## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema Chapter 3

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/3:1:1)

**הקורא את שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא הגיע זמן קריאתה ולא מצא מים קודם שיקרא לא יאחר קריאתה וילך לבקש מים אולם מקנח ידיו בעפר או בצרור או בקורה וכיו"ב וקורא.** כבר העיר בצדק בספר מעשה רוקח דבגמרא אי' א"ר יוחנן הרוצה לקבל עליו מלכות שמים יפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל וכו' ורבינו לא כתב רק קורא ק"ש ולא יפנה וכו' ונראה דעל ק"ש בלבד ליטול ידיו גם בלא נפנה ויפנה קאי לדעתי על תפילה, ועיין בפ"ד מהלכות ברכות ובכ"מ דצריך לברך על נטילת ידים בק"ש ונראה בהסח הדעת בלבד ומשו"ה כמ"ש בספר הנ"ל לייט וכו' משום דלא הוי בידים מזוהמות עיי"ש:
**ונראה** דהנה בגמרא איתא מקרא ארחץ בנקיון כפי ואסובבה מזבחך ד' ומשו"ה א"ר יוחנן מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, ועיין ברבינו יונה בתפילין שבראש משעבד נשמתו וביד גופו ובמזוזה ממונו וזה מלכות שמים שלימה עיי"ש אבל ענין הנט"י לזה לא פירש, ונראה דבמסכת ברכות דף נ"ג ע"ב ר' זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות לברכה א"ר נחמן בר יצחק אנא וכו' במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים האחרונים וכו' עיי"ש והנה מים הראשונים משום סרך תרומה ואחרונים משום סכנה ועיין בתר"י שם שעמד ע"ז ובתוספות ונראה כמו מצות דאורייתא וכן דרבנן כמה טעמים לדבר אחד, והנה קידוש ידים בעבודה לכהן העובד במקדש לקדש ידיו ורגליו כלי עשיה כל פעלי בני אדם ע"י הידים וע"י התנועה ממקום למקום ע"י הרגלים וכהן אשר יקדש לה' כל מעשיו לכן יקדש את ידיו ורגליו במים ככל הקרוב לשם ה' לגבוה יהיה טהור וקדוש ופירוש הרמותי את ידי וכו' שאמר אברהם ע"ה שאמר כי הרים את ידיו מפועלי חול להיות מורם לשם ה' כמ"ש במדרש שעשאן תרומה הכונה כי שם תרומה על כי הדבר אשר ראשית יעודו לאכל לשובע נפשו והוא הקדישו לה' מרים אותו במעלתו וכן אברהם אבינו ע"ה הרים ידיו דכל אשר יעשה בידיו יהיה קדוש לה' לכן אמר אם אקח וכו' כי מעשיו במלחמה היה לכבוד ה' וארז"ל ירחץ אדם פניו ידיו ורגליו לכבוד קונהו שבת נ"ט שנאמר כל פעל ה' למענהו ועיין בכ"מ פ"ד מהל' ברכות עיי"ש וקודם אכילה לא יאכל כבהמה לשובע נפשו כמ"ש ברמב"ם בפ"ח מפירקין שכל הנאת הגוף יהיו מכונים לה' לשמור גופו למען ירבה בכוחו לעבודת ה' כי כל כוחות הגוף יהיו משועבדים לו יתעלה וביותר מזה קודם הברכה ולכן אמר כשם וכו' לעבודה כן לברכה וביותר מכל זה יקדש ידיו ככהן העובד בעת כי קורא ק"ש ומקבל על עצמו מלכות שמים אשר נכלל בזה לשעבד כל כוחות גופו ונפשו לה' שהוא מענין הקרבן שזה כונתו כאלו הקריבו גופו ונפשו כמ"ש ז"ל ולכן קודם ק"ש ירחץ ידיו אשר בזה יראה כי ברצונו להרים ידיו לה' כמ"ש מאברהם אע"ה שאמר הרמותי וכו' וע"ז נאמר מקרא ארחץ וכו' ואסובבה מזבחך וכו' ומעלה אני עליו כאלו הקריב וכו' בזה שרוחץ קודם ק"ש בזה שהקדיש פועל ידיו עם זה מראה כונתו שלימה מענין קרבן מהוראה אחת וזה המלכות שמים שלימה כי הכל יהיה למענהו, וע"ז נאמר והתקדשתם וכו' כקודש אשר לפני ה' כן המקדש ידיו טרם אכלו על כונה זאת להרים ולהקדיש מזונו והנאת עולמו פה על הארץ הודה ויפיה והעלז בה הכל לה' הן זה דרך קדוש הוא ואם לפני האכילה ככה כמה יש לקדש ידיו לפני ק"ש שיהיה מלכות שמים שלימה ולכן מובן דעת רבינו שעזב יפנה וכו' למען להורות לא משום שמא ידיו מזוהמים יברך רק משום הסח הדעת כמו בעבודה במקדש כי הקידוש ידים מעין הקרבן ועבודתו ומענין מלכות שמים שלימה היא לכן יהיה קודם ק"ש ובעבור ק"ש בלבד ג"כ ובמקו"א כתבתי כי האומרים שאו ידיכם קודש וכו' בנט"י לאכילה על הוראה זאת:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/3:2:1)

**אין קורין לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא וכו' ולא בבית הקברות וכו' וכל מי שקורא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא.** ובראב"ד השיג ע"ז למה בבית הקברות לא יהיה יוצא ועי' בכ"מ ולח"מ ובפר"ח סימן ע"א בזה, והנה חשבתי לומר כמו דאמרינן במס' ברכות דף י"ח משום לועג לרש דזה לא שייך רק באם עשה מצוה שיוצא בה הוי כמ"ש ברש"י לועג על שהם אינן מקיימין אבל אם אינו יוצא לא הוי לועג בזה ומצאתי כן בספר ישועות יעקב בסי' ע"א אבל מדאיתא במסכת ברכות ג' ע"ב אין אומרין בפני מת וכו' לא שנו אלא ד"ת וכו' ובתוספות שם בד"ה אין בשם הרי"ף ורב האי גאון דוקא בד"ת עיי"ש וא"כ אף בלא יצא ידי ק"ש מ"מ הוי דברי תורה והוי עוד לועג לרש והנראה דכיון דטעמא דלועג לרש חרף עושהו, א"כ הוי נגד כבוד ה' בזה כמ"ש לעיל וא"כ בקבלת מלכות שמים אשר ישעבד הכל לכבוד ה' אם בעת הזאת יעשה נגד כבוד קונהו מסתברא שאין מלכות שמים שלימה ולא יצא ואפי' מאן דפליג בבה"כ י"ל דמודה בזה ושם נאמר דהוי תועבה עיין ברכות כ"ב ע"ב ובתוספות שם:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/3:3:1)

**בהכ"ס החדש שהוכן ועדין לא נשתמש בו מותר לקרות ק"ש לנגדו ולא בתוכו וכו'.** ובראב"ד דדעת הרי"ף בבעיא דלא איפשטא אם יש זימון לבה"כ לקולא עיי"ש וברא"ש לקולא דהוי ספק דרבנן ולכאורה יש להבין בגמרא כ"ו ע"א א"כ מאי מקשינן והא מיבעיא ליה לרבינא הזמינו וכו' דהרי מה"ט דמבעיא לרבינא ולא איפשטא לכן הקיל רב חסדא משום ספיקא דרבנן, ועיין בהגהות מיימוני פ"ב הט"ז מהל' חמץ ומצה דבספיקא דדינא אף בדרבנן לחומרא עיי"ש ועיין במסכת ברכות בכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל דהוי ספיקא דדינא וגם בדעביד כמר עביד וכו' אבל בדעביד וכו' כבר כתבתי לעיל שאינו מטעם ספיקא:
**ולא** כן דעת הרמב"ם שפסק גם בהל' חמץ ומצה לקולא בתיקו וצ"ל בזה כמ"ש בכ"מ ובלח"מ וי"ל ג"כ דרבינו ס"ל דהוי ספיקא דאורייתא אף דקיי"ל בעלמא הזמנה לאו מלתא מ"מ כמ"ש בראב"ד משום בזיון הוי ג"כ דאורייתא דכל עיקרו דבה"כ הוי משום בזיון ונראה דאסור מדאורייתא ומשום הכי מספיקא לחומרא ועם כל זה כתב "היו שני בתים זימן אחד מהם לבה"כ ואמר על השני וזה הרי השני ספק אם הזמינו לכך אם לא לפיכך אין קורין בו לכתחילה ואם קרא יצא וכו'" י"ל דשם שייך לומר לאוקמיה אחזקתו דקמייתא שלא היה מוזמן לבה"כ משא"כ ביש הזמנה וכו' דלא שייך חזקה ולכן בדין זה אין קורין ובספק אם הזמין רק לכתחילה לא ובדיעבד יצא, אמנם למה נאמר לכתחילה לא יש לעיין, והנה כמ"ש לעיל בפ"א ה"ט דבספק אף במצוה דרבנן אין לעשותו בדרך הספק עיי"ש אבל א"כ בידע ספיקו אף בדיעבד אינו יוצא ולא נראה לפרש דמיירי כאן בלא ידע בשעת קריאתו מספיקא והיה נראה דדעת רבינו אין כמ"ש שם בדעת ר' פלטיו גאון ז"ל וס"ל דלכתחילה כמו בכל איסור דרבנן שאין להכניס א"ע לכתחילה כ"כ במצוה אבל בדיעבד יצא וצ"ע ואתי שפיר בזה מה שהקשיתי מאי מקשינן והא מיבעיא וכו' דילמא מה"ט לקולא דהוי ספיקא דרבנן לדעת הראב"ד ורא"ש וי"ל דגם הם ז"ל ס"ל דעכ"פ לכתחילה אין להכניס לספק דרבנן ורב חסדא אומר עומד וכו' ונראה אף לכתחילה ומקשינן כיון דמיבעי וכו' לא הוי להתיר לכתחילה ועיין מ"ש בהלכה ט"ו להלן בס"ד:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/3:5:1)

**דברים של חול וכו' אבל שמות המיוחדים והם שמות שאינן נמחקין אסור להזכירן בבה"כ וכו'.** ועיין בכ"מ ולח"מ למה לא כתב משלום דאיתא במסכת שבת דף י' ע"ב שאין רשאי לאמרו בבה"כ ומרחץ עיי"ש ובפר"ח סי' פ"ה ס"ק ב' בזה ובפי' ר' דוד עראמה ז"ל כתב שהוא בכלל שאין נמחקין כמ"ש בפ"ה מיסודי התורה שכל שלמה וכו' קודש דפי' מי שהשלום שלו וא"כ שם קדוש הוא וסיים שהוא דוחק:
**והנראה** לומר דהנה שם איתא אין שאילת שלום ואין שם מקרא וכו' מסייע לרב המנונא דאמר אסור לאדם שיתן שלום וכו' משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום אלא מעתה הימנותא נמי אסור למימר בבה"כ דכתיב האל הנאמן וכ"ת ה"נ וכו' התם שם גופא לא מקרי הכי דמתרגמינן אלקא מהימנא הכא ה' גופא מקרי שלום דכתיב ויקרא וכו' עיי"ש, ובתוספות בד"ה מתרגמינן דגם בשלום מתרגמין דעביד ליה שלום וכו' עיי"ש:
**והנראה** לענ"ד דלאו בשם שלום בלבד נאמר בגמ' רק בשאילת שלום, דאל"כ למה נקטו שלום יותר מחנון וכיו"ב וכי לא שייך שלום אשר לא נאמר על ה' ואינו מיוחד לה' כמו חנון וכיו"ב ורק שאילת שלום לומר שלום עליך שהכונה בזה ה' יהיה עמו שהוא אדון השלום ובמשנה ברכות נ"ד ע"א שיהיה אדם שואל לחבירו בשם ה' וכו' יברכך ה' ה' עמך גבור החיל וכו' ועי' ברש"י שכתב שאינו זלזול לכבוד ה' בזה עיי"ש, ובלתי מובן עוד והתקינו וכו' למה התקינו כן ונראה שתיקנו למען יהיה שם שמים שגור בפינו ונזכיר טוב כי הברכה מה' בלבדו, ולכן נראה ששלום עליך הכונה ג"כ ה' שנקרא שלום אדון השלום ובמדרש מלך שהשלום שלו, וא"כ שאילת שלום בכלל ברכה ותפילה לה' לכן סמכו למקרא ותפילה וכו' שאינה בבית המרחץ ובה"כ, ולפ"ז הדיבור שלום בלבד בלי שאלת שלום לא כיונו דהוי כמו רחום וכו' אלא דקושית הגמ' בהמנותא וכו' אלקא מהימנא הכא הוא גופא מיקרי שלום שנא' ויקרא וכו' אשר ג"כ היא בגדר ברכה ותפילה, וכן בכל מקום שנאמר דרך ברכה ותפילה דהוי כונתו לשם ה', ועי' בסי' ע"א בטו"ז ומג"א מי ששמו שלום אם מותר להזכירו בבה"כ עיי"ש ולמ"ש לדעת הרמב"ם י"ל דוקא שאלת שלום בלבד בכלל האיסור והאי דלא הזכיר שאין שאלת שלום בבה"כ נראה דהוי בכלל מ"ש בהל' ד' "ולא ק"ש בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקדש אסור לאמרו בבה"כ וכו'" עיי"ש שנראה דהוי שאלת שלום בכלל זה וממעלת שאלת שלום שמצינו מקום להפסיק בק"ש וכיו"ב, ולשון שאלת שלום יש לפרש כמו שאלה בברכת השנים לשון תפילה וברכה, ולשון שלום עליך ולא אליך נראה כמ"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:15:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/3:15:1)

**היה קורא ק"ש בבית ונסתפק לו אם יש שם צואה או מימי רגלים או אין שם הרי זה מותר לקרות, היה קורא באשפה ונסתפק לו אם יש שם צואה או אין שם לא יקרא עד שיבדוק שחזקת האשפה שהוא מקום הטינופת אבל ספק מי רגלים אפי' באשפה מותר לקרות.** ומגמ' ברכות כ"ה ע"א, ומשום דהוי ספק דרבנן במי רגלים דמהתורה נגד העמוד בלבד ובספק לא גזרו עיי"ש:
**והנה** נראה באשפה לא הוי ספק השקול וכמ"ש דחזקה שיש בו צואה וכיו"ב בשו"ע או"ח סי' ע"ו סעיף ז' וא"כ במי רגלים דעל כרחך ג"כ מצוי דאל"כ אף באשפה לא נחמיר מספק וצ"ע למה במצוי להקל בדרבנן דנראה רק בספק השקול להתיר אף בדרבנן ומצוי נראה דהוי בגדר רוב ועי' בתוס' כתובות דף ט' בסוגיא דפתח פתוח בענין רוב שאינו גמור עיי"ש ולכאורה באשפה אפי' בספק ספיקא דאורייתא לחומרא בצואה ונראה דלשון חזקה לאו דוקא דבספק ג"כ אסור, אבל זה לא נראה לומר דמי רגלים לא הוי חזקה שם וראיתי בס' מעשה רוקח שעמד ע"ז למה לי חזקה וכתב למען נבין כי בבית נהפוך חזקה שאין בו דספק אסור עיי"ש, אבל למה באשפה לענין מי רגלים נקל כיון דהוי חזקה, ואם ג"כ נאמר כמ"ש דחזקה לאו דוקא רק מצוי למה נקל במצוי בדרבנן גם כמ"ש לעיל ה"ג דנראה דעת רבינו בספק דרבנן אין רשאי לכתחילה וכאן מתיר אף לכתחילה כנראה בגמ' ג"כ, ונראה לחלק בזה דהנה אי' בגמ' וכי גזרו רבנן בודאי בספיקו לא גזרו וכו' עיי"ש, דהוי לשון מיותר ונראה דבזה יש לחלק דזה שאין להכניס א"ע לספק כגון בספק אם הזמין משום דעל הזמנה הוי איסור משום בזיון לראב"ד מדרבנן וכמ"ש לעיל י"ל לרבינו מדאורייתא אבל מאי דאסור רק משום גזירה לא שייך לחלק משום לכתחילה גם לכתחילה מותר משום דלא גזרו כלל משא"כ משום איסור עצמו לחוש אין להכניס א"ע לכתחילה לכן אמרו וכי גזרו וכו' ומובן במ"ש ונראה מזה דאף במצוי לא גזרו רק קרוב ממש וצ"ע: