## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month Chapter 3

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 3:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sanctification%20of%20the%20New%20Month/r/3:4:1)

**היה העד שראה את החודש בליל השבת חולה מרכיבין אותו על החמור ואפי' במטה ואם יש להן אורבים לוקחין העדים בידן כלי זיין ואם היה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות. ואפי' ראוהו גדול ונראה לכל לא אמרו כשם שראינוהו אנחנו ראוהו אחרים ואין אנו צריכין לחלל את השבת אלא כל מי שיראה החדש ויהיה ראוי להעד ויהיה בינו ובין המקום שקבוע בו בי"ד לילה ויום או פחות מצוה עליו לחלל את השבת ולילך ולהעיד.** הנה בפ"ק דר"ה בב' משניות קודמים נאמר דמחללין השבת בשביל קדוש החודש ובמשנה האחרונה אי' מי שראה את החודש וכו' כמ"ש רבינו בהל' זאת:
**ועיין** בפנ"י במס' ר"ה דף כ"א אחרי שכתב דמלמודא מקרא נראה אפי' מלאכה גמורה ואף דהוי ל"ת דבכרת הכא אתרבי קרא ולא ילפינן בעלמא מיניה דהוי עשה דלפני הדיבור. אלא דהקשה דבפסח ומילה אין מכשירין [דוחים] ובאפשר לקיים שניהם ובליכא בעידנא אין דוחה שבת ואמאי לא ילפינן מכאן דעשה על הבי"ד והעדים כמכשירין דמי ואפשר לקדש למחר וכתב ע"ז ויש ליישב מיהו בלא"ה דכולה סוגיא אינה אלא בלאו דמחמר כדמשמע במתניתן דסוף פירקין עיי"ש. הנה עוד יקשה מלמודא דקרא נראה כל מלאכות להתיר וגם בטורי אבן רפ"ב דר"ה כתב דדוחק לומר דדוקא שבות התירו עיי"ש. והנה ביותר שייך לומר דרק שבות התירו ולמודא ממקרא אסמכתא כדמצינו בכמה דוכתי מלומר דהוי למודא ממש ודוחה מלאכה דאורייתא אבל לחלק בין מלאכה ומלאכה דלא אמרינן כן במילה וכיו"ב דדחי:
**והנה** בלאו דמחמר לא יקשה דאין עשה דוחה ל"ת דבכרת גם למ"ש ברמב"ן במס' יבמות במחמר לא הוי עשה דשבתון וא"כ לא שייך דשבת עשה ול"ת. אלא דלאו בעידנא ומכשירין באפשר לקיים שניהם אין לחלק בין מחמר לשאר מלאכות ובאמת האי שכתב בפנ"י דעדים כמכשירין דמצוה על הבי"ד מ"מ במצות קידוש החודש קבלת עדים ואמירת מקודש מבי"ד והוי מגוף המצוה גם מ"ש דאפשר לקיים שניהם לא שייך בלקיימו בזמנו ולא ידעתי למה בדעת פנ"י מכח קושיות אלו להחליט דמיירי במחמר בלבד. וכנראה המשנה הביאו לזה דבלא"ה מיותרת למה לפרש אם היה חולה אם מלאכות החמורות מותרין אמנם מאי דאיתא לוקחין בידם מזונות וכו' הוצאה מרשות לרשות מלאכה דאורייתא וזה ודאי דוחק לפרש דדוקא ברשות אחת דא"כ אשמעינן לומר דמשום כרמלית אין לחוש דברה"ר ד' אמות ברה"ר הילכתא גמירי מדאורייתא וכל זה בלתי נראה וע"ז כיון הטורי אבן שכתב דדוחק לפרש דדוקא בשבות התירו וי"ל דמשום דמצינו העמידו דבריהם במקום עשה בהזאה ואזמל וכו' קמ"ל בקדוש החודש העמידו על דבר תורה לחלל בשבות ומפרש דרכי החילול המצוים בקידוש החודש בהליכות העדים ואפי' על ספק עיכוב לחלל השבת:
**ועי'** במפרש מ"ש באיסור משא ובתוס' יו"ט בר"ה פ"ק מ"ט בשם הלבוש נגד המפרש וכתב דידוע הוא שאין איסור שביתת הבהמה חמור כאיסור שביתת האדם אלא כדי להקל באיסורו אמרו כן. ועי' מ"ש בתוס' יו"ט ע"ז שם עיי"ש. ועי' מ"ש בהל' שבת בפ' כ' ה"א ומ"ש בשם מהרשד"ם שם עיי"ש:
**ועי'** במפרש שהקשה מאי שנא במילה דאין דוחה בספק לקדוש החודש דמחללין על הספק. ועי' בלח"מ ע"ז והנה יש מקום לחלק במילה הספק בחיוב קיום המצוה משא"כ הספק אם יהיה לקיומה במצוה ע"י חילול זה דהמצוה לא הוי בספק ואף דהוי חילוקא מ"מ יקשה מנ"ל עוד דבספק כה"ג מחללין דודאי במילה אם ימצא ספק כה"ג ג"כ לא נחלל אף די"ל שאין בכלל ערלתו ודאי דהוי ספק בחיובא. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דמדאורייתא ודאי דוקא בודאי ולא בספק כמו בפסח ומילה אלא מדרבנן כמ"ש בתוס' בכמה דוכתי למגדר מלתא ביד החכמים לעקור דאורייתא בקום ועשה וראו בקדוש החודש לחלל אפי' בספק מה שלא אמרו כן במילה מהטעם שכתב בלח"מ ומ"ש י"ב לחלק בין מילה וקה"ח דבקה"ח כל המועדים תלוי התירו ביותר ובדרבנן י"ל כן אבל לומר מדאורייתא מבלי הכרח מקרא יקשה לכאורה:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 3:5:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sanctification%20of%20the%20New%20Month/r/3:5:1)

**בראשונה היו מקבלין עדות החודש בכל יום שלשים פעם אחת נשתהו העדים מלבוא עד בין הערבים ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו אם יעשו עולה של בין הערבים שמא יבואו העדים ואי אפשר שיקריבו מוסף היום אחר תמיד של בין הערבים עמדו בי"ד והתקינו שלא יהיה מקבלים עדות החודש אלא עד המנחה כדי שיהיה שהות ביום להקריב מוספין ותמיד של בין הערבים ונסכיהם. ואם הגיע מנחה ולא באו עדים עושין תמיד של בין הערבים ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ומקריבין מוסף למחר לפי שלא היו מקדשין אותו אחר מנחה משחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי ובית דינו שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום כולו ואפי' באו עדים יום שלשים בסוף היום סמוך לשקיעת החמה מקבלין עדותן ומקדשין יום שלשים בלבד.** ועי' בלח"מ דבגמ' איתא קלקלו בשיר שלא אמרו כל עיקר ור' זירא אמר שאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערבים ורבינו כתב שלא כחד מנייהו ועמ"ש בזה. והנה רבינו לא הזכיר כלל מענין שיר:
**במס'** ביצה ד' ע"ב בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום פעם וכו' ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו וכו' אמר רבה מתקנת ריב"ז ואילך ביצה מותרת וכו' ובתוס' בד"ה ונתקלקלו וכו' והקשה ר' פרץ והאיכא קילקול גבי מוספין ואמאי לא חשו אלא על עבודת התמיד וכו' עיי"ש ובמס' ר"ה דף ל' עיי"ש:
**גם** להלן דף ו' שם נהרדעי אמרי אף ביצה דמה דעתך דילמא מעברי ליה לאלול הא אמר וכו' מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. ועי' ברש"י שם ועי' שם להלן כ"ב. יש להבין בטעם מחלוקת הזה:
**ונראה** לענ"ד דלכאורה כנראה דמשום ספק הולכין לחומרא שמא עיברו. ועי' במס' ר"ה י"ח ע"א על ששה חדשים שלוחים יוצאים וכו' על אלול מפני ר"ה. וברש"י ועל אלול וכו' מודיעין מתי התחיל אלול וכו' דרוב שנים אין אלול מעובר ואע"פ שספק הוא בידם שמא יעברוהו בי"ד אי אפשר להן לדעת וע"כ הולכין אחרי רוב שנים ואם לא ידעו מתי התחיל אלול לא ידעו יום שלשים שלו עכ"ל:
**ועי'** בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ז שכתב דמרש"י ומרמב"ם בפי' משניות שהיו סומכין על הרוב אם ידעו מתי נתקדש אלול ועשו יום השלשים עיי"ש. אבל כאן בחיבורו יד החזקה שלא היו סומכין על רוב השנים וכן דעת התוס' בסוגיא שם ובמס' ר"ה שם בד"ה ועל עיי"ש:
**ובס'** טורי אבן הקשה דרש"י סותר את עצמו ממ"ש בדף כ"ג ע"א משום ביטול מלאכה לעם שני ימים ופי' רש"י דאר"ה קאי ש"מ דמספיקא עבדינן ב' ימים בגולה. וגם הקשה ממס' פסחים נ"ד אין בין ט"ב ליו"כ אלא שזה ספיקא אסור וזה מותר ובגמ' שם מה ספיקא מותרת לקביעה דירחא עיי"ש וברש"י לעשות ב' ימים מספיקא אי עברי בי"ד החודש שעבר הרי ביו"כ החמירו ובר"ה הקילו עי' בתוס' שם עיי"ש:
**ונראה** לומר דיש לחלק בין קודם התקנה לאחר התקנה. דקודם התקנה שהיו מקבלים בכל היום כולו היה ברוב פעמים אלול מעובר. אבל לאחר התקנה שאם באו ממנחה ולמעלה לא היו מקבלים העדים לא הוי עוד רובא וי"ל מה"ט דפליגי על נהרדעי ולא סמכינן על רובא שאין מעובר משום דהוי לאחר התקנה. ועי' ברש"י שם בד"ה מימות עזרא וכו' ואע"פ שתיקנו לא אירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ מאותה הפעם ועדיין לא נתקנה וכו' עכ"ל. והנה לא מצינו תקנה בלא שכיח כלל אלא דחשו למיעוט המצוי מדרבנן ובזה פליגי נהרדעי דלדידהו סמכינן עוד על רוב כזה. ולפ"ז יש ליישב הסתירות ברש"י שעמד עליה בטורי אבן הנ"ל ולחלק בין קודם התקנה וכמ"ש ברש"י הנ"ל דרוב פעמים אין אלול מעובר. אבל לאחר התקנה והקלקול לא הוי רוב גמור ועשו בני הגולה ב' ימים מספיקא ולפ"ז ר"ה וסוכות קילי בזה משארי יו"ט דבהם שייך האי רובא מה שאין בשאר יו"ט של גליות:
**והנה** לפי דברינו יש ג"כ לשום לב בדברי רש"י בסוגיא בד"ה ונתקלקלו וכו' ובשל שחר אין טעות דבתמיד של שחר אפי' הוקדש החודש קודם הקרבתו שיר של חול היו אומרים לפי שברוב השנים אין העדים ממהרים לבוא כל כך עכ"ל וכיו"ב בתוס' בד"ה ונתקלקלו וכתבו וכדאמרינן במס' ר"ה דף ל' ע"ב:
**ויש** להבין למה חששו ביותר לתיקון של בין הערבים משל שחרית ואם בין הערבים היה במקרה רחוק בלבד הוסיפו יום משום של שחר שהיה ברוב פעמים שא"א לידע ליתקנו שאם לא באו עד סוף זמן של שחר היום קודש ומחר קודש ואם יהיה ברוב פעמים כן ואם כמ"ש בשחר לא תיקנו כלל ולא הוי קלקול גם בערבית שכבר תיקנו יקשה לחלק מה"ט דחזינן דשיר גדול להוסיף יום בעבורו:
**והנה** כנראה במס' ר"ה דלא תיקנו בר"ה בשחר רק של חול וכנראה מה"ט שכתבו ברש"י ובתוס'. וא"כ למ"ש יקשה למה לא סמכו על הרוב שאין אלול מעובר לענין זה דהנה בערבית י"ל כיון דאיכא לברורי מבררין אבל בשחר כמ"ש ז"ל דברוב פעמים עבר זמנו קודם שבאו העדים וא"כ ליכא לברורי למה לא סמכי על הרוב בזה:
**וי"ל** כיון דברוב פעמים לא באו העדים קודם זמן השיר וכמ"ש בס' טורי אבן אף דשיר דאורייתא לומר שיר זה דוקא הוי מדרבנן וקודם שהוקבע היו"ט ואמרו הבי"ד מקודש לא היו אומרים שיר של יו"ט דבאמת מתחיל היו"ט רק מעת שקבעו הבי"ד ומאז הוי למפרע קודש ולא רצו משום זה לתקן שיר של יו"ט קודם דהוי יו"ט טרם שקבעו הבי"ד וי"ל דכל זה שייך לענין שיר של דרבנן. אבל לענין קרבן מוסף דאורייתא שלא יבטלו למפרע קרבנות דמוסף למפרע בזה י"ל דסמכינן על הרוב דא"א להמתין ולברר הרוב דעל כרחך נעבור על עשה דהשלמה וכמ"ש ברש"י וא"כ הוי רובא דליכא לברורי וא"כ מסתברא דהוי סומכין על הרוב להקריב מוספין משום דלמפרע יהיה קידוש היום. אמנם יש לעיין בזה כיון דבזמן הקרבתו לא היה קדוש היום אלא דהרוב מסייעו שיהיה קדוש למפרע אם שייך לומר להקריב בכה"ג. ואם נאמר כן וא"כ מיושב קושית התוס' דלמה לא אמרינן משום קלקול דמוספין תיקנו דלמ"ש נהפוך הוא דקודם התקנה הוי רוב גמור והקריבו שפיר מוספין אלא דלאחר התקנה לא הוי רובא ואז לא שייך להקריב וצריך להוסיף יום אחר אבל קודם התקנה היו יכולין להקריב בכל גונא ואתי שפיר:
**ויש** להבין במ"ש ולשמואל קשיא מתני' הא לן הא להו. וברש"י לבני א"י שעושין יום אחד מותרת אבל לדידן בני גולה אסורה שהרי עדיין עושין ב' ימים ועודנה כבתחילה מפני אותה תקנה הראשונה לא מפני ספק הילכך הואיל ולא פסקה מאצלנו משהתחלנו אין להקל ולומר אין מנהגינו זה מפני התקנה הראשונה אלא מפני הספק וביצה מותרת הא לא אמרינן דכיון דלא פסקה אצלנו אותה התקנה שנה אחת לעשות יום אחד עדיין באיסור הראשונה העמדנו להיותם כיום ארוך עכ"ל ועי' בר"ן שכ"כ דאע"ג דמדינא שריא כיון דלא מנכר לן טעמא דשריותא אסרינן לה אבל לבני א"י שנשתנה להם יו"ט של ר"ה וכו' דקא מנכר טעמא דשריותא עיי"ש:
**ולכאורה** למה בעי מינכר נימא מסתמא עבדינן מחמת ספיקא וגם הוי ספיקא דרבנן. אבל למ"ש י"ל דקודם הקלקול לא היו צריכין לעשות רק יום אחד דהוי רובא דאלול שאין מעובר וכמ"ש רק לאחר התקנה היה כשני יו"ט של גליות דעלמא. אבל מתקנת ריב"ז ואילך שהחזירה ליושנה וא"כ הוי ג"כ השתא בגדר רוב ועם כל זה אנחנו עושים ב' ימים דנראה דהוי מהתקנה עודנו במנהגא דהא מצד ספק יהיה בגדר רוב רק יומא חדא ועל כרחך משום תקנה הראשונה דאז לא היה רוב וכמ"ש ואתי שפיר:
**אמנם** דעת רבינו אינו כרש"י הנ"ל שכתב בפירקין ה"ט "ואם לא נודע להם נוהגים יום שלשים ויום אחד ושלשים קודש עד שיבואו להם שלוחי תשרי וכו'" עיי"ש ובלח"מ שכתב כמו כן דרבינו דלא כרש"י עיי"ש מ"ש בזה וכן בפ"ה ה"ז כתב "יו"ט של ר"ה בזמן שהי' קובעין על הראיה רוב בני א"י עושין אותו ב' ימים מספק וכו'" עיי"ש ובהל' זאת כתב דקלקול משום שלא ידעו להקריב המוספין:
**ויש** להבין למה לא היו סומכין על האי רובא דאלול שאין מעובר. והנה אם נאמר דקודם שבאו העדים אין רשאי להקריב וכיו"ב משום דקודם שקבלו הבי"ד ואמרו מקודש לא היה מקודש אף דלמפרע הוי יו"ט אין רשאי לעשות כן מקודם זה וא"כ י"ל מהאי טעמא שייך קלקול מוספין וכמ"ש לעיל. אבל להרחוקין אף דלא הוי להם בכלל רובא דבאו העדים בתחילת היום או באמצעו ואף דנעצרים ממלאכה מ"מ בקידוש החודש מספק בקידוש היום שמא הוי קודם קבלת היום אבל מה"ט לא שייך להוסיף יום דמאי אהני להו הוספה דעכ"פ האי יומא קודש משום רובא הוי וצ"ע למה לא יסמכו על הרוב. ואין לומר משום דקידוש היום נפק"מ למלקות ומיתה וכיו"ב דלא אזלינן בהו בתר רובא הרי כמ"ש ז"ל דקודם שדנין על מלקות ומיתה וממון מהני רוב וממילא גם לאח"ז כשהוחזק הדבר ע"י הרוב וכמ"ש ברמב"ם איסור עצמו בע"א יוחזק ועי' בשב שמעתא בזה. והנה י"ל דרבינו מיירי אחרי התקנה והקלקול שאז לא הוי רובא כמ"ש לעיל וכמ"ש דלא כנהרדעי הוי מה"ט וכמ"ש ברש"י הא לן וכו' דלאחר ריב"ז הוי כמו לאחר התקנה ממנהגא וצ"ע. אלא מ"ש בהל' זאת דקלקול קודם התקנה במוספין ולמ"ש לעיל קודם התקנה לא שייך קלקול במוספין. וי"ל דלענין שלא להקריב ולסמוך על רובא י"ל אף קודם התקנה כמ"ש לעיל דקודם קבלת העדים אין רשאין להקריב אף דיהיה אותו היום למפרע יו"ט וא"כ שייך קלקול אבל להוסיף יום כמ"ש דלא מהני הוספה באמת לרבינו רק לאחר התקנה דלא הוי רובא וכמ"ש אלא דיקשה עוד למה בגמ' לא אמרינן משום קלקול דמוספין אלא משום שיר ורבינו לא הביא משיר אלא מקלקול ועי' בלח"מ וביתר ביאור בס' כפות תמרים עיי"ש:
**ונראה** דאיתא בגמ' א"ל ר' זירא פוק תני להו התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החודש אלא כדי שיהא שהות ביום להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם ולומר שירה שלא בשיבוש וכו' ולרבינו אין פירושו דהכל משום השירה בלבד אלא משום להקריב תמידין ומוספין וגם משום לומר שירה שלא בשיבוש ולדעתו עיקר משום תמידין ומוספין דכמו שכתב בכפות תמרים לדעת רבינו השיר בלתי מעכב בדיעבד עיי"ש. אלא דבמשנה איתא משום שיר לאשמעינן מעלת השיר דבעבורו ג"כ היו חוששין לתקן כן. ובברייתא מפורש משום תיקון מוספין ותמידין ג"כ. ובכל זה יקשה דאין מדרך רבינו לשנות לשון המשנה ולמה לא הביא ג"כ משום שיר כדאי' בברייתא ובכפות תמרים כתב דרבינו כתב הסיבה בהקלקול ובכל זה צ"ע. ואולי י"ל דדעת רבינו דסתם משנה ר"מ דס"ל במס' ערכין י"א דשיר מעכב את הקרבן משו"ה קלקול השיר די לתקנה זאת ודעת רבינו כחכמים שאין מעכב וכמ"ש בכפות תמרים שם ומשו"ה כתב משום קלקול התמיד ומוספין בלבד זה הנראה ביותר ליישב דברי רבינו לענ"ד ועי' עוד במ"ש לעיל בהל' ט' ובלח"מ שם עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 3:14:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sanctification%20of%20the%20New%20Month/r/3:14:1)

**אין השלוחין צריכין להיות שנים אלא אפי' אחד נאמן ולא שליח בלבד אלא אפי' תגר משאר העם שבא כדרכו ואמר אני שמעתי מפי בי"ד שקידשו את החודש ביום פלוני נאמן ומתקנין את המועדות על פיו שדבר זה דבר העשוי להגלות ועד אחד כשר נאמן עליו.** ומ"ש ולא שליח בלבד וכו' אפי' תגר שבא כדרכו וכו' נראה אפי' הולך מאתנו ולא נודע לנו מקודם די"ל דלא אכפת ליה שיתגלה שקרו מ"מ מקרי עשוי להגלות משום דאפשר שיבוא לפנינו עוד כמ"ש ז"ל דאפי' במדינת הים באפשר בשום מקום מקרי עשוי להגלות. ומ"ש רבינו ועד אחד כשר וכו' עי' מ"ש בזה בשו"ת דברי אמת בסי' א' עיי"ש ואפשר שכתב כשר שנדע שאינו מכת בייתוסים אשר ראו להביא קלקול בעדות החודש והוי כנוגעים וכמ"ש ברי"ף במס' יבמות גבי ואשתמודעינהו דנוגע אינו נאמן בעשוי להגלות עיי"ש: