## Dor Revi'i on Chullin Daf 109a

###### Dor Revi'i on Chullin 109a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 109a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/109a:1:1)

דף ק״ט ע״א משנה הכחל קרעו ומוציא את חלבו בגמרא קאמר לפרש המשנה כיצד קרעו אר״י קרעו שתי וערב וטחו בכותל. ואע״ג דבסיפא בלב נמי קאמר האי לישנא קרעו ומוציא את דמו, והתם לא בעינן שתי וערב ולא טחו בכותל דבשניהם מוציא כדרכו קאמר, דבלב שדמו כנוס בתוכו, מצי להוציא בידו הדם אחר הקריעה, אבל בכחל דהחלב מובלע בבשר הכחל, במה יוציא החלב, והרי מוציא את חלבו קתני, וע״כ בטחו בכותל, וכיון דטיחה בכותל בעינן מובן מאליו דקרע אחד לא סגי להוציא חלב המובלע בתוך הבשר כולו ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 109a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 109a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/109a:2:1)

ע״ש הלב קרעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו וכתב רש״י ז״ל דבגמ׳ כריתות מוקי לה בלב עוף שאין בדמו כזית, וכן הוא דעת הרמב״ם ז״ל דס״ל דם שבשלו נמי עובר עליו, וע״כ דמשום דאין בדמו כזית פוטר הכא, ומיירי בלב עוף שאין בדמו כזית. ומאוד אני תמה דחוץ מן הדוחק הגדול והנורא דרישא דכחל מיירי בבהמה וסיפא דלב מיירי בעוף קשה טובא, מה אתא לאשמעינן דעל חצי שיעור דם דאינו עובר עליו, מה שייטי הכא, הלא בכל איסורי תורה הדין כן דכזית בעינן, והנראה לפע״ד בזה הוא, דאע״פ דבגמ׳ שם בכריתות דקאמר בלב עוף דאין בו כזית, דמשמע דבכל הלב אין בו כזית, אין הפירוש כן, אלא שאין בדמו כזית וכאשר כתבו רש״י ותוס׳ הכא וכן הוא ברמב״ם ז״ל שכתב שאין בו כזית ״דם״ הוסיף תיבת ״דם״ ללשון הגמ׳, וע״כ לפרש אתא דאין ר״ל דמיירי בעוף שאין בכל הלב כזית דזה לא הי׳ צריך להשמיענו הכא דפשיטא דמ״ש מחלב ושאר איסורים דבעינן כזית, ועל פחות מכשיעור אינו עובר עליו, אבל הכא אתא לאשמעינן דלא מצרפינן בשר הלב לדם הכנוס בתוכו, מפני שנידון הבשר כשומר לדם וכאשר מצרפינן בפירות השומר לפרי להשלים לכזית או לכביצה לענין טומ״א, עיין מנחות דף ע׳ ע״ב וברמב״ם פי״ד ממ״א ובפ״ד מהלכ׳ טו״א, לכן קמ״ל כאן דבשר הלב אינו כן ואינו נידון כשומר לדם הכנוס בתוכו. וא״כ משנתינו דקתני אינו עובר עליו יש לו מקום גם בבהמה דאם אכל כזית מדמו ובשרו של לב בהמה נמי אינו עובר, אלא דבעוף מלתא דפסיקא הוא דליכא שום עוף שדם הלב יהי׳ בו כזית ודו״ק. ועיין בראש יוסף מה שכתב ליישב דברי רש״י ז״ל במה שכתב דאינו עובר עליו להיות בכרת דמשמע הא מלקות איכא דדם הנבלע בבשר הלב מצרפינן למלקות, ולא הבנתי דהלא לא ידעינן כמה נפיק וכמה נבלע ואיך נלקה מספק, ובפרט לרש״י ז״ל דטעם כעיקר אינו אלא דרבנן לעולם ליכא מלקות על בלועת איסור ודו״ק.