## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday Chapter 8

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 8:10:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/8:10:1)

**אין מתליעין את האילנות וכו' אבל סכין את האילנות ואת הפירות שבהן בשמן וכו'.** עי' בלח"מ שהקשה דבגמרא במסכת ע"ז נראה דחוה"מ חמיר משביעית וסיכה לפירות אסרו שם אפי' בשביעית עיי"ש. ועיין בספר מעשה רוקח שכתב דלאו כללא היא דמצינו להיפך גם כן עיי"ש וכן נראה דכדאיתא בגמרא בשביעית במלאכה תליא ובמועד בטירחא וסיכה בפירות לא הוי בגדר טירחא ביותר מלאילנות אלא בשביעית יותר ענין מלאכה בזה כדאיתא שם בגמרא:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 8:17:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 8:17:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/8:17:1)

**אסור לעשות מלאכה בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כמו ערבי שבתות וכל העושה בהן מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם וגוערין בו ומבטלין אותו בעל כרחו אבל אין מכין אותו מכות מרדות ואצ"ל שאין מנדין אותו חוץ מערב פסח אחר חצות שהעושה בו מלאכה אחר חצות מנדין אותו ואצ"ל שמכין אותו מכות מרדות אם לא נדהו לפי שיום י"ד בניסן אינו כשאר ערבי ימים טובים מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן. לפיכך יום י"ד בניסן אסור בעשית מלאכה מדברי סופרים כמו חוה"מ והוא קל מחוה"מ ואינו אסור אלא מחצי היום ולמעלה שהוא זמן השחיטה אבל מנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג מקום שנהגו לעשות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין.** בתוספות במס' פסחים נ' ע"א בד"ה מקום כתבו דמירושלמי משמע שהוא מדאורייתא וסיימו שם ונראה דאף בזמן הזה דליכא הקרבה כיון שנאסר אז אסור לעולם עכ"ל ובר"ן כתב ואפשר דמדרבנן הוא ואסמכינן אקרא ולדעת הבעל המאור בזמן הזה דליכא קרבן אינו מדינא אלא ממנהגא וברמב"ן השיג עליו דהוי דבר שבמנין שצריך מנין אחר להתירו עיי"ש ובמג"א בסי' תס"ח ס"ק א' בשם הרא"ם לחלק בין איסור גילוי וסיים לעיין בסי' ט' ושם בס"ק ז' הביא לחלק בין בטל הטעם וכתב לעיין בפ"ב מהל' ממרים ושם דעת רבינו בה"ב דאפי' בטל הטעם צריך מנין אחר הגדול בחכמה ומנין ובראב"ד השיג ע"ז עיי"ש ורבינו שסתם כאן וכנראה דאפי' בזה"ז אסור וגם כמ"ש ז"ל דדעת רבינו דהוי מדרבנן אף דמלשון מד"ס אין הכרע כמ"ש לעיל מ"מ מדכתב דקיל מחוה"מ נראה דהוי מדרבנן והכתוב מסרו לחכמים לא שייך בזה דלית לן שום רמז ע"ז וכמ"ש לעיל:
**אמנם** בהל' כלי מקדש בפ"ו ה"ט כתב רבינו ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולת נדבה וזה קרבן העצים והיה להם כמו יו"ט ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשית מלאכה ודבר זה מנהג ובה"י שם אפי' יחיד שהתנדב עצים וכו' אסור באותו היום בהספד וכו' ובעשית מלאכה ודבר זה מנהג. ובמל"מ שם עמד ע"ז ממ"ש רבינו כאן בערב פסח דאסור מדינא שהרי כתב דמנדין אותו ודוחק לו לחלק בין קרבן דכל ישראל עיי"ש גם הקשה ממס' עירובין ותענית דנראה דמדינא אסור למביא קרבן במלאכה עיי"ש:
**והנה** כשנדייק בלשון ירושלמי בפ"ד מ"א במס' פסחים שהביא בתוס' הנ"ל דאי' כתיב שם תזבח את הפסח בערב אין לי אלא הוא שלוחו מנין ת"ל ובשלת ואכלת מה ת"ל שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהיה עסוק במלאכתך וקרבנך קרב אבל אסרו מלעשות מלאכה כהא דתני להן כל אינש דיהוי עילוהי אעין וביכורין האומר הרי עלי וכו' אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום. א"ר יונה אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהוו כל ישראל עולין לירושלים לית כתיב אלא שלש פעמים יראה כל זכורך. אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין והכתיב ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמורות וכו' ונראה לכאורה דאיסור מלאכה משום שצריך לעמוד בעת הקרבה וכיון דתיקנו משמרות דנתרבה שלוחו כדאי' שם וא"כ י"ל כיון דא"צ בעצמו לעמוד שם מותר מהתורה במלאכה דעיקר למודא דאיסור מלאכה משם תזבח וכו' נראה דאיסור מלאכה משום שצריך שיהיה בהקרבת הקרבן ומסברה שלא יהיה עוסק אז במלאכה כדאי' אינו בדין וכו' דהוי מסברה וכמ"ש ז"ל מלתא דסברה הוי מדאורייתא דמשו"ה מקשי' ל"ל קרא סברה היא. אלא דלפ"ז הסברה בלתי מכרעת אלא עד שלא הקריב הקרבן וי"ל דאח"ז באמת מדרבנן או ממנהגא. ועיין בצל"ח ריש פ' מקום שנהגו שהקשה על מ"ש בתוס' דהוי מדאורייתא ואסור גם בזה"ז דאם הוי מדרבנן שייך לומר דבר שבמנין צריך מנין אחר וכו' אבל מדאורייתא כיון דלא שייך בזה"ז לא שייך ואין דומה מאל תגשו וכו' בפ"ק דביצה דשם נאמר אל תגשו אל אשה אבל כאן לא נאמר לא תעשו מלאכה בערב פסח עיי"ש. ולמ"ש י"ל דאחר הקרבה הוי מדרבנן גם להירושלמי עי' בירושלמי מה שמחלקים בין עולה לפסח קודם החצות עיי"ש וכ"ז י"ל מדרבנן וא"כ שייך דבר שבמנין וכו' והנה לפ"ז יש לחלק בין פסח לשאר קרבנות דהנה איתא לפיכך התקינו הנביאים הראשונים כ"ד משמרות וכו' ועי' במס' תענית שמשה רבינו ע"ה בחר בד' ואח"ז הוסיפו מימי שמואל והלאה עיי"ש. וא"כ היה בכל עת האיסור מלאכה מדרבנן ולדעת רבינו ממנהגא. אבל בפסח שהביא כל אחד בפני עצמו אף דאפשר ע"י שלוחו לרוב היה גם הוא עסוק בו ומצותו בכך שיהיה נעשה בו ולא ע"י שלוחו דלא שייך בקרבן ומשו"ה בפסח מדינא משא"כ בשאר קרבנות ממנהגא:
**והנה** זה שכתבתי לדייק דדעת רבינו דהוי מדרבנן מדכתב וקל מחוה"מ בלתי מוכרע דיש לפרש דקאי על לאח"ז מה שכתב ואינו אסור אלא מחצי היום ולמעלה וכו' ובסמ"ג ל"ת ע"ה אמנם הוא קל מחוה"מ שהרי אינו אסור אלא מחצי היום שהוא זמן שחיטה וכו' נראה מפורש דקל מחוה"מ קאי לענין זה בלבד וכן כתב ברא"ם שם עיי"ש מ"ש בענין זה ולמ"ש בזה"ז כמו בשאר קרבנות לדעת רבינו ממנהגא בלבד וצ"ע על סתימת לשונו אם לא נאמר בפסח היה מעיקרא מדרבנן מטעם שכתבתי ואפי' לאחר הקרבה משא"כ בשאר קרבנות אלא דהרי דעת רבינו כשבטל הטעם בטל האיסור ועכ"פ מ"ש רבינו ומכין וכו' בזה"ז צ"ע. ועי' בפר"ח בסי' תס"ח ובפרי מגדים באשל אברהם שם ובלבוש שם: