## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema Chapter 4

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/4:1:1)

**נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש, ומלמדין את הקטנים לקרותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה כדי לחנכן במצות.** ובב"י באו"ח סי' ע' בשם האוהל מועד אף דנשים ועבדים פטורים מק"ש מ"מ בקבלת מלכות שמים חייבין ועליהם לקרות פ' ראשון ועיין בב"ח שכתב שנלמד מגמ' שם מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים ופי' דמחויבין בפסוק ראשון ליתחייבו נמי בג' פרשיות קמ"ל ומזה נשמע דאע"פ דפטורין מק"ש משני פרשיות מ"מ בקבלת מלכות שמים בפרשה הראשונה מחויבים עיי"ש:
**והנה** לכאורה מאן דס"ל ק"ש דרבנן ואפ"ה בקבלת מלכות שמים ודאי ממ"ע דליחדו ולאהבו וליראו ממנו כמ"ש במנין המצות ודאי הוי, אלא בקבלה בלב די ובק"ש הוי מדרבנן וכן נוכל לומר בנשים ועבדים דודאי מחויבין בקבלת מלכות שמים אבל שיהיה בק"ש ובזמן מיוחד לזה לא נאמר להם ובגמ' אמרינן דמ"ד כיון דעכ"פ במ"ע זאת מחויבים יהיה החיוב בדרך שמחויבים האנשים דשאני משאר מ"ע שהזמן גרמא שאינן כלל בהחיוב קמ"ל דפטורין אף מק"ש בפסוק הראשון ג"כ וקבלת מלכות שמים יהיה בלב או בפה בלעדי ק"ש:
**וראיתי** בפר"ח שם שכתב דמגמ' נראה דפטורין לגמרי וגם מירושלמי דאיתא דעבדים פטורין שנא' שמע וכו' אחד מי שאין לו אדון אחר אלא הקב"ה יצא זה וכו' עיי"ש, וגם על נשים בירושלמי מולמדתם את בניכם וכו' עיי"ש, והנה בעבד לה לה וכו' כדמקשינן במס' חגיגה, ונראה דלכאורה זה מי שאין לו אדון וכו' בלתי מובן וכיו"ב במס' חגיגה דף ד' ע"א עיי"ש, ונראה כונת הגמ' בזה כי בכלל ה' אלוקינו ה' אחד כי הוא בלבד האדון האמיתי כמ"ש רז"ל עד אברהם אבינו ע"ה לא היה מי שקראו אדון במס' ברכות בפ"ק ולו בלבד אנחנו עבדים ולא עבדים לעבדים כדאי' בגמ' בכמה דוכתי ועבדות לא נאמר לישראל ונאסר לו רק לה' בלבדו אנחנו עבדים ועל כי העבד כנעני משועבד לאדונו לכן לא יוכל לומר שמע וכו' על דרך האמת ולא הוי מלכות שמים שלימה וכן בעולי רגל שנאמר לפני האדון וכו' להורות כי בלבבינו ה' בלבדו האדון האמיתי ולו עינינו ולא כעבד עינינו ליד אדונו בשר ודם כמוהו, אבל לפי הנאמר ודאי גם העבד מחויב בקבלת מלכות שמים אבל לא נבחר לו המקרא שמע וכו' וכמ"ש בירושלמי אבל הנשים אף דנראה דאין מחויבין במקרא זה דוקא מ"מ יכולין לומר אותם כי המה יכולין לומר ה' אלוקינו וה' אחד כי אין עבדות לה, ומשו"ה מביא בירושלמי מזה שיש לו אדון וכו' ולא מלה לה וכו' דאשה יש לומר פסוק ראשון ורק בעבד שייך כמ"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:1:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/4:1:2)

**ומלמדין את הקטנים וכו'.** עי' בס' מעשה רוקח שזה כפי' רש"י בקטנים פטורין אף בהגיעו לחינוך ולישב קושית התוס' ממס' סוכה דאיתא שמחויב משהתחיל לדבר בפסוק הראשון וזה האמר מחנכים ופטור הנאמר על הקטנים שהם עצמם אינן מחויבין אבל על אביהם חיוב החינוך, ועי' בירושלמי דאיתא קטנים מנין, למען תהיה תורת ד' בפיך ובשעה שהוא תדיר בה ובפני משה מפרשו על תפילין וגם על ק"ש משום שאינו מצוי תדיר אצל אביו וכ"כ ברש"י ונראה שהוציאו מירושלמי ונראה דאף משום חינוך אין מחויב האב, ונראה דדעת הרמב"ם שאינו בחיוב מטעם חינוך עליו משום שאינו תדיר אצלו מ"מ במה שאפשר מוטל על אביו ויש להנחותו על זה וכתב מלמדין וכו' שללמוד אותו ע"ז אינו צריך להיות תמיד אצלו ובגמ' סוכה איתא אביו מלמדו וכו' וע"ז מחויב משום חינוך אבל לא שיקרא ק"ש שפטור כמ"ש בירושלמי ורבינו דקדק לכתוב מלמדין וכו' ובזה מיושב ממס' סוכה קושית התוס':


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:1:3
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:1:3](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/4:1:3)

**מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומק"ש, לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מק"ש וכו'.** ולכאורה יש לעיין דאי' פטור והוא ממשנה במס' ברכות ונראה אפי' במי שיש לו בנים דכבר קיים פריה ורביה ורק לערב אל תנח לר' יהושע וכמ"ש ז"ל דהוי מדרבנן וא"כ למה יבטל ק"ש למאן דס"ל ק"ש דאורייתא ויהיה נשמע מזה דעוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא דלא נראה כן וחפשתי ומצאתי בצל"ח במס' ברכות שם שעמד ע"ז וכתב ואולי כיון שכבר נשא אותה בחופה חייב הוא לקיים מצות עונה ובעילה הראשונה טרוד טרדא דמצוה זו של עונה ועדיין צריך תלמוד עכ"ל ובפי' משניות לרמב"ם כתב שעסוק במצות פו"ר ומזה באמת דעת ספר מעשה רוקח בקיים כבר חייב עיי"ש, אבל מסתימות הפוסקים ורבינו כאן נראה בכל גונא פטור:
**והנה** י"ל דכדאיתא בפ"ק דברכות דבעי לפטרו טרדא ומצוה עיי"ש ויש לומר דודאי טרדא בלבד היה לפטרו מק"ש שאין יוכל לכוין כ"כ אבל רק הטרוד ברשות דלא הוי ליה להביא א"ע לטרדא בשעת ק"ש ובמצוה הוי ברשות אף במצוה דרבנן מ"מ טרוד ברשות פטור משום הטירדא ומשו"ה לעוסק במצוה ילפינן מבדרך ומלכתך לחתן בפ"ק דברכות ועי' ברש"י למה לא מטעם העוסק במצוה עיי"ש וברשב"א שם, ולמ"ש י"ל דבחתן הוי הטעם משום טרוד ולאו משום עוסק במצוה והמצוה רק שיהיה ברשות ונפק"מ אף למי שקיים פו"ר:
**אבל** יקשה עוד א"כ בטבעה ספינתו אף דלא הוי מצוה מ"מ כיון דהוי באונס הוי כברשות וכמ"ש ברש"י שם שצריך לסלק נפשו מטרדתו משא"כ במצוה וא"כ גם בקיים פו"ר מדרבנן לדאורייתא' נאמר ג"כ דיהיה חייב לסלק נפשו מטרדתו, גם אין מסתברא מי שיוכל לסלק טרדתו לא יהיה מחויב רק במצוה דהטרדא ג"כ ממצותו ושייך העוסק במצוה פטור ממצוה וא"כ תליא לכאורה באם קיים פו"ר או לא:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:7:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/4:7:1)

**כל מי שהוא פטור מלקרות ק"ש אם רצה להחמיר ע"ע לקרות קורא, והוא שתהא דעתו פנויה עליו, אבל אם היה זה הפטור מלקרות מבוהל אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו.** ועי' בראב"ד שכתב יקרא ויהיה כקורא בתורה עיי"ש, ולכאורה היינו נוכל לפרש בכונת רבינו אין רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו כיון דצריך כונה בפסוק הראשון אינו רשאי וכו' וצריך לסלק נפשו מטרדותו וכמ"ש ברש"י בטבעה ספינתו בים עי' ברש"י במס' סוכה כ"ה ע"א בד"ה טריד לבו טרוד במחשבת בעילה ומסתברא כי פטרינן קרא משום טרדא פטרינן ואין יכול לעסוק בשנים כאחד וכונס אלמנה לא טריד ויכול לקיים את שתיהן, אינו משום טרדא וכו' עכ"ל ובד"ה חתן טריד טרדא דמצוה ואשמעינן קרא דלא מחייב להסיר דעתו ממחשבת מצוה ראשונה בשביל זו הבאה עליו אלא יעסוק בראשונה ויתן לבו להיות בקי בדבר עכ"ל, וא"כ מיניה בטבעה ספינה צריך לסלק טרדותו וכמו"כ כאן במי שרוצה להחמיר ע"ע אין רשאי לקרות עד שיתיישב ויסלק טרדותו כדי שיהיה יוצא יד"ח בכונה בפסוק ראשון דאל"כ לא הוי כקורא ק"ש כלל, אבל כנראה מלשונו בהל' ג' מי שמת לו וכו' פטור מק"ש וכו' מפני שאין דעתו פנויה וכו' נראה דס"ל דמי שאין דעתו פנויה מהטרדות פטור מק"ש ואף מי שישא משאו עי' ברש"י ותוס' ריש מי שמתו עיי"ש ונראה דעת רבינו כרש"י שם שאפשר בידו לבחור במצוה אחרת רק שיעשה האחרת כתיקונה בכונה אבל בנבהל שאין מכוין בפסוק הראשון ומסלק נפשו מטרדותו במצוה הקודמת ביטל שניהם:
**והנה** דעת הרשב"א במסכת סוכה בעוסק במצוה דאין מצוה נדחה מפני מצוה שאין רשאי לבטלו משום מצוה אחרת דהוי כרשות כנגדה עיי"ש, ולמ"ש דעת רש"י ורמב"ם שיכול אפי' לברור במצוה אחרת כשאי אפשר לקיים שניהם, ולדעת הרשב"א יש להבין למה נאמר בחתן אם ירצה קורא לת"ק ורשב"ג למה החמיר ע"ע לבטל טרדות נשואין דמצוה ובמקו"א כתבתי בזה:
**והנה** במחלוקת רשב"ג ורבנן שאמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול בגמרא ברכות י"ז ע"ב משום יוהרא עיי"ש ובירושלמי סוף פרק היה קורא כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט א"ל והא תנינן חתן פטור ואם רוצה לקרות קורא א"ל יכול אנא פתר ליה כרבן גמליאל דר"ג אמר איני שומע לכם לבטל מלכות שמים אפילו שעה אחת עכ"ל, וא"כ נראה לפי הירושלמי דרשב"ג פליג על ר"ג ועי' בפני משה שם:
**וי"ל** דגם דעת הירושלמי ר"ג ורשב"ג חדא אמרי דר"ג אמר איני שומע לכם לבטל מלכות שמים אפי' שעה אחת ולשון שעה אחת צריך פירוש בכאן ונראה שר"ג תמיד היה קבלת מלכות שמים בלבבו כי היה מאלה אשר לבם לפני ה' תמיד ואם כן קדמה לו קבלת מלכות שמים לטרדת נשואין ולא רצה לבטל ולפסוק מקבלת מלכות שמים ג"כ וכמו בלבו כן קרא ק"ש לגלות כונתו בפיו וע"ז לבטל מלכות שמים אפי' שעה אחת ולשון ביטול מורה ביותר לפסוק בהעסוק בו ואשר עושה תמיד לא יבטל אף לשעה ולא כן האחרים הטרודין במצוה ומלכות שמים פגעה בהם באלה שייך העוסק וכו' ולכן רשב"ג ג"כ אמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול שמי שאינו עוסק מעיקרא ותמיד בלבבו מלכות שמים כר"ג רק עתה רוצה ליטול מתחילה מלכות שמים ולבטל מצות הקודמים זה לא יעשה כן וא"כ י"ל לירושלמי לא פליגי רק מחלק בין כהאי דר"ג ודידן, ועי' בלח"מ פ"א ה"א מהל' תפילה למה לא אמר מ"ע לקרות ק"ש עיי"ש המסכים לדברינו זה, ועיין בס' שנות אליהו פ"ג משנה ג' גבי נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש שכתב שאין שייך בק"ש להוציא אחרים ידי חובתן עיי"ש:
**ונראה** דאל"כ היו החתן וכיו"ב להוציא נפשם ע"י אחרים וכן רבן גמליאל למה לא עשה כן, ואין לומר דלא מהני להוציא שאין ראוי מעצמו דהרי מוציאין לשאינן בקיאין ועי' בפר"ח סי' ס"א בשם מהר"מ אלשקר והשיג עליו עיי"ש ועי' בב"י סי' נ"ח ובמל"מ בפ"ג מהל' תפילה ה"ט אם מהני השלמה בק"ש עיי"ש ונראה ג"כ מחתן וצ"ע משום דפטור לגמרי:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:8:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Reading the Shema 4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Reading%20the%20Shema/r/4:8:1)

**כל הטמאין חייבין בק"ש וכו' ועזרא וב"ד תקנו שלא יקרא בד"ת ב"ק לבדו והוציאוהו מכלל שאר הטמאים עד שיטבול ולא פשטה תקנה זו וכו'.** ועיין בכ"מ בד"ה ולא פשטה וכו' ובתוס' במס' ב"ק דף פ"ב ע"ב בד"ה אתא שכתבו ג"כ שלא פשטה התקנה ועוד האריכו בזה עיי"ש:
**ועי'** ברמב"ם פ"ד מהל' תפילה עיי"ש כתב הטעם שלא יהיו ת"ח מצויין וכו' כדאיתא במס' ברכות כ"ב ע"א והאי מוהודעתם וכו' לא קיי"ל דאין ד"ת מקבלין טומאה וכמ"ש בתוס' ב"ק הנ"ל דהוי אסמכתא דהרי מתקנת עזרא היא ובמס' ברכות י"ח ע"ב דאיתא שתבר גזיזא דברדא ונחת וטבל הוי לאכול חולין בטהרה עיי"ש. ובתוספתא דמס' ידים כפי שמובא בר"ש במס' ידים פ"ד מ"ח וז"ל תניא בתוספתא אומרים טובלי שחרית קובלנו עליכם פרושים שאתם מזכירים את השם בשחרית בלא טבילה. אומרים פרושים קובלנו עליכם טובלי שחרית שאתם מזכירין את השם מן הגוף שיש בו טומאה עכ"ל ועי' בר"ש שם ע"ז. ונראה שטובלי שחרית סברי טעמא דטבילה לאו משום שלא יהיו ת"ח וכו' וע"ז השיבו א"כ למה לא בכל טומאות שבעולם וכו' ולכן דייק רבינו כאן לומר והוציאוהו מכלל שאר הטמאים וכו' ובפ"ד מהל' תפילה כתב וטעם התקנה משום שלא יהיו ת"ח וכו' וזה נגד הטובלי שחרית וכתוספתא הנ"ל: