## Dor Revi'i on Chullin Daf 128a

###### Dor Revi'i on Chullin 128a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 128a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/128a:1:1)

דף קכ״ח ע״א גמר׳ רמ״א אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו, התוס׳ הביאו המשנה בטבול יום שם אם אוחז בגדול וקטן עולה עמו. ולפ״ז צריכין לומר דר׳ יוחנן לאו דוקא באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אלא באוחז בגדול ואין קטן עולה עמו נמי לר״מ הוה כמחובר וזה לא משמע הכא. עכת״ד התוס׳, והוא לפלא בעיני דהרי באבר המדולדל אפילו מחובר בחוט השערה סגי, ובכל אופן קתני במתני׳ דהוכשרו בדמיה לר״מ ואיך אפשר לומר דבעינן לר״מ דוקא בחיבור שהאבר עולה עמה. ועיין במשנה כריתות פ״ג שם הגירסא ״עד שהוא מניח בו כשעורה״ אלא דהתוס׳ חדשים מגיה ״כשערה״ עפ״י הש״ס ותו״כ ובאמת מכאן משמע דבעינן עכ״פ חיבור כדי שהקטן יעלה עם הגדול וצע״ג.


###### Dor Revi'i on Chullin 128a:1:2
[Dor Revi'i on Chullin 128a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/128a:1:2)

שוב נתיישבתי דגם באוקימתא דרבה דמוקי ביש יד לאבר ע״י בהמה צריך לעיין איך קתני דהוכשרו מטעם יד הלא בחיבור כ״ש כחוט השערה שאין האבר עולה עם הבהמה איזה יד איכא כאן כיון דלא מיטלטל ע״י הבהמה וע״כ דעפ״י הרוב דיבר דאינו מדולדל עד כחוט השערה או אולי האי כחוט השערה חוץ מן העור קאמר דעור לא שייך כלל לבשר וצ״ע.


###### Dor Revi'i on Chullin 128a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 128a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/128a:2:1)

ע״ש ר׳ אחא ברי׳ דרב איקיא אמר בנתקנח הדם בין סימן לסימן קמיפלגי. אקימתא זו דבר תימא עד להפליא הוא, דחוץ ממה שצריכין להכניס במשנה דברים שאין עליהם שום רמז, דמיירי בניתז דם בין סימן לסימן על המדולדלים ונתקנח קודם גמר השחיטה, עוד מן התימא מה שייכות יש לפלוגתא זו אם ישנה לשחיטה מתוע״ס או אין לשחיטה אלא לבסוף לכאן דאין לו עסק בדיני שחיטה, ועיין בזבחים ל׳ ע״א דרבא ס״ל לר״מ אין לשחיטה אלא לבסוף ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 128a:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 128a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/128a:3:1)

ע״ש בעי רבה בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר, עיין בת״ח ובהגהות המהרש״ש דהן לענין טומאה והן לענין הכשר קמבעי, וכן משמע מדברי הרמב״ם ודלא כרש״י שכתב דהיכא דהוכשר במים לאחר דלדולו קמבעי אם נגע טומאה בבהמה מהו שתעשה יד להכניס טומאה על האבר בעודה בחיה, והנה מה ראה רש״י ז״ל ככה לחלק בין טומאה להכשר, אולם לפע״ד רש״י ז״ל הוכיח זאת ממתני׳ דאי בהכשר נמי קמבעי, הלא נפשט ממתני׳ דקתני פלוגתת ר״מ ור״ש ולדעת רבה בעל האיבעי בבבהמה נעשה יד לאבר קמיפלגי, א״כ למה נקט פלוגתתם בנשחטה הבהמה ונתכשרה בדמיה, ולא נקט נכשרה הבהמה בחייה ע״י מים, כי הלא הרישא דקתני מטמאין טו״א במקומן וצריכין הכשר מבחייה קאמר, והוו״ל להביא ע״ז פלוגתת ר״מ ור״ש אי הכשר מים ומגע שרץ על הבהמה מהני לאבר, וממילא נדע דה״ה לאחר שחיטה בהכשר דם דפליגו אי מהני על הדלדולים, וכדי ליישב זאת הוכיח רש״י ז״ל דלגבי הכשר ודאי דלא הוה הבהמה בחייה יד לאבר, לכן לא פליגו אלא בנשחטה הבהמה. וטעמא לחלק בין הכשר לטומאה לענין זה ודאי קשה, אלא דרבה בעל האיבעי ע״כ הי׳ סובר איזה סברה, לחלק, וזה שמדייק רש״י ז״ל וז״ל ״רבה אוקים פלוגתייהו לעיל בבהמה נעשית יד לאבר, בעי רבה וכו׳״, ולכאור׳ לרוב אוקימתות דלעיל צ״ל דטעמא דר״מ הוא דס״ל בהמה נעשית יד לאבר, אבל להנך מ״ד כיון דר״ש החולק טעמא אחרינא אית לי׳ ובפרט לר׳ אשי דהוא אוקימתא היותר פשוטה כמש״כ למעלה, ר״ש חולק משום דס״ל שחיטה מכשרת ולא דם, ולדידהו באמת האיבעי דרבה אם בהמה בחייה נעשית יד לאבר אליבא דר״מ מצי קאי נמי אהכשר, דלדידהו לא מצינן למיפשט ממתני׳ כלום כמובן, ולכן הרמב״ם ז״ל דמסתמא פסק כר׳ אשי אוקימתא בתראי בגמר׳, שפיר כתב דאם בהמה בחייה נעשית יד לאבר אפילו אהכשר מסתפק בגמ׳ ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 128a:3:2
[Dor Revi'i on Chullin 128a:3:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/128a:3:2)

ודע דאפילו נעשה הבהמה בחייה יד לאבר לענין הכשר וטומאה לא סגי ביאת מים ונגיעת שרץ על עורה, דהרי העור רק שומר לבשר ושומר ליד ודאי לא אמרינן מק״ו דשומר על גב שומר דליתא כדלעיל קי״ט ע״ב, מכש״כ דשומר על גב יד דלא, אלא צריך ביאת מים במקום הדלדול על צד הבהמה, אבל בשתיית מים קשה ודאי לומר דלהוי הכשר על המדלדולים ודו״ק.