## Dor Revi'i on Chullin Daf 124b

###### Dor Revi'i on Chullin 124b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 124b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/124b:1:1)

ע״ב גמר׳ א״ל עורבא פרח וכו׳. א״ל אני היום סמכוני באשישות וכו׳ עיין בלב ארי׳ וחדושי ק״ז זצ״ל. ואני אומר מלתא דעדיפא מהא דמינייהו בס״ד, והוא דספרי המקובלים כתבו, דלמאן דאדוק בדבקות למעלה ית׳, מראין לו תמיד הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה. והנה האי רבה בר״ה הי׳ עייף מטורח הדרשה וקשה לו להשיב לשואל דבר דבעי טעמא כמו שפרש״י ז״ל ולמנוע לימוד למי שבא ותאב לשמוע הוא אכזריות, כמו למי שמונע בר ומזון לרעב המשכים לפתחו. ולכן הי׳ רבה בר״ה נבוך בדבר אם יפה עושה למנוע התשובה להאי שואל מחמת חולשת גופו או לא, והראו לו מן השמים עורבא דפרח לפניו ונתקררה דעתו בזה, כי ידועה דעורב הוא המתאכזר גם נגד ילדיו וכדכתיב ולבני עורב אשר יקרהו, ולכן אמר לרב אויא סבא ראה עורבא פרח וזה סימן שנותנים לי להתאכזר נגדך לבלתי השב לך ללמדך מפני שיש לי לחוס על גופי העייף מטורח הדרשה והוא דבר נחמד בס״ד.


###### Dor Revi'i on Chullin 124b:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 124b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/124b:2:1)

ע״ש משנה קולית המת פרש״י ז״ל טמא דהא עצם כשעורה במת מטמא במגע ובמשא כדכתיב או בעצם אדם עכ״ל, אין רצונו לפרש האי טמא דקתני במתני׳ דאז הוו״ל לציין על תיבת טמא דקתני במשנה בדף הסמוך, כי מה דקתני במתני׳ הנוגע טמא, או דהפירוש הוא דאתא לאפוקי דמאהיל אינו טמא או כר״י דמפרש נוגע היינו מאהיל כדלקמן בגמ׳ ורש״י ז״ל לא נכנס כלל עתה לפרש דינא דמשנה רק להקדמה כתב על קולית המת דטמא, דכל עצם כשעורה במת מטמא במגע ובמשא, והכא דקתני בקולית המת דהנוגע בו טמא, ודאי לאו האי דינא אתא לאשמעינן, חדא דאין דרכו של תנא לשנות במשנה דבר המפורש בקרא, דאין זה תורה שבע״פ אלא מקרא מלא, ולא עוד אלא דמ״ש קולית דנקט, הלא בכל עצם הדין כן וכשעורה מכל עצם מטמא במגע ובמשא. אלא רש״י ז״ל כתב זאת להקדמה וממילא תבין דהאי דינא דמתני׳ דהנוגע בו טמא צריך להתפרש וכדלקמן אלא דגם לאחר האוקמתות שבגמ׳ עדיין קשה טובא, איך שייך האי קולית המת לכאן, דבשלמא קולית מוקדשין קתני הכא, משום דלעומת קולית נבלה ושרץ דיש חילוק בין סתומים לנקובין, קתני דבקולית המוקדשין אע״פ שג״כ מצד המוח שבתוכו מטמא, מ״מ אין חילוק בין נקוב לשאינו נקוב, אבל קולית המת דעצם גופא קמטמא בלא מוח מה שייך לכאן, ועיין בח׳ ק״ז זצ״ל מה שנדחק בזה, אולם לפע״ד נראה דהתנא רצה בזה, משום דבאמת קשה טובא, איך החמירו בשימש נותר, דנותר גופא אין בו אלא טומאה דרבנן, יותר מנוגע בקולית סתומה של נבלה ושרץ שהמוח מטמא במגע מה״ת, אלא דכיון דמצאו קולית המת דמטמא נמי, ניהו דשם משום דעצם גופא מטמא, מ״מ שוב אין חידוש כל כך אם גזרו עצם שיש בו מוח שיטמא משום שימש נותר, אבל אי לא הי׳ עצם המת מטמא לא הי׳ מצי גזרו טומאה על קולית המוקדשין שיהי׳ חמור מקולית נבלה. ולכן הזכיר קולית המת עם קולית המוקדשין דשניהם מטמאין סתומים, משא״כ קולית נבלה ושרץ דלולי קולית המת דמטמא במגע הי׳ צריכין לגזור גם על קולית הנבלה והשרץ שיטמאו סתומים, כדי שיתקיים גזירתם בקולית המוקדשין כנלפע״ד נכון בס״ד ודו״ק.