## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 2

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:1:1)

**דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות וכו'.** ועיין בכ"מ שכתב דתליא בפלוגתא דטומאה דחויה או הותרה בציבור ורבינו פוסק בפ"ד מהל' ביאת מקדש טומאה דחויה בציבור וכ"כ בפקוח נפש וכן דעת הרשב"א וכן דעת הר"ן עיי"ש ועיין בב"י או"ח בסי' שכ"ח עיי"ש ועיין בשו"ת הרשב"א בסי' תרפ"ט שכתב דהכל תלוי אם אמרינן דחויה וכו' וכדרך שאמרו בטומאה וכו' וכמדומה שהלכה שבת דחויה וכו' עיי"ש וכ"כ בר"ן בפ"ב דביצה גבי ממלאה אשה פת וכו' עיי"ש. אבל דעת הר' מאיר בר ברוך מובא ברא"ש במס' יומא בסוגיא דבולמוס דס"ל דלענין שבת פקוח נפש הותרה אף דלשאר איסורים הודחה עיי"ש וכיו"ב משמו בשו"ת הרא"ש כלל כ"ו דין ה' עיי"ש ולכאורה אם נדמה לטומאה מ"ש משאר איסורין דאמרינן הודחה:
**והנה** ראיתי בשו"ת עטרת חכמים מהגאון מו' ברוך מלייפניק ז"ל שהקשה לו אחד דדברי הכ"מ נגד גמ' מפורשת במס' יומא דף מ"ו בפלוגתא דרבא ור"ח לענין סופו כתחילתו מתרץ רבא שבת הותרה טומאה דחויה עיי"ש. וראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סוף שאלה ל"ז שהקשה כמו כן על רבינו מגמרא הנ"ל וגם ממה דאי' מה לשבת דהותרה מכללה דף פ"א ע"א במס' יומא וברש"י מלאכה הותרה מקצתה אצל גבוה עיי"ש שהאריך בזה ומ"ש מרש"י לכאורה מרש"י שכתב הותרה לגבוה בעבודה לא נדע עוד בפקוח נפש והנה כתב כמו כן שם מהלמודא דר' עקיבא מעם מזבחי נראה דהותרה כמו עבודה גם ממילה דדעתו דהותרה עיי"ש. והנה במילה אם אמרינן הותרה עיין בתוספות ריש פרק ר' אליעזר ובמהרש"א שם:
**והגאון** הנ"ל מתרץ קתריץ זאת למ"ש הרמב"ן בס' תולדות אדם כפי מה שמפרש כונתו שם דלא אמרינן הותרה רק כמו בעבודה בשבת דבכל פעם דוחה שבת ואי אפשר בענין אחר וע"כ הותרה אבל דבר באקראי כמו בטומאה בציבור תליא במחלוקת בזה דשם י"ל הודחה גם כן כיון דאפשר בלי העבירה ומזה כתב בפקוח נפש לענין שבת דהוי גם כן דבר הבא במקרה הוי כמו טומאה ותליא שפיר בטומאה הודחה או הותרה עיי"ש ודברי רש"י הנ"ל שכתב הותרה מכללה לגבוה ולא כתב מפני פקוח נפש מסכים גם כן לזה אף כי בלתי מוכרע כ"כ שדעתו כן וע"ע שם דברי נועם בשו"ת הנ"ל בסי' ד':
**והנה** כמ"ש לדעת מהר"מ ב"ב יקשה מ"ש משאר איסורים דאמרי' הודחה:
**ונראה** דמחלוקת בטומאה אם הודחה או הותרה לא שייך רק היכא דלא שייך לומר דידחה עשה לל"ת דבכ"מ דשייך לומר דעשה דוחה לל"ת מנ"ל עוד לומר דהתירה התורה בכל אופן ולמה נמציא התירא בלי מוכיח ע"ז ובכ"מ אמרינן היכא דאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת רק היכא דלא שייך דעשה ידחה לל"ת ואפ"ה התירה התורה שם יש מקום לומר דלאו מטעם דחיה אלא לגמרי הותרה דהרי מטעם דחיה אין מקום לזה וטומאה דאסורה לקודש בלבד וליחיד גם בעבודה אסורה רק לציבור הותרה ודאי לאו מטעם דחיה רק למדין מרבוי דקרא מאיש איש כדאיתא ביומא דף ז' ומשו"ה לרב נחמן שם הותרה וכמו כן שבת דהוי עשה ול"ת ולא שייך דחיה ועל כרחך דעת הרמב"ב לומר הותרה בפקוח נפש אבל בשאר איסורים די"ל דוחי בהם דוחה הל"ת דשאר איסורים וי"ל מטעם דחיה בלבד ועיין בר"ן בפ"ב דביצה גבי ממלאה אשה קדירה וכו' דנראה למ"ש שם מסוגיא דמנחות [דף] ס"ד דשבת דחויה אצל חולה עיי"ש:
**והנה** רבינו כתב דחויה וכו' כשאר כל המצות וכו' נראה שאין דעתו לחלק בין שבת לשאר איסורים דמפורש דמאכילין הקל תחילה וי"ל לר' שמעון בן מנסיה דאמר ביומא פ"ה ע"ב ושמרו בני ישראל את השבת אמרה התורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ואם כן הוי מסברה לדחות אף דהוי עשה ול"ת דהרי שבתות אחרות גם כן עשה ול"ת וידחה שבת אחת מפני הרבה אף כמ"ש ברש"י דאית ליה פירכא בר משמואל משום די"ל דוקא בודאי סכנה ולא בספק מ"מ השתא דידעינן מוחי בהם וכו' אמרינן דלא נדע רק הודחה די"ל משום חלל שבת אחת וכו' ואם כן הוי משום דחיה וכמ"ש הגאון הנ"ל מעם מזבחי וכו' ילפינן הותרה לר' עקיבא ולשמואל לא נדע רק כמו בשאר איסור ועיין בתשב"ץ הנ"ל שכמו כן כתב מלמודא דר"ע הותרה ובגמרא אי' לכולן אית להו פירכא בר מדשמואל והנה בספק אם הודחה או הותרה לא שייך ספק נפשות להקל דלנפשות לא נפק"מ דשייך הצלה גם אם אמרינן הודחה ולכן י"ל כיון די"ל כר"ש בן מנסיה לחומרא אמרינן דתפסינן רק המוכח והסברה מסייע לה וכמו בשאר איסורים והנה בשאר איסורים דלא שייך סברת ר"ש בן מנסיה ועל כרחך ר"ש בן מנסיה בשאר איסורים מטעמים אחרים הנאמרים שם ס"ל דדוחה והוסיף בשבת די"ל כמ"ש דהותרה על כרחך משום דהוי עשה ול"ת ולכן כתב טעמא די"ל הודחה גם בשבת והנה גם י"ל לכאורה בשאר איסורים עושה הוא האיסור אבל בשבת הוי חטא בשביל שיזכה חבירך ובזה י"ל כמ"ש בתוספות בפ"ק דשבת כשלא פשע לא אמרינן כן וגם המצוה על הכל להציל נפש מישראל אף דשם הוי מל"ת דלא תעמוד וכו' מ"מ ענינו עשה וכמ"ש כעין זה בריטב"א בפ"ק דקדושין בלא תשים וכו' במעקה וגם כמ"ש בכפות תמרים מרודף עיי"ש ואם כן למ"ש גם כן מיושב לדעת רבינו מהקושיא ממס' יומא דף מ"ו הנ"ל דשאני שבת לענין עבודה מלענין פקוח נפש ועי' במס' שבת קנ"א ע"ב דרשב"ג שם אמר גם כן האי דחלל עליו שבת אחד וכו' וכמ"ש דנפק"מ בטעם הזה ובירושלמי יומא פ"ח ה"ה בשם ר' יוחנן אך את שבתותי וכו' אית דבעי מימר וכו' חלל וכו' נראה שהיה מקובל טעם זה ועיין בב"י ובמג"א בסי' ש"ו ס"ק כ"ט לענין לעבור להציל מלטמע באינם יהודים דאמרינן מוטב לחלל שבת אחת שלא יחלל שבתות הרבה עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:1:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:1:2)

**לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי אומן של אותו מקום ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך. וכן אם אמר רופא לחלל עליו השבת ורופא אחר אמר אינו צריך מחללין עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת.** והנה במ"ש רופא אומן ובדפוס ווינציע שאצלו המעשה רוקח איתא רופא נאמן לאו דבלי אמירת רופא אומן לא מחללין והרי כתב מיד אחר זה ספק שהוא צריך וכו' ואם בכל פעם ברופא אומן מחללים הרי לא הוי ספק. וספק שהוא צריך וכו' נוכל לפרש שרופא עצמו מסופק אם צריך ואחר זה כתב כשאנן מסופקים ע"י סתירת הרופאים זה את זה ובהגהות מיימוני והשיב ר"י שכל בני אדם חשובים בקיאין במקצת וספק נפשות להקל עיי"ש ויש לפרש על פי רופא אומן שאומר שהוא חולה שיש בו סכנה דרק אומן יודע כך ואם גם הוא מסופק לקולא אזלינן בפקוח נפש גם שנדע שהדבר לרפואה נדע גם כן רק ע"י רופא וכתב של אותו מקום שאם גם בלתי מוחזק לבקי כ"כ וכמ"ש בהגהות מיימוני הנ"ל הבקי ביותר באותו המקום על פיו נדע ונשאל במ"ש ועי' ע"ז כ"ח ע"א אמר רב כל מכה שצריכה אומד מחללין עליה את השבת ועיין ברש"י ועיין יומא פ"ב ביו"כ אין מאכילין אלא על פי מומחה עיי"ש ועי' תוספות שבת קכ"ח ע"ב בד"ה קמ"ל עיי"ש. ועיין בהל' ה' וכן כל חולי שהרופאים וכו' עיי"ש ובהמגיד משנה שם ועי' במג"א סי' שכ"ח ס"ק ז' עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:2:1)

**אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך וכן לשמונה ימים אין אומרים נמתין עד הערב כדי שלא לחלל עליו שתי שבתות אלא מתחילין מהיום שהוא שבת ומחללין עליו אפי' מאה שבתות כל זמן שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק סכנה מחללין וכו'.** ומגמ' יומא פ"ד ע"ב ולכאורה יש להבין מאי שנא שבת אחת לב' שבתות והנה י"ל כשאינו בסכנה למות היום וכמ"ש ברש"י וא"כ י"ל דוקא בעומד בספק למות היום שייך מוטב לחלל וכו' דגם היום יקיים השבת במה שלא יעשה במה שאינו לצורך לו וכמ"ש בפ"א ה"א דמצות עשה דשביתה מקיים גם החולה בשאר מלאכות שמונע את עצמו אף דביטלו בהצורך לו ויו"ט יוכיח ע"ז דבאוכל נפש מותר ושייך מ"ע דשביתה בשאר מלאכות אבל בשביל שבת הבאה דבחולה שיש בו סכנה הוי חשש שמא ימות חשש קרוב וא"כ לא יהיה שייך לומר חלל שבת אחת וכו' דלשבת הזאת א"צ להחילול ולשבת הבאה שמא ימות ולא יקיים בשום פעם השביתה בשבת אבל באמת לאו דוקא משום שבת דגם משום שאר מצות שייך חלל וכו' וגם למאה שבתות אף דנראה דיצא ימיו בביטול שבת תמיד עם כל זה לא נחוש לזה אבל עוד יקשה למה נקטי ב' שבתות גם בחול יש מקום לומר כנ"ל וברשב"א המובא בב"י יו"ד סוף סי' קל"ד נראה שמפרש באמדוהו לח' ימים ויש עוד זמן קצר ללילה בבסוף יום השבת לא נאמר להמתין ועי' ברמ"א סוף סי' קנ"ה שם וגם לפי' בלתי מובן מ"ש לב' שבתות ורבינו נראה שהוסיף אפי' מאה וכו' לומר דב' שבתות לראוי הרבה קאתי ואולי נאמר בזה למאי שארשב"י במס' שבת קי"ח ע"ב אלמלא שמרו בני ישראל ב' שבתות כהלכתו מיד היו נגאלים וא"כ נראה חומר ב' שבתות בקיומם וכמו כן בחילול אותם ועבור פרסום זה המאמר אמרו להיפוך ג"כ דאפי' בב' שבתות לא נאמר נמתין ואמרו שמרו ב' שבתות כי פעם אחת בגדר מקרה ובלתי נידון האדם לפי מעשה אחת לא לרע שאינו נעשה מומר בפעם אחת וכמו כן לטוב צריך להחזיק בו ב' פעמים להחשב:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:3:1)

**כשעושים דברים האלו אין עושין אותן ע"י עכו"ם וכו' אלא ע"י גדולי ישראל וחכמיהם שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם ואלו האפיקורסים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.** ממ"ש רבינו הא למדת וכו' מיושב מה שעמד בס' כפות תמרים במס' יומא שם דמנ"ל מוחי בהם שאחרים יחללו השבת בעבור חולה אחר עיי"ש. ולדברי רבינו מפורש הכל ומ"ש רבינו ואלו האפיקורסים וכו' ונראה דרבינו כיון להאי דאי' במס' שבת קכ"א ע"ב ההורג נחשים וכו' אין רוח חסידים נוחה הימנו ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם עיי"ש. ונראה שהיו אותן חסידים ההולכים בשיטת האומרים אין פקוח נפש דוחה שבת וכנראה מאלו שלא היו רוצים ללחום במלחמה נגד אויבים בשבת מכת איסיים שקראו רז"ל במס' סוטה חסיד שוטה דף כ' ע"א עיי"ש. וקראם אפיקורסים שלא החזיקו בדברי רז"ל וקבלתם הנאמנה ובמ"א כתבתי בזה והנה בגמ' גירסת הבה"ג ובתוספתא אבל מצטרפין לדעת אחרת וכמ"ש ברא"ש וגירסת הרי"ף מפני שמצטרפות לדעת אחרת וברא"ש שם פי' לטעות שאין חוששין שעושין עבירה ואתיא לידי סכנה עיי"ש ולפי הנאמר נוכל לפרש דעת אחרת כמו בכל מקום שפי' דעת המינים והכונה על הנזכרים דס"ל פקוח נפש אינו דוחה שבת שקראם רבינו האפיקורסים ועיין בהמגיד משנה שרבינו גורס ג"כ מפני שמצטרפין וכו' ומובן מ"ש רבינו כאן וכאשר ביארתי באריכות במ"א בעה"י ואולי מפרש גדולי ישראל ג"כ כפשוטו ולא קטנים וחכמים למעוטי אלו שנקראו חסידים שוטים שיתעצלו בזה ועי' בכ"מ ובב"י בסי' שכ"ח:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:7:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:7:1)

**חולה שאמדוהו הרופאים להביאו לו גרוגרת אחת ורצו עשרה וכו' פטורין מכלום וכו'.** עיין במעשה רוקח שכתב אע"פ שסיים רבינו "שהרי כולן ברשות הביאו" מ"מ למ"ש בכ"מ בפ"א ה"ד דאינו חייב כלום עכ"פ איכא איסורא א"כ ברשות הביאו דמשו"ה פטור עיי"ש. ועי' בשו"ע או"ח בסי' שכ"ח סעיף ט"ו דאי' ויש להם שכר טוב מאת ה' אפי' הבריא בראשונה עי' שם וזה נגד דבריו וכן מסתברא:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:8:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:8:1)

**חולה שהיה צריך לשתי גרוגרת ולא מצאו אלא שתי גרוגרת בשני עוקצין ושלש גרוגרת בעוקץ אחד כורתין העוקץ שיש בו שלש אע"פ שאין צריכין אלא לשתים כדי שלא ירבו בבצירה אלא יכרתו עוקץ אחד ולא יכרתו ב' וכן כל כיו"ב.** ובר"ן בפ"ב דביצה מובא בכ"מ דמוכח בגמ' מנחות ס"ד דזה פשיטא בעוקץ שבאחד ג' ובאחד ב' אף דבזה שמובא ברבינו מיבעיא שם בהאי פשיטא דקוצץ שיש בו ב' עיי"ש ועיין בתוס' מנחות שם וברשב"א במס' חולין בסוגיא דשוחט בשבת ובר"ן הנ"ל הקשה על דבריהם דנראה דהוספה בקציצה אחת רק מדרבנן וא"כ מאי מיבעיא במס' מנחות וכתב דהוספה דאורייתא וביו"ט דהתירו להרבות בקדירה אחת משום דיו"ט הותרה משא"כ שבת דהודחה וא"כ לפ"ז לדעת רבינו שכתב לעיל ה"א דשבת הודחה לחולה יש לו סעד גדול מסוגיא דמס' מנחות הנ"ל וכמ"ש הר"ן אמנם לפ"ז בקצץ בכה"ג דאחד בג' דקיי"ל כמ"ש רבינו דקוצץ שיש בו ג' דלמעט בקצירה עדיף ואם קצץ ב' שבכל אחד ואחד י"ל דלא עשה נגד דאורייתא דהרי ההוספה לר"ן ג"כ דאורייתא רק מדרבנן אף דשניהם דאורייתא למעט בקצירה עדיף אבל לדעת הסוברים הוספה מדרבנן הוי בכה"ג בקוצץ שנים שיש בכל אחד ואחד איסור דאורייתא והנה מסברה דברי הר"ן צ"ע כיון דעיקר האיסור רק הקציצה והי' בשביל החולה ברשות למה ההוספה אסור מדאו' כיון שנעשית באופן המותר מדאו':
**ולכאורה** האי דאיתא שם במנחות [דף] ס"ד שמע שטבע תינוק בים והפריש מצודתו להעל' דגים והעלה דגים ותינוק רבה אמר חייב ורבא אמר פטור רבא אמר זיל בתר מעשיו ורבה אמר זיל בתר מחשבתו ועי' ברש"י דאפי' בלא שמע פטור לרבא עיי"ש ורבינו להלן הל' ט"ז נתכוין להעלות דגים ותינוק פטור אפי' לא שמע שטבע וכו' עיי"ש והרי להר"ן אפי' בשמע שטבע התינוק הרי הוסיף במעשה דאסור מדאורייתא והנה י"ל דלא היה אפשר להעלות התינוק מבלי שיצודו גם דגים אבל עכ"פ אם גם ניזל בתר מעשיו היה ג"כ באיסורא דהוספה הוי איסור מדאורייתא וכונתו ג"כ לאיסורא ורבינו כתב פטור דפי' בכל מקום אבל אסור דמדרבנן לא שייך בזה דכונתו היה לעבור איסור דאורייתא וצ"ל כיון דעכ"פ באי אפשר מבלעדי שיצודו הדגים לא הוי המעשה באיסור ג"כ וא"כ לדעת הר"ן במתכוין לשניהם לתינוק ולדגים והעלה שניהם ג"כ לרבה חייב משום הוספה והנה מסתימות לשון הגמ' לכאורה היה נראה דמיירי אפי' באפשר וצ"ל די"ל דהוי במציאות באי אפשר דפורס מצודה שלא יעלה גם דגים עמו ועי' במס' חולין פ"ב במחלוקת סומכוס עיי"ש ויש לחלק לשם עיי"ש במשנה ובגמ' ובדעת תוס' ור"ן שם:
**והנה** לדעת במחשבתו ומעשיו לאיסור ולהתר ואפשר לעשות ההתר בלעדי שיעשה גם האיסור חייב מדאורייתא אף דהתר צריך ג"כ לעשות במעשה האסורה מדאורייתא וצ"ע אם יש לומר דלא הוי בעשותה כולה כיון דחצי המעשה היה בשביל המותר עכ"פ וי"ל דשם הטעם דלא הוי מלאכת מחשבת אבל לדעת הסוברים גם בשאר איסורים פטור בשנים שעשו משום דלא הוי בעשותה כולה:
**וראיתי** בכפות תמרים יומא דף פ"ב גבי ראה תינוק שנפל בים וכו' ואע"ג דקא צייד כוורי שכתב בראשונה לפרש אפי' במתכוין לעשות שניהם ועיקר להתינוק ופלוגתא דרבא ורבה בעיקר דעתו לדגים ואח"ז כתב דכאן מיירי בלא מכוין לדגים ורבה ורבא פליגי במכוין לשניהם וחקר במתכוין לעשות שניהם ועלה דגים אם חייב עיי"ש שכתב שנראה בכה"ג דחייב וציין שם הר"ן ס"פ האורג עי' שכתב דאפי' נתכוין לשניהם מותר בפקוח נפש שלא ימנע התירו החכמים עיי"ש שהביא דעת הרשב"א בשם ירושלמי להתיר לנעול בשביל מה שיש לו בבית גם הצבי בתוכו והביא האי דתינוק עם דגים והר"ן השיג עליו עיי"ש. והנה משם אין ראיה דהוי באי אפשר זה בלא זה אבל לכאורה לכוין לשניהם הוי ג"כ אפשר שלא יכוין ואם שם מותר צ"ע למה יהיה בכה"ג אסור מדאורייתא:
**והנה** לעיל כתבתי דלא הוי בעשותה כולה וא"כ לרבה למה יהיה חייב בהעלה תינוק ודגים באם היה מחשבתו לשניהם וע"ז י"ל דבמחשבה לא שייך לחלק ולומר בעשותה את כולה דוקא במעשה נאמר כן וגם כיון דאפשר בלי מחשבה לשניהם הוי כזה יכול וזה יכול אבל במעשה כה"ג דקוצץ ג' לא שייך לומר כיון דאפשר בשנים דעכ"פ באותו המעשה אי אפשר לו ואולי י"ל דדעת הר"ן כראב"ד גם בהאי דגרוגרת דקיי"ל כרבה דאזלינין בתר מחשבתו משו"ה פסק דהוי איסור דאורייתא בהוספה במחשבתו לשניהם ולפ"ז לרבינו דפוסק כרבא דאזלינן בתר מעשיו י"ל דהוי מדרבנן ועל קושית הר"ן לדעת הרשב"א וסייעתו דהוי מדרבנן מאי קמיבעיא במס' מנחות פשיטא דעדיף שיעשה בדרבנן ולא יעבור מדאורייתא י"ל דהאי גופא מספקינן ליה אם ההוספה מדאורייתא או מדרבנן ועי' מה שאכתוב בס"ד להלן הל' ט"ז עיי"ש ועי' עוד ברשב"א במס' שבת דף ק"ל ע"ב בד"ה הא דתניא עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:10:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:10:1)

**חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו ע"י עכו"ם כיצד אומרין לעכו"ם לעשות לו והוא עושה לבשל לו ולאפות ולהביא רפואה מרשות לרשות וכיו"ב וכן כוחל עיניו מן העכו"ם בשבת אע"פ שאין סכנה.** הנה פי' כיצד וכו' לבשל וכו' דאפי' מלאכות דאורייתא מותר לומר לעשות ע"י עכו"ם אף דלענין צרכי מילה עיי' בפ"ב ה"ט מהל' מילה דוקא שבות מותר ע"י עכו"ם ולא מלאכה וכפי' במאי דאיתא במס' ערובין שבות דאין בו מעשה וכו' עיי"ש. בחולה שאין בו סכנה הקילו אפי' במלאכה גמורה ע"י אמירה לנכרי. וכמ"ש בהמגיד משנה בשם הרמב"ן וכיו"ב ברשב"א במס' שבת קכ"ט דוקא בחולה מחמת צער ולא בהולך כבריא עיי"ש ולפ"ז במפיס מורסא וקוץ בחולה ע"י הצער מהם התירו והביאו ראיה מחושש בגרונו ורפואה שאסרו בשבת:
**והנה** מלשון רבינו עושין לו וכו' ע"י עכו"ם וכו' אומרין לעכו"ם לעשות לו וכו' ובגמ' שבת קכ"ט אי' נעשין ע"י עכו"ם אומר לעכו"ם ועושה וכו' נראה דרבינו לאשמעינן כמו בחולה שיש בו סכנה דאפי' אחרים מותרין לחלל בעבורו כמו כן בשאין בו סכנה מותר האמירה לעכו"ם לאחרי' ג"כ ועי' בס' אליה רבה בסי' ש"ו דאפי' באיסורי דרבנן שייך לומר אין אומרים חטא וכו' ובמקום אחר כתבתי בזה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:10:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:10:2)

**ואם היו צריכים לדברים שאין בהן מלאכה עושין אותן אפי' ישראל לפיכך מעלין אזנים בשבת ומעלין אנקלי ומחזירין את השבר וכיו"ב מותר.** הנה עבור הסתירות בגמ' דמצינו דאסרו שבות לישראל בעצמו ומצינו דהתירו דעת הרמב"ן ומובא ברשב"א שבת הנ"ל בכל אחר יד שאינו דומה ונראה כמלאכה מותר גם ע"י ישראל ושאר איסורי דרבנן אסורים ע"י ישראל ובסכנת אבר עושה הישראל כדרכו. ובהמגיד משנה לדעת רבינו לחלק בין חולה כל הגוף דאז מותר לישראל לעשותו בשבות מדרבנן ולא באבר אחד שאין בו סכנה ולהכ"מ אין חלוק לדעת רבינו בין אבר אחד לכל הגוף רק בין להשבות עיקרו במלאכה אז ע"י עכו"ם דוקא עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בהל' יו"ט בפ"ד ה"ב עיי"ש ולפ"ז תליא מ"ש רבינו וכן כוחל עיניו וכו' ועי' בטו"ז בסי' שכ"ח:
**ובב"ח** שם הקשה ממס' ע"ז כ"ח ע"ב עין שמרדה וכו' דס"ד דנעשית מערב שבת משום דלא הוי בס"ד סכנת כל הגוף רק סכנת אבר והוכיח מזה הר"ן בפ' שמונה שרצים דלסכנת אבר אין מחללין שבת אבל ע"י שבות מותר אפי' בהדומה למלאכה דמכחל הוי דומה למלאכה ומשום גזירה דמלאכה אסור עיי"ש וזה נגד דעת הכ"מ וע"ז י"ל לדעת רבינו דבס"ד מדראה דשרי ס"ל דשבות בכל גונא מותר אבל למסקנא דהוי סכנה י"ל בשבות כה"ג לא שריא ע"י עצמו ולכאורה יקשה ממפיס מורסא דמותר משום שאצל"ג ועכ"פ הוי מטעם מלאכה מדרבנן אסור עי' שבת ק"ז ע"ב וברש"י דאין דעתו לפתח ועכ"פ יקשה לדעת הכ"מ למה יהיה מותר ע"י ישראל אמנם לדעת רבינו בפ"י הל' ז' אין במפיס מורסא מטעם שאצל"ג דלדעתו אסור מדאורייתא ועי' בהמגיד משנה שם:
**ועי'** בשעה"מ שכתב לתרץ מה שיקשה במס' שבת דף ל' ע"א אי בחולה שיש בו סכנה מותר מבעי וכו' ואי בחולה שאין בו סכנה חייב חטאת מבעי ליה וכו' והתני בברייתא לא יכבה וכו' ואנן דקיי"ל כר' שמעון וא"כ האיך הביאו הברייתא דלא יכבה דהרי כשאין בו סכנה מותר שבות דרבנן אבל כיון דעיקרו משום כבוי דאורייתא אסור אף בשבות עיי"ש וזה כדעת הכ"מ ועיין בפ' כ"ה שכתב ג"כ לחלק במשאצל"ג להחמיר עיי"ש ויקשה ממפיס מורסא דהוי שאצל"ג ועיקרו מלאכה ואפ"ה מותר בישראל ומאי שנא כיבוי דלדעת רבינו כמ"ש לא יקשה דס"ל שאצל"ג אסו' ומפיס מורסא לא הוי בתורת מלאכה כלל אבל לשאר הראשונים ז"ל יקשה מאי שנא כבוי מפני חולה ממפיס מורסא דשניהם מלאכה שא"צ לגופו:
**והנה** בפ"א כתבתי דאיסורי דרבנן דמטעם שבות יש יותר להחמיר בספק מאלה שהם מטעם גזירה ולמ"ש ברמב"ן בכלאחר יד יש יותר להתיר והרי בכלאחר יד כמה פעמים שייך שבות יותר מאלה שהם מטעם גזירה כמו לכחול עין דלא הוי טורח ועמל ונראה דמשום צערא י"ל יותר מסתבר להתיר האסור מטעם שבות משום דלהסר צערא בשבת ג"כ בכלל שביתה משא"כ דמטעם גזירה דמשום איסורא דאורייתא ובזה מובנים ביותר דברי הכ"מ דדברים שיש בו סמיכה למלאכה גזרו והחמירו ביותר:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:11:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:11:1)

**היולדת וכו' ואם היתה צריכה לשמן וכיו"ב מביאין לה וכל שאפשר לשנות משנין בשעת הבאה כגון שתביא לה חברתה כלי תלוי בשער ואם א"א מביאה כדרכה.** ובכ"מ אף דלדעת רבינו אין סחיטה בשער מ"מ איסור דרבנן הוי ועדיף להרבות בהוצאה בכלי בשלא כדרכה מלעשות שבות אחר דסחיטה עיי"ש והנה יש לדמותו כמו באיסור דאורייתא דאמרינן במנחות ס"ד דעדיף ג' בעוקץ אחד מב' בב' עוקצין ויש לחלק דשם עושה קציצה אחת בשוה לג' כמו לב' אבל בהוצאה בשמן והכלי לכל אחד הוי הוצאה ומוסיף גם בהוצאה ושם אינו מוסיף במלאכה כלל וביותר י"ל למ"ש הרמב"ן שבת קכ"ט ומובא ברשב"א הנ"ל דבכלאחר יד הקילו ביותר וא"כ ההוצאה שהוסיף בהכלי דרך שערות הוי כלאחר יד אבל הסחיטה מהשער הוי כדרכה וכעין בדאורייתא חילקו בשבות מדרבנן ג"כ ובחרו בשלא כדרכו ביותר וגם כמ"ש במ"א ומוכח במס' ביצה דף י"ד ע"א דיש בענין שנוי ב' טעמים משום שיהיה עי"ז כלאחר יד וגם שלא יהיה כעובדא דחול:
**ועי'** בהמגיד משנה שכתב דלדעת רבינו רק בחיה לעשות באפשר בשנוי משא"כ בחולה דא"צ שנוי משום דרוב יולדות אינן מתים דהוי דבר טבעי משא"כ בחולה עיי"ש ונראה לומר בהחולה הסכנה לפנינו ועלינו לסלקה הקילו ביותר ובחיה אינה הסכנה לפנינו וכמ"ש בהמגיד משנה דרוב אינן מתים אלא דאם לא נעשה אלה הדברים תוכל לבוא לידי הסכנה ובזה נעשה ע"י שנוי באפשר דשאני באיכא סכנה מאם שלא תהיה סכנה ולכן הקילו בחולה ביותר:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:13:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:13:1)

**חיה משיתחיל הדם להיות שותת וכו' ואחר שתלד עד שלשה ימים מחללין עליה את השבת וכו'.** ובהמ"מ דרב אחא גאון סובר דאפי' ברופא אומר אין צריך מחללין ורמב"ן חולק עליו ונראה דדעת הגאון דכיון שאמדוהו החכמים שעד ג' ימים בחזקת סכנה אפי' אומרת איני צריכה וכמ"ש ז"ל דנגד מה שאמדוהו רז"ל לא מהני עדים ורופאים עי' בשו"ת הרשב"א ומובא בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח בענין טריפה אינה חיה ועיין בשו"ת חכם צבי סי' ע"ז ובמסכת בכורות דף כ"ח ע"ב במפני המשתנין בשעת מיתה במומין שם אבעיא כולהו משתני או איכא דמשתני וכו' ואיכא דלא משתני למאי נפק"מ לאכחושי סהדי עיי"ש ומכל אלה דנגד מה שאמדוהו רז"ל אין רופא נאמן ובכלל זה חיה תוך ג' ולדעת הרמב"ן י"ל דרז"ל אמדוהו לספק ובמיעוט נשים דבפקוח נפש חיישינן למיעוט וע"ז הרופא נאמן שזאת מהמיעוט ושאני במה שאמדו רז"ל לודאי ובאם הוי נגד הרוב כמ"ש בפ"י לברר המיעוט מהרוב עד א' נאמן וכנראה מדעת הרשב"א במסכת כתובות בסוגיא דנשאת אחד מעדים עיי"ש וברופא גוי צ"ע בזה דהוי משום לא מרע אומנתו דהוי חזקה וי"ל דהוי בגדר אנן סהדי וצ"ע גם בזה. גם י"ל ברופא שהתורה אמרה רפא ירפא ועיין בטור יו"ד סי' של"ו בב"י בשם הרמב"ן בפי' שנתנה התורה רשות לומר שאין אסור משום שגגה עיי"ש. ואם כן האמינו התורה ויוכל לדון באומד דעתו אף דיוכל לשגוג ואם כן י"ל דנאמנות הרופא מהתורה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:15:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:15:1)

**האשה שישבה על המשבר ומתה מביאין סכין בשבת אפי' דרך רה"ר וקורעין את כריסה ומוציאין את הולד שמא ימצא חי שספק נפשות דוחה את השבת אפי' לזה שאין חזקתו חי.** ועי' בשו"ע או"ח סי' ש"ל סעיף ה' וסעיף ז' ובמג"א שם ס"ק ט"ו ובשו"ת מהרי"ט חלק א' סי' צ"ז עיי"ש. ובספר מעשה רוקח עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:16:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:16:1)

**מפקחין פק"נ בשבת וא"צ ליטול רשות מבי"ד וכו' כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו. ואע"פ שהוא צד הדגים עמו שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלותו והעלה דגים בלבד פטור נתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פטור אפי' לא שמע שטבע הואיל והעלה תינוק עם דגים פטור.** ועי' בראב"ד והמגיד משנה ועי' מ"ש לעיל ה"ח עיי"ש ועי' בספר שיח יצחק במסכת יומא דף פ"ד ע"ב כלשון רבינו כאן מפקחין וכו' הא כיצד ראה תינוק שנפל בים פורש מצודה ומעלהו ואע"ג דקא צייד כוורי וכו' בשם המאירי שמפרש אע"פ דקא צייד כוורי דודאי יצוד ובלבד שלא יתכוין לצוד דגים ופי' כן בירושלמי הנ"ל דפטור אבל אסור במתכוין ולא דמותר כמ"ש בר"ן הנ"ל בהל' ח' עיי"ש:
**ולכאורה** יקשה בשלא מכוין ואי אפשר בלי שיצוד מאי קמ"ל דבאפשר בלי צידה ודאי צריך שיעשה בלי צידה ובא"א ולא מכוין פשיטא דמותר בפקוח נפש ובא"א ולא מכוין עי' במס' פסחים בפ"ב אפי' בלא פ"נ עיי"ש והנה לפי' הר"ן במתכוין יקשה גם כן שכתב דאפי' הכי מותר שהקילו בפקוח נפש עיי"ש לדעתו דס"ל בפ"ב דמס' ביצה הנ"ל דלא אמרינן הותרה בפ"נ ואם כן כיון דבלא מתכוין לא יעשה איסור כלל למה נתיר לו לכוין דהוי אי אפשר ומכוין במסכת פסחים כ"ה ע"ב בא"א ומכוין ללישנא בתרא גם כן לר' שמעון לכו"ע אסור ואנן קיי"ל כר"ש ונראה דהוי אסור מדאורייתא:
**וי"ל** דשאני שם דהוי אי אפשר אבל אפשר לו שלא ילך או יעשה בדבר שיבוא לו האי אי אפשר אבל בפקוח נפש דמוכרח לעשותו וכיון דהוי אי אפשר ואם כן הוי פסיק רישא וכמ"ש בתוספות במס' שבת דפ"ר הוי כמכוין ואם כן כיון דהוי כמכוין בלא"ה דעת הר"ן בפ"נ להיות מזריזין כמ"ש שם התירו לו דמצד המלאכה הוי בכל פעם מלאכת מחשבת משום הפ"ר דמשוי למכוין והנה לדעת הערוך דפ"ר דלא ניחא ליה מותר ואם כן בלא כונה יהיה בהתר יקשה עוד ולדעת התוספות דבלא ניח"ל מדרבנן אסור וכמ"ש בכפות תמרים דהוי שאצל"ג ואם כן י"ל לדעת הר"ן כיון דלא הוי רק מדרבנן התירו בפ"נ ואם כן לפי זה באם היה אפשר שלא יצוד יהיה אסור לכוין דבשאין מתכוין מותר ובפ"ר להיפוך יהיה מותר וצ"ע. ורבינו שכתב נתכוין וכו' פטור ולא כמו שכתב מקודם לזה פטור מכלום נראה דס"ל פטור אבל אסור כדעת המאירי ובהל' י"ז שובר את הדלת וכו' דאי' בגמ' אע"פ דמכוין למתבר בשיפי לא כתב מכוין ועי' בלח"מ שכתב ג"כ דדעת רבינו כמ"ש אבל מ"ש דלכן כתב ואע"פ שהוא מפצל אותה כמין עצים שראוין למלאכה לפרש הגמרא דאיירי בזה אף על פי שמכוין וכו' דאף דעושה מעשה המוכח דדעתו לעשותו למלאכה אפ"ה מותר ע"ש בלתי מובן לענ"ד דאם אינו מכוין מאי לנו בהדרך שעושה כיון דגם במתכוין פטור והוא יודע מה שבלבו ואם כי יש מ"ע בדבר למה נתירו לעשות כן לכתחילה כיון דאפשר בלעדי זאת ואין לו שום תכלית מזה אבל באמת הרי"ף והרא"ש אינם גורסין אע"פ דמכוין עיי"ש וכן העיר בשיח יצחק הנ"ל וכן נראה היה גירסת רבינו ואפשר לומר לדעת רבינו מיירי באפשר ולא מכוין דכלישנא בתרא במס' פסחים הנ"ל לר"ש מותר וזה קמ"ל במס' יומא שם (ולמאירי דודאי יצוד דאופן שעושה ודאי יצוד אלא דלא מתכוין י"ל כמ"ש לעיל) ומיושב בלא נתכוין מאי קמ"ל כמ"ש לעיל ולא יקשה דלמה לא הביאו במס' פסחים ברייתא דמס' יומא דהרי יש לפרשו כמ"ש לדעת המאירי וליכא למידק משם:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:17:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:17:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:17:1)

**נפל וכו' וכל הקודם להציל הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבי"ד בכל דבר שיש בו סכנה.** והנה כבר כתב לעיל שאין צריך ליטול רשות וכו' ונראה דלעיל כתב כן היכא דהסכנה בודאי שנטבע תינוק בים אבל במ"ש כאן משויא בגמרא לצריכותא ונראה דהוי בספק סכנה וס"ד היכא דהוי ספק יהיה צריך לרשות בי"ד קמ"ל דגם בזה א"צ רשות כל שיש בו סכנה אפי' על הספק:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:18:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:18:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:18:1)

**מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם מפקחין וכו'.** ובהמגיד משנה מבואר בגמרא אפי' בספק ספיקא כגון ספק יש אדם אם לאו ואם יש שם ספק וכו' ועי' בלח"מ שכתב האיך מוכח לפרש הגמרא בס"ס עיי"ש וי"ל ג"כ דהנה נתפרש במשנה כל אופני הספיקות בזה ולמה לא פי' דאפי' ברוב לא אזלינן בתר פקוח נפש גם במשנה דמכשירין בלתי מפורש לכן פי' בס"ס דמטעם רוב וכמ"ש המ"מ דמדבריו שכתב ברוב עובדי כוכבים מפקחין נדע גם כן ס"ס משום דס"ס כמ"ש ז"ל מטעם רובא:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:20:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:20:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:20:1)

**היתה חצר שיש בה עכו"ם וישראלים אפי' ישראל אחד ואלף עכו"ם ונפלה עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני ישראל פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אותו חצר מפקחים עליו שמא זה היה ישראל והנשארים עכו"ם.** הנה מ"ש רבינו היתה וכו' מפני ישראל וכו' לא נמצא בגמרא דשם אי' לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב וכו' וכמ"ש ברש"י שאם לא ידעינן מי שנפל עליה אם ישראל או עכו"ם הוא ורבינו כתב כשידעינן שנפל על העכו"ם ועל ישראל וכנראה כבר נכלל זה במ"ש רבינו לעיל הט"ז ואחרי זה. והבדל דלעיל בעושה במעשה אחת בשביל פ"נ ונגרע מזה דבר אחר כגון תינוק ודגים משא"כ זה דצריך לעשות בכל אחד ואחד חילול שבת בפני עצמו ונגד הרוב אפ"ה מותר ובספר מעשה רוקח ראיתי שמפרש בנפל על אחד מהן ומשום קבוע עיי"ש והלשון לא נראה כן:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:21:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:21:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:21:1)

**נעקרו כולן מחצר זו לילך לחצר אחרת ובעת עקירתם פירש אחד מהן ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת ואין ידוע מי הוא אין מפקחין עליו שכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב לפיכך אם היה הרוב ישראל אע"פ שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין.** עי' בהמגיד משנה וכ"מ ולח"מ ובספר כפות תמרים במסכת יומא שם שהרחיב בדברי רבינו עיי"ש וברמב"ם בספר מעשה רוקח ובהמגיד משנה איתא כאן ישראל קבוע וכו' ועיין במג"א סימן שכ"ט ס"ק ב':
**ולכאורה** יש להבין בין לפי' רבינו והרא"ש וסייעתו ובין לפי' רש"י וראב"ד מנ"ל לר' יוחנן לחלק ככה בפקוח נפש כיון דלא אזלינן בתר רובא ויצא מכלל שארי דיני התורה ומנ"ל לחלק דברוב כה"ג אזלינן והנה בהאי דלא אזלינן בפ"נ בתר הרוב כתבו בתוס' יומא דף פ"ה ע"א בד"ה ולפקח אמר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל עכ"ל וכיו"ב בר"ש בפ"ב דמכשירין עי' שם ודבריהם צריכין ביאור עוד:
**והנה** מצינו בממון ודיני נפשות דגם כן לא אזלינין בתר רובא ובנפשות לא מהני ידיעה שלא בראיה רק עדים ולא אומדנא אף דאיכא מ"ע דבערת הרע מקרבך ולא נאמרה רק בעדות ברורה בדרישה וחקירה ונאמר ושפטו והצילו העדה וא"כ בנפשות לא אזלינן בתר רובא גם מצינו בנפשות במס' סנהדרין דף ע"ג ע"א מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או ליסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך וכו' והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו מנין ת"ל והשבותו לו אי מהתם הו"א ה"מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל ועי' ברמב"ם פ"א מהל' רוצח הל' י"ד ובכ"מ דבירושלמי מסיק אפי' להכניס עצמו בספק סכנה חייב משום שהלה בודאי סכנה עיי"ש ועי' בשו"ע חו"מ סי' תכ"ו עיי"ש וא"כ הוי הצלת נפש עשה ול"ת וא"כ נאמר דלמדין מוחי בהם וכו' דלא תעמוד וכו' והשבות וכו' דוחה שבת ושאר איסורין וכמו דלענין ובערת וכו' לא אזלינן בתר רובא ואמרינן ושפטו וכו' כמו כן לענין לא תעמוד ג"כ לא אזלינן בתר רובא וא"כ וחי בהם וכו' נאמר לדחות שבת אפי' נגד הרובא:
**אמנם** יקשה כמ"ש מנ"ל לחלק בין בחצר אחרת לאותה חצר לענין פקוח נפש והנה כמ"ש בתוס' במס' כתובות ספ"ק ויומא שם אף דבממון לא אזלינן בתר רובא זה כשיש חזקת ממון כנגדו עיי"ש ועי' במהרי"ק ובשו"ת מיימוני' שכתבו בערוה וממון כשאינו מוחזק מהני עד א' עיי"ש והנה בפקו"נ עיין ערכין דף ז' דאפי' בליכא חזקת חיותא דוחה עיי"ש אבל בפ"נ נגד הרוב לדחות שבת לכאורה למ"ש לא נוכל למילף מדיני נפשות דהוי הלה מוחזק בגופו ולא מהני רוב אכן בכה"ג דאנן נחלל השבת נגד הרוב ושאני בדיני נפשות דהוי להרגו דהוי להוציאו ע"י הרוב מחזקת גופו משא"כ בשלא לחלל עליו בכה"ג דאנו מסופקים אם הוא ישראל לא שייך שמוחזק בגופו ומשו"ה בס"ס וכמ"ש בהמגיד משנה ועי' בסי' שכ"ט סעיף ג' אפי' בכמה ספיקות מחללין שבת משום דידעינן שהוא ישראל ואית ליה חזקת גופו ושייך לא תעמוד וכמו בד"נ דלא אזלינן בכה"ג בתר רובא. ובדעת רבינו לר"י דמחלקינן בין פירש מקצתו דנשאר הקביעות לא מהני פירש ושאני מבכל מקום בפירש דאזלינן בתר רובא דבפיקו"נ הוי הספק כודאי דמותרין לחלל עליו שבת וי"ב שאני משאר פירש מהקביעות דבעת שהיה בקביעות היה בספק ועתה בפירש הוי כנתברר הספק ע"י הרוב כי עתה במעמד הרוב ועיין [יו"ד] בסי' ק"י במחלוקת בפירש חציה של בהמה לומר דהוי כבירור על חציה שנקבע עוד ועיין בש"ש ש"ג פ"ג ופ"ד מ"ש בזה אם הוי ע"י מקצתו בירור על הנשאר בקביעות עיי"ש דבספק שייך בירור משא"כ בפקו"נ דמשוינן הספק כודאי לא שייך בירור ע"י הפירוש אם גם דהוי עתה במעמד הרוב מ"מ להוציא מידי ודאי לא מהני רובא ודוקא כשנתפזרו כולהו ונפסק הקביעות אז שייך רובא שפיר כיון דהספק היה אחרי שנפסק הספק המשוי לודאי. ובדעת רש"י בס' כפות תמרים הנ"ל:
**ועי'** בכפות תמרים הנ"ל שמפרש הגמ' דמס' יומא שם דאיכא ה"ד אי נימא דאיכא ט' ישראל ועכו"ם אחד רובא ישראל נינהו אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל דבלתי מובן וכי ס"ד ברוב ישראל שאין מפקחין ופירש באיכא ט' ישראל ופירש אחד לחצר אחרת דלא הוחזק שם ישראל עיי"ש וגם בלתי מובן דמ"ש מט' חניות ופירש אחד אבל י"ל דשאני בסלקא דעתך דבט' חניות כאשר נמצא הבשר פירש לדון עליו מהמקום שיצא משם אשר שם רוב בכשרות משא"כ כאן דעד שנפל עליו מפולת בפירשותו אין לדון עליו ובלתי נמשך וכנפסק ממקומו הראשון שהיה בו הרוב ישראל והוי כבפני עצמו בספק אם ישראל או גוי ומשו"ה ס"ד לומר בכה"ג לא אזלינן בתר רובא ומקשינן והא רובא וכו' ואי נמי פלגא וכו' ספק נפשות קושיא אחת היא דמידי ספיקא לא יצאה ועיין בכפות תמרים שם מ"ש בפי' אי נמי פלגא עיי"ש אמנם למ"ש מצד ספק אם נאמר דהוי כבפני עצמו בספק בליכא שום חזקה דמעיקרא לא אזלינן בתר רובא צ"ל דבהקושיא דלא נחלק בין כי נדון עליה מיד בפרישות ובין כשמקרה מביא לדון עליה:
**והנה** זה שכתבתי דשייך מוחזק בגופו לענין שלא להרגו נגד הרוב וכמו כן בפקוח נפש יש סמך לזה ממ"ש הרא"ש ותוס' ב"ק וגיטין דעבד מוחזק בעצמו לענין שעבוד ומכ"ש שנאמר מוחזק בעצמו שלא לקחת חיותו ועי' עוד בב"ש ובטו"ז אהע"ז בסי' ד':


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:22:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:22:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:22:1)

**המהלך במדבר וכו' ואסור לו לעשות יותר על פרנסתו שכל יום ויום ספק שבת הוא וכו'.** בירושלמי בפ' כלל גדול ה"א בגמ' שם הקשה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם וכו' חושש לכל הנשים וכו' תמן יש תקנה וכו' הכא מה אית לן תקנה תמן אמרינן חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש וכו' ובקרבן העדה הקשה לדעת תוס' במס' נזיר דבנשים הוי משום קנסא דלא שייך כאן עיי"ש ובמג"א סי' שמ"ד ס"ק א' כתב ואע"ג דרוב ימים הם חול זה מקרי קבוע עכ"ל ועי' בפרי מגדים כיון דלכל העולם ניכר וא"כ הוי קבוע דאורייתא עיי"ש ובס' מעשה רוקח כתב דהאיך שייך קבוע בדבר שאין בו ממש עיי"ש ולכאורה בזמן העובר האיך שייך קבוע דיום הבא אין עוד לפנינו ויום העבר עבר ועיין בראב"ד ומ"ש אח"ז ולכאורה נראה כהמג"א מירושלמי דהוי קבוע ונראה דבכל מקום שאנו דנין בפעם אחת על הרוב ועל המיעוט מקרי קבוע וכמו בקבוע אחד בודאי האסור וכמו כן שבת יבטל ביום אחד בודאי אף בקבוע בניידי מתירין כולם מ"מ דנין על כל אחד בפ"ע מה שאין כן בזה דיום הבא בודאי יבוא ודנין על הכל וצ"ע עוד בזה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:22:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 2:22:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/2:22:2)

**ואם ידע שהוא שמיני ליציאתו וכו' הרי זה מותר לעשות מלאכה באותו היום שהרי הדבר ודאי שלא יצא בשיירה בשבת ושאר הימים חוץ מיום זה עושה כדי פרנסה בלבד.** ובראב"ד פי' יום אחד יותר על שביעיות אותו יום ניתר בכל מלאכה עכ"ל ותמוה לרבים מה הוסיף ומפרש בזה וראיתי בס' קרבן חגיגה סי' ל"ח שכתב דעל מ"ש רבינו הרי זה מותר לעשות מלאכה באותו היום דנראה דלא הוי רק מותר ובאמת מחויב שיעשה כל היום וירבה בו במלאכה שלא יהיה צריך לעשות בימים אחרים דהוי בספק דאורייתא וע"ז כתב הראב"ד מותר וכו' שכתב רבינו קאי על אותו היום דהיום המותר לעשות בו מלאכה ועל היום נכון לומר רק מותר אבל על האדם הוי חובה לו לעשות עיי"ש ותליא אם הוי קבוע בשאר ימים מדאורייתא:
**ועי'** עוד במג"א סי' מ"ד ס"ק ג' שכתב דאפי' איסורי דרבנן חוץ מתחומין אסור ביום שנמנה להשביעי כמו ביו"ט שני עיי"ש ועי' בפרי מגדים שם: