## Dor Revi'i on Chullin Daf 41b

###### Dor Revi'i on Chullin 41b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 41b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/41b:1:1)

ע״ב משנה השוחט לשם עולה וכו, שחיטתו פסולה ור״ש מכשיר ופרש״י ז״ל דכל שבא בנדר ונדבה איכא מראית עין, דהרואה אומר עכשיו הוא מקדיש ושחטו לעולה, ור״ש לא חייש למה״ע עכ״ל, מדברי רש״י אלו נשמע דאנן לא חיישינן, דלמא בהאי שחיטה לשם עולה הקדישה עתה, דניהו דהשוחט לע״ז מהני לעשותה תקרובות, אע״ג דלא הוקצה לכך מתחלה, וכן ודאי מי שהי׳ שוחט בעזרה בהמת חולין לשם עולה, בלי להקדישה קודם לכן דהוה עולה, אבל השוחט בחוץ שאין דרך כלל לשחוט לא נאמר דכוונתו הי׳ להקדישה לעולה כדי שיתחייב על איסור ש״ח, דסתמא לא כיוון לכך, ולכן אין כאן אלא משום מרה״ע, שהרואה יאמר דבהאי אמירה לשם עולה הקדישה, (ועיין בטור ריש סי׳ ה׳ דמשמע דס״ל דגם אנן חיישינן שהקדישה עתה ועיין בב״י ובב״ח שם) ולכן הוכרח רש״י לפרש דר״ש לא חייש למרה״ע דהרי גם לת״ק ליכא רק משום מרה״ע, אולם בתוס׳ בשם הריב״א מפרשים דר״ש לשיטתו דכל שהתנדב שלא כדרך המתנדבים, אינו חל ההקדש, ליכא כאן משום מרה״ע, דהמקדיש עולה כדי לשחטה בחוץ אין זה עולה, והתוס׳ לא מפרשים לדעת הריב״א דברי הת״ק, וקשה לומר דמפרש כרש״י דמשום מרה״ע קאתינן עלי׳, דאז הפלוגתא שבין ת״ק לר״ש רחוקה מאד, דלר״ש אפילו הקדישה קודם לכן לא קדוש, משום דהקדיש ע״מ להקריבו בחוץ הוא, ולרבנן אפילו בשעת שחיטה בחוץ, אם אומר לשם עולה, איכא משום מרה״ע, אע״ג דאיכא תרתי, שהוא בחוץ וגם לא הקדישה מחיים אלא בשעת שחיטה, לכן נראה יותר דלת״ק איכא חשש שמא הקדישו מחיים, לת״ק, דל״ל הא דר״ש דלא חל ההקדש בשהקדיש שלא כדרך המתנדבים, וממילא דהחשש הוא גם לדידן ולא מפני הרואים, ובאמת לדעת רש״י יש להקשות, מ״ש מהא דלעיל דאין שוחטין לתוך ימים ונהרות ולא לתוך כלים וגומא, דכל הני נמי אית בהו חשש הרואים ומ״מ אין בו אלא איסור לכתחלה לעשות כן, אבל לא אוסרין את הנשחט משום האי מרה״ע, וכאן בשוחט לשם עולה אמרינן שחיטתו פסולה משום מרה״ע ואולי יש לחלק וצ״ע ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 41b:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 41b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/41b:2:1)

רש״י ד״ה אשם תלוי בא על ספק חיוב כרת, כגון ב׳ חתיכות לפניו, ואכל אחת מהם, ובאו עדים ואמרו, אחת מהן של חלב היתה וכו׳, עכ״ל מדברי רש״י אלו משמע נגד דברי ק״ז בעהחת״ס ז״ל חו״מ סי׳ כ״ו שכתב, דאשם תלוי חייב אפילו בידע שיש בין החתיכות של חלב ונכנס במזיד בספק, אם לא שנאמר דרש״י נקט מלתא דמצוי, אבל לאכול במזיד אחת משתים בשידע שיש בהן חלב, לא שכיח שיעשה כן, ועיין בשו״ת בית שערים ז״ל בריש ספרו שהביא פלוגתא בזה בין הראשונים.


###### Dor Revi'i on Chullin 41b:2:2
[Dor Revi'i on Chullin 41b:2:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/41b:2:2)

עוד זאת נשמע מדברי רש״י אלו, דלאחר שאכל, בעינן דוקא שני עדים כדי לחייבו בקרבן, דניהו דקודם שאכל סגי להחזיק החתיכה לחלב בע״א וכמו שפסק הרמב״ם בפט״ז ה״ו מהלכ׳ סנהדרין, אבל לאחר שאכל לחייב גברא בקרבן בעינן שני עדים, אבל פשיטא לי דאם ירצה להאמין לע״א שמצי מביא קרבן על פיו ואפילו לא מהימן עליה כבי׳ תרי, ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 41b:2:3
[Dor Revi'i on Chullin 41b:2:3](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/41b:2:3)

הדרן עלך פרק השוחט