## Dor Revi'i on Chullin Daf 121a

###### Dor Revi'i on Chullin 121a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 121a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/121a:1:1)

דף קכ״א ע״א גמר׳ האי בשר שפלטתו סכין היכי דמי אי דחשב עלי׳ אפי׳ באנפי נפשי׳ מיטמא, ופרש״י ז״ל ליטמא טו״א וכו׳, אבל טומאת נבלות ודאי לא מהני מחשבה אחר שהעור מבטלו והמחשבה שאח״כ לא מהני לעשותו בשר רק אוכלא בעלמא. ועיין ברמב״ם פ״ב ה״ג מטו״א שהביא דין זה שהאלל אם חישב עליו לאכילה מקבל טו״א, והכ״מ ציין על זה הסוגי׳ דהכא, וכתב דקאי אהא דאמר ר״י אלל המכונס אם יש כזית במ״א חייב וכו׳ עכ״ל, וטעות פלטתו קולמסו דלא קאי אהייא דר׳ יהודה דמיירי באלל שכנסו כדאמר ר״ה, דאז מטמא גם טומאת נבלות, אלא קאי על אלל דת״ק דמצטרף לטמא טו״א, וע״ז קאמר בגמ׳ דאם חישב עליו גם בפ״ע מטמא טו״א בלא צירוף, ודו״ק ועיין עוד לקמן בדף הסמוך.


###### Dor Revi'i on Chullin 121a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 121a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/121a:2:1)

ע״ש גמר׳ א״ר אסי שונין ישראל בטומאה ועו״כ בטהורה צריכין מחשבה והכשר מים ממ״א, מפשטות הענין נראה דהאי מחשבה היא להאכילה בעודה מפרכסת, דאי להאכילה לאחר פירכוס בלא מחשבה נמי עומד לאכילה, ועוד דאי מחשבה להאכילה לאחר, פירכוס איך משווי לי׳ אוכלא קודם פירכוס. אלא דמתוך דברי הרמב״ם ז״ל לא נראה כן, שכתב בפ״ג מאבה״ט ה״ד, דישראל ששחט בהמה טמאה לעכו״ם, ה״ז מטמאה טו״א כ״ז שמפרכסת. ואינה צריכה מחשבה שהרי ישראל שחטה לאכילת עכו״ם, ואין לך מחשבה גדולה מזו, ואינה צריכה הכשר שהרי סופה לטמא טומאה חמורה עכ״ל. והכ״מ תמה עליו למה פסק דלא כר׳ אסי לענין הכשר, וקמתרץ דס״ל דנדחה מכח סוגי׳ דדם שחיטה, וכקושי׳ התוס׳ לקמן ד״ה ולהעמידה פחות מכזית. אבל על הא דפסק דלא צריך מחשבה לא הקשה כלל, ועיין בלב ארי׳ שהתעורר בזה לקמן בד״ה בפרש״י ד״ה א״ל מודה חזקי׳. ובאמת לק״מ דהכ״מ הי׳ סובר דהאי מחשבה דקאמר ר׳ אסי אינה להאכילה בעודה מפרכסת, אלא סתם להאכילה לעכו״ם, וכן עכו״ם בטהורה סתם להאכילה לישראל וכפרש״י לקמן ע״ב ד״ה מטמא טו״א ודלא כתוס׳ שם ד״ה ועו״כ והא דקאמר ר׳ אסי דצריכין מחשבה אע״ג דמסתמא כן הוא משום דהוא לא הזכיר ששחט הישראל לעכו״ם והעכו״ם לישראל, אלא שונין לישראל בטמאה ולעכו״ם בטהורה, לכן מוכרח לי׳ לומר דצריכין מחשבה והיינו שישחוט הישראל לצורך עכו״ם והעכו״ם לצורך ישראל, אבל הרמב״ם שכתב בפירוש דישראל צריכין לעכו״ם וכן עכו״ם לישראל שפיר קאמר דלא צריכה מחשבה אחרת דהיינו הך מחשבה דקאמר ר׳ אסי, ולכן לא נתקשה לי׳ להכ״מ רק על מה שפסק דלא בעי הכשר מים משום דסופה לטמא טומאה חמורה, דזה דלא כר׳ אסי.


###### Dor Revi'i on Chullin 121a:2:2
[Dor Revi'i on Chullin 121a:2:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/121a:2:2)

אבל מה דיש להעיר על האי פסק של הרמב״ם ז״ל הוא דאיך לא בעי הכשר מים לגבי עכו״ם בטהורה, לפי מה שכתב הרמב״ם ז״ל בפ״ב ה״י מאבה״ט, דשחיטת נכרי אין בו טומאת נבלות, א״כ אין סופה לטמא טומאה חמורה. ובח׳ ק״ז זצ״ל כתב בפשיטות דהדין כן דנכרי בטהורה צריכה הכשר ותמה אני איך לא הרגיש כי הוא נגד פסק הרמב״ם דפסק בפירוש דנכרי בטהורה אינה צריכה הכשר. אבל מה שנראה לפע״ד ליישב דעת הרמב״ם דלא יסתרו פסקיו, דניהו דאין סופה לטמא טומאה חמורה מ״מ אינה צריכה הכשר מים משום דדם השחיטה מכשרת, דכיון דשחיטת נכרי מה״ת שחיטה הוה לטהר מידי נבלה שוב לידון הדם כדם שחיטה להכשיר. והן אמת דהרמב״ם ז״ל כתב בפ״י ה״ג מטו״א דאף בדם שחיטה דם הקילוח אינו מכשיר מפני שעדיין חיים הן אלא דם השותת לאחר קילוח, וא״כ אין במציאות שיוכשר הבשר בעודה מפרכסת מדמה, דדם הקילוח הוא דם שהנפש יצא בו, וכמש״כ הרמב״ם ז״ל בפירוש בפ״ו ממ״א, וא״כ לאחר שיצא דם הקילוח הוה כמתה גמורה ומטמא טו״נ כי הפרכוס אחר יציאת דם הנפש אינו אלא כפירכוס לאחר התזת הראש, שאינו אלא כזנב הלטאה אלא דכבר תמהו הראש יוסף והלב ארי׳ על פסק הרמב״ם בזה עיין לעיל דף ל״ו ע״א דהא דממעט שם מדם חללים ישתה דיצא דם הקילוח היינו בדם הקזה, אבל לא דם שחיטה דמכשיר מקרא דעל הארץ תשפכנו כמים עיי״ש בלב ארי׳ היטב. ואני הוספתי בתימא על הרמב״ם ז״ל דמני׳ ובי׳ הביא את הדין דניתז מדם השחיטה על הדלעת בין סימן לסימן, והאי דם ודאי ניתז בחיים דהרי הוא בין סימן לסימן, וכי מתה עומד ושוחט ואיך יכשיר לדעתו דבעינן גם בשחיטה דם היוצא לאחר יציאת דם הנפש שכבר מתה, והוא תמיה רבתה. ועיין לעיל שם מה שכתבתי בזה ודו״ק. אבל דע דמ״מ מתוך האי סוגי׳ נצמח קושי׳ עצומה על שיטת הרמב״ם דסובר דשחיטת נכרי אינה נבלה מה״ת, דלדעתו מה לי בין בהמה טמאה לטהורה, ובין ישראל לנכרי וצע״ג ליישב.