## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday Chapter 5

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:1:1)

**אע"פ וכו'. וכן משאות שדרכן לישא וכו' במד"א בנושא על האדם אבל ע"ג הבהמה לא יביא כלל שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.** עיין בהמ"מ ובשעה"מ ובספר בינה לעתים מ"ש בענין מחמר ושביתת בהמה ביו"ט ומ"ש לעיל בהל' שבת בפ' כ' ה"א ופ"ח ה"ד וה"י מ"ש שם הנוגע לזה עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:4:1)

**אין מוליכין את הסולם של שובך משובך לשובך ברה"ר שמא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו אבל ברה"י מוליכו אע"פ שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור כאן התירו מפני שמחת יו"ט.** ועיין בראב"ד והמ"מ ובכ"מ ובלח"מ הקשה דא"כ כדאקשינן על רב חנן בר אמי שאמר מחלוקת ברה"ר דבית שמאי סברי הרואה אומר להטיח גגו הוא צריך ובית הלל סברי שובכו מוכיח עליו אבל ברה"י ד"ה מותר איני והאמר רב כל מקום שאסרו חכמים אפי' בחדרי חדרים אסור ולמה לא משני כמ"ש רבינו משום שיו"ט שאני גם שם להלן דמקשינן אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ורמינהו וכו' עד כאן לא אמרי ב"ה הכא אלא דשובכו מוכיח עליו וכו'. והרי לרבינו לא התירו אלא משום שמחת יו"ט עיי"ש:
**ונראה** דהנה בסוגיא שם אבל ברה"י דברי הכל מותר איני והאמר רב וכו' וברש"י ובתוס' אע"ג דרב אמורא הקשה על ר' חנן משום דגדול בדורו הוי עיי"ש. והנה האי דלחלק בין רה"ר ורה"י דאמר ר"ח הוי לב"ש ולא לב"ה וא"כ מאי מקשינן לרב ועי' בס' שמן רוקח לאאמו"ז הגאון ז"ל שכתב דבזה דלא מצינו מחלוקת נגד ב"ש לא יחלוק רב על ב"ש עיי"ש:
**וי"ל** דלכאורה יש להבין למה טעמא דב"ש שלא לומר שובכו מוכיח עליו וכמ"ש ברש"י שובכו של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא של שובך עכ"ל. וכבר כתבתי במ"א בדבר דנוטה ביותר שעושה בהתר ולאיסור אם שייך חשד ומראית עין עיי"ש. אבל בכה"ג דאית לנו הוכחה הנראה לעינים דסולם של שובך ניכר למה נחוש למראית עין וצריכין לומר משום לא פלוג אטו סולם של עליה ואסרו אפי' היכא דלא שייך מראית עין וא"כ מכ"ש שנאמר בחדרי חדרים אסור בדבר דשייך בפרהסיא מראית עין משום לא פלוג. וא"כ ב"ש דלא סבירי ליה שובכו מוכיח על כרחך ס"ל כרב דבחדרי חדרים אסור וא"כ האיך שייך לחלק בין רה"ר ורה"י וקושית הגמ' והאמר רב וכו' והרי כנראה ב"ש ג"כ ס"ל כותיה דכנראה יותר יש להתיר בשובכו מוכיח ברה"ר מברה"י מטעם בחדרי חדרים אף דהוי ברה"י שניהם ביחד שובכו מוכיח ורה"י לא מסתבר לחלק בזה כיון דאמרינן לא פלוג וא"כ למ"ש יהיה הקושיא והאמר רב וכו' דהוי רב גם שלא כב"ה דלב"ה מתירין דשובכו מוכיח ולא אמרינן לא פלוג וע"ז י"ל דשובכו מוכיח ולא הוי בהאי סולם בשום פעם מראית עין משא"כ בהאי דרב הוי בפרהסיא בדבר הזה גופא מראית עין:
**ולכאורה** מהאי טעמא שכתבתי לא שייך להקשות דרב דלא כבית הלל דכמ"ש שובכו מוכיח וחדרי חדרים אסור דבשניהם לא שייך מראית עין אפ"ה אסור משום לא פלוג במל"מ ובפ"מ שכתבתי במ"א דהיכא דעקרו דאורייתא עיי"ש פלוג ולא עקרו אלא במאי דשייך הגזירה בלבד עיי"ש וא"כ מאי מקשינן והאמר רב וכו' דשאני כאן דהוי ביטול שמחת יו"ט וכמ"ש ברש"י ומשו"ה לא חשו למראית עין היכא דלא שייך וכמ"ש רבינו. ונראה לומר דעל כרחך רב בכל גונא אמר בחדרי חדרים אסור דאל"כ מאי הוסיף רב על ר' אלעזר ור' שמעון דאסרי בחדרי חדרים בברייתא והו"ל הלכה כר"א וכר"ש ועל כרחך רב מוסיף ואמר כל שאסרו וכו' אפי' מאי שאסרו ביו"ט משום מראית עין אסרו אפי' בחדרי חדרים משום לא פלוג אף דשייך שמחת יו"ט וכמ"ש במל"מ. וכנראה דעת התוס' כן במס' ב"מ עיי"ש אבל כל זה כשידעינן מהני תנאי דבברייתא אבל דבס"ד כדמקשינן דלא נדע מהתנאי ואח"ז כדאמרינן מתנאי מתרצין תנאי הוא ומאי ומקשינן ממה נפשך בס"ד בלא ידעו מהתנאי הרי י"ל שאני משום שמחת יו"ט ולא שייך לא פלוג וכשידעו דתנאי בזה דנראה כמ"ש דרב בכ"מ אמר הרי תנאי הוי מתרצין על הקושית דהאמר רב וכו' וע"כ על ב"ה לא יקשה די"ל באמת שובכו מוכיח שאני דמשום שמחת יו"ט לא אמרינן לא פלוג בגזירה דמראית עין משא"כ ב"ש דלא ס"ל שובכו וכו' מקשינן שפיר והאמר רב וכו' וא"כ מיושבים קושית הלח"מ הנ"ל על רבינו דלמה לא משני משום שמחת יו"ט שאני דזה באמת מאי דאמרינן שובכו מוכיח עליו וגם להלן דאמרינן בשמחת יו"ט לקולא דשאני משום דשובכו מוכיח דלמ"ש משום שובכו מוכיח לא שייך מראית עין כלל אלא משום לא פלוג ובכה"ג דעקרו הדאורייתא עשו לא פלוג וא"כ לא שייך שמחת יו"ט לקולא אלא משום שמחת יו"ט לא רצו לעקור בדבר דלא שייך הגזירה ואיסורא כלל משום לא פלוג ולא נדע עוד לעקור איסורא ממש היכא דשייכא משום שמחת יו"ט בכה"ג דלקולא לא נדע מסולם לב"ה ואתי שפיר:
**אמנם** לא"ד בסוגיא דגם לב"ה לא ס"ל שובכו וכו' וא"כ יקשה מ"ש רה"ר מרה"י ולדעת המאירי שמפרש שובכו מוכיח עליו השובך שעומד לפניו עיי"ש וי"ל דזה לא הוי הוכחה ממש אלא כנוטה ביותר לומר שעשה בהתר יותר מלאיסור אם שייך בכה"ג מראית עין ועיין בטו"ז בסי' רמ"ד וכיו"ב שכתבתי במקום אחר בזה דעתם ז"ל:
**ובמ"ש** בנוטה יותר מלהתר ומלאיסור אם שייך מראית עין במס' ביצה ל"ה ע"ב ובתוס' שם בד"ה מי שנשרו כליו בדרך כתבו ולא כמו שפי' רש"י במס' שבת ס"ה ע"א שריה אלא פי' לשון נשירה מלשון פירות הנושרין עיי"ש. ובמס' שבת ס"ד ע"ב א"ר יהודה אמר רב כל מקום שאסרו וכו' אפי' בחדרי וכו' תנן ולא בזוג אע"פ שפקוק ותניא אידך פוקק לו זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר' אלעזר ור' שמעון אוסרין וברש"י שוטחן בחמה מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים עכ"ל ובתוס' בד"ה אמר רב כתבו בשם י"מ דאין הלכה כרב מהאי דאי' במס' חולין אין שוחטין לגומא ובחצר מותר וכתבו דאי' ראיה דבחצר אומר לנקר חצירו ולא שייך מראית עין ברואה אבל בעלמא שאם יראה יחשדו אפי' בחדרי חדרים אסור עיי"ש ובשלטי גבורים בפ' חבית מובא במג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ו [הקשה] דבסי' ש"ה פסק דמטיילת בזוג בחצר ובסי' ש"א שם במי שנשרו אסור בכ"ג עיי"ש:
**וי"ל** כמ"ש במקום אחר דבמס' ע"ז סוף פ"ק דאיתא אריסא דמרחץ לא עבידי אינשי נראה כמ"ש דחשש מראית עין לא שייך אלא בדבר שאין מהדרך לעשותו באופן ההתר וכתבתי שכן נראה בכמה דוכתי ולא כן להלכה עי' בטו"ז בסי' רמ"ד הנ"ל וא"כ למ"ש נפק"מ בשריה במים במי גשמים ולכאורה לא שייך חשד שיאמרו הכל כי בדרך הלך וגשמים נפלו עליו ולא יחשדו שכיבס אותם וא"כ נראה דאפי' בכה"ג לר"א ור"ש אסור דאפי' בחדרי חדרים אסור במראית עין ואפי' בכה"ג ועי' בר"ן ביצה בסוגיא דסולם מ"ש לחלק בענין חדרי חדרים וליישב הסתירה נגד רב מסוגית הגמ' עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:5:1)

**מי שהיה לו פירות על גגו וצריך לפנותם למקום אחר לא יושיטם מגג לגג ואפי' בגגין השוין ולא ישלשלם בחבל מן החלונות ולא יורידם בסולמות שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אבל משילין אפי' דרך ארובה ממקום למקום באותו הגג וכו'.** ועי' בהמ"מ והנה בגמ' ל"ה ע"ב עד כמה א"ר יוחנן וכו' כאותה ששנינו מפנין ד' וחמש קופות של תבן וכו' מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש ודילמא שאני התם דאיכא ביטול בית המדרש וכו' אי נמי התם ה"ט דד' וה' שרי שבת דחמירי ולא אתו לזלזולי ביה אבל יו"ט דקיל וכו' כלל וכלל לא אי נמי לאידך גיסא התם היינו טעמא דליכא הפסד ממון אבל הכא איכא הפסד ממון אפי' טובא וכו' ודעת הרי"ף ורבינו לקולא ולא כן דעת הרב בעל המאור עיי"ש:
**והנה** לכאורה יקשה דהרי משום הפסד ממון אי' במשנה משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת גם עיין במהרש"א שהקשה דאמרינן שבת דחמירי ולא אתו לזלזולי וכו' א"כ למה אי' במשנה אבל לא בשבת עיי"ש:
**ונראה** לומר. דהנה בהאי דלחוש בזה לאיסורא משום טרחא יתירא וכמ"ש ברש"י י"ל משום שלא יזלזל בשבת כדאי' בגמ' ולא אתו לזלזולי וכו' ובפי' משניות לרבינו דנראה כעובדא דחול עיי"ש. ונראה לאסור מהאי טעמא ג"כ ביו"ט. גם י"ל משום שביתה וכמ"ש רבינו בפכ"ד מ"ה שבת שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול ויש בזה הרבה דברים שאסרו משום שבות ואסמכוהו על תשבות הנאמר בתורה כמ"ש רבינו בהל' שבת וכמ"ש לעיל דהוי מדאורייתא מצות רשות ומדרבנן חובה. ונראה דאם מטעם גזירה שייך גם ביו"ט אבל מטעם שבות לא שייך ביו"ט דביו"ט דאמרינן מתוך ואף שאינו לאוכל נפש מותר ולפ"ז לא שייך שבות כלל דגוף המלאכה ג"כ מותרת ולתוס' במס' שבת צ"ה אפי' בונה ג"כ עיי"ש אלא דלתוס' צריך צורך קצת וכמ"ש ז"ל דהפסד ממון דהוי צער הגוף מקרי צורך קצת עיי"ש. ומובן שפיר דאמרינן לאידך גיסא וכו' דמטעם גזירה לא שייך בשבת דלא אתי לזלזולי בה משום דחמירי ולא נשאר אלא משום שבות בלבד. ולהיפוך ביו"ט דלא שייך משום שבות כמ"ש דשייך מתוך וצורך קצת משום הפסד ממון וכל מלאכה בעצמם מותרין ומכ"ש שבות שלהן ואתי שפיר דמשום ביטול ביהמ"ד ואורחים שייך להתיר שבות דשבת אבל כאן במשנה דליכא ביטול ביהמ"ד ואורחין דוקא יו"ט דלא שייך שבות ולא גזרו ג"כ ביו"ט בטרחא קלה אבל בשבת דשייך שבות לא שייך היתרא משום הפסד ממון. ועיין בפנ"י שמפרש כלל וכלל לא אפי' בביטול ביהמ"ד עיי"ש:
**ועל** קושית מהרש"א למה במשנה ולא בשבת ולא אמרינן דלא אתי לזלזולי בה י"ל דהנה בסוגיא דאיתא שאני התם דאיתא ביטול ביהמ"ד ושתקו מביטול אורחים דאיתא ג"כ שם ועיין ברש"י שכתב ג"כ מביטול אורחים עיי"ש. ונראה לומר דיותר פשוט להתיר משום ביטול אורחים ממשום ביטול ביהמ"ד. דהנה כמ"ש דאיסורא דטרחא ולעשות כעובדא דחול י"ל דהוי משום שבות ומכבוד השבת שלא יעשה כן וגם מטעם גזירה יזלזל בשבת בשאר דברים האסורים. וא"כ מטעם כבוד שבת ודאי עדיף שתדחה מפני ביטול סעודת אורחים מעונג שבת דלדעת הרבה הוי דאורייתא ובתוכם כנראה דעת הרשב"א כן כמ"ש במקום אחר עיי"ש. אלא משום ביטול ביהמ"ד צריך לאשמעינן ביותר דלא פשיטא כ"כ להתיר שבות מה"ט. וא"כ כיון דאמרי דלא אתי לזלזולי ולא שייך גזירה ומשום שבות כמ"ש נראה שתדחה וא"כ יש להקל בשבת ושאני יו"ט דשייך זלזול בקס"ד. אבל במשנה כאן דלא שייך לזלזולי מ"מ שבות שייך וכמ"ש וביטול ביהמ"ד ואורחים ליכא אמרינן שפיר אבל בשבת לא ואתי שפיר:
**אמנם** בהאי דאיתא האי טעמא דליכא הפסד ממון וכן להלן התם דליכא הפסד ממון וכו' לכאורה למ"ש הר"ן בריש פ' מי שהחשיך דלא התירו בשבת משום הפסד ממון אלא היכא דשייך אדם בהול על ממונו ואתי לעבור על דאורייתא ועיין בב"י בסי' רמ"ד בענין קונה מכס בשבת עיי"ש ובטו"ז ס"ק ו' ובמג"א ס"ק י"ז עיי"ש. וא"כ נראה דלא שייך בלא"ה להתיר משום הפסד ממון בשבת וצ"ל דליכא הפסד ממון כלל משא"כ ביו"ט דהוי הפסד ממון וכמ"ש ושייך מהאי טעמא מתוך וצורך קצת משא"כ בשבת דלא מהני אפי' הפסד ממון וגם עדיף טפי דליכא שם אף הפסד ממון והפסד ממון נקטו בשביל יו"ט אף דאין בין שבת ליו"ט וכו' אבל כמ"ש בזה יש לחלק דשייך עי"ז מתוך. וראיה בשיטה מקובצת שאינו גורס כלל אבל הכא וכו' דהרי מוכח במשנה דבשבת אין מתירין משום הפסד ממון עיי"ש:
**וי"ל** נמי במ"ש דאיתא שם ל"ז ע"א תנן אבל לא את האוצר וכו' התם הוא בשבת דאסור משום דחמור אבל יו"ט דקיל שפיר דמי או דלמא התם דאיכא ביטול ביהמ"ד אמרינן לא הכא דליכא ביטול ביהמ"ד לא כ"ש וכו'. והנה הו"ל כדלעיל או לאידך גיסא שבת דחמיר ולא אתו לזלזולי וכו' יו"ט לא כ"ש. וראיתי בפנ"י שעמד ע"ז עיי"ש וי"ל דב' דברים ביחד לא יוכלו קום דלא שייך לומר בשבת משום ביטול ביהמ"ד קיל וגם דלא שייך אתו לזלזולי דלהאי טעמא דנתיר משום ביטול ביהמ"ד ואורחים לא שייך שבת דחמיר דנהפוך די"ל דקיל ליה שם בשבת משום ביטול ביהמ"ד משא"כ כאן ביו"ט דלא שייך כן. ומשו"ה כד נקטי האי דבית המדרש לא נוכל למנקט דלא אתי לזלזולי וכו' אלא דיש להבין דלאחר זה מיד אבל מגג לגג וכו' הכא דאסור משום יו"ט דקיל ואתו לזלזולי וכו' ואח"ז לא ישלשלם וכו' הכא ביו"ט דאסור דליכא ביטול ביהמ"ד וכו' למה באלה שניהם נקטו משום ביטול ביהמ"ד ובמגג לגג משום לא אתו לזלזולי וכו':
**ונראה** דהנה עיין ברש"י באבל מגג לגג בד"ה אין מטלטלין וכו' שאין זה גבוה מזה שיהיה שם טורח עליה וירידה עכ"ל. ובלא ישלשלם כתב בד"ה בחלונות וכו' מפני שיש טורח להעלות מן הגג לחלון ומשם לארץ עכ"ל. וי"ל למ"ש דבעובדא דחול בטרחא יתירא משום שבות ומשום שלא יזלזלו בשבת ויעשו מלאכה ממש כדאי' בגמ' ולא אתו לזלזולי וכו' וא"כ י"ל באיכא טרחא ושייך שבות ושייך כמ"ש לעיל שבת דחמירי דשייך שבות ולא ביו"ט כמ"ש דהיכא דשייך מתוך לא שייך שבות כלל ומשו"ה נקטו משום ביטול ביהמ"ד דמשו"ה קיל שם בשבת. משא"כ היכא דלא שייך טירחא ולא שייך שבות דשבות לא שייך אלא באיכא מלאכה או עכ"פ טרחא יתירא ולא הוי אלא משום גזירה דלא אתו לזלזולי וא"כ להיפוך שבת קיל דלא אתו לזלזולי ולכן במגג לגג דלא שייך טרחא ושבות למ"ש שייך שבת דחמיר וכו' ואתי שפיר:
**ובמשנה** עוד שם ומכסים פירות בכלים וכו' וברש"י ולא אמרינן טורח שלא לצורך יו"ט הוא דשרי ליה רבנן משום הפסד ממון עכ"ל ועי' ברא"ש ובעל המאור שם:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:10:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:10:1)

**חפצי הפקר וכו' פירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו את מקומן מפני שהן כאדם שיצא באונס וחזר באונס.** בתוס' עירובין מ"א ע"ב בד"ה לא הקשו דמאי שנא ממבשל בשבת במזיד דלא יאכל ותירצו דהתם הוי איסורא דאורייתא ובמג"א בסי' ת"ה ס"ק י"ד הקשה דמאי שנא מהטביל כליו והמעשר דאיסורי דרבנן נינהו וקנסינן וכתב דצ"ל דמיירי בלית ליה פירי אחריני כדמחלקינן במס' ביצה בפ"ב עיי"ש. ועי' בס' בינה לעתים בזה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:11:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:11:1)

**המוסר בהמתו לבנו הרי הוא כרגלי האב מסרה לרועה ואפי' נתנה לו ביו"ט הרי היא כרגלי הרועה מסרה לשני רועים הרי היא כרגלי בעליה מפני שלא קנה אחד מהן.** ועי' בהמ"מ דרבינו אינו מפרש כרש"י בב' רועים אפי' במסרו לאחד כרגלי הבעלים עיי"ש:
**במסכת** ביצה ל"ז ע"א במשנה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים וכו':
**ובגמרא** מתני' דלא כר' דוסא וכו' הלוקח מחבירו בערב יו"ט אע"פ שלא מסרה לו אלא ביו"ט הרי הוא כרגלי הלוקח והמוסר בהמה לרועה אע"פ שלא מסרה לו אלא ביו"ט הרי היא כרגלי הרועה אפי' תימא ר' דוסא ולא קשיא כאן ברועה אחד כאן בשני רועים דיקא נמי דקתני לבנו או לרועה ש"מ:
**וברש"י** כאן ברועה אחד שאין בעיר אלא רועה אחד כל בני העיר מעמידין בהמתן ברשותו ונקנית שביתתו הילכך בין מוכר בין לוקח דעתו שלא תקנה הבהמה שביתותו אלא בשביתות הרועה ומתני' בשני רועים דלא ידעינן הי מנייהו הוי לה דעת בעלים הילכך הרי הן כרגלי הבעלים אם אינם אצל הרועה מבעוד יום עכ"ל. ועי' בר"ן ורז"ה ורמב"ן ומ"ש אאמו"ז הגאון ז"ל בס' שמן רוקח עיי"ש והקשו ז"ל לפי' רש"י למה בב' רועים בעיר ומסר לאחד למה לא נאמר דתליא בברירה ובדרבנן יש ברירה עיי"ש. וכנראה משו"ה דעת רבינו דוקא במסרה לב' רועים הוי כרגלי הבעלים ולא במסרה לרועה אחד אף דבעיר ב' רועים:
**ונראה** בדעת רש"י וגם להבין מ"ש ברש"י הילכך בין לוקח וכו' דמאי ענין מלוקח ומוכר בזה ועי' בשיטה מקובצת שעמד ע"ז ומ"ש בזה עיי"ש גם נראה להבין בענין קנין שביתתה ורשות בזה:
**ויש** להבין בהאי דאמר ר' דוסא הלוקח בהמה מחבירו מערב יו"ט אפי' שלא מסרה לו אלא ביו"ט הרי היא כרגלי הלוקח וכו' במאי קנהו הלוקח בעיו"ט דיש לומר בקנין מעות. והנה להלן ל"ח ע"א השואל כלי מחבירו מעיו"ט כרגלי השואל פשיטא לא צריכא שלא מסרו לו אלא ביו"ט מהו דתימא לאו ברשותיה אוקמא קמ"ל מסייע לר' יוחנן דאר"י השואל כלי מחבירו מעיו"ט אף על פי שלא נתנו לו אלא ביו"ט הרי הוא כרגלי השואל וברש"י קמ"ל והשואל דקא תני בדיבורא בעלמא לא משך מבעוד יום וקמ"ל כיון דאסמכיה ברשותו אוקמיה עכ"ל. ובירושלמי א"ר בא תחומין עשו אותן כמדת הדין ובקרבן העדה שם דאע"פ שלא משך קני וכדר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני וכו' נשרפו וכו' הילכך גבי תחומין משאמר לו להשאיל הו"ל כרגלי השואל עכ"ל. הנה מפרש הירושלמי כבבלי דשואל מיירי בלא מסרו אלא ביו"ט ויש להבין דמאי כמדת הדין הוי דהרי לא הוי בקנין כלל וכמ"ש ברש"י הנ"ל בדיבורא בעלמא וכו':
**והנה** עי' בריטב"א במסכת קדושין מ"ו גבי בקע בו קנאו שכתב דלא שייך קנין משיכה מדאורייתא בשאלה דלא שייך משיכה בקנין פירות וזכות דלא מצי למשוך במה שמקנה לו ובמה שמשך לא מקנה לו ובקע בו קנין מדרבנן עיי"ש ואם כן מדאורייתא לא שייך קנין בשאלה כלל ואפי' הכי לשואל רשות להשתמש בו ע"פ דיבורו כל זמן שלא חזר מדבורו. ואם כן לענין תחומין דא"צ שיהיה שלו אלא בנמסר לרשות מהני והעמידו כמ"ש בירושלמי על מדת הדין וכמ"ש ברש"י דדיבורא בעלמא לשואל רשותו בהדבר וא"צ בזה רשות גדול שלא יהיה יוכל לחזור גם כן קנין דמדרבנן דבשאלה:
**אמנם** בלוקח יש לעיין אם נאמר גם כן בלא עשה קנין בדיבורא בעלמא הוי כנמסר לרשותו בלוקח דצריך מדאורייתא לקנין מעות מדאורייתא ומשיכה מדרבנן ואם נאמר דצריך קנין דאורייתא על כל פנים צריכין לפרש דברי ר' דוסא הלוקח וכו' אע"פ שלא מסרה אלא ביו"ט דמשיכה לא הוי אלא ביו"ט אבל קנין מעות היה מערב יו"ט והעמידו על דין תורה דמעות קונות כמ"ש בירושלמי הנ"ל:
**אמנם** נראה להיפוך מהאי דאיתא דף ל"ח ע"א שם אמר שמואל שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם של רועה הרי הוא כרגלי אותה העיר וברש"י שור של פטם שמפטם שוורים למכור הרי הוא כרגלי כל אדם אפי' בן עיר אחרת שבא לכאן ע"י עירוב מוליכו למקומו דכיון דאורחיה לזבוני מאתמול אוקמא ברשותיה דמאן דאתי למחר וזבין ליה עכ"ל. נראה דאפי' בלא קנין כלל הוי ברשות הקונה והנה ברועה דעל כרחך לא היה ברשותו עד יו"ט מ"מ הרועה הוי שומר שלו ודי בדיבורו בלבד מתחילה כשקיבלו להיות רועה על כל הימים וגם היה הרבה פעמים ברשותו כבר אבל בלוקח ליכא בכה"ג דשור של פטם אפי' דיבור מפורש גם כן:
**ונראה** דלשונו של רש"י מברר לנו הדרך בזה במ"ש שכיון שכל העיר וכו' דעתו שלא תקנה הבהמה שביתתו אלא בשביתות הרועה וכו' דהוי מטעם סילוק השביתה מביתו נגד הרועה וע"ז אין צריך לקנין כלל דכיון שמסלקים הבעלים רשות שביתה נגד הרועה אין צריך לרועה ע"ז קנין דזוכה ברשות המסולק ומשום הכי הלוקח שלא היה לו אף בדיבורא להרועה מ"מ יוכל למסרו לרועה מהאי טעמא דסילוק שביתות מסתמא ואם כן י"ל דמאי דאיתא בירושלמי עשו אותן כמדת הדין ובלוקח גם כן אפי' בלא מעות זוכה ברשות המסולק והוי כנכסי הפקר:
**ואחר** שכתבתי ראיתי בשיטה מקובצת הרי כרגלי הלוקח פי' אע"פ דברשותיה דמוכר קיימי דאי בעי למהדר הדר ביה מכל מקום כיון שהסכימו על המקח ומסתמא יעמוד המוכר בדבורו אוקמא רבנן ברשותו דלוקח אפי' לא נתן מעות עכ"ל ובשור של פטם כתב ושור של פטם נמי עשאהו כהפקר והוציאוהו מרשות של טבח לתקנתו שלא יקנה שביתה עמו ואליבא דרבנן דפליגי עליה דריב"נ דאמר נכסי הפקר אין קונין שביתה עכ"ל ולדעתו מדרבנן כהפקר ולרש"י נראה הסילוק מהבעלים ולשון הר"ן בשור של פטם דכיון שזה רגיל למכור לכל מרשותיה קמפסק ליה ברשות אחר לא מוקים ליה הילכך כשור של הפקר עבידא ליה שהוא כרגלי הזוכה בו ראשון אבל לאו משום ברירה לשמואל דלית ליה ברירה וכו' עכ"ל ונראה כמ"ש לדעת רש"י ועי' ברמב"ן שם וזה שכתב ברש"י הילכך בין מוכר ובין לוקח דעתו שלא תקנה הבהמה שביתותו אלא בשביתות הרועה וכו' וסילקו שביתות רשותם אבל בב' רועים דלא ידעינן להי מנייהו הוי דעת בעלים וכו' כמ"ש ברש"י דהרי לא סלק לכו"ע אלא לרועה ולזה שלא סלק אין לו רשות בה ועי' ברא"ש במס' ב"ק גבי אדעתא דאריה אפקרא אדעתא דכו"ע לא אפקרא עיי"ש וממילא לא שייך ברירה וכמ"ש בר"ן דוקא בקנין שייך הבורר למפרע אבל בסילוק שאין מקנה לו וכ"ז שאין הוברר למי מסלק אין לו רשות בו ולא שייך למפרע בסילוק והפקר וכמ"ש במק"א דכיון דמספיקא אין לו רשות ממילא לא היה ברשותו ולא היה שם סילוק עד הזמן שמבורר סלוקו ובלא ידעינן בהי מנייהו וכו' לא הוי ממילא סילוק כלל בין השמשות ועי' בהמ"מ בהל' ט"ו שכתב בשם תוס' דחכמים עשו הפקר עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:14:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:14:1)

**בור של יחיד כרגלי בעליו וכו' ושל עולי בבל שהן מסורין לכל כרגלי הממלא מהן מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך וכו'.** במשנה בור של יחיד כרגלי היחיד של אנשי העיר כרגלי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא:
**וברש"י** כרגלי הממלא שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה ואם בא אחד ושאל לו מימיו אין מוליכן אלא כרגלי ולית ליה דר' יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה לעצמן במקומן וכי תימא א"כ הו"ל הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי קתני כרגלי הממלא קסבר יש ברירה להחמיר ואמרינן הוברר דמאתמול נמי הוברר דלהאי גברא חזי וברשותיה קיימי ובעירובין מ"ה נמי דלא כריב"נ מתוקמא עכ"ל ועי' בתוס' במס' עירובין מ"ה ע"ב בד"ה ביו"ט עיי"ש. ויש להבין האיך שייך בהפקר ברירה לומר דהוי שלו למפרע דנראה רק בקנין שייך לומר כן בדעת אחרת מקנה אינו דהקנה לו מאז משא"כ בהפקר וראיתי בריטב"א במס' עירובין מ"ה ע"ב בד"ה ושל עולי בבל וכו' על הקושיא מפ' המוצא תפילין וכתב בשם הראב"ד דמאי אין ברירה בדבר שאם זוכה מן ההפקר אלא דכיון שלא קנו שביתה לעצמן הכניסום בכלל נכסים מיהת בעודן ברשותו וכשחזר ונתנן לאחר נתבטלה שביתתו וקנו שביתה כרגלי מי שבאו לידו ואין אומרים שלא תיבטל שביתות בעלים ביו"ט אלא במי שהיה בעלים גמורים מערב יו"ט ממש או ע"י ברירה ואין דברים אלו מחוורין בעיני רבותי. ויותר נראין דברי רש"י וכו' עכ"ל עיי"ש:
**והנה** בגמ' שם אתמר מילא ונתן לחבירו רב נחמן אמר כרגלי מי שנתמלאו לו רב ששת אמר כרגלי הממלא במאי קמפלגי מר סבר בירא דהפקירא הוא ומר סבר בירא דשותפי הוא. וברש"י כרגלי מי שנתמלאו לו דנעשה שלוחו נקנה לו ר"ש סבר בירא דהפקרא הוא. והמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו וכו' עכ"ל ויש להבין מאי שנא בירא דשותפי ומאי שנא דשל אנשי העיר ובמשנה בשל אנשי העיר כרגלי אותה העיר ובשל בבל כרגלי הממלא:
**גם** בלא"ה יש להבין כמ"ש ברש"י שם באו"ד ור"נ סבר בירא דשותפי היא לא הפקרוהו בני הגולה אלא נתנו לכל ישראל שיהיה שותפין בו וכשאמר זה למלאות לו מחלקו והלך בשליחותו נעשה שלוחו ואין זה מגביה מציאה עד כאן לשונו. והרי בכל הפקר מדעת נאמר כן. ונראה דהנה דעת הנמוק"י בפ"ק דב"מ דכל הפקר מדעת הוי דעת אחרת מקנה אותו ולא כן דעת התוס' שם עיין שם. ואם כן י"ל כיון דהוי הפקר מדעת שייך כרגלי הממלא לרב ששת וכתופס לבע"ח. ולר"נ כשותפו דמי דשאני בהפקר דעלמא שאין להמפקיר חלק בזה אבל בשל עולי בבל גם המקנים הוי בכלל עולי בבל וגם להם חלק בה ולכן הוי שותפין ויש לומר אף מאן דס"ל בעלמא דהפקר סילוק בכה"ג מודה דהוי דעת אחרת מקנה אותו ושותפין משום דגם המפקיר בכלל הזכיה ולא הוי בסילוק את עצמו ממהם ומשום הכי לא יקשה בכל הפקר מדעת כיון דהקנה לכו"ע הוי ממילא סילוק דנראה דזה כונת התוספות במסכת ב"מ הנ"ל משא"כ כאן דודאי לא הוי סילוק ואם כן כמ"ש אף דהוי הפקר שייך ברירה וקנין למפרע:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:15:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:15:1)

**שור של פטם וכו'.** עי' מ"ש לעיל בהי"א עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:16:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:16:1)

**הגחלת כרגלי בעליה לא כרגלי שואל ושלהבת כרגלי מי שהיא בידו לפיכך המדליק נר או עץ מחבירו מוליכו לכל מקום שהוא הולך.** במשנה הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום גחלת של הקדש מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין וכו' ובגמ' גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת וכו':
**ולכאורה** בשלהבת לענין תחומין דהנר שלו רק השלהבת מאחר וא"כ כיון דשלהבת בכל רגע אחרת ולא קנה שביתה מערב יו"ט ואפי' לר' יוחנן בן נורי הוי כבעלים ואין צריך לומר משום דשלהבת אין בה ממש ולכן רק בשלהבת של הקדש דגחלת גם כן של הקדש צ"ל משום שאין בה ממש:
**אבל** יש לעיין בשלהבת של הקדש והעץ שדולק ממנה של חולין וכנראה אף בכה"ג לא נהנין משום גזירה אטו אף דהוי בפני עצמה ואפי' בשלהבת מגחלת דהקדש אין מועלין ובע"ז מותר אף דשלהבת באה מכח האש אשר בהגחלת מ"מ קול וריח ומראה אין בו משום מעילה רק לחמם בה כמ"ש בספר באר שבע מובא בשער המלך פ"ז ה"י מהל' ע"ז לקרב את עצמו אצל השלהבת אסור עיי"ש. ולענין מעילה לקרב עיי"ש. ולענין תחומין בכה"ג כמ"ש דלית ליה בעלים מעיקרא כלל הוי כרגלי הבעלים שהוא בידם לכו"ע:
**אמנם** יש לעיין בשלהבת של ע"ז הרי הוי רוצה בקיומו של גחלת אף דבשלהבת לא שייך רוצה בקיומו מ"מ ע"י השלהבת רוצה בקיומה של הגחלת ונראה כיון שאינו נהנה מהגחלת אלא משלהבת במראה דאין בה ממש וכיון דהוי דרך ביטול ושריפה ורוצה בקיומו דאסור נראה משום שצריך לאבדה ולא להיות חפץ לו בה בקיומו וכמ"ש במ"א בזה. ובכה"ג דעושה לאבדה לא שייך רוצה בקיומה וצ"ע. ועיין בר"ן במסכת ע"ז דנראה דרוצה בקיומה מדרבנן עיי"ש. ועי' ברא"ש שכתב והאי דאסרינן לברך בשלהבת של ע"ז ואע"ג דשרי משום דיש עמה גחלת ואע"פ שאין הברכה אלא על השלהבת עיי"ש וי"ל משום מיאוס ונראה בשלהבת בנר ישראל דמותר לברך גם כן למ"ש ברא"ש ועיין בשעה"מ כאן ובהל' ע"ז פ"ז ה"י ומה שכתבתי שם עיי"ש ומ"ש שם בהי"ג עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:17:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:17:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:17:1)

**השואל כלי מחבירו וכו'.** עי' מ"ש לעיל בהי"א עיי"ש: