וי"ב בכ"ז שכתבו וי"מ דאם היא של כלאים כגון תכלת דאסורה כיון דפטורה מדאורייתא עכ"ל דלמ"ש הוי ע"י החיוב דרבנן ממילא חיוב דאורייתא ואפילו בכלאים שרי:
**ועי'** בטו"ז בסימן י"ד ס"ק ד' שהקשה למה לא אמרינן בשאול באתרוג ג"כ מש"כ הרא"ש בטלית ובטבעת קדושין עיין מ"ש על זה:
**ובמקו"א** כתבתי דלכאורה יש להבין דברי הרא"ש שכתב דאף דאמר שאולה משום דלאו דינא גמירי ואם היה יודע דבלתי מועיל היה אומר מתנה ע"מ להחזיר דעכ"פ כיון דלא היה יודע שצריך להקנותו ולא כיון להקנותו וכי מצינו לומר שאדם יקנה דבר משום שאם היה מבקש מחבירו היה נותנו לו דעם כל זה כל זמן שלא ביקש ממנו ולא כיון להקנותו בלתי קנוי לו. ונראה דדעת הרא"ש לא דהוי כקנוי ממש וכנקנה מהמשאיל ורק דאומדן הדעת הוי כיון דלהמשאיל דרוצה בטובת השואל ולא אין נפק"מ אם יהיה בתורת שאולה או מתנה ע"מ להחזיר מסתמא לא היה מקפיד ע"ז וכיון שנאמר דמסתמא אינו מקפיד יצא מתורת גזל אם משתמש בזה לדבר שלא פי' לו דדבר שאין בו הקפד מסתמא נפיק מתורת גזל ועיין בסוגיא דיאוש שלא מדעת ובאריסא שם עיי"ש וא"כ האי דיצא אצלו מתורת גזל הוי ע"י זכות זה קצת שלו לקדש בו אשה ולענין ציצית דטלית השותפות חייב בציצית וממילא כיון דלו הרשות לעשות בו ציצית או במצויצת לברך בו זה משוי לשלו דכל דנפיק מתורת גזל לו ולא לאחרים הוי צד שלו ובמשתמש בו כאדם המשתמש בשלו לא הוי גזל בידו משום האומדנא אבל באתרוג דבעי לכם ונקנה ממש ולא מהני שיצא מתורת גזל דבעי כולה לכם לא מהני האומדנא הנ"ל וא"כ שפיר לחלק בין לכם דאתרוג להאי דציצית וקדושין כן נראה לענ"ד:
**והנה** למ"ש בתוספות החיוב לאחר ל' משום שנראה כשלו ולפ"ז לא הוי בכלל מצות ציצית רק שלא יעבור על מראית עין כמו שאסרו הרבה דברים וצוו בשביל מ"ע והוי בכלל איסורא ולא בכלל מצוה משא"כ בהאי דשאר מינין שכתב רבינו בה"ב אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית וכו' וא"כ שם שייך לברך על מצות ציצית אבל בזה לא הוי כמ"ש בכלל מצוה דציצית וצ"ל כיון שתיקנו בשביל מ"ע הוי ממילא ג"כ כדי להזהר במצות ציצית וכו' ג"כ אבל למ"ש דעי"ז הוי אומדנא ושלו ממש ומחויב מדאורייתא ומקיים מצות ציצית מדאורייתא ואתי שפיר:
**והנה** עמדו ז"ל על דברי הרא"ש הנ"ל למה הוצרך לכתוב כי דעת המשאיל על אופן המועיל ולא כתב משום ניח"ל למעביד מצוה בממוניה דמהני אפי' שלא ברשות כלל ותירצו ע"ז דבאמר בלשון שאלה גרע מבשלא ברשות עיי"ש וכיו"ב דעת הראשונים באומדנא לענין דיני תנאים בלא פי' כלל עדיף דלא צריכין לכלל התנאים ובפי' בקצת דכללי התנאים דוקא עיי"ש:
**אמנם** עם כל זה יש להבין עוד למה הוצרך להרא"ש לומר דכל המשאיל דעתו לאופן המועיל ולא אמר משום ניח"ל במצוה דעתו לאופן המועיל:
**אבל** נראה דהנה משום ניח"ל במצוה בממוניה בלא אמר בלשון שאלה הוי כאומדנא דמוכח דדברים שבלב דברים וכאלו פי' באופן המועיל וכקנין גמור לכל הצריכין למצוה אבל באומר בלשון שאלה הגרע בזה וצ"ל כמ"ש ברא"ש כיון דלאו דינא גמירי הוי דעתו לכל אופן שיועיל וכמ"ש מה"ט לא הוי קנין לו רק שלא הוי בתורת גזל מכח אומדנא זאת וכיון דאומדנא זאת רק ממשאיל לשואל ולא לאחרים שלא בשאלה להם הוי מטעם זה קצת שלו דיש לו בו זכיה מה שאין לאחרים שזה בגדר שלו וקצת שלו עכ"פ דמהני בציצית וכמ"ש אבל מטעם ניח"ל בממוניה הרי אומדנא זאת לכו"ע וא"כ במה הוי שלו יותר משל אחרים רק ע"י השאלה הפקיע משל אחרים רק לו ולכן מה"ט כמ"ש ברא"ש דמדרך המשאיל לשואל ליתן באופן המועיל הוי שפיר קצת שלו ומהני שפיר ואתי שפיר והאי דמהני ניח"ל למעבד מצוה בממונא בלא אומר בלשון שאלה זה משום דהוי כאומר בפירוש במתנה ע"מ להחזיר אבל בלשון שאלה דלא אמר כן רק כמ"ש שנאמר שאין מקפיד במשתמש בו בתורת שלו לא די מטעם ניח"ל דמגרע השלו וצ"ל איפכא השאלה מוציא מניח"ל וכו' ורק השאלה גופא משוי לשלו ולא של אחרים ואתי שפיר ועי' במג"א סי' י"ד ס"ק ח' שש"כ בצ"ע למה מברכין מטעם ניח"ל וכו' עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:6:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:6:1)

**מהו לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן וכו' בדין שיהיה מותר ששעטנז מותר לענין ציצית וכו' ומפני מה אין עושין כן מפני שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה וכל מקום וכו' אם יכול אתה לקיים שניהם וכו' וכאן אפשר לקיים שניהם.** ועיין בכ"מ ובמעשה רוקח הגיה וכן צ"ל בדבריו בד"ה לכן נ"ל וכו' צ"ל עושה לבן שלה של צמר וכסות של פשתן עושה לבן שלה של פשתן ושל שאר מינין וכו' עיי"ש ובב"י בסימן י"א הביאו כתקונו עיי"ש:
**ועיין** שכתב לדעת רבינו דטלית של תכלת בפשתן מותר לתת לבן של צמר כיון דבלא"ה אין מקיים שניהם מ"ש ועיין בתוס' במס' מנחות דף מ' בד"ה כיון והאי דפשיטא ליה טפי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן היינו משום דבלא"ה איכא כלאים א"נ מדאורייתא שריא ורבנן הוא דגזר דכיון דאפשר לקיים שניהם אבל מדאורייתא שרי דכלאים ממש הותר אצל ציצית ולאו משום דחיה והא דמסקינן לעיל דפוטר היינו מדאורייתא א"נ מסקנא לא קיימו הכי עכ"ל ועי' בתוס' שם דף מ' ע"ב בד"ה תכלת ובתוס' של חולין דף ק"י ע"ב בד"ה טלית להתיר אף כסות לילה בכלאים בציצית עיי"ש:
**והנה** לכאורה היה נראה לחלק בין לילה להאי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן שהביאו בתוס' להוכיח מזה דכלאים הותרה בציצית כמ"ש בתוס' דיש בלא"ה כלאים ואף דבלבוש כלאים ולובש עוד בגד כלאים חייב על כל אחד בפ"ע ועיין ביו"ד סי' שע"ג סעיף ז' לענין כהן שנטמא לקרוביו אם רשאי להוסיף על טומאתו עיי"ש אבל שאני בזה דלא הוי הוספה דהרי אם יתן של פשתן הוי מוסיף בכלאים להתכלת וגם ע"כ התירה התורה להוסיף דלא נאמר גבול להבגד ואין שיעור להגדילו ובמה שמוסיף בבגד הוי כלאים ביותר להתכלת וע"כ התירה התורה בכהאי גוונא:
**אמנם** ראית התוספות מהטיל למוטלת וכו' הנה שם לא שייך לומר מ"ש ועיין ברש"י שם בד"ה חדא זימנא לעיל הטיל למוטלת כשירה וכיון דמתכשרה בהנך בתראי וכ"ש בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה כלאים דהוי כולה ציצית מקרי עיי"ש ועיין בב"י שמפרש דברי רש"י בפוסק חדא ועי' בתוס' חולין ק"י ע"ב ובשאגת אריה סי' ל' שכתב ג"כ לפרשו על דרך זה עיי"ש והנה יש להבין מנ"ל דאין בטלית פטורה מכלאים כיון שפוסק חדא אבל כיון דעכ"פ קודם שפסקן לא היה ראוי ללבשה משום כלאים א"כ יהיה אחרי קציצת חדא תעשה ולא מן העשוי וע"כ אין בהן משום כלאים והקציצה בחדא כמ"ש לעיל דאל"כ יהיה נראה כמכוין להוסיף והנה משם נלמד אף דלא שייך לומר כמ"ש לעיל דא"כ הוי כלאים ביותר להתכלת כיון דכל ההוספה בחינם ובהטיל למוטלת הוי הוספת כלאים לבתכלת ובלבן התכלת להבגד והלבן להתכלת ואפ"ה מותר ומזה דהותרה ממש:
**והנה** לדעת התוס' גם בלילה אין בכלאים בכסות המיוחד ליום ורק במיוחד בלילה דלית ביה חיוב ציצית בשום פעם יש בו משום כלאים וגזרו משום זה סדין בציצית ובכ"מ דאין דעת רבינו לחלק בזה ולדעת רבינו דוקא בזמן שמצוה בו אז אפי' בטלית פטורה אין בו משום כלאים אבל בזמן שאין החיוב בו הוי ככלאים דעלמא ושאני בטלית שאולה דהוי מצוה בשל אחרים וביותר למ"ש לעיל י"ל בטלית שאולה הוי מדאורייתא בחיובא כמ"ש לעיל:
**והנה** מלשון התוס' במס' מנחות הנ"ל דכלאים הותרה בציצית ולא הודחה וכו' ולכאורה שאני מהותרה והודחה בעלמא דהוי במקיים המצוה נוכל לעשותה בלא דחיה משא"כ שיהיה מותר אפי' בעת שלא קיים המצוה וגם להוסיף בהמחויב ובאמת שם כתבו בתוס' בגונא דמקיים המצוה אבל בדף אח"ז שכתבו כנ"ל אפי' בלילה מותר בכלאים לכאורה אינו דומה להותרה והודחה בעלמא וכמו כן דעת הראב"ד לענין בגדי כהונה שלא בשעת עבודה ומנ"ל כן ועיין בב"י או"ח בסי' שכ"ח שכתב שם אם נאמר דשבת הודחה או הותרה אצל החולה שתליא בהמחלוקת אם טומאה הותרה או הודחה בציבור ורבינו פוסק בפ"ד מהל' ביאת המקדש כמ"ד טומאה דחויה בציבור עיי"ש:
**והנה** במקום תכלת י"ל כמ"ש לעיל דלא שייך בלבן דהוי בכלל הותרה דלא שייך אם בלבן או בתכלת דהוי בשניהם כלאים זה בזה אבל בהטיל למוטלת יש להבין עוד אם נאמר הודחה ויש לעיין בהאי דכיון דאישתרי אישתרי ועי' בשאגת אריה סי' הנ"ל מ"ש בשם הראב"ד וצ"ע:
**ומ"ש** בכ"מ על דברי התוס' במס' כתובות עי' במעשה רוקח שהביא בשם להקשות כי דברי התוס' המה להיפוך מסמוכין דכלאים לציצית נלמד דלא אמרי באפשר לקיים שניהם וכו' דאל"כ נעבד בשל צמר גם הלבן וא"כ צריכין לתירוץ התוס' עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:8:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:8:1)

**מותר לאדם וכו' וכל זמן וכו' מברך עליה קודם שיתעטף וכו'.** עיין בשאגת אריה סי' ל"ב:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:9:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:9:1)

**ומותר להכנס בבה"כ ולבית המרחץ וכו'.** ועיין בכ"מ בשם הנמוק"י בשם הגאון ז"ל ראיה מדברך בצפרא ולא בכל לאחר שעשה צרכיו עיי"ש ועיין בב"י ובד"מ ובשו"ע בסי' ח' סעיף י"ד עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:9:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:9:2)

**נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה ומדברי הסופרים שכל קטן שיודע וכו' כדי לחנכו וכו' ונשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפים בלא ברכה וכן שאר מ"ע שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן וכו'.** ועיין בראב"ד שיש לברך והביאו ראיה מר"י שאמר (אי לאו האי יומא וכו') [מאן דהוי אמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מהמצוות עבידנא יומא טבא וכו'] ואם הפטור אין לברך מאי שמח הלא הפסיד כל הברכות עיי"ש וכיו"ב בתוס' במס' ר"ה דף ל"ג ע"א בד"ה הא וכתבו דלא הוי מוציא ש"ש לבטלה בברכה מדרבנן ומביא ראיה מספק אמר אמת ויציב חוזר וכו' אף דהוי ספק ברכה לבטלה עיי"ש והנה באמת ויציב זכירת יצי"מ דאורייתא אבל הברכה לבסוף מדרבנן וא"כ אף ספק דרבנן לא מבטלין משום ברכה ספק ברכה לבטלה. אמנם דעת רבינו דהוי דאורייתא עי' בפ"א מהל' ברכות הט"ו ובפי"ב מהל' שבועות ה"ט ובמג"א סי' רט"ו ס"ק ו' עיי"ש:
**והנה** יש לעיין בהעושין מצות שאין חייבין והמה רשות להם ממנהגא או שקיבלו עליהם ועי' בהל' תפילה פ"א ה"ו בתפילת ערבית שכתב רבינו ואעפ"כ נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפילת חובה עיי"ש וכתבתי שם דלפי דאיתא ביו"ד בסי' רי"ד דהוי מטעם נדר כל מנהג מצוה ואין לו התרה עיי"ש וא"כ הוי דאורייתא לפ"ז יהיה שייך ברכה ע"ז יותר ממצות דרבנן דקבלה מעצמו תורת נדר משא"כ בדרבנן ומנהגא הוי כקבלה מעצמו עי' בסי' הנ"ל ועיין בתוס' במס' ברכות דף י"ד ע"א בד"ה ימים שמברכין אמנהגא עיי"ש וא"כ לפ"ז נאמר כמו"כ בנשים שנהגו לעשות מצות אלה וקיבלו עליהם לברכו מה"ט ויהיה בכלל חיוב דאורייתא עיי"ש והנה י"ל כיון דכל חיובם מטעם נדר ולא מצינו ברכה על הנדר אבל הרי כנראה מסתימות לשון רבינו בה"ד השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת דנראה דמברכין לאחר שלשים ובסי' י"ד לא נמצא בשו"ע שם מחלוקת לענין ברכה רק בתוך שלושים והנה לא אמרינן דהחיוב כמ"ש משום שנראה כשלו דלא מצינו ברכה על מ"ע ועל כרחך צ"ל כיון דעכ"פ הוי מצ"ע מצוה נוכל לברך עליה מהחיוב מטעם אחר כיון שקבעו רבנן מה"ט למצוה וא"כ אף בזה במנהגא י"ל כן וכמ"ש עדיף דהוי בגדר דאורייתא וא"כ י"ל דרבינו לא כתב כן רק בנשים שמקבלים ע"ע פעם או פעמים ולא לדורות ולא ממנהגא ולכן לא יברכו אבל רב יוסף שאמר אי לאו האי יומא וכו' שהוא היה מקבל ע"ע לעולם וא"כ הוי מטעם קבילו עליה דאורייתא ושפיר לא הפסיד הברכות ויש לפרש מ"ש בתוס' במס' חולין ק"י ע"ב בטלית שאולה בתוך שלושים שלא יברך ואם בירך לא הפסיד דצריך פי' למה לא הפסיד ועי' מ"ש ז"ל אבל למ"ש כשיקבל ע"ע הוי עי"ז חיוב עליו ויכול לברך וכן בכל מצות רשות דע"י הקבלה הוי עליו חיובא מדאורייתא ולמ"ש יהיה שייך ברכה וצ"ע ועי' בהגהות מיימוני שכתב ותימה גדול הוא דהאיך תאמר אקב"ו בדבר שאין מחויב מדאורייתא ולא מדרבנן עיי"ש ולמ"ש י"ל טעם לברכה לענ"ד ועי' מ"ש במס' נדרים בסוגיא דנשבע על דבר מצוה אם נדרו מצוה דהוי בכלל מוצא שפתיך ובפיך מ"ע או איסורא עיי"ש ונפק"מ בסומא עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:9:3
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:9:3](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:9:3)

**טומטום ואנדרוגינוס חייבין בכולן מספק לפיכך אין מברכין אלא עושין בלא ברכה.** עי' בכ"מ בהל' מילה פ"ג ה"ו עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:10:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:10:1)

**היאך חיוב מצות הציצית כל וכו' יטיל לה ציצית ואח"כ יתכסה בה וכו'.** ועיין בתוס' במס' יבמות דף צ' ע"ב בד"ה כולהו שכתב דמצות ציצית לאחר העטוף עיי"ש ובמג"א סי' י"ג ס"ק ח' עיי"ש ועיין לעיל ה"ח:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:11:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Fringes/r/3:11:1)

**אע"פ שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו ובשעת התפילה צריך להזהר ביותר שגנאי גדול הוא לת"ח שיתפללו והם אינן עטופים.** במנחות בפ' התכלת במלאכא לר' קטינא כמובא בכ"מ ובהגהות מיימוני שעכשיו שאין לנו בגדים כאלו אין בכלל זה וכיו"ב (בתים) [בתוס'] ישנים במסכת שבת דף ל"ב ע"ב בד"ה בעון ציצית וסיימו שם אך טוב לקנות טלית ולברך עליה בכל יום כדאמר בפ"ק דסוטה וכי לאכל מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי עכ"ל וכיו"ב מצינו לא כדורות הראשונים דורות האחרונים וכו' ועיין מ"ש ז"ל בברכת הזימון וכיו"ב שיש להביא א"ע לידי חיוב המצוה ורבינו שכתב לאדם חסיד וכו' נראה שלא יהיה שום זמן מבלי ציצית ממדות חסידות ועכשיו ממנהגא וכקיבלו עלינו לכל אדם שלא לילך מבלי ציצית ועיין תוס' יבמות צ"ט ע"א בד"ה ספק עיי"ש ועיין באבן עזרא פרשת שלח וז"ל והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפות שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו למען יזכרו והמתפללים בטלית בשעת התפילה יעשו זה בעבור שיקראו בק"ש והיה לכם לציצית ועשו להם ציצית רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפילה למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה כי בשעת התפילה לא יעשה עבירה עכ"ל ובמקור חיים שם מצאתי סיוע בדברי רז"ל וכו' אמרו בסוף פ' שואל אדם בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית וכו' עכ"ל ועיין ספ"ה הי"א מהל' יסוה"ת עיי"ש:
**ועיין** בסמ"ג ובמרדכי הל' ציצית הביאו כמו כן ראיה מהאי מפני מה נתאוה וכו' להביא אותו לידי חיוב במצוה עיי"ש ומיניה בנשיאת כפים בלא עקר רגליו דפטור מ"מ יש להביא א"ע לידי החיוב ועי' ברא"ש ברכות ריש ג' שאכלו דיש לעשות שיהיה מחויב בזימון עיי"ש ובהגהות מיימוני פ"ה מברכות הל' ח' עיי"ש ובפי' שם אם זימון דאורייתא:
**אמנם** לכאורה יש לעיין בזה"ז דליכא תכלת שפיר שייך לומר כן אבל בזמן דהיה תכלת אף דעשה דציצית דוחה לל"ת דכלאים מ"מ י"ל שא"צ להביא א"ע דמה שמרויח בעשה מפסיד בהל"ת דאף בלבשם דוחה עשה לל"ת מ"מ להדר אח"ז שיבואו שעשה ידחה ל"ת י"ל דא"צ וביותר י"ל למ"ש דל"ת דחמירא לאו דדחי לעשה לל"ת רק במקום עשה לא נאמר הל"ת וא"כ י"ל בכה"ג דהעשה לא נאמרה בחיוב להביא ע"ע וא"כ נאמר בהיפוך במקום ל"ת העשה לא נאמר במכ"ש דל"ת חמירי מעשה כדאיתא בפ"ק דמס' יבמות וא"כ י"ל בכה"ג לא אמרינן שיש להביא ע"ע ומלאכא לר' קטינא היה בעת שלא היה בתכלת כדאי' שם ובמקו"א בסוגיא דקיימי ולא קיימי כתבתי בזה עיי"ש ועיין ביו"ד בסי' שכ"ד בסעיף י"ד לענין חלה ובמס' קדושין ל"ג ע"א יכול יעצים עיניו ועי' ברש"י בד"ה ת"ל ויראת: