## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema Chapter 2

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:1:1)

**הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא יד"ח והשאר אם לא כיון לבו יצא ואפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון.** ועי' ברשב"א שכתב דלא תליא במצות צריכות כונה דשאני מלכות שמים שאינו רשאי לפנות לדברים אחרים להגיה ומשו"ה מחלק בין פסוק ראשון לאחרים ובגמ' הוי מצי לתרץ כד מקשינן ש"מ מצות צריכות כונה דשאני פסוק ראשון וסיים דעכ"פ כונת קריאה נראה אף באחריני אף דמדרבנן היא כונת קריאה מיהו בעי עיי"ש ומ"ש מדרבנן י"ל דס"ל דפסוק ראשון בלבד דאורייתא וכן פי' הפר"ח בסוף ס"ז וכתב דסותר א"ע עיי"ש ויש לפרש דכתב שם אף דא"צ כונה לכתחילה בעי כונה ונראה מדרבנן וס"ל כתלמידי רבינו יונה דכונת אמירה צריך לכו"ע, ועי' בפר"ח סי' ס' מה שכתב לתרץ קושית הרשב"א למה לא משני בפסוק ראשון ודעתו לדעת הרמב"ם צריך כונה וקורא להגיה פי' שכיון לצאת ידי ק"ש אפ"ה בפסוק ראשון לא מהני כיון שמכוין גם לדבר אחר להגיה שאינו רשאי במלכות שמים עיי"ש ובזה מיושב קושית הכ"מ עיי"ש:
**והנראה** דמצות צריכות כונה לא שייכי בזה דשם הפלוגתא במעשה או גם באמירה לדעת הרמב"ן במס' ר"ה דלא כתלמידי רבינו יונה אם בעי אמירה, אבל במלכות שמים הוי רק הכונה והכונה מצוה בפ"ע בזה כו"ע מודו דצריך כונה, אבל בפסוקים שלאחריהם אף להרמב"ם הוי דאורייתא מ"מ תליא אם בעי כונה באמירה או בכל מצות ג"כ ועי' בלח"מ בהל' שופר פ"ב ה"ד וברמב"ן ר"ה הנ"ל עיי"ש, ולשון רבינו בפסוק וכו' שהוא שמע ישראל מורה ע"ז שהוא מלכות שמים ומשו"ה צריך כונה:
**ועי'** בר"ן במס' ר"ה דף ל"ב שכתב מתעסק מכוין לחינוך גרע מלא מכוין כלל, ומביא ראיה מריש מס' זבחים דבת מינה מחריב דלאו בת מינה לא מחריב בה עיי"ש והיינו בעולה לשם חטאות, ובטורי אבן הקשה ע"ז דלא דמי לשם דשאני חטאת לשם עולה דאי אפשר שיהיה כאחת חטאת ועולה ומשו"ה מחריב בה, אבל בהאי דמתעסק אם מכוין למצות חינוך אמאי מעכב למצות שופר הא אפשר לשתי מצות לחול כאחת עיי"ש, גם הקשה ממשנה דהיה קורא בתורה אם כיון לקרות יצא אע"ג דקריאת התורה מצוה בפ"ע עיי"ש:
**והנה** ע"ז י"ל דאם נאמר ק"ש דרבנן וכמ"ש במג"א בסי' נ"ט במצוה דרבנן לא צריכין כונה עיי"ש, וכמ"ש לעיל בשם רבינו יונה ושאגת אריה דאף מאן ס"ל ק"ש דרבנן עכ"פ ודברת בד"ת וק"ש משום מלכות שמים מדרבנן אבל בלא למד כלל ק"ש דאורייתא משום חיוב ד"ת עיי"ש, וכה"ג דעכ"פ היה קורא בתורה ולא נשאר רק ק"ש דרבנן דלא בעי כונה ועכ"פ בקורא ק"ש בתורה היתה כונה על אמירה דגם בלמוד התורה צריך לכוין וא"כ אף בלא כונה לק"ש במלכות שמים הוי דרבנן, וא"כ דאיתא אם כיון לבו על כרחך דק"ש דאורייתא ומצות צריכות כונה ואם כיון לבו פי' דוקא דכיון לבו לשם ק"ש וש"מ מצות צריכות כונה וכה"ג דמכוין לשם ק"ש אף דלמד מקודם הרי בכל ק"ש איכא למוד התורה ועל דרך זו מצותו בכך ומתרצין בקורא להגיה הכונה אם כיון לבו שלא יהיה להגיה ולא היה כונה ללמוד כלל וא"כ ק"ש דאורייתא לכו"ע וגם כיון לדבר אחר כמ"ש הר"ן וא"כ משם ראיה לדברי הר"ן דכמ"ש ברש"י אף שקורא ק"ש באמירה אפ"ה אינו יוצא גם אם נאמר דכונה למצוה אחרת הוי כונה להיפוך ולא יצא מ"מ מסתברא בק"ש וד"ת הוי כחד מינא:
**גם** לענ"ד כונה אחרת בדעת הר"ן הנ"ל דכונתו רק בכה"ג דמכוין להוציא בניו ועל עצמו לא כיון כלל הוי כגלוי דעת על ההיפוך דלא יצא אף למאן דס"ל א"צ כוונה כמ"ש בשם הרשב"ם בתוס' בכמה דוכתי, דלמה עליהם בלבד כיון לצאת ולא על עצמו אשר יותר בהחיוב מהם והדמיון מזבחים שכתב בר"ן דכונה להיפך גרע דאפי' היה למצוה אחרת, וא"כ בהיה קורא בתורה אין ענינו לזה דדוקא בכיון על אותה מצוה לצאת את בניו במה שהוא ג"כ מחויב ועל עצמו לא כיון הוי ככונה להיפוך אבל בכיון לקרות בתורה שהיא מצוה אחרת לא הוי גלוי דעת שיהיה כונה להיפוך דלא נחית על אותה המצוה הוי כמו בכל בלא כונה אבל לא להיפוך ועיי"ש בטורי אבן ולענ"ד לא יקשה אף באמת החינוך בקטנים אינו להוציא שאינן מחוייבים מ"מ זה מגדר החינוך לעשותם כמחויבים להרגילם לעשות בהגדלם וא"כ התקיעה ג"כ למען ישמעו ובהשמיעה לצאת יחנכו וירגילו א"כ הוי עכ"פ לצאת משום חינוך אותם. והנה שמעתי מקשים ממס' פסחים קי"ד ע"ב דאי' א"צ כונה ושתי טבולים להכירא הרי גם שם כונתו לחינוך וי"ל דזה גופא תירצה הגמ' שם דבכה"ג לכו"ע צריך כונה וי"ל כמ"ש ג"כ דלא נחית בכונה בראשונה רק להכירא ולא שייך סברת הר"ן הנ"ל.
**ובדעת** הכ"מ לדעת רבינו דאם מכוין בפסוק הראשון באחרים די בקורא להגיה עיי"ש, ונראה דע"כ פי' בקורא להגיה באמירה כמ"ש ברש"י, ועי' בשו"ע יו"ד סי' רע"ד סעיף א' דמחשבה לשמה בראש הספר מספיק לכל הספר עיי"ש והנה שם פי' בדיבור ועי' בסי' ל"ח סעיף ח' באו"ח, ובטו"ז סי' רע"ד ס"ק ע"א בשם הסמ"ג שיאמר וכל אזכרות וכתב שכן נכון שמא ישכח אח"כ לקדש השם במקומו עיי"ש, ועי' במס' זבחים דף ב' ע"ב בתחילה לשמה אח"כ בסתמא אמרינן כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה עיי"ש וכמ"ש להגיה לא הוי ככונה להיפוך וא"כ יהיה מובן בכונה בפסוק ראשון די על לאח"ז, וי"ל לפ"ז בלעדי זאת דהוי מלכות שמים יהיה די בפסוק ראשון וגם אם דכולה פרשה דאורייתא אפ"ה אח"ז די בסתמא וא"כ יהיה נגד מ"ש להוכיח דפסוק הראשון דאורייתא וצ"ע בזה:
**ועי'** בפנ"י וטורי אבן ר"ה מ"ש לחלק בין כונה לצאת לכונת האמירה עם מ"ש בר"י לחלק בין אמירה דלכו"ע בעי כונה דוקא כונה באמירה ולא לצאת דתליא אם צריכות כונה או לא עיי"ש, והנה זה שכתבתי לומר כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה לא שייך רק במחשבה לצאת אבל לא בהכונה באמירה כמ"ש תלמידי ר"י דבזה לא שייך לומר כן:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:3:1)

**מי שהיה מהלך על רגליו עומד בפסוק ראשון והשאר קורא והוא מהלך וכו'.** עי' בטו"ז בסי' ס"ג ס"ק ב':


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:4:1)

**מי שהיה עוסק במלאכה מפסיק עד שיקרא פרשה ראשונה כולה וכן האומנין בטילין ממלאכתן בפרשה ראשונה כדי שלא תהיה קריאתו עראי והשאר קורא הוא כדרכו ועוסק במלאכתו אפי' היה עומד בראש האילן או בראש הכותל קורא במקומו ומברך לפניה ולאחריה.** ועי' בלח"מ שעמד ע"ז למה יברך ברכות ק"ש ומאי שנא שאין מברכין (לפניהם בבהמ"ז) [ברכת המוציא] עיי"ש והנה לדעת הירושלמי בפ' כיצד מברכין דברכת המצות דאורייתא וא"כ תליא אם הוי דאורייתא דבדעת הרשב"א ור"ן במסכת סוכה מ"ב דברכות ק"ש לאו על ק"ש נתקנו וא"כ הוי מדרבנן, ועיין לעיל פ"א ה"ח שאין הכרע בדעת רבינו בזה, אבל קורא במקומו ומברך לפניה וכו' שנראה בשעת שעוסק במלאכתו מברך, וזה נגד הירושלמי שם דאיתא אומר ר' מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך דלכן מה אנן אמרין יעשה ויברך ועיין ברמב"ן במלחמות שכתב דאפי' שומע מהמברך עיי"ש, וראיתי בפר"ח שכתב ראיה לרבינו דמברך לפני' וכו' מירושלמי ולא ידעתי כונתו גם מה שמחלק בין ברכת דאורייתא ודרבנן צ"ע ונראה כמו דמצינו לחלק בבהמ"ז דאיתא ברכות נ"א ע"ב יושב ומברך ולא בשאר ברכות כמ"ש בתוספות שם בד"ה והלכתא דבהמ"ז דאורייתא החמירו להיות יושב ומברך ולא כן בשאר ברכות עכ"ל וא"כ ע"כ לדעת רבינו ברכות ק"ש מדרבנן ולא הוי כברכת המצות או דלא ס"ל לחלק בין ברכות ולומר דהוי דאורייתא, אבל יקשה למה לא יברכו הטוב ומטיב במלאכתן דהוי מדרבנן ולדעת הפר"ח בדרבנן מברך בעוסק במלאכתו גם דעת הרמב"ן דאין מנין הברכות שאחר המזון מהתורה עיין בפ"ב ה"א בכ"מ עיי"ש ובאכלו רק כזית הוי ג"כ רק מדרבנן ולא מצינו לחלק בכל זה, וצ"ל כיון דיש ברה"ז דאורייתא וברוב פעמים אוכלים כדי שביעה לא חילקו בזה וכמו"כ במנין ברכות הב' שנקבעו מנביאים ראשונים כדאיתא בגמרא יהושע תיקן ברכת (הזן) [הארץ] וכו' וצ"ע בכל זה וי"ל כמ"ש בק"ש שאין לו שיעור והכל מדאורייתא כמ"ש בשם המבי"ט כמו כן בברכת המזון רק הטוב ומטיב שלא נתקן משום בהמ"ז רק קבעו שם לכן הוי ברכה מדרבנן בלבד, ועיין בסימן קצ"א ובט"ז שם:
**והנראה** דלא אמרינן דפועלים יהיו פטורים ממצות דרבנן כמו הלל וכיו"ב רק פטרו בקיים הדאורייתא מהוספה מדרבנן בהדאורייתא כמו בבהמ"ז בהטוב והמטיב וברכה שלפניה כיון דיש שלאחריה אבל בברכת ק"ש דלפטור אותם לגמרי לא נאמר ולחלק בין לפניה ולאחריה לא נאמר בגמ' וכיון דברכות אין מעכבות ואינן על ק"ש כל ברכה היא בפ"ע ולא הוי הוספה לאחרות וא"כ כמ"ש לבטל מכולה אף הדרבנן לא אמרו בפועלים ובזה נראה ליישב קושיות הלח"מ הנ"ל גם ברכה רביעית מבהמ"ז פטרו לגמרי ועדיף מלאומרה במלאכה אבל ברכות ק"ש שלא רצו לעקור לגמרי התירו בעוסקם במלאכה כמו בק"ש בפרשה שניה:
**והנה** דעת רבינו מדלא נאמר שאין אומרים הברכות ומסברה לחלק כמ"ש דהוי לעקור כל המצוה שלא מצינו כיו"ב וגם מדאיתא בפרשה ראשונה בטילין ובזה לא נאמר בטילין לכן אמר מזה דקורא הברכות ואין מבטלין המלאכה ובירושלמי לא אמרו שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך זה בשאפשר בלי ביטול כל הברכה כמו בהוספה כמ"ש דבשביל שיעשה דרך עראי לא הוסיפו אבל גם שלא לבטל כולה אף בדרך עראי יעשה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:5:1)

**היה עוסק בת"ת וכו' היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמר עסקיהן ויקרא אם נשאר עת לקרות.** ועי' בכ"מ ובלח"מ ובפר"ח בסימן ע' ס"ק ד' כתב מקורו מירושלמי פרק אין עומדין א"ר ירמיה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר"ע ואחר ראב"ע הוי זמן ק"ש כמדומה שנתייאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי ציבור וכו' עיי"ש, והנה בירושלמי ליתא האי אלא שעוסקין בצרכי וכו' אבל כן בתוספתא פ"א דברכות עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:6:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:6:1)

**היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק וכו' גומר ואח"כ קורא עיי"ש, ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח.** ועיין בכ"מ ולח"מ וטו"ז ומג"א בסימן ע' בזה:
**והנה** יש להעיר דהנה עיין בשו"ע או"ח סי' רל"ה סעיף ב' אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית ועיין בסימן פ"ט בתפילה של שחרית בזה:
**והנה** במשנה שבת דף י' איתא לא ישב וכו' סמוך למנחה וכו' הנה נאמר קודם תפילה ולא קודם ק"ש וברמב"ם פ"ו מהל' תפילה כתב ג"כ מסמוך לתפילה ומסמוך לק"ש לא כתב אף דנכלל בלשונו לעיל וכן כאן אבל לא נדע מזה שצריך להרחיק סמוך שהוא כמ"ש ז"ל חצי שעה. ולכאורה במשנה נקטו תפילה ומכ"ש ק"ש דאורייתא ומדאיתא ואם התחילו אין מפסיקין ומפסיקין לק"ש וכו' אבל מהאי בלתי מוכח דמפרשינן בת"ת וכמ"ש ז"ל דמת"ת לק"ש יותר להפסיק משום דק"ש גם כן ד"ת אבל מזה דמחלקינן במס' סוכה דף ל"ח לענין הפסקה בין דאורייתא ודרבנן ואם כן למאן דס"ל ק"ש דאורייתא נדע סמוך בתפילה לכ"ש בק"ש:
**אמנם** יש לעיין דהנה בטעם הפסקה אף באיכא (שעות) [שהות] ביום נראה משום דלמא אתא לאמשוכי ויבטל התפילה, וכמ"ש רבינו ואם היה מתיירא שמא יעבור וכו', והנה לכאורה בלא"ה בהגיע זמן התפילה וק"ש מטעם זריזות ושיהוי מצוה לא משהינן ועיין בפנ"י שהקשה דמה"ט דשיהוי מצוה וכו' נהי' מחויב להתפלל במנחה גדולה מיד ומאי מקשינן אילימא סמוך למנחה גדולה הא איכא שעות ביום טובא וכו', ותירץ דעיקר זמנו מהמובחר בזמן מנחה קטנה ועיין במג"א סי' רל"ג ס"ק ב' שכ"כ עיי"ש, וא"כ עכ"פ נאמר בהגיע זמן מנחה קטנה יהיה מחויב להתפלל מיד ואם נאמר דבתפילה דרבנן לא החמירו משום זריזות ושיהוי מצוה וכו' להפסיק משום זה אבל בק"ש דאורייתא י"ל לפ"ז צריך לפסוק משום זריזין וכו' דבפ"ק דפסחים ילפינן מקרא ועיין פסחים ס"ח מאברים ופדרים בשבת ונראה דהוי דאורייתא וא"כ ההפסק משום ק"ש יהיה לכאורה מדינא ולא משום סייג:
**ולכאורה** נגד דברינו זה במסכת ברכות דף ד' ע"ב דאיתא מפורש חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יבוא אדם מן השדה ואומר אלך וכו' ואוכל קמעה אישן קמעה וכו', וא"כ נראה דמשו"ה יקרא בתחילת זמנו משום סייג שלא יעבור בכולהו ולא משום זריזות. והנה י"ל דסוגיא שם קאי למאן דס"ל ק"ש דרבנן וכן בצל"ח שם עיי"ש אף לדעת הרבינו יונה בלא למד ק"ש דאורייתא הרי שם איתא אם רגיל לשנות שונה וכו' דהוי מיותר אבל למשמע מיניה בלמד מקודם דאז ק"ש דרבנן וא"כ אם נאמר במצוה מדרבנן לא שייך זריזות וכו' לא יקשה משם, והנה מצינו זריזות וכו' בבדיקת חמץ דהוי מדרבנן ע"ז י"ל כמ"ש הר"ן בלא ביטל הוי הבדיקה דאורייתא והבדיקה קודם הביטול וכן כתבו בשריפה מה"ט שיהיה קודם הביטול לקיים מ"ע דאורייתא אבל צ"ע להחליט בזה ולומר דמדרבנן לא שייך זריזין וכו':
**ועיין** בסימן תרנ"ב סעיף א' בנטילת לולב דאיתא ומ"מ זריזין מקדימין למצוה וכו' ובהל' מגילה תרכ"ג סעיף א' לא נאמר כן רק זמנה כל הלילה וכו' ובהל' חנוכה סימן תרע"ב שם עיקר זמנו אז בסוף שקיעת החמה ועיין במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דנראה אפילו בזמן מועט שייך זריזין ועיין יבמות מ"ה מלין אותו מיד משום שיהוי מצוה וכו' עיי"ש:
**ועיין** בתוספות סוכה ל"ח ע"א בד"ה מאי שהקשו בקדוש היום דהוי דאורייתא ואיתא בערבי פסחים דף ק' ע"א דאין מפסיקין ותירצו דיוכל לקדש ביום וגם לא שייך שכחה משום דעוסק בסעודת שבת עיי"ש, ולמ"ש עכ"פ זריזין מקדימין וכו' שייך עכ"פ ועיין בסימן רע"א סעיף א' ובמג"א שם, ועיין ברשב"א במסכת שבת כ"א ע"ב מצותה משתשקע שכתב משום זריזין וכו' הרי נראה דעתו אפילו בדרבנן אמרינן כן ויקשה בכל מה שכתבתי:
**והנה** מצינו חביבה מצוה בשעתה גם בדרבנן במסכת פסחים דף ק"ה ע"ב ועי' מל"מ הל' מגילה פ"א הי"א ע"א ור"ה ל"ב ע"ב, והנה במקום אחר כתבתי דזריזין וכו' וחביבה מצוה בשעתה לאו אחת היא ועיין במג"א סימן כ"ה דחביבה וכו' בשהתחיל כבר במצוה לגמרה בלא הפסק וזריזין וכו' להתחילה ובפסחים ק' הנ"ל שם באפוקי יומא דחל עליו בעיקר זמנה הוי כבתוך המצוה ובארתי דברי ביותר בזה במקו"א עיי"ש, ומ"מ עכ"פ מטעם זריזין וכו' יקשה כנ"ל וביותר לרבינו דס"ל ק"ש דאורייתא ואפ"ה כתב דאין מפסיקין וכו' ועיין מ"ש בזה בפ"א מהל' מילה ה"ח עיי"ש:
**והנראה** בזה לומר דהנה מצותו כל היום אלא שזריזין וכו' וע"כ נראה דהוי ממצות זריזין אשר לא חייבה התורה רק מי שהוא זריז, נשכר שעשה מעשה המצוה ביותר כרצון התורה וכן נראה מלשון רש"י זריזותיה דאברהם וכו' עיי"ש והנה לקיים זריזות כבר כתב רבינו דמצותה בלילה אחרי יציאת הכוכבים וביום וכו' אלא מדבר במי שאינם מזריזים אינן מחוייבים לפסוק משום שמא ימשך ויבטל מצותו רק מי שמפסיק בשביל זה משובח אף דבלא"ה הוי זריז ונשכר מ"מ אף שאינו מזריזין ומפסיק מה"ט ג"כ משובח כגון בהתחיל באיסור וא"כ נראה משום זריזות אין מחייבין אותו להפסיק רק דלא הוי זריז אבל משום שמא יבטל המצוה יש מקום לומר שמחויב לפסוק ובזה מחלקינן במסכת סוכה בין דאורייתא ודרבנן בנטילת לולב דאורייתא לתפילה דרבנן:
**ולמ"ש** דאפי' במצוה דרבנן שייך זריזין מקדימין וכו' יש לפרש הסוגיא במס' שבת שם דמקשינן אלא סמוך למנחה קטנה אם התחילו אין מפסיקין נימא תיהוי תיובתא דריב"ל דאמר ריב"ל כיון שהגיע זמן תפילת המנחה אסור לאדם שיטעם כלום קודם שיתפלל תפילת המנחה, ועיין בתוס' שם בד"ה לימא משמע ליה דאפי' התחיל מפסיק מדאמר אסור לטעום עכ"ל, ולמ"ש י"ל דלכאורה אם נאמר הטעם הפסקה שמא ישכח התפילה וזה לא שייך בטעימה, אבל אם ההפסק מטעם זריזות וזה בהתחיל בהיתר דאז דנין משום זריזות ג"כ דהוי מזריזין ובהיתר התחיל וזה שייך גם בטעימה דמשום זריזות לא יקדים דבר קודם מעשה המצוה וא"כ דייקי מדס"ל אסור לטעום ועל כרחך משום זריזות ס"ל כן ולא משום חשש שכחה וא"כ ג"כ יפסיק מה"ט:
**והנה** י"ל ג"כ דאם מטעם שמא ישכח במצוה דאורייתא לא שכיח שכחה ועיין באו"ח בסי' ק"ח ובמג"א שם וביו"ד סי' רל"ב אם שכחה הוי אונס עיי"ש, ובלא שכיח לא שייך גזירה וכן דעת הרמב"ם בהל' תפילה מובא בשו"ע או"ח סי' פ"ט דמרחץ ובורסקי לא נאמר בשחרית משום דאין שכיח אז עיי"ש, וא"כ לפ"ז לא נדע האי דלא ישב סמוך הנאמר אי בתפילה דרבנן או בק"ש דאורייתא דבדרבנן שייך יותר שכחה מבדאורייתא אבל מטעם זריזות בדאורייתא יותר מדרבנן:
**והנה** דעת הר"ן בהתחיל בהיתר אינו מפסיק בדאורייתא עיי"ש ולא נראה כן דעת התוס' במס' סוכה דף ל"ח עיי"ש ולמ"ש בהתחיל בהיתר לדון מטעם זריזות א"כ בדאורייתא ודאי שייך להפסיק ואפי' בדרבנן, ועי' בתוס' במס' שבת בד"ה ואם התחילו וכו' שהוכיחו דאפי' התחילו באיסור אין מפסיקין לתפילה מדלא משני במס' סוכה דף ל"ח דמיירי בהתחיל באיסור עיי"ש, ולכאורה י"ל בהתחיל באיסור הרי נראה ששכח כבר ועיין ברש"י סוכה שכתב אם שכח וכו' עכ"ל וא"כ הרי שכח הזריזות וא"כ כיון שאינו מזריזין דהוי מצוה בפ"ע חובת הזריזין שאינו מהם ורק לדון משום שמא ישכח גוף המצוה, וי"ל משו"ה כתב רש"י ששכח וא"כ י"ל דשייך ג"כ זריזות רק ששכח אבל י"ל דמיירי בלא שכח וא"כ בלתי מוכח דאין מפסיקין דלא מצי לשנוי בהתחיל בהתר דאז ודאי צריך להפסיק משום זריזות דלמ"ש התחיל בהתר גרע מטעם זריזות רק מטעם שכחה שייך לחלק בזה להיפוך:
**ועי'** מ"ש בדעת רבינו דמיירי בהתחיל בהתר עיי"ש ולמ"ש בהתר שייך זריזות ויש להפסיק מה"ט, ועי' בה"ז שכתב מטעם לקרות עם הנץ החמה יעלה וכו' וכמ"ש בפי' המשנה לקיים דברי הזריזין עיי"ש, ובהלכה זאת אינו מדבר בהזריז:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:7:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:7:1)

**מי שירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות קודם שתנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא וכו'.** הנה במשנה אי' אם יוכל לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה וכו' ורבינו כתב לעלות וכו' ולא כתב ויקרא עד אחר ויתכסה, ומפרש גומרה עם הנץ פי' שהיה קורא קודם הנץ החמה כמ"ש בפ"א הי"א למה שינה מלשון המשנה המורה ע"ז שיקרא קודם הנץ החמה, ועיין בלח"מ שהקשה לר"ח שמפרש שקורא עם הנץ החמה דלשון המשנה מורה שקורא קודם הנץ החמה עיי"ש ולדעת ר"ח צריך לפרש דקודם הנץ קאי על לעלות ולהתכסות וביותר יקשה למה שינה רבינו לשון המשנה שמורה כדעתו ואפשר לומר שכיון בזה למ"ש ברי"ף בפ"ק דברכות אלא מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמיעבד כי האי מלתא אפ"ה מצוה למקרי קודם הנץ החמה מעט כדי שלא יתפלל אלא אחר הנץ החמה שנמצא שמתפלל עם היום ואע"פ שאין מתפלל עם הנץ החמה דוקא עכ"ל, וי"ל משו"ה שינה לשון המשנה להורות דגם אין הזמן לקרות רק עם הנץ החמה מעט קודם שהתפילה עם היום ג"כ יעלה, אלא דא"כ נפיק קולא לענין יתכסה דיהיה לפ"ז באין זמן אף לזה יתכסה אף שאינו מקיים כהלכתא דותיקין, ועי' בלח"מ שפי' לגמור עם הברכות ובכ"מ בשם הרשב"א להוכיח דברכות נאמרו אח"ז שאינן על ק"ש שאין אומרין אקב"ו עיי"ש, והנה בהלכה זאת כתב להעושים מהמובחר כותיקין ובהלכה הקודמת למה שמחויב אף לשאין זריזין כמ"ש לעיל:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:8:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:8:1)

**הקורא ק"ש לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו וכו' כדי שלא תהיה קריאת עראי ואם עשה כן אע"פ שיצא יד"ח הרי זה מגונה וכו'.** עיין במג"א סי' ס"ג ס"ק ט' שכתב משמע קצת ביומא י"ט דאפי' לצורך מצוה אסור לרמוז ועי' סעיף ז' עכ"ל, וכונתו מהאי דאיתא דרב רמז על שאמר ר' זכריה בן קפיטול והראה לו קביטול עיי"ש, וענין מצוה בזה כדאי' במס' חולין דף י"ח ע"ב אנא מרב יהודה גמירנא דאפי' ספיקי דגברא גריס ספק משמיה דשמואל ספק משמיה דרב, ובאדר"נ פכ"ד יכול אדם ללמוד תורה בעשרים שנה ולשכח בשתי שנים כיצד ישב וכו' י"ב חדשים ולא חזר לאחוריו נמצא מחליף חכמים זה בזה עיי"ש שבראשונה אמר אומר על טמא טהור בששה חדשים עיי"ש שנראה שזה גורם ביותר לתלות בגברא רבה דבריו, ומכ"ז דדקדוק בשמות החכמים דבר גדול היה להם וגם בכלל האומר דבר בשם אומרו וא"כ הוי בגדר מצוה, ומ"ש ועי' בסעיף ז' כונתו מדאסרו לפועלין לעסוק במלאכה שלא יהיה כעראי דהוי ממצותם לעשות מלאכתם כראוי והתירו מה"ט בפרשה שניה נראה דאפי' למצוה אין לרמוז, ומסתמא רב לא היה מרמז אם לא למצוה, והנה דמחלקינן שם בין פרשה ראשונה ושניה נראה לדבר שאינו מצוה אף לפרשה שניה לא, ורבינו סתם דבריו ואינו מחלק בין פרשה ראשונה לשניה הנה כמ"ש בדבר רשות בפרשה שניה י"ל ג"כ אסור וכן מסתברא, רק בזה היה לפרש דלדבר מצוה מותר בפרשה שניה ועי' בלח"מ שכתב כיון דהטעם שלא ישויניה כעראי וה"ט באומנין לעיל דמחלק בין פרשה שניה וראשונה לא צריך לפרשו כאן עיי"ש, וכמ"ש בכונת המג"א דאומנין בגדר דבר מצוה וא"כ י"ל ג"כ רק לדבר מצוה אבל לדבר רשות לא דגם באומנין רק משום ביטול מלאכה התירו אבל ברשות אין לחלק בין ראשונה לשניה כן נראה לענ"ד:
**ועי'** בירושלמי ברכות פ"ב מ"א באמצע שואל וכו' עד כדון באמצע הפרשה, ואפי' באמצע הפסוק ר' ירמיה מרמז ר' יונה משתעי ר' חונה ר' יוסף ודברת בם מכן שיש לך רשות לדבר בם ועי' בירושלמי להלן מ"ה עיי"ש, הנה נראה דאף משום מצוה לא ירמוז ובשאילות שלום בלבד שחילקו בין לכבוד ויראה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:11:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:11:1)

**הקורא למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה אע"פ שאינו רשאי אני אומר שיצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה.** ועי' ברא"ש ורבינו יונה דמפני מה קדמה שאמר ר' יהושע בן קרחה רק לכתחילה עיי"ש והוי ככל התדיר ומוקדש דקודם ואם לא הקדים מהני, אמנם במס' מגילה י"ז ע"א הלשון תנא וכן בהלל וכן בק"ש עיי"ש, ועי' בירושלמי שם ובמס' ברכות בפ"ב שמפרש למה בהלל אינו יוצא בלמפרע כי סדר פרשיות נאמרו מתחילה משלעבר ואח"ז לעתיד עיי"ש וא"כ נראה בהלל אף בהקדים הפרשיות אינו יוצא ולדעת רבינו האי וכן לק"ש אין דומה ממש ונראה משום דנלמד מוהיו בהויתם וזה לא שייך בק"ש כמ"ש שאין סמוכים בתורה ולא שייך ע"ז בהויתם משא"כ בהלל ומגילה וגם מהדברים וכו' וא"כ כונת הרמב"ם דמצד והיו לא שייך בזה משום כמ"ש שאין סמוכין מהתורה רק משום שיקבל מלכות שמים תחילה מה"ט לא שייך לומר שאינו יוצא, וביותר אם נאמר דרק פרשה הראשונה דאורייתא לא שייך לומר שאינו יוצא דהוי תרי דרבנן, ומצאתי בפר"ח סי' ס"ד שפי' כמו כן משום שאינה סמוכה בתורה וכו' כמ"ש ומביא ראיה מהיה קורא בתורה והגיע זמן ק"ש וכו' דמסתמא קורא כמ"ש בתורה שלא כסדרן של החכמים:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:11:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:11:2)

