## Dor Revi'i on Chullin Daf 47b

###### Dor Revi'i on Chullin 47b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 47b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/47b:1:1)

ע״ב גמר׳ אמר רפרם, האי ריאה דדמי׳ לאופתא טרפה, א״ד בחזותא וא״ד בגישתא וכו׳ וא״ד דשיעא דל״ל חתוכי דאוני הרמב״ם ז״ל פסק ככל הני א״ד דטרפה מספק, אבל בהאי דשיעא פסק דטרפה ודאי, וכ׳ הב״י בטעמי׳ דבכל הני מאן דמטריף בהא לית לי׳ דאחרינא, אבל בהא דשיעא דל״ל חתיכי דאוני בלא רפרם, הלא חמשה אוני בעינא ולהאי לית לה, ותיתי לי כי קיימתי דבר זה מדנפשאי, אלא דקשי לי׳ דא״כ מ״ד דשיעא רפרם מאי קמ״ל, דהרי אפילו חסר אונה אחת טרפה, וע״כ לומר דיש איזה סברא לחלק ביניהם, עד דהוצרך להשמיענו דשיעא כולה נמי טרפה, והדרה הקושי׳ לדוכתי, אבל הנפלע״ד דבאמת בזה פליגו הני אמוראי׳ על האי מ״ד דשיעא, דלא על חנם בקשו חשבונות רבות לפרש האי אופתא במישושא בחזותא וכדומה, והניחו היותר מסתבר דשיעא, דיש לו סמך גדול בדרבא עכ״פ, דבעינן ה׳ אונות, אלא ודאי דהני ס״ל דהא פשיטא וק״ו מחסרה אונה אחת, ולגבי זאת הלכה כרבים, ונדחה האי פירוש וממילא הוה ודאי טרפה, כהני שאר מ״ד, דס״ל דהאי דשיעא ודאי הוא, ואינך ספקא הוה דלא ידעינן לאיזה מהם כיוון רפרם.


###### Dor Revi'i on Chullin 47b:1:2
[Dor Revi'i on Chullin 47b:1:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/47b:1:2)

ובא וראה איך מבואר דבר זה מתוך סידורו של רבינו הרמב״ם ז״ל, דבהל׳ ב׳ כתב, חסר מנין האונות וכו׳ טרפה, והוא מימרא דרבא, ואח״כ בה״ו כתב נמצא שתי האונות כאונה האחת ואינו נראות כשתים טרפה, והוא יוצא ממימרא דרפרם דדמי׳ לאופתא, כאשר כתב הכ״מ ואח״כ בה״ז כ׳, נמצאת כולה שתי ערוגות ואין לה חיתוך אזנים, טרפה וכו׳ עכ״ל הזהב, ותמה עליו הכ״מ דלמה הקדים דין דשתי אונות כאונה אחת, היוצא מדין אופתא לדין אופתא עצמו, והניחו בתימא עיי״ש, ולפי הצעתינו הכל בדיוק ובהשכל וברוה״ק שבו מסודר, כי הרמב״ם פסק כהני א״ד דלא מפרשי האי דרפרם דשיעא, אבל הא דשיעא נלמד מרבא דבעינן ה׳ אונות, וממילא שתים כאחת ומכש״כ ערוגה כולה שאין לה חיתוכי דאוני טרפה, ולכן אחר דאמר דחסר אונה טרפה שהוא מפורש במימרא דרבא, כתב דה״ה שתי אונות הנראות כאחת, דהוה כחסר וטרפה, ואח״כ כ׳ דכולה ערוגה כאחת טרפה והוא ק״ו משתים, אלא דלאפוקי אתא, ממאן דמפרש אופתא דרפרם בהכי דלדידי׳ דע״כ מחלק בין חסר לאופתא, דוקא אופתא כולה טרפה אבל שתים לא, דמרבא ליכא למילוף, ורפרם דוקא ריאה כולה אופתא קאמר, אבל מאחר דלא פסקינן כוותי׳ אלא כרבים דחולקין וסוברים דשיעא מרבא שמעינן, ממילא הן כולה והן שתי אונות דשיעא טרפה, וכל זאת משמיענו הרמב״ם ז״ל, ע״י שסידר תחלה דין דשתי אונות דאם היה מהפך הסדר לקבוע תחלה דין דשיעא תחלה, הוה מצינן לטעות דפסק כמ״ד דשיעא מרפרם נלמד, ולומד אופתא בשתי אונות מכולה אופתא, וזה אמת לאמיתו בס״ד.


###### Dor Revi'i on Chullin 47b:1:3
[Dor Revi'i on Chullin 47b:1:3](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/47b:1:3)

ומזה יש השגה על פסק האחרונים להכשיר בשתי אונות הנראות כאחת ע״י סמפון שבתוכם, ומחלקין בין כולה אופתא למקצת אופתא, דלזה יש מקום להאי מ״ד דרפרם דשיעא קאמר, אבל מאחר דהרמב״ם פסק דלא כהאי מ״ד, אלא לומד דינים דשיעא הן בשתי אונות והן בכולה מרבא, אין לחלק בשום אופן בין שתי אונות לכולה ערוגה וגם זאת אמת לאמיתו ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 47b:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 47b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/47b:2:1)

ע״ש גמר׳ ר״ח חלש וכו׳ ואייתי קמי׳ ריאה שנשפכה כקיתון ואכשרה, א״ר והוא דקיימי סמפונות, מנא ידעינן, מייתינן צעא דקוני׳ וכו׳ עכ״ל, ויל״ד דאם דוקא לאחר בדיקה כזו יש להכשיר, איך סיפר לן סתם דר״ח אכשרה והעלים מאתנו דבדקה תחלה, או שציוה לבדקה אי קיימי סמפונות, ועל ר״י דאמר נמי סתם ריאה שנשפכה כקיתון כשרה, יש לדחוק דאחר בדיקה קאמר, אבל בהאי מעשה רב קשה לומר דשחק ולא סיפר לן דבדק תחלה, והי׳ נראה דהאי בדיקה אינה מעכבת, ולחומרא אמר רבא וצ״ע ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 47b:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 47b:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/47b:3:1)

רש״י ד״ה המתינו לו. דאין לך דבר שעומד בפני פקנ״פ חוץ וכו׳ עכ״ל. שמעתי מקשין, תפ״ל דאפילו היה מחויב למסור נפש גם על שאר מצוות, אבל לא נפש חברו ואיך יביא את התינוק לידי סכנה בשביל המצוה שלו, ואין זה כלום כי המצוה על הבן אלא דהוא לאו בר הכי הוא עתה לכן מצוה על האב או על הבי״ד ולכשיגדל באמת מוטל עליו המצוה, כן הוכחתי ממה שפסק הרמב״ם בהל׳ מילה פ״ב ה״ו, הא דרבא פסחים צ״ב ע״א דאמר ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת, הרי דקרי לי׳ מילה בזמנה עשה שיש בה כרת ודלא כרש״י בסוגי׳ שם דמפרש דאערב פסח קאי עיי״ש דא״כ הוו״ל לרמב״ם להביא האי דין בהל׳ פסח, וע״כ דס״ל דלעולם המצוה על הבן והוה עשה דכרת גם מלה בזמנו אלא בתורת זכיה מלין אותו האב או בי״ד ובמ״א הארכתי בזה, אבל אי קשי׳ הא קשי׳ דהרי על עשה בלא״ה לא היינו מחויבים להסתכן הילד אפילו בלא דרשה דוחי בהם ולא שימות בהם דרק לעבור בקום ועשה בעינן לתת כל ממונו כדי שלא לעבור אבל על מ״ע שהוא בשוא״ת, אפילו ממון הרבה אינו מחויב לפזר, ומכש״כ שאינו רשאי להסתכן בנפשו, ולמה לי׳ לרש״י להא דאין לך דבר וכו׳. ואולי במצות מילה שאני דבלא״ה דרשו עליה הקרא דעליך הרגנו כל היום, וצ״ע ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 47b:4:1
[Dor Revi'i on Chullin 47b:4:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/47b:4:1)

ד״ה שנשפכה כקיתון. בשר הריאה נימוח וכו׳ ועכשיו חציו ריקנית עכ״ל, לא זכיתי להבין למה לי׳ לרש״י כולי האי ולא פי׳ בפשיטות כיון שנימוח הבשר, הרי הוא עכ״פ כבשר שרופא גרדו וחסר הכל וצ״ע ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 47b:5:1
[Dor Revi'i on Chullin 47b:5:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/47b:5:1)

תוס׳ ד״ה שלישי הביאתו לפני, נראה דסבר דבתרי זמני הוה חזקה כרבי, מדאמר המתינו עכ״ל, דברי התוס׳ נפלאים כמו שהקשה המהרש״א ז״ל ומה שתירץ דר״נ גופא רק ע״י מעשה זו נתברר לו דאין למול האדום והירוק, זה פלא והפלא. דאם לא ברירא לי׳ מקודם דבר זה איך התיר כאן למול אחר שיובלע דמו, דשמא אין בירקות ואדמימות סכנה למול, והני דמתו מסיבה אחרת מתו, והוה לגבי האי שלישי מתו אחיו מחמת מילה ואולי י״ל כיון דחזי דהני אדומים ומתו, מסתבר לומר דהא גרמא, מלתלות בחולה שאינה ידועה לנו, וצ״ע ועיין בחי׳ ק״ז ז״ל ודו״ק.