## Dor Revi'i on Chullin Daf 94a

###### Dor Revi'i on Chullin 94a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 94a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/94a:1:1)

דף צ״ד ע״א גמר׳ רבא אמר אנפקא אמר לי׳ לאשקויי והוא אשקייה חמרא מזיגא, לא ידעתי איזה גניבת דעת איכא כאן, דמנ״ל דנכרי לא הרגיש שהוא מזיגא, ואם הוא באופן דאי אפשר להרגיש, וכי מחוייב הוא להגיד לו שהיין מזוג, הלא אמרו לקמן במקום דאיהו מטעה אנפשי׳ לית לן בה, ורוב משתיהן אז הלא הי׳ חמרא מזיגא, ועל כרחנו לומר דשמואל בפני הנכרי אמר לשמעי׳ אשקויי אנפקא, ואנפקא חייא משמע, ושפיר נגנב דעתו דנכרי מצד ציווי דשמואל, דאטעהו לסבור שהוא חייא ולא מזוגא, אלא דלא משמע הכא ממה דמשני לקמן אנפקא חייא משמע. משמע דעד השתא לא ידע זאת, ולא עוד אלא דלא קמשני מידי דהא עדיין מוכח ממה דאקפיד דאסור לגנוב דעת, דאם מותר לגנוב דעת לא עבר על דבריו, דהרי הי׳ מצי סבר דגם שמואל רק כדי לגנוב דעת הנכרי אמר בפני הנכרי לאשקויי אנפקא, אע״פ שכוונתו הי׳ על מזיגא, אלא ודאי דשלא בפניו אמר לו, וא״כ הדרא קו׳ לדוכתיה במה גנב לי׳ דעתי׳. ותלמידי מהו׳ שמואל קעפטש נ״י השיב ע״ז דדרכם הי׳ למזוג בשעת שתיי׳ והוא אשקי׳ מזוגא מכבר ובזה אטעהו. ונכון הוא דכן משמע בפסחים דף פ״ג ע״א במשנה שם והמיחם באמצע כשהשמש עומד למזוג, ופרש״י שמחממין בו חמין שמוזגין בו את היין עיי״ש. ובלאו הכי מוכח דאטעהו דהרי מזיגא הי׳ בחמין ויין חייא ודאי לאו חם הוא, וע״כ דנתן לו מזיגא קרירא, דלולי זאת הי׳ מכיר מן החמימות שהוא מזוג ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 94a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 94a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/94a:2:1)

ע״ש בגמ׳ אל יסרב אדם בחברו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד וכו׳, ואל יאמר לו סך שמן מפח ריקן. עכ״ל הבריית׳, ורש״י ז״ל הוסיף מפני שיודע בו שאינו סך דגנב לי׳ דעתו, כסבר שיש בו שמן עכ״ל, וקשי׳ לי וכי על חנם משנה התנא מלעיל לדהכא, דלעיל קאמר פעמים ויודע בו שאינו סועד, ויודע שאינו מקבל. וכאן הניח דבר זה על רש״י ז״ל להשלימו, גם למה הפסיק עם דבר אחר״, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני״ ואח״כ קאמר ״ולא יאמר לו סך שמן מפח ריקן״ שהוא ג״כ ענין אחד אם הא דלא יסרב בו לאכול. ועוד זאת דרש״י ז״ל בעצמו סותר את דבריו מני׳ ובי׳, דמסיים בטעמא דגניב דעתי׳, דקסבר שיש בו שמן, דהא בלא״ה גניב לי׳ לדעתי׳ אפי׳ הי׳ בו שמן, כיון דיודע בו שאינו סך. אלא דרש״י ז״ל נתקשה לו אטו בשופטני עסקינן דמי פתי יאמר לחברו סך שמן כשהפח ריקן, דהא אפשר שיותפס לשקרן, לכן הוצרך רש״י לפרש דהכא נמי מיירי כדלעיל, דיודע בו שאינו סך. אבל לולי שאינו כדאי ארשני לומר, דלא כן הוא דהרי שינוי גדול יש כאן בדברי התנא, דלעיל קאמר ״אל יסרב״, וכאן ״אל יאמר״, אבל הענין כך הוא, דכלל גדול מכללי דרך ארץ הוא, דמסרבין לקטן, דהיינו לחברו כמותו או לקטן ממנו, ולא מקבלין מיד עד שיפצור, ולכן קאמר דוקא אל יסרב בו ביש לו, אבל יודע שחברו לא יסעוד ולא יקבל, אבל פעם א׳ שרי למימר לי׳, אע״פ שיודע שלא יסעוד, וליכא בזה גניבת דעת, דהרי חברו יכיר בו שאינו רוצה שיסעוד אצלו כיון דלא סירב בו כדרך כל הארץ, ולא אמר לו אלא משפה ולחוץ הרי לבו בל עמו. משא״כ בפך ריקן אפי׳ פעם א׳, לא יאמר, ואע״פ דבפעם א׳ לא הטעהו שרוצה שיסוך, שהרי חברו לא יסוך על אמירה פעם א׳, ומ״מ הטעהו עכ״פ במה שסובר חברו, שיש לו שמן, ומה שקרא זאת גניבת דעת במה שמטעהו שיש לו שמן דמה הנאה מגיע לו מזה, ואיזה החזקת טובה יקבל. צ״ל דמהנהו במה שידמה בנפשו. שיש לו פת בסלו ששמן לפניו לסוך, ואע״ג דהאי הנאה באמת יש לו, מ״מ מקרי גניבת דעת.


###### Dor Revi'i on Chullin 94a:2:2
[Dor Revi'i on Chullin 94a:2:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/94a:2:2)

ועפ״י הדברים האלו פרשתי על נכון, מה דאיתי בשבועות דף ל׳ ע״ב דת״ח וע״ה שבאים לדין מותבינן לת״ח, וע״ה אומרי׳ לו תיב וכו׳ ע״ש, דלכאור׳ קשה איך מתקיים בצדק תשפוט עמיתך, שלא יהדר את האחד נגד חברו, אבל לפי האמור ניחא טובא, דהאי מותבינן לת״ח ר״ל שמסרבין בו לישב, וזאת עושין לת״ח שהוא נידון כחברו של הדיין, וא״כ בפעם א׳ לא סגי דהרי לגבי׳ ת״ח לא מקרי הדיין גדול, וכאשר אמרינן שם בגמ׳ בע״א שלח לי׳ ר׳ יוסף עולא חברנו עמית בתורה ובמצות. וע״כ בכן מיירי, דאי באמת הדיין גדול בהחלט, הרי סגי נמי בצורבא מרבנן באומר לו תיב, אבל בע״ה דלגבי׳ ודאי מקרי כל דיין גדול, סגי באומר לו פעם א׳, דהרי אין מסרבין לגדול, ואם בכל זאת הוא קאי, לית לן בה, דסירב לת״ח ופעם א׳ לע״ה, שפיר קרינן בי׳ בצדק תשפוט עמיתך ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 94a:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 94a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/94a:3:1)

ע״ש גמר׳ כיון שראתה אמו עלתה לגג ונפלה ומתה, אף הוא עלה לגג ונפל ומת. הא דלא קאמר שהפילה את עצמה, וכן בכ״מ שמדבר ממאבד עצמו לדעת נקט האי לישנא י״ל דרצה בזה לומר דבשעת מעשה עצמה, כבר אינו שפוי בדעתו, וכאלו מעצמו נפל ולא חייב אלא על ההסכמה שמתחלה, כשהי׳ עדיין דעתו צלולה, ונפ״מ דכל שעושה מעשה ע״י מקרה נורא שאירע לו בפתע פתאום אינו נידון כמאבד עצמו לדעת עיין ביו״ד ובאחרונים בזה ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 94a:4:1
[Dor Revi'i on Chullin 94a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/94a:4:1)

רש״י ד״ה אין מוכרין טרפה לעכו״ם בסתם אא״כ הודיעו שהיא טרפה דתו ליכא גניבת דעת, ובמקום שאין מכריזין דליכא למיחש שמא ימכרנה לישראל וכו׳, עיין בראש יוסף ז״ל וזה דוחק גדול לפרש דברי רש״י דלאוקימתא דר׳ אשי דמוקי כולה במקום שאין מכריזין קאי, ובפרט דכתב דליכא למיחש לשמא ימכרנה וזה ליתא לדר״א דעדיין איכא למיחש שיראה ישראל ויקחנה, וגם מה שמסיים רש״י ז״ל דהכי מתוקמא לקמן, דליתא דהרי איכא אביי ורבא דמוקמי האי מציעתא במקום שמכריזין. אולם לפע״ד דהכי פירושו דבסתם קאמר, אבל בהודיעו שהיא טרפה דליכא גניבת דעת שרי למכור אם הוא במקום שאין מכריזין, דליכא למיחש שימכרנה לישראל אחר דזאת לכ״ע הדין כן, דהכי מתוקמא לקמן דהיינו דהכל מודים בזה דאם הודיעו וגם הוא במקום שאין מכריזין דשרי, אבל בלא הודיעו אפי׳ הוא במקום שאין מכריזין איכא משום גניבת דעת, ולחד מ״ד דהיינו ר״א גם משום שמא יחזור וימכרנה להרואה.