**קרא פסוק וחזר וקראו פעם שניה הרי זה מגונה קרא מלה אחת וכפלה כגון שקרא שמע שמע משתקין אותו.** ועי' בלח"מ שכתב דלפי' רש"י אתי שפיר לישנא דגמ' לא קשיא וכו' ועי' בתוס' במס' ברכות דף ל"ד ע"א בד"ה אמר פסוקא ובמהרש"א שם ובס' שנות אליהו שכתב דקושית הגמ' דילמא מעיקרא לא כיון לבו לא שייך בכפל מלה מלה דאם לא כיון במלה הראשונה היה לכוין בהשניה עיי"ש, וכל זה שייך בכופל כל הפסוק מלה במלה או שתי מלות לכל הפחות אבל בכופל שמע שמע בלבד לא שייך לומר כן ובגמ' סתמא אי' ויש ליישב בזה לדעת ר"ח ורבינו, ועיין בכ"מ בשם הר"מ דאם לא כיון יכפיל אף דהוי מגונה עיי"ש, ובירושלמי מחלקינן בין בציבור ליחיד ונראה דאפי' בכיון כדאי' שתחנונים הוא לו, וא"כ בציבור בלחש רשאי רק עבור כי שמע בקול משו"ה משתקין וזה נראה דודאי עדיף לקרוא עוד הפעם בלחש משלא לכוין וא"כ מ"ש הר"מ דלא לחוש למגונה בלא כיון הרי אפשר בלחש ולקרוא בקול בודאי נראה דמשו"ה לא יעשה במגונה, ולמ"ש לעיל בפ"א ה"ד טעם גדול יש בקריאת שמע בקול יש להבין דברי הר"מ בכ"מ כי בזה אנו מצרפים שמע עם ואהבת כמ"ש לעיל, ועי' בטו"ז בסי' ס"א ס"ק ג' שכתב דגם בלא כיון יקרא רק בלחש ועי' בטו"ז סי' ס"ג ס"ק ג' ובמג"א שם ס"ק ו':


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:12:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:12:1)

**קראה סירוגין יצא אפי' שהה בין סירוג לסירוג כדי לגמור את כולה יצא והוא שיקרא על הסדר.** עי' בפר"ח סי' ס"ה ס"ק א' בזה ואיתא בהגהות מיימוני שאין לחלק בין הפסק בשיהה לדיבור עיי"ש, והנה בלתי מסתבר באומר מלה אחת ומדבר ומפסיק אף בשיהה זמן מרובה שלא יחזור לראש ונראה רק בפסוקים אמרינן כן וא"כ יש לעיין בין אם כל הפסוק דאורייתא או פסוק הראשון בלבד דקיים הדאורייתא כהלכתו בפ"ע, ובמס' ברכות כ"ד ע"ב ר' אבהו הוי קאזיל בתריה דר' יוחנן והוה קרי ק"ש כי מטי למבואות המטונפות אשתיק וכו' ומשם נלמד שאין חוזר לראש והנה עי' בדף י"ג עד על לבבך בעמידה וא"כ ר"י שהיה מהלך ובא במבואות המטונפות על כרחך כבר קרא ק"ש עד על לבבך ויצא ידי דאורייתא לדעת הסוברים פסוק הראשון מדאורייתא ועי' בפר"ח ס"ז דדעת רבינו דשתי פרשיות דאורייתא, ועי' בס' שאגת אריה סי' ב', והנה מ"ש והוא שיקרא על הסדר ודעת רבינו בהי"א בהקדים פרשה לפרשה יצא ע"כ פי' על הסדר בפסוקים ומיירי ע"כ בתוך הפרשה ע"כ, ועי' בירושלמי פ"ב דברכות דשם איתא דר' יוסי אמר לא יצא בכדי כולה עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:12:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:12:2)

**קראה מתנמנם והוא מי שאינו ער ולא נרדם בשינה יצא ובלבד שיהיה ער בפסוק ראשון.** בירושלמי פ"ב דברכות ה"א, ר' אלעזר סליק לבקרא לר"ש בר אבא א"ל בגין דאנא תשיש ואנא קרא ק"ש ומתנמנם נפיק אנא ידי חובתי אמר לו אין עיי"ש דאפי' בלא תשיש כוחו יצא:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:13:1)

**ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה אבל אם ידע שקרא ונסתפק אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך וכו'.** עיין בצל"ח דף כ"א שהוכיח מדאמרינן בספק דרבנן אינו חוזר אף דהוי נגד חזקת חיוב דלא אמרינן בדרבנן נגד חזקה לחומרא רק במאי שיש לו עיקר מדאורייתא עיי"ש:
**ועי'** בענין חזקת חיוב במצוה בס' שערי תורה ח"ב כלל א' פרט ד' לאאמ"ו הגאון ז"ל עיי"ש, והנה לכאורה בלעדי חזקת חיוב יש חזקה קמייתא שלא עשה המעשה ונראה נפק"מ למ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל בעשה המצוה ומסופק אם עשה אותה כהלכתה דשייך לומר דאתרעי חזקה קמייתא אבל משום חזקת חיוב כמ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל שם בשם ס' מוצל מאש אפי' בכה"ג לחומרא ועיין בירושלמי ריש ברכות הבאתיו לעיל בפ"א מהל' ק"ש ה"א ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש נשמענא מהדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לקרות הדא אמרת ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש צריך לקרות עכ"ל, והנה בקורא קודם לכן בביה"ש דלא הוי ספק במעשה ולא שייך אוקמי אחזקת שלא קרא דהרי קרא ולא הוי רק משום חזקת חיוב ונראה דמשום חזקת חיוב אפילו בקרא וספק כהלכתו חוזר וקורא, והנה לכאורה י"ל בביה"ש הוי בחזקת יום ועיין במג"א סימן שמ"ב וחזקת יום לא אתרעי ע"י הקריאה דחזקה דאתרעי שייך אם נדון אם עשה המעשה כהלכתו כיון דעכ"פ נעשה מעשה אתרעי החזקה משא"כ לענין חזקת יום לא שייך אתרעי ע"י המעשה דקריאה שלא נפחת ונגרע ממנה ואין שייכות לה עמה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:13:2)

**חוזר וקורא ומברך וכו'.** ועי' בכ"מ בשם הרשב"א ובהל' מילה פ"ג ה"ו ובכ"מ בשם תשובת חכמי לוניל עיי"ש ובהל' מגילה וחנוכה פ"ג הל' ה' ובכ"מ ולח"מ שם ומה שאכתוב בס"ד שם בזה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:14:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:14:1)

**טעה וכו' ואם נסתפק לו אחר שקרא למען ירבו ימיכם אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך.** עיין בטו"ז יו"ד סימן ס"ט ס"ק כ"ד ובשו"ע או"ח סי' ת"ט ס"ק ו' וסימן תכ"ב ס"ק א' שכתב דהוי בגדר רוב ודן מזה לענין מליחה ועירוב בכה"ג עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:16:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/2:16:1)

**היה קורא באמצע הפרשה אינו פוסק ומתחיל לשאול אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו כגון מלך או אנס וכיו"ב אבל מי שהוא חייב בכבודו כגון אביו ורבו אם נתן לו שלום תחילה פוסק ומשיב לו שלום.** ועיין בכ"מ בשם הרא"ש שפי' מפני היראה הוא אביו ואמו דשואל ומפני כבוד אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום עיי"ש:
**הנה** רבינו כתב במפני הכבוד במי שחייב בכבודו, וי"ל משום כבוד התורה וכבוד אביו והנה החילוק בין משיב ושואל י"ל דלשאול י"ל מסתמא מוחלין על כבודם מפני כבוד השמים דנראה דמיירי אף ביודעין שקורא ק"ש אבל במשיב א"כ נראה שאין מוחלין דלמה שאלו בשלומו שהרי המה אינם מצווים וחייבים בכבודו ולכן פי' מפני יראה מי שמתיירא אנס ומלך וכמו שפי' בכ"מ היכא דלא הוי פקוח נפש עיי"ש דמשום כבוד נאמר דמסתמא מחלו, והנה בזה אם נאמר בכה"ג דמסתמא מחלו לא שייך כבוד התורה ואביו ויש לעיין עי' בטו"ז א"ח סימן נ"ג סקי"ב ובספר מוצל מאש סימן י"א בכבוד ציבור אם יכולין למחול ועיין במסכת יומא בפ' בא לו בעשור לחודש קורא בעל פה ולמה לא נאמר מסתמא מחלי שלא לעבור איסורא לקרות הכתב בע"פ וצ"ע ועיין בחי' הר"ן במסכת סנהדרין דף י"ט שכתב כמו"כ במלך בחליצה לא מהני מחילתו ושאני באגריפס ששבחו רבנן זה שהוא בעצמו עשה נגד כבודו עיי"ש ובמ"א במסכת שבועות בענין עשה דכבוד התורה כתבתי בזה בענין עמידת ת"ח בדין, ועכ"פ בדעת הרמב"ם י"ל דס"ל דאמרינן מסתמא מוחל ומחילתו מהני ובין הפרשיות דשואל לכתחילה ומשיב לכל שם שאינו שואל לכל אדם כמו שאינו רשאי לרמוז וי"ב שלא יחשבו לעראי דהוי כן בשואל לכל אדם:
**ועיין** ברשב"א מובא במג"א סימן ס"ו ס"ק ב' דמותר לכתחילה לשאול הקורא אע"פ שיודע שיצטרך להשיבו עיי"ש ולמ"ש בדעת רבינו אינו כן ועיין במג"א שם ס"ק א' דאם נדע שאינו מקפיד א"צ לשאול בשלומו וזה מסכים למ"ש לעיל: