## Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues Chapter 4

###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues 4:2:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sheqel%20Dues/r/4:2:1)

**אבל פר העלם דבר של ציבור וכו' ואין באין וכו' המנורה וכלי שרת מצותן שיבואו ממותר הנסכים ואם לא היה להן מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה וכו'.** ועי' בכ"מ שכתב בסוה"ד יש לתמוה דמשמע דפליג א"ר ישמעאל ור' עקיבא דמר אמר מתרומת הלשכה ומר אמר ממותר נסכים אבל מקדשי בדק הבית לא וצ"ל דכי לב בי"ד מתנה עליהם חזרו אותם מעות כמותר נסכים או כתרומת הלשכה עיי"ש ובמל"מ שם שכתב שיאמרו בי"ד שאם לא הוצרכו שיהיה מותר נסכים או ללשכה לא שמענו עיי"ש ועי' בכ"מ מה שעמד על דעת רבינו ובמל"מ ע"ז עיי"ש:
**והנה** נשים דברינו בסוגיא דמס' כתובות ק"ו ע"ב בעי רב הונא מרב כלי שרת מה שיעשו מקדשי בדק הבית צורך מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית אתו או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה עושין אותן א"ל אין נעשין אלא מתרומת הלשכה. איתביה וככלותם הביאו לפני המלך וכו' את שאר הכסף עשהו כלים לבית ה' כלי שרת וכו' (ד"ה ב' כ"ד) א"ל דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי אי הכי קשיא קראי אהדדי לא קשיא כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי גבו והותירו מאי הוי א"ר אבהו לב בי"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיה לכלי שרת תנא דבי ר' ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה ואימא שיריים גופייהו כדאמר רבא העולה עולה הראשונה ה"נ הכסף כסף הראשון וכו':
**וברש"י** כלי שרת שמשרתין בבית החיצון שהיה בנין של אבנים. ובד"ה ככלותם לחזק את בדק הבית בימי יהואש ופסוק זה בדברי הימים ובד"ה שגבו לצורך בדק הבית והותירו שאין צריכין לכולו עושין מן המותר כלי שרת ובד"ה מאי הוי הא לאו לקדושת קרבן גבו ובד"ה כסף שיש לו שיריים כסף הקופות שהוא נתרם מן הלשכה ושיריים נשארים בלשכה עכ"ל ועיין בשיטה מקובצת שכתב דמלשנא דגמ' משמע דהבעיא לא היה אם הוי מבדק הבית וגם מלשכה כיון דהוי לצורך מזבח ולצורך קרבן. אלא האבעיא אם מזה או מזה עיי"ש:
**נראה** דפשיטא לרב הונא דאם יהיה לצורך קרבן בלבד היה מלשכה אף דבמשנה במס' שקלים איתא רק לקרבנות ועל שאר הדברים מקשינן בגמ' ומתרצין לב בי"ד וכו' ועל כרחך ס"ל לר"ה דאמרינן צורך קרבן כקרבן דמי וא"כ יש להבין למה אם הוי ג"כ צורך בדק הבית לא יהיה מלשכה וי"ל דקדושת קרבן עדיפא ואין לשנותו אלא לצרכו בלבד ואם אפשר להביא הכלי שרת מבדק הבית משום דגם לצרכו הוא וא"כ יביאו מבדק הבית ולא ירויח הבדק הבית במה שמיוחד לקרבנות גם כיון שאפשר במקום אחר מבדק הבית לא מקרי צורך הקרבן דהרי הוי מורידין בזה ורק באי אפשר מותר דהוי לצורך משא"כ באפשר ממקום אחר לא מקרי לצורך ואסור:
**גם** י"ל כמו הכלי שרת וכן המזבח מכשירי צורך הקרבן נינהו אלא המזבח משום דהוי בבנין וכמ"ש ברש"י היה מבדק הבית וכלי השרת ומזבח כאחת דמי דאי אפשר לזה בלא זה להקריב וא"כ בתר המזבח גרירי דהוי חלק ממכשירי הקרבן והכלי השרת טפילים למזבח או שאני המזבח דהוי בנין אבל כלים דלא הוי בנין נשאר צורך קרבן בפ"ע וא"כ מובן למה לא נאמר דהבעיא הוי דנאמר מזה ומזה וכמ"ש בשיטה מקובצת הנ"ל:
**אמנם** יש להבין דהנה בדברי הימים הנ"ל ויקרא המלך ליהודע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא וכו' את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאוהל העדות כי וכו' פרצו את בית האלוקים וכו' וברש"י משאת משה עבד ה' כלומר שקלים שצוה עליהם במדבר עכ"ל ובמלכים הנ"ל ויאמר וכו' כל הכסף הקדשים אשר יובא בית ה' כסף עובר נפשות ערכו כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו והם יחזקו את בדק הבית לכל אשר ימצא שם בדק:
**וברש"י** שני כספים יש כאן כסף עובר הוא כסף השקלים שבכל שנה וכו' וברד"ק ג' כספים ובתרגום שם שהיה שקל של שקלים ושל ערכין ושל נדבות:
**וברד"ק** שם וז"ל וא"ת כיון שנתנו השקלים לבדק הבית ממה היה להם התמידין באותה השנה שהיו לוקחין אותן מכל שנה מתרומות הלשכה ונראה כי נתרשלו מלהביא אותה תרומה אותן שנים שמלכה עתליה והיו וכו' ולא היו מעלים עולת תמיד כמ"ש בד"ה וכו' והטובים שבהם שבו אל ה' מה שהם חייבין מהשנים שעברו והספיק לזה ולזה עכ"ל:
**ובאברבנאל** שם תירץ שהיו מתנדבים בלעדי זאת לקרבנות עיי"ש ולפי פירושם יקשה מאוד לפרש סוגית הגמ' דכאן אשר הביאו הרד"ק שם בעצמו עיי"ש:
**וכנראה** מפשטות הכתובים נראה כמ"ש הרד"ק והאברבנאל שנעשה לבדק הבית מכסף השקלים וא"כ מאי מקשינן מוכלותם וכו' הרי שם הכל הי' כסף השקלים ולקרבנות מיוחדים וא"כ אם נאמר דכלי שרת מלשכה שפיר היו מביאין משם ומה שעשו לבדק הבית בזה הפכו הסדר שעשו לבדק הבית מה שמוכן לקרבן ולכלי שרת ומאי השיבו כשגבו והותירו ומשום לב בי"ד וכו' תיפו"ל בלא"ה הרי היה הכל משל הלשכה כסף השקלים:
**וראיתי** בשיטה מקובצת שכתב וז"ל וככלותם וכו' כלומר בכלותם לחזק מכסף הנדבה המובא לבדק הבית בימי יואש קא משתעי האי קרא בד"ה אלמא מקדשי בדק הבית היו באין כלי שרת עכ"ל וכ"כ בשם רש"י מה"ק ותנא דבי ר' ישמעאל מפרש ואת שאר וכו' על תרומת הלשכה וא"כ הקרא מיירי מב' כספים הראשונה לבדק הבית והשניה לכלי שרת מתרומת הלשכה:
**וכנראה** ממלכים הי' ג' כספים וא"כ בד"ה נפרש ג"כ לבדק הבית היה מנדבה ולא משקלים [ועי' בש"ס מ"ש על תנא דבי ר"י עיי"ש] ולכן דייק בשיטה מקובצת הנ"ל בשם רש"י קא משתעי קרא בד"ה עכ"ל כלומר כמו שראה במלכים שהי' ג' כספים נפרש בד"ה ומצינו כיו"ב סתירות בין מלכים וד"ה וצריכין לאחדם וכן כאן ברש"י שלפנינו דייק פסוק בד"ה עכ"ל נראה שהעיר על השנויים להשותם:
**ובדעת** רד"ק ואברבנאל הנ"ל נראה לומר דיש להבין דהנה דינא דשקלים ותרומתו לשם הקרבנות עי' במס' שקלים בפ"ד וברבינו בהל' שקלים לא נתפרש ולא נמצא למודא ע"ז ועי' מ"ש לעיל בפ"ב ה"ו שמוכח מכמה דוכתי דהוי מדינא כן עיי"ש [ועי' ברמב"ן וטור על התורה ובאדרת אליהו להגאון מהר"א ווילנא ז"ל שם] ויקשה כיון דהוי מדינא בתורה כן האיך אמרינן במס' שבועות י"א במותר הקטורת לב בי"ד מתנה עליהן וכיו"ב במס' מנחות ע"ט וכיו"ב זבחים י' בקרבנות ציבור לב בי"ד וכו' וכמ"ש בתוס' כאן בד"ה וכי ובשיטה מקובצת דלא מהני לב בי"ד אלא משום דאמרינן דדעת ישראל המתנדבין על דעת בי"ד הקדישו עיי"ש דכל זה שייך לומר בדבר דתליא בדעת המקדיש אבל שקלים דהוי דבר שבחובה והתורה קבעה לקרבנות וא"כ האיך תלינן בבי"ד או בדעת המקדישין הרי אם גם יפרשו בפיהם שנותנין השקלים לשם דבר אחר לא יהני אלא לקרבן בלבד ולמאי דמפורש במשנה ועי' במסכת שבועות י"א ע"א דאמר רבה לב בי"ד וכו' א"ל אביי והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וברש"י בד"ה קדוש וה"נ למאי אהני תנאה דלב בי"ד כי אמרי נמי יהיה לדמיהן קדשי להו גופייהו עכ"ל וברשב"א שם בד"ה א"ל אביי וכו' ולא עדיף לב בי"ד להתנות מדברי הבעלים עצמם שהם מפורשים וכו' עכ"ל עיי"ש וא"כ לפ"ז יקשה עודנו דאם גם אמר כשאינו לדמי וכו' דעכ"פ האיך מהני לב בי"ד וכו' ורשות ודעת הבעלים במאי דלא תליא כלל בדעתם אלא בדעת התורה:
**אבל** לפי דעת רד"ק ואברבנאל הנ"ל י"ל דמהתורה רק להביא השקלים לצורך עבודה של ציבור. והכתוב מסרו לחכמים והם קבעו לקרבנות ולמה דנזכר במשנה ונתנו ביד הבי"ד להתנות ע"ז. ומשו"ה בימי יהואש שהיה מצורך גדול לבדק הבית אף שהבית לא היה לצורך קרבן דמקריבין אף שאין בית במס' מגילה דף י' ע"א ומ"מ היה בידם לשנות. וקושית הגמ' כאן כיון שלקחו וגבו וקבעו כבר לבדק הבית האיך שינו לכלי שרת ומשני לב בי"ד וכו' ובזה מיושב שפיר דשייך לב בי"ד אף בשקלים ולא ס"ל דתליא בדעת המקדישין אלא בדעת הבי"ד בלבד ובידם להתנות:
**אמנם** לדעת השיטה מקובצת ותוס' דתליא בדעת המקדישין בלב בי"ד וכו' וכי במקרא הנ"ל היה קרבנות לשקלים ולבדק הבית היה בפ"ע וכמ"ש בשם הש"מ. ולפי דבריהם מהתורה השקלים לקרבנות ולמ"ש במשנה בלבד ומהלמ"מ. ויקשה כנ"ל ונראה לענ"ד ליישב לפי דרכם דהנה כנראה מסוגיא דאף דשקלים לקרבנות מ"מ מאי דהוי צורך קרבן כקרבן דמי כנראה בהאבעיא בכלי שרת וכו' ועי' בר"ע מברטנורא במס' שקלים בפ"ד גבי שומרי ספיחין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וז"ל דצורך קרבן כקרבן דמי עכ"ל ובתוס' יו"ט וז"ל פי' הרע"ב דצורך קרבן כקרבן דמי ועי' מ"ה עכ"ל וכונתו דשם במותר הקטורת וכו' פי' הרע"ב משום לב בי"ד וכו' וכדאיתא בגמ' עיי"ש:
**ונראה** דדעת הר"ע ברטנורא דצריכין לומר דצורך קרבן כקרבן דמי ולב בי"ד מתנה עליהן דכמ"ש דעל דבר המחויב מהתורה להביא לא שייך לומר לב בי"ד וכו' אלא כיון דצורך קרבן כקרבן דמי. ועם כל זה צריכין ללב בי"ד וכו' דכיון דכבר נתפס בה קדושה חמורה קדושת הגוף בקטורת כדאיתא במס' שבועות הנ"ל דמקשינן וקדושה וכו' ומשני לב בי"ד וכו' דלא נפקע הקדושה אם לא נאמר לב בי"ד וכו' אבל במה דנאמר דתליא בכח הבעלים וכמ"ש התוס' ובשיטה מקובצת הנ"ל בזה יש לעיין:
**ונראה** לומר דאף דהוי שקלים דבר שבחובה ואינם בתורת נדבה בזה מ"מ ביד הבעלים לקבוע הממון איזה שירצו וע"ז חל קדושת שקלים וא"כ עכ"פ קדושת השקלים מכח הבעלים קאתיא וכל המשכת קדושה מקלה לחמורה ולהיפוך הכל מכח קדושה ראשונה של הבעלים ואחרי שהופרש לקטורת דהוי קדושת הגוף אף דהוי ע"י הבי"ד מ"מ מכח המשכת הקדושה ע"י הבעלים באה ואמרינן הוברר לזה הקדישו אותו ולכן צריכין לדעת הבעלים לומר דע"ד בי"ד הקדישו למען נאמר לב בי"ד וכו':
**גם** נראה לומר דהנה במס' נדרים וקדושין אבעיא אם כהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא נינהו ובמס' קדושין כ"ג דעל כרחך שלוחי דרחמנא משום דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד לא משוי שלוחא ומקשינן והא עבדא דאיהו לא מצי מקבל גיטו ושליח מצי משוי ולא היא ישראל לא שייכי בתורת קרבנות כלל עבד שייך בגיטין וכו' עיי"ש ובס' אורח מישור הקשה ממס' נזיר י"א דאיתא כל מלתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שלוחיה ובמס' קדושין תליא רק בשייכות בשליחות והניחו בתימה וכתבתי שם לישב דהנה הטעם דאמרינן כל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שלוחא נראה משום דשלוחו כמותו ולא יהיה יפה כח השליח מכח המשלח שבא מכוחו. אבל כל זה בשליח שנעשה מדעת המשלח אבל בשליח שעשה אותו התורה כמו הכהנים בזה לא שייך לומר כן שלא תליא בכח ודעתו של הבעלים ואפי' מאי דלא מצי עביד שלוחא אלא כדאיתא במס' קדושין דעכ"פ בעי שיהיה לו שייכות בשליחות דאל"כ לא בחרה התורה בשליחות כזה ואתי שפיר. וא"כ לפ"ז במה שלפנינו דדוקא עבודת כהונה לית להו לבעלים שייכות בהו ואמרינן שלוחא דרחמנא נינהו אבל בהפרשת שקלים ולהקטורת דלא הוי תורת עבודת כהונה ויש שייכות להבעלים במעשה הזאת י"ל התורם שלוחא דבעלים הוא וא"כ שפיר י"ל בלב בי"ד וכו' דתליא בדעת הבעלים המקדישין שיסכימו להבי"ד:
**ובמ"ש** מובנים דברי המל"מ להלן בהל' י"ב דבקדושת דמים לא צריכין ללב בי"ד וכו' עיי"ש דכמ"ש דבקדושת דמים בכה"ג דהוי צורך קרבן דכקרבן נינהו אלא בהוי קדושת הגוף דהקושיא קדושה שבה היכא הלכה צריך לומר לב בי"ד וכו' אבל בקדושת דמים די לומר דלצורך קרבן כקרבן דמי ולא יקשה מהאי דאי' בסוגיא בגבו והותירו וכו' לב בי"ד וכו' אף דלא הוי רק קדושת דמים דכאן בס"ד דהוי צורך בדק הבית בתורת נדבה ופירשו לזה ולמאי דס"ל דכלי שרת לא הוי צורך קרבן ועל כרחך צ"ל לב בי"ד וכו' אף בקדושת דמים אבל היכא דשייך לומר צורך קרבן כקרבן א"צ ללב בי"ד וכו' רק בקדושת הגוף וכמ"ש במל"מ הנ"ל:
**ונראה** להביא ראיה לדעת המל"מ דהנה במס' נדרים דף כ"ט בסוגיא דבר פדא דס"ל דאמרינן בקדושת הגוף לא פקעה עיי"ש וצ"ל במותר הקטורת למאי דמסקינן דהוי קדושת הגוף דע"י התנאי בי"ד לא חל הקדושה מעיקרא רק להצורך בלבד ולא על המותר וא"כ לא הוי הפקעת קדושת הגוף בזה ועי' בריטב"א במס' שבועות י"א בד"ה אמר רבה וז"ל פי' על התמידין בעת קניתם שאם לא הוצרכו יהיו לדמיהן ודשלא הוצרכו אין כאן קדושת הגוף והכי הם כתלוים ועומדים אם הוצרכו או לא. ולא שייך להכא לומר בדאורייתא אין ברירה אלא כמתנה על אחד משני דברים כמו בדוכתא במס' עירובין בס"ד ומדנקיט לב בי"ד וכו' משמע שאין צריך תנאי מפורש והוי דברים דמסתמא כל מה שיכולין בי"ד לתקן בם יתקנו עכ"ל. ומ"ש במס' עירובין נראה למ"ש שם דכל דבר שאין צריך להיות מבורר למפרע לא תליא בברירה עיי"ש וכמו כן כאן דא"צ הקטורת להיות מבורר למפרע אלא בשעה שתורם ונודע מהצורך חל עליה הקטורת והמותר לא הוי קטורת וא"צ בירור למפרע ונשאר קדושת דמים עכ"פ דל"צ כמ"ש ללב בי"ד וכו' אבל אם יהיה נאמר דגם לקדושת דמים צ"ל לב בי"ד וכו' וא"כ צ"ל דהוברר למפרע דזה נתן לשם קטורת וזה לשם חולין להאומנין וכיו"ב והוי חולין למפרע והוברר למפרע על מאי חל שם קדושה ועל מה לא. וא"כ תליא עודנו בברירה. אבל אם נאמר כמל"מ אתי שפיר דל"צ לעקור הקדושה למפרע כלל דבקדושת דמים ל"צ ללב בי"ד וכו' ואתי שפיר ועיין בתוס' במס' שבועות דף י' ע"ב בד"ה מפרישין עיי"ש:
**אמנם** נשאר עוד להבין האי דאי' בסוגין מגיהי ספרים וכו' היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ולעיל דף ק"ה גוזרי גזירות וכו' ובירושלמי שקלים דייני גזירות וכו' והרי בזה לא שייך צורך קרבן:
**ראיתי** בשירי קרבן במס' שקלים בפ"ד ה"ד בד"ה מגיה שעמד ע"ז וכתב האי דאיתא בירושלים לאו דוקא רק בעזרה אבל גם בזה יקשה ועל דייני גזילות כתב דהוי שלא יגנבו מבהמ"ק ושלא ימנעו העם מלהביא קרבנות עיי"ש. אבל במגיהי ספרים יקשה עודנו. והנה לדעת רד"ק ואברבנאל הנ"ל מובן שפיר די"ל גם בזה לב בי"ד וכו' ובידם לקבוע לכל מה דהוי לצורך הציבור אבל לדעת שאר הראשונים ז"ל וכמ"ש יקשה להבין:
**אמנם** עי' ברש"י שנראה שנשמר מזה בד"ה מגיהי וכו' שכתב וראו בי"ד שהיו מתעצלין בדבר והפקירו תרומת הלשכה לכך עכ"ל הנה בכ"מ דאיתא לב בי"ד וכו' לא פי' כן אלא בזה אבל יקשה מנ"ל הפקר בי"ד בהקדשות דלא מצינו אלא בנכסי הדיוט במס' גיטין ושקלים מאלה הנחלות וכו' וכיו"ב שם אבל לא בשל הקדש בגזא דרחמנא:
**וצריכין** לומר בדעת רש"י דאף למה שכתבתי במקום אחר דלא שייך לומר הפקר בי"ד למפרע היינו בדבר שהוא ברשותו עד עתה ועשה בו כרצונו ואין יד אדם לשלוט בו חוץ ממנו והאיך נאמר שהיה הפקר אשר מתורת הפקר דאין לו רשות בו ולכו"ע בידם לזכות בו והרי עד עתה לא הוי אלא ברשותו בלבד וא"כ מסתברא דלא שייך הפקר למפרע אבל בדבר שאינו ברשותו כמו גבי אפקינהו רבנן וכו' דכתב ברש"י דהפקר בי"ד הפקר על קדושי כסף בזה שייך אף למפרע משום דלא הוי ברשותו וזכותו בו עד עתה ג"כ וכמו כן נאמר בזה דלא הוי ברשות הבעלים הפקר בי"ד למפרע ולא חל שם הקדש ע"ז ואין לתבוע שקלים אחרים ממנו דאינו יודע ממי לתבוע וכולמו יוצאין ידי שקלים דלא יגרע מתורמין על האבוד כדאי' במס' שקלים וב"מ נ"ח אלא דמסתברא דלא עשו כן היכא דאפשר בענין אחר שלא להוציא לחולין של קודש ולכן היכא דאפשר אמרינן לב בי"ד וכו' וקיים השקל לצורך קרבן ולב בי"ד רק להפקיע קדושת הגוף ולומר ג"כ דמסכימים לדעתם אבל היכא דא"א לומר כן במגיהי ספרים בזה כתב ברש"י משום הפקר בי"ד למפרע ואתי שפיר:
**ובמ"ש** יש ליישב קושית התוס' בסוגיא שכתבו אבל הנך דלעיל לא פי' בבית גרמי ובית אבטינוס דבכל הנהו היו בית ישראל מקדישין לצורך כך כמו לצורך קרבנות שכל אותן דברים רגילות הן וכו' עכ"ל:
**הנה** נקטי בית גרמי ואבטינוס ולא מלמדי וכו' דבזה אמרינן ג"כ במס' שבועות לב בי"ד וכו' ולכאורה על מה שתירץ יקשה מאי דאיתיה במס' שבועות י"א דכשאינו מצוי לא אמרינן לב בי"ד וכו' כלל עיי"ש וקשה לחלק בין שאינו מצוי ושאינו מצוי. וא"כ קושית התוס' עומדת למה לא מקשינן גם על לעיל כמ"ש בתוס'. וע"ע בשיטה מקובצת ופנ"י שהקשו בסוגיא מאי אבעיא לרב הונא כיון דידע כן מקרא דכלותם וכו' ותירצו שניהם כאחד דר"ה ידע בגבו והותירו רק בליכא מותר קמבעיא ליה אם מתרומת הלשכה או מבדק הבית ועל דקאמר רב אלא מתרומת הלשכה ומקשינן ליה מקרא הנ"ל עיי"ש ולכאורה מסוגיא דשמעתא נראה דר"ה לא ידע מגבו והותירו דהרי מקשינן אח"ז ע"ז ומשני ליה לב בי"ד וכו' אבל לפמ"ש י"ל דעי' במהרש"ל שכתב בפי' התוס' שדעתם לפרש בגבו והותירו קאי על תרומת הלשכה ועי' במהרש"א מ"ש ע"ז ובהפלאה כתב לקיים דברי מהרש"ל עיי"ש. וא"כ י"ל דזה דידע מסתירות המקראות ופי' בבדק הבית בגבו והותירו ומזה אין להוכיח דבבדק הבית אף דכלי שרת יהיו לצורך קרבן בנדבה פשיטא ליה דשייך לב בי"ד וכו' משום דתליא בדעת המתנדבין שמסכימין עם הבי"ד ובנדבה בדעתם תליא. אבל בליכא מותר הוי מתרומת הלשכה עודנו. אבל רב דאמר אלא מתרומת הלשכה משום דס"ל דעיקר מהלשכה ומוקי הקרא בגבו והותירו וכמ"ש במהרש"ל בתרומת הלשכה בהותירו הוי לבדק הבית ע"ז פריך ר"ה וכי גבו וכו' בשקלים דלא תליא בדעת הבעלים ולא הוי צורך קרבן דכקרבן דמי בזה לא שייך לר"ה לב בי"ד וכו'. וא"כ קושית התוס' מיושבת מבית גרמי ובית אבטינוס דשם שייך לומר לצורך קרבן כקרבן דמי ולא הוי קדושת הגוף בזה לא קשיא לר"ה דלא צריכין לומר לב בי"ד ג"כ ואתי שפיר:
**ובמ"ש** יש לפרש דברי הכ"מ הנ"ל שכתב וצ"ל דכי לב בי"ד וכו' חזרו אותם מעות כמותר הנסכים או כתרומת הלשכה ובמל"מ הקשה כנ"ל וכי יש לבי"ד כח לשנות קדשי בדק הבית ולומר שהם מותר הנסכים עיי"ש ולמ"ש י"ל בכונת הכ"מ דהוי כמו מותר הנסכים דעל כרחך צ"ל לב בי"ד מתנה עליהם. ובתרומת הלשכה לא צריך לומר כן משום דהוקבע לזה מלשכה ולא הוי ג"כ קדושת הגוף וכמ"ש וכמו כן נאמר בבדק הבית דשייך לכו"ע לב בי"ד וכו' ואם במותר נסכים מהני לב בי"ד דהוי קדושת הגוף ומכ"ש בבדק הבית ועכ"פ הוי לאחר הלב בי"ד וכו' כתרומת הלשכה דאח"ז קבעו הבי"ד כאלו מתחילה הוקדשו לכלי שרת ולא לבדק הבית:
**ומיושב** קושית הכ"מ למה לא הביא רבינו דבגבו והותירו מבדק הבית דהוי מכח מכ"ש ממותר הנסכים וי"ל דס"ל כרב ועכ"פ לא כתנא דבי ר' ישמעאל דמוקי בשיירי לשכה:
**(ב) גם** נאמר במ"ש בהאי דאיתא במס' שבת כ"א ע"א תני רמי בר חמא פתילות וכו' שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בביהמ"ק משום שנאמר להעלות נר תמיד וכו' תנן מבלאי מכנסי כהנים וכו' היו מפקיעין ומהן מדליקין שמחת בית השואבה שאני ת"ש דתני רבה בר מתנה בגדי כהונה שבלו מפקיעין אותן ומהן היו עושין פתילות למקדש מאי לאו דכלאים לא דבוץ:
**וברש"י** בד"ה שמחת בית השואבה שאני דלא כתיב להעלות בה ולאו דאורייתא היא עכ"ל. ובתוס' שם בד"ה שמחת תימה היכי שרי להדליק והא לאו צורך קרבן נינהו ואמר במס' קדושין נ"ד בגדי כהונה שבלו מועלין בהן ודוחק לומר לב בי"ד מתנה עליהן דמה צורך להן להתנות בשביל זה ונראה לר"י דהואיל ולכבוד קרבן היו עושין דכתיב ושאבתם מים בששון צורך קרבן חשיב ליה וכו' עכ"ל. בתוס' ישנים עמ"ש בתוס' דהוי דוחק לומר לב בי"ד וכו' וז"ל ועוד דלא מצינו לב בי"ד בזה כיון דכבר קידש בבגדי כהונה לא נפקי לחולין בלא פדיון עכ"ל:
**והנה** במ"ש בתוס' ישנים דלא נפקי לחולין בלא פדיון דנשמע בפדיון יוצאין לחולין. עי' במל"מ בפ"ח מכלי מקדש הל' ה' שהוכיח דלית להו פדיון והוי קדושת הגוף והביא דעת הריטב"א במס' קדושין נ"ד שכתב דלא הוי קדושת הגוף והקשה ע"ז עיי"ש וכנראה דעת התוס' ישנים כדעת הריטב"א:
**והנה** לדעת דבגדי כהונה קדושת הגוף יקשה ביותר דהאיך שייך פקעה לבר פדא בקדושת הגוף ולב בי"ד לעקור למפרע וגם כמ"ש בשם רש"י הפקר בי"ד למפרע לא שייך בזה דא"כ שמשו הכהנים בבגדי חול עד עתה. ועיין במל"מ פ"ח ה"ו הנ"ל דהקשה דלמה התירו כמ"ש בתוס' משום כבוד קרבן איסור דאורייתא והרי החליל דהוי רק שבות אמרו במס' סוכה בפ' החליל דאסרו ביו"ט עיי"ש וכתב לצרף ב' דברי התוס' מ"ש דהוי לצורך קרבן וא"כ כונתם למ"ש לעיל לב בי"ד וכו' רק בס"ד כתבו דלא הוי טעם לזה ועתה תירצו דהוי צורך קרבן וא"כ יש טעם וצורך לומר לב בי"ד וכו' עיי"ש:
**אבל** למ"ש בתוס' ישנים וכמ"ש בדעת הסוברים דהוי קדושת הגוף ולא שייך פקעה א"כ גם לב בי"ד לא יהני אף בצורך וטעם למה יתנו כן:
**ונראה** לומר כהמל"מ דתוס' כיונו ללב בי"ד וכו' גם בתירוץ אבל לא מטעמיה ונראה דתוס' ס"ל כיון דהוי לצורך קרבן כקרבן דמי אף בעודן בקדושתן מותר לעשות בהן לצורך בית השואבה דהוי דאורייתא משום ושאבתם וכו' ולא ס"ל כרש"י וצ"ל מ"ש בתוס' בס"ד דלא שייך לב בי"ד וכו' משום דאין בו צורך הרי תיפו"ל גם ביש בו צורך לא מהני משום דהוי קדושת הגוף וצ"ל שכונתם דלא הוי צורך קרבן דמותר אף בקדושתן וכן נראה דהזכירו גם בתחילת דבריהם בקושיא צורך קרבן עיי"ש אבל עודנו יקשה מ"ש בקושיא דלא שייך לב בי"ד וכו' משום דאין בו צורך וכו' ואם נפרש כמ"ש צורך קרבן וא"כ יקשה ממ"נ דאם הוי צורך קרבן למה לי לב בי"ד וכו' ואי ליכא צורך קרבן מאי אהני לב בי"ד וכו' להפקיע קדושה:
**אלא** למ"ש י"ל דס"ל כדעת הסוברים דבגדי כהונה הוי קדושת הגוף וא"כ צריכין לב בי"ד וכו' להפקיע קדושת הגוף ולהעמיד על קדושת דמים ואז מותר משום צורך קרבן כקרבן דמי. וא"כ צריכין לב בי"ד וכו' עם צורך קרבן גם בתירוץ וכמ"ש במל"מ אבל לא מטעמיה:
**אמנם** לכאורה דברינו אינם דכמ"ש לעיל דבבגדי כהונה לא שייך הפקעה למפרע דא"כ שמשו עד עתה בבגדי חול וכמו כן נאמר דכיון דהוי בגדי כהונה קדושת הגוף ובעקרו קדושת הגוף שמשו הכהנים עד עתה בבגדים שאינם קדושת הגוף אמנם בזה נראה לענ"ד לומר דהנה זה שנאמר דבגדי כהונה הוי קדושת הגוף משום דהוי כמו כלי שרת. ועי' בתוס' במס' קדושין דף נ"ד בד"ה בכתונת שכתבו דקודם שנתחנכו לא הוי קדושת הגוף רק אח"ז עבודתן מחנכתן ואז הוי קדושת הגוף עיי"ש:
**ונראה** לומר אף דע"י השמוש בבגדי כהונה יעלו מקדושת דמים לקדושת הגוף משום דנתפס בהם קדושת העבודה. אבל לא כי מהצורך השמוש והעבודה שיהיה קדושת הגוף דוקא דדי בקדושת דמים אלא דהשמוש גורם שיהיה עי"ז קדושת הגוף ולאו דצריך לזה. והדבר מסתבר כיון דהשמוש הוא הגורם לו להעלותו מקדושת דמים לקדושת הגוף וע"כ השמוש כראוי וא"כ אם נאמר דרק ע"י קדושת הגוף הוי בבגדי כהונה ובלעדי זאת לא הוי שמוש כראוי. וא"כ האיך נאמר דהשמוש גורם הקדושה והשמוש תלוי בהקדושה ובלעדיה לא הוי שמוש והאיך שייך גורם ונגרם כאחת ועל כרחך להשמוש די בקדושת דמים אלא דממילא נתעלה להיות קדושת הגוף אף דאינו לצורך עבודה. והשמוש מביא הקדושה ולא הקדושה השמוש דטרם ששמשו לא היה בו קדושה זאת אלא אח"ז בנעשה בהם מעשה קדושה נתעלו ממילא וכמ"ש בתוס' הנ"ל דהחינוך גורם קדושת הגוף ועבודתן מחנכתן ונראה כמ"ש וא"כ לפ"ז בלב בי"ד מתנה להפקיע קדושת הגוף בזה לא נגרעה העבודה אשר עשו הכהנים עד עתה למפרע בקדושת דמים בלבד וא"כ אתי שפיר למ"ש וביותר הרי לדעת הריטב"א בכל פעם בקדושת דמים בבגדי כהונה נוכל לומר להחולקים דעכ"פ אין הקדושת הגוף מצורך העבודה כנ"ל לומר:
**והנה** למ"ש לעיל בדעת רש"י דהוי הפקר בי"ד יש לעיין למאי דקי"ל אין יד להקדש לזכות מהפקר ועי' במס' ב"ב ע"ט ע"א וברמב"ן שם וי"ל דלא חל ההפקר אלא בעת כי יבוא המעות ליד המגיהי הספרים הנ"ל ועד אז הוי הקדש ולא שייך לומר דא"כ יזכו המה מהפקר והוי שלהם בלי שיגיהו הספרים דעל דעת זה בלבד הפקירו הבי"ד ופשוט:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues 4:4:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sheqel%20Dues/r/4:4:1)

**גר שמת וכו' כה"ג שמת וכו'.** עי' בכ"מ ובתוס' יו"ט פ"ז מ"ו משקלים ובלח"מ פ"ג הכ"ב מהל' תמידין ומוספין עיי"ש:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues 4:6:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sheqel%20Dues/r/4:6:1)

**מי שהתנדב לשמור בחינם אין שומעין לו משום בעלי זרוע שמא יבאו ויטלום מהן לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה כדי שיפרשו הכל מאותו מקום שאלו שומרים שם.** עי' במל"מ ובשעה"מ ובתוס' יו"ט מה שהקשו למה בנשים ועבדים שהביאו לא נאמר שמא לא ימסרו יפה ולרבינו לא נמצא כלל שצריכין למסרו לציבור עיי"ש. ועיין מ"ש בפ"א ה"ז לדעת מבי"ט וגם מבלעדי זאת באלה דשייך קבלה ע"ע בזמן גרמא וכמ"ש בתוס' דמברכין עליה א"צ למסרו לציבור עיי"ש וכמ"ש לעיל. ובשעה"מ כתב דשקלי נשים ועבדים וקטנים נתבטלו דמתורה מהני ביטול במטבע עיי"ש:
**ויש** לעיין למאי דאיתא במס' ביצה ל"ח ע"ב מי קמדמית איסורא לממונא איסורא בטיל ממונא לא בטיל וברש"י שם בד"ה א"ל וכו' איסורא אמרו רבנן לבטל ברובא אבל ממונא לא בטל מועט ברוב להיות קנוי ממון המועט לבעליו של המרובה וכו' עכ"ל עיי"ש. ועיין בר"ש במס' שביעית פ"ה מ"ג שכתב ואע"ג דאמרינן בסוף הנודר מן הירק גידולי התר מעלין את האיסור אפקועי ממונא שאני וכו' עיי"ש. וא"כ לא שייך ביטול להפקיע שם הבעלים. ויש לומר דבזה יש לחלק בין הקדש לדבר אחר דהרי ע"י ההקדש יוצא מרשות הבעלים אלא דמתחילה בא ליד ההקדש ע"י יחידים וע"ז שייך ביטול כיון דא"צ לבטל שם הבעלים מעכשיו ואינו בגדר ממון של המועט שיהיה של מרובה שכתב ברש"י שעכשיו אינו של המועט ג"כ בלא"ה אחרי שנסתלק ממנו ע"י ההקדש. אלא במס' הוריות ו' מקרי שמתו בעלים נראה דהוי שם בעלים תמיד עליו עיי"ש:
**ויש** לעיין בהאי דימסרנו לציבור אם צריך המסירה לציבור קודם ההקדש דלאחר ההקדש הוי כשאינו ברשותו גם יש לעיין אם כמו בכל דבר שמזכה לאחרים שלא בפניו דצריך זכוי ע"י האחר ונראה דהגזבר זוכה עבור כל הציבור והנה א"כ הוי הזכוי לציבור אחר ההקדש כבר. ועי' במס' יומא ל"ה ע"ב בבגדי כהונה דנראה שא"צ זכוי ע"י אחר לציבור דהרי שם איתא מסרה לגזבר ונשארו לו ועי' בהל' כלי מקדש בפ"ח ה"ז וא"כ י"ל דקודם ההקדש צריך שימסרנו לציבור ומהני בינו לבין עצמו ויש לפרש לולא דברי רש"י שמא לא ימסרנו יפה יפה שמא לאחר שבא להקדש ימסרנו לציבור. וגם י"ל גם להסכים עם דברי רש"י שכתב שנוח לו שיהיה משלו עיי"ש. דמשו"ה נאמר דמעיקרא רצה לזכות בו לעצמו עבור ההקדש ואף כי עתה ע"י כי נאמר לו ימסרנו לציבור מ"מ שמא היה דעתו מעקרא להקדיש משלו ובלתי מועיל מסירתו עכשיו ועי' במל"מ שכתב דחיישינן שמא חפץ לזכותו וחיישינן שמא לא ימסרנו יפה עיי"ש ולמ"ש י"ל דשמא לא ימסרנו הוי שמא חפץ לזכותו ולהקדישו וא"כ לא מהני המסירה אחרי ההקדש וצ"ע:


###### Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues 4:12:1
[Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues 4:12:1](https://torahapp.org/share/book/Divrei%20Yirmiyahu%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sheqel%20Dues/r/4:12:1)

**וכך היו עושין במותר הקטורת וכו'.** עי' במל"מ ובמ"ש לעיל ה"ב ומ"ש במל"מ דאין אומרים לב בי"ד וכו' אלא בהקדש ציבור עיי"ש ועי' בתוס' מנחות ט"ו ע"ב בד"ה אפשר ודף ע"ט ע"ב עיי"ש: