## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month Chapter 2

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 2:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sanctification%20of%20the%20New%20Month/r/2:2:1)

**דין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש שאפי' קדשו את החודש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החודש מכל אדם מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול משקלקלו האפיקורסים והיו שוכרין אנשים להעיד שראו והם לא ראו התקינו שלא יקבלו בי"ד עדות החודש אלא מעדים שמכירין בי"ד אותן שהם כשירים ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות.** בלח"מ דמ"ש רבינו ונמצאו זוממין וכו' נפקא מהאי דאי' אתם אפי' שוגגין אפי' מוטעים עיי"ש ואאמ"ו הגאון ז"ל כתב בשולי היריעה במעכ"ת הוא תוספתא בפ"ב מר"ה וז"ל עשו את החודש בזמנו ונמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש עכ"ל. ולשון רבינו כלשון הירושלמי בפ"ב ה"ב ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם ר' יודא בר פזי קידשהו ואח"כ נמצאו זוממין ה"ז מקודש קם ר' יוסה עם ר' יודא בר פזי א"ל אתה שמעתה מן אבוך הדא מלתא א"ל כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות החודש עכ"ל. ובטעמא דמלתא י"ל כמ"ש בלח"מ משום למודא דאתם אפי' מוטעין ובתוספתא אחרי דאיתא הנ"ל קדשו החודש וכו' זוממין ה"ז מקודש קדשהו בלילה אינו מקודש קדשהו אנוסין שוגגין ומוטעין הרי זה מקודש עכ"ל. גם י"ל כמ"ש רבינו לעיל בפ"א ה"ו ב"ד מחשבין בחשבונות וכו' וכמ"ש במפרש שצריך לחשוב בחשבון וגם לקבל עדות ובפ' זה ה"ד בי"ד מחשבין וכו' משו"ה כיון דעולה בחשבון והזמה חידוש אין לך בחידושו בכה"ג דחשבון מסכים עמהם:
**ועל** מ"ש רבינו לפיכך וכו' עי' במפרש ובלח"מ בזה ובלח"מ עמד דנראה דבשאר עדות בעלמא צריכין להכיר העדים אלא בעדות החודש יצא מהתורה בזה דנלמד מדלא נבטל בהזמה אלא משום קלקול עשו עדות החודש כשאר עדות והרי לא מצינו שיהיו צריכין להכיר העדים בעדות דבעלמא עיי"ש:
**ונראה** דבלח"מ השיב על המפרש שהקשה ממ"ש רבינו בהל' עדות בפי"א מהל' עדות שכל עם הארץ פסול עד שיוחזק שהולך בדרך הכשרים ותירץ ששם כתב רבינו דמדרבנן וכאן מדאורייתא וכתב ע"ז בלח"מ דתירוצו אינו עולה שהרי גם פסולי דרבנן כתב רבינו אלא דקושיתו אינה קושיא דדוקא במוחזק לע"ה אינו נאמן עד שיוחזק שהולך בדרך הכשרים אבל לא מחזקינן שום אדם לע"ה עיי"ש:
**ולענ"ד** נראה לומר דדעת רבינו כאן וכמ"ש בהמפרש דאין מדקדקין וכו' דאפי' מע"ה מקבלין ומפרש כן בכונת ר' יעקב בירושלמי שאמר כן על נמצאו זוממין וכמו בזוממין מקודש לא דקדקו מעיקרא כ"כ לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החודש מכל אדם מישראל וכו' אפי' מע"ה והיו מקילין מבשאר עדות כמו שהקילה התורה ולדעת הטו"ז בכ"מ בהתר מפורש בתורה אין ביד החכמים להחמיר ועכ"פ לא ראו להחמיר במה שהקילה התורה. אלא משום קלקול הכותים אז מצאו נחוץ להחמיר ביותר מבשאר העדות דעלמא שצריך בעדות החודש שיהיו מכירין העדים ובזה עולה יפה תירוץ המפרש ג"כ דכאן נאמר מדין תורה ואתי שפיר:
**ועל** מ"ש רבינו "ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות" עיין בלח"מ שעמד ע"ז שזה מהתורה דרישה וחקירה בעדות החודש וכמ"ש רבינו בפ"א ה"ז מ"ע מן התורה על הבי"ד וכו' ושידרשו את העדים וכו' וא"כ אין זה מהתקנה:
**ונראה** דשנוי לשון יש כאן דבפ"א כתב ושידרשו את העדים וכאן כתב רבינו ושיהיו דורשין וחוקרין בעדות דכאן כשכתב דמשום קלקול הכותים שהטעו הבי"ד וגם כמצינו במשואות כמ"ש בפ"ג ה"ח והכרה לעדים כמו דרישה וחקירה מהתורה הכל בעדים אבל גם העדות צריכה לדרישה אם לא טעו שסברו שראו ולא ראו כמ"ש רבינו בפ"א ה"ו ובפ' זה ה"ה אמרו העדים ראינו במים וכו' ובה"ו. ועי' בירושלמי בפ"ב דר"ה מ"ד עיי"ש ונראה דמשום הכותים שהטעו העם היו צריכין דרישה יתירה בגוף העדות ביותר אם ראו כשורה פן נתעו מהכותים לאמר שהיא ראיה נכונה ובאמת אינו וז"ש רבינו שידרשו בעדות גוף העדות מבלעדי הדרישה בעדים שלא יהיה העדות בטעות:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 2:6:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sanctification%20of%20the%20New%20Month/r/2:6:1)

**אמרו ראינוהו בלא כונה וכיון שהתבוננו בו ונתכונו לראותו להעיד שוב לא ראינוהו אין זו עדות ואין מקדשין עליה שמא עבים נתקשרו ונראה כלבנה וכו'.** בהל' עדות בפ"ה ה"ה "וכיצד וכו' אבל אם כולם כשרים אחד שנתכוין להעיד או שלא נתכוין להעיד הואיל וראה הדבר וכיון עדותו והיה שם התראה חותכין הדין על פיו בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות" שלא כדעת התוס' ישנים במס' כריתות י"ב בד"ה לא נתכונתי להעיד עיי"ש דעכ"פ כונה לראות הדבר צריך ואף דלא מצינו ג"כ שצריך שהעד יהיה מכוין לראות מ"מ היכא דשייך טעות כמו בקידוש החודש צריך כונה לראות ועי' במלתא דלא רמיא על אנשי לאו אדעתא בהגהות אשר"י במס' שבועות דף מ"ג שמפרש על העדים עיי"ש וכיו"ב באיסורא דמצינו כן דכל אדם בכלל עד:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 2:9:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sanctification%20of%20the%20New%20Month/r/2:9:1)

**ראוהו בי"ד עצמן בסוף יום תשעה ועשרים אם עדיין לא יצא כוכב ליל שלשים בי"ד אומרין מקודש שעדיין יום הוא ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצאו שני כוכבים למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה ויקדשוהו השלשה.** ועי' במפרש ובמהרל"ח ובמרכבת משנה לישב דברי רבינו עיי"ש. והנה בהקושיא שהקשו דכאן כתב רבינו עד לא יצא כוכב ליל שלשים וכו' והרי במס' שבת ל"ה ע"ב כוכב אחד יום. גם מדבריו בפ"ה מהל' שבת ה"ד "משתשקע החמה עד שיראו שלש כוכבים בינונים הוא הזמן הנקרא ביה"ש בכל מקום והוא ספק מן היום ספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכ"מ וכו'" ובכ"מ בשם הרמ"ך דמשתשקע וכו' ומשיראו ב' כוכבים עד ג' חדא שיעורא דרב יהודה אמר שמואל אמר שניהם ובלח"מ הקשה למה לא כתב רבינו כוכב אחד יום שניים ביה"ש וכו' עיי"ש:
**והנה** הסוגיא במס' שבת ל"ה ע"ב א"ר יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים ביה"ש שלשה לילה תנ"ה כוכב אחד וכו' א"ר יוסי לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים:
**וכנראה** לכאורה כאשר מפרש ר"י אלא בינונים ר"י אמר שמואל שאמר כוכב אחד יום שנים ביה"ש שלשה לילה. הכל בבינונים דכוכב אחד בינוני מקרי עוד יום:
**אמנם** בירושלמי במס' ברכות בפ"ק בה"א כמה כוכבים יצאו ויהא לילה שלשה ודאי ללילה שנים ספק והכתיב עד צאת הכוכבים אלא מיעוט כוכבים שנים וקדמאי לא מתחשב ובפני משה שם הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי עכ"ל ועוד שם הדא דתימור באילן דלית אורחותיהן מתחמיא ביממא ברם באילין דארחותיהן מתחמיא ביממא לא משערין בהון א"ר יוסי בר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבא בר מן הדא כוכבתא:
**ובפני** משה ובלחוד וכו' דלא תימא ג' כוכבים דמחשבין לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב אחד ודאי יום הוא ואנן לא משערין באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והילכך קאמר דבלבד שיהיו נראין ג' כוכבים חוץ מן הדא כוכבתא קמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבין להו לילה עכ"ל:
**והנה** קדמאי לא מתחשב אם קאי על כוכב בינוני מג' הכוכבים בלתי מובן עוד דצאת הכוכבים מיעוט כוכבים שנים והאיך נאמר דכוכב האחד יום עד ג' דהוי לילה ואם נפרש כוכב אחד יום על כוכב הגדול איככה נפרש ובלחוד דיתחממון תלתא כוכבא בר מן הדא כוכבתא הרי צריך ג' בלעדי הכוכב הגדול ויקשה עוד מיעוט כוכבים שנים:
**וראיתי** בס' מנחת כהן בשער מבוא השמש פ"ג שהביא הירושלמי וכתב שאין לפרש קדמאי לא מתחשב שמא מהנראה בהיום שהרי כמה כוכבים גדולים נראים ביום כדאי' בירושלמי. ופי' דספק שמא כוכב הא' הבינוני אינו נמנה דבעי שלשה משום חזקה או דדי בשנים עיי"ש:
**והנראה** לומר דהנה יש לדייק עוד ברם באילין דאורחותיהן מתחממא ביממא לא משערון בהון. וא"כ נראה שהם כוכבים רבים הנראים ביום מגודלם וכמ"ש במנחת כהן הנ"ל. וא"כ למה אמר אח"ז ר' יוסי בר' בון וכו' בר מהדא כוכבתא הרי יש הרבה כוכבים ומה הוסיף ר"י על דברי הראשונים וכנראה גורע שאינו חושש אלא לכוכב אחד שלא לצרפו ואולי יש הרבה כוכבים גדולים הנראין ביום אבל בכל יום רק כוכב אחד פעם זה פעם זה לפי מהלך הלבנה וצ"ע:
**ויש** לומר דודאי כלישנא דקראי יציאת הכוכבים מיעוט כוכבים שנים אלא דקרא על כרחך לא מיירי בכוכב הנראה ביום אלא בבינוני ולזה אמר כוכב אחד יום על כוכב הגדול וב' כוכבים לילה ב' כוכבים בינונים כלישנא דקראי אלא בב' בינונים לא נדע אם שניהם בינונים וכוכב הב' להגדול והאחד להבנונים ג"כ בספק למה נחשבו לכן הוי מהספק וצריך ג' בינונים לומר דהוי ודאי לילה דבכלל ג' ב' בינונים כלישנא דקרא. ומשו"ה כדמקשינן מיעוט כוכבים שנים משני קדמאי לא מתחשב משום דהוי ספק וא"כ אחד בודאי ואחד בספק וצריכין לב' ודאין עוד ג' בינונים שיהיה ב' כוכבים ודאי בינונים ובר מהדא כוכבתא דאמר ר' יוסי בר בון ג"כ כונתו על האי קדמאי דלא מתחשב משום ספק ולכן אמר בר מהדא בלשון יחיד:
**וסוגיא** דבבלי יש לפרש לדעת רבינו ג"כ דלר' יהודה אמר שמואל ובברייתא כוכב אחד יום בכוכב שאינו בינוני וב' ביה"ש בבינונים משום ספק שמא האחד אינו בינוני שלשה לילה דהוי שניים בינונים ור"י מפרש לא כוכבים וכו' אלא שלשה בינונים וכמ"ש וא"כ כיון שכתב רבינו בהל' שבת הנ"ל עד שיראו שלש כוכבים בינונים א"צ לכתוב אחד יום דלדעתו קאי על הכוכב הגדול ואפי' אחד ביה"ש בהבינונים דמשו"ה צריך שלשה משום דהאחד בספק וא"כ מכוכב אחד הבינוני עד הג' ביה"ש ומשו"ה כתב עד שיראו שלשה כוכבים בינונים ביה"ש לאו דוקא שניים אלא כוכב אחד הוי ביה"ש וב' ביה"ש בגמ' מפרש דאפי' בשנים הוי ספק על האחד וממילא השני ג"כ בספק ושניהם בספק אפי' כוכב אחד בכלל ביה"ש ומשו"ה כתב כאן שפיר לענין קידוש החודש אם עדיין לא יצא כוכב ליל שלשים וכו' דמיירי בכוכבים קטנים דבאחד ושתים הוי ביה"ש בשוה והנה לפ"ז לדעת רבינו יהיה ביה"ש בכוכב אחד מהבינונים משתשקע החמה משום ספק כן נוטה רהיטא דלישנא בהל' שבת הנ"ל וכאן אלא דמ"ש אח"ז כאן ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצאו שני כוכבים וכו' יהיה בסותר לזה ולדבריו כמו שעמדו ע"ז עיי"ש (ועי' בביאורי הרמב"ם ברדב"ז ח"א סי' ו' עיי"ש ובר' דוד ערמאה ז"ל שהגיה אלא כוכב עיי"ש):
**ונראה** לומר והנה בהאי בר מהדא כוכבתא יש לפרש לפי מ"ש לעיל כי יש כוכב בינוני ידוע שיש לספק עליו אם למנותו בכלל גדולים או בינונים ומדויק לשון מהדא וכו' או דפי' דבסתם כוכב אחד להסתפק שמא אין מהבינונים אבל בשתים לא שייך טעות כמו כן יש לעיין בהאי דאין מקדשין בלילה ואפי' בקידש לא מהני מה דינו בביה"ש בדיעבד די"ל דלא שייך מספיקא לחומרא דלכל צד הוי חומרא שוה וכמ"ש במג"א בסי' שמ"ג לומר משום חזקת יום וא"כ י"ל בדיעבד בביה"ש מקודש ובכוכב אחד ממ"נ אם הוי מבינונים הוי ביה"ש ואם מגדולים יום ממש ורבינו בהל' הקודמת כתב ואין מקדשין אלא ביום ואם קדשהו בלילה אינו מקודש וכו' ולא הספיקו וכו' עד שחשכה וכו' כתב בראשונה עד הלילה ואח"ז עד שחשכה נראה דלומר בדיעבד אינה מקודשת דוקא בלילה ממש וי"ל כמ"ש בכוכב בינוני אחד לומר מקודשת משום ביה"ש וחזקת יום ושמא מגדולים אלא דלכתחילה אין מקדשין בכוכב אחד וכמ"ש דעכ"פ כביה"ש נחשבים. אבל בב' כוכבים בינונים בשאין נראין בבת אחת כיון דכוכב אחד ספק לא שייך על השנים חזקת יום ואפי' בנראין בבת אחת י"ל אם נאמר כמ"ש דבסתם כוכב אחד בינוני חוששין י"ל למ"ש בהמהרל"ח כאן כעין זה בבי"ד אין לחוש וי"ל דב' בינונים הוי לילה ממש. וגם כמ"ש לפרש כוכב ידוע מ"מ חילוק בין כוכב אחד לשני כוכבים דרק מחומרא לחוש שאין בקיאין ובמקרא נאמר צאת הכוכבים דמיעוט שנים כדאי' בירושלמי לא מקילין לומר דהוי בחזקת יום וכל זה לענין בקידוש בדיעבד. אבל בראו הבי"ד ולא קידשהו אם לומר לא תהיה שמיעה גדולה מראיה בביה"ש בכוכב אחד לענין לומר מקודש ולענין להושיב בי"ד ולהעיד בפניהם. הנה במשנה במס' ר"ה כ"ה איתא ראוהו בי"ד וכו' ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה וכו' ראו שלשה וכו' ובגמ' ואמאי לא תהיה שמיעה וכו' כגון שראו בלילה ומסתברא שלא לומר מקודש. ולהושיב בי"ד בל"א שייך לומר לחומרא כיון דלא אמר מקודש בלא"ה יהיה מעובר והנפק"מ רק בדיעבד באמר מקודש לחלק בין בכוכב אחד לשני כוכבים וכמ"ש וא"כ י"ל דברי רבינו ראוהו בי"ד עצמן בסוף יום תשעה ועשרים אם עדין לא יצא כוכב ליל שלשים הבי"ד אומרים מקודש שעדיין יום הוא וכו' וזה לענין לכתחילה שאין לקדש אפי' בכוכב אחד דהוי ביה"ש לדעת רבינו וכמ"ש לעיל בכוכב בינוני. ואח"ז כתב ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצאו שני כוכבים למחר מושיבין שני דיינין וכו' דשני כוכבים כלילה ממש ואפי' בדיעבד בלתי מקודש ולא כתב בפי' דאפי' בדיעבד אינו מקודש דמובן דאם בכוכב אחד לכתחילה לא ומאי אולמי משני כוכבים אם לא אף בדיעבד לא מהני. ומצינו לרבינו שכתב כמה פעמים בדרך קצרה. (ואולי לא רצה להחליט כתב בלשון כזה) והנה ראיתי בס' קרית ספר להמבי"ט שכתב ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצא כוכב של לילה שהם ב' כוכבים עם כוכב של יום למחר מושיבין וכו' עיי"ש אף דדבריו אין עולין עם מ"ש ובלתי מתורץ עוד הקושיא הנ"ל מ"מ נראה מדבריו ג"כ דכוכב אחד בינוני משוי לביה"ש לדעת רבינו: