## Dor Revi'i on Chullin Daf 82b

###### Dor Revi'i on Chullin 82b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 82b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/82b:1:1)

ע״ב גמרא א״ל אביי לר׳ יוסף מ״ט דסומכוס קסבר סומכוס אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות וכו׳ תמהני מאד דניהו דסובר סומכוס כן, מ״מ הרי לא עשה שתים רק שחיטה אחת ואיך יתחייב שנים אחדא מעשה. ולא עוד אלא איך חל איסור על איסור כששחט הראשון נאסר השני בשחיטה ואיך יחול עוד הפעם איסור ע״י שחיטת השלישי ומכש״כ כששחט שני בניה כיון דכבר נאסר לשחוט אמו בשחיטת הראשון איך חל עוד הפעם האי איסור עצמו ע״י שחיטת בן שני ללקות שמונים. ובכל מה שכתבו האחרונים ז״ל בזה לא נחה דעתי ולא שקטה רוחי. ולולי דמסתפינא אמינא דבר חדש והוא דמאחר דאסרה תורה אוא״ב וגם בנו ואותו הוה לן כעין שתי ככרות אחת גדולה ואחת קטנה ונשבע עליהן שבועה שלא אוכל הגדולה אם אוכל הקטנה ושבועה שלא אוכל הקטנה אם אוכל הגדולה באופן שכל או״א הוה איסור ותנאי דפסק הרמב״ם בפ״ד מהלכ׳ שבועות דאם אכל שניהם במזיד דחייב שתים דפסקינן כר״י לגבי ר״ל בהתראת ספק דשמה התראה, הרי דאם מתרינן אל תאכל האיסור. אם בדעתך לאכול התנאי אח״כ חייב אע״ג דבשעת אכילת האיסור עדיין ליכא כאן איסור דהרי תלאו בשני שהוא התנאי מ״מ עבר למפרע אם היה מזיד דהיינו שבשעת אכילת האיסור היה בדעתו לאכול התנאי, א״כ ה״ה בשחיטת אוא״ב כל או״א הוא איסור ותנאי, וכאשר כתבנו למעלה דאם שנים שחטו בב״א שניהם חייבין זה משום אוא״ב וזה משום בנו ואותו כמש״כ התב״ש, וא״כ באחד שוחט הו״ל לחייבו שתים אם התרו בי׳ כמו בשבועה שתלאן זה בזה, אלא כיון דלא נאמרו שני איסורין אלו אלא בלאו אחד, אינו דומה לשבועה דשם נשבע תרי שבועות וכאן רק לאו אחד כתיב אמנם אם שחט שני בנים ואח״כ אמם או פרה ובת בתה ואח״כ בתה כל שהתרו בו בשחיטת הראשונים שפיר לקי תרתי למפרע על שחיטת הראשונים דכל או״א הוא תנאי וגם איסור אף על פי שנשחט ראשון כן נראה לי לפי חומר הענין ואם שגיתי אתי תלין משוגתי.


###### Dor Revi'i on Chullin 82b:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 82b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/82b:2:1)

עוד שם בגמר׳ דתני׳ הכה את זה וחזר והכה את זה וכו׳ חייב וכו׳ ר׳ יהודה אומר בב״א חייב בזא״ז פטור, ופליגי בהתראת ספק אי שמי׳ התראה או לא, ויש לראות דאפילו התראת ספק שמי׳ התראה הא הכא לא נכנס אלא בספק איסור שאין עליו חיוב מיתה כאשר הכה את הראשון, ואם אח״כ הכה את השני הרי ג״כ רק בספק איסור נכנס, מה תאמר הרי עתה ממ״נ הכה בודאי את אביו או היום או אתמול מה בכך וכי בשביל מעשה של עתה, נחייבהו על מעשה שעבר סוף כל סוף אתמול רק בספק איסור נכנס, נשמע מזה, דכל שנכנס בספק איסור במקום דאיקבע איסורא, ואח״כ נתברר דעבד איסורא חייב מלקות ומיתה, ולא יוכל לפטור עצמו אני רק בספק איסור נכנסתי, דכל שנכנס במזיד אפילו בספק במקום דאיקבע איסורא התיר עצמו לעונש, כשיתברר למ״ד התראה ספק שמה התראה, דלא גרע משבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו שהבאתי לעיל בדבור הקדום, דחייב באוכל האיסור ואח״כ התנאי אע״ג שבשעת אכילת האיסור עדיין בספק הוה אם יאכל התנאי, וק״ו הוא אם התם חייב דהאיסור מתלי תלוי במעשה שיעשה אח״כ, מכ״ש כאן דקמא שמיא גליא מיד דעבר אלא דלו ולעדים ספק הוה ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 82b:2:2
[Dor Revi'i on Chullin 82b:2:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/82b:2:2)

ואגב אסבור לך מה בין ספק באקבע איסורא לבין ספק בלא אקבע איסורא, ר״ל בין חתיכה אחת משתי חתיכות לחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן, דודאי צריך הסבר למה בזו מותר לדעת הרמב״ם מכל וכל מה״ת, ולדעת הרשב״א דאסור מה״ת עכ״פ אין בו חיוב קרבן, ובזו מביא אשם תלוי. הסבר הדבר דכל היתר הוא העדר וכל איסור הוא מציאות כי קודם מתן תורה הכל היה מותר והוא ההעדר וע״י מצות התורה נאסר והוא המציאות ולכן תראה כי איסור בטל בהיתר ולא היתר באיסור משום דמציאות מצי להתבטל ולהעשות העדר, אבל להיפך מן ההעדר לא מצי לעשות מציאות ע״י ביטול, וכן הוא לענין ספק אם אתה מסופק על חתיכה אחת אם יש עליה איסור או לא עליך להביא ראי׳ על המציאות, ולא על ההעדר, משא״כ בחתיכה מב׳ חתיכות דאין הספק על המציאות, רק על מעשה שלי אם אכלתי זו או זו הוה ספק השקול ואסור מן התורה וחייב עלי׳ קרבן אשם תלוי והבן הדבר.