## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance Chapter 1

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:1:1)

**כל המצות שבתורה בין עשה בין ל"ת אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו ואמר והתודו את חטאתם אשר עשו זה ודוי דברים .** עי' בכ"מ מספרא פרשת אחרי מות, אף דאמרינן במס' קדושין מ"ט ע"ב, ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו, מ"מ המצוה בודוי פה ושמא אח"ז יודה בפה ג"כ, ובספר המצות לרמב"ם עשה ע"ג בשם המכילתא יכול הנהרגין ע"פ זוממין לא אמרתי אלא ואשמה הנפש ההיא ר"ל שלא יתחייב לו הודוי כשידע שאין לו חטא אבל הועד עליו שקר עכ"ל, והנה בודוי הסדורה מאנשי כנסת הגדולה לכולנו ובהם אשר נדע כי לא חטאנו ולרוב אינו אחד שחטא בכולמו, הנה נאמר בלשון רבים על כל ישראל ובלשון יחיד נראה כמשקר, וגם נראה דמה דשייך על הספק שמא בשוגג חטא או בהרהור ונשכח ממנו אף דאינו בכלל מ"ע באם רוצה להתודות ולבקש כפרה דרך נכון ולר' אלעזר אדם מביא אשם תלוי בכל יום, ושם בסה"מ בשם מכילתא מקור נאמן למ"ש רבינו כאן וכמו שהעיר כמו כן בסדר משנה, ועי' יומא ל"ו ע"ב עויתי וכו' ופשעתי וכו' אלו המורדין וצ"ע.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:1:2)

**ודוי זה מ"ע.** למ"ש לעיל דבהרהור די לתשובה להפוך רשע לצדיק מובן שאמר דודוי זה ממ"ע.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:3
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:1:3)

**כיצד מתודין אומר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזה עיקרו של ודוי וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח.** ועי' בס' מעשה רוקח דפירוט החטא למדים מקרא דויעשו להם אלוהי זהב כמ"ש רבינו בפ"ב ה"ג כדאי' במס' יומא דף פ"ו דמהתודו וכו' אשר עשו בלתי מפורש כ"כ על הפירוט, ובושתי ונכלמתי וכו' מקרא דעזרא ט' ולעולם אינו חוזר וכו' מקרא דלא נאמר עוד אלוהינו למעשי ידינו, הושע י"ד, ועי' בשער התשובה לרבינו יונה שער א' סי' כ"א בד"ה הבושה כענין שנאמר בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי ירמי' ל"א וכו' עיי"ש וכן מצינו באדם וחוה לאחר החטא בושו וזה לעד על כי ידעו כי חטאו, ואת"ל כל החוטא ומתבייש עליהן מוחלין חטאיו ברכות י"ב ע"ב, וארז"ל כל המתבייש במהרה אינו חוטא.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:4
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:4](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:1:4)

**וזה עיקרו של ודוי.** להלן פ"ב ה"ח כתב כן זה עיקרו של ודוי על אבל אנחנו חטאנו לך כדאיתא במס' יומא פ"ו שם הכונה אבל וכו' הוא השורש ועיקר הודוי כי מי אשר לבבו נאטם ולא ירגיש עונו לא ישוב באמת ופה נאמר מהשב באמת ותכלית ידיעת חטאו להרים הרגשת לבבו ובושת יכסהו על רוע מעשיו שם הכונה עיקר מה שהכל תלוי בו, ופה על תכלית הנאמר היוצא מהעיקר והתכלית וההתחלה שניהם עיקרים, וע"ז כתב וכל המרבה וכו'. ואשר לעיין כי בוידויים הסדורים בתפילה מכנה"ג אין מענין הנאמר ואולי לחלק בין ודוי לרבים לודוי ליחיד בזה וצ"ע.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:5
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:5](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:1:5)

**וכן בעלי חטאות ואשמות וכו' וכן כל מחויבי מיתות בי"ד ומחויבי מלקות וכו' וכן החובל בחבירו ובמזיק ממונו אע"פ ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם.** ובכ"מ עמד על הלמוד מכל חטאת וכו' ועי' במעשה רוקח וסדר משנה כי בסה"מ עשה ע"ג הביא הנ"ל כן בשם המכילתא ומשם יצא לרבינו כן, גם העיר ע"ז כי בגמ' ב"ק המובא בכ"מ הוא שירצה חבירו ורבינו כתב כאן שישוב ויתודה לה' כי בזה כי חטא נגד רעהו חטא גם לה' עיי"ש.
**ובפ"ה** מהל' חובל ומזיק ה"ט כתב רבינו אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק בממונו, שהמזיק ממון חבירו כיון ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו, אבל חבל בחבירו אע"פ שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו, ואפי' הקריב כל אילי נביות אינו מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו עכ"ל, ובלח"מ הקשה ע"ז ממ"ש בהל' תשובה פ"ב ה"ט דהגוזל את חבירו אינו מתכפר לו אלא אם ירצה לנגזל אף שהשיב לו ותירץ דשאני גזלן שנהנה וגם ציער לנגזל שלקחו ממונו בחזקה, אבל למזיק לא באה הנאה למזיק ולא נצטער כ"כ הניזק כששילם לו עיי"ש.
**והנראה** דכל מזיק ג"כ גוזל הוא אף שלא נהנה ונראה יותר כמכוין לצער חבירו בלבד כיון שאין לו הנאה וחוטא רק לו ולא לו מזה כלל, אבל יש מזיק בשוגג דקיי"ל אדם מועד אחד ער ואחד ישן או בשור המזיק שפשעו הבעלים בשמירתם בכה"ג אין לו לבקש מחילה מהבעלים אחרי התשלומין אבל המזיק להכעיסו מסתברא דגרע מגזלן, ועי' בס' מעשה רוקח והביא דברי הסמ"ג סוף עשין ע' אינו דומה וכו' שהמזיק בממון וכו' כיון ששילם וכו' נתכפר לו ומ"מ מצוה לישאל ממנו מחילה כאשר ביארנו במצות ודוי ועי' בסמ"ג סוף סי' ט"ז עיי"ש, ומזה הוכיח דדעת הסמ"ג דמהתורה נמחל במזיק ממונו בתשלומין ומדרבנן מצות רצוי כדאי' יומא דף פ"ה עיי"ש והנראה דהכל מדאורייתא רק בממונו הוי ב' דברים ובחבלה הכל דבר אחד, כי הממון והרצוי משום החבלה, משא"כ בממונו הממון בשביל הדבר והרצוי משום דציערו והוי הרצוי מצוה בפ"ע כן נראה לענ"ד עמ"ש לחלק בין מזיק למזיק בממון ג"כ, ועי' ברשב"א ב"ק קי"ח בדעת בעלים בגניבה עיי"ש ויובן עמ"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:6
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:6](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:1:6)

**וכן בעלי חטאות וכו' עד שיעשו תשובה ויתודו וכו'.** ובגמ' שבועות י"ג חטאות וכו' אין מכפרין אלא לשבים כמובא בכ"מ ובתורה נאמר והתודה וכו' כמ"ש ברש"י שם ואמר עד שיעשו תשובה דמהתודו על חטאתם הוא רק על חטאתם שלעבר ובזה אין די עד שיקבל שלא לעשות עוד, וזה הכונה שיעשו תשובה דלשון תשובה מורה שישוב למה שפי' מקדם בראשונה כנאמר בתפילה הנשמה וכו' טהורה היא, וגם יתודה על העבר כמו התשובה על לעתיד וזה עד שיעשו תשובה ויתודו וכו'.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:7
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:1:7](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:1:7)

**וכן כל מחויבי מיתות בי"ד וכו'.** ובהגהות מיימוני ואפי' מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה כדאיתא במס' שבת דף ל"ב ע"א עכ"ל, ובספרי פרשת נשא בד"ה וידבר ה' וכו' בסופו והתודו, ר' נתן אומר זה בנה אב לכל המתים שטעונין ודוי עכ"ל, ועי' בזית רענן למג"א בפי' עש"כ שדרש סמוכין ואשמה הנפש ההיא והתודו שאפי' בשעת נטילת נפש טעון ודוי, גם משנאמר והתודה אשר חטא נראה אף בלי קרבן יתודה על חטאיו עיי"ש, וברמב"ם לא הביאו אף די"ל דהוי בכלל כל החוטאין שיתודו ואין אדם בארץ ועי' מ"ש בשם הסה"מ בלא חטא אם יתודה עיי"ש, מ"מ זה שאומרים לו וכו' היה להביא וצ"ע, ונ"ל דאיתא אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין וברש"י כדתנן במס' סנהדרין וכו' שכן מצינו בעכן וכו' עיי"ש, וא"כ הפי' שכן כל המומתין וכו' ושמא בחטאו מת ועליו להתודות כמו במיתה בידי אדם כן בידי השמי' וא"כ הוי בכלל מה שכתב וכן כל מחויבי מיתות בי"ד וכו' ועי' בש"ך יו"ד סי' של"ח ס"ק א' אם אומרים לו שכל המומתין וכו' ולמ"ש יש כונה לזה לאמרו לו, ועם כל זה יקשה למה לא הביא שאומרים לו ומעירים אותו ע"ז ואם לא הביאו בהל' תשובה היה להביא במקום אחר וצ"ע.
**ובפי'** דברי הספרי י"ל ג"כ כמ"ש ז"ל כי הקרבן כאלו הקריב נפשו ולכן יתודה שיהיה בלי מום כי אין לך מום גדול מהחטא, ולכן זה בנה אב וכו' בשעת מיתה כי יפקד נפשו לה' כי יטהר אותה מכל מום רע חטא ופשע וירפא אותה בתשובה וודוי על פשעיו וה' יסלח לו.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:2:1)

**שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כה"ג מתודה וכו' שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות וכו' והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות וכו' ושאר מצות ל"ת ומ"ע שאין בהן כרת הם הקלות.** ועיין בכ"מ ולח"מ שהקשו שזה נגד סוגית הגמ' במס' שבועות דף י"ב ע"ב דמקשינן ה"ד אי דעשה תשובה כל יומא נמי דתניא עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ואי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה, א"ר זירא בעומד במורדו ורבי היא דתניא רבי אומר על כל עבירות וכו' בין עשה תשובה וכו' חוץ וכו' עיי"ש, וא"כ ממ"נ לרבי אפי' חמורות ולרבנן אפי' קלות לא בלא עשה תשובה וגם להלן כתב רבינו עצומו של יו"כ מכפר לשבים וזה כרבי בסוגיא הנ"ל, ועי' בלח"מ שכתב דגם לרבנן רק בכרת אין יו"כ מכפר בלא תשובה וקושית הגמ' האי עשה וכו' נקטו משום הקושיא אי דעביד תשובה וכו' אבל הקושיא אי דלא עביד תשובה וכו' קאי אכריתות דרבנן דלמדו מהכרת תכרת וכו' ג"כ רק על כריתות אמרו ובעשה ול"ת מודו לרבי עיי"ש ובס' מרכבת המשנה, ובס' מעשה רוקח כתב שסמך רבינו אסוגיא דמס' יומא פ"ה עיי"ש ובס' כפות תמרים שם עיי"ש.
**והנראה** לענ"ד, דהנה יש להבין בסוגיא דמס' שבועות שם דף י"ב ע"ב הנ"ל דמקשינן אי לא עביד תשובה זבח רשעים תועבה, ולא אמרו כדאיתא במס' חולין דף ה' ע"ב השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וכו' עיי"ש ומכ"ש במזיד דנאמר השב מזדונו מביא קרבן, דהנה כמ"ש במקו"א דמצד שב מידיעתו אינו חייב להביא קרבן ובלתי מועיל לו, אבל האיסור להביאו תליא אם חולין בעזרה אסור מדאורייתא ומשום זבח רשעים הוי בכלל איסור להביאו בכל גוונא, וכל זה לא שייך רק בקרבן יחיד אבל בקרבן כשעיר המשתלח המובא בשביל כל ישראל השבים מידיעתם וא"כ לא שייך איסורא להביא בשביל זה שאינו שב והוי רשע ותליא רק אם מכפר לאינו שב וא"כ הו"ל להביא האי דשב מידיעתו וכו'.
**ונ"ל** דהנה כנראה דבעי יו"כ עם שעיר דגם להשב מידיעתו צריך קרבן השעיר לכפרה וא"כ יש לומר דיו"כ משוי כאלו שב מידיעתו אף בלא שב מ"מ מקשינן דעכ"פ גם בשב צריך לקרבן וקרבן לא שייך בלא שב אף דהוי כשב מידיעתו משום יו"כ לענין זה דיו"כ מכפר מעונש מ"מ רשע מקרי כל זמן שלא שב ולא מסתברא שיהיה כשר לכל דבר שרשע נפסל מדינא כ"ז שלא שב אף שעבר עליו יו"כ וא"כ שייך זבח רשעים ולא שייך בקרבן ולא יהיה לא שב עדיף משב דצריך לקרבן ובלא שב לא שייך קרבן מהאי טעמא דזבח רשעים וכו'.
**והנה** יש מקום לומר דהנה כנראה מלשון רבי יו"כ מכפר וכו' דיו"כ לבדו מכפר בלא קרבן ומ"מ מדאיתא השעיר מכפר על קלות וכו' עי' בתוס' דף י"ג ע"א בד"ה דעבד דשעיר מכפר מיד ויו"כ משתחשך והביא האי דירושלמי חומר בשעיר מיו"כ ששעיר מכפר מיד ויו"כ משתחשך חומר ביו"כ מבשעיר שיו"כ מכפר בלא קרבן משא"כ בשעיר עיי"ש ובריטב"א בסוגיא, ונ"ל גם לרבנן כמ"ש בלח"מ רק בכרת אמרו ובעשה ול"ת מודו לרבי וביו"כ דלא שייך זבח רשעים ודאי מודו הרבנן גם נ"ל רק בכרת דשייך קרבן כדמצינו בשוגג רק בכרת אבל בעשה ול"ת יו"כ בלבד מתכפר ולא שייך זבח, אבל יו"כ משתחשך לכו"ע בעשה ול"ת מכפר ולא פליגי רק בקרבן אם מכפר כיון דשייך זבח וכו' ולרבי אף לקרבן מהני.
**ולכאורה** יש להקשות דמשני רבי היא דהרי רבי לא אמרו רק לענין יו"כ אבל לא לענין קרבן דשייך זבח רשעים וכו' כמ"ש דלא שייך ביו"כ משתחשך גם כמ"ש דעל ידי יו"כ כשב מידיעתו וזה משתחשך וא"כ גם השעיר רק אז מכפר רק בסוף היום ובסופו יו"כ מכפר ומאי נפק"מ בהשעיר, ונראה דבס"ד ס"ל להגמ' דיו"כ עם השעיר ביחד מכפרין ולא זה בלא זה, וא"כ קושית הגמ' אף דתורה גילתה שיו"כ יכפר על שאינו שב בקלות מ"מ מה לענין קרבן בזבח רשעים דלא מסתבר שגם זה יהיה בכלל לשון התורה וא"כ נאמר שאינו בכלל כפרה כלל אף מטעם שאינו שב מידיעתו.
**אמנם** כ"ז אם נאמר דבעינן יו"כ וקרבן ביחד ואז שייך לומר אף דתורה מגלה בלשונה בכלל אף שאינו שב אבל מה לקרבן תועבה, אבל כמסקינן רבי היא דס"ל דיו"כ בלבד ג"כ מכפר והקרבן נ"מ דיו"כ רק משתחשך וגם כמ"ש בתוס' בד"ה דעבד דיו"כ בלעדי קרבן לא הוי כפרה שלימה עיי"ש ובמס' יומא הנ"ל, וא"כ י"ל כיון דע"י היו"כ העון נמחה לא מקרי זבח רשעים וכו' לענין קרבן ג"כ דרק בס"ד דשניהם ביחד משוי שיהיה בכלל שב ואז שייך זבח רשעים אבל אם נאמר דיו"כ לחודא משוי כפרה רק לא כפרה שלימה מ"מ משוי שלא יהיה בכלל זבח רשעים למען הקרבן ישלים כפרתו, ואף דלענין נאמנות רשע מקרי כמ"ש לעיל מ"מ מצינו במומר לדבר אחד שמביא על דבר אחר עי' ברמב"ם בפ"ג מהל' שגגות ה"ז ובמל"מ שם ולא מקרי זבח רשעים ממה דהוי מומר לדבר אחד, רק לאותו דבר לא, ובכה"ג מהני יו"כ שמביא אפי' לאותו דבר וא"כ משני שפיר דכרבי אתיא דלרבי יו"כ מכפר ממילא מהני קרבן ג"כ לרבי, והנה כמ"ש בלח"מ דגם הרבנן לא פליגי בעשה ול"ת רק בכרת ואמרינן רבי אף דגם כרבנן י"ל משום דרבי מפרש דבריו וגם די"ל כמ"ש בלח"מ דגם על כרת יקשה דא"כ מיירי באינו שב ולמ"ש מיושב קושית הגמ' אף דנאמר דרבנן מודו ולא פליגי רק בכרת וכמ"ש ואתי שפיר.
**ובפי'** שאינן שבין, ברש"י במס' שבועות י"ב ע"ב בד"ה ה"ד אי דלא עשה תשובה שאינו תוהה על חטאו עכ"ל, נראה דמי שפורש מחטאיו ואינו עושה אותו לא נטהר מהם עד שתוהה ומתחרט על העבר כמ"ש רבינו יעשה תשובה ויתודה וזה אינו תוהה, אבל באינו פורש ג"כ אין יו"כ מכפר, ואף דאיתא להלן י"ג ע"א יכול וכו' אא"כ התענה וכו' אף דלא התענה ועשה חטא בזה ביו"כ מ"מ שייך שפורש משאר חטאים שעבר, ועי' במס' כריתות דף ז' במחלוקת דאביי ורבא עיי"ש.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:3:1)

**בזמן הזה שאין בהמ"ק קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה וכו' ועצומו של יוה"כ מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.** בתו"כ פרשת אחרי מות פ"ח כי ביום הזה יכפר עליכם בקרבנות, ומנין שאע"פ שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר ת"ל כי ביום הזה יכפר, ובקרבן אהרן שם אלו נאמר ביום הזה נאמר ביום הזה יכופר ע"י הקרבנות, ובאומרו כי ביום הזה וכו' שמלת כי נתינת טעם על הקדום מקדושת היום ואמר למה יקדשוהו וזה כי היום הזה יכפר וכו' ופי' ביום הזה עם היום הזה עיי"ש, ובירושלמי שבועות פ"א ה"ו חומר ביו"כ מדשעיר דיו"כ מכפר בלא שעיר ומובא בתוס' שבועות דף י"ג ולקצת גורסין כן בבבלי ועי' בריטב"א שם, ואע"ג דלא קיי"ל כרבי מ"מ עצומו של יו"כ מכפר כמ"ש בהל' אח"ז ובזה אמר רק לשבים בלשון סרוס ונראה אף לקלות עשה ול"ת צריך שבים ושאני משעיר וא"כ היה לומר בירושלמי הנ"ל חומר בשעיר דמכפר לקלות וכו' וצ"ע.


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Repentance 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Repentance/r/1:4:1)

**אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל ועצומו של יום הכפורים מכפר יש עבירות וכו' כיצד וכו' על ל"ת שאין בה כרת וכו' תשובה תולה וכו' עבר על כריתות וכו' תשובה ויו"כ תולין יסורין הבאי' גומרין הכפרה וכו'.** ומקורו כמ"ש בכ"מ במסכת יומא פ"ו ובאדר"נ פרק כ"ט ובתוספתא שם פ"ד ועיין ברמב"ם בפ"ז מהל' אלו ה"ו גדולה תשובה וכו' אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד וקרוב וידיד וכו' אמש היה מובדל מאלוקי ישראל וכו' והיום הוא מדובק בשכינה וכו' עיי"ש.
**והנה** הלשון משוקץ ומתועב נראה שמדבר מרשעים גמורים ועם כל זה אמר אמש וכו' והיום וכו' ובלתי נראה לומר שכונתו אחרי שסבל מאמש עד היום יסורין ומה נאמר במי שמיתה לו לכפרה וכנראה מכולמו דיבר רבינו שם, גם לא יאות לומר לבעל תשובה טרם שיסורין באין עליו שהוא מרוחק ותועבה.
**וכאשר** נסתכל בלשון הגמרא במסכת יומא הנ"ל דאיתא אינו זז משם עד שמוחלין לו וכו' תשובה תולה ויו"כ מכפר וכו' תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין וכו' אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביו"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת וכו' עיי"ש.
**והנה** נאמר מוחלין לו וכו' ההבדל בין מתנה למחילה דמתנה על נתינת דבר שלא היה ביד המקבל ומחילה על דבר שביד המקבל ועליו ליתנו להנותן והוא מחלו לו כמו במלוה שמחויב ליתן ממון אחר תמור אשר הלוה לו וכן בהנאמר מוחלין לו ואין מבקשין ממנו דבר ובשאר הדברים אשר נאמר בהם יו"כ ומיתה ויסורין ממרקין הנה התשובה נתקבל מיד "אם תשוב מיד יקבלנו" אבל להנשרש בטומאתו ומורגל בהם ימים רבים בעונות חמורות המשחיתים הנפש גם לשב למען לא יחזור לסורו לחזק נפש במעוזו להכינה ולטהרה בכל מאמצי כוחו, ועליו נאמר תולין כמו בספק תרומה טמאה נאמר לשון זה כי הוא בספק שמא יחזור לסורו עד כי בקלות עבר יו"כ אשר היום יעשה רושם בו ובהחמורות יסורין הממרקין העונות ומחלישין כח התאווה כנודע, ובהחמור מאוד המיתה ועד אז אף כי התשובה נתקבלה מיד ונקרא אהוב לפני ד' הרואה בחדרי לבבו ודן אותו לפי השעה אבל הוא יחרד וידאג שאל יפול לחזרה כבראשונה ולמען יהיה נשאר במעמד התשובה היסורין נחוצים ורק למי אשר ה' ית"ש יודע לבבו ויפטור אותו גם מזה כמ"ש לדוד המלך ע"ה "גם ה' העביר חטאתך לא תמות" על כי ראה הש"י כי לא יסור לחטאו עוד, ולכן סידרו בעלי התשובה כמה תעניתים וסיגופים לעוברי עבירה תחת יסורים בידי השמים ממעל לו והכל למען לא יסור מהתשובה אשר עומד בה וכמה נכבד הסידור במדריגות העונות ולשון מחילה וכפרה ומירוק עונות הנאמרים בהנ"ל, וכפרה כמו "אכפרה פניו במנחה" ע"י מנחה שיתן לו וזה סליחה עבור דבר שיתן לו וכן נאמר כפרה ביו"כ שעצמו של יום כעושה ונותן תמור הדבר שנתחייב בו ורושם העושה היום בלבבו ומחילה בלי תמור דבר אחר עבורו וכל הנאמר מיוסד על טבעי בני אדם ודרכם ועיין בשל"ה בהל' תשובה דף ר"ח ע"ב בשם הרמ"א בפי' סליחה ומחילה וכפרה עיי"ש, ולשון רבינו בפי' תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין וכו', וכמ"ש בפר"ח דמקורו מירושלמי יומא וריש [פרק] חלק התשובה ויו"כ מכפרין מחצה ויסורין וכו' מכפרין מחצה וכו', נראה אף שנתקבלה תשובתו מיד טהור ונקי שאין לדאוג עליו שיסור לדרכיו הראשונים אשר בגדר כפרה מאיש אשר העביר חטאיו ממנו ובוטחים בצדקתו רק בזה מחצה ובזה מחצה כנזכר זולת למי אשר במעלת התשובה אשר הבוחן לבבות יעיד עליו כי לא ישוב עוד לכסלו ותשובתו שלימה ולבבו טהור ונקי, ולעולם אין מתכפר וכו' יש לפרש כי בכפרה לא ימצא רק על דרך זה אבל מחילה באלה אשר במעלת דוד המע"ה א"צ לזה כמ"ש ועי' מ"ש בפ"ב ה"ב עיי"ש.
**ועיין** בספר יד המלך הביא כמה ראיות דבחייבי כריתות שהתרו דלוקין אף אחר יו"כ כמו בחייבי מלקות כדאיתא במסכת כריתות כ"ו ולא אמרינן כיון שעיקרו בידי שמים ויו"כ מכפרו עיי"ש. ויש להוסיף עוד על דבריו שם דאנן קיי"ל כרבנן דאין יו"כ מכפר רק על שבים וא"כ מאן יימר דשב בלבבו ואם דנאמר מסתמא שב ביו"כ עכ"פ ספק הוא ומספיקא לא נלקה אותו דא"כ בכל חייבי כריתות דהתרו בו נאמר דילמא שב ופטור בידי השמים ולא נלקי ועל כרחך בהחיוב בידי השמים אין דנין בתר מחשבה וכנראה לדעת רבינו דעל קלין עשה ול"ת יו"כ מכפר אפילו לאינם שבים ואפ"ה בחייבי מלקות שעברו אין יו"כ מכפר דלדעתו לא שייך דילמא לא שב דהרי בכל גוונא מכפר, והנה מלקות מטעם וכל העם ישמעו ויראו ופי' כנאמר בתורה דשייך בכל גוונא וכן בכרת שהתרו אחר יו"כ דעכ"פ למען ישמעו וכו' שייך בכה"ג.
**ובהגהות** מל"מ שם מל"מ בהל' שגגות דאין יו"כ מכפר על חצי שיעור וביד המלך כתב שטעה בזה דרק לענין קרבן נאמר ולא לכפרת החטא עיי"ש והנראה כי הגהות מל"מ לא כיון רק לקרבן בלבד ולא טעה בדבר פשוט כזה חלילה.