## Dor Revi'i on Chullin Daf 77b

###### Dor Revi'i on Chullin 77b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 77b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/77b:1:1)

ע״ב גמרא לעולם טומאת אוכלין, ושאני עור חמור דמאיס קשי׳ לי׳, הרי שלי׳ נמי מאיסה ומ״מ מהני חושב עליה להשוותה אוכל, ומ״ש עור חמור ששלקו דלא מהני דהאי שלקו היינו נמי חישב לאכילה דמעשה השליקה מוכיח עליה. ומצאתי שהרמב״ם ז״ל נשמר מקושי׳ זו דכתב בפ״ב הט״ז מטומאת אוכלין ״עור חמור ששלקו הרי זה ספק אם מטמא ט״א בפ״ע מפני שהוא מאיס הרבה״ עכ״ל. הוסיף על לשון הגמרא דקאמרה סתם מאיס וכ׳ מאיס הרבה בל״ס שכוון לחלק בין שלי׳ לעור חמור דהאי מאיס הרבה עד שבטלה דעתו ולא מהני מחשבה וזה פשוט ונכון. והנה תמהני מאד דכל דיני שלי׳ השמיטן הטור והשו״ע, שוב ראיתי שבעל דברי חמודות אות מ״ט הניח הדבר בצ״ע, ואולי י״ל דבזמנינו אלו נקרא שלי׳ מאיס הרבה כמו עור חמור, דאפשר דגם מחשבה לא מהני ביה להשוותו אוכל, וממילא דאסור לאכלו משום בל תשקצו. ולדעת הראב״ד בלא״ה אין בו איסור משום דהוה כפרשא בעלמא, ועיין בראש יוסף ולב ארי׳.


###### Dor Revi'i on Chullin 77b:1:2
[Dor Revi'i on Chullin 77b:1:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/77b:1:2)

הדרן עלך פרק בהמה המקשה