## Dor Revi'i on Chullin Daf 17a

###### Dor Revi'i on Chullin 17a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 17a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/17a:1:1)

דף י״ז ע״א גמר׳ בשלמא לר״ע דאמר בשר תאוה לא איתסר כלל וכו׳ ויל״ד למה בכל הני בשלמא לרי״ש דלעיל, לא קמהדר סברתו של רי״ש, אלא קסמך על המבואר לעיל בבמאי קמפלגי, וכאן בהאי בשלמא לר״ע חוזר לשנות טעמו דבשר תאוה לא איתסר כלל, אבל ניחא, דלעיל מיד כשסליק מבמאי קמפלגי לא הי׳ מן הצורך לחזור על סברת רי״ש וכיון שהתחיל כן לא שינה לשונו גם בכל הני בשלמא שאח״כ, אבל כשהתחיל להקשות על ר״ע שכבר נתרחק הרבה מביאור טעמו, חזר לשנות טעמו דבשר תאוה לא איתסר כלל, והוא פשוט.


###### Dor Revi'i on Chullin 17a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 17a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/17a:2:1)

ע״ש גמר׳ בעי ר״י איברי בשר נחירה שהכניסו עמהם לארץ מהו, הנה רש״י ז״ל פירוש דדרוש וקבל שכר הוא, אבל הרא״ש ז״ל הקשה, דלא מצינו כן אלא למסבר קראי, אבל לקבוע בעיא בגמר׳ ללא צורך לא אשכחן, לכן כתב דנפ״מ לענין מודר הנאה עיי״ש ועיין בנוב״ת חיו״ד סי׳ ס״ה בביאור דברי הרא״ש, ובאמת קשה מאד ליישב דבריו, דלמה לא בעי ר״י על מודר הנאה ובמציאות הרא״ש, ומה לו לחקור על העבר מכבר, כיון דלאו אקראי קסמך, ופרש״י ז״ל יל״י דראי׳ שהביא הרא״ש מגמ׳ יומא דקשאל שם כיצד הלבישן ופריך מאי דהוה הוה, אינה מוכרחת דהכא ר׳ ירמי׳ קבעי לי׳ ור״י באמת דרכו הי׳ למבעי לחדודי בעלמא דבר שאין במציאות כלל, וכמו בב״ב כ״ג ע״ב דקבעי רגלה אחת בתוך חמשים ורגלה השנית חוץ לחמשים מאי, ועל דבר זה אפקוהו מבי׳ מדרשא.


###### Dor Revi'i on Chullin 17a:2:2
[Dor Revi'i on Chullin 17a:2:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/17a:2:2)

ולפרש גוף האיבעי שהיא מוקשה מאד צריך אני להאריך קצת, דהנה לא קמבעי על כל איסורי תורה כמו נבלה וטרפה שהיה להם בשעת מ״ת מה דינם לאחר מ״ת, וע״כ פשיטא לי׳ דאסורים דמה לי מה שנתנבלה ונטרפה מחדש או שנמצא קודם מנבלה וטרפה של תמול שלשום, וא״כ מ״ש הני דלא קמבעי לי׳, ומ״ש האי איברי בשר נחירה דקמבעי לי׳, אבל דע כי כבר הודעתי לך בעיקר א׳ שבפתיחה, דלר״ע דבשר נחירה אישתרי להו במדבר, גם אחר שנצטוו על הזביחה בכניסתן לארץ לא הי׳ בשר נחירה אסור בלאו דנבלה אלא באיסור עשה דוזבחת, אם לא דאתא לאו דל״ת כל נבלה שנאמר להם ג״כ אז והוא אתא על הנחירה ופסולי שחיטה, והיא נבלה חדשה שנתהווה ע״י העשה דוזבחת, שאמרה תורה כל שלא קיימת בה מצות וזבחת הרי דינה כנבלה, ובזה נבין גמר׳ תמוה ביומא ל״ו ע״ב, דפליגו ר״ע וריוה״ג אי עולה מכפרת אלאו דלקט שכחה ופאה, וקאמר שם ר׳ ירמי׳ דפליגו בלאו דנבלה דר״ע סבר דלאו מעליא הוא וריוה״ג סבר דלאו לאו מעליא הוא וכמו כן בלקט שכחה ופאה, ופירש״י ז״ל לאו לאו מעלי׳, משום דכתיב אחריו לגר תתננה וכו׳ דהוה עשה, ואע״ג דאין זה כשאר ניתוק דכאן א״א לקיים העשה אלא קודם עבירת הלאו, מ״מ כיון דכתיב העשה אחר הלאו, שוב אין לוקין לריוה״ג, וכן בלקט שכחה ופאה נמי הכי הוה, דכתיב אחר לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אותם, עכת״ד רש״י ז״ל, והתוס׳ שם הקשו עליו למה לא נקט לאו דטרפה דכתיב קודם לנבלה דאיכא נמי עשה אחריו, לכלב תשליכין אותו, ועוד הקשו דלמה לי׳ כלל להביא לאו דנבלה כיון דמצי אמר בלקט שכחה ופאה גופא, דלאו לאו מעלי׳ הוא דהא היינו הך, והתוס׳ שם הקשו עוד קושי׳ עצומה, דהא אין שום סברא שלא ללקות על אכילת נבלה משום האי עשה שקדמה, וכמ״ש בגמ׳ מכות ט״ו ע״א, וכי משום דעבר גם אעשה עדיף לפטור ממלקות, עיי״ש מה שנדחקו בזה.


###### Dor Revi'i on Chullin 17a:2:3
[Dor Revi'i on Chullin 17a:2:3](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/17a:2:3)

ואני אומר אע״פ שאיני כדאי, כי מעולם לא עלה ע״ד ר׳ ירמי׳ לעשות מנבלה לאו הניתק לעשה, כי גם הלשון ״לאו מעלי׳ ולאו לאו מעליא״ צווח ווי על פירוש זה, אבל כוונת ר״י הוא דנבלה היינו נחירה או נתנבלה בשחיטה, דעל זה נאמר האי לאו אליבא דר״ע, לאו מעליא הוא לדעת ריוסה״ג מפני שנצמח מן העשה דוזבחת, ולא יהי׳ חמור למלקות כשאר לאו דעלמא, כי לולי העשה דוזבחת שנתחדשה להם, לא היתה זאת בכלל נבלה, וכמו במדבר דנאסר להם הנבלה והטרפה ומ״מ בשר נחירה הותר להם, וא״כ לא יהי׳ הלאו חמור מן העשה שהיא סיבתו, ומדמה האי לאו דלא תלקט נמי ללאו דנבלה, כי הלאו דלא תלקט נצמח מן העשה של לעני ולגר תעזוב אותם, דלולי דציוותה התורה להניחם לעניים לא איכפת לן אם מלקט או מניח ולכן גם האי לאו לא יהי׳ חמור מן העשה ללקות עליו, וכעין סברא זו מצינן ג״כ בתוס׳ קידושין ל״ח ע״א ד״ה וה״ה לערלה בשתיים שכתבו וז״ל: ״וטבל אע״ג דאינו בשאלה מ״מ כיון דאיסורו אינו אלא מחמת תרומה ומעשר, לא חמירי מינייהו״ עכ״ל, אבל ר״ע סובר דאע״ג דנמצא הלאו דהאי נבלה מעשה דוזבחת אבל סכ״ס הרי עבר אמימרא דרחמנא דאמרה לא תאכל כל נבלה, והוא הפירוש האמיתי שם, אע״ג שרש״י ותוס׳ לא נחתו לזה, מקום הניחו לי.


###### Dor Revi'i on Chullin 17a:2:4
[Dor Revi'i on Chullin 17a:2:4](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/17a:2:4)

ומעתה האי ר׳ ירמי׳ דהתם, קמבעי לי׳ הכא אליבא דר״ע ניהו דמחייב מלקות אלאו דבשר נחירה כנ״ל, מ״מ באברי בשר נחירה שהכניסו לא״י, אולי לא חל הלאו כלל דכיון דנצמח מן העשה דוזבחת דהוא מצוה אגברא, וכל שלא הי׳ במציאות להשחט הרי אין בו עשה זו, וא״כ על האברים שהכניסו לא מצינן למימר דאיכא עליהם עשה דאינה זבוחה, כיון דאברים לאו בני שחיטה נינהו, והעשה נתחדשה עתה כשכבר היו אברים וא״כ אולי גם הלאו לא נאמר עליהם, או נאמר כיון דכל בשר אינו זבוחה דין נבלה יש לו, כמו כן הני, וה״ה דהוה מצי למיבעי בבהמה שיש לה עיקור סימנים, לדעת הבה״ג שאינה טרפה אלא שאין שחיטה מועלת בה, שהכניסה לא״י מהו, דהרי עליה לא נאמרה העשה דוזבחת, אם קאי עלה בלאו דנבלה אם נחרה, אבל עתה בהמה בסימנים עקורים, כיון דהי׳ עליה עשה דוזבחת קודם שנעקרו סימניה, או עכ״פ במעי אמה אגב אמה, ודאי אית בה איסור נבלה בנחרה, ואולי גם איסור עשה דאינה זבוחה, אע״ג דהעשה אגברא קאי, מ״מ כיון דקודם העיקור היה עליה איסור עשה דאינה זבוחה, שוב לא פקע האי איסור ממנה ודו״ק היטב.