## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month Chapter 4

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 4:6:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sanctification%20of%20the%20New%20Month/r/4:6:1)

**אבל אין מעברין לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גליות וכו' ולא מפני הטומאה כגון שהיו רוב הקהל או רוב הכהנים טמאים אין מעברין את השנה כדי שיהיה להם פנאי למחר ויעשו בטהרה אלא יעשו בטומאה ואם עברו את השנה מפני הטומאה הרי זו מעוברת.** מ"ש רבינו או רוב הכהנים וכ"כ בפ"ד מביאת מקדש הי"ד אם היו רוב הכהנים נכנסים שם בירושלים בזמן הקבוע טמאין יעשו בטהרה עיי"ש:
**במס'** יומא ו' ע"ב אתמר טומאת המת רב נחמן אמר הותרה היא בציבור ור' ששת אמר דחויה היא בציבור היכא דאיכא טמאין וטהורין בהאי בית אב כו"ע לא פליגי דטהורי עבדי וכו' איכא דאמרי אפי' היכא דאיכא טהורין וטמאין בהאי בית אב פליג ר"נ ואמר עבדי נמי טמאים דכל טומאת מת בציבור רחמנא שריא:
**ויש להבין** הנה טומאה הותרה או הודחה בציבור אם כשהציבור טמאין או כשכהנים טמאים וא"כ יבטלו הציבור מקרבנם אז נדחה הטומאה וכדאיתא במס' פסחים ע"ט ע"א הרי שהיו ישראל טמאים וכהנים וכלי שרת טהורים או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין ואפי' ישראל וכהנים טהורים וכלי שרת טמאים יעשו בטומאה וכו' וא"כ הכל בשביל הציבור שלא יודחו וברוב הציבור תליא וכהנים טמאין הכל משום רוב הציבור. וא"כ למה נלך בתר רוב הכהנים כיון דהכל תליא שלא לדחות הציבור וביש מיעוט כהנים טהורים ואף אחד טהור אם יספיק מנ"ל לדחות הטומאה משום רוב הכהנים טמאים ולפי הא"ד הטמאין הותרו אף באיכא טהורין וברמב"ם דס"ל הודחה אפ"ה ברוב טמאין ס"ל דנדחה הטומאה:
**והנה** ממעלת המשמר עי' ב"ק ק"ט וק"י ומבית אב בריטב"א דטהורין עבדי וטמאים לא עבדי פי' ומבטלין הפייס מן הטמאים ואפי' הם חכמים וחשובין יותר מן הטהורין עכ"ל ובד"ה דכל טומאת מת בציבור שריא רחמנא פי' שריא התר גמור בין לענין הבעלים בין לענין המקריבין ובין לענין טומאת הקרבן ואין מבטלין בשביל זה פייסות של כהנים עכ"ל ובכל זאת יש להבין מנ"ל כן מהני קראי דדרשינן לדחות טומאה בציבור:
**ונראה** דתליא דאם נאמר כדאיתא במס' יומא נ' ע"א נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה אפי' דיחיד וכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה אפי' דציבור. ועי' בתוס' יומא ו' בד"ה פרים ובתוס' במס' סנהדרין י"ב ע"ב בד"ה שטומאה שאין הדבר תליא בציבור וכדאיתא במס' יומא הנ"ל ובס' תורת חיים סנהדרין שם דמשו"ה נקטו בציבור אף דתליא בקביע זמן משום דרוב קרבנות שזמנן קבוע של ציבור הן ושאין זמנן קבוע של יחיד והו"ל כאלו אמר שטומאה הותרה בקרבן קבוע עיי"ש:
**אמנם** בתוס' במס' פסחים ע' ע"ב בד"ה הא דסוגיות חלוקות ואיכא תנא דתולה בציבור וכדאיתא ביומא בקביע זמנו עיי"ש. וי"ל דאם תליא בקביע זמנו וא"כ שטומאה הותרה ואפי' כהן אחד שטמא יוכל להקריב אבל אם תליא ברוב וצריך רובא בתמיד וכיו"ב כמו בפסח וי"ל הלישנא קמא והאיכא דאמרי פליגי בזה. וא"כ רבינו שפוסק הודחה ומ"מ ברוב כהנים ס"ל הודחה וצ"ע בדעתו אם אזלינן בתר רובא או בתר קביעי זמנו לחוד או שניהם ביחד ובמפרש בד"ה ולא מפני וכו' בסופו ונראה לענ"ד שיתכן כגון שהיו מחוסרי כפרה ולא היתה כפרתם ראוים לקרב אלא לאחר פסח וכו'. עיין בשעה"מ בפ"ד מהל' ביאות מקדש הט"ז שעמד עליו דלא אמרינן הודחה אלא בטומאת מת בלבד עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 4:6:2
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sanctification%20of%20the%20New%20Month/r/4:6:2)

**ואם עיברו את השנה מפני הטומאה הרי זו מעוברת.** עי' בס' שאגת אריה בסי' ל"ח לפרש דלא יקשה ממ"ש אם הודחה בציבור אפי' בדיעבד לא ואם הותרה אפי' לכתחילה ישתרי עיי"ש. ועי' בחי' הר"ן ר"י אמר אינה מעוברת אע"ג דאמרינן לעיל שהרשות ביד בי"ד לעבר מפני הצורך אע"פ שאין שם סימנין הידועים ס"ל לר"י שחכמים גזרו מפני הטומאה כדי שלא יבואו להרהר על טומאה בציבור משום דר"י ס"ל הותרה בציבור עכ"ל וא"כ מובן למה לת"ק אין מעברין לכתחילה ואם עיברה מעוברת ואף למאן דס"ל הודחה וכדעת רבינו מ"מ י"ל לכתחילה חששו שלא יקילו בטומאה בציבור בעבודה כשיראו שנעשה מעשה גדול לעבר החודש מפני הטומאה: