## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing Chapter 12

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:1:1)

**משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהיו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות. וגם הוא תיקן שיהיו קורין בשני וחמישי ג' בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.** והנה בגמ' לא נמצא שתיקנו שיהיה הקריאה ברבים. ולא מצינו ברבים רק בקדושה דלמדין מונקדשתי כל דבר שבקדושה לא יהיו פחות מעשרה. והנה אי' שם ב"ק פ"ב אתא הוא תיקן ג' גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין ועי' ברש"י עיי"ש. ובמס' מגילה כ"א ע"ב הני עשרה כנגד מי ריב"ל אומר כנגד עשרה בטלנין שבביהכ"נ ר' יוסף אמר כנגד עשרת הדיברות שנאמרו למשה בסיני ור' יוחנן אמר וכו' עיי"ש. אולי משם נלמד דבעי לפני עשרה כיון שכנגדם תיקן מנין הזה אבל גם זה מתקנת עזרא ורבינו כתב משה תיקן וכו' ברבים. והנה תפילה ברבים רק להוציא אחרים ולעצמו מהמובחר עי' בפ"ח מהל' תפילה ה"ד ומ"ש שם. ולכאורה לרבינו שפוסק ק"ש דאורייתא וא"כ למה תיקן קריאת התורה הלא לא יהיה בלי תורה אין יום אחד דק"ש תורה הוי. ונראה דמשו"ה תיקנו שיהיה ברבים ממעלת תורה ברבים שאז כולמו לא יפשעו ובהקרא ברבים ישמעו הכל אף מי שיקל בפ"ע וישכח אף מק"ש ועיקר התקנה היה שיהיה ברבים דבפ"ע מחויב מדאורייתא בק"ש. ובמס' מגילה כ"ג דאי' ואין קורין בתורה פחות מעשרה י"ל אחרי תקנת עזרא וגם שם י"ל להוציא אחרים כמו אין עוברין לפני התיבה ולכן לא מקשינן מנ"ל:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:1:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:1:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:1:2)

**מפני יושבי קרנות וכו'.** ברש"י במס' ב"ק פ"ב ע"א יושבי קרנות יושבי חניות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני וחמישי תיקן בגינייהו קריאה יתירה עכ"ל ובשיטה מקובצת במס' ב"ק שם שהולכין ומשתכרין באותה שעה על הקרנות כדאיתא במס' תענית דאז זמן שכרות ומשו"ה תיקן דיהיו קורין בתורה דניתי לביהכ"נ ולכך תיקנו ואני תפילתי וכו' שיושבין ומשתכרין בקרנות ואני בא לביהכ"נ וכו' עיי"ש. ומ"ש באני תפילתי וכו' עי' בטור בסי' רצ"ב כן:
**והנה** כמ"ש לעיל דמאין קורין בתורה פחות מעשרה אין להוכיח דוקא עשרה די"ל משום להוציא ידי אחרים כמו בתפילה שם. וראיתי ברשב"א בחידושיו שכתב ואין מפטירין צ"ע למה צריך עשרה בהפטרה עכ"ל. הנה לא הקשה כן באין קורין בתורה וי"ל כמ"ש ולא רצה לפרש להוציא אחרים ויש לעיין דלמה לא נאמר מתקנה כן כמו בגוף הקריאה. ועי' מנחות ל' שמונה פסוקים יחיד קורא וברמב"ם פי"ג דנראה בעלמא בעשרה ועי' מה שכתבתי בפי"ג ה"ו עיי"ש:
**ועי'** במג"א בסי' קל"ה ס"ק א' ובירושלמי מגילה פ"א מ"א דמקשינן על יום הכניסה ולא עזרא תיקן שיהיו קורין בתורה בשני וחמישי ובשבת במנחה ומרדכי ואסתר מתקנים על מה שעזרא עתיד להתקין וכו' ומובא בברכי יוסף ועיי"ש ובקרבן העדה בתוספותיו שם דנראה מירושלמי נגד הבבלי הנ"ל דאיתא דמנין גברי ופסוקי מעזרא עיי"ש. וראיתי בפמ"ג בסי' קל"ה שהקשה כמ"ש לעיל דהאיך הלכו בלא תורה הרי קראו ק"ש ותירץ קריאה מתוך הכתב עיי"ש. וזה לדעת דבכתב בע"פ מדרבנן דאל"כ גם ק"ש היה אז צריכין לקרות בכתב וגם מנ"ל שהיה התקנה בכתב דוקא לענין זה אם הוי מדרבנן תמיד זולת זה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:3:1)

**אין קורין בתורה בציבור פחות מי' וכו' ואין קורין פחות מי' פסוקי' וכו' ואין מתחילין בפ' פחות מג' פסוקי' וכו'.** במס' מגילה כ"א ע"ב הני ג' כנגד מי אמר ר' אסי כנגד תורה נביאים וכתובים. רבא אמר כנגד כהנים לוים וישראלים וכו' אין פוחתין מעשרה פסוקים וכו' כנגד עשרה בטלנין שבביהכ"נ רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני ור' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם וכו' עיי"ש:
**קורין** ג' פסוקים בתורה כנגד תורה ונביאים וכתובים דליכא מידי דלא רמיזא בתורה וכל דברי נביאים וכתובים מעיני התורה ישאבון ותורה אחת לעדי עד וכהנים ולוים וישראלים אף כי מצות שונות ללוים וכהנים למטרה אחת וממקור אחד יצאו ויבואו. ועשרה בביה"כ הנקראים ציבור כי לכל ישראל נאמרה לכל איש ואיש בלי שנוי מהות ומקום מי ועשרה בני אדם הנקראים עדה כנגד כל ישראל וגם אלה עשרה בטלנין נמנו מהעיר כולו והמה כנגדן. וכנגד עשר דיברות עי' ברש"י בתורה בשם רבינו סעדיה גאון ז"ל שתרי"ג מצות נכללו בהם וכנגד עשרה מאמרות וכו' כמ"ש רז"ל שהעולם נברא בשביל התורה ולכן כנגדן נרמז במנין עשר ואין סתירה בדברים כי נרמז במנינים אלו כנגד כולמו ובדף כ"ג שם כנגד שלשה שומרי הסף ועי' בתוס' דף כ"א ע"ב בד"ה כנגד שזה אינו עיקר הטעם עיי"ש. ולמ"ש כל הטעמים ביחד יכולין להתקיים ושומרי הסף היו שומרי שער המקדש וכמ"ש ברד"ק במקום שהיה כלי המקדש עיי"ש והשמירה במקדש לבל יחולל הקודש תורה לכל ישראל בכל עת ודור להפקיד שומרי הדת ולכן נרמז ככה בקריאת התורה ועבור כל הטעמים אלה בחרו במנין הג' לרמז על כל אלה הרעיונות היקרות לנו אחרינו בכל דור ודור:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:4:1)

**שלשה שקראו עשרה פסוקים שנים קוראין שלשה שלשה ואחד ארבעה ובין שהיה הקורא ארבע ראשון או אחרון או אמצעי הרי זה משובח.** במס' מגילה כ"א ע"ב אמר רבא ראשון משובח וכו' ואחרון שקרא ארבעה משובח משום מעלין בקודש וכו'. עי' מ"ש לעיל בפ' י"א הי"ד בסוגיא דמס' שבת בפרי החג ומחלוקת שם וכתבתי שם דהיכא דשייך מצותו בכך לא שייך מעלין וכו' עיי"ש. וא"כ בזה דלא שייך מצותו בכך וא"כ האיך שייך בכולן משובח אף דהוי נגד דמעלין וכו' ובארבעה לא הוי כנגד שום דבר ונראה דחשיבות כולמו מצד עצמם גדולים מהאחרון לדחות המעלין וכו' ובאחרון לא הוי רק משום מעלין וכו' הנה העירו רז"ל גודל מעלות המתחיל ומעלות האמצעי והאחרון שאין לו מציאות בהתורה שאין קץ ואחרית לה רק משום מעלין וכו' יש בו:
**ועיין** במג"א בסי' קל"ז ס"ק ב' שעמד ע"ז דמ"ש מחנוכה דאמרינן מעלין ולא אמרינן הראשון משובח ותירץ לחלק בין חד גברא לשני גברי ואין תולין זה בזה עיי"ש. וצ"ע ממס' מנחות צ"ט דילפינן מעלין וכו' מויקם משה וכו' בתחילה בצלאל ואח"ז משה. וא"כ הוי בתרי גברי ומשם נלמד מעלין ותולין זה בזה. ועי' במחצית השקל שכתב בחד גברא עדיף מעלת מעלין וכו' ממשובח ובב' גברא לא עדיף עיי"ש. ונראה שכיון למ"ש ועכ"פ מיושב לפי דבריו:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:5:1)

**כל אחד מן הקורין פותח וכו' ואח"כ אומר ברכו וכו' ברוך וכו' אשר בחר וכו'.** עי' בפר"ח בסי' קל"ט במה שהשיג על מה שיש שכותבים ז"ל דמחויב מדאורייתא בברכה זאת אף כשבירך בקודם על התורה ועי' במג"א שם. ועי' בטור בסי' הנ"ל שכתב וז"ל ואע"פ שכבר בירך על התורה בבוקר קודם פרשת הקרבנות חוזר ומברך אשר בחר בנו כשקורא בתורה ולא הוי ברכה לבטלה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בציבור ועיי"ש:
**ובפמ"ג** בפתיחה הכוללת לאו"ח להל' ס"ת עמד ע"ז למה כתב דמשום כבוד התורה בציבור נתקנה ולמה לא כמו בכל תקנות דרבנן שמברכין ומ"ש בזה עיי"ש. ונראה דטור כתב לחלק דהנה בשאר הברכות שהם על התקנה ומצוה דרבנן ומברכין אשר ציונו וכו' וכמו"כ בברכת התורה בשחר הברכה אשר צונו לעסוק בתורה. אבל בברכה בקריאת התורה שאין מברכין רק אשר בחר וכו' דהוי לכבוד התורה ושבחיה ונתקנה בברכת השחר בלומד ביחידות ומיוחד בקורא ברבים וברכה זאת לכבוד התורה בלבד ולא על התקנה כלל כי בזה יצאנו בברכת התורה בשחר שכוללת הכל ומענין הברכה על כבוד התורה בציבור ולא שייך ברכה לבטלה דבכ"מ דיש כבוד התורה מיוחד תיקנו ברכה ע"ז. והאי דלא תיקנו אשר צונו לקרוא בתורה ברבים. נראה דעיקר התקנה היה שיהיו קורין בציבור בעשרה ולא מצינו שצריך השומעין לכוין שיהיה יוצאים בברכה וקריאת הקורא והמברך ולא תיקנו ברכה וציונו רק מה דהוי על כולם וצ"ע. ועי' בה"ט שמביא קרא שאסר לספר בעת הקריאה ולא כתב משום שמחויב לשמוע כמו בשופר ומגילה ובה"א עזרא תיקן במנחה משום יושבי קרנות מזה נראה שלא היה הכל באין לשמוע אף דהוי המצוה על הכל החיוב רק על הקריאה בציבור אבל יקשה עוד בפ' זכור דמחויב מהתורה למה אינו מברך אשר ציונו וכו'. והנה כיו"ב יקשה כמה קושית בענין ברכות שאין מברכין על סיפור יצי"מ בליל פסח עיין בשו"ת הרא"ש מ"ש ע"ז וצ"ע:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:5:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:5:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:5:2)

**וכל אחד מן הקורין פותח וכו' ואח"כ מברך וכו'.** עי' בברכי יוסף בסי' קל"ט מ"ש בשם מהרימ"ט בענין דשינו אח"ז לברך כל העולה ובזמן המשנה רק הפותח והחותם עיי"ש ומ"ש ע"ז. ועי' בטו"ז בסי' תכ"ח ובמס' סופרים פי"ב ובפי' נחלת יעקב שם ובירושלמי מגילה פ' בני העיר ה"ו ובקרבן העדה שם עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:8:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:8:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:8:1)

**הקורא יש לדלג ממקום למקום בענין אחד וכו' והוא שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מהכתב אפי' תיבה אחת וכו'.** ועי' בספר ברכי יוסף באו"ח בסי' מ"ט אם הוי איסור מדאורייתא כמו בדברים שבע"פ בכתב או מדרבנן וקרא אסמכתא הוי עיי"ש:
**והנה** לשון עת לעשות ומוטב שתעקור נראה שהוא מדאורייתא ובמסכת ברכות דף ה' ע"א תורה זו מקרא וכו'. וברש"י מקרא חומש שמצוה לקרותו בתורה עכ"ל. ועיין בהכותב בעין יעקב אבל מזה אין להוכיח דלא הוי אסמכתא ובברכי יוסף כתב לצדד שהוא מדרבנן משום דהקילו בעשור לחודש בע"פ משום כבוד ציבור עיי"ש מ"ש ע"ז. והנה מצינו הרבה קולות בזה. שהתירו בדבר השגור עיין במרדכי גיטין דף ס' ובפר"ח בסי' הנ"ל ועי' במרדכי מגילה פ"ב סי' תשצ"ג. ובתוספות תמורה י"ד ע"ב לחלק בין להוציא אחרים י"ח עיי"ש. ברבינו יונה במסכת ברכות פ"א בד"ה לא הפסיד דבדבר של חובה כמו ק"ש מותר בע"פ ועיין בירושלמי פ' בא לו ובמג"א מ"ש ממס' תענית כ"ח ובשו"ת חות יאיר סי' קע"ה:
**בתוס'** ב"ק ג' ע"ב בד"ה כדמתרגם דסגי נהור מותר לקרות בע"פ שבכתב עיי"ש. ועיין ברבינו יונה ברכות דרב ששת מהדר אפי' וגריס דהוי סגי נהור ואינו מחויב בקריאה שלא נאמר בע"פ אשר נראה להיפוך מדברי התוספות ועיין תוס' סוטה ל"ט עיי"ש. והנה סומא בכל ל"ת מחויב. מכל זה נראה דהוי רק מדרבנן דאל"כ לא היה מקילין כ"כ. וראיתי בספר יראים עמוד הזמנים סי' קכ"ח דף מ"ה ע"א וז"ל ואין לתמוה איך נוכל לחלק בין הוצאת עצמו להוצאת אחרים הלא מהמקרא למדנו בתמורה ובגיטין דברים שבכתב וכו' האי לא קשיא דקראי אסמכתא בעלמא נינהו ומדרבנן נינהו שאם היינו אומרים דברים שבכתב בע"פ היה מתיאשין מלכתבו. וגם לא היה מאמינין ע"ה בתורה כ"כ כי היה אומרים לא נכתבה וחכמים אומרים רצונם. ואחר שהוא מדרבנן לא גזרו אלא להוציא אחרים יד"ח. אבל כשהוא קורא לעצמו אין נותנין האחרים אוזן ולב ולא אתי לידי תקלה וכו'. ומן הטעם הזה הרגילו רבותינו בביכ"נ וכו' שהן חובה מהתורה ומתקנת החכמים וכו' עכ"ל:
**ועי'** בהקדמת הש"ס לרמב"ם שכתב שמשה רבינו ע"ה כתב קודם מותו התורה וכן נראה מקרא ומקורו במדרש תנחומא והרי משה רבינו ע"ה תיקן קריאת התורה. וא"כ קראו בע"פ קודם כתיבתו ודוחק לומר דגם תקנה זאת היה קודם מותו. וגם א"כ למד כל פרשה בפ"ע בכתב ועי' במסכת גיטין אם תורה חתומה וכו' וברשב"א שם עיי"ש. ונראה דלשון עת לעשות ומוטב שתעקר וכו' קאי על בע"פ בכתב דהוי ודאי דאורייתא:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:9:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:9:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:9:1)

**כיון שהתחיל הקורא לקרות בתורה אסור לספר אפי' בדבר הלכה אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא קורא שנאמר ואזני כל העם אל ספר תורה. ואסור לצאת וכו' ומי שהוא עוסק בתורה תמיד ותורתו אומנתו מותר לו לעסוק בת"ת בשעה שהקורא קורא בתורה.** הנה רבינו כתב כיון שהתחיל ובגמ' איתא כיון שנפתח הס"ת וברבינו יונה דייק מלשון הזה דאף בין גברא לגברא שסוגרין הס"ת אסור לספר ועיין בשו"ע בסי' קמ"ו סעיף ב' ובמג"א ס"ק ג' עמד ע"ז עיי"ש. ועיין בב"ח שכתב דרש"י כרבינו עיי"ש. ועי' ברש"י סוטה ל"ט על ובהפתחו כשהתחיל ועי' באליה רבה ס"ק ג':
**והנה** נאמר בסתמא ונראה אף בלא שמע הקריאה וכיו"ב שמחלקים בין בלחש עיין בהגהות מיימוני ובשו"ע הנ"ל. ובשו"ע שם ובב"י וכל זה אינו ענין לפרשת זכור שהם בעשרה מדאורייתא שצריך לכוין לשמעם מפי הקורא והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמעם מפי הקורא עכ"ל. וא"כ נראה כמ"ש לעיל בהל' ה' דעיקר התקנה הקריאה בציבור ועשרה שומעין ולא השמיעה אף דראוי לשמוע מכל אדם. ובב"י בשם שבולי הלקט מצאתי כתוב בשם רבינו שמחה האידנא אמאי נהוג לקרות ולעיין בספרים בעוד שהם קורין ונ"ל דדוקא לספר אסור כדי שלא יהיה נטרדים שאר העם השומעים אבל לקרוא בלחש שרי ומיהו תימה לרבינו שגם הוא מצוה לשמוע קריאת התורה דכתיב ואזני וכו'. ואם יקרא בספר לא יוכל להבין מה שקורין הילכך נראה דאסור עכ"ל. ומלשון השו"ע נראה שכללו בלשון וראוי למדקדק וכו' הנ"ל. ומכ"ז נראה לכאורה כמ"ש לעיל וצ"ע. ועיין במג"א בסי' רפ"ב ס"ק י' דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה נראה דשמיעה מצוה. ונראה ג"כ לפרש מצוה אבל החיוב רק בהקריאה כנ"ל. ועיין שו"ת תרומת הדשן סי' כ"ד עיי"ש ועיין מ"ש בפי"ג ה"ו עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:10:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:10:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:10:1)

**מימות עזרא נהגו שיהיה שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים וכו'.** ולשון מנין לתרגום וכו' שמובא בכ"מ בשם ירושלמי היה נראה מדינא ולא ממנהגא ובמסכת סופרים פי"ח ה"ד ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ולתינוקות כל סדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה וזו היא שאמרו בשבת מקדימין לבוא ומאחרין לצאת מקדימין לבוא כדי לקרות ק"ש כותיקין עם הנץ החמה ומאחרין לצאת כדי שישמעו פירוש של הסדר וכו' עיי"ש. ועיין בתוספות מגילה כ"ג ע"ב בד"ה לא שנו שכתבו על מאי דאיתא שם לא שנו אלא במקום שאין תורגמן. וע"כ אנו סומכין שאין אנו מתרגמין הפטורות שבכל השנה וכן הפרשיות עכ"ל. ועיין בטור בסי' קמ"ה שכתב כמו כן והביא ירושלמי ממה דאנן חמי רבנן נפקי לתעניתא וקרא ולא מתרגמין הדא אמרה שאין התרגום מעכב עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:12:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:12:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:12:1)

**ולא כל המקראות מתרגמין בציבור מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ואומר וכו' עד וירא וכו' ועוד פסוק אחד ויגף ה' וכו' נקראין ולא מתרגמין ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם.** עי' בכ"מ ובמרכבת המשנה כי ועוד פסוק ויגף וכו' בירושלמי ובתוספתא עיי"ש. ועיין בתוס' יו"ט בברכת כהנים ובקרבן העדה מגילה שם דבירושלמי שלא כדבריו וע"ע מ"ש בתוס' יו"ט באמנון ותמר עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:13:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:13:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:13:1)

**המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחילה אפי' שלשה פסוקים חוזר וקורא מה שקרא לפניו וכו'.** הנה מי ובאיזה דין תיקנו ההפטורות בלתי מפורש כמו בשאר דברים. ועיין ברש"י במסכת שבת דף כ"ד ע"א בד"ה המפטיר בנביא במנחה בשבת מצאתי בתשובת הגאונים שהיו רגילים לקרות בנביא בשבתות במנחה עשרה פסוקים ובימי פרסים גזרו שלא לעשות וכיון שנסתלקו נסתלקו עכ"ל. ועי' במסכת מגילה כ"א ע"א בד"ה הקורא שכתבו דבכתובים היו מפטירין במנחה כדאיתא בשבת קט"ז ע"ב וכ"כ בתוס' שבת הנ"ל בד"ה אלמלא מדאי' בשבת קט"ז ובנהרדעא פסקי סידרא במנחתא דשבתא עיי"ש:
**ובטעם** תיקון הפטרות בלבוש בסי' רפ"ד סעיף א' ומפטירין בנביא מענינא של הפרשה והטעם שמפטירין בנביא הוא מפני שפעם אחת גזרו עכו"ם גזירה על ישראל שלא יקראו בתורה וקראו בנביאים שבעה כנגד השבעה שהיו צריכין לעלות ולקרות בתורה ולא היו קורין עם כל אחד פחות משלשה פסוקים והרי בין כולם כ"א פסוקים לכך אע"פ שהגזירה בטל מנהגם לא בטל ותיקנו שלא לפחות מכ"א פסוקים בנביא מעין ענין הפרשה אם לא שישלים הענין בפחות מכ"א פסוקים וכו'. ומטעם זה נקרא הפטרה לפי שנפטרין בה בקריאת התורה בשעת הגזירה. ויש אומרים שנקראה הפטרה משום דאמרינן וכו' כיון שנפתח ס"ת אסור לספר וכו' ולאחר קריאת התורה הותר להם לפתוח ולדבר והוא מלשון יפטירו בשפה ואין הכונה שמותר לפתוח לדבר דברים בעלמא חלילה שהרי ודאי כולם צריכין אלא וכו' שמותר לדבר בדבר הלכה וכו' וזה שקורין ההפטרה דוקא בנביא ולא בכתובים י"ל מפני שגם הגזירה היה עליה ולא על הנביאים א"נ משום בנביאים נמצא מעין ענין כל הפרשיות שבתורה משא"כ בכתובים ולא נתקנה הפטרה אלא בציבור אחר שקראו בס"ת כיון שהיתה ההפטרה במקומה בעת גזירת העכו"ם וכו' עכ"ל עיי"ש. וכן בספר מעשה רוקח כתב כמו"כ שבעת גזירה נתקנו עיי"ש. וכיו"ב בספר התשבי שמצא כתוב שבימי אנטיוכוס הרשע היה כן עיי"ש. ועיין בפי' אין (נפטרין) [מפטירין] ברע"ב במ"ח פ"י דמס' פסחים עיי"ש:
**ואפי'** ג' פסוקים חוזר וקורא וכו' "שכתב רבינו צריך פי' וראיתי במעשה רוקח שעמד ע"ז ופי' דלא נאמר דדי בפסוק אחד מפני כבוד הציבור ולא להטריחם ביותר כמו שהיה קודם עזרא עיי"ש. ובהאי דחוזר וקורא עיין בתוספות מגילה כ"ג ע"א בד"ה כיון עיי"ש. והנראה דאפי' קאי על חוזר וקורא ונקט ג' פסוקים שהמה השיעור הקריאה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:16:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:16:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:16:1)

**כמה הן הקוראין בשבת קורין שבעה וביו"כ ששה וביו"ט חמשה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם. בר"ח ובחוש"מ קורין ארבעה. בשבת וביו"כ במנחה ובשני וחמישי של כל השנה ובחנוכה ופורים בשחרית ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה ואין פוחתין במנין זה ואין מוסיפין עליהן.** עי' בכ"מ שהקשה ממסכת תענית י"ב ע"ב דנראה דבתענית אין קורין רק במנחה. ועיין במרכבת המשנה ובמעשה רוקח שכתבו דשם בתענית מגזירה. ורבינו כאן מיירי בתענית ציבור עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:17:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:17:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:17:1)

**אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור קטן היודע וכו'.** עי' במג"א בסי' רפ"ב ס"ק ו' שהוכיח מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה כמו מצות הקהל עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:18:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:18:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:18:1)

**בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ומנהג פשוט הוא היום שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל.** במסכת גיטין נ"ט ע"א במשנה אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי השלום. ושם ע"ב בגמרא מנה"מ א"ר מתנה דאמר קרא ויכתב משה וכו' כהן ברישא וכו' ר' יצחק נפחא אמר מהכא ונגשו הכהנים וכו' ר' חייא בר אבא מהכא וקדשתו לכל דבר שבקדושה וכו' א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי השלום דאורייתא הוא א"ל דאורייתא ומפני דרכי השלום כל התורה כולה נמי מפני דרכי השלום היא דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אלא אמר אביי לכדמר דתניא שנים ממתינים זה לזה בקערה וכו' הבוצע הוא פושט ידו תחילה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בביהכ"נ לא דאתו לאנצוי וכו'. וברש"י במשנה שם מפני דרכי השלום כי היכא דלא אתי לאנצוי תיקנו להו רבנן האי סדרא דכיון דתיקון דרבנן היא תו לא מצינן לאשנוי ולמימר אנא קרינא ברישא עכ"ל:
**הנה** במאי שכתב ולא מצינן וכו' נאמר בזה דלא מהני מחילת הכהן והלוי כדאיתא בגמרא כמ"ש לעיל:
**ויש** לעיין בתקנה זאת דכהן קורא ראשון אפילו מת"ח כדאיתא שם דדוקא רב הונא דמיכף כייף ליה ועיין בסוגיא שם דאיתא א"ר מתנה הא דאמר בביהכ"נ לא לא אמרן אלא בשבתות ויו"ט דשכיחי רבים אבל בשני וחמישי לא. איני והא רב הונא קרי בכהנא בשבתות ויו"ט. שאני ר"ה דאפי' רב אמי ורב אסי כהני חשיבי דא"י מיכף הוי כייפי ליה. ובתוספות שם בד"ה דאפי' הקשו ממס' מגילה כ"ח דאמרינן דוקא בשוין דאל"כ הקורא אחר כהן ע"ה חייב מיתה וכתב דרב פרידא שאמר מימי לא ברכתי וכו' באינם שוין ממש וכולמו היו כייפי ליה עיי"ש. ועיין ברא"ש שם בגדול מופלג ועיין בטור בסי' קל"ה דדעת רב עמרם גאון ורב נטרנאי גאון דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח אפי' הוא נשיא שבישראל ולא כן דעת הרמב"ם בפי' משניות שם עיי"ש. ועיין בב"י שם אם ר"ה דקרא בכהנא היה בלי מחילת הכהנים עיי"ש. ועכ"פ שאר ת"ח אף דאיכא עשה דכבוד התורה ותלמיד נגד רבו אפ"ה תיקנו לעקור:
**והנה** יש לומר דלאחר התקנה לא הוי עקירת התורה משום דאין קורין לת"ח תחילה משום התקנה והחכמים העוקרין ולא אנו וכיו"ב כתב בפנ"י בחציו עבד וחציו בן חורין דלא הוי עקירת העשה דלעולם בהם תעבודו דחכמים הפקירו והאדון לא עביד מידי עיי"ש. אמנם יש לומר כמו שאין ביד החכמים לעשות תקנה כי אנחנו נעבור על קום ועשה כמו"כ בכה"ג אין בידם כי המה העוקרים דמ"מ אין ביד החכמים לעקור דאורייתא בקום ועשה כדאיתא בסוגיא דפרוזבול ובמסכת יבמות דף צ' ובכמה דוכתי. ונראה שאינו דומה לשב ואל תעשה דכלאים בציצית ושופר בשבת וכיו"ב דהמה גזרו שלא נתקע דהוי מצד אותנו שב ואל תעשה וגם החכמים אין עושים מאומה בקום ועשה דכל מצות התקיעה עלינו הוא אבל היכא דתיקנו לבטל כבוד התורה דהוי מצוה תמידית והרי בשעת התקנה עוקרים כבוד התורה דהתקנה בעצמה נגד כבוד התורה דבלעדי תקנתם מדינא הת"ח קודם וא"כ הוי מצד החכמים עקירה בקום ועשה אף די"ל דמשום לא אתו לאנצוי ליכא בזיון לת"ח מ"מ נבטל כבוד התורה המוטל עלינו. והנה י"ל דת"ח מחלי על כבודם וגם בזה יש לעיין כמ"ש לעיל וגם אין לעשות כן לגרום לבטל מ"ע דכבוד התורה דעכ"פ לא יוכל לקיימה והחכמים המסכימים עם התקנה בגרם התקנה הוי:
**ויש** לומר דמצינו דעשה דשלום חמיר ודוחה עיין במסכת חולין דף קמ"א עיי"ש. ויהיה מובן דנקטו במשנה מפני דרכי השלום ולעיל דף מ"ח ע"ב באין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין כתב ברש"י וז"ל דאתו לקוחות לאנצוי ולמימר מיניה גבי שהרי יש לך מקום עכ"ל וא"כ גם שם הוי משום דלא אתו לאנצוי. ושם איתא במשנה מפני תיקון העולם וכאן איתא מפני דרכי השלום אבל לפמ"ש דמשום דרכי השלום הטעם דיוכלו לעקור עשה דכבוד התורה. ומובן ג"כ במ"ש דא"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי השלום דאורייתא היא א"ל דאורייתא ומפני דרכי השלום. וברש"י התורה אמרה כן מפני דרכי השלום עכ"ל. ומקשינן עוד שם כל התורה כולה נמי מפני דרכי השלום וכו' אלא אמר אביי כדמר וכו' אבל בביהכ"נ לא וכו' דיקשה דמשני דאורייתא ומפני דרכי השלום דיקשה עוד לשון המשנה אלו הדברים אמרו וכו' דלשון אמרו נקטי בגמרא אפי' על כהן כקושית הגמ' וזה בלתי מתורץ עוד דהאיך שייך אמרו על דבר שהוא מדאורייתא משום וקדשתו וכו':
**והנה** הוי ס"ד לומר בזה דהנה יש לספק במצוה דוקדשתו דאמרינן לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכו' אם הכונה שהתורה זיכה כן להכהן והוי ממילא שלו ויוכל להוציא בחזקה המנה היפה מיד האחרים או רק המצוה עלינו לקדשו וליתן לו היפה וכיו"ב אבל הוא לא יקחנו מעצמו ואין לו תובעין כמו דנראה כן מלשון וקדשתו דהוי עלינו. אבל כאשר נדייק בלשון וליטול וכו' ולא אמרו וליתן כמו דאיתא במקומות אחרים היה נראה להיפוך. והנה במתנות כהונה דכתיב נתינה וי"ל דשאני מזה וצ"ע. וראיתי במרדכי במסכת חולין בפ' כסוי הדם וז"ל וכן מפרש הריב"א דאפי' היה כהן ועומד אחר במקומו אין לחייבו. ואע"ג דדרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא בעלמא הוא כמו ליטול מנה יפה ראשון דאין יכול לגבותה בבי"ד עכ"ל. ועיין בתוספות במסכת חולין דף פ"ז ע"א בד"ה וחייבו עיי"ש. הנה כתבו כן משום דס"ל דוקדשתו אסמכתא. אבל אם יהיה דאורייתא נראה מדבריו דיוכל לגבותו בבי"ד ועיין ברא"ש שם שכתב ג"כ כמרדכי והתוס' הנ"ל והחילוק בין דאורייתא ודרבנן לענין לגבותו בבי"ד מצינו כיו"ב בריבית דרבנן. ועיין בחו"מ בסימן ט' וכיו"ב בהרבה דברים. ואם באיסורי דרבנן נאמר כן מכ"ז בממון המחויב במצוה מדרבנן ועם כל זה צ"ע דמצי לומר להיפוך ג"כ:
**והנה** אם נאמר דמ"ע דוקדשתו הוי מצד הישראל לקדשו ואין להכהן ליקחו מעצמו כמו במתנת כהונה וכיו"ב. א"כ אף דנאמר וקדשתו דאורייתא יש לומר דרבנן הוסיפו שיהיה מנת הכהנים ושלהם מבלי רשות מישראל ותיקנו כן משום דלא אתו לאנצוי וזה יהיה נכלל בתירוץ הגמרא אלא לכדמר וכו'. אבל מבלעדי זאת שדוחק לומר שלאחר דמהתורה מצוה לקדשו הצריכו החכמים להוסיף בתקנה שיהיה שלו בלי רצונם אחרי שעברו על הדאו'. גם כנראה דלא הועילו בתקנה הזאת. דהנה לפי הנראה מהגמרא דמהתורה הכהן יוכל למחול ומתקנת החכמים שלא אתי לאנצוי הוסיפו שלא יהיה יוכל למחול. ויש להבין במאי דמצינו ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול וכמו כן כמ"ש בכהן דמדאורייתא כבודו מחול. דאף דמחילתו מהני מ"מ הרי מבטל שיקיים הישראל המ"ע דאורייתא ואף דאין צריך לקיימה אחרי מחילתו מ"מ כדאיתא במסכת מנחות בפ' התכלת ענשיתו אעשה והוכיחו משם בכמה דוכתי שיש להביא א"ע לידי חיוב מ"ע לקיימו. ולמה להיפוך נאמר דרשאי לבטל שלא יהיה בחיוב המ"ע. וראיתי לאאמ"ו הגאון ז"ל בספר שערי תורה ח"א בדרשותיו שם דרוש ב' שעמד ע"ז והקשה מהגמרא כל המונע תלמיד מלשמשו וכו' ותירץ דמחילה מהני שלא יהיה מחויב במצוה זאת. ומ"מ אם עשה אותה מקיים המ"ע והביא ראיה מהראשונים ז"ל דגם אחרי המחילה שייך מ"ע דכבוד התורה למקיימה עיי"ש. אמנם כל זה שייך לומר בת"ח שמוחל על כבודו בקימה וכיו"ב. אבל כאן בכהן כיון דמוחל ההקדימה להקריאה לאחר מבטלו הכהן בידים וגם הלה מחויב לקבלה כדאיתא בשו"ע דהוי בכלל עוזבי ה' וכו' הנקרא לס"ת ואינו עולה וא"כ הוי בכה"ג ביטל המ"ע שא"א לקיימה אחרי המחילה:
**והנה** יש לומר ע"ז בכהן המוחל לת"ח נוח לו לקיים המ"ע דכבוד התורה משיקיימו אחרים המ"ע דוקדשתו כמו דאמרינן אין אומרים חטא וכו' כמו"כ בכה"ג לא שייך דמבטל קיום מ"ע לאחרים אם עי"ז הוא מקיים מ"ע והוא קודם להם. אמנם כל זה אם נאמר דוקדשתו זכות מהתורה לכהנים בעצמם אבל אם נאמר דמהבעלים יזכה בו בלא"ה לא יקשה דהכהן לא יזכה בכבוד הזה מבלי שיקדימו הבעלים והמה כבר קיימו המ"ע דוקדשתו בזה שזיכו אותו ומה שמחל אח"ז בזה אין מבטל המ"ע והוי כאלו אחרי שנתנו לו המנה יפה נתנו לאחרים דעי"ז לא נתבטל הוקדשתו מהנותנים וכן בזה. וכה"ג שעושה מכבוד התורה לא שייך עוזבי וכו' אבל מבלי כבוד התורה אף דכמ"ש דאין מבטל המ"ע דוקדשתו מ"מ צ"ע אם במכבד לאחרים שייך ועוזבי וכו' דנראה דלא שייך כן בכה"ג וא"כ למ"ש יהיה שייך מחילה אף לשאינו ת"ח מהתורה:
**וא"כ** לפמ"ש דכשנאמר דוקדשתו מהבעלים יוכל הכהן למחול לכל אף למי שאינו ת"ח. אבל אם הוי הזכות לכהנים מהתורה מצד עצמם דוקא לת"ח ולא לע"ה למחול. ולפ"ז אם נאמר דהוי של הכהנים בעצמם שייך ביותר מחילה מאם נאמר שעל האחרים לקדשם. אבל מ"מ גם בכה"ג שייך מחילה וא"כ לא שייך לומר כמ"ש שהוסיפו על דאורייתא שיהיה של כהנים דמאי הועילו בזה דכמ"ש דגם בנאמר כן שייך מחילה. גם יהיה מגרעים בתקנה זאת דאם נאמר דמהתורה דעל אחרים לקדשם מסתמא לא יתנו לאחרים לעבור על התורה. אבל השתא דרבנן נתנו לכהנים בעצמם הרי המה כמ"ש ימחלו בהתר לת"ח לקיים מ"ע דכבוד התורה וא"כ לא יוסיפו בתקנה זאת ולהיפוך יגרעו עי"ז כמ"ש. וא"כ זה שהקשתי לעיל במקומה עומדת דאם וקדשתו דאורייתא אם גם נאמר דמדאורייתא מפני דרכי השלום כדאיתא בגמ' מ"מ יקשה לשון אמרו דאיתא במשנה:
**אמנם** י"ל דהנה מקשים הלא כל התורה כולה מפני דרכי השלום איכא. דיקשה ג"כ כיון דבכל מצות איכא מפני דרכי השלום יקשה מה שכתבתי לעיל דלמה עקרו דאורייתא. ותירצו מפני עשה דשלום דדוחה דחמירי אבל אם כל המצות מפני דרכי השלום ומ"ע דכבוד התורה אין יוצאת מכלל הזה וא"כ למה עקרו משום דלא אתו לאנצוי דהוי ספק ביטול דרכי השלום מצוה דאו' דהוי ודאי דרכי השלום עמה:
**וי"ל** ע"ז דהנה מאי דאיתא כל התורה דרכי השלום דודאי לא שייך לומר דהמצות כולמו משום דלא אתו לאנצוי רק כי המצות בלעדי טעמם המיוחד בכל מצוה ומצוה נכלל בתוכם לעשות שלום וקשר האחדות בנו. וא"כ י"ל כדמשני ומפני דרכי השלום ודאורייתא אין הכונה משום דלא אתו לאנצוי רק מפני דרכי השלום בזה כמו בכל המצות וכן בוקדשתו וכו' והחכמים הוסיפו משום דלא אתו לאנצוי דלא מהני מחילה. והקשו ע"ז דכל המצות מפני דרכי השלום. וא"כ לא שייך לומר דחכמים הוסיפו שלא יהיה יוכל למחול אפי' נגד הת"ח דהאיך עקרו דאורייתא כיון דלא שייך עשה דשלום חמירי. ומתרצין דהוי דאורייתא משום וקדשתו. וא"כ לא שייך כבוד התורה מצדינו אלא לענין מחילה לת"ח ע"ז שייך לומר שתיקנו החכמים דלא אתו לאנצוי ולא יהני מחילה ולא שייך עקירה דאורייתא וכמ"ש ברש"י הנ"ל בפי' במשנה דכיון דמדאורייתא לכהן בלבד. וא"כ לא הוי עקירה לחכמים בהתקנה שלא יהיה יוכל למחול ויהיה כמו במדאורייתא שא"צ למחול ובא"צ מדאורייתא לא הוי עקירה מדרבנן כשתיקנו שאינו יכול למחול:
**הנה** כתבתי במה שיש לומר דאפי' נגד הת"ח הכהן קודם ועי' בפי' משניות לרבינו שם שכתב להפליא המנהג שכהן קורא קודם לת"ח וכתב אני נפלא הפלא ופלא מערי הגלות שנוהגין בזה המנהג אחרי היותם בריאים מחולאי המנהגים ומדעות האחרונים ודרכיהם ואין אצלם אלא ענינים נאותים ללשון הש"ס ואיני יודע מאיזה מקום בא להם וכו' עיי"ש. ועיין בירושלמי במסכת ברכות ס"פ אין עומדין עיי"ש. ולכן כאן כתב ומנהג פשוט הוא היום שאפי' כהן ע"ה וכו' דלאו מדינא כן רק ממנהגא. והנה דעת רבינו דוקדשתו דאורייתא עיין בספר המצוות סי' [מצוה] ל"ב ובמג"א בסי' ר"א ס"ק ד' שהאריך בזה עיי"ש. ועם כל זה דעתו דת"ח קודם וראיה ממסכת הוריות י"ג במשנה דאיתא במד"א בשוין אבל ת"ח ממזר קודם לכה"ג ע"ה ומרב אמי ורב אסי ורב הונא דקרי בכהני עיי"ש ובמסכת הוריות למדין מקרא אלא די"ל דת"ח מחלי ליקרייהו אבל כדאיתא מגילה כ"ח ע"א אין רשאי למחול ועיין ברש"י ותוס' שם ובב"י הנ"ל. ועיין בטורי אבן שם שכתב דהוי בכלל בזיון דאינו בכלל מחילה עיי"ש. וי"ל ג"כ בנאמר דכהן מהתורה יוכל למחול אף באין מוחל לת"ח מ"מ שייך לומר כדאיתא במסכת כתובות דף מ' כי אמרה לא בעינא מי ליכא לעשה עיי"ש ועיין בטורי אבן שם. משא"כ בת"ח שאין יכול למחול דהוי בזיון כמ"ש בטורי אבן הנ"ל:
**(ב)** אמנם בענין מחילה מכהן יש לעיין עוד:
**עי'** באו"ח בסי' קכ"ח סעיף מ"ה בהג"ה אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמעל בהקדש עכ"ל. ועיין בטו"ז בשם המרדכי דאע"פ שיש בהם קדושה יכולין למחול כדאמר בפ"ק דקדושין דף כ"א ע"ב דאין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום משמע דבלאו הכי מותר להשתמש בו עיי"ש ומ"ש בטו"ז שם. ועיין במשנה למלך בפ"ג מהל' עבדים ה"ח בשם המכילתא שהיה ר' מאיר אומר אין כהן נרצע והן אומרין נרצע. אין כהן נמכר והן אומרים נמכר. והקשה דכיון דס"ל לר"מ דאינו נמכר ממילא אינו נרצע עיי"ש שקושיתו על הלמוד בדרך אחר קצת ועיין במקנה דף כ"א ע"ב שם:
**ולענ"ד** לומר בזה ומקודם נדבר במאי דקיי"ל דאין דבר נקנה באמירה בלבד עיין בשו"ע חו"מ בסי' קפ"ט. וסי' ר"ד ס"ז. דאינו חייב במי שפרע החוזר מדיבורו רק מחוסר אמונה עיי"ש. ויש לחקור אם מעלת הקנין שאינו יוכל לחזור בו דבדבור יוכל לחזור בו. וכל זמן שאינו חוזר הוי קנוי לו ונפק"מ בקידש אשה וכיו"ב בו ואח"ז עשה קנין גמור אם נאמר כיון שלא חזר היה מקודם שעשה הקנין שלו כיון שלא ביטלו הלה למפרע. ועיין בתוספות במסכת ב"ב דף קכ"ג ע"ב בד"ה הכא שכתבו במתנה מועטת אע"פ שאם חזר מהני חזרתו כל זמן שלא חזר הוי קנין לו משום שאסור לחזור עיי"ש:
**אשר** עוד לעיין בענין קנין לדעת הרמב"ם בהל' מכירה בפי"א הל' ט"ו שכתב דחייב בשאינו חייב לא בעי קנין ועיין בשו"ע בסי' מ' ובקצה"ח שם וכנראה טעמו כמ"ש הרב המגיד בפ"ה מהל' מכירה הי"א עמ"ש שם ויש דברים שאין צריכין קנין וכו' והמ"מ שם וז"ל אלו הדברים וכו' שלא מצינו בהם קנין בשום מקום ולא יאות בו דבאמירה הם גמר הדברים וכו' עיי"ש:
**ונראה** כוונתו דאין צריך לקנין רק בדבר דצריך מעשה לקנות מצד הקונה אבל היכא דנגמר הדבר בלי המקבל לא צריך לקנין כמו במחילה ושעבוד וכיו"ב וכמ"ש במקו"א להסביר טעמו עיי"ש. וא"כ לפ"ז דעתו דשעבוד א"צ לקנין כלל משום שמשעבד גופו ואין לאחר לקבל ולעשות בו דבר ונגמר בדבריו בלבד מיד בהדברו. ואין להקשות לפמ"ש הריטב"א במסכת קדושין דף י"ז ע"א להוכיח דאף למאן דס"ל עבד עברי גופו קנוי היינו רק לענין האיסור דמותר בשפחה אבל מצד חלק ממון ידו בפ"ע עיי"ש. וכן נראה מתוס' במסכת ב"מ דף צ"ט ע"א בד"ה דלא עיי"ש דלא הוי רק שעבוד עליו ובמוכר עצמו דאסור בשפחה ע"כ לא שייך גופו קנוי כלל ועיין ברמב"ם בהל' עבדים. ואפ"ה צריך קנין בכסף ובשטר ולא אמרינן דהשעבוד נגמר בדברים בעלמא די"ל דהתורה ריבתה כן בעבד בלבד דצריך קנינים אלו ועיין בפ"ק דמסכת קדושין עיי"ש:
**אמנם** יש לעיין אם נאמר כיון דבלעדי גזה"כ היינו נאמר דלשעבוד גופו די בדיבור. ואין לחלק ולומר שמחוסר לעשות מלאכתו דהרי בחייב בשאינו חייב מחוסר ג"כ מעשה הנתינה כיון דעל השעבוד אינו מחוסר מאומה נגמר מקרי. וא"כ אם נאמר דמגזה"כ דלא הוי בלא קנין כלל אפי' לא חזר מדבריו. או דנאמר דמגזה"כ דבלי קנין יוכל לחזור. אבל כל זמן שלא חזר הוי משועבד והשטר והכסף שלא יהיה יוכל לחזור דבגזה"כ אמרינן תפסת מועט תפסת בכ"מ. והנה יש לומר דלא שייך לומר דמשועבד כיון דיוכל לחזור בכל שעה. אבל א"כ כדאיתא במסכת ב"מ פ"א דף י' פועל יוכל לחזור בכל יום ואפ"ה אמרינן יד פועל כיד רבו דמי עיי"ש. ויש לחלק בקצת דשאני פועל דהוי משום עבדי ולא עבדים וכו' כדאיתא שם וצ"ע:
**והנה** אם נאמר דמשעבד א"ע להיות עבד עברי ואינו חוזר מהני שעבודו בפה ולענין איסור לא נפק"מ דמוכר עצמו אסור בשפחה וכמ"ש במוכר עצמו לפי דברי הריטב"א הנ"ל אין לספק שאין בו רק שעבוד בלבד כמו האשה לבעלה במעשי ידיה עיין במסכת כתובות בסוגיא דאיני ניזונית ואיני עושה עיי"ש. ולפ"ז י"ל דהנה קושית המשנה למלך רק למאן דס"ל עביד לא מהני דלמאן דס"ל עביד מהני וא"כ שייך לומר דאם מכרהו באיסור דנפק"מ אם נרצע ואין הפירוש שאינו בכלל מכירה רק דאסור למכרו משום וקדשתו אבל במכר מכור וכמ"ש הר"ש בשם הירושלמי אם עביד מהני מחלוקת התנאים בזה עיי"ש:
**אמנם** יש ליישבו בלי מחלוקת. דהנה בהאי דוקדשתו אם הוי המצוה על האחרים או גם על הכהן עיין בב"י או"ח בסי' קל"ה שכתב דוקדשתו על הישראל בלבד ולא על הכהן עיי"ש אבל בטו"ז שם בסי' קכ"ח ס"ק ל"ט כתב דגם הכהן במצוה זאת והביא ראיה דאמרינן דאם לא רצה דפנו עיי"ש. ובספר אליה רבה השיג עליו והביא תשובת מהר"מ מרוטענבורג ז"ל שכתב דיכול למחול דיש חילוק בין נושא נשים בעבירה דלענין איסור שאני אבל מה שלכבודו ולהנאתו יוכל למחול וטעמא דכתיב כהונתכם שכהונה שלהם עיי"ש. וא"כ לפ"ז הכהן שמוכר א"ע אינו עובר על וקדשתו רק הקונה עובר ע"ז ונאמר דמצד ביטול מ"ע זאת לא מהני מכירתו וקנין הכסף והשטר בטילים. אבל כל זה מצד הקונה אבל מצד העבד דמשעבד א"ע והוא אינו בכלל האיסור ואם נאמר דכל זמן שאין חוזר מהני שיהיה כשעבוד וכשלו וכה"ג דנרצע שאינו חוזר בודאי וא"כ י"ל דהוי מכור וקמ"ל דאפ"ה אינו נרצע:
**ועי'** ברמב"ן במסכת יבמות שכתב גבי אין כהנות מוזהרות וכו' דמ"מ שייך לפ"ע עיי"ש ויש לחלק בזה. ועיין בר"ן במסכת כתובות דף ס"ט שכתב דמצוה לקיים דברי המת רק במוכר ולא בלוקח שלא נצטוה ע"ז ומהני תפיסתו עיי"ש ומ"ש במקו"א בזה וקצת סמך לדברינו זה וצ"ע בהנ"ל:
**ומיושב** קושית אליה רבה מנטילת רשות ומנה יפה דיוכל למחול מדאורייתא די"ל כמ"ש דמצד הכהן אין איסור וכיון שאינו רוצה יוכל הלה לברך מתחילה משא"כ בעבד לעבוד עמו דהוי על האחר האיסור דוקדשתו:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:18:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:18:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:18:2)

**וכל מי שהוא גדול מחבירו בחכמה קודם לקרות. והאחרון שגולל ס"ת נוטל שכר כנגד הכל. לפיכך עולה ומשלים אפי' גדול שבציבור.** במסכת מגילה ל"ב א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה הגוללו נוטל שכר כולן וכו'. שכר כולן ס"ד אלא אימא שכר כנגד כולן עיי"ש. דעת רבינו שהאחרון הנקרא הגולל ועיין בב"י בסימן קמ"ז שפי' הגדול מהקוראים אף שאינו האחרון ועי' במג"א ובר"ן די"מ הגדול שבבהכ"נ עיי"ש:
**ומה** שהגדילו מעלת הגולל בפי"ד מסופרים הי"ג שמגביה את התורה ואומר אחד הוא אלוקינו וכו' ויאמר ה' הוא אלוקים וכו' וגולל ומגביה ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו שמצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם וכו'. או תורת ה' וכו' עיי"ש הי"ג וי"ד. והמגביה נקרא גולל ומשום הנ"ל ראוי לגדול לעשותו ודעת רבינו כיון שהגלילה דבר בפ"ע וגם למה יהיה יותר במעלה מברכה וקיום תקנת משה ועזרא לכן פי' שהאחרון הגולל וא"כ אף שהוא האחרון בזה נוטל כנגד כולן על כי הוא מגביה ומעלה כבוד ה' ותורתו נגד כל העם באמרי קודש כנ"ל. אלא דיקשה מאי מקשינן מפני וכו' דאורייתא וקדשתו וכו' דהרי מטעם וקדשתו הגדול יהיה האחרון שהוא הגולל ויש ליישב וצ"ע קצת וי"ל כמ"ש לעיל דמעלת הגולל כדאי' במס' סופרים וזה לא היה בזמן המשנה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:19:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:19:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:19:1)

**אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל.** בגמרא אין שם כהן נתפרדה החבילה שני פירושים ברש"י לפי השני קורא ישראל קודם ולפי' הראשון כמ"ש רבינו דאין הלוי קורא אחרי ישראל. ועיין בחי' הר"ן שם עיי"ש:
**ולכאורה** יש להבין למה לא תיקנו משום אתו לאנצוי להקדים הלוי לישראל והנה לדעת רבינו שאין קורא הלוי אחר ישראל עי' בחי' הר"ן שלא יחזיקוהו לכהן כדאיתא במסכת כתובות מוחזקני שהוא כהן שקרא ראשון בחזקת כהן או וכו' שקרא אחריו לוי עיי"ש. וכתב שם אבל איני יודע למה לא יקרא ראשון וראיתי מי שכתב דאינו קורא כלל עיי"ש. ולרבינו קורא לתחילה אבל התקנה לא הוי שיקרא ראשון וצ"ע למה לא תיקנו אף בזה. ונראה דמשום אתו לאנצוי בלבד היכא דלא שייך וקדשתו לא תיקנו. ואולי כדאיתא שם דוקא שבתות וכו' דשכיחי רבים עיי"ש. וכמו"כ ברבים לא שכיח שלא יהיה ג"כ כהן ולכן בליכא כהן במעטים לא תיקנו דלא שייך אתו לאנצוי כדאיתא שם וצ"ע. ועיין לבוש בסימן קל"ה סעיף ח' עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:19:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:19:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:19:2)

**אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנית במקום לוי וכו'.** בתוספות במסכת גיטין נ"ט ע"ב בד"ה כי דאם אין בביהכ"נ רק כהנים אחד קורא במקום שבעה ועל כל פרשה יברך לפניה ולאחריה עיי"ש. ובמרדכי במסכת מגילה שאין כהן קורא אחר כהן ובעיר שכולה כהנים כהן אחד קורא וכו' אלא שבירושלמי במסכת גיטין עיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון מפני דרכי השלום עיי"ש. ומובא בב"י בסימן קל"ה ועיין מ"ש לעיל דעשה דשלום דחמירי דוחה כבוד התורה לדעת הרבה וכמו כן וקדשתו אף לדעת דס"ל דהוי דאורייתא. ורבינו לא הביאו ונראה כיון דדעתו דרק בשוין הקדימה לכהן לת"ח כמו כן אין להקדים לישראל לכהן דדעתו וקדשתו דאורייתא. ובשו"ע בסי' קל"ה סעיף י"ב בכולה כהנים יקרא כהן אחר כהן עיי"ש. ויש להבין למה דוקא בכולה כהנים בכ"מ שיש ז' כהנים נקרא לכולמו משום וקדשתו שהרי האחרים ג"כ בכבוד כדאיתא בגמ' ומי אחריהם וכו' ולוי אחרי הכהן נראה ג"כ משום כבוד ופגם לא שייך כיון שלא יקרא לישראל רק כהנים כמ"ש ברשב"א מובא בב"י שם. ודוחק לומר משום היוצאים והנכנסים והנה י"ל דא"כ נבטל לעולם הקריאה לישראל דשכיחי ברבים דתיקנו כן ז' כהנים וצ"ע למאן דס"ל וקדשתו דאורייתא. ועיין בהגהות מיימוני כאן:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:23:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:23:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/12:23:1)

**אין קורין בחומשין בבהכ"נ משום כבוד ציבור וכו'.** עיין לעיל בפ"ח הי"א ומ"ש שם עיי"ש: