## Dor Revi'i on Chullin Daf 43b

###### Dor Revi'i on Chullin 43b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 43b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:1:1)

ע״ב גמר׳ האי ספק דרוסה וכו׳, עיין מה שכתבתי בפלוגתת רש״י ותוס׳ בזה, דעיל דף כ״ח.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 43b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:2:1)

ע״ש גמר׳ אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא, רש״י ז״ל הביא שני פירושים בהאי לשון הבריא, א׳) שהוא לשון נתרפא, ב׳) שהוא ניקב מלשון וברא אותם בחרבותם, ועיין באחרונים דנפקותא רבתא איכא לדינא, בין הני שני פירושים, והנה על קושי׳ הגמ׳ ומ״ש מספק דרוסה כתב רש״י דהכא בושט א״א למיבדקי׳ דנקב משהו בעור החיצון לא מינכר, והוא לכאור׳ כפי׳ שני, ולבסוף בד״ה חיישינן כתב, שמא ב׳ עורות נקבו והבריא החיצון והוא כפי׳ ראשון, ואיך מרכיב רש״י אתרי רכשי, ועיין מהרמ״ל מה שנדחק בזה, ולא עוד, אלא דרש״י הלא סובר, דגם לענין נקב אין לושט בדיקה בחיצון, וא״כ למה לי׳ למימר דחיישינן לשמא נתרפא, כיון דאיכא למיחש שעדיין נקוב לפנינו ואינו ניכר.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:2:2
[Dor Revi'i on Chullin 43b:2:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:2:2)

והנלפע״ד בביאור השיטות הוא, דהנה הרא״ש ז״ל כ׳ וז״ל ״מ״ש מספק דרוסה פרש״י וכו׳, והכא לא אפשר למיבדקי׳ דנקב משהו בעור החיצון לא מינכר, רש״י לטעמי׳ וכו׳ ולמאי דפרישית דדוקא אדמומית של ארס אינו ניכר, אבל נקב מינכר בי׳, פריך הכי, ומ״ש מספק דרוסה דמצרכינן בדיקה, והכא קאמר עולא אין חוששין, דמשמע דאפילו בדיקה לא בעיא״ עכ״ל, ונפלאתי מאד, דאיך אפשר דלא ליבעי בדיקה נגד הקוץ התחוב דכל היכי דאיכא בקל לברורי ודאי מבררינן, אפילו אי א״ח לספק דרוסה, דשאני התם, דאיכא טרחא גדולה לבדוק מכפא דמוחא ועד אטמא, אבל הכא מהיכי תיתי לא נבדוק נגד הקוץ התחוב, שוב מצאתי דהראש יוסף ג״כ קמתמה על פי׳ זה, ולא מצא מענה ליישבו, אולם לפע״ד נראה דכוונת הרא״ש הוא, דאין חוששין משמע דמעיקר הדין א״צ לבדוק, ולכן בנאבד בלא בדיקה כשר, אבל ודאי מודה דכל שהוא לפנינו דצריך לברר, אבל פריך ומ״ש מספק דרוסה דשם הבדיקה מעכבה גם בדיעבד, ומה שנדחק הרא״ש לפרש כן, ולא מפרש דאין חוששין דקאמר עולא, היינו לאחר שבדק ולא מצא נקב מעבר השני, דאין חוששין שמא נתרפא, משום דא״כ מה פריך ומ״ש מספק דרוסה, דשאני ושאני, דהרי הכא נמצא הושט שלם, ומהיכי תיתי ניחוש להבריא ונתרפא, כיון דאיכא חזקה דכמו שהוא שלם עתה לפנינו כן הי׳ מאז, אבל בספק דרוסה הרי חוששין שע״י הדרוסה עתה הוא דרוס לפנינו, אם נבדוק, ולכן למאן דס״ל דיש לנקב בדיקה מבחוץ, מוכרחין לפרש דאין חוששין דקאמר עולא, א״ח דעתה נקוב לפנינו, וניהו דלכתחלה כיון דאיכא לברורי מבררינן, אבל בנאבד בלא בדיקה כשר, אבל אי קשי׳ הא קשי׳ הא ישב קוץ בושט דומה לודאי דרוסה, וניהו דגם לודאי דרוסה מהני בדיקה לדעת התוס׳ כדלקמן, אבל בדיקה ודאי בעי ולעכב, וא״כ מה מתרץ הש״ס דלעולא א״ח לספק דרוסה, סכ״ס איך נכשיר בישב קוץ בלא בדיקה, שהוא דומה ממש לודאי דרוסה, והוא תימא רבתא.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:2:3
[Dor Revi'i on Chullin 43b:2:3](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:2:3)

ועתה נראה, איך מתפרש כמין חומר השקיל וטרי׳ לדעת רש״י אם נפרש הבריא נתרפא, הנה הא דס״ל לרש״י דלגבי נקב נמי אין לושט בדיקה מבחוץ, נראה דטעמי׳ הוא, כמו דס״ל בודאי דרוסה דלא מהני בדיקה, עיין לקמן נ״ג ע״ב דהתוס׳ מסבירים דדעת רש״י, דפעמים מאדים הבשר ואינו יכול לסמוך על הבחנה, ורק בספק דרוסה סמכינן משום דאיכא כעין ס״ס שמא לא דרס כלל, ואת״ל דדרס, שמא יפה בדקינן, וליכא רושם הארס בבשר ובסימנים, וסמכינן אבדיקה קלישתא, וא״כ ה״נ בממסמס קועי׳ דמא דלעיל, ס״ל כיון דהאי הוה כודאי דרוסה דהרי צוארו נקרע מן הקוצים, וצריך בדיקה אלימתא להוציא מספק שמא ניקב הושט, לכן לא מהני בדיקת חוץ, דשמא נכנס טפת דם בתוך הנקב ואינו ניכר, וכמש״כ רש״י ז״ל לעיל, ולפ״ז אומר אני דלמ״ד דלא חיישינן לספק דרוסה, מודה רש״י דמהני בדיקה לודאי דרוסה, דכל שלא חייש לספק דרוסה, הוא מטעם דמוקמינן הבהמה אחזקת כשרות, ממילא גם בודאי דרוסה, חזק החזקת כשרות כ״כ, דמהני גם בדיקה קלישתא, ובזה מיושב קושי׳ התוס׳ לקמן, שהקשו על רש״י מרב דס״ל א״ח לספק דרוסה, ואחר שזכיתי לש״ס ווילנא מצאתי בהגהות מלא הרועים, שתמה על התוס׳ שלא נחתו לזה דרש״י מודה למ״ד דאין חוששין לספק דרוסה דיש בדיקה לודאי דרוסה, ונהנתי מאד, ועכ״פ יוצא מזה דלהאי מ״ד דאין חוששין לספק דרוסה, ה״ה דגם בממסמס קועי׳ דמא יש לו בדיקה לושט משום נקב, וסמכינן אבדיקה קלישתא, ולא חיישינן שמא נכנס דם בתוך הנקב, אבל בישב לו קוץ בושט היה מקום לומר דגרע דהא כאן איכא תרתי, שמא נסתם הנקב ע״י דם, ולאו בדיקה מעליתא היא, וא״ת דלא, אבל שמא נקוב היה ונתרפא, ולכן קאמר עולא דלשמא הבריא דהיינו נתרפא, לא חיישינן, דמוקמינן אחזקתה כמו שהיא עתה, כן היתה מאז ומקדם, ואי משום שמא ניקב לפנינו אלא דנסתם, מן הדם שנכנס בתוך הנקב, הלא כמו דמהני בודאי דרוסה הבדיקה, כן מהני גם כאן, וכל זאת אי ס״ל לי׳ לעולא א״ח לספק דרוסה, ולכן שפיר פריך ומ״ש מספק דרוסה ומשני דלעולא א״ח לספק דרוסה, ומהני בדיקה גם לודאי דרוסה, וה״ה בישב קוץ בושט, דמהני הבדיקה ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 43b:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:3:1)

ע״ש גמר׳ ומ״ש מספק דרוסה, מקשין האחרונים לדעת הרמב״ם, דדרוסה מפורש בקרא, ולכן החמירו בה בספק דרוסה, והשמ״ח והפלתי ז״ל תירצו דנקה״וו דלרמב״ם הוה נבלה מחיים, נמי כמפורש בקרא הוה, וחמור כדרוסה, ועיין בח׳ ק״ז ז״ל, וכל דבריו במחכ״ת דברי תימא הם, כי מה שכולל נקה״וו עם ניטול הירך וגיסטרא, דהמה נבלות אף כשפרכסו הוא טעות דמוכח, דהרי ליכא מי שיאמר דבנקה״וו מטמא מחיים, וגם יתר הדברים שכתב, אינם מובנים, אבל הדבר פשוט ומבואר אצלנו לעיל, דנקה״וו הוה פסול שחיטה, ויש בו מלקות באכילת הבשר אחר השחיטה, ומטמא כנבלה אחר השחיטה, ולכן פשיטא דחמור כדרוסה, ודרוסה שמקרי אצל הרמב״ם מפורש בקרא, צריך ביאור רחב, איה מפורש מה היא הדריסה, ומקום שפוסל בו הדרוסה, ועיין בזה בפתיחה עיקר יו״ד ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:4:1
[Dor Revi'i on Chullin 43b:4:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:4:1)

תוס׳ ד״ה קסבר עולא א״ח לספק דרוסה וכו׳ וא״ת ואמאי, נימא נשחטה הותרה וכו׳ והכא נמי כי נשחטה, נעמידנה בחזקת מה שהיתה קודם שנולד בה ספק דרוסה וכו׳ עכ״ל, הפלתי ז״ל רצה לחדש שהתוס׳ רק אספק דרוסה קא קשי׳ להן, אבל אישב לו קוץ בושט לא, משום דכאן לא שייך נשחטה הותרה, דהוה ספק בשחיטה, וכבר תפסו עליו, דהתוס׳ יבמות בפירוש כתבו גם בושט דשכיח יותר לאיסור מלהיתר, וכבר ביארנו דשיטת התוס׳ הוא דנקה״וו אין בו אלא טרפות בעלמא, והחוו״ד וק״ז ז״ל בלא״ה השיגו עליו, דאפילו לדעת הרמב״ם דנקה״וו נבלה, מ״מ שייך לאוקמי אחזקה שהיתה ראוי׳ לשחיטה, ואני ביארתי בפ״ק בסוגי׳ דחזקה ורוב דפליגו בזה רש״י ותוס׳ עיי״ש.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:4:2
[Dor Revi'i on Chullin 43b:4:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:4:2)

ובגוף הענין אי בנולד ריעותא מחיים מוקמינן אחזקת כשרות דאתי׳ מכח רובא, פליגו בזה הרמ״א וחכמי קראקא כמבואר ביו״ד סי׳ ל׳ והתב״ש מביא ראי׳ לדעת הרמ״א דאוסר מהא דאמרו בכתובות פ״ב דרוב נשים בתולות נשאת והנשאת בתולות יש להן קול, וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא, והכא נמי רוב בהמות כשרות, ולכשרות אין להם מים במוח, וזו הואיל ואית לה מים במוח יצאה מכלל רוב הכשרות, ויפה דחה החוו״ד סי׳ נ׳ ראי׳ זו, דהתם איכא רובא נגד רובא המתנגדות אהדדי, דכמו דרוב נשים בתולות נשאות כן הרוב דאין להם קול לאו בתולות נשאות, אבל הכא מאן יימר דרוב דאית להו מים במוח אינם כשרות, ואני מצאתי ראי׳ מוכרחת נגד הרמ״א וכחכמי קראקא, והוא מגמ׳ ריש פ׳ שור שנגח, דפליגו שם רב ושמואל במוכר שור לחברו ונמצא נגחן אי אזלינן בממון בתר רובא דלרדיא זבנו, ופריך שם ונחזי אנן, אי האי גברא זבין לרדיא הוא או גברא דזבין לשחיטה, ומשני לא צריכא בגברא דזבין להא ולהא, וכ׳ שם הרא״ש ז״ל וז״ל: ״ומוקי פלוגתא באדם שקונה לשחיטה ולחרישה וכו׳ וכיון דזבין להכי ולהכי, ליכא למיקם עלי׳ דמלתא לפי מנהג הקונה, וסבר רב דאזלינן בתר רובא, ואע״ג דזה האיש קונה לזה כמו לזה, מ״מ כיון דרובא דעלמא מסייע לרדיא מכריע דעת הקונה לצד הזה״ עכ״ל הזהב, ולכאור׳ אינו מובן כיון דאנן על האי גברא דנינן, והוא קונה לזה כמו לזה, דיש לו שדות וגם בית המטבחים, וא״א למיקם עליה, לאיזה מהם קזבין יותר, מה מהני רובא דעלמא להכריע דעת הקונה הלזה, שיצא מרובא דעלמא כיון שקונה נמי לשחיטה, ורובא דעלמא קונה רק לרדיא, אבל הדבר מתבאר היטב עפ״י מה שכתבו התוס׳ לעיל כ״ח ע״ב ד״ה בידי שמים א״א לצמצם, דכל דבר שאין האדם מצמצם בכוונה, ממילא הוא אינו מצומצם, דבידי שמים לא שכיח כלל שיתרמי הצמצום, עיי״ש ולכן בכל הני ספקות שאנו אומרים דספק השקול הוו, אין הכוונה דבצמצום הוא מחצה ע״מ, דזה פשיטא דליתא אלא ודאי איכא רוב לצד אחד, אבל כיון דאנן לא ידעינן לאיזה צד נוטה הרוב קרי לי׳ ספק השקול, למשל מחצה זכרים ומחצה נקבות, פשיטא לן דאינו מצומצם דכל בידי שמים א״א לצמצם, ר״ל דרוב פעמים אינו מצומצם. וא״כ האי רוב מעיד דאיכא ע״כ רובא לצד אחד או לזכרים או לנקבות, ולא מחצה ע״מ בצמצום, ומ״מ קרי לי׳ מחצה ע״מ משום האי ספק גופא, דלא ידעינן לאיזה צד נוטה הרוב, אמור מעתה אי איכא רובא דעלמא, שפיר מכריע האי רובא דעלמא את ספקתנו שאנו מסופקים לאיזה צד נוטה הרוב בהאי נידון שאנו דנין, וזאת הם דברי הרא״ש ז״ל, דניהו דהאי גברא זבין להא ולהא, וא״א למיקם עלי׳ לאיזה צד זבין יותר, אבל זאת פשיטא לן דאיכא רוב לאיזה צד, כי לומר דקונה בצמצום מחצה לשחיטה ומחצה לחרישה, הלא א״א לצמצם וכפי׳ התוס׳ דהרוב אומר דאינו מצומצם וכיון דמוכרחים לומר דאיכא רוב לאיזה צד, מסתבר לומר דרובא דעלמא מכריע ספק זה לצד רובא דעלמא, והרי תראה דהאי הכרעה הוא רוב גמור אפילו להוציא עליו ממון, לרב דאזל גם בממון בתר רובא מכש״כ דמהני באיסור ליזיל בתרי׳ וא״כ בכל ריעותא מחיים כמו במים במוח, אמת הדבר דיצאה מרוב בהמות כשרות, דאין להם מים במוח, אבל כיון דספק הוה אי הני שיש להם מים במוח כשרות או טרפות הוה, ופשיטא לן דאיכא רוב לצד אחד ולא מע״מ בצמצום, א״כ רוב בהמות כשרות דעלמא מכריע האי ספק לצד רוב בהמות דעלמא, דכשרות הוו, והן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני, ומקום הניחו לי להתגדר בו בס״ד ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:5:1
[Dor Revi'i on Chullin 43b:5:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:5:1)

ד״ה שאני התם דאיתחזק איסורא, ובחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן, אע״ג דלא איתחזק איסורא, לא איתחזק נמי התירא, אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה, עכ״ל והנה כפי הנראה לא גרסו התוס׳ ״התם איתחזק איסורא הכא לא איתחזק איסורא״ דאם כגירסא זו, קשה למה לא קאמר הכא איתחזק התירא, כדי שלא יקשה לן מחתיכה אחת וכן נראה דלא גרסו כן, מדגרסו ״שאני התם״ דלשון זה לא סובל האי סיפא ״הכא לא איתחזק איסורא״ כמובן ולכן שפיר כתבו דהש״ס לא הקשה תו מחתיכה אחת, משום דידע דהכא איכא להיפך חזקת כשרות, אבל לגירסת רש״י דקאמר בפירוש ״הכא לא איתחזק איסורא״ לכאו׳ קשה דלא די בזה, דהא גם בלא איתחזק איסורא כמו בחתיכה אחת נמי אסור, והוול״ל הכא איתחזק התירא, והנלפע״ד דלכאור׳ יש לתמוה טובא על המקשן שבגמ׳ דלמה ל׳ להקשות משתי חתיכות, דאינם דומין כלל להא ספק נקה״יוו, ולא פריך מחתיכה אחת דדומה ממש לספק בושט דבשניהם על חדא חתיכה דנין, אם כשרה או אסורה, והוא תימא רבתא בעיני, ולכן נראה לפע״ד דע״כ המקשן ידע דהכא איכא חזקת היתר מכח חזקת כשרות דבהמה, ולכן לא קשה מחתיכה ספק חלב דאסורה, דהתם ליכא שום חזקה להכריע את הספק, אבל הקשה משתי חתיכות שאכל אחת מהנה וחייב עליה אשם תלוי, ע״ז קשה לו ניהו דודאי אסור לאכול אפילו באחת, אם מוטלת בספק, אבל לחייב קרבן הלא איכא חזקת פטור דגברא, שמעיד דכמו שקודם האכילה, לא נתחייב בקרבן, כך גם עתה אחר האכילה, כי חזקת פטור שלו, יכריע הספק דאכל את של היתר, ואי דאשם תלוי על הספק בא נילוף מיני׳ דחזקה בשום מקום לא יכריע את הספק, ונאסר גם ספק קוץ בושת אע״פ דאיכא חזקת כשרות וע״ז קמשני התם איתחזק איסורא ר״ל איקבע איסורא, וקרי לי׳ איתחזק איסורא כדי להסביר למה לא יכריע חזקת פטור שלו את הספק משום דקודם שאכל כבר איתחזק שאסור לאכול אף אחת מהנה, ולכן א״א שיכריע חזקת פטור שלו, מה שכבר איתחזק הי׳ מקודם שאסור לאכלו, אבל הכא בספק קוץ, על זה אנו דנין אם לאסור או לא, וכיון דאיכא חזקת כשרות לא אסרינן והא דבחתיכה אחת לא מתחייב אשם תלוי, גזה״כ הוא דבעינן דוקא איקבע איסורא משתי חתיכות, כן נראה לי נכון בפשט הסוגי׳ ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:6:1
[Dor Revi'i on Chullin 43b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:6:1)

ע״ש גמר׳ אמר מב״ר דרבינא, מותבינא תיובתא כלפי סנאיה דרבא, לעולם הלכתא כדברי ב״ה וכו׳ תמיה לי דבלא האי תוספתא נמי קשה דאפילו מצינן לעשות כתרי חומרא דסתרי אהדדי וכמו שבאמת אנו עושים דאזלינן בדאורייתא, הכא לחומרא והכא לחומרא, עיין בדיבור שאח״ז, אבל הכא הרי שרי בין לרב ובין לשמואל ממ״נ כמש״א בגמ׳, והנלפע״ד דרב לא קאמר רק תורבץ הושט במשהו, ובעל המימרא הוא דמדייק דהיה מקום שחיטה, אבל אין מזה הכרע, דאפשר לומר דלאו מקום שחיטה הוא, ומ״מ במשהו כמו למטה מקום שישעיר דאע״ג דהוה במשהו כשאר בני מעיים, מ״מ קאמר בגמ׳ דבכרס קשחט ופסולה, וכאשר באמת כן מסיק לבסוף דתורבץ במשהו ואינו מקום שחיטה, אבל שמואל דאמר ברובא פשיטא דלאו מקום שחיטה הוא כמובן, ומעתה סבר האי מקשן דטעמא דרבא הי׳ דמסופק בדברי רב דקאמר במשהו, אי הוה בכלל ושט לשחיטה, ולכן טריף לי׳ ואע״ג דאיכא ס״ס שמא הלכה כשמואל ואז ליכא כאן טרפות כלל, ואפילו אי הלכה כרב אפשר דהוה מקום שחיטה אפילו מאן דס״ל דלא מהני ס״ס במקום חזקת איסור, בספקא דדינא ודאי מהני, דלא שייך חזקה להכריע את הדינים, אבל הוא רמי עליה חומרא דרב דהוא במשהו וגם חומרא דשמואל דודאי לאו מקום שחיטה, ואע״ג דלרב הא ספקא הוה, ושפיר קפריך דהוה ממש כתרי חומרא דסתרי אהדדי דאי כרב דבמשהו הרי יש ספק שמא מקום שחיטה הוא, ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:7:1
[Dor Revi'i on Chullin 43b:7:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:7:1)

ע״ש מקולי ב״ש ומקולי ב״ה רשע, מחומרי ב״ש ומחומרי ב״ה, עליו הכתוב אומר כסיל בחושך הולך וכו׳ והקשה הרשב״א ז״ל, והא אמרו בע״ז בכ״מ דלא איתמר הלכתא, בדאורייתא הלך אחר המחמיר, ובדרבנן אחרי המקיל, ותירץ דהנ״מ במקום דלא סתרו החומרות אהדדי, אבל במקום דסתרו כמו בשדרה וגלגולת צריך לעשות, או כמר או כמר בשניהם, ואני ככסיל בחושך, ולא אבין בשום אופן מה זה, וכי בשביל שהדברים סותרים נקל בדאורייתא בשאין בידנו להכריע, ופוק חזי כל פסקים שבשו״ע ותמצא דאזלינן לחומרא הכא והכא, במקום שאין לנו הכרעה, אבל לולי דברי הרשב״א, נלפע״ד דהא דקרי לי׳ כסיל, לאו משום דלא יאות לעשות כן, דודאי כל שאין בידו להכריע מוכרח למיזל לחומרא הכא והכא, אבל קרי לי׳ כסיל בשביל שאין לו דעת מכרעת, לומר כחד מינייהו ומסתמא נתעוררו האחרונים על דברי הרשב״א אבל אין כעת הפנאי מסכים לחפש אחרי דבריהם ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 43b:8:1
[Dor Revi'i on Chullin 43b:8:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/43b:8:1)

תוס׳ ד״ה אי כשמואל, והא אמר ברובו אע״ג דשמואל פוסל בפ״ק הגרים שליש ושחט שני שלישים וכו׳, הכא בעי למימר דרבא לא פסול מה״ט וכו׳, עכ״ל תירוצם דחוק, ועוד דסכ״ס, למה צוה ר׳ אבא שישלם רבא דמי תורא למרא, כיון דלשמואל טרפה מצד הגרמה, אולם לפע״ד נראה ברור דשמואל דוקא בגרגרת פוסל, בהגרים שליש קמא ולא בושט, דטעם הפסול הוא אע״פ דשחיטה לא מצי מצטרף ליפסול, משום דעל שליש אמצעי בגרגרת עדיין אין עליו שם שחיטה, אלא בצירוף שליש קמא ולכן האי דפוסל ס״ל להיפך, דשליש קמא דהגרמה לא מצי מצטרף לשליש אמצעי להקרא בשם שחיטה וכיון דאיכא כאן מעשה טרפות, ועדיין שם שחיטה ליכא, תו לא מהני שליש בתרא להצטרף עם האמצעי להיות שחיטה כשרה, אבל בושט כיון דעל שליש האמצעי בלי צירוף השליש קמא, איכא שם שחיטה עלי׳, לא מצי להצטרף להשלים הרוב לטרפות ועיין היטב מה שכתבתי לעיל שם בסוגי׳ מענין זה, והדבר אמת לאמיתו בס״ד ודו״ק.