## Dor Revi'i on Chullin Daf 50a

###### Dor Revi'i on Chullin 50a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 50a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/50a:1:1)

דף נ׳ ע״א גמר׳ א״ד דאייתרא לא פליגו דשרי, כי פליגו דאקשתא, רש״י ותוס׳ ז״ל הביאו מעשה דרבב״ח בפסחים נ״א ע״א, דאכל דאייתרא וכו׳, וכתבו דהאי כלישנא קמא שבגמ׳ דהכא, ואני תמה, דאיך פליגו תרי לישנא במציאות כזו, דהוא מעשה בכל יום, שאוכלין דאייתרא וזורקין דאקשתא משום חלב ואיך יאמר ע״ז א״ד דלא היא, אלא דאוכלין גם דאקשתא, וכן הני עובדות שמביא כאן, פרש״י דלל״ק קאי, ומה יאמר האיכא דאמרי לשני מעשיות, והוא פלאי, והן אמת, שבכמה מקומות בש״ס יש למצוא פלוגתא כעין זו במציאות, אבל אין הענין רגיל כל כך כמו הכא דבכל יום שוחטין בהמות לרוב, ואיך יפליגו אי אוכלין דאקשתא או נמנעים מלאכלו, וצע״ג.


###### Dor Revi'i on Chullin 50a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 50a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/50a:2:1)

ע״ש גמר׳ ואין הלכה כרשב״ג בטרפה, ויש להעיר שלא נזכר בברייתא דאיכא מאן דפליג, אם לא שנאמר דבמה דקתני ״רשב״ג אומר״, ולא ״אמר רשב״ג״, נשמע דחבריו חולקין עליו, ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 50a:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 50a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/50a:3:1)

רש״י ד״ה מקיפין בקנה, אם נמצאת פסוקה לאח״ז או קדורה כאיסור עכ״ל, ונדפס בגליון ״תיבת לאח״ז משולל הבנה קצת, ובפרש״י שברי״ף ליתא״ האי בעל הגליון במחכ״ת לא דק, דהנה במקום דממשמשי ידא דטבחא, תלינן לאח״ש בלא הקפה, משום דלעולם תלינן במצוי, וכן להיפך דרחוק במציאות הרבה, דנעשה לאח״ש, לא מהני הקפה להקל, דהרי האי הקפה אינה בירור של ודאי, כי הוא השערה אנושי שאפשר לטעות בה, שהרי תראה, דרש״י לעיל מ״ד ע״ב מפרש, הורה בה חכם, כגון מקיפין בריאה, דאיכא למימר שמא לא אידמו, וכן נראה ממה שהסכים רש״י ללישנא אחרינא, דמדקה לדקה היינו מאונה לאונה באותה בהמה, ולא מבהמה לחברתה ומסיים ״וזאת נראית לי׳ שאין מקילין כל כך, הרי דגוף ההקפה אינה בירור גמור, לכן אין סומכין על הקפה אלא במקום ספק, אבל לא במקום שהוא רחוק המציאות שנעשה לאח״ש, ומעתה בב״מ ובריאה דעל נקב כ״ד אנו דנין דבקל אפשר דנעשה בבלי דעת, אפילו במקום דלא ממשמשי ידא דטבחא, שפיר סמכינן אהקפה לתלות דנעשה לאח״ש, אבל בקנה דבעינן דוקא פסוקה ברובא, או קדורה, שיהי׳ נעשה זאת בבלי דעת הטבח, הוא רחוק המציאות, אלא בהניח הבהמה והלך לו, ולאח״ז חזר אליה ונמצא כן, אז יש לתלות, דנעשה ע״י אדם בטל או קטן המשחית, וזה ברור בכוונת רש״י ז״ל ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 50a:4:1
[Dor Revi'i on Chullin 50a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/50a:4:1)

ע״ש גמר׳ א״ל לאו אמינא לכו לא תתלו בי׳ בוקי סריקא וכו׳ ויל״ד מלתא דאמר ר׳ יוחנן מרא דכולא תלמודא, איך קרי לי׳ בוקי סריקין, שלא לתלות בר״נ, ונלפע״ד דאם מקום הדבק ברובו טרפה, אז נמצא עוד טרפות נוסף על החי״ט שמנה במתני׳, אלא דכבר כתבו התוס׳ לעיל מ״ג ע״א ד״ה הנך דאפקת, דר״י דאית לי׳ אלו טרפות דוקא, ל״ל האי מספר דחי״ט, אלא דמצינן לרבות בזה הכלל כל מה שנראה לנו, וא״כ לדידי׳ מצי מרבה חלחולת במקום הדבק ברובו, אבל רבא לא רצה לתלות בר״נ טרפות חדש וקרי לי׳ בוקי סריקי לעומת מה דס״ל, דחי״ט דוקא, ובהם לא נמצא חלחולת במקום הדבק ברובו, וזה דלא כשיטת ר׳ יונה מובא ברא״ש דגם לר״נ, כדי תפיסה אין הנקב פוסל בו, אבל שיעורו בניטל רובו, ודו״ק.