## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread Chapter 2

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/2:1:1)

**מ"ע מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכו'. ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל.** ועי' בכ"מ בנוסחא אחרת שהביא ובפר"ח ושאר אחרונים ז"ל ובס' מקור חיים בסי' תל"א עיי"ש ובשו"ת פנ"י ושו"ת הב"ח בסי' קכ"ד עיי"ש:
**והנה** בתוס' במס' פסחים דף ד' ע"ב בד"ה מדאורייתא הקשו על רש"י שפי' מדאורייתא בביטול בעלמא סגיא מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו אלמא השביתה בלב הוא וקשה לר"י דהאי השבתה הבערה כמ"ש ר' עקיבא להלן ועוד תשביתו משש שעות ולמעלה דלא שייך ביטול ופי' דביטול מטעם הפקר עיי"ש:
**ודעת** הר"ן לדעת רש"י דשניהם מדאורייתא או ביעור או ביטול ומדרבנן שניהם עיי"ש ועל מ"ש בתוס' משום הפקר דעתו אף דלא שייך הפקר כה"ג מ"מ כיון שאין ברשותו והתורה משוי כברשותו בגלוי מלתא דלא ניחא ליה סגי עיי"ש:
**ונראה** סברתו דדוקא בדבר שברצונו להוציאו מרשותו צריך לשון הפקר ובפני ג' אבל במה שאינו שלו והתורה מזכה לו, בגילוי שאין רוצה לקנות די. והנה דעת רבינו בדיקה מדרבנן שלא כדעת הר"ן אבל מלשונו שכתב לפרש ענין הביטול נראה שאינו מטעם הפקר ועי' בג' שיטות לרמב"ן שהאריך דביטול אינו הפקר ובכ"מ דמצינו לשון ביטול אינו הפקר בעבודה זרה נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו ואין הפקר בדבר שאינו שלו גם דפחס או שקטע ראש חוטמה בטילה ואין כאן הפקר כלל וכן בביטול רשות לענין עירוב אינו מפקיר ביתו וגם שהתירו לבטל בשבת ואין מפקירין בשבת כמו שאין מקדישין וכו' וכתב כמו כן כהר"ן כיון שהתורה עשהו כשלו אף דאיסורי הנאה אינו שלו וחייב בב' לאוין מפני שדעתו עליו ורוצה בקיומו אבל בביטלו שוב אינו נקרא שלו דלא קרינן ביה לך ואינו רוצה בקיומו ואפי' לר' יוסי הגלילי דמותר בהנאה כיון שנתייאש מפני איסורו יצא מרשותו כמו דאמרינן לענין גזל בזמן שאין בעה"ב מקפיד עליהם מותרים משום גזל והוי כהפקר והכא עדיף נמי מהפקר דלא הדר איהו זכי ביה דהא שוויה כעפר ולא ניחא ליה בגויה עיי"ש. ולשון רבינו מסכים לזה:
**ועיין** בשו"ת הב"ח בסי' קכ"ד שהשיג על שו"ת הר"ן והכריע דהפקר מהני בדבר שלא בא לעולם משום דבידו וגם כמ"ש הרמב"ם הפקר משום נדר עיי"ש ובקצות החושן בסי' רי"א ס"ק ד' השיג עליו ממס' ב"ק בסוגיא דצנועין עיי"ש:
**אמנם** בביטול חמץ דמיירי הב"ח דדי בסילוק וכמ"ש בב"ח שם דסילוק עדיף בשאינו ברשותו דכל שאינו ברשותו ביותר שייך סילוק עיי"ש וא"כ בחמץ למ"ש הרמב"ן ור"ן הנ"ל לא הוי הביטול אלא סילוק ושייך בשאינו ברשותו ויש ליישב בזה קושית הקצה"ח בסי' ל"ז שהקשה על מאי דאי' במס' ב"ב דף מ"ג וליסלקי תרי מנייהו דהוי אינו ברשותו דשם הקושיא מסילוק דמהני בשאינו ברשותו וכמ"ש הב"ח שם בלשון טוב מהני כדמוכח במס' כריתות ועי' מ"ש במס' כתובות בריש הכותב בזה עיי"ש:
**ונראה** דהיינו טעמא לחלק בין הפקר וסילוק באינו ברשותו דהפקר לדעת הנימוק"י ורש"י בפ"ק דב"מ הוי כדעת אחרת מקנה אותו ועי' בתוס' שם וזה לא שייך להקנות שאינו ברשותו משא"כ סילוק לשויה שלא יהיה שלו שייך בדבר שלא בא לעולם ושאינו ברשותו. אבל מ"ש בב"ח דמשו"ה מהני הפקר בשלב"ל משום דהוי כנדר עיי"ש הנה מ"ש רבינו דהפקר משום נדר משום דהוי לענים ולעשירים כמ"ש בב"י בהל' פסח עיי"ש. ונדר לא שייך אלא אם אמרינן דהוי דעת אחרת מקנה אותו וכמ"ש הקצוה"ח הפקר לא שייך בשאי' ברשותו וכמ"ש משום סילוק והרי בסילוק לא שייך נדר שאין מתכוין כלל להקנות אלא לסלק נפשו ממנו. אמנם מ"ש בלשון טוב מהני סילוק אפי' בשלו כבר ואפי' בשאינו ברשותו וא"כ למה לא מהני ביטול לאחר זמן איסורו דמשום סילוק יהני ויסלקו בלשון טוב דאם נאמר מטעם הפקר לא שייך בשאינו ברשותו גם על הב"ח מ"ש דהפקר מהני בדבר שלא בא לעולם והרי שלב"ל ושאינו ברשותו שוים דכל שלב"ל הוי אינו ברשותו ובחמץ מפורש לאחר זמן איסור לא מהני ביטל משום דהוי אינו ברשותו מ"מ קודם זמן איסורו י"ל סילוק בדבר שלא בא לעולם וכמ"ש וצ"ע בזה הנ"ל:
**והנה** י"ל דלאחר זמן איסורו מצות תשביתו וביעור עליו אף דעם כל זה עכ"פ לענין בל יראה יהני הסילוק י"ל דתורה שמחייבו בביעור מעכב ממנו הסילוק דלאחר הסילוק אינו מקיים המצוה עוד דלא הוי שלו וצ"ע גם בזה אם נאמר דמשום מ"ע דתשביתו דעליו בביעור עשהו התורה שלא יהני הסילוק ונשאר שלו וממילא עובר בבל יראה ג"כ. ואם נשים בעשה דתשביתו עי' מ"ש בפי"ב ה"ג מהל' ע"ז עיי"ש:
**ובהמ"מ** וכתב בעטור מסתברא דשליח נמי מבטל דשלוחו של אדם כמותו עכ"ל ובר"ן בסוגיא דהבודק צריך שיבטל וכתב בעל העיטור ז"ל דמסתבר דשליח מבטל דגבי הפרה וגבי השואל את פרתו הוא דפליגי בה תנאי בפ' השואל צ"ו אי שלוחו של אדם כמותו משום דבשואל כתוב בעליו ובהפרה כתיב אשה יקימנו הא בעלמא כו"ע מודו דשלוחו של אדם כמותו ואחרים חולקין כיון דביטול מתורת הפקר נגעי בה וכמו שכתבתי לעיל שליח ודאי לא מצי לבטל שהרי אם אמר אדם לחבירו הפקר אתה נכסי אין בכך כלום עכ"ל ובב"י באו"ח בסי' תל"ד השיב ע"ז דביטול שאני כמ"ש הר"ן דאינו ברשותו והתורה משוי ברשותו בגלוי מלתא סגיא וגם כמ"ש מרבינו בהל' נדרים הפקר מטעם נדר דלא שייך ע"י שליח משא"כ ביטולו עיי"ש ועיין בשו"ע שם סעיף ד' ובטו"ז ס"ק ו' ובמג"א ס"ק ט' ובב"ח השיג על הב"י וכתב דמלשון הר"ן נראה שמסכים להאומרים דלא מהני ביטול ע"י השליח עיי"ש. ועיין בהל' ברכות פי"א הט"ו מה שכתבתי שם מה שנראה מדעת רבינו בזה עיי"ש ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א בסי' קכ"ז שכתב דלא שייך שליח להפקר משום דהוי מילי ועי' ברא"ש נדרים ע"ב ע"ב בפירושו בד"ה והא דמידי דממילא לא שייך מנוי שליחות ובקצה"ח בסי' קפ"ב עיי"ש. ובספר מחנה אפרים הל' שלוחין בסי' ז' ובשו"ת נוב"י במהדו"ב חלק יו"ד סי' קמ"ז שהגאון בנו ז"ל השיג עליו מנדרים ע"ב ע"ב האומר לאפטרופוס כל נדרים שנודרת אשתו מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר. והפר לה יכול יהיו מופרין ת"ל אשה יקימנו ואישה יפירנו דברי ר' יאשיה א"ל ר' יונתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו עיי"ש הרי הפרה דהוי מילי ואפ"ה אמרינן שלוחו כמותו ואפי' לר' יאשיה ממיעוטא דקרא לא אמרינן כן ולא משום מילי ועל כרחך בשליח ראשון לא שייך מילי עיי"ש:
**וכמ"ש** דברי המהרי"ט מסכימים עם דעת הר"ן. והנראה לומר דהנה באומר כל נדרים וכו' הפר לה דאם נפרשו שהוא יפירנו מעצמו והשליח יהיה כאלו הוא היה מפיר לה ואם כן הוי מתורת שליחות. אבל אם נפרש שהוא יהיה מפיר לה אז בשם הבעל. והבעל המפיר והוא השליח על דבריו אף שלא אמר לו שיפיר בשמו ממילא הוי מפיר מעכשיו והוא מודיע רק הפרת הבעל ושליח על דבריו ולא על הפרה עצמו וסמך לזה ממאי דאיתא בירושלמי בפ"א ממסכת תרומות מ"א קטן שתרם ואביו אמן ע"י לא הוא שתרם אלא אביו עיי"ש אף דיש לחלק בקצת מ"מ נראה במידי דתליא במחשבה השליחות משוי המחשבה בהמשלח ועי' מ"ש במקנה בפי' שכן איתא במחשבה במסכת קדושין בסוגיא דשליחות עיי"ש אלא דלפי"ז הוי הפרה קודם שתידור דלא מהני עי' יו"ד סי' רל"ד סעיף כ"ח ואם כן על כרחך צ"ל משום שליחות והנה י"ל למ"ש בר"ן במסכת נדרים דף ע"ג ע"ב בד"ה ואיכא דהתורה נתנה כח להבעל להפר משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת עיי"ש ועי' בתוספות במסכת נדה מ"ו בזה עיי"ש ואם כן כיון דדעת בעלה מסכמת שיתלה ברצון האפטרופוס ולא נדרה רק על דעתו אף דלא ידעה מזה י"ל כן וביותר אם ידעה מהשליחות ואם כן לפי זה לא תליא כלל אם שייך שליחות בהפרה ולא תליא אם מילי ממסרין לשליח בכה"ג אלא דלפ"ז למה אמר לר' יאשיה מצינו בכל התורה וכו' שלוחו כמותו. יש לפרש שאמר לפי דבריו דמהני מתורת שליחות. וכמ"ש בתוספות במסכת נדה הנ"ל שלא כדעת הר"ן שכתבתי ודעתם להיפוך משום דמהני הפרה מהתורה משו"ה אמרינן כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת עיי"ש ואם כן לא שייך לומר מ"ש. גם יש לפרש דהרי בכל דבר דצריך שליחות אמרינן שלוחו כמותו מכ"ש בכה"ג דא"צ שליחות ומשו"ה לא דריש אישה יקימנו למעוטי כל האומר וכו'. ולפי"ז י"ל דר' יאשיה ממעט שלוחו מאישה אף דא"צ לומר מטעם שליחות מ"מ המיעוט שבעלה בעצמו ישמע ויפיר ויהיה מיושב במ"ש קושית התוספות ורא"ש והר"ן דמאי מקשינן שם והא לא שמיעי ליה. דשמיעת השליח יהיה במקום הבעל כאלו שמע הוא עיי"ש אבל למ"ש מטעם שליחות לא יהני כלל דהוי מילי ואפ"ה מהני לר"י מטעם שכתבתי שלא נדרה ע"ד זאת כן חשבתי לומר שלא יהיה דברי הר"ן ומהרי"ט נגד גמ' מפורשת:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/2:3:1)

**מדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו. וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחילת ליל ארבע עשר לאור הנר מפני שבלילה כל העם מצויין בבתים ואור הנר יפה לבדיקה וכו'.** הנה דעת הר"ן דמדאורייתא או בדיקה או ביטול וזה שצריך שניהם מדרבנן עיי"ש. וכנראה ודאי בדיקה מועיל מדאורייתא דמה יעשה ביותר מלהוציאו מרשותו לבל יעבור על לא יראה ולא ימצא. אמנם אם צריך מדאורייתא בבדיקה שמא ימצא גלוסקא יפה כמ"ש במג"א בסי' תל"ד דאם לא ביטלו עובר עליו אף שלא ידע כמי שאכל חלב בשוגג ועי' מ"ש בדעת רבינו בפ"ג להלן עיי"ש. ובמקור חיים בסי' תל"א מדמהו לפירות שמצויים להתליע דבדיקה מדאורייתא. וביו"ד בסי' קכ"ז סעיף ג' בהג"ה בקטן ואם מעיד על איסור דרבנן להקל ולא אתחזק איסורא כגון בדיקת חמץ דהמנוהו רבנן בדרבנן אבל אם אתחזק איסורא אינו נאמן כלל. ובמג"א בסי' תל"ח ס"ק ח' שהקשה דחמץ אתחזק איסורא ובמקור חיים כתב דחמץ לא מקרי אתחזק אלא שצריך לבדוק משום ספק המצוי עיי"ש נמצא לפ"ז לדעת רבינו משום ספק יהיה מדרבנן הבדיקה דאין לפרש ספק המצוי נוטה יותר א"כ הוי בגדר רוב ויהיה יותר מגדר אתחזק. ונראה לדעת הג"ה הוי מצוי למשוי ספק ולהמג"א מצוי למשוי רוב ותליא בזה אם בדיקה בלא ביטול לחמץ שאין נודע לו הוי מדאורייתא לדעת רבינו או לא. וביותר אם נאמר דחמץ ידוע לא מהני ביטול והרי לשאינו ידוע מספק מדרבנן ולא ימצא בדיקה וביטול מדאורייתא לדעת רבינו:
**ושמעתי** מקשים לדעת המג"א דחמץ מקרי אתחזק א"כ מאי מדמין במס' פסחים דף ד' דחזקתו בדוק משום דהכל חבירים אצל חמץ כמו החבר לענין מעשר דאמרינן דהן בחזקת מתוקנים עיי"ש לפי מאי דאיתא שם דף ט' ואב"א ספק וספק הוא דילמא מעיקרא לא טבילי כר' אושעיא דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסו במוץ שלה כדי לפטור ממעשר ועי' בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"א בד"ה ואב"א שכתבו דמהאי טעמא לא הוי בחזקת טבל משום דאפשר שהערים עיי"ש. וא"כ האיך מדמין חמץ דכל הבתים בחזקת חמץ למעשר שאינו בחזקת חיוב:
**ואמרתי** לתרץ דהנה כמו דאיתא במס' מנחות מ"א ע"א ענשיתו אעשה דיש להביא את עצמו לידי חיוב במ"ע עיי"ש וכיוצא בזה בכמה דוכתי. ובמס' ברכות ריש כיצד מברכין לא כדורות הראשונים וכו' על דרך זו כי הראשונים הביאו עצמם לידי החיוב עיי"ש וא"כ בחבר מחזקתו שהביא א"ע לידי החיוב מצוה. וממילא כיון דהוי בחזקת חבר לענין זה מהאי טעמא החזקה שאין מוציא מתחת ידו שאינו מתוקן ואף דחבר בחזקת חיוב במעשר הוי ג"כ בחזקת שהוציאו מידי מעשר ומה שהביאו לחזקת חיוב מכריח לפטור. ואמרינן ממ"נ ספק וספק דאם אינו בחזקת חסידות שאין מוציא מתחת ידו שאינו מתוקן א"כ נאמר שלא הביא א"ע לידי חיוב ג"כ דודאי לא שייך לומר לזה הוי בחזקת חבר ולזה לא. אבל באמת הוי בחזקת שהביא א"ע לידי החיוב ובחזקה שאינו מוציא מתחת ידו שאינו מתוקן ושפיר מדמין לזה חמץ דאתחזק והכל חברים וכו' שהוציאו מחזקתו ואתי שפיר. ועי' מ"ש להלן בהל' ח' עיי"ש ובה"י בדעת הרא"ה בהמ"מ שם עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:8:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/2:8:1)

**וכן אם ראה עכבר שנכנס לבית וחמץ בפיו אחר בדיקה צריך לבדוק פעם שניה אע"פ שמצא פרורין באמצע הבית אין אומרין כבר אכל אותה הפת במקום הזה והרי הפרורין אלא חוששין שמא הניחה בחור או בחלון ואלו הפרורין שם היו ולפיכך חוזר ובודק אם לא מצא כלום הרי זה בודק כל הבית ואם מצא אותה הפת שנטלה העכבר ונכנס א"צ בדיקה.** ובמל"מ בראשונה לומר דאפי' בביטול צריך בדיקה משום דהוי ודאי חמץ בהבית ואח"ז בשם תוס' בחד תירוץ דבביטול לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי עיי"ש:
**ונראה** דהנה לכאורה יש לעיין בהאי דהבודק צריך שיבטל דלפי מ"ש רבינו ורמב"ן הנ"ל דעיקר ביטול שאינו חשובה בעיניו וכעפרא דארעא נחשבה לו. וא"כ זה שבודק ומחפש בחורים וסדקים לבער את הנמצא אין לך ביטול בלב גדול מזה עיין ברש"י פסחים דף ו' ע"ב בד"ה הבודק צריך שיבטל בלבו סמוך לבדיקה מיד ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין לבטול וי"ל דביטול הנראה ע"י הבדיקה הוי דברים שבלב ועי' בר"ן ומשו"ה הוסיף רב לומר הבודק צריך שיבטל וכמ"ש ברש"י ואומר וכו' אלא דבכה"ג דהוי הוכחה ואומדנא על הביטול בלב דברים שבלב הוי דברים כדאי' בתוס' בכמה דוכתי:
**ונראה** לומר. ונישב נמי קושית הפנ"י דמאי מקשינן מ"ט אי משום פרורין וכו' תיפו"ל כדאיתא במשנה להלן אין חוששין שמא גיררה חולדה וכו' דא"כ אין לדבר סוף והרי לענין ביטול יש לו סוף לשמא גיררה עיי"ש. ויש לומר דזה באמת תירוץ הגמ' שמא ימצא גלוסקא יפה אלא דיקשה למה צריכין לומר ודעתו עלה תיפו"ל בלא"ה שמא גיררה וכו' י"ל דהנה כמ"ש י"ל דבדיקה בכלל ביטול ועי' בפי"א הל' ט"ו מהל' ברכות שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק כמו שיתבאר במקומו עיי"ש אף דביטול לאחר הבדיקה ומ"ש שיתבאר במקומו זה מ"ש בפי' השבתה בה"ב עיי"ש. וכמו כן י"ל על הבדיקה דהוי ביטול בלב ממילא. אלא דיש לומר דהבדיקה אינה מוכחת על ביטול בלב רק על חמץ שאינו חשוב בעיניו דגלוסקא יפה וכיו"ב או אוכל בזמן ההתר או מכרו אז לנכרי ולא הוכחה אלא על חמץ שאינו חשוב. ולכן חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה בפסח דלא שייך מכירה אז וזה לא הוי בכלל ביטול ע"י הבדיקה דע"ז לא הוי הבדיקה מוכיח וא"כ לענין זה הוי דברים שבלב וגם שמא ישהה בשריפתו ועי' בפנ"י בפי' רש"י בזה עיי"ש והחשש שמא ימצא גלוסקא דהוי חשש רחוק אחרי הבדיקה מ"מ כיון דיש לו לדבר סוף גזרו כן, נמצא לפ"ז יהיה לכאורה לאחר כל בדיקה כ"ז שלא נמצא גלוסקא יפה ביטול ממילא וצ"ע. וע"ע במל"מ שכתב לתרץ למ"ש רבינו ומצא אותו הפת וכו' ובהל' י"א כתב דאמרינן זה שנאבד הוא שנמצא בפת סתם וכתב דכאן שנמצא פרורין דאמרינן דהוי מעלמא הוי כמצא שתים כיון דאיתא חדא דעל כרחך מעלמא אתיא צריך בדיקה ולא שייך זה שנאבד וכו' אם לא מצא אותו הפת עיי"ש. ועי' בב"ח בזה. אמנם יש להבין עוד למה במצא אותו הפת א"צ בדיקה עוד כיון דחזינן דמצא עוד אחר דמעלמא שמא יש עוד שם. וצריכין לומר כיון דבדק כראוי ומה שמצא פרורין המוכיח על הבא מעלמא אינו משום שלא בדק כראוי אלא דחולדה גיררה אשר אי אפשר להשמר על ידי הבדיקה וא"צ לחוש ע"ז משום דאין לדבר סוף ומה שמצא מצא וא"צ לבדוק עוד ולחוש על אחרים דא"כ אחרי הבדיקה יחוש עוד והבדיקה ללא יועיל אלא במה שבודאי שם שצריך להוציאו ע"ז אמרינן שצריך שידע שהוא אותו הפת דאל"כ כשם שזה מעלמא גם זה הנמצא מעלמא ואותו הפת דעליה הבדיקה משום ודאי עוד שם. ועי' בשעה"מ הל' מקואות פ"י כלל ז' עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:10:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/2:10:1)

**הניח תשעה ציבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם חמץ אם מצה נטל ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק שכל הקבוע כמחצה על מחצה.** ובראב"ד השיג עליו דלענין בדיקה הוי ספיקא דרבנן עיי"ש:
**ובכ"מ** בשם הרמ"ך לדעת רבינו משו"ה צריך בדיקה לחומרא משום דבעידנא דאתילד ספיקא אם הוא חמץ או מצה הוי איסורא דאורייתא הילכך בעי בדיקה דספיקא דאורייתא לחומרא עיי"ש ובס' הרמ"ך. והנה למ"ש בתוס' פסחים ט' ע"ב בד"ה היינו ט' חנויות דלענין שהביא עכבר לבית ונמצא קבעי אי שרי לאכילה אי לאו עיי"ש. אבל רבינו שכתב לענין בדיקה ואין דנין מתחילה על הפת לענין התר רק לענין בדיקה. ונראה משום דנפק"מ שאם ימצא אח"ז אם יהיה מותר הרי כדנין מתחילה ע"ז אף שאינו בפנינו עוד. וגם שאם ימצא צ"ל לחומרא וא"כ הוי סתירה מבדיקה לאיסורא וכמ"ש בפ"א במס' ביצה בספק נגד דאורייתא ודרבנן בדבר אחד גם לדרבנן אזלינן לחומרא:
**ובהמ"מ** בשם הרא"ה דכיון דעשהו על הספק אזלינן לחומרא בספק בדרבנן עיי"ש. ועיין בשו"ת ריב"ש בסי' קצ"ב בבדיקת עופות שהתורה צוה לבדוק אפי' נגד מעוטא עיי"ש. ונראה דלענין בדיקת חמץ אין לנו גלוי אלא על ספק שהחמירו ולא ברובא. ועי' בהפלאה במס' כתובות ט"ו בזה לענין דאורייתא ובחי' למס' חולין כתבתי בזה עיי"ש. ועי' מ"ש בהל' ברכות פ"ו הט"ו בענין נט"י בספק ידים למה למ"ש הרא"ה בספיקא לקולא עיי"ש. ועי' במגיני שלמה מה שכתב בזה עיי"ש. ובמרכבת המשנה כתב דלרבינו ספק קבוע מתורה לחומרא משא"כ שאר ספיקות ומשו"ה כתב אח"ז בהי"א שאין כאן קבוע עיי"ש. ובמ"א כתבתי דלכאורה יקשה לרבינו דספיקא מדרבנן לחומרא למה ראו להחמיר בקבוע דהוי חידושא ומסברה רובא. אלא דבקבוע הוי איקבע איסורא ומדאורייתא לחומרא גם לדעת רבינו. ועם כל זה דבר זה נגד כל שאר הראשונים ז"ל דס"ל בכל ספיקות מדאורייתא לחומרא אפ"ה בדרבנן מקילין בספק ונראה ביותר לפי מ"ש הרא"ה וכיו"ב הנ"ל במג"ש עיי"ש ובכמ"ש אח"ז אמנם למ"ש בה"ג להמג"א חמץ אתחזק ולמ"ש במקור חיים מצוי עיי"ש ואם נאמר דחמץ אתחזק לא שייך לומר מ"ש הרא"ה לומר דנעשה על הספק. ואם נאמר דלרבינו לא הוי אתחזק יקשה כמ"ש שם א"כ כיון דס"ל ספיקא דרבנן מתורה לקולא א"כ בדיקה וביטול לשאינו ידוע וספק אם הוי בבית מדרבנן ובגמ' אמרינן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגיא דנראה דביטול צריך מדאורייתא:
**והנה** לכאורה במקום שמכניסין שם חמץ הרי היה חמץ בודאי שם ובשאין מכניסין א"צ בדיקה כמפורש במשנה ריש פסחים אלא דנראה דמקום שאין מכניסין שא"צ בדיקה פי' שאין מהדרך להכניס שם חמץ כנראה שם דף ח' ע"א אבל בשדרכו להכניס אף דלא ידעינן שהכניס שם צריך בדיקה. ועל אופן שהכניס בודאי הוי אתחזק לכו"ע אלא בלא נודע וא"כ מדאורייתא ביטול בכה"ג שהיה שם בודאי דאתחזק אבל בדרכו להכניס מדרבנן אף דלא אתחזק. ונראה דדעת רבינו דצריכין לחלק בין חיוב בדיקה בראשונה לבדיקה דהשתא וכה"ג שכתב בהי"א דהוי לתלות שלא הובא בבדוק וא"כ שאני מתחילת חיובו בבדיקה ובהי"ב פסק כהסוברים דלא הוי כה"ג לתלות בו וכעין זה כתב במגיני שלמה דמשו"ה החמיר בספק משום דמאי שנא מבדיקה מתחילה לדהשתא עיי"ש. וא"כ שיש עילה לחלק מקילין בדרבנן ומ"ש במל"מ בספק על לב' שבילין כבר עמד ע"ז בהמ"מ עיי"ש. וכמ"ש המג"א בסי' תל"ז ס"ק ד' וכמ"ש בב"י לחלק לענין לברורי ע"י שאלה דחמץ אתחזק איסורא ורבינו השמיט בהי"ז דאם המשכיר כאן דצריך לשאולי היה נראה דלא ס"ל דהוי אתחזק איסורא והרי כמ"ש לעיל על כרחך לרבינו איכא דהוי אתחזק. וי"ל לדעת רבינו דכיון דקיי"ל חזקתו בדוק הוי כהאי דאיתא במס' חולין פ"ג בד' פרקים בשנה המוכר צריך להודיעו אמה מכרתי וכו' ושם תנא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע ועיין ברא"ש שם ובמס' בכורות כ"א ע"ב כיון דאיכא איסורא אודועי הוי מודע ליה. ולמ"ש ברא"ש במס' חולין לחלק באתחזק על הלוקח לישאל ובלא אתחזק על המוכר להודיע עיי"ש. אבל כיון דחזקתו בדוק אף דאתחזק כשאין אתחזק. ועיין מ"ש בהל' י"ט:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:17:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:17:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/2:17:1)

**המשכיר וכו' ה"ז בחזקת בדוק וכו'.** עי' מ"ש בה"י עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:19:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 2:19:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Leavened%20and%20Unleavened%20Bread/r/2:19:1)

**המפרש בים והיוצא בשיירא תוך שלשים יום זקוק לבדוק קודם שלשים יום א"צ לבדוק. ואם דעתו לחזור קודם פסח צריך לבדוק ואח"כ יצא שמא יחזור ערב פסח ביה"ש ולא יהיה לו פנאי לבער. ואם אין דעתו לחזור א"צ לבדוק. וכן העושה ביתו אוצר תוך וכו'.** ועיין בב"י בסי' תל"ו דהביא ר"ן בשם ירושלמי בספק אבל בודאי אפי' מר"ה צריך לבער וכתב שאין נראה כן בבבלי דאיתא אין זקוק לבער ולא אמרינן אין זקוק לבדוק משמע קודם ל' אפי' בחמץ ידוע אין זקוק לבערו שעשהו כנפל עליו מפולת דסגיא בביטול עיי"ש ובד"מ. נראה מזה דחמץ לא מקרי אתחזק דאל"כ בכל פעם הוי כחמץ ידוע בביתו. והנה לומר למ"ש רבינו שמא יבוא ביה"ש ובספק הוי ס"ס הרי בירושלמי אינו מפרש משום ביה"ש. ואם נאמר דאתחזק תליא בס"ס נגד חזקת איסור עי' בסי' ק"י ביו"ד ועי' באתחזק בס"ס בדרבנן עיי"ש ולירושלמי דאינו מפרש משום ביה"ש לא שייך לומר כן ולבבלי לדעת רבינו שמא יבוא ביה"ש אם נאמר דהוי אתחזק וכמ"ש לעיל עכ"פ בשימש בו הוי אתחזק ואם כן תליא בס"ס באתחזק בדרבנן וכמ"ש ואפי' באתחזק שייך ס"ס שמא נאכל וכיו"ב: