## Dor Revi'i on Chullin Daf 4a

###### Dor Revi'i on Chullin 4a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 4a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/4a:1:1)

דף ד׳ ע״א גמ׳ ולאביי קשי׳ סיפא אמר לך יוצא ונכנס נמי בא ומצאו קרי לי׳, ולרבא קשי׳ רישא אמר לך יוצא ונכנס נמי כעומד על גביו דמי עכ״ל, הא דקאמר לאביי דיוצא ונכנס בא ומצאו קרי לי׳ ולרבא קאמר דיוצא ונכנס כעומד על גביו דמי, היינו משום דודאי יש חילוק בין יוצא ונכנס לבא ומצאו לדינא כמו שמוכח מהני מתנייתא דע״ז דלגבי יי״נ יוצא ונכנס שרי לכתחלה ובא ומצאו דוקא בדיעבד ולכן מוכרח לומר לאביי דהאי בא ומצאו באמת יוצא ונכנס ובעוד שהוא יוצא ונכנס בה ומצאו עוסק בשחיטה או בא לבסוף השחיטה, אבל לגבי רבא נהפוך הוא דמלישנא דעומד על גביו א״א להכניס יוצא ונכנס אבל קאמר דלדינא שווין הן דמה לי עומד על גביו או יוצא ונכנס דדמי להדדי לדינא ובשניהם שרי לכתחלה כמו ששנינו גבי יי״נ דיוצא ונכנס לכתחלה נמי שרי וכאשר כתב הלב אריה לעיל לרבא דניהו דמודה לחילוק דקאמר אביי הכא נגע והתם לא נגע אבל הוא סובר דביוצא ונכנס מירתת כ״כ כמו בעומד על גביו ולכן קאמר לישנא ״דדמ״ ומזה ראי׳ למה שכתבתי לעיל דהא עומד על גביו דקאמר אינו שוחט מומחה המבין אם נשחט כראוי אלא אפי׳ אינש דעלמא אשר הכותי יהי׳ מורתת ממנו, דאם נאמר דעומד על גביו פירושו כמו אחרים רואים אותם דמתני׳ שמעידין על השחיטה א״כ לא צריך כלל לטעמא דמירתת ואיך קאמר דיוצא ונכנס כעומד על גביו דמי הא לא דמי כעוכלא לדני דיוצא ונכנס אם מהני הוא מטעם מירתת ועומד על גביו היא עדות של מומחה שיפה שחט הכותי, אלא ודאי כמש״כ, ולפ״ז לכאו׳ תמהני על לשון רש״י ז״ל ד״ה כעומד על גביו דמי וז״ל: ועומד על גביו דקתני תנא היינו יוצא ונכנס עכ״ל אשר מזה נראה דרש״י רצה לפרש האי דמי כמו קרי לי׳ דלעיל והוא פלא דאיך יקרא יוצא ונכנס בלשון עומד על גביו, ואולי כוונת רש״י ז״ל במה דקאמר היינו יוצא ונכנס לומר דאין בהאי עומד על גביו מעלה יתירה מיוצא ונכנס דאינו כמו אחרים רואים אותם ומבינים רק עומד על גביו בלי להשגיח על מעשיו או אינו מבין כלל מה שעושה רק שיהי׳ הכותי מירתת כמו ביוצא ונכנס, אח״כ מצאתי בריטב״א ז״ל שכתב דמש״ה קאמר לגבי רבא דמי ולא קרי לי׳ משום דיוצא ונכנס לא מצי קרי לי׳ עומד על גביו עיי״ש ונהנתי ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 4a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 4a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/4a:2:1)

גמר׳ גופא אמר רבא מומר או״נ לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו וכו׳ הקשה הרשב״א ז״ל דהרי אמרי לקמן דף ט׳ ע״א דלא בדק בסימנים נבלה ואיך סמכינן אמומר דילמא לא שחט רובא דזאת אינו תלוי ברצונו ודעתו ותירץ דמסתמא יבדוק בסימנים מיד ואם ימצא שלא נשחט כשיעור ישלים החתך טרם שיעור שהיי׳ - אבל לפ״ז נצמח תמיה רבתא איך הוקבע האי דינא דרבא בשו״ע להלכה לדידן דאוסרין כל שהי׳ אפילו משהו.


###### Dor Revi'i on Chullin 4a:2:2
[Dor Revi'i on Chullin 4a:2:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/4a:2:2)

והנראה לפע״ד דהרי לקמן כתבו התוס׳ דאין בדיקת הסימנים לאחר שחיטה אלא מדרבנן משום דרוב פעמים שחט שפיר אבל הרשב״א כתב דהוא דאורייתא משום דרובא דתלי׳ במעשה הוא ולא אזלינן בתריה - ואומר אני דלפ״ז אם אנו רואים שנשחטו רוב הסימנים אלא דאנו מסופקים מתי נשחטו אם בב״א או בשהי׳ בינתיים שוב אמרינן דרוב פעמים שחט שפיר ולא צריך להשלים אח״כ דאין כאן חזקה שלא נעשה מעשה דהרי המעשה מונחת לפנינו שנשחטו הסימנים כולן או רובן ועל הספק אם בב״א או בזא״ז שפיר מעיד הרוב דשחט שפיר דבב״א נעשה ודו״ק - ועיין לקמן דף ט׳ אריכות בענין זה.


###### Dor Revi'i on Chullin 4a:2:3
[Dor Revi'i on Chullin 4a:2:3](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/4a:2:3)

הרמב״ם ז״ל בפ״ד מהלכ׳ שחיטה פסק דאפילו מומר לאחד משאר עבירות צריך בדיקת סכין, ותמהו עליו הא מומר לד״א לא הוה מומר לכה״ת, הנה לפענ״ד הרמב״ם ז״ל נשמר מקושי׳ זו דהוא ז״ל אינו מפרש הא דאמרו בגמ׳ מיטרח לא טרח כפירש״י ז״ל דאם ימצא הסכין פגום לא יחזור אחר סכין אחר רק מפרש מיטרח לא טרח לבדוק יפה ומיישב בזה מה דקשה בגמ׳ לפרש״י דהא מיני׳ ובי׳ מביא הש״ס ברייתא דחמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שמחליפין הרי דמטריחין להנצל מעבירה וכאשר הקשה כן הריטב״א ז״ל בחידושיו ונדחק לחלק בין טרחא לטרחא אבל לפי פירוש הרמב״ם ניחא דמחמת קלות דעתו לא יטריח את עצמו לבדוק כראוי׳ ומקלו יגיד לו שהסכין יפה וכאשר כתב כן הפ״י בטעמא דהלכ׳ א״י דנשים לא ישחטו לכתחלה מפני שדעתן קלות והכוונה דישחטו בלא בדיקת סכין כראוי׳ דזה צריך הבנת הלב ויישוב הדעת והמה יקילו לבדוק בהעברה בעלמא עיי״ש ואם נפרש כן יפה פסק הרמב״ם דה״ה במומר לד״א דעכ״פ קל בדעתו הוא ולא יטריח לבדוק הסכין כראוי׳ דהיינו בדיקת סכין אחרי פגימה שאינה אוגרת אלא נרגשת שאינה אלא מדרבנן כאשר ביארתי בקונטרסי הלכה למשה ועיין לקמן בזה במקומו ובפתיחה באריכות בודאי דיש לחוש שכל העובר עבירה מיקל בבדיקה זו, והא דנקט רבא מומר לנבלות לאשמעינן דאפילו מומר לנבלות סגי בבדיקת סכין ולא חיישינן לקלקול בשחיטה עצמה דלא אמרינן דש בי׳ כהתירא דמי׳ לי׳.


###### Dor Revi'i on Chullin 4a:2:4
[Dor Revi'i on Chullin 4a:2:4](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/4a:2:4)

אולם גם לפי דרכו של רש״י ז״ל יש מקום ליישב דקדוקו של הריטב״א הנ״ל דלא תקשי מחמצן של עוברי עבירה דהא דקאמר מפני שהן מחליפין הכוונה שמחזירין אחר החלפה אם ימצא בנקל להחליף בלא טרחה יתירה וכן בסכין ודאי נמי מחזירין לתקנו או להחליפו באחר אם אפשר בנקל אבל אם לא יעלה בידם התיקון או ההחלפה הכא והכא עושים בעבירה אלא דבחמץ מיירי דלא ידעינן בודאי דאית להו חמץ שעעה״פ רק ספק הוה שמא נשאר להם ולכן מהני הא דמחליסין לעשותו ס״ס דשמא לא הי׳ להם חמץ כלל, ואז אפו או לשו אחר הפסח, ואם מיד ממש דליכא שיעור לישה ואפי׳ שמא לקחו מן הנכרי בכסף, ואת״ל שהי׳ להם חמץ שמא עלתה בידם להחליפו כי המה מחזירין להחליף אם אפשר, אבל בשחיטה דאיכא חזקת איסור ודאי לא סגי לן בהא דאנו אומרים שהשתדלו לשחוט בסכין יפה דשמא לא עלתה בידם, ובדברנו אלו מצאתי מקום ליישב מה דתמהו האחרונים ז״ל למה השמיטו הפוסקים האי דינא דחמצן של עוברי עבירה מכל וכל, ולפי האמור י״ל דאם הברייתא אתי׳ כר״ש דחמץ שעעה״פ מותר מה״ת אלא דקנסא קנס לכאו׳ יש לתמוה אי מיירי דלא ידעינן בודאי שיש לו חמץ א״כ בלא״ה מותר דכל ספק דרבנן להקל, ואי דאיכא ודאי חמץ להאי עוברי עבירה מה מהני סברת מחליפין כיון דעושה רק ספק כנ״ל וספק במקום חזקה הלא הסכימו האחרונים דאסור גם באיסור דרבנן עיין בפר״ח יו״ד סי׳ ק״י ובשאר אחרונים מה שפלפלו בזה, אולם י״ל דר״ש לשיטתי׳ באמת ספק במקום חזקה באיסור דרבנן שרי ולכן שפיר מצי אתי׳ האי ברייתא כר״ש ומיירי בדאית לי׳ חמץ ודאי ומ״מ סמכינן להקל שמא עלתה בידו להחליף כיון דודאי מחזיר להחליף, אבל לדידן דל״ל בהא כר״ש באמת אין לדין זה מציאות דאי ספק הוה אי נשאר להם חמץ שרי בלא״ה מכח ספק דרבנן ואי ידעינן דהי׳ לו חמץ ודאי לא מהני סברת מחליפין דסכ״ס הוה ספק במקום חזקה, דהנה בריש נדה מביא הש״ס פלוגתא דרבנן ור״ש במקוה שנמדד ונמצא חסר דלת״ק כל טהרות שנעשו ע״ג בין ברה״י ובין ברה״ר טמאות ודאי ור״ש אומר ברה״י תולין וברה״ר טהור ומסיק דשניהם למדוה מסוטה ור״ש יליף סוף טומאה מתחלת טומאה מה תחלת טומאה ברה״ר טהור אף סוף טומאה כן ורבנן סברו דתחלת טומאה איכא חזקת טהרה ובסוף טומאה איכא חזקת טומאה, והקשו שם בתוס׳ וכי ל״ל לר״ש חזקה עיי״ש שנדחקו אולם מדברי הרשב״א ז״ל כאן בחולין לקמן דף ט׳ ד״ה א״ל אביי למדתי יישוב נכון לקושי׳ התוס׳, והוא דענין חזקה אינו אלא במקום שמסתפקים מתי יצא הדבר מחזקתו בזה ילפינן מנגע דמוקמינן אחזקה דמעיקרא אבל אם נעשה איזה מעשה לסלק החזקה ורק אנו מסופקים אם נעשה כראוי׳ או לא לא שייך לומר דאוקמי אחזקה ולומר דלא נעשה מעשה אבל כל ספק במקרה התירה התורה בלא״ה, עיי״ש היטב, שכתב הרשב״א דזה טעמא דר״ש דמטהר ברה״ר אפילו נגד חזקת טומאה, ולפ״ז נאמר דפלוגתת האחרונים אי ספק דרבנן במקום חזקה להקל או להחמיר תלוי בזה דאם נאמר דגם בספק במקרה מוקמינן אחזקה לעשותו כודאי דלא נשתנה אז גם בדרבנן להחמיר אבל אי ספק במקרה מגרע החזקה רק שרי מטעם דכל ספק במקרה שרי מה״ת א״כ בדרבנן אמרינן להיפוך דספק שמא נשתנה הדבר מהני להתיר, וזה ברור בס״ד, ולפ״ז ר״ש לשיטתי׳ שפיר מהני ספק החלפה להתיר חמצן של עוברי עבירה הגם דודאי נשאר להם חמץ אבל אנן דפסקינן כרבנן גבי מקוה ומוקמינן אחזקה במקום ספק במקרה ליכא להאי דינא דחמצן של עוברי עבירה שום מציאות ולכן השמיטוהו הפוסקים, ודו״ק היטב.


###### Dor Revi'i on Chullin 4a:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 4a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/4a:3:1)

ע״ש תני׳ דמסייע לך חמצן של עוברי עצירה מותר מיד מפני שהן מחליפין, פירש״י שאין מבערין מפני הפסדן, והקשה בת״ח ובר״י דאיזה סייעתא איכא לרבא דהא החשוד על ב״י הקל לא חשוד על אכילת חמץ שעעה״פ החמור עיי״ש וצריכין אנו להוסיף לבאר הקושי׳ דניהו דחשודים נמי ליהנות מחמץ כי ע״כ לתכלית זה אינם מבערין החמץ כדי ליהנות ממנו אחר הפסח אבל עדיין אאכילה דחמור מהנאה לא חשידי וה״ה להכשיל אותנו באכילת איסור, וניהו דלפי מה שכתב הראש יוסף לקמן בד״ה עוד אבאר לך דהא דלמחליף אסורין לו החליפין הוא דוקא במחליף עם נכרי אבל במחליף עם ישראל לא דהמעות שקיבל מישראל גזל או מתנה הוה עיי״ש, וא״כ לכאו׳ יש לומר דמה לי מחליף עם נכרי או ישראל דבכוב״כ עבר רק אחדא איסורא דבמחליף עם הנכרי עבר אדאורייתא בהחלפה עצמה דנהנה בשעת המקח בקנין החליפין ובהחליף עם ישראל ניהו דעבר אלפני עור להכשילו אבל לעומת זאת לא נהנה מאיסורא. אבל זה אינו חדא דאם יודע כל זאת אז יודע דעבר אאיסור גזל וגם אלפני עור ועוד דלהכשיל אחרים באכילת איסורו חמור כמו אכילת עצמו, ולכן שפיר נתקשו.


###### Dor Revi'i on Chullin 4a:3:2
[Dor Revi'i on Chullin 4a:3:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/4a:3:2)

אבל לפי מה שכתבנו בדבור הקודם לק״מ דהא דאמרי מפני שהן מחליפין אין הכוונה דודאי מוצאים להחליף אלא שמשתדלים ומחזרין להחליף אם אפשר, והנה מה שאין מבערין מפני הפסדן היינו אפילו אם יכולים למכור חמצן לנכרי בזול ג״כ אינם מבערין ומצניעים החמץ לאחה״פ להחליף אם אפשר אבל אם לא ימצאו מי שמחליף עמם בלי הפסד אוכלים אותו בעצמן דמפני הפסדן יעברו גם על אכילת חמץ שעעה״פ דאל״כ למה לא ימכרו אותו קודם הפסח בזול ומלשון הברייתא מוכח דמיירי בעוברי עבירה כאלו דאל״כ ל״ל טעמא דמפני שמחליפין דהא אפילו לא ימצאו מי שיחליף עמם שוה בשוה יקחו ביוקר פת מנכרי וימכרו את שלהם בזול כאשר יוכלו כיון דלא חשידו על אכילת חמץ בשום אופן וכיון שאמר מפני שהן מחליפין הרי מבואר דדוקא כשמחליפין אינם אוכלין אבל אם לא ימצאו להחליף יאכלו בעצמם וכן יתנו לאחרים וזה ברור בס״ד.