## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 5

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:1:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:1:1)

**הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה אלא זה חובה ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת.** האריך רבינו לפרש מ"ש במס' שבת כ"ה ע"ב שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה שפי' מצות חובה לאפוקי מיש שרוצים לומר המובאים בתוס' שם בד"ה חובה דאין לברך מדקרי ליה חובה כמו דאמרינן במים אחרונים ואומר ר"ת דשיבוש הוא דמים אחרונים רק להצלה אבל הדלקת הנר חובה של מצות עונג שבת וכמה חובות הן דטעונין ברכה עיי"ש ולכאורה היש מפרשים בלתי מובנים וגם מ"ש בתוס' דכמה חובות הן שצריכין ברכה בלתי מובן הרי רוב המצות שטעונין ברכה חובה המה תפילין וסוכה ומצה וי"ב ונראה שי"מ ס"ל כיון דהוי מעונג שבת ובכלל כל הדברים שהמה לעונג כמו אכילה ושתיה והרי רחיצה דאמרינן שם דהוי מצוה ועי' בהל' שבת פ' ל' ה"א שנתפרשו ע"י הנביאים כבוד ועונג וכו' ובה"ב איזה כבוד שאמרו החכמים שמצוה על האדם לרחוץ וכו' וי"ב שכתבו שם מכבוד ועונג שבת וכבוד ועונג מקרא אחד וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד ולא מצינו ברכה בכל אלה משום דהוי בכלל שביתות השבת שאנו מברכין על מצות שביתות השבת וכונת הי"מ דכל מה שבחובות היום ונכלל בשביתות וכבודו שמברכין בקידוש בכוס ובתפילה נכלל גם המצות מדרבנן העונג והכבוד היום ודעתם בלשון חובה שהוא משביתות השבת ובכללו ולכן א"צ לברכה בפני עצמם וע"ז כתבו בתוס' שמצינו כמה חובות שמברכין עליהם כמו בסוכות דמברכין על לולב אף דהוי מענינו של היום ולא אמרינן דנכלל בכלל קידוש היום וצריך ברכה בכל יום ויום ואף דהוי ענין בפ"ע מהשביתה שמברכין בקידוש כמו כן כבוד ועונג ג"כ בפ"ע מהשביתה והברכה על הנר הוי ברכה על העונג וכבוד היום והדלקה הנאה החשובה וקודמת לכולם שהיא קודם שחשכה לכן מברכין עליה ולכן כמ"ש ביאר רבינו פי' חובה וכמ"ש אח"ז דהוי בכלל עונג שבת:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:1:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:1:2)

**ואחד אנשים ונשים וכו'.** בס' מעשה רוקח עמד ע"ז למה פי' כן במצוה זאת יותר מבכל דיני שבת דמהיכי תיתי לפטור אותם הא אתקיש כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וכתב דאפשר לפי מ"ש לקמן בה"ג ונשים מצוות על דבר זה יותר וכו' וכמ"ש ז"ל דעיקר מצותה לנשים עיי"ש ולפי מ"ש לעיל י"ל להיפוך דאף דאיתנייהו בכלל קידוש היום דנשים בקידוש היום מדאורייתא כל שישנו כדאי' במס' ברכות וכמ"ש כיבוד ועונג היום אינו נכלל בכלל קידוש דהוי הזכירה דמכלל זכור ושמור כל שישנו בשמירה לכן קאמר דאף המה בכלל זה וכמ"ש אח"ז דנצטוו ביותר ע"ז אף דאינו בכלל שביתה כמו שהם בכלל לענין שמירה וזכירה כמו כן גם מבזה לא יצאו:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:1:3
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:1:3](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:1:3)

**אפי' אין לו וכו' שואל על הפתחים וכו'.** עי' בביאור הגאון מהר"א מוילנא ז"ל בהל' שבת רס"ג ס"ק ז' וסי' תרע"א ה"ב דאמרינן בפ' ערבי פסחים ולא יפחתו אפי' מהתמחוי וברשב"ם שואל או וכו' ואמרינן דקידוש קודם לכבוד היום בערבי פסחים ק"ה וכבוד היום דבר מועט שוה לד' כוסות בפסחים קי"ב ע"א אע"פ שא"ר עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל עושה דבר מועט בתוך ביתו עיי"ש ועי' כיו"ב במג"א שם ס"ק ה' וז"ל דהוא עיקר סעודת שבת ואין זה בכלל עשה שבתך חול עיי"ש אבל למ"ש בתוס' בד"ה הדלקה דעיקר חיוב הדלקה שלא בשעת הסעודה פשיטא לכו"ע רק דבשעת סעודה ג"כ חידוש רבא א"כ לא יספיק מ"ש במג"א דעיקר סעודות שבת וכו' ונראה שמפרש כן לדעת הרבינו:
**ועיין** במג"א שם ס"ק ד' על אין לו מה שיאכל וכו' דאכילה קודם לנר שבת עיי"ש ולשון רבינו ואפי' אין לו מה יאכל היה נראה שבא לומר דאפי' שא"צ הנר לסעודתו ישאול להדלקה. והנה בפ"ז ה"ו מחמץ ומצה כתב ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מד' כוסות כתב כלשון המשנה בערבי פסחים ובהל' חנוכה פ"ד הי"ב כתב אפי' אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל וכו' וכאן כתב סתם שאין לו מה יאכל ולא כתב אלא מן הצדקה היה נראה שר"ל דאפי' דלא הוי לצורך סעודתו צריך לשאול להדלקה כמ"ש הנ"ל י"ל דמפרש עושה דבר מועט בשבת ואינו חושש שיבוא לידי הבריות בשביל דבר מועט וכמ"ש רז"ל לוו עלי ואני פורע ולא נאמר ע"ז עשה שבתך חול וא"כ נראה דרבינו ס"ל דנר קדים לסעודה ולא כדעת המג"א אבל א"כ מנ"ל דשואל על הפתחים כיון דלא נלמד כן מעשה שבתך וכו' ועושה דבר מועט וצ"ע והנה סמיכת הלשון שאין לו מה יאכל שואל על הפתחים נראה שאין לו לאכל מעניות וכלל רבינו בלשון הזה לעני ששואל על הפתחים וגם למ"ש בתוס' הנ"ל דאפי' בלאו הסעודה צריך שיהיה לו נר וגם ע"ז שואל על הפתחים וכי כל אדם מחויב בנר אף שלא בשעת אכילה:
**וראיתי** בס' מרכבת המשנה כתב דרבינו מפרש נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף לא בקידוש היום על היין אלא בפת ומזה שכתב בשאין לו לאכל עיי"ש ולא כמ"ש במג"א הנ"ל וגם לא כדעת הרא"ש בערבי פסחים ועיין להלן בפכ"ט הל' ט':
**ורבינו** שכתב שזה בכלל עונג שבת וכו' ובגמ' אמרינן כ"ה ע"ב ותזנח משלום נפשי א"ר אבהו זו הדלקת נר בשבת ועי' ברש"י שם ודף כ"ג ע"ב נר ביתו וכו' עדיף משום שלום ביתו אבל כנראה עוד טעם אחר בהדלקת הנר דאמרינן שם הרגיל בנר הוין ליה בנים ת"ח וברש"י כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה עכ"ל ודף ל"ב ע"א נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם וכו' וברש"י בשם בראשית רבה היא כיבתה נרו של עולם וכו' עיי"ש ובירושלמי שם אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר נר אלקים נשמת אדם וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות הנר לאשה ונראה שאור ביום הנבחר להעיר את האדם להרים לבבו לה' פועל כל הנבראות ויוצר ומטיב לכל ויום הזה יאר לנו בהשתכלות בתורה ובהלכה ומעשיו הבלתי בעל תכלית לכל ימי המעשה ולכן השכר ע"ז בנים ת"ח שהמה אורם של העולם. ודמיון נר חנוכה זכר לנר במקדש שהיה אורו של העולם ואם נאמר דידחה האכילה מסתברא דג"כ טעמא כזה בלעדי דעונג שבת בהדלקת הנר וכתב עונג שבת דמהאי טעמא גדול מעלתו וכבר כתבתי במ"א דהרבה הסוברים דהוי מדאורייתא וגם למ"ש בה"ב דמהאי טעמא מותר להשתמש בו דמשו"ה נדלק:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:1:4
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:1:4](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:1:4)

**וחייב לברך קודם הדלקה ברוך וכו' וצונו להדליק נר של שבת כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים.** ועיין בסי' רס"ג בב"י ובשו"ע סעיף ה' דיש שאומרים שצריך לברך לאחר הדלקה דברכה הוי קבלת השבת עיי"ש ובמג"א ס"ק י"ב ובדגול מרבבה שם ביו"ט ורבינו נראה דלא ס"ל כן שכתב לברך קודם הדלקה ועי' בהגהות מיימוני מה שהביא בשם הירושלמי ולא מצאתי:
**ועי'** בס' תוספת שבת בסי' רס"ג שעמד ע"ז דרבינו כתב כאן דהדלקת הנר משום עונג שבת ובפ' ל' ה"ח כתב משום כבוד שבת עיי"ש מש"כ ע"ז ובס' ברכי יוסף והנראה דביוה"כ דלא שייך עונג דלהיפוך דאסור ומחויב בעינוי נפש ומ"ש בתוספות שבת הנ"ל דשלום בית ועונג שבת ב' מילי נינהו לכאורה נראה דהוי בזה תרי מילי דבלא נר הוי צערא המשותף לכל בני ביתו וגדול צערו בזה אבל בכולהו הטעם משום עונג שבת אפי' מי שאינו מקפיד ע"ז בחול והנראה דהוי משום עונג ומשום כבוד וכאן לדחות האכילה כתב משום עונג וכמ"ש משום דהוי גם עונג וביתר מזה לכבוד וזה להנ"ל דס"ל לרבינו דדוחה האכילה וקדום לה ועיין בתוס' במס' שבת ובשו"ע הנ"ל באם הודלקה צריך לכבותה ולהדליקה לטעם זה צריך לומר משום כבוד שבת או כמ"ש לעיל שיש טעמים אחרים בהדלקה דמטעם שלום בית די בהודלק מקודם רק משום כבוד צריך שידליקו לשם שבת וכמו כן לטעמים האחרים ובסמ"ג עשין ט' ועיקר ציווים מפי הנביאים שצוו לכבד את השבת וכו' והדלקת נר עיקר הכבוד מברכין וכו' ציונו וכו' דגבי נביא כתיב אליו תשמע וגם בכלל לא תסור עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:3:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:3:1)

**המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה.** עי' בכ"מ מדלא הביא רבינו תוספות שבת וכמ"ש בהל' שביתות עשור פ"א ה"ו רק לענין ענוי תוספות עיי"ש ועיין בפנ"י ר"ה ט' ובכפות תמרים יומא פ"א עיי"ש ובס' שיח יצחק יומא שם בשם הרדב"ז לפרש דעת רבינו עם הסוברים תוספות שבת למלאכה ובשבת ויו"ט ג"כ עיי"ש ועי' במרדכי במס' מגילה פ"ב גבי מה שכתוב למה סומא מוציא בקידוש עיי"ש ומה שמחלק לומר סוף היום תוספות דאורייתא ולא בכניסתו ועי' בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' צ"ו מ"ש בשם רבינו אברהם בנו של רבינו דתוספת שבת כמו שהוסיפו בערבי פסחים בשש שעות עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:3:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:3:2)

**ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית ואעפ"כ צריך האיש להזהירן ולבדוק אותן על כך ולומר להן ולאנשי ביתו ע"ש קודם שתחשך הדליקו את הנר.** הנה כתב לפי שהן וכו' העסוקות וכו' וכמו בשאר הדברים לעונג שבת באכילה וכיו"ב כמו כן בהדלקה על האשה אבל אם הקדימה לאשה אם ירצה הבעל להדליק כמו דמצינו רב ספרא מחריך רישא וכו' למ"ש בירושלמי הנ"ל [אדם הראשון] הקדימה לאשה ולמ"ש רבינו בלתי מוכח ואפשר לומר כיון שהטילו החכמים ביותר עליה לה הקדימה וי"ל דמשו"ה צריך לומר הדליקו את הנר דכדאיתא ברב יוסף דמצוה בו יותר מבשלוחו ובזה עכ"פ תהיה גם שלוחו עכ"פ ויצווה עליה משו"ה ע"ז. אמנם לשון ולבדוק אותן על כך וכו' צריך פי' ועמ"ש להזהירן וכו' ולומר וכו' י"ל כמ"ש שבא לכלול האזהרה וגם השליחות בהאי דאי' צריך לומר הדליקו כמו בעשרתם דלא הוי מטעם שליחות אבל לשון ולבדוק אותן וכו' דלא שייך רק על עשרתם דהוי לבדוק על לעבר ומאי שייך על להבא לבדוק ורחוק לפרש שיבדקם בלילה אם לא הדליקו בין השמשות בזמן האסור ואז אסור ליהנות להם וצ"ע ובמעשה רוקח כתב כי בכת"י לא נמצא להן רק ולומר לאנשי ביתו עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:3:3
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:3:3)

**ספק חשיכה ונכנס השבת ספק לא נכנס אין מדליקין.** עי' בתוספות במסכת ר"ה דף ט' בד"ה ור' עקיבא שהקשה דאם תוספת שבת דאורייתא וא"כ למה נקטו ספק חשיכה שהרי גם לזה אסור ותירצו כיון דסגי בתוספות משהו נקיט הכי עיי"ש. ורבינו שמפרש ונכנס שבת וכו' היה נראה דוקא שבת ולא תוספת וכנ"ל דלא ס"ל תוספת שבת וכמ"ש בכ"מ והנה מהאי שהקשה בתוס' יהיה ראיה לדבריו דגם בתוס' כתב על תירוץ זה ושמא וכו' עיי"ש וכמ"ש במרדכי מגילה הנ"ל לא ס"ל ר"ע תוספות שבת עיי"ש ולא כתוס' במס' ר"ה הנ"ל אמנם מלשון ונכנס שבת אין הכרע כ"כ נגד דעת הרדב"ז שהבאתי לעיל ועיין בר"ן במסכת ביצה שכתב דבין השמשות אסור מדאורייתא למאן דס"ל ספיקא דאורייתא מהתורה לחומרא עיי"ש וא"כ לרבינו יהיה אסור מדרבנן ועיין בספר שער המלך בהל' טומאת מת הי"ב שהר"ן סותר את עצמו למ"ש במס' יומא דהוי דאורייתא וחייב אשם תלוי עיי"ש ומשום דביה"ש הוי אקבע איסורא עיי"ש:
**ובשו"ע** או"ח בסי' רס"א בב"ח שם לפרש דברי רש"י שכתב ספק חשיכה כגון בין השמשות דבא ליישב למה לא מפורש ביה"ש משום דאי תני ביה"ש ס"ד במסופק אם הוי ביה"ש דהוי ספק ספיקא מותר ולכן תני ספק חשיכה אפי' בספק כהאי אין מדליקין וכו' ומובא בקצרה במג"א שם ס"ק א' ועי' בפרי מגדים דהוי חסרון ידיעה עיי"ש:
**והנה** בסי' שמ"ג מחלק במג"א בין עיולי יומא לאפוקי יומא בביה"ש עיי"ש ולכאורה לענין תוספות שבת דאורייתא דאם נאמר משום חזקת יום בע"ש זה לא שייך רק לענין ביה"ש דהוי ספק לילה אבל בתוספות שבת דהוי ביום לא שייך חזקת יום דלא נראה לומר דהוי בחזקת רחוק מהלילה אבל י"ל משום חזקת חול גם על תוספות שבת דהרי כל ספק ביה"ש הוי גם על תוספות שבת ועי' בתוס' ר"ה ט' הנ"ל. ולכאורה ספק ביה"ש הוי ספק אחד אם יום או לילה אבל לענין תוספות שבת הוי ספק ספיקא לחומרא שמא הוי לילה ואת"ל יום שמא בזמן תוספות שבת דהוי ביום ויהיה נפק"מ בדברים המותרים שהקילו ביה"ש בשבות דרבנן משום דהוי ספק דרבנן ולמ"ש הרי הוי ס"ס לחומרא בדרבנן:
**ועי'** בשו"ע הנ"ל בסעיף א' בהגה"ה וכן מי שקיבל עליו שעה או ב' קודם חשיכה יכול לומר להדליק הנר ושאר דברים שצריך עיי"ש דנראה דלא שייך שבות בתוספות שבת אפילו שלא במקום מצוה שהתירו דביה"ש לא התירו לומר להדליק:
**אמנם** בדגול מרבבה שם כתב לחלק בין קיבל עליו תוספות שבת לאומר ברכו שכתב דמסתמא קיבל על עצמו קדושת שבת עיי"ש ונראה כונתו דאף שאין שבות בתוספות שבת דלא גזרו מ"מ בקיבל על עצמו שבות דשבת הוי כמו קבילי עליה דהוי כמו נדר דאף בקיבל על עצמו קודם זמן התוספות לא מהני מידי וכמ"ש ז"ל דאז הוי חול ולא שייך שיקבל ע"ע בחול שביתות השבת אבל בהזמן התוספות דהוי שבת מהתורה ואף מה שלא גזרו הרבנן יכול לקבל ע"ע כיון דהזמן נכון וראוי לקבלת תוספות ועיין ברבינו יונה במס' ברכות בפ' תפילת השחר שכתב דתוספות שבת שאין לו שיעור הוי כמו תרומה דחטה אחת פוטרת הכרי ומה שהוסיף הוי הכל תרומה דאורייתא עיי"ש זה נראה להבין דברי הדג"מ הנ"ל:
**ועיין** במג"א שם ס"ק ד' מ"ש בין קיבל קהל דבעל כרחו מקבל על עצמו עיי"ש דלכאורה נראה להיפוך דברצון שייך ביותר הוספה אבל כמ"ש י"ל בעל כרחו אז מקבל ע"ע ככל הקהל שבת ממש אבל סוף דברי המג"א צ"ע לפ"ז שכתב עם כל זה להקל עיי"ש וא"כ י"ל דוקא בשעה וי"ב כמ"ש בהג"ה שם מותר בתוספות שבת באמירה לנכרי אבל בזמן הראוי לקבלה דנראה שדעתו כשבת ממש כמו באומר ברכו ולכאורה יש לעיין בכל ביה"ש דהוי תוספות שבת ודאי ממילא דמשום ספק פורש את עצמו וא"כ יהיה כודאי מדאורייתא משום התוספות וצ"ע בזה וי"ל דמה שמקבל ע"ע משום ספק בעל כרחו לא הוי ודאי וגם זה צ"ע ובמג"א שם דתוספת שבת מצות עשה ועי' בסה"מ וכן נראה בגמ' ועי' בתוספות במס' מנחות דף ה' אם גזרו בעשה עיי"ש ומובא בפרי מגדים בפתיחה כוללת שלו עיי"ש ונפק"מ דאם הוי איסור עשה או מצות עשה לענין דחיה דבמ"ע לא שייך דחיה ובתוספות שבת דלא הוי עשה ול"ת אם הוי איסור עשה יהיה שייך בו דחיה גם במ"ש לעיל הוי לענין אמירה לנכרי להקל ויש לעיין אם לא לחלק בין אמירה לנכרי לשאר שבות וראיתי בישועות יעקב שחקר בזה ועי' בפנ"י במס' ר"ה דף ט' ע"א עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:4:1)

**משתשקע החמה עד שיראו שלש כוכבים בינונית הוא הזמן הנקרא ביה"ש בכל מקום והוא ספק מן היום ספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכ"מ ולפיכך אין מדליקין וכו'.** ועי' בלח"מ מה שהקשה על דעת ר"ת דהוי כדעת חכמי ישראל דאיתא במס' פסחים דף צ"ד ע"ב ונצחו האו"ה לחכמי ישראל עיי"ש ובמרכבת המשנה כתב ע"ז שאף לחכמי אומות העולם י"ל כר"ת ועי' בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' צ"ו בשם רבינו האי גאון ז"ל ורבינו ניסים גאון ז"ל שכתבו דתליא באם הגלגל קבוע וכו' עיי"ש. אמנם הנוסחא שכתב בלח"מ ונצחו וכו' אינה לפנינו דבגמ' שלפנינו איתא אמר רבי תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון ועי' ברש"י וא"כ הוי להיפוך שלא הודו לדבריהם אבל רבינו במורה נבוכים ח"ב פ"ח הנוסחא ונצחו וכו' עיי"ש ועי' בשיטה מקובצת במס' כתובות דף י"ג ע"ב השבתנו על מעוברת וכו' וי"ל אף דנצח אותם בטענות מ"מ קבלתם אמת היה יחיד ורבים הלכה כרבים וכן שמעתי משמו של ר"ת ז"ל שהיה אומר כן על הא דאמרינן בפ' מי שהיה חכמי וכו' ואמרינן התם אמר רבי תשובה וכו' דאמר ר"ת ז"ל דאע"ג דנצחו חכמי אומות לחכמי ישראל היינו נצחון בטענות אבל האמת הוא כחכמי ישראל והיינו דאמרינן בתפילה ובוקע חלוני רקיע ועוד אמרו בפ' אלמנה לכהן גדול מתיב ר' זכאי זו עידות שהעיד ר' יוסי מפי שמעיה ואבטליון והודו לו אמר רב אשי מי קתני וקבלו והודו לו קתני דמסתבר טעמא עכ"ל עיי"ש הנה גורס כלפנינו ופי' ונצחו וא"כ ר"ת לשיטתו לא יקשה קושית הלח"מ ועי' בספר נחמד ונעים שער א' סי' כ"ה שכתב כי חכמי או"ה האחרונים אומרים כי צדקו דברי חכמי ישראל ועי' מה שהביא בשם האברבנאל בפי' לפרשת בראשית בפסוק ויעש אלקים את שני המאורות וכו' עיי"ש:
**בפנ"י** במס' שבת ל"ד ובספר מנחת כהן ומובא בספר יד דוד הקשו הרי ילפינן מצאת הכוכבים ומיעוט כוכבים שנים ותפסת מועט תפסת ועמ"ש ע"ז וקושיא זאת בירושלמי ריש מס' ברכות א"ר פנחס בשמיה דר' אחא בר פפא כוכב אחד ודאי יום ב' ספק לילה ג' ודאי לילה ב' ספק הוי כתיב עד צאת הכוכבים מיעוט כוכבים ב' קדמייהו לא מתחשב עכ"ל. ומובא ברשב"א במס' ברכות דף ג' ועוד שם בירושלמי אר"י בר בון ובלבד דיתחמון תלתא כוכבים בר מהאי כוכבא ומובא ברשב"א ובהגהות מיימוני כאן הגירסא ובלבד דיתחמון תלת כוכבא כמין חדא כוכבא ובר"ן במס' שבת ובלבד דיתחמון כחדא ומזה למד דהוספת לשבת מחול בסוף היום עד ג' רצופין ובשו"ע או"ח בסי' רצ"ג מובא בפשיטות דצריך שיהיו רצופין והנה תליא בב' נוסחות ועי' בדגול מרבבה שם:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:12:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:12:1)

**לא יתן אדם כלי מנוקב מלא שמן ע"פ הנר בשביל שיהיה מנטף ולא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה לתוכה בשביל שתהא שואבת גזירה שמא יקח מן השמן שבכלי שהרי לא נמאס בנר ואסור ליהנות בשבת מן השמן שהודלק בו ואפי' כבתה הנר ואפי' נטף מן הנר מפני שהוא מוקצה מחמת איסור ואם חיבר וכו'.** עי' בלח"מ דנראה מדבריו שמפרש דמ"ש רבינו מפני שהוא מוקצה קאי אלעיל דמשו"ה שייך גזירה שמא יקח מהמוקצה והקשה למה לא כתב רבינו משום מכבה כמ"ש ברש"י במסכת שבת ובמסתפק מן השמן גם רבינו בפי"ב כתב משום מכבה עיי"ש וכן בס' פנ"י במס' שבת כ"ט פי' כן בדברי רבינו:
**אבל** עיין במרכבת המשנה דדעת רבינו במ"ש שמא יקח וכו' משום מכבה ומ"ש ואסור ליהנות דבר בפני עצמו ולא קאי אלעיל ומלתא בפני עצמו הוא עיי"ש ובפי' משניות במסכת שבת כתב רבינו גם כן משום מכבה אמנם בפנ"י כתב דעל כרחך צ"ל משום מוקצה דלטעמא דמכבה יקשה דאמאי מייתי שם בגמרא לראיה מר' טרפון וזקנים שלא אמרו לו דבר דשמא ר"ט וזקנים סברו מלאכה שאצל"ג פטור ומשום הכי לא גזרו משום שמא יכבה דלא הוי גם במכבה רק מדרבנן אבל מטעם מוקצה אפי' ר"ש מודה בנר שהוא דולק עיי"ש:
**ולפי** מ"ש לעיל בפ"א ה"ד דבשאצל"ג יש מקום לומר להחמיר בספיקו אף דלא הוי אלא מדרבנן כמו כן י"ל דשייך לגזור במשאצל"ג דכל מאי דהוי גם מטעם שבות ותשבות דהוי מצות רשות מדאורייתא החמירו כמ"ש לעיל ועיין בסוגיא דאמירה לנכרי בכבוי עיי"ש נראה כמ"ש וגם למ"ש בשעה"מ כתבתי לעיל ליישב בזה עיי"ש וא"כ מיושב קושית הפנ"י אם גם נפרש מטעם מכבה וכנראה מסוגיא דכחס על הנר היה פשיטא להגמ' כן כמ"ש לעיל ומשו"ה הביאו ג"כ לראיה מר"ט וכו' וכן ראיתי בס' מעשה רוקח שמפרש כמו כן כהמרכבת המשנה והביא המג"א סי' רס"ה שכתב משום מכבה וכרמב"ם דס"ל שאצל"ג אסור מהתורה עיי"ש וכן בס' בתי כהונה מפרש דברי רבינו כהלח"מ מסידור לשונו שנראה כן ועי' בתוס' שבת דף מ"ד ע"ב בד"ה מפני שגזרו בשאצל"ג עיי"ש ומסכים למ"ש לעיל ועי' בארעא דרבנן או"ת א' סי' ז' בהג"ה סי' י"א עיי"ש:
**עי'** במעשה רוקח דבגמ' איתא כלי חרס אף דמאיס וכתב דרבינו דייק לא נמאס בנר דאף דהכלי מאוס אבל הנר בלתי נמאס דאל"כ ודאי לא שייך אתי לאסתפוקי ומה שלא הביא כ"ח נכלל בלשון כלי דמשמע סתם כלי יהיה מחרס או מנחושת עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:20:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:20:1)

**תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה והשלישית קרוב לשקיעת החמה וכן תוקעין במוצאי שבת אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהן.** עיין בהרב מגיד משנה בשם החולקים על תקיעת מוצ"ש עיי"ש ובמס' חולין כ"ו ע"ב במשנה כל מקום שיש תקיעה ברש"י שם ערבי שבתות ויו"ט להבטיל את העם מן המלאכה וביה"ש לתוקעין להבדיל בין קודש לחול עכ"ל:
**והנה** האי דהתירו התקיעה ביה"ש דאין שבות ביה"ש וביו"ט דהתירו עיין במג"א בסי' תקפ"ח ס"ק ד' בשם המר"ם פדוואה דליתסר שמא יתקן כלי שיר ותירץ דא"כ ביו"ט נאמר כן ונהיה מבטלים כל התקיעה עיי"ש והנה זה לא שייך בהתקיעה בע"ש ביו"ט וי"ל משום דבר"ה תוקעין אף דהוי יו"ט לא היו מחלקין בזה והנראה ביותר כמו דאיתא במס' פסחים דף י"א ע"א הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו מיכל קאכיל עיי"ש וכמו כן בזה כיון דמשום לבטל ממלאכת האיסור בשבת תוקע לא שייך שישכח ויעבור במלאכה ויש לפרש במס' שבת קי"ד ע"ב וליתקע נמי כי היכא דלידעי דשרי בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה אמר רב יוסף לפי שאין דוחין שבות להתיר עיי"ש ויש לומר דוקא לאיסור דלא שייך שמא ישכח כמ"ש דהרי עיקר התקיעה להזכירו השבת משא"כ להתיר שייך שכחה:
**ובתוס'** שם בד"ה א"ר יוסף כתבו דכי פריך שם דליתקעו דלידע חלבי שבת קריבין ביו"כ לא שייך לתרץ דאין דוחין שבות להתיר דזה הוי חומרא שחייב להקטירן עיי"ש והנה החולקים על רבינו שכתב דתוקעין במוצ"ש כתבו דהאי דאי' במוצ"ש מבדילין ולא תוקעין ואמאי לתקע כי היכא דידעי דשרי בשחיטה לאלתר דמזה הוציא רבינו דבשאר מוצ"ש תוקעין דלא שייך תירוץ הגמ' דאין דוחין שבות להתיר דתוקעין בלילה ועי' בריטב"א וי"ב שכתבו דקושית הגמ' דליתקע במוצ"ש משום שמחת יו"ט עיי"ש והנה למ"ש בתוס' דכל דהוי לעשות מצוה לא מקרי להתיר וא"כ שמחת יו"ט דהוי מצוה למה נאמר אין דוחין שבות להתיר אבל למ"ש כל דלהתיר דשייך שכחה לא התירו אף דהוי למצוה ובחלבי שבת וכו' דאין שבות במקדש ותירצה הגמ' דכהנים זריזין וא"כ א"צ לתקיעה דאם היה צריכין לא שייך במקדש לומר אין דוחין שבות להתיר ודעת רבינו כמו שהקשו לתקוע בשביל שלא יאחרו במצות יו"ט מכ"ש לתקוע שלא יקדימו במלאכה ועי' כיו"ב במעשה רוקח שכתב כן עיי"ש ומסתברא דאפוקי יומא דחמיר מעיולי יומא ובעיולי תיקנו תקיעה ולמה לא לאפוקי דשייך טעות בכוכבים בינונים וכיו"ב